כי ילד יולד לנו — שר שלום
פסוקים
הָעָם֙ הַהֹלְכִ֣ים בַּחֹ֔שֶׁךְ רָא֖וּ א֣וֹר גָּד֑וֹל יֹֽשְׁבֵי֙ בְּאֶ֣רֶץ צַלְמָ֔וֶת א֖וֹר נָגַ֥הּ עֲלֵיהֶֽם׃ הִרְבִּ֣יתָ הַגּ֔וֹי (לא) [ל֖וֹ] הִגְדַּ֣לְתָּ הַשִּׂמְחָ֑ה שָׂמְח֤וּ לְפָנֶ֙יךָ֙ כְּשִׂמְחַ֣ת בַּקָּצִ֔יר כַּאֲשֶׁ֥ר יָגִ֖ילוּ בְּחַלְּקָ֥ם שָׁלָֽל׃ כִּ֣י׀ אֶת־עֹ֣ל סֻבֳּל֗וֹ וְאֵת֙ מַטֵּ֣ה שִׁכְמ֔וֹ שֵׁ֖בֶט הַנֹּגֵ֣שׂ בּ֑וֹ הַחִתֹּ֖תָ כְּי֥וֹם מִדְיָֽן׃ כִּ֤י כׇל־סְאוֹן֙ סֹאֵ֣ן בְּרַ֔עַשׁ וְשִׂמְלָ֖ה מְגוֹלָלָ֣ה בְדָמִ֑ים וְהָיְתָ֥ה לִשְׂרֵפָ֖ה מַאֲכֹ֥לֶת אֵֽשׁ׃ כִּֽי־יֶ֣לֶד יֻלַּד־לָ֗נוּ בֵּ֚ן נִתַּן־לָ֔נוּ וַתְּהִ֥י הַמִּשְׂרָ֖ה עַל־שִׁכְמ֑וֹ וַיִּקְרָ֨א שְׁמ֜וֹ פֶּ֠לֶא יוֹעֵץ֙ אֵ֣ל גִּבּ֔וֹר אֲבִי־עַ֖ד שַׂר־שָׁלֽוֹם׃ (לם רבה) [לְמַרְבֵּ֨ה] הַמִּשְׂרָ֜ה וּלְשָׁל֣וֹם אֵֽין־קֵ֗ץ עַל־כִּסֵּ֤א דָוִד֙ וְעַל־מַמְלַכְתּ֔וֹ לְהָכִ֤ין אֹתָהּ֙ וּֽלְסַעֲדָ֔הּ בְּמִשְׁפָּ֖ט וּבִצְדָקָ֑ה מֵֽעַתָּה֙ וְעַד־עוֹלָ֔ם קִנְאַ֛ת יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת תַּעֲשֶׂה־זֹּֽאת׃ דָּבָ֛ר שָׁלַ֥ח אֲדֹנָ֖י בְּיַעֲקֹ֑ב וְנָפַ֖ל בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
פירוש רש”י
9:1: הָעָם הַהֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ. הֵם יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁהָיוּ חֲשֵׁכִים מִדַּאֲגַת סַנְחֵרִיב, כְּעִנְיָן שֶׁאָמַר חִזְקִיָּהוּ (ישעיהו לז:ג): ״יוֹם צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה״: | רָאוּ אוֹר גָּדוֹל. בְּמַפַּלְתּוֹ שֶׁל סַנְחֵרִיב: 9:2: הִרְבִּיתָ הַגּוֹי. נַעֲשׂוּ גְדוֹלִים לְכָל שׁוֹמְעֵיהֶם, כְּשֶׁשָּׁמְעוּ הָאֻמּוֹת הַנִּסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לָהֶם: | לוֹ הִגְדַּלְתָּ הַשִּׂמְחָה. וְלֹא לְאוֹיְבָיו, וְכָתִיב ״לֹא״ בְּלָמֶ״ד אָלֶ״ף, לְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה שִׂמְחַת חִזְקִיָּה שְׁלֵמָה, לְפִי שֶׁבְּאוֹתוֹ הַפֶּרֶק נֶאֱמַר לוֹ ״הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְנִשָּׂא כָּל אֲשֶׁר בְּבֵיתֶךָ״ (ישעיהו לט:ו): | כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״כְּחֶדְוַת נִצְחֵי קְרָב״, שֶׁהוּא כְּעֵין הַקָּצִיר, הוֹרְגֵי אָדָם קוֹצְצֵי צַוָּארִים; וְשִׁנָּה הַכָּתוּב בִּלְשׁוֹנוֹ לִדְרוֹשׁ, שֶׁהָיָה אוֹתוֹ הַנֵּס בְּלֵיל קְצִיר הָעֹמֶר (ויקרא רבה כח, ו): | כַּאֲשֶׁר יָגִילוּ בְּחַלְּקָם שָׁלָל. מִצְרַיִם בִּימֵי מֹשֶׁה, שֶׁאַף כָּאן חָלְקוּ שְׁלַל כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וְ״חֶמְדַּת כָּל הַגּוֹיִם״ (חגי ב:ז); שֶׁכְּשֶׁחָזַר מֵעַל תִּרְהָקָה מֶלֶךְ כּוּשׁ (ישעיהו לז:ט), בָּא לוֹ לִירוּשָׁלַיִם עִם כָּל אוֹצְרוֹת כּוּשׁ וּמִצְרַיִם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״יְגִיעַ מִצְרַיִם וְסַחַר כּוּשׁ וּסְבָאִים״ וְגוֹ׳ (ישעיהו מה:יד), וְהַכֹּל בָּזְזוּ חִזְקִיָּה וְעַמּוֹ: 9:3: כִּי אֶת עֹל סֻבֳּלוֹ. עֹל שֶׁהָיָה סֵבֶל לְחִזְקִיָּה, וְשֶׁהָיָה מַטֶּה אֶת שִׁכְמוֹ לְמַשָּׂא כָּבֵד לְהַעֲלוֹת מַס קָשֶׁה, וְאֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה שֶׁהָיָה נוֹגֵשׂ בּוֹ בְּחִזְקִיָּהוּ: | הַחִתֹּתָ. שִׁבַּרְתָּ יַחַד בְּלַיְלָה אֶחָד: | כְּיוֹם מִדְיָן. בִּימֵי גִדְעוֹן, שֶׁאַף הֵם נָפְלוּ יַחַד בְּלַיְלָה אֶחָת, וּבְלֵיל קְצִיר הָעֹמֶר, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים ז:יג): ״וְהִנֵּה צְלִיל שְׂעוֹרִים מִתְהַפֵּךְ בְּמַחֲנֵה מִדְיָן״: 9:4: כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ. יֵשׁ פּוֹתְרִין אוֹתוֹ (מחברת מנחם) לְשׁוֹן סְאָה וּמִדָּה, כְּמוֹ שֶׁדְּרָשׁוּהוּ רַבּוֹתֵינוּ (סוטה ח ב), אַךְ לְפִי פְּשַׁט לְשׁוֹן הַמִּקְרָא לֹא יִתָּכֵן לְפָרֵשׁ מִגִּזְרָתוֹ, מֵאַחַר שֶׁאֵין הַוָּי״ו וְהַנּוּ״ן מֵעִקַּר הַתֵּיבָה, אֶלָּא כְּמוֹ שָׁאוֹן מִן שׁוֹאֶה, וְהָמוֹן מִן הוֹמֶה, וְחָרוֹן מִן חָרָה, לֹא יִתְפַּעֵל עִם הַנּוּ״ן לוֹמַר סוֹאֵן אֶלָּא סוֹאֶה, כְּמוֹ מִן הָמוֹן הוֹמֶה וּמִן שָׁאוֹן שׁוֹאֶה, וְלֹא יֹאמַר שׁוֹאֵן, הוֹמֵן, חוֹרֵן. וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁפִּתְרוֹנוֹ לְפִי הָעִנְיָן, וְאֵין לוֹ דּוֹמֶה מִן הַמִּקְרָא, וּפִתְרוֹנוֹ לְשׁוֹן צַהֲלַת נִצָּחוֹן בַּמִּלְחָמָה: כִּי כָל סְאוֹן סֹאֵן בְּרַעַשׁ – קוֹל נִצָּחוֹן שׁוּם נוֹצֵחַ בַּמִּלְחָמָה בְּרַעַשׁ שַׁעֲטַת סוּסִים וְהַגָּפַת תְּרִיסִין הוּא: | וְשִׂמְלָה. הֲרוּגֵי מִלְחָמָה מְגוֹלָלָה בְדָמִים, אֲבָל נִצָּחוֹן זֶה אֵין בּוֹ רַעַשׁ וְאֵין בּוֹ דָּם. וְהָיְתָה לִשְׂרֵפָה יְקַד יְקוֹד מַאֲכֹלֶת: 9:5: כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ אַף עַל פִּי שֶׁאָחָז רָשָׁע הוּא, בְּנוֹ הַנּוֹלָד לוֹ זֶה כַּמָּה שָׁנִים לִהְיוֹת לָנוּ תַּחְתָּיו לְמֶלֶךְ צַדִּיק יִהְיֶה, וְתִהְיֶה מִשְׂרַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעֻלּוֹ עַל שִׁכְמוֹ, שֶׁיִּהְיֶה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה וְשׁוֹמֵר מִצְווֹת וְיַטֶּה שֶׁכֶם לְמַשָּׂאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: | וַיִּקְרָא שְׁמוֹ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא מַפְלִיא עֵצָה וְאֵל גִּבּוֹר וַאֲבִי עַד, קָרָא שְׁמוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ שַׂר שָׁלוֹם (סנהדרין צד א), כִּי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת יִהְיֶה בְּיָמָיו (ישעיהו לט:ח): 9:6: לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה. לְמִי יִקְרָא הַשֵּׁם? לַמֶּלֶךְ הַמַּרְבֶּה הַמִּשְׂרָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל עַצְמוֹ לִירָא מִפָּנָיו: | מִשְׂרָה. לְשׁוֹן שְׂרָרָה. זוֹ לִתְשׁוּבַת אֲחֵרִים, אַךְ יֵשׁ לוֹמַר שֶׁאַף שַׂר שָׁלוֹם מִשְּׁמוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּקְרִיאַת שֵׁם זֶה אֵינָהּ לְשֵׁם מַמָּשׁ אֶלָּא לְשֵׁם גְּדוּלָּה וּשְׂרָרָה, כְּמוֹ ״וּקְרָא שֵׁם בְּבֵית לָחֶם״ (רות ד:יא), וּכְמוֹ ״וְעָשִׂיתִי לְךָ שֵׁם״ (שמואל ב ז:ט), אַף כָּאן וַיִּקְרָא שְׁמוֹ וְיִתֵּן לוֹ שֵׁם וּמֶמְשָׁלָה: | וּלְשָׁלוֹם הַנִּתָּן לוֹ אֵין קֵץ, שֶׁהָיָה לוֹ שָׁלוֹם מִכָּל עֲבָרָיו. וְאֵין ׳קֵץ׳ זֶה לְשׁוֹן הֶפְסֵק עוֹלָמִית, אֶלָּא אֵין קֵץ לִסְבִיבָיו. עַל כִּסֵּא מַלְכוּת דָּוִד יִהְיֶה שָׁלוֹם זֶה, בְּמִשְׁפָּט וּצְדָקָה שֶׁעָשָׂה חִזְקִיָּהוּ: | וּלְשָׁלוֹם. וָי״ו זֶה תִּקּוּן הַמִּלָּה הוּא, הִרְבָּה מִשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ, וּמַה גְּמוּל יְשַׁלֵּם לוֹ? הִנֵּה לִשְׁלוֹמוֹ אֵין לוֹ קֵץ וְאֵין קִצְבָה: | מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. עוֹלָמוֹ שֶׁל חִזְקִיָּהוּ, כָּל יָמָיו. וְכֵן מָצִינוּ שֶׁאָמְרָה חַנָּה עַל שְׁמוּאֵל ״וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם״ (שמואל א א:כב). וְלִתְשׁוּבַת אֲחֵרִים הָאוֹמְרִים שֶׁהוּא שֵׁם, יֵשׁ לַהֲשִׁיבָם: מַהוּ ״מֵעַתָּה״? וַהֲלֹא לֹא בָּא עַד לְסוֹף שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה: | קִנְאַת ה׳ צְבָאוֹת. שֶׁקִּנֵּא לְצִיּוֹן עַל אֲשֶׁר יָעַץ עָלֶיהָ אֲרָם וּפֶקַח: | תַּעֲשֶׂה זֹּאת. וְלֹא אָחָז רָאוּי לְכָךְ, וְאַף זְכוּת אָבוֹת תַּמָּה. תּוֹסֶפֶת: וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ מָשִׁיחַ וְסַנְחֵרִיב גּוֹג וּמָגוֹג. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״מִי שֶׁקִּצֵּץ דַּלְתוֹת הַהֵיכָל וְשִׁגְּרָן לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר יֵעָשֶׂה מָשִׁיחַ?״ מִיָּד סָתְמוּ הַכָּתוּב: 9:7: דָּבָר שָׁלַח אֲדֹנָי בְּיַעֲקֹב. הַנְּבוּאָה שֶׁנִּתְנַבָּא לְפֻרְעָנוּת פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָה: | וְנָפַל בְּיִשְׂרָאֵל. מֵעַתָּה תִּתְקַיֵּם בָּהֶם:
פירוש רד”ק
9:1: העם ההולכים. אמר עתה כשיכביד מלך אשור לבא על ירושלם שבט יהודה ובנימן שהיו הולכים בחשך ראו אור גדול במפלת מחנה אשור, וחצי הפסוק האחרון כפל ענין במלות שונות: 9:2: הרבית הגוי. גוי ישראל הרבית אותו משל לאויביהם במפלת מחנה אשור: | לא הגדלת השמחה. פירוש לו לגוי שזכר, וכתוב לא באל”ף, ופירוש לו לגוי הרבית השמחה אבל לאויביהם לא הגדלת אבל המעטת: | שמחו לפניך. בבית המקדש שנתנו שבח והודאה ושמחו שמחה גדולה: | כשמחת בקציר. כמו שדרך העולם לשמוח בעת הקציר והתי”ו במקום ה”א כמו כשמחה וכן אם אתן שנת לעיני, שפעת אני ראה, והדומים: | כאשר יגילו בחלקם שלל. כמו ששמחו בעת שחלקו שלל מחנה אשור כן שמחו שמחה גדולה אחר כן כשבאו לבית ה’ להודות ולשבח על הנס הגדול שעשה להם האל, ויש לפרש כאשר יגילו בני האדם בחלקם שלל כן שמחו הם לפניך, על דרך שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב, אלא שגם הם חלקו מחנה אשור ואין צריך לומר משל אחר, ופירוש הראשון הוא הנכון: 9:3: כי את. מלך אשור היה עול סבלו של ישראל ומטה שכמו, כלומר שהיה למשא עליו והיה שבט הנוגש בישראל ואתה החתות אתו השבט: | כיום מדין. כמו שהחתות מדין במלחמת גדעון, וכן אמר במזמור עשה להם כמדין, כי אותו היום היה בו נס גדול ותשועה גדולה כי גדעון בשלש מאות איש הכה את כל מחנה מדין שהיה כדי ארבה לרוב ולהם ולגמליהם אין מספר: 9:4: כי כל סאון סואן ברעש. כי לא תהיה זאת המלחמה כשאר המלחמות כי כל שאר המלחמות ילחם הלוחם ברעש הסוסים, כמו שנאמר עליו ברעש ורגז יגמא ארץ, וכן רעש הכידונים, כמו שאמר עליו לרעש כידון, וכן בשאר המלחמות שמלה מגוללה בדמים, כי יכו אלה באלה במכת חרב ושמלה מגוללת בדמים אבל זה לא תהיה בה לא חרב ולא רעש ולא דמים אלא נהיתה לשרפה מאכלת אש שהכה בה המלאך בלילה ונשרפו, ויש מחלוקת זה בדברי רז”ל י”א כי היתה נשמה נשרפת וגוף קיים וי”א כי גם הגוף נשרף אבל לא בגדיהם: | סאון סאן. הנו”ן שרש ופירושו לפי ענינו מלחמה, ולא מצאנו לו חבר, ויהיה סאון תאר וסואן פעל, כאלו אמר כי כל עושה מלחמה לוחם ברעש, או יהיה סאון שם למלחמה, אמר כי כל מלחמות לוחם אדם ברעש: 9:5: כי ילד ילד. זה אמר על חזקיהו לפי שבימי מלכותו היתה התשועה הזאת לישראל שנגף מחנה אשור, כאלו אמר זה יהיה בזכות הילד שילד לנו: | בן נתן לנו. כפל ענין במלות שונות: | ותהי המשרה על שכמו. למה אמר שכמו לענין משרה, והלא לא נזכר שכמו אלא לענין עבודה כמו ויט שכמו לסבול, ואת מטה שכמו יסיר סבלו מעל שכמך, אלא לפי שאחז היה עובד למלך אשור והיה סובלו על שכמו אמר כי זה הילד לא תהיה עבודה על שכמו אלא משרה: | ויקרא שמו. פי’ הקב”ה שהוא פלא יועץ ואל גבור אבי עד, קרא שם הילד הזה שר שלום בעבור כי המשרה תהיה לו ולא יעבד מלך אחר, כמו שאמר וימרד במלך אשור ולא עבדו: | שלום. כי שלום יהיה לישראל בימיו, ואמר אלו הכנויים באל יתברך לענינים מורים על דבר חזקיהו: | פלא. על דבר הפלא ששב השמש אחורנית: | יועץ. כי עצת ה’ קמה לו ועצת סנחריב הופרה: | אל גבור. יכול גבור שאף על פי שבא סנחריב בחיל גדול וגבורים היה יכול עליהם, וגבר וברגע קטן הכה את מחנהו: | אבי עד. שהוא קיים לעולם והוא אבי הזמן והוא בראו ובידו הוא להוסיף ולגרוע ולהוסיף זמן חיי חזקיהו ט”ו שנה: 9:6: למרבה המשרה. המ”ם סתומה בכתוב, וקרי במ”ם פתוחה ובהפך זה בעזרא המ”ם פרוצים, מ”ם פתוחה בסוף התיבה, בכתוב, ויש בו דרש כאשר יסתמו חומות ירושלם שהם פרוצים כל זמן הגלות ולעת הישועה יסתמו הפרוצים ואז תפתח המשרה שהיא סתומה עד מלך המשיח: | למרבה. הוא שם, והוא סמוך לפיכך הוא נקוד בצר”י, אמר לרוב המשרה ולשלום אין קץ, שיהיה על כסא דוד ועל ממלכתו, והוא כפל עניין במלות שונות: | ולסעדה. שלא תמוט מלכותו ומשרתו מעתה ועד עולם, ואף על פי שיהיה לה הפסק בימי הגלות עוד תשוב לקדמותה, ואמר במשפט ובצדקה כי בהם יכון הכסא ותקום המלוכה: | קנאת ה’ צבאות תעשה זאת. זאת המשרה שתהיה עתה לבית דוד והתשועה הגדולה כי יקנא ה’ צבאות בדברי נערי מלך אשור אשר חרפו וגדפו ה’ יתברך: 9:7: דבר שלח. הרעה הזאת הבאה על יעקב ששלטו אויביהם בהם מאת האל הוא שלא יאמרו מקרה הוא אלא בעונש עונותם בא להם כי בטרם ביאת הרעה שלח על ידי נביאיו כך וכך יבא להם אם לא ישובו, וכמו ששלח הדבר בהם כן נפל בהם, וכן יפלו עד שיגלו מארצם כמו שאמרו להם הנביאים מפיו:
פירוש מלבי”ם
9:1: העם, אחר שבאר איך לשבט אפרים שעתה שמש ההצלחה זורח עליהם יהיה אז חשך ואפילה מנודח, אומר לעומת זה לעם ההולכים עתה בחשך שהם שבט יהודה יהיה אור בשנת ט”ו לחזקיה אחר מפלת אשור והנה לפעמים יהיה איש שרוי בחשך בעת יזרח אור, אם יסתתר א”ע מפני האורה בחדר חשוך, וזה א”צ רק שיצא לחוץ ויראה את האור, נגד זה אמר העם ההולכים בחשך, והסתירו פניהם מן האור יראו אור גדול, הנמצא סביבותם ולפעמים ישרה איש בחשך מצד שאין אור במציאות כלל כמו בלילה שהאור תחת האופק, וזה צריך שיזרח האור ויגיה אל אופקו, נגד זה אמר גם ישבי בארץ צלמות מ”מ אור נגה ויזרח עליהם, (והנמשל בזה, כי שבט יהודה אור ה’ וישועתו זורחת בארצם רק הם הסתירו פנים ממנה ולא ראו האור ואז יכירו הישועה בהתגלותה וגם יושבי בארץ צלמות והם הגולים בחלח וחבור, שרחוק מהם ישועה, ישובו אז לא”י ויחסו בצל חזקיה): 9:2: הרבית, הנביא מסב פניו אל ה’ ואומר, הנה הרבית והגדלת את הגוי שהוא מחנה סנחריב במה שנתת בידם כל ממלכות הארץ, אבל בזה אך לו להעם ההולכים בחשך שהם שבט יהודה הגדלת השמחה, שעי”כ גדלה שמחתם בכפל שנושעו מגוי תקיף כזה, ועי”ז יצא שמם בכל הארץ שמחו לפניך כשמחת בקציר, ר”ל כי מצד אחד ישמח האדם יותר באסיפת תבואתו בקציר מבאסיפת השלל במלחמה, כי באסיפת השלל בהכרח נהרגו ג”כ מעמו במלחמה, אבל בצד אחר ישמח יותר באסיפת השלל, כי שמחת הנצחון גדולה מכל אבל פה שלא לחמו ולא נהרג מהם איש, שמחתם דומה בצד אחד כשמחת בקציר שאוסף בלי מלחמה ובלא סכנה, ובצד האחר דומה כאשר יגילו בחלקם שלל, כי נצחו את אויבם והאויב נפל ע”י מלאך ה’: 9:3: כי את על סבלו, נשא משלו, משור שבעליו מטה שכמו אל עבודת האדמה שיש בזה ג’ דברים א. העול שסובל על צוארו, ב. בעליו שהולך אצלו ומטה שכמו ע”י העול באכזריותו, ג. השבט שבו מכה אותו בכל עת והמשיל שעבודם אל אשור בג”ד אלה. א. כובד המס הוא העול שסבלו, ב. המושל האכזר הוא המטה שכמם לסבול העול של המס, ג. חיילותיו ומחנהו הוא השבט בו הכה אותם כל עת שלא שמעו למשמעתו. והנה לפעמים יסור מהם העול וכובד המס, אבל עדיין המושל האכזר קיים, ולפעמים שמת גם המושל אבל עדן עמו ומחנהו קיימים שהם השבט, עז”א כי במפלת סנחריב נושעו מכל צד, כי בפעם אחת נשבר עול סבלו, שהוא המס והעבודה שעבד בם, וגם מטה שכמו הוא מלך אשור שנהרג ע”י בניו, וגם נשבר שבט הנגש בו, שהוא מחנהו שנהרגו ע”י המלאך, וכולם החתת ושברת כביום מדין שהצירו לישראל ונהרגו ג”כ ע”י נס כולם בלילה אחד (שופטים ו׳:א׳), ולדברי חז”ל היה מפלת מדין ואשור שניהם בליל פסח ובזכות העומר: 9:4: כי כל סאון סאן ברעש, הלביש את דבריו פה משל ודמיון אומר השאון שואן ברעש, הציג בציור המליצה את השאון כעצם מופשט, וכאילו הוא שואן והומה על עצמו ברעש, והנמשל כי השאון השואן על עמים רבים, עתה שאן בקול המולה על עצמו והאביד את עצמו ע”י הרעש, ושמלה, היא השמלה האדומה שמרימים אותה על נס, לאות שישפכו דם ולא יחמולו, עתה היא מגואלת ומלוכלכת בדמיה אשר שפכה והיתה לשרפה מאכלת אש, המאכלת אש היתה בעצמה לשרפה האויב שהאכיל את כל, שרף את עצמו, המליצה אמריה תאמר, הרעש הרעיש את עצמו, השמלה האדומה היתה לנס על עצמה, והמאכלת אש שרף את עצמו, המות המית את עצמו, האויב לא ידי אדם שלטו בו, אך הוא עצמו סבב על עצמו שמד ואבדון ע”י מלאך ה’: 9:5: כי, ר”ל ומאיזה סבה תהיה לנו התשועה הזאת;? | כי ילד ומקרה חדש ומזל חדש נולד לנו, ומי סבב הילד והמזל הזה? | בן נתן לנו בן יורש עצר המלוכה הוא חזקיה אשר תהי המשרה על שכמו, לא העול של אשור, ויקרא שמו שיעור הכתוב, ה’ שהוא פלא יועץ ואל גבור ואבי עד קרא שמו של חזקיה שר שלום, לאמר שלא תהיה המשרה שלו ע”י מלחמות רק ע”י שלום (ושלש התוארים שתאר פה את ה’, הוא להורות שהבטחתו תתקיים ולא תשתנה בשום אופן, כי הבטחת האדם תשתנה מפני שלשה דברים, א שתשתנה מחשבת המבטיח ורצונו ויחליף את עצתו הקדומה, וזאת לא יצוייר אצל ה’ כי הוא יועץ פלא, ועצתו לא תשתנה, ב מפני חסרון היכולת שלא יוכל למלא הבטחתו, אבל ה’ הוא אל גבור בעל היכולת המוחלט, ג כי למחר ימות ועמו תמות ההבטחה אבל ה’ הוא אבי עד הוא אבי הנצחיות הקיים לעולם ועפ”י שלשה התנאים הנמצאים אצל ה’, שהם החכמה והיכולת והנצחיות אשר הם תנאים לקיום ההבטחה, יקום דבר, שהבטחת ה’ לא תשתנה ואחר שהוא קרא שמו שר שלום, דברו לא תשוב ריקם), ולמה קרא שמו שר שלום? אומר כי: 9:6: למרבה, שלא יהיה קץ וגבול לרוב המשרה ולרוב השלום, הפך מהנהוג שעם רוב המשרה א”א שתהיה רוב שלום כי יתגוררו עליה קנאת מקנאים, ודלתות הכתוב מגבילים, למרבה המשרה על כסא דוד, ולמרבה השלום, על ממלכתו, ר”ל על כסא דוד יהיה רוב משרה שימשול ממשל רב, ועל ממלכתו ומדינתו יהיה רוב שלום שחרב לא תעבור בארצו להכין אותה, גם פה הדלתות מגבילים, להכין אותה במשפט מעתה, ולסעדה בצדקה עד עולם, כי עקר מה שמיסדים הכסא ומכינים אותה בתחלתה הוא בעבור המשפט, שיעשה המלך משפט בין אדם לחברו שאלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, וזו ההכנה מעתה ובמה יסעדו את הכסא שיתקיים, זה יהיה בצדקה שהיא צדקת המעשים בין אדם למקום כמ”ש וכתב לו את משנה התורה והיתה עמו וכו’ למען יאריך ימים על ממלכתו, וסעד הזה הוא עד עולם, ואף שאין ישראל ראוים לנסים אלה, הנה קנאת ה’ תעשה זאת בעבור שמו הגדול: 9:7: דבר, (השיב פניו אל עשרת השבטים, לנבא בפרטות על הרעה העתידה עליהם), העמים הקדמונים היו מאמינים בדבר הנקרא אראקעל, והוא מאמר מתפשט בפי ההמון אשר חשבו כי הגיע אליהם מאמר זה כדמות גזרה או פקודה מן השמים, ואראקעל כזה, נולד לרוב אצל ההמון, ומהם הגיע לאזני הגדולים, ומשם נתפשט אל הגוי כולו עפ”ז מצייר כי מאמר זה של לבנים נפלו (פסוק ט’), היה אצלם כאלו הוא דבר אשר שלח ה’ אליהם מן השמים, ודבר זה התחיל ביעקב שהם ההמון, ומשם נפל ונתפשט בישראל שהם הגדולים, עד כי
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - נבואה וחלום | “כי ילד יולד לנו” — ארבעת השמות: פלא יועץ, אל גבור, אביעד, שר שלום
- אפיון - מנהיגות במשבר | חזיון המשיח כמנהיג אידיאלי — שלטון ממלכות דוד “עד עולם”
הערות
מילה נדירה: וְ/שֶׁלַח (Strong’s H7974) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: יַגִּיהַּ (Strong’s H5050) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל ב,ישעיהו,תהילים,איוב שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
לפי רד”ק: “שר שלום” — פרשנים נחלקים: יש אומרים חזקיה מלך, יש אומרים נבואה על המשיח. לפי מלבי”ם: ארבעת השמות הם תארים של גדולת המלך המשיחי — כל אחד מצד אחר.