“שבעים שנה לגלות בבל”
פסוקים
הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־הָיָ֤ה עַֽל־יִרְמְיָ֙הוּ֙ עַל־כׇּל־עַ֣ם יְהוּדָ֔ה בַּשָּׁנָה֙ הָֽרְבִעִ֔ית לִיהוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הִ֗יא הַשָּׁנָה֙ הָרִ֣אשֹׁנִ֔ית לִנְבוּכַדְרֶאצַּ֖ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֜ר יִרְמְיָ֤הוּ הַנָּבִיא֙ עַל־כׇּל־עַ֣ם יְהוּדָ֔ה וְאֶ֛ל כׇּל־יֹשְׁבֵ֥י יְרוּשָׁלַ֖͏ִם לֵאמֹֽר׃ מִן־שְׁלֹ֣שׁ עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֡ה לְיֹאשִׁיָּ֣הוּ בֶן־אָמוֹן֩ מֶ֨לֶךְ יְהוּדָ֜ה וְעַ֣ד׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה זֶ֚ה שָׁלֹ֤שׁ וְעֶשְׂרִים֙ שָׁנָ֔ה הָיָ֥ה דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלָ֑י וָאֲדַבֵּ֧ר אֲלֵיכֶ֛ם אַשְׁכֵּ֥ים וְדַבֵּ֖ר וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּֽם׃ וְשָׁלַח֩ יְהֹוָ֨ה אֲלֵיכֶ֜ם אֶֽת־כׇּל־עֲבָדָ֧יו הַנְּבִאִ֛ים הַשְׁכֵּ֥ם וְשָׁלֹ֖חַ וְלֹ֣א שְׁמַעְתֶּ֑ם וְלֹא־הִטִּיתֶ֥ם אֶֽת־אׇזְנְכֶ֖ם לִשְׁמֹֽעַ׃ לֵאמֹ֗ר שֽׁוּבוּ־נָ֞א אִ֣ישׁ מִדַּרְכּ֤וֹ הָרָעָה֙ וּמֵרֹ֣עַ מַעַלְלֵיכֶ֔ם וּשְׁבוּ֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהֹוָ֛ה לָכֶ֖ם וְלַאֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם לְמִן־עוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם׃ וְאַל־תֵּלְכ֗וּ אַֽחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים לְעׇבְדָ֖ם וּלְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת לָהֶ֑ם וְלֹֽא־תַכְעִ֤יסוּ אוֹתִי֙ בְּמַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א אָרַ֖ע לָכֶֽם׃ וְלֹא־שְׁמַעְתֶּ֥ם אֵלַ֖י נְאֻם־יְהֹוָ֑ה לְמַ֧עַן (הכעסוני) [הַכְעִיסֵ֛נִי] בְּמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיכֶ֖ם לְרַ֥ע לָכֶֽם׃ לָכֵ֕ן כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת יַ֕עַן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־שְׁמַעְתֶּ֖ם אֶת־דְּבָרָֽי׃ הִנְנִ֣י שֹׁלֵ֡חַ וְלָקַחְתִּי֩ אֶת־כׇּל־מִשְׁפְּח֨וֹת צָפ֜וֹן נְאֻם־יְהֹוָ֗ה וְאֶל־נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶלֶךְ־בָּבֶל֮ עַבְדִּי֒ וַהֲבִ֨אֹתִ֜ים עַל־הָאָ֤רֶץ הַזֹּאת֙ וְעַל־יֹ֣שְׁבֶ֔יהָ וְעַ֛ל כׇּל־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה סָבִ֑יב וְהַ֣חֲרַמְתִּ֔ים וְשַׂמְתִּים֙ לְשַׁמָּ֣ה וְלִשְׁרֵקָ֔ה וּלְחׇרְב֖וֹת עוֹלָֽם׃ וְהַאֲבַדְתִּ֣י מֵהֶ֗ם ק֤וֹל שָׂשׂוֹן֙ וְק֣וֹל שִׂמְחָ֔ה ק֥וֹל חָתָ֖ן וְק֣וֹל כַּלָּ֑ה ק֥וֹל רֵחַ֖יִם וְא֥וֹר נֵֽר׃ וְהָֽיְתָה֙ כׇּל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את לְחׇרְבָּ֖ה לְשַׁמָּ֑ה וְעָ֨בְד֜וּ הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֛לֶּה אֶת־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃ וְהָיָ֣ה כִמְלֹ֣אות שִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֡ה אֶפְקֹ֣ד עַל־מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֩ וְעַל־הַגּ֨וֹי הַה֧וּא נְאֻם־יְהֹוָ֛ה אֶת־עֲוֺנָ֖ם וְעַל־אֶ֣רֶץ כַּשְׂדִּ֑ים וְשַׂמְתִּ֥י אֹת֖וֹ לְשִֽׁמְמ֥וֹת עוֹלָֽם׃ (והבאותי) [וְהֵֽבֵאתִי֙] עַל־הָאָ֣רֶץ הַהִ֔יא אֶת־כׇּל־דְּבָרַ֖י אֲשֶׁר־דִּבַּ֣רְתִּי עָלֶ֑יהָ אֵ֤ת כׇּל־הַכָּתוּב֙ בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֔ה אֲשֶׁר־נִבָּ֥א יִרְמְיָ֖הוּ עַל־כׇּל־הַגּוֹיִֽם׃ כִּ֣י עָֽבְדוּ־בָ֤ם גַּם־הֵ֙מָּה֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וּמְלָכִ֖ים גְּדוֹלִ֑ים וְשִׁלַּמְתִּ֥י לָהֶ֛ם כְּפׇעֳלָ֖ם וּכְמַעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם׃ כִּ֣י כֹה֩ אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ אֵלַ֔י קַ֠ח אֶת־כּ֨וֹס הַיַּ֧יִן הַחֵמָ֛ה הַזֹּ֖את מִיָּדִ֑י וְהִשְׁקִיתָ֤ה אֹתוֹ֙ אֶת־כׇּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י שֹׁלֵ֥חַ אוֹתְךָ֖ אֲלֵיהֶֽם׃ וְשָׁת֕וּ וְהִֽתְגֹּעֲשׁ֖וּ וְהִתְהֹלָ֑לוּ מִפְּנֵ֣י הַחֶ֔רֶב אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י שֹׁלֵ֖חַ בֵּינֹתָֽם׃ וָאֶקַּ֥ח אֶת־הַכּ֖וֹס מִיַּ֣ד יְהֹוָ֑ה וָֽאַשְׁקֶה֙ אֶת־כׇּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־שְׁלָחַ֥נִי יְהֹוָ֖ה אֲלֵיהֶֽם׃ אֶת־יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וְאֶת־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְאֶת־מְלָכֶ֖יהָ אֶת־שָׂרֶ֑יהָ לָתֵ֨ת אֹתָ֜ם לְחׇרְבָּ֧ה לְשַׁמָּ֛ה לִשְׁרֵקָ֥ה וְלִקְלָלָ֖ה כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ אֶת־פַּרְעֹ֧ה מֶלֶךְ־מִצְרַ֛יִם וְאֶת־עֲבָדָ֥יו וְאֶת־שָׂרָ֖יו וְאֶת־כׇּל־עַמּֽוֹ׃ וְאֵת֙ כׇּל־הָעֶ֔רֶב וְאֵ֕ת כׇּל־מַלְכֵ֖י אֶ֣רֶץ הָע֑וּץ וְאֵ֗ת כׇּל־מַלְכֵי֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְאֶת־אַשְׁקְל֤וֹן וְאֶת־עַזָּה֙ וְאֶת־עֶקְר֔וֹן וְאֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית אַשְׁדּֽוֹד׃ אֶת־אֱד֥וֹם וְאֶת־מוֹאָ֖ב וְאֶת־בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ וְאֵת֙ כׇּל־מַלְכֵי־צֹ֔ר וְאֵ֖ת כׇּל־מַלְכֵ֣י צִיד֑וֹן וְאֵת֙ מַלְכֵ֣י הָאִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּעֵ֥בֶר הַיָּֽם׃ וְאֶת־דְּדָ֤ן וְאֶת־תֵּימָא֙ וְאֶת־בּ֔וּז וְאֵ֖ת כׇּל־קְצוּצֵ֥י פֵאָֽה׃ וְאֵ֖ת כׇּל־מַלְכֵ֣י עֲרָ֑ב וְאֵת֙ כׇּל־מַלְכֵ֣י הָעֶ֔רֶב הַשֹּׁכְנִ֖ים בַּמִּדְבָּֽר׃ וְאֵ֣ת׀ כׇּל־מַלְכֵ֣י זִמְרִ֗י וְאֵת֙ כׇּל־מַלְכֵ֣י עֵילָ֔ם וְאֵ֖ת כׇּל־מַלְכֵ֥י מָדָֽי׃ וְאֵ֣ת׀ כׇּל־מַלְכֵ֣י הַצָּפ֗וֹן הַקְּרֹבִ֤ים וְהָרְחֹקִים֙ אִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֔יו וְאֵת֙ כׇּל־הַמַּמְלְכ֣וֹת הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה וּמֶ֥לֶךְ שֵׁשַׁ֖ךְ יִשְׁתֶּ֥ה אַחֲרֵיהֶֽם׃ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֡ם כֹּה־אָמַר֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל שְׁת֤וּ וְשִׁכְרוּ֙ וּקְי֔וּ וְנִפְל֖וּ וְלֹ֣א תָק֑וּמוּ מִפְּנֵ֣י הַחֶ֔רֶב אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י שֹׁלֵ֖חַ בֵּינֵיכֶֽם׃ וְהָיָ֗ה כִּ֧י יְמָאֲנ֛וּ לָקַחַת־הַכּ֥וֹס מִיָּדְךָ֖ לִשְׁתּ֑וֹת וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שָׁת֥וֹ תִשְׁתּֽוּ׃ כִּי֩ הִנֵּ֨ה בָעִ֜יר אֲשֶׁ֧ר נִֽקְרָא־שְׁמִ֣י עָלֶ֗יהָ אָֽנֹכִי֙ מֵחֵ֣ל לְהָרַ֔ע וְאַתֶּ֖ם הִנָּקֵ֣ה תִנָּק֑וּ לֹ֣א תִנָּק֔וּ כִּ֣י חֶ֗רֶב אֲנִ֤י קֹרֵא֙ עַל־כׇּל־יֹשְׁבֵ֣י הָאָ֔רֶץ נְאֻ֖ם יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ וְאַתָּה֙ תִּנָּבֵ֣א אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֗ם יְהֹוָ֞ה מִמָּר֤וֹם יִשְׁאָג֙ וּמִמְּע֤וֹן קׇדְשׁוֹ֙ יִתֵּ֣ן קוֹל֔וֹ שָׁאֹ֤ג יִשְׁאַג֙ עַל־נָוֵ֔הוּ הֵידָד֙ כְּדֹרְכִ֣ים יַעֲנֶ֔ה אֶ֥ל כׇּל־יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ׃ בָּ֤א שָׁאוֹן֙ עַד־קְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ כִּ֣י רִ֤יב לַיהֹוָה֙ בַּגּוֹיִ֔ם נִשְׁפָּ֥ט ה֖וּא לְכׇל־בָּשָׂ֑ר הָרְשָׁעִ֛ים נְתָנָ֥ם לַחֶ֖רֶב נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנֵּ֥ה רָעָ֛ה יֹצֵ֖את מִגּ֣וֹי אֶל־גּ֑וֹי וְסַ֣עַר גָּד֔וֹל יֵע֖וֹר מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ׃ וְהָי֞וּ חַֽלְלֵ֤י יְהֹוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא מִקְצֵ֥ה הָאָ֖רֶץ וְעַד־קְצֵ֣ה הָאָ֑רֶץ לֹ֣א יִסָּפְד֗וּ וְלֹ֤א יֵאָֽסְפוּ֙ וְלֹ֣א יִקָּבֵ֔רוּ לְדֹ֛מֶן עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָ֖ה יִֽהְיֽוּ׃ הֵילִ֨ילוּ הָרֹעִ֜ים וְזַעֲק֗וּ וְהִֽתְפַּלְּשׁוּ֙ אַדִּירֵ֣י הַצֹּ֔אן כִּי־מָלְא֥וּ יְמֵיכֶ֖ם לִטְב֑וֹחַ וּתְפוֹצ֣וֹתִיכֶ֔ם וּנְפַלְתֶּ֖ם כִּכְלִ֥י חֶמְדָּֽה׃ וְאָבַ֥ד מָנ֖וֹס מִן־הָרֹעִ֑ים וּפְלֵיטָ֖ה מֵאַדִּירֵ֥י הַצֹּֽאן׃ ק֚וֹל צַעֲקַ֣ת הָרֹעִ֔ים וִֽילְלַ֖ת אַדִּירֵ֣י הַצֹּ֑אן כִּֽי־שֹׁדֵ֥ד יְהֹוָ֖ה אֶת־מַרְעִיתָֽם׃ וְנָדַ֖מּוּ נְא֣וֹת הַשָּׁל֑וֹם מִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַף־יְהֹוָֽה׃ עָזַ֥ב כַּכְּפִ֖יר סֻכּ֑וֹ כִּֽי־הָיְתָ֤ה אַרְצָם֙ לְשַׁמָּ֔ה מִפְּנֵי֙ חֲר֣וֹן הַיּוֹנָ֔ה וּמִפְּנֵ֖י חֲר֥וֹן אַפּֽוֹ׃
פירוש רש”י
25:1: בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית. שָׁנָה שֶׁנִּתְחַתֵּם גְּזַר דִּינָם שֶׁיִּגְלוּ וְשֶׁיִּשְׁתּוּ כּוֹס הַחֵמָה, כְּמוֹ שֶׁאָמוּר בָּעִנְיָן: קַח אֶת כּוֹס וְגוֹ׳. וְקוֹדֶם גְּזַר דִּין אָמַר לַנָּבִיא לְהוֹכִיחָם, אוּלַי יָשׁוּבוּ וְלֹא יִתְחַתֵּם גְּזַר דִּינָם: 25:3: שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים. יֹאשִׁיָּהוּ מָלַךְ שְׁלֹשִׁים וְאַחַת (מלכים ב כב:א), צֵא מֵהֶם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, נִשְׁאֲרוּ תְּשַׁע עֶשְׂרֵה, וְאַרְבַּע שֶׁל בְּנוֹ (ירמיה א:ג), הֲרֵי שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים: | אַשְׁכִּים וְדַבֵּר. לְשׁוֹן הוֹוֶה: הָיִיתִי מַשְׁכִּים וּמְדַבֵּר תָּמִיד: 25:10: קוֹל רֵחַיִם. סִימָן הוּא לִסְעוּדַת בְּרִית מִילָה, עַל שֵׁם שֶׁטּוֹחֲנִין וְשׁוֹחֲקִין לָהּ סַמְמָנִין לִרְפוּאָה: | אוֹר נֵר. סִימַן מִשְׁתֶּה. כָּךְ שָׁנִינוּ בְּסַנְהֶדְרִין (סנהדרין לב:): 25:13: אֶת כָּל הַכָּתוּב. עַל בָּבֶל: | בַּסֵּפֶר הַזֶּה. בְּסוֹפוֹ: 25:14: כִּי עָבְדוּ בָם. כְּמוֹ כִּי יַעַבְדוּ בָם, בִּבְנֵי בָבֶל: | גַּם הֵמָּה גּוֹיִם רַבִּים. מָדַי וּפָרָס: 25:15: כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה. נְבוּאַת הַפֻּרְעָנוּת: | וְהִשְׁקִיתָה אוֹתוֹ. הִנָּבֵא לָהֶם שֶׁלֹּא תָשׁוּב עוֹד בְּשׁוּם תְּשׁוּבָה: 25:16: וְהִתְגֹּעֲשׁוּ. ״וְיִשְׁתַּגְּעוּן״ (תרגום יונתן): | וְהִתְהוֹלָלוּ. לְשׁוֹן ״הוֹלֵלוּת״ (קהלת י:יג), יִשְׁתַּטּוּ: 25:18: כַּיּוֹם הַזֶּה. כַּאֲשֶׁר הֵם הַיּוֹם; לְאַחַר הַחֻרְבָּן כָּתַב יִרְמְיָה סִפְרוֹ: 25:20: וְאֵת כָּל הָעֶרֶב. ״כָּל סוּמְכְוָתָא״ (תרגום יונתן) אֲשֶׁר עֲרֻבַּת פַּרְעֹה וּמִשְׁעַנְתּוֹ עֲלֵיהֶם לְעֶזְרָה. הָעֶרֶב גרנטיא״ה בְּלַעַ״ז: 25:22: וְאֵת מַלְכֵי הָאִי. כָּל אֵלּוּ שֶׁמָּנָה עַד כָּאן, שְׁכֵינֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הֵם: 25:23: קְצוּצֵי פֵאָה. הַמּוּקְצִים בִּקְצֵה אוֹתָהּ הָרוּחַ: 25:24: מַלְכֵי עֲרָב. עֲרַבְיָא (כתובות סז.): | וְאֵת כָּל מַלְכֵי הָעֶרֶב. ״סוּמְכְוָותָא״ שֶׁל עַרְבִיִּים: 25:26: שֵׁשַׁךְ. הוּא בָּבֶל בְּא״ת ב״ש (תנחומא, קרח יב): 25:27: וּקְיוּ. כְּאָדָם שֶׁשּׁוֹתֶה יוֹתֵר מִדַּאי, שֶׁמֵּקִיא: | הַחֶרֶב. הַתִּגָּר שֶׁל הַמִּלְחָמָה: 25:29: מֵחֵל. מַתְחִיל: 25:30: עַל נָוֵהוּ. מִתְאַבֵּל עַל חֻרְבַּן בֵּיתוֹ: | הֵידָד. לָשׁוֹן הוּא שֶׁצּוֹעֲקִין עוֹשֵׂי מְלָאכָה כְּבֵדָה בְּקוֹל רָם, לְזָרֵז זֶה אֶת זֶה לְהִתְחַזֵּק, וְדוֹרְכֵי גִּתּוֹת רְגִילִין בָּהּ: | יַעֲנֶה. כָּל לְשׁוֹן עֲנִיָּה צְעָקַת קוֹל רָם הִיא: 25:31: נִשְׁפָּט. מִתְוַכֵּחַ בַּדִּין: 25:32: מִגּוֹי אֶל גּוֹי. שֶׁאֲנִי מְסַכְסְכָן זֶה בָּזֶה: | מִיַּרְכְּתֵי. כְּתַרְגּוּמוֹ: ״מִסְּיָפֵי״: 25:34: הֵילִילוּ. לְשׁוֹן ״יְלָלָה״ (צפניה א:י): | וְהִתְפַּלְּשׁוּ. הִתְגַּלְגְּלוּ בֶּעָפָר, וֹוטְרְלִי״ר בְּלַעַ״ז: | וּתְפוּצוֹתֵיכֶם. הֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר, כְּלוֹמַר: וּתְפוּצוֹתֵיכֶם תִּקְרַבְנָה לָבֹא: | כִּכְלִי חֶמְדָּה. כְּלוֹמַר: אִם תֹּאמְרוּ חֲשׁוּבִים אֲנַחְנוּ, הַרְבֵּה יֵשׁ כְּלֵי חֶמְדָּה שֶׁל זְכוּכִית, נוֹפְלִים וּמִשְׁתַּבְּרִים וְאוֹבְדִים: 25:37: וְנָדַמּוּ. לְשׁוֹן חֻרְבָּה, לְשׁוֹן ״הֲדִמָּנוּ״, ״וְנִדְּמָה שָׁם״ (ירמיה ח:יד): 25:38: עָזַב כַּכְּפִיר וְגוֹ׳. ״גָּלָה מַלְכָּא מִכַּרְכֵּיהּ״ (תרגום יונתן), כַּכְּפִיר הָעוֹזֵב אֶת סֻכּוֹ: | הַיּוֹנָה. מִשְׁתַּכֶּרֶת בְּיַיִן, כֵּן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. דָּבָר אַחֵר: לְשׁוֹן אוֹנָאָה:
פירוש רד”ק
25:1: הדבר, על ירמיהו. כמו אל: | היא השנה הראשונה לנבוכדנצר. והנה כתב בתחלת ספר דניאל בשנת שלש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנצר מלך בבל ירושלם ויצר עליה אך נאמר כי בשנת שלש למלכות יהויקים בנו שהמליכו פרעה נכו מלך נבוכדנצר ובא לירושלם ויצר עליה ובשנה הרביעית ליהויקים בתחלת השנה נתן ה’ בידו את יהויקים והיא שנה ראשונה לנבוכדנצר: 25:2: על כל עם יהודה. כמו אל: | ואל כל יושבי ירושלם. עם יהודה מן הערים האחרות שבאו לירושלם ודברי ירמיהו אליהם ואל יושבי ירושלם: 25:3: זה שלש ועשרים שנה. יאשיהו מלך שלשים ואחת שנה ובי”ג שנה למלכו תחלת נבואת ירמיהו נמצא ירמיהו נתנבא בימי יאשיהו י”ט שנה ונבואה זו היתה בשנה הרביעית ליהויקים בנו הנה שלש ועשרים שנה: | אשכים ודבר. האל”ף במקום ה”א השכם כי אותיות אהו”י מתחלפות ונכתבה יו”ד המשך שלא כמנהג עם הצר”י ברוב: 25:5: למן עולם ועד עולם. מזמן רב נתנה לאבתיכם ועד עולם יתננה לכם ולבניכם אם תרצו ולמ”ד למן עולם לא באה על ענין הדבר אלא לאמתת עצם הדבר ויספיק הענין זולתה וכמוהו למן היום אשר יצא מארץ מצרים למתי אעתיר לך והדומים להם: 25:7: למען הכעיסוני. כתוב רצה לומר בעבור שהכעיסוני וקרי הכעיסני למען הכעיס אותי עושים העכו”ם לא להנאה שיש להם בה: 25:9: את כל משפחות צפון. ולמעלה בתחלת הספר אמר לכל משפחות ממלכות צפונה ושם פי’ כי משפחות אומר על העם וממלכות אומר על ראשי הממלכות ולפי שאמר ונתנו איש כסאו זכר שם ממלכות: | ואל נבוכדנצר מלך בבל עבדי. וטעם ואל אל שולח לא אל ולקחתי או יהיה ואל במקום ואת כמו אספרה אל חק ה’ וירדפו אל מדין: | ועל כל הגוים האלה. הסמוכים לארץ ישראל או האלה על הגוים שעתיד לזכרם בסמוך בפרשת כוס יין החמה: 25:10: קול רחים ואור. קול רחים שטוחנין תבלין לסעודת שמחה וכן מדליקין נרות רבות בבית המשתה ויונתן תרגם קל סיען דמשבחין בנהור בוצין: 25:12: כמלאת שבעים שנה. כי נבוכדנצר מלך מ”ה שנה והיאך ידענו זה שהרי אויל מרודך בנו מלך בשנת ל”ו לגלות המלך יהויכין כמו שכתוב בספר מלכים בסופו ובסוף זה הספר ויהויכין גלה בשנת ח’ לנבוכדנצר הרי מ”ה ואויל מרודך מלך כ”ג שנה והיאך ידענו זה שהרי מצאנו לבלשצר בנו מלך ג’ שנים נשארו כ”ג בינתים והשלש לא שלמו לו לבלשצר כי בשנה השלישית נהרג הרי מ”ה וכ”ג הרי ס”ח ושתים לבלשצר הרי ע’ לפיכך אמר כמלאת כי שלמים היו להם ע’ שנה כי לא מת בלשצר עד שנה שלישית לו: | לשממות עולם. שם מקובץ מן שממה והוא סמוך: 25:13: את כל הכתוב בספר הזה. עם כל הכתוב כלומר אביא על ארץ בבל את כל זה הדבר כמו שאביא על כל הגוים כל הכתוב בספר הזה אשר ניבא ירמיהו: 25:14: כי עבדו בם גם המה. עבדו עבר במקום עתיד אמר יעבדו בכשדים גם המה כמו שעבדו הם בכל הגוים כן יעבדו בהם גוים רבים ומלכים גדולים והם מלכי מדי ופרס: 25:15: כי כה אמר, קח והשקית. הכל במראה הנבואה: | היין החמה. חסר הנסמך ומשפטו היין יין החמה וכמוהו העם המלחמה הספר המקנה והדומים להם: 25:16: ושתו והתגועשו. התפעל מורכב עם פעל שלא נזכר פועלו וענינו ענין ותגעש ותרעש הארץ: | והתהללו. ענין הוללות והוא התפעל מורכב עם פעל הדומה למרובע: 25:17: ואקח, ואשקה. הכל במראה הנבואה: 25:18: את ירושלם. היא שתתה תחלה כי כל אלה הגוים לקו על ידי נבוכדנצר ושנה ראשונה שמלך והיא השנה הרביעית ליהויקים בא על ירושלם: | ואת מלכיה. יהויקים ויהויכין וצדקיהו: | את שריה. בלא וי”ו: | לשרקה. בלא וי”ו: 25:20: ואת כל הערב. עם מקובץ מעמים נתערבו יחד ות”י סומכוותא לשון ערבוביא: | ואת כל מלכי ארץ פלשתים. שאר ארץ פלשתים לבד הערים הנזכרות וכן כתוב בספר שמואל אחר שזכר הערים בענין טחורי הזהב אמר עוד מעיר מבצר ועד כפר הפרזי ולא זכר הנה גת כי לישראל היתה כי דוד לקחה מיד פלשתים כמו שכתוב בדברי הימים ויקח את גת ואת בנותיה מיד פלשתים והיא מתג האמה הנזכרת בספר שמואל: | ואת שארית אשדוד. נראה כי כשלכדה נבוכדנצר מצאה נחרבת מקצתה ע”י מלך מצרים או זולתו: 25:22: ואת מלכי האי. אין בו כל בספר מוגה: 25:23: קצוצי פאה. השוכנים בקצה העולם בפאתו כי הפאה הוא קץ הדבר וי”ת מקפי פאתה: 25:24: ואת כל מלכי ערב. הם הערביים יושבי אהלים כמו שנאמר לא יהל שם ערבי: | ואת כל מלכי הערב השוכנים במדבר. לפי שזכר למעלה ואת כל הערב פירש הנה כי אלה הם אחרים שהם שוכנים במדבר: 25:25: ואת כל מלכי זמרי. אפשר כי זמרי הוא זמרן מבני קטורה: 25:26: הממלכות הארץ. בא הסמיכות עם ה”א הידיעה שלא כמנהג ברוב וכן באו כמוהו הלשכות הקדש היתד הארג והדומים להם מעטים: | ומלך ששך. מלך בבל וכן תרגם יונתן וששך היא בבל באלפא ביתא דא”ת ב”ש: 25:27: וקיו. כן דרך השכור להקיא אבל השכור אחר שיקיא ישוב מעט לדעתו ויקום אבל להם אמר ונפלו ולא תקומו. וקיו שרשו קאה ובא היו”ד תמורת האל”ף: 25:30: ממרום ישאג. על דרך משל כאילו ישאג וירים קולו ויבאו הגוים לקולו להחריב נוהו והוא בית המקדש: | הידד כדרכים יענה. יצעק כמו הדורכים בגת שמרימין קול לחזק עצמם ואיש את אחיו במלאכה ודבר הקול הוא הידד ובלע”ז דואידו: 25:31: נשפט. כאילו נכנס במשפט עמהם שיענישם על רעתם ונתנם ביד מלך בבל: 25:32: כה אמר ה’. אפשר שפרשה זו מענין שלפניה ויהיה פירוש עזב ככפיר סכו על חרבן בית ראשון ע”י נבוכדנצר או תהיה עתידה והוא הנכון ויהיה פירוש עזב ככפיר סכו על חרבן בית שני: 25:34: הילילו הרועים. הרועים ואדירי הצאן הם מלכי הארץ: | והתפלשו. התגוללו בעפר או באפר: | לטבוח. שיהיו טובחים איש את רעהו: | ותפוצותיכם. זאת המלה באה שלא כמנהג כי הפ”א בחולם והתי”ו בחיר”ק והנכון הפ”א בשור”ק והתי”ו בצר”י כי הוא מן תפוצה בשקל תבונה תמונה והקבוץ תפוצות בשקל תבונות תמונות תשובות ועם כנוי הנמצאים תפוצותיכם בשקל ותשובותיכם נשאר מעל ונאמר כי בא הפ”א בחולם לזווג התנועות כמו תהומות יכסיומו ובא התי”ו בחיר”ק כמו אם לא שריתך לטוב שראוי שאריתך כמו שפירשנו: | ונפלתם ככלי חמדה. אתם שהייתם ככלי חמדה בשלותכם עתה תפלו ותשברו וכת”י ותפלון דהויתון רגיגין כמני חמדתא: 25:36: ויללת. בחיר”ק הוי”ו ונוח היו”ד לבן אשר ולבן נפתלי בשו”א הוי”ו וחיר”ק היו”ד: | מרעיתם. צאן מרעיתם והם הגוים שהם מלכיהם ורועיהם: 25:37: ונדמו. נכרתו כמו גם מדמן תדמי: | נאות השלום. מקומות המרעה שהיו רועים בשלום והוא משל על עריהם ומדינותם: 25:38: עזב ככפיר סכו. הראוי סכתו כי הנפרד סכה או יהיה הנפרד סוך בפלס עוז חוס יאמר ממנו סכו בשקל עזו אמר כמו שהכפיר עוזב סכו מפני שאינו מוצא שם טרפו כן עזב האל יתברך בית המקדש מפני שלא מצא שם רצונו וכיון שעזבו והסתיר פניו ממנו נחרב: | כי היתה ארצם לשמה. כי טרם חרבן הבית היתה ארצם לשמה ועם כל זה מוסר לא לקחו ולא יכול להתאפק עוד ועזבו: | מפני חרב היונה. חרון חרב היונה ר”ל חרב האויב האונסת אותם מן ולא יונו נשיאי עוד את עמי: | ומפני חרון אפו. והחרב באה מפני חרון אפו ויונתן פי’ היונה מן יין שתרגם מן קדם חרב סנאה דהיא כחמר מרויא:
פירוש מלבי”ם
25:3: מן שלש עשרה שנה, הנה מצד השולח היה דבר ה’ אלי, ומצד השליח ואדבר אליכם ולא פעם אחד רק השכם ודבר, ולא אותי לבד שלח, כי ושלח ה’ את כל עבדיו ולא בפעם אחד רק השכם ושלוח, ובכ”ז לא שמעתם וקבלתם וגם לא הטיתם אזניכם כלל, והשליחות היתה לטובתם לאמר שובו איש מדרכו הרעה ושבו על האדמה, והנה אמרו להם שאם ישובו מכל הדרכים הרעים תהיה השגחת ה’ עליהם לטובה שישבו על האדמה עד עולם, וגם אם לא תשובו מיתר עברות עכ”פ אל תלכו אחרי אלהים אחרים ולא תכעיסו אותי, ותרויחו שלא ארע לכם בפועל, שהגם שלא אשוב להיטיב אתכם אחר שלא תשובו מיתר עברות לא ארע לכם בפועל ותהיו תחת הטבע, כי אם תעבדו ע”ז ארע לכם בהשגחה: 25:7: ולא שמעתם למען הכעיסני במעשה ידיכם לרע לכם ר”ל שהכעסתם אותי גם בזה במה שע”י מעשה ידיכם הוצרכתי להרע לכם, כי אין ה’ חפץ להרע לבריותיו וכשגרמתם שארע לכם בזה עצמו הכעסתם אותי כי זה נגד רצוני: 25:9: ועל כל הגוים שע”י שאעניש אתכם אעניש גם כל הגוים ואין פורעניות באה לעולם אלא בשביל ישראל, וגם שהמערכה היתה מחייבת אז שנבוכדנצר ימשול על העולם ויחריב ממלכות, והמערכה תורה על האומות ועל ישראל בשוה, רק בעת שישראל זכאים יבטל את המערכה והיה משפיל את נבוכדנצר וממילא גם האומות היו נצלים, אבל ע”י שלא שמעו, תתקיים הוראת המערכת על כל הגוים, ולכן אמרו שיעבדו שבעים שנה כמ”ש הרי”א שיש לכל אחד מז’ הכוכבים מנין מיוחד מהשנים להשפעותיהם וסכום כולם שבעים שנה, ובזה הראה שכל ז’ הכוכבים היו מורים על ממשלת נבוכדנצר, עד עבור סבוב כל השבעה ואז תבוטל מלכותו: 25:10: והאבדתי מהם קול ששון שזה יהיה בשעת הטוב וההצלחה וגם קול חתן וכלה שזה יהיה גם שלא בשעת הצלחה כל שיש ישוב בארץ יתהוו זווגים, וגם קול רחים ואור נר, שזה יהיה גם בשהארץ חרבה ואנשים מעט בתוכה לכורמים וליוגבים יצטרכו רחים לתיקון המזון ונר לתיקון המעון, כי תהיה הארץ שממה לגמרי: 25:11: והיתה כל הארץ הזאת לחרבה, חוץ ממה שתהיה חרבה עם כל העמים תהיה היא חרבה ושממה ביחוד כי היא תמרוד בנבוכדנצר ויותר העמים לא ימרודו, כי הגוים יעבדו את בבל שבעים שנה: 25:12: והיה במלאות וכו’ אפקד על מלך בבל ועל הגוי ההוא גוי בבל עיר המלוכה, את עונם, מה שהחריבו ארצות, ועל ארץ כשדים בכללה: 25:13: והבאתי על הארץ ההיא את כל דברי אשר דברתי עליה, היא הנבואה שנבא ירמיה על בבל ביחוד בסוף הספר, את כל הכתוב בספר על כל הגוים שגם הנבואות שנבא ירמיה מן סימן מ”ו ואילך שמתחיל אשר היה דבר ה’ אל ירמיה על כל הגוים יביא ג”כ על בבל, ר”ל שחוץ מן הפורענות שנבא על בבל ביחוד יביא עליה גם פורעניות שנבא על יתר הגוים: 25:14: כי עבדו בם גם המה גוים רבים, שכל הגוים שעד עתה הרעה בבל להם יעבדו בבבל וישיבו להם כל הרעות שעשו להם, ובזה ושלמתי להם כפעלם, שיקבלו בחזרה את הרע עצמו שפעלו לאחרים: 25:15: קח כוס היין החמה, היא מליצה על שיתהוה ביניהם מרדים ומהומות רבות, ועי”כ ושתו והתגעשו, כי תהיה חרב גוי בגוי ואיש ברעהו: 25:18: (יח-כ) את ירושלים, ירושלים נחרבה תחלה ואח”כ מצרים, את כל הערב תערובות אומות ולא היה להם מלך לכן לא אמר מלכי הערב, ואשקלון ועזה ועקרון היו לפלשתים והיו לכ”א מלך מיוחד, ואשדוד כבר נכבשה מפרעה (לקמן מ”ח) אמר את שארית אשדוד: 25:23: את דדן ואת תימא, מבני ישמעאל ובני קטורה, ואת כל קצוצי, יתר בני ישמעאל ובני קטורה שקצצו ערלת בשרם (כנ”ל ט’ כ”ה): 25:27: שתו ושכרו וקיו יש שותה ולא משתכר אמר ושכרו, ויש בלתי מקיא מחוזק האצטומכא אמר וקיו, ויש שבכ”ז יקום על רגליו אמר ונפלו, והמליצה כמו שהשכור עת יקיא ייעף ויפול כן עת ירצו לפרוק עול בבל ולהקיאו יחריבם לגמרי, וזה יהיה מפני שישלח בם חרב עם בעם, שעי”כ יפלו כולם תחת רגליו: 25:28: והיה כי ימאנו, הנמשל שמי שירצה להלחם נגד נבוכדנצר בכ”ז ישתה כי ה’ יסבב הדבר: 25:29: כי הנה בעיר וכו’ אנכי מחל להרע, כי ישראל הם תחת השגחת ה’ לז”א אשר נקרא שמי עליה, ובכ”ז מזלו של נבוכדנצר ישלוט עליהם, וכ”ש אתם שאתם תחת המערכה, ואמר אשר אנכי מחל להרע, כי לפעמים הכרית ה’ גוים כדי שישראל יקחו מוסר, כמ”ש הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר, ואז יתחיל להרע אל הגוים בתחלה ויש תקוה שאם ישובו ישראל בתשובה תבוטל הגזרה, לא כן עתה שתחלה ההרעה היה בישראל וא”כ לא בא ע”ד זה שתבוטל הגזרה ואיך תנקו אתם: 25:30: ה’ ממרום ישאג, השאגה גדולה מנתינת קול, ומרום מציין הנהגת המערכת שהוא בשמים, ומעון קדשו מציין הנהגה ההשגחיית שהוא למעלה מן המערכת, במרום נותן קול תמיד כי יתמיד להנהיג הנהגה המערכיית ועתה ישאג בקול עוז ותעצומות, וזה ע”י שיתן קולו ממעון קדשו בהנהגה ההשגחיית שקולה לא נשמע תמיד, כי הנהגה זו נסתרת ועתה תתעורר הנהגה זו ותתן קולה קול עז, ומשם תצא קול שאגתו על נוהו שהוא הבהמ”ק להחריבו הידד כדורכים יענה, כמו שלקול הראשון של הדורך עונים כולם הידד, כן יענו כל טורפי טרף לעומת קול הארי השואג: 25:31: בא שאון והמיית קול שאגת ה’ בא עד קצה הארץ, כי ריב לה’ בגוים, ה’ י”ל ריב עם כל הגוים בכלל, ומשפט החלטי לכל בשר שחטאו נגדו, שע”י הריב יהיו כולם בסכנה וע”י המשפט יבוררו הרשעים החייבים מיתה ע”פ המשפט, ונתנם לחרב: 25:32: הנה רעה תחלה תצא הרעה מגוי אל גוי שילחמו גוי בגוי, ואח”כ יעור סער גדול מירכתי ארץ יתעורר נבוכדנצר לבא עליהם להחריבם: 25:34: הילילו הרועים הם המלכים, והתפלשו אדירי הצאן השרים, כי מלאו ימיכם שבא הזמן לטבוח, (ומלאו ימי) תפוצותיכם שתפוצו לגולה, ונפלתם ככלי חמדה כלי זכוכית יקרה שבעודה שלמה היא חמודה ובעת שתשבר אין השברים ראוים לכלום, כן אחר שתשברו ותפוצו לחתיכות דקות בגולה לא תחשבו למאומה: 25:35: ואבד מנוס בעת הטביחה לא ימצאו מקום לנוס: 25:36: קול, והרועים והשרים ישאגו בקול שה’ שודד את מרעיתם שיכירו כולם שהוא עונש השגחיי מה’: 25:37: ונדמו נאות השלום מקום שרעו הצאן שהיה שם שלום נכרתו מפני חרון אף ה’: 25:38: עזב ככפיר סוכו, מוסב על חרון אף ה’ שחרון אפו נדמה לכפיר טורף טרף, ועד עתה ישב החרון בסוכו עתה עזב האף את סוכו, ר”ל שאף ה’ יצא ממקומו להעניש, ומפרש כי היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה שהוא נ”נ שהיה דגלו צורת יונה (שזה היה דגל מלכות אשור ובבל על שם מלכה קדומה שנקראת כן), ומפני חרון אף ה’ שנבוכדנצר היה שבט אפו:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - נבואה וחלום | “שבעים שנה” — מספר מדויק לגלות בבל, כוס חמת ה׳ תסוב לכל הגויים
- אפיון - עונש וגלות | עשרים ושלוש שנה של נבואה שלא נשמעה — ה׳ מצהיר על חישוב הגלות
הערות
מילה נדירה: וְ/שֶׁלַח (Strong’s H7974) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: וְ/תֵימָֽא (Strong’s H8485) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,ישעיהו,איוב,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: וְ/נֵר (Strong’s H5369) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל א,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
“שבעים שנה”: מקור המספר שנבא ירמיהו — מסדר עולם פרק 26 מאשר: 3338 + 70 = 3408 שנת שיבת ציון.
CT-019: נבואת גלות ממוספרת — ייחוד ירמיהו: הוא היחיד שנותן מספר מדויק לאורך הגלות.