תהלים עב — “לשלמה אלוקים משפטיך למלך” — סיום ספר ב
פסוקים
לִשְׁלֹמֹ֨ה׀ אֱֽלֹהִ֗ים מִ֭שְׁפָּטֶיךָ לְמֶ֣לֶךְ תֵּ֑ן וְצִדְקָתְךָ֥ לְבֶן־מֶֽלֶךְ׃ יָדִ֣ין עַמְּךָ֣ בְצֶ֑דֶק וַעֲנִיֶּ֥יךָ בְמִשְׁפָּֽט׃ יִשְׂא֤וּ הָרִ֓ים שָׁ֘ל֥וֹם לָעָ֑ם וּ֝גְבָע֗וֹת בִּצְדָקָֽה׃ יִשְׁפֹּ֤ט׀ עֲֽנִיֵּי־עָ֗ם י֭וֹשִׁיעַ לִבְנֵ֣י אֶבְי֑וֹן וִ֖ידַכֵּ֣א עוֹשֵֽׁק׃ יִירָא֥וּךָ עִם־שָׁ֑מֶשׁ וְלִפְנֵ֥י יָ֝רֵ֗חַ דּ֣וֹר דּוֹרִֽים׃ יֵ֭רֵד כְּמָטָ֣ר עַל־גֵּ֑ז כִּ֝רְבִיבִ֗ים זַרְזִ֥יף אָֽרֶץ׃ יִֽפְרַח־בְּיָמָ֥יו צַדִּ֑יק וְרֹ֥ב שָׁ֝ל֗וֹם עַד־בְּלִ֥י יָרֵֽחַ׃ וְ֭יֵרְדְּ מִיָּ֣ם עַד־יָ֑ם וּ֝מִנָּהָ֗ר עַד־אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃ לְ֭פָנָיו יִכְרְע֣וּ צִיִּ֑ים וְ֝אֹיְבָ֗יו עָפָ֥ר יְלַחֵֽכוּ׃ מַלְכֵ֬י תַרְשִׁ֣ישׁ וְ֭אִיִּים מִנְחָ֣ה יָשִׁ֑יבוּ מַלְכֵ֥י שְׁבָ֥א וּ֝סְבָ֗א אֶשְׁכָּ֥ר יַקְרִֽיבוּ׃ וְיִשְׁתַּחֲווּ־ל֥וֹ כׇל־מְלָכִ֑ים כׇּל־גּוֹיִ֥ם יַעַבְדֽוּהוּ׃ כִּֽי־יַ֭צִּיל אֶבְי֣וֹן מְשַׁוֵּ֑עַ וְ֝עָנִ֗י וְֽאֵין־עֹזֵ֥ר לֽוֹ׃ יָ֭חֹס עַל־דַּ֣ל וְאֶבְי֑וֹן וְנַפְשׁ֖וֹת אֶבְיוֹנִ֣ים יוֹשִֽׁיעַ׃ מִתּ֣וֹךְ וּ֭מֵחָמָס יִגְאַ֣ל נַפְשָׁ֑ם וְיֵיקַ֖ר דָּמָ֣ם בְּעֵינָֽיו׃ וִיחִ֗י וְיִתֶּן־לוֹ֮ מִזְּהַ֢ב שְׁ֫בָ֥א וְיִתְפַּלֵּ֣ל בַּעֲד֣וֹ תָמִ֑יד כׇּל־הַ֝יּ֗וֹם יְבָרְכֶֽנְהוּ׃ יְהִ֤י פִסַּת־בַּ֨ר׀ בָּאָרֶץ֮ בְּרֹ֢אשׁ הָ֫רִ֥ים יִרְעַ֣שׁ כַּלְּבָנ֣וֹן פִּרְי֑וֹ וְיָצִ֥יצוּ מֵ֝עִ֗יר כְּעֵ֣שֶׂב הָאָֽרֶץ׃ יְהִ֤י שְׁמ֨וֹ׀ לְֽעוֹלָ֗ם לִפְנֵי־שֶׁמֶשׁ֮ (ינין) [יִנּ֢וֹן] שְׁ֫מ֥וֹ וְיִתְבָּ֥רְכוּ ב֑וֹ כׇּל־גּוֹיִ֥ם יְאַשְּׁרֽוּהוּ׃ בָּר֤וּךְ׀ יְהֹוָ֣ה אֱ֭לֹהִים אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל עֹשֵׂ֖ה נִפְלָא֣וֹת לְבַדּֽוֹ׃ וּבָר֤וּךְ׀ שֵׁ֥ם כְּבוֹד֗וֹ לְע֫וֹלָ֥ם וְיִמָּלֵ֣א כְ֭בוֹדוֹ אֶת־כֹּ֥ל הָאָ֗רֶץ אָ֘מֵ֥ן׀וְאָמֵֽן׃ כׇּלּ֥וּ תְפִלּ֑וֹת דָּ֝וִ֗ד בֶּן־יִשָֽׁי׃
פירוש רש”י
72:1: לִשְׁלֹמֹה. עַל שְׁלֹמֹה בְּנוֹ הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה זוֹ, שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁהוּא עָתִיד לִשְׁאוֹל מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֵב לְהָבִין לִשְׁמֹעַ מִשְׁפָּט (מלכים א ג:ט): | מִשְׁפָּטֶיךָ. חָכְמַת דִּינְךָ שֶׁצִּוִּיתָ בַּתּוֹרָה: | וְצִדְקָתְךָ. לְצַדֵּק אֶת הַדִּין: | מֶלֶךְ וּבֶן מֶלֶךְ. שְׁנֵיהֶם בִּשְׁלֹמֹה אֲמוּרִים. דָּבָר אַחֵר: מִשְׁפָּטֶיךָ לְמֶלֶךְ תֵּן, הַיִּסּוּרִין יְהוּ כָּלִים בִּי, וְהַצְּדָקָה עֲשֵׂה לִבְנִי, שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם בְּיָמָיו: 72:3: יִשְׂאוּ הָרִים. בְּיָמָיו: | שָׁלוֹם לָעָם. וּמַהוּ הַשָּׁלוֹם שֶׁהֶהָרִים נוֹשְׂאִין? כְּשֶׁהֵן עוֹשִׂין פֵּרוֹת, אֵין עֵין הַבְּרִיּוֹת צָרָה, וְקוֹרֵא אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה (זכריה ג:י): | וּגְבָעוֹת בִּצְדָקָה. וּגְבָעוֹת יִשְׂאוּ לָהֶם שָׁלוֹם עַל יְדֵי הַצְּדָקָה שֶׁיַּעֲשׂוּ: 72:5: יִירָאוּךָ עִם שָׁמֶשׁ. מִמֶּנִּי יִלְמְדוּ יִשְׂרָאֵל לְיִרְאָה אוֹתְךָ כָּל יְמֵי הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ, לְדוֹר דּוֹרִים: | וְלִפְנֵי יָרֵחַ. בְּעוֹד הַיָּרֵחַ קַיָּם וְהֵם לְפָנָיו, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (ביכורים ב,ג): בִּפְנֵי הַבַּיִת וְשֶׁלֹּא בִּפְנֵי הַבַּיִת: 72:6: יֵרֵד כְּמָטָר עַל גֵּז. יֵרֵד דְּבָרוֹ בְּתוֹךְ עַמְּךָ וּבְלִבָּם כְּמָטָר הַיּוֹרֵד עַל יֶרֶק הַגָּזוּז, שֶׁהוּא צָרִיךְ לִגְשָׁמִים לְאַחַר שֶׁגְּזָזוּהוּ. כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְהִנֵּה לֶקֶשׁ אַחַר גִּזֵּי הַמֶּלֶךְ״ (עמוס ז:א): | זַרְזִיף אָרֶץ. לְשׁוֹן טִיפִּים הוּא בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי; בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא (יומא פז.): הֲווֹ מָטוּ זַרְזִיפֵי דְמַיָּא: 72:7: יִפְרַח בְּיָמָיו צַדִּיק. יִשְׂרָאֵל: | וְרֹב שָׁלוֹם. יִפְרַח בְּיָמָיו, וִיהִי שָׁלוֹם זֶה אָרוֹךְ עַד לְעוֹלָם. וְכָל תְּפִלָּה זוֹ נִתְקַיְּמָה חוּץ מִדָּבָר הַזֶּה; לְפִי שֶׁשְּׁלֹמֹה חָטָא לְפִיכָךְ לֹא נִמְשְׁכָה מַלְכוּתוֹ, שֶׁהַמַּלְכוּת נִמְסְרָה לְדָוִד עַל תְּנַאי ״אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם״ (מלכים א ב:ד). וְיִשְׂרָאֵל פָּרְחוּ בְיָמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר ״יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל וְגוֹ׳״ (מלכים א ד:כ), וְרֹב שָׁלוֹם הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה״ (מלכים א ה:ה): 72:8: וְיֵרְדְּ מִיָּם עַד יָם. כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים (שמות כג:לא): | וּמִנָּהָר עַד אַפְסֵי אָרֶץ. ״כִּי הוּא רוֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר וְגוֹמֵר״ (מלכים א ה:ד): 72:9: צִיִּים. כִּתּוֹת שֶׁל שָׂרִים, כְּדִמְתַרְגֵּם ״וְצִים מִיַּד כִּתִּים״ (במדבר כד:כד): ״וְסִיעָן יִסְתַּחְרָן מֵרוֹמָאֵי״: 72:10: מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ. ״כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם עִם אֳנִי חִירָם אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ וְגוֹ׳״ (מלכים א י:כב): | מַלְכֵי שְׁבָא. מַלְכַּת שְׁבָא (מלכים א י:א): | אֶשְׁכָּר. דּוֹרוֹן: 72:11: כָּל גּוֹיִם יַעַבְדוּהוּ. ״וְכָל הָאָרֶץ״ מְבִיאִים מִנְחָה לִשְׁלֹמֹה (מלכים א י:כד), ״וְהֵמָּה מְבִיאִין אִישׁ מִנְחָתוֹ״ (מלכים א י:כה): 72:14: מִתּוֹךְ וּמֵחָמָס. מִמַּכּוֹת וּמִגָּזֵל. מָצָאתִי מִתּוֹךְ לְשׁוֹן תּוֹךְ תּוֹכוֹת, בַּעֲלֵי מְזִמּוֹת חוֹרְשֵׁי אָוֶן, כְּמוֹ ״אִישׁ תְּכָכִים״ (משלי כט:יג): | יִגְאַל נַפְשָׁם. עַל יְדֵי מִשְׁפָּט וּצְדָקָה שֶׁיַּעֲשֶׂה בָּהֶם: 72:15: וִיחִי. שְׁלֹמֹה: | וְיִתֶּן לוֹ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: | מִזְּהַב שְׁבָא. וְכֵן הָיְתָה: ״גַּם עֹשֶׁר גַּם כָּבוֹד אֲשֶׁר לֹא הָיָה כָמוֹךָ וְגוֹמֵר״ (מלכים א ג:יג): | וְיִתְפַּלֵּל בַּעֲדוֹ תָּמִיד וְגוֹ׳. הִיא הַתְּפִלָּה הִיא הַבְּרָכָה; כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָאָדָם: בָּרוּךְ תִּהְיֶה, לְשׁוֹן תְּפִלָּה הוּא: 72:16: פִּסַּת בַּר. לְשׁוֹן פִּסְיוֹן, תּוֹסֶפֶת וְרִבּוּי. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ (כתובות קיא:; שבת ל:): לְשׁוֹן גְּלוּסְקָאוֹת לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ, וְכָל הַמִּזְמוֹר בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. דָּבָר אַחֵר: פִּסַּת בַּר לְשׁוֹן רָצוֹן, כְּמוֹ פַּיִיס, שֶׁהַבְּרִיּוֹת מִתְפַּיְּסִין וּמִתְרַצִּין מֵאֵת הַמָּקוֹם כְּשֶׁנּוֹתֵן שׂוֹבַע בָּעוֹלָם: | יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ. חִטִּין גַּסִּין כְּפֵירוֹת הָאִילָן, כַּכְּלָיוֹת שֶׁל שׁוֹר הַגָּדוֹל, שֶׁהָיָה בִּימֵי שִׁמְעוֹן בֶּן שָׁטַח (כתובות קיא:): | וְיָצִיצוּ. יִשְׂרָאֵל: | מֵעִיר. מִתּוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ: 72:17: יְהִי שְׁמוֹ. שֶׁל שְׁלֹמֹה נִזְכָּר לְעוֹלָם בְּעָשְׁרוֹ וּבְחָכְמָתוֹ: | לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ. כָּל יְמֵי הַשֶּׁמֶשׁ יִגְדַּל שְׁמוֹ: | יִנּוֹן. לְשׁוֹן מַלְכוּת וְשָׂרָרָה, כְּמוֹ (משלי כט:כא) ״וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן״, (בראשית כא:כג) ״וּלְנִינִי״ – הַשַּׁלִּיט עַל נְכָסַי אַחֲרַי, (תהלים עד:ח) ״אָמְרוּ בְלִבָּם נִינָם יָחַד״ – מַלְכֵיהֶם יָחַד (מגילה י:): | וְיִתְבָּרְכוּ בוֹ. אָדָם אוֹמֵר לִבְנוֹ: תְּהִי חָכָם וְעָשִׁיר כִּשְׁלֹמֹה: 72:18: בָּרוּךְ ה׳. הָעוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת בְּרֶדֶת הָאֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה בְּנִי (דברי הימים ב ז:א): 72:20: כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד. רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ כָּלּוּ, כָּל אֵלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד לִכְלוֹל כָּל הַסֵּפֶר עַל שֵׁם דָּוִד, וְאַף מַה שֶּׁאָמְרוּ בְּנֵי קֹרַח וַעֲשָׂרָה זְקֵנִים עַל שֵׁם שֶׁהוּא נִקְרָא נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל (שמואל ב כג:א). וְיֵשׁ לִפְתּוֹר כָּלּוּ כְּמוֹ נִסְתַּיְּמוּ, כְּמוֹ ״רוֹמּוּ מְעַט״ (איוב כד:כד), ״שֹׁמּוּ שָׁמַיִם״ (ירמיה ב:יב). וְאִם כֵּן הוּא, לֹא נִכְתַּב הַמִּזְמוֹר בִּמְקוֹמוֹ, וְאֵין מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּסֵּפֶר. וְנִרְאִין הַדְּבָרִים שֶׁלְּעֵת זִקְנָתוֹ, כְּשֶׁהִמְלִיךְ אֶת שְׁלֹמֹה, אֲמָרוֹ:
פירוש רד”ק
72:1: לשלמה. זה המזמור חברו דוד על שלמה בנו כשהמליכו, ואמר בסוף המזמור כלו תפלת דוד בן ישי, כי בסוף ימיו היה זה שהיה שוכב במטתו, ולא קרה לו דבר אחר יאמר מזמור עליו, ובזה המזמור כלו תפלותיו ומזמוריו והוא סוף הספר האחד מהחמשה ספרים שיש בספר הזה, ולא סידרוהו המסדרים שיהיה זה הספר אחרון, כי ראוי לחתום הספר בדברי הילולים ובמזמורי הללויה בעבור כי המזמורי’ הם לעתיד בשוב ישראל מהגלות. ויש מפרשים על מלך המשיח, וכן קראו בספר שיר השירים האלף לך שלמה: | משפטיך למלך תן. תן לו דיעה ובינה לשפוט במשפט ובצדק והפסוק השני פירושו של הראשון: | וצדקתך. פירושו ישרך: וטעם לבן מלך. אתה ציויתה המלוכה לו ולאביו וכיון שבמצותיך ימלוך תן לו שיהיה מלך צדק: 72:3: ישאו הרים וגבעות. דרך משל על האומות שיצא שלום על ישראל בימיו, וכן היה בימי שלמה וכן יהיה בימות מלך המשיח ויחיו כל ישראל בצדקה וביושר: 72:4: ישפוט יקח משפטם מעושקיהם: 72:5: ייראוך עם שמש ולפני ירח. לעולם. וכן לדור דורים. כלומר ילמדו בימיו ליראה אותך עד שכל הימים ייראוך. ובאומרו עם שמש ולפני ירח כלומר כל זמן שהשמש והירח קיימים והוא דרך הפלגה: | ולפני. פירושו ועוד. ואם על המשיח הוא בימיו תמלא הארץ דיעה את ה’, ולפי זה לעולם אינו דרך הפלגה כי כן יהיה לעולם: 72:6: גז. הוא העשב הנקצר: | זרזיף. ענין נטיפה. אמר זה המלך יבא על העם לטובתם כמו המטר שירד על העשב הנקצר ומצמיחו עוד, וכמו הרביבים הנוטפים בארץ ומצמיחים מקום הצמא. ואם על מלך המשיח בימיו יהיו ישראל בהבטחה גדולה ובשלום אין כמוהו, וירד על ישראל שבגולה כעשב הנקצר שבבוא עליו מים יפרח ויצמח וירב לרוב: 72:7: יפרח. ירבו צדיקים וטובים בימיו: | ורוב שלום. גם כן יהיה שיעמוד: | בלי ירח, כלומר כל זמן שהעולם קיים. אם על שלמה הוא על דרך הפלגה כמו שפירשנו. ואם על מלך המשיח הוא כמשמעו שכל ימי עולם יהיה שלום: 72:8: וירד. אם על שלמה הרי נאמר עליו כי מושל היה בכל הממלכות, ואם על מלך המשיח גם הוא מבואר כי ממשלתו תהיה בכל העולם: | מים ועד ים. פירש החכם אברהם בן עזרא להים הדרומי הנקרא ים האדומי יד ים צפון והוא ים אוקיינוס: | ומנהר. הנהר יוצא מעדן שהוא תחילת המזרח: | עד אפסי ארץ. שהוא סוף המערב: 72:9: ציים. שוכני ציה והם שוכני המדברות כמו הקדריים וזולתם אעפ”י שהם רחוקים מן היישוב: | לפניו יכרעו. וכל שכן זולתם: | ואויביו. ואותם שירצו להיות אויביו לא יוכלו אבל ילחכו עפר מיראתם אותו: 72:10: מלכי. אם על שלמה מבואר הוא כי כל מלכי הארץ היו מביאין לו מנחה, ואם על מלך המשיח גם כן מבואר כי כן יהיה: | אשכר. כמו מנחה, ופירוש יביאו תמיד בכל שנה לפיכך הוא בלשן השבה כלומר פעם אחר פעם: 72:12: כי יציל. לפיכך יאהבוהו ויעבדוהו כי יראו כי יהיה מלך צדיק ויציל האביונים והעניים שאין להם עזר: 72:13: יחס. כפל הענין לחזק כמנהג וכן הפסוק הבא אחריו: 72:14: מתוך. הוא מרמה בלא ידיעה, וחמס הוא גזל בידיעה: | וייקר. כתוב בשני יוד”ין ביו”ד האיתן וביו”ד השורש אמר כי דם העניים יקר בעיניו לפיכך יושיע נפשותם ויגאלם מיד הרשעים שלא ישפכו דמם: 72:15: ויחי. פירושו ויחי עמו זהו שאמר ויתן לו מזהב שבא כלומר יתן לעני מהונו שיחיה עמו: ואמר מזהב שבא. כלומר מזהב שיביאו לו משבא: | ויתפלל בעדו. העני יתפלל בעד המלך תמיד: | ויברכנהו כל היום. ר”ל כל הימים: 72:16: יהי. בימי המלך הזה יהיה ברכה בעולם עד שיזרע אדם מלא כף תבואה אפילו בראש ההרים ויהיו השיבלים טובות ובריאות עד שירעשו ברוח הנושבת בהם כמו עצי הלבנון, ופריו פירוש כף התבואה: | ויציצו מעיר. מחוץ בשדות תהיה הברכה וכן בעיר בבני אדם תהיה ברכה עד שיציצו מעיר לרוב כעשב הארץ: 72:17: יהי שמו. שם המלך יהי לעולם כלומר שיזכר מרוב גדולתו לעולם: | לפני שמש ינון שמו. בעוד שהשמש קיים וכן לפני ירח ר”ל כל זמן שהשמש קיים יהיה זכר שמו, ופירוש ינון מן נין ונכד מבנין נפעל, ר”ל כמו שהבן זכר האב כן יהיה שמו זכר לעולם למעשיו הטובים שיעשה ויתברכו בו שיאמרו האל יברכנו כמו שבירך פלוני: | יאשרוהו. יאמרו עליו אשריו: 72:18: ברוך י’י. כמו שפירשנו בתכלית הספר הראשון, כי זה הפסוק ושאחריו הם דברי המחבר הודה לאל שזכה להשלים הספר: | עושה נפלאות לבדו. שמראה דוקא בישראל נפלאות למה כי הוא אלהי ישראל אם כן הוא לבדו הוא העושה נפלאות לא אלהי העמים: 72:19: וברוך שם כבודו לעולם. הוא השם הנכתב ולא נקרא שהוא שם הכבוד ועליו נאמר ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד כי באותו השם לבדו יקרא אז: ואז ימלא כבודו את כל הארץ. כמו שכתוב כי מלאה הארץ דיעה את ה’: | אמן ואמן. קיום וקיום כלומר יתקיים זה הדבר העתיד קיום אמת: 72:20: כלו. אם על שלמה כבר פירשנו טעמו בתחלת המזמור, ואם על מלך המשיח פירשו אדוני אבי ז”ל כאשר ישתלמו נחמות אלה אז כלו תפלות דוד בן ישי, ולא אמר כלו זמירות או הודאות אך תפלות כלומר כלו תפלות מענייני כפרה וסליחה והצלה כי כאשר ישתלם הכל וימלוך מלך המשיח בן דוד לא יהיו צריכים לא כפרה ולא הצלה והצלחה כי הכל יהיה להם, ואז כלו תפלות דוד בן ישי:
פירוש מלבי”ם
72:1: לשלמה, תפלה זו יסד דוד ע”ה עת המליך את שלמה בנו, והיא היתה התפלה האחרונה שיסד בימי חייו כמ”ש כלו תפלות דוד, אלהים משפטיך למלך תן, הנה המשפט הראשיי הכללי הוא היסוד, והוא הפלס שבו ישקלו המחוקקים כל הנימוסים הפרטיים, שכל ענין חלקי אשר יובא לפני השופטים צריכים לבחנו ע”פ החק העליון של המשפט הראשי, אולם הפילוסופים כולם הודו שא”א לשכל האדם למצוא החק העליון והיסוד הראשי של המשפט, והוא רק אצל האלהים שאצלו נמצא התבונה הכללית, וע”כ בקש משפטיך למלך תן, שהוא שיתן לו המשפטים הראשים שהם אצל ה’, שמאתם יסתעפו כל המשפטים החלקיים, וכמו שבקש שלמה עצמו ונתת לעבדך לב הבין לשמוע משפט, היינו שיסודי המשפט יהיו טבועים בלבו כפי מה שהם אצל המחוקק העליון הבב”ת, ויש הבדל בין משפט וצדקה, שהמשפט הוא בין אדם לחבירו, והצדקה היא צדקת המעשים בין אדם למקום, והנה גם הצדקה לא ימצא האדם מעצמו, כי דרכי הנפש רבות מאוד, והמעשה הנרצה לאלהים נעלמת, וא”א לדעת ארחותיה רק מאלהים, וע”ז בקש וצדקתך לבן מלך וכבר בארתי (ישעיה סי’ ט’ עמ”ש להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה) שהקמת המלך והכנת כסאו בתחלה הוא ע”י המשפט, כמ”ש ושפטנו מלכנו, אבל שתתקיים המלוכה לזרעו אחריו דור דורים, זה תלוי בזכות הצדקה, כי בצדקה יכון כסא, ועז”א משפטיך למלך תן, תן לו המשפט מצד המלוכה, ותן לו צדקתך מצד שהוא בן מלך, שהמלכות בידו בירושה מאב לבן, ומעתה יבאר תחלה איכות המשפט (פסוק ב’ ג’ ד’) ואח”כ יבאר ענין הצדקה: 72:2: ידין, המשפט הוא כפי הנמוס הקבוע, והצדק הוא כפי הענין הפרטי, שלפעמים יטה מקו המשפט לעשות לפנים משורת הדין כפי הזמן והמקום והענין והנידון, ואמר כי ידין את העם בכלל לפי הצדק ולא יעמיד דבריו תמיד על דין תורה אם יראה שהצדק הפרטי יחייב להטות מן המשפט הכללי, כמו אם העשיר יש לו דין עם העני וזוכה לפי המשפט ולא לפי הצדק, יכוף את העשיר לעשות לפנים משורת הדין, אבל ענייך ידין במשפט, שדין העניים ישפוט ע”פ דין תורה, ויקוב הדין את ההר, ולא יטה משפטם אל לפנים משורת הדין בשאין לאל ידם לעשות כן מפני ענים: 72:3: ישאו, והנה שיתמיד הצדק והמשפט באומה, תלוי, א. מצד השופט ועז”א ידין עמך בצדק, ב. מצד העם, שלפעמים יטו משפט מפני עניים, שעל ידי עניים יעשו עשק ועול, ועז”א ישאו הרים שלום לעם, שע”י שיהיה ריבוי תבואה בהרים כמ”ש אחר זה יהי פסת בר בארץ בראש הרים, על ידי זה ישאו להם אלומות השלום ולא יהיה ריב ועשק ביניהם, ולפעמים יטו משפט ע”י שהם רשעים ואין יראת ה’ בלבם, עז”א שגבעות ישאו להם שלום ע”י הצדקה, שכולם יהיו עובדי ה’ ויראיו: 72:4: ישפט, מבאר כי עניני המשפט שלו בין אדם לאדם ישתרעו על ג’ דברים, א. המשפט בין אדם לחבירו בעניני מקנה וקנין מלוה ולוה וכדומה, ועז”א ישפוט עניי עם, שלא לבד שישפוט משפט העשירים כי ישפוט גם דין עניים בין עני לעני, גם דין של פרוטה ישפוט כדין מאה מנה, ב. המשפט לתת לאביון חוקו, שבני אביון שאין להם מה לאכול יתן להם מזון ומחיה, ועז”א יושיע לבני אביון, ג. משפט נגד הגוזל והחומס והעושק להענישו ולדכאו, ועז”א וידכא עושק, הא’ הוא מצד אהבת הצדק והיושר, הב’ הוא מצד הנדיבות והרחמים וטוב המדות, והג’ הוא מצד הקנאה, והגבורה ליסר עושי עול: 72:5: ייראוך עתה מבאר מ”ש וצדקתך לבן מלך, הצדקה בין אדם למקום ויראת ה’ תהיה קבועה בלב העם, עד שימליץ שיראוך עם שמש, יצייר את השמש והירח הסובבים במערכתם תמיד בלי שנוי ובלי הפסק מצד צוי ה’, שהם יראים את ה’ ושומרים מצותיו, וזה ההבדל בין יצורי ה’ העליונים ובין האדם, שהאדם י”ל בחירה ויצרו יטהו לפעמים מלשמוע פקודת ה’, אבל העליונים ששים ושמחים לעשות רצון קונם מבלי שינוי ונטיה, ויצייר שהדור ההוא יתדמו ביראתם את ה’ ובהתמדתם לעשות רצונו כמו השמש והירח, כי כן לא ישנו רצונו בשום פעם ויראת ה’ תשוב להיות טבעיית בלבם מבלי נטיה כלל לעבור על רצונו, וזה יתמיד לדור דורים כימי השמים על הארץ: 72:6: ירד, עם מה שיהיה לב העם מוכן אל יראת ה’ ירד עליהם מוסרי המלך ותוכחותיו כמטר המצמיח העשבים, (עם מה שדמה אותם לשמש תפס גם משל המטר, שהשמש והמטר ביחד יצמיחו כל שיח השדה), על גז, על ירק הנגזז שהגז פותח פיו לבלוע המטר, כמ”ש והנה לקש אחר גזי המלך לפי’ המפרשים, ר”ל שידמה תשוקותיהם לשמוע מוסרו כתשוקת העשבים לקבל המטר, כמ”ש יערף כמטר לקחי, ויחלו כמטר לי, והעשבים פיהם סתום והמטר מלחלח אותם משרשם, אבל העשב הגזוז פיו פתוח אל המטר, וכן יוכנו לקבל תוכחותיו ולהצמיח בלבבם צמחי היראה, ויותר מזה כי ירד כרביבים זרזיף ארץ במקום שלא צמח עדיין והרביבים יולידו את הארץ להצמיחה, כן יכין אל היראה גם אנשים אשר לא השכילו עד עתה מוסר ויראת ה’: 72:7: יפרח, מן הגז הזה וגשם תוכחותיו יפרח צדיק, הפועל צדק ומתנהג בו, ועי”כ (יפרח) רוב שלום עד בלי ירח, היינו לעולם: 72:8: (ח-ט) וירד, עתה באר שע”י שיעשה משפט יזכה לשלשה דברים א. רוב הממשלה לדכא עמים תחת רגליו, כי ירד וימשול מים עד ים כמ”ש ושתי את גבולך מים סוף עד ים פלשתים וממדבר עד הנהר, ולפניו יכרעו ציים שהם יושבי המדבר: 72:10: מלכי, ב. רוב העושר כי מלכי תרשיש ואיים ישיבו לו מנחה פעם אחר פעם, כמ”ש (במלכים א’ ה’ א’, י’ כ”ב), ומלכי שבא אשכר יקריבו (כמש”ש י’ י’): 72:11: וישתחוו, ג. רוב הכבוד שישתחוו לו מלכים ע”י שיכירו חכמתו ומעלותיו, וכל גוים יעבדוהו ברצון מצד זה, כמ”ש (שם ה’ י’): 72:12: כי יציל, מבאר שישיג ג’ המעלות האלה ע”י ג’ דברים שחשב (למעלה ד’) שהתנהג בדבר המשפט, א. מ”ש ישפוט עניי עם שיציל אביון משוע ועני (משוע) ואין עוזר לו, ר”ל שאם ישוע עני לדין נגד עושקיו יצילו בעצמו, שלא ע”י עזר השופטים שמינה בכל עיר ועיר, ומצד זה יזכה למשול מים עד ים, כי כפי שיוסיף להשגיח על המונהגים תחתיו כן יזכה להנהיג גוים גדולים ועצומים, וכמ”ש בע”ה פ’ שמות: 72:13: יחוס, ונגד מ”ש יושיע לבני אביון, אמר שיחוס על דל ואביון לתת לו מזון ומחיה, ולא תשועת הגוף לבד, כי גם נפשות אביונים יושיע ללמדם הנהגה ומוסר, ונגד שיפזר מעותיו לעניים יזכה למעלת רוב העושר, על דרך יש מפזר ונוסף עוד: 72:14: מתוך, ונגד מ”ש וידכא עושק, אמר מתוך ומחמס יגאל נפשם, מחמס של קניניהם, ויש חמס גלוי ויש חמס נסתר ע”י מרמה ואונאה וזה קרוי תוך, ואמר יגאל נפשם, שהגאולה היא מצד הקורבה, כי יוחשבו אצלו העניים כקרוביו שהוא הגואל שלהם, ויקר דמם בעיניו, ומי שיהרוג את העני לא יועיל לו ממון רק יעשה משפט חרוץ בדם שופכו ונגד זה יזכה לרוב הכבוד שישתחוו לו מלכים: 72:15: ויחי, העני אשר יגאלנו מיד עושקיו כח נגד מ”ש ויקר דמם בעיניו, עי”כ יחי העני, ונגד מ”ש שיגאל נפשם מתוך ומחמס, הוסיף שיתן להעני מזהב שבא שיביאו לו דורון כמ”ש מלכי שבא אשכר יקריבו, שכמו שהעושר יהיה לו בזכות הצדקה כן יוסיף לתת מזה גם להעני, ובעבור זה יתפלל העני בעדו תמיד, וכל היום יברכנהו: 72:16: יהי, עתה באר השלום וההצלחה שיהיה במדינה, יהי פשיון ורבוי בר בארץ, והפשיון הזה יהיה בראש הרים, ששם ירעש פריו כמו רעש הלבנון המרובה בענפים, כמ”ש והכרמל ליער יחשב, והטעם שיהיה רק בראש הרים כי במקום שדי תבואות יהיה עתה הרים, ושם יציצו אנשים מן הערים כמו שצצו שם עד עתה עשב הארץ: 72:17: יהי שמו נזכר לעולם, וגם יהיה מפורסם מאד כי לפני שמש ינון שמו, שמו ילך מנין לנין דור דורים לפני מהלך השמש, כמו שהשמש סובב ומאיר ומסיר חשך הגשמי, כן שמו יסבב ויאיר ויסיר אפל הנפשות, עד שיתברכו בו כולם, וכל גוים יאשרוהו, שיחשבו אותו להאושר הנפשי עד שיכונו אושר נפשם נגד דרכיו ומעשיו: 72:18: ברוך ה’, יען שענין הצלחת המלך הזה היה ענין אלהי בהשגחתו הפרטיית, והיה מן הנפלאות העולים על הטבע אשר יעשה ה’ רק לבני ישראל, אמר ברוך ה’ אלהי ישראל כי הוא עושה נפלאות לבדו, שדברים כאלה לא יעשה ע”י שליח טבעי: 72:19: וברוך, ואחר שעי”כ יוכר אז כבוד ה’ גם בין העמים שבאו לשמוע חכמת שלמה, והם אין מכירים את הנפלאות רק הכירו עכ”פ שם כבודו שהוא הנהגתו ע”פ הטבע, שזה ההבדל בין שם התפארת ובין שם הכבוד, שם התפארת יתגדל עת יעשה מעשים להתפאר, שהוא עת ינוסס נסים גלוים לעיני הכל כמ”ש לעשות לך שם תפארת (ישעיהו ס״ג:י״ד) ושם הכבוד יתגדל ע”י שהיא הראשונה ומנהיג בהנהגה הסדורה הקבועה, ובזה ימלא כבודו את כל הארץ כי כולם הכירו את כבוד ה’ כי הוא הבורא והמנהיג, אמן ואמן, אמן נגד שם התפארת העושה נפלאות ששם זה יהיה אמונה אומן ויתקיים תמיד, ואמן נגד שם הכבוד: 72:20: כלו, שזאת התפלה האחרונה שהתפלל לפני מותו אחרי משח את שלמה:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - ברית עם אלוקים | “לשלמה — אלוקים משפטיך למלך תן” — תפילה לצדק מלכותי ושלום עולמי
- אפיון - נבואה וחלום | “וישלוט מים עד ים” — חזון מלוכת ה’ האוניברסלית, מלכות ממשית ומשיחית
הערות
מילה נדירה: וָ/עֵפֶר (Strong’s H6081) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: עֵזֶר (Strong’s H5829) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: נחמיה,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: וַ/יָּרֶד (Strong’s H7286) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שופטים,מלכים א,ישעיהו,תהילים שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
חתימת ספר ב: “ברוך ה’ אלוקים אלוקי ישראל… אמן ואמן” + “כלו תפילות דוד בן ישי”. “ויפרח בימיו צדיק ורוב שלום” : חזון שלמות שאין בו אויב — מלכות שלמה כאבטיפוס למלכות משיחית. לפי מלבי”ם: “ירד כמטר” — מלך שמעניק לא גובה; מלכות שמשפיעה טובה כגשם על עשב.