משפט ירמיהו — “מות תמות”
פסוקים
בְּרֵאשִׁ֗ית מַמְלְכ֛וּת יְהוֹיָקִ֥ים בֶּן־יֹאשִׁיָּ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה הָיָה֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה מֵאֵ֥ת יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה עֲמֹד֮ בַּחֲצַ֣ר בֵּית־יְהֹוָה֒ וְדִבַּרְתָּ֞ עַל־כׇּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֗ה הַבָּאִים֙ לְהִשְׁתַּחֲוֺ֣ת בֵּית־יְהֹוָ֔ה אֵ֚ת כׇּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר צִוִּיתִ֖יךָ לְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֑ם אַל־תִּגְרַ֖ע דָּבָֽר׃ אוּלַ֣י יִשְׁמְע֔וּ וְיָשֻׁ֕בוּ אִ֖ישׁ מִדַּרְכּ֣וֹ הָרָעָ֑ה וְנִחַמְתִּ֣י אֶל־הָרָעָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י חֹשֵׁב֙ לַעֲשׂ֣וֹת לָהֶ֔ם מִפְּנֵ֖י רֹ֥עַ מַעַלְלֵיהֶֽם׃ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֵלַ֔י לָלֶ֙כֶת֙ בְּת֣וֹרָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לִפְנֵיכֶֽם׃ לִשְׁמֹ֗עַ עַל־דִּבְרֵי֙ עֲבָדַ֣י הַנְּבִאִ֔ים אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י שֹׁלֵ֣חַ אֲלֵיכֶ֑ם וְהַשְׁכֵּ֥ם וְשָׁלֹ֖חַ וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּֽם׃ וְנָתַתִּ֛י אֶת־הַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה כְּשִׁלֹ֑ה וְאֶת־הָעִ֤יר (הזאתה) [הַזֹּאת֙] אֶתֵּ֣ן לִקְלָלָ֔ה לְכֹ֖ל גּוֹיֵ֥ הָאָֽרֶץ׃ וַֽיִּשְׁמְע֛וּ הַכֹּהֲנִ֥ים וְהַנְּבִאִ֖ים וְכׇל־הָעָ֑ם אֶֽת־יִרְמְיָ֔הוּ מְדַבֵּ֛ר אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּבֵ֥ית יְהֹוָֽה׃ וַיְהִ֣י׀ כְּכַלּ֣וֹת יִרְמְיָ֗הוּ לְדַבֵּר֙ אֵ֣ת כׇּל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה יְהֹוָ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־כׇּל־הָעָ֑ם וַיִּתְפְּשׂ֨וּ אֹת֜וֹ הַכֹּהֲנִ֧ים וְהַנְּבִיאִ֛ים וְכׇל־הָעָ֥ם לֵאמֹ֖ר מ֥וֹת תָּמֽוּת׃ מַדּ֩וּעַ֩ נִבֵּ֨יתָ בְשֵׁם־יְהֹוָ֜ה לֵאמֹ֗ר כְּשִׁלוֹ֙ יִֽהְיֶה֙ הַבַּ֣יִת הַזֶּ֔ה וְהָעִ֥יר הַזֹּ֛את תֶּחֱרַ֖ב מֵאֵ֣ין יוֹשֵׁ֑ב וַיִּקָּהֵ֧ל כׇּל־הָעָ֛ם אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ בְּבֵ֥ית יְהֹוָֽה׃ וַֽיִּשְׁמְע֣וּ׀ שָׂרֵ֣י יְהוּדָ֗ה אֵ֚ת הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיַּעֲל֥וּ מִבֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וַיֵּ֥שְׁב֛וּ בְּפֶ֥תַח שַֽׁעַר־יְהֹוָ֖ה הֶחָדָֽשׁ׃ וַיֹּ֨אמְר֜וּ הַכֹּהֲנִ֤ים וְהַנְּבִאִים֙ אֶל־הַשָּׂרִ֔ים וְאֶל־כׇּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִשְׁפַּט־מָ֙וֶת֙ לָאִ֣ישׁ הַזֶּ֔ה כִּ֤י נִבָּא֙ אֶל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את כַּאֲשֶׁ֥ר שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּאׇזְנֵיכֶֽם׃ וַיֹּ֤אמֶר יִרְמְיָ֙הוּ֙ אֶל־כׇּל־הַשָּׂרִ֔ים וְאֶל־כׇּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר יְהֹוָ֣ה שְׁלָחַ֗נִי לְהִנָּבֵ֞א אֶל־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ וְאֶל־הָעִ֣יר הַזֹּ֔את אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שְׁמַעְתֶּֽם׃ וְעַתָּ֗ה הֵיטִ֤יבוּ דַרְכֵיכֶם֙ וּמַ֣עַלְלֵיכֶ֔ם וְשִׁמְע֕וּ בְּק֖וֹל יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְיִנָּחֵ֣ם יְהֹוָ֔ה אֶל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר עֲלֵיכֶֽם׃ וַאֲנִ֖י הִנְנִ֣י בְיֶדְכֶ֑ם עֲשׂוּ־לִ֛י כַּטּ֥וֹב וְכַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵיכֶֽם׃ אַ֣ךְ׀ יָדֹ֣עַ תֵּדְע֗וּ כִּ֣י אִם־מְמִתִ֣ים אַתֶּם֮ אֹתִי֒ כִּי־דָ֣ם נָקִ֗י אַתֶּם֙ נֹתְנִ֣ים עֲלֵיכֶ֔ם וְאֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֖את וְאֶל־יֹשְׁבֶ֑יהָ כִּ֣י בֶאֱמֶ֗ת שְׁלָחַ֤נִי יְהֹוָה֙ עֲלֵיכֶ֔ם לְדַבֵּר֙ בְּאׇזְנֵיכֶ֔ם אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃ וַיֹּאמְר֤וּ הַשָּׂרִים֙ וְכׇל־הָעָ֔ם אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים וְאֶל־הַנְּבִיאִ֑ים אֵין־לָאִ֤ישׁ הַזֶּה֙ מִשְׁפַּט־מָ֔וֶת כִּ֗י בְּשֵׁ֛ם יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵ֖ינוּ דִּבֶּ֥ר אֵלֵֽינוּ׃ וַיָּקֻ֣מוּ אֲנָשִׁ֔ים מִזִּקְנֵ֖י הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶֽל־כׇּל־קְהַ֥ל הָעָ֖ם לֵאמֹֽר׃ (מיכיה) [מִיכָה֙] הַמּ֣וֹרַשְׁתִּ֔י הָיָ֣ה נִבָּ֔א בִּימֵ֖י חִזְקִיָּ֣הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל־כׇּל־עַם֩ יְהוּדָ֨ה לֵאמֹ֜ר כֹּה־אָמַ֣ר׀ יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת צִיּ֞וֹן שָׂדֶ֤ה תֵחָרֵשׁ֙ וִירוּשָׁלַ֙יִם֙ עִיִּ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה וְהַ֥ר הַבַּ֖יִת לְבָמ֥וֹת יָֽעַר׃ הֶהָמֵ֣ת הֱ֠מִתֻ֠הוּ חִזְקִיָּ֨הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֜ה וְכׇל־יְהוּדָ֗ה הֲלֹא֮ יָרֵ֣א אֶת־יְהֹוָה֒ וַיְחַל֙ אֶת־פְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַיִּנָּ֣חֶם יְהֹוָ֔ה אֶל־הָרָעָ֖ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֣ר עֲלֵיהֶ֑ם וַאֲנַ֗חְנוּ עֹשִׂ֛ים רָעָ֥ה גְדוֹלָ֖ה עַל־נַפְשׁוֹתֵֽינוּ׃ וְגַם־אִ֗ישׁ הָיָ֤ה מִתְנַבֵּא֙ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֔ה אוּרִיָּ֙הוּ֙ בֶּֽן־שְׁמַעְיָ֔הוּ מִקִּרְיַ֖ת הַיְּעָרִ֑ים וַיִּנָּבֵ֞א עַל־הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ וְעַל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את כְּכֹ֖ל דִּבְרֵ֥י יִרְמְיָֽהוּ׃ וַיִּשְׁמַ֣ע הַמֶּֽלֶךְ־יְ֠הוֹיָקִ֠ים וְכׇל־גִּבּוֹרָ֤יו וְכׇל־הַשָּׂרִים֙ אֶת־דְּבָרָ֔יו וַיְבַקֵּ֥שׁ הַמֶּ֖לֶךְ הֲמִית֑וֹ וַיִּשְׁמַ֤ע אוּרִיָּ֙הוּ֙ וַיִּרָ֔א וַיִּבְרַ֖ח וַיָּבֹ֥א מִצְרָֽיִם׃ וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֧לֶךְ יְהוֹיָקִ֛ים אֲנָשִׁ֖ים מִצְרָ֑יִם אֵ֣ת אֶלְנָתָ֧ן בֶּן־עַכְבּ֛וֹר וַאֲנָשִׁ֥ים אִתּ֖וֹ אֶל־מִצְרָֽיִם׃ וַיּוֹצִ֨יאוּ אֶת־אוּרִיָּ֜הוּ מִמִּצְרַ֗יִם וַיְבִאֻ֙הוּ֙ אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ יְהוֹיָקִ֔ים וַיַּכֵּ֖הוּ בֶּחָ֑רֶב וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶת־נִבְלָת֔וֹ אֶל־קִבְרֵ֖י בְּנֵ֥י הָעָֽם׃ אַ֗ךְ יַ֚ד אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁפָ֔ן הָיְתָ֖ה אֶֽת־יִרְמְיָ֑הוּ לְבִלְתִּ֛י תֵּת־אֹת֥וֹ בְיַד־הָעָ֖ם לַהֲמִיתֽוֹ׃
פירוש רש”י
26:1: בְּרֵאשִׁית מַמְלְכוּת. פָּרָשָׁה זוֹ תַּחְתּוֹנָה קָדְמָה לָעֶלְיוֹנָה אַרְבַּע שָׁנִים (ירמיה כה:א): 26:10: וַיִּשְׁמְעוּ שָׂרֵי יְהוּדָה. שֶׁתָּפְשׂוּ נְבִיאֵי הַשֶּׁקֶר וְהַכֹּהֲנִים אֶת יִרְמְיָה: | בְּפֶתַח שַׁעַר ה׳ הֶחָדָשׁ. אֲחֵרִים הִגִּיהוּ: כְּשֶׁגָּלָה יְהוֹיָכִין וְקְצָת כְּלֵי בֵּית אֱלֹהֵינוּ עִמּוֹ, שָׁבְרוּ חֵילוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר שַׁעַר הַמִּזְרָחִי, וְחָזַר צִדְקִיָּהוּ וְתִקְּנוֹ וְחִדְּשׁוֹ; לְכָךְ נִקְרָא חָדָשׁ: 26:18: מִיכָה הַמּוֹרַשְׁתִּי. ״דְּמִן מָרֵישָׁא״ (תרגום יונתן): | עִיִּים. גַּלִּים: 26:19: וַיְחַל. לְשׁוֹן תְּפִלָּה: | וַאֲנַחְנוּ עֹשִׂים רָעָה גְדוֹלָה. אִם נַהֲרֹג אוֹתוֹ: 26:20: וְגַם אִישׁ הָיָה מִתְנַבֵּא. מִי שֶׁאָמַר זוֹ לֹא אָמַר זוֹ; עַד כָּאן דִּבְרֵי צַדִּיקִים, וְעָמְדוּ רְשָׁעִים שֶׁהָיוּ שָׁם וְאָמְרוּ: גַּם אִישׁ מִתְנַבֵּא וְגוֹ׳, כְּשֵׁם שֶׁאוּרִיָּה נֶהֱרַג, יֵהָרֵג יִרְמְיָה; כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּסִפְרֵי (ספרי במדבר פיסקא פח):
פירוש רד”ק
26:5: על דברי עבדי הנביאים. כמו אל דברי וכן וילך אלקנה הרמתה על ביתו כמו אל ביתו והדומין לו: 26:6: כשלה. כשלקחו פלשתים את הארון במלחמה אז חרב משכן שילה: 26:9: מדוע נבית. בלא אל”ף כבעלי הה”א: | כשלו יהיה הבית הזה. הראשון כתוב בה”א וזה בוי”ו ושניהם חסרים: 26:10: בפתח שער ה’ החדש. הוא שער המזרחית כמו שת”י במעלנא דתרעא בית מקדשא דה’ מדינחאה ופירשו רז”ל כי נקרא החדש כי שם חדשו סופרים את ההלכה ושבעה שמות נקראו לו ויתכן לפרש שחדשוהו או חדשו בו שום בנין לפיכך נקראו חדש: 26:17: ויקומו אנשים מזקני הארץ. אלה הזקנים היו צדיקים וספרו זה הענין שהיה בימי חזקיהו שנתנבא מיכה ציון שדה תחרש וכן כתוב בנבואת מיכה: 26:19: הלא ירא את ה’. כמו שכתוב בדברי הימים ויכנע חזקיהו בגובה לבו וגו’, ענו אותם העם שרצו להמית את ירמיהו: 26:20: וגם איש היה מתנבא וגו’. כלומר מה עדות זו שאתם מעידים כי חזקיהו לא המיתו כשהיה מתנבא רעה הנה יהויקים מלך יהודה כמוהו ובזאת השנה הרג אוריהו לפי שהיה מתנבא רע כמו ירמיהו גם ירמיהו יהרג: 26:21: וירא. ביו”ד איתן ויו”ד השרש נעלמת מהמכתב: 26:22: אלנתן. מלה אחת היא:
פירוש מלבי”ם
26:3: אולי ישובו ונחמתי אל הרעה אחר שמה שאנכי חושב לעשות להם הרעה הוא מפני רוע מעלליהם, וממילא כשישובו ממעשיהם הרעים אנחם על הרעה: 26:4: (ד-ה) ללכת בתורתי התנה שישמעו לדברי התורה ושישמעו לדברי הנביאים ואם לאו יחרב הבית: 26:8: השאלות: תחלה אמרו כל העם מות תמות ויקהלו עליו, ואח”ז אמרו כל העם אין משפט מות לאיש הזה?, תחלה תפשוהו העם להמיתו ובבוא השרים נעשו כשופטים עם השרים, כמ”ש ויאמרו הכהנים והנביאים אל השרים ואל כל העם? אחר שהחליטו השרים והעם שאין לו משפט מות מה רצו האנשים מזקני העם בספור של מיכה המורשתי שהיה למותר אחרי שיצא זכאי בדינו? ואיך אמר תכף ספור הסותר לזה מאוריה שנהרג?, ואיך סיים שאך יד אחיקם בן שפן וכו’ לבלתי תת אותו ביד העם להמיתו, שמשמע שהעם רצו להמיתו, וזה סותר להנאמר למעלה שהעם המליצו בעדו?: | ויתפשו אותו הכהנים והנביאים וכל העם, תחלה השתתפו גם העם עם הכהנים להמיתו, ולא בעבור שחשבו שהוא נביא שקר ושבדה הנבואה מלבו, כי באמת האמינו שה’ שלחו וא”כ אין לו משפט מות כפי הדין, רק שרצו להמיתו שלא ע”פ הדין כדי שלא ימצא מוכיח להוכיחם ולהודיעם דברי ה’, שאחר שלא רצו לשמוע לדברי ה’ רצו שלא ימצא נביא שלוח אליהם ומתרה בם, וז”ש מות תמות: 26:9: מדוע נבאת בשם ה’, שהגם שהנבואה אמת לא היה לך לנבאות נגד רצוננו, כי אין אנו רוצים בנבואה כזאת הגם שהיא מאת ה’: 26:10: וישמעו שרי יהודה, אמנם השרים באו לבחון הדבר אם הוא חייב מיתה ע”פ הדין, כי להשרים לא יאות להמית נקי חנם, ואז נסתלקו העם, כי העם האמינו שהוא שליח מאת ה’, וא”א להמיתו ע”פ המשפט והדין: 26:11: ויאמרו הכהנים והנביאים אל השרים ואל כל העם, אמנם הכהנים והנביאים לא האמינו בנבואתו ורצו להרגו מצד שמנבא שקר בשם ה’ (כי נביאי השקר היו מכחישים נבואתו והיו מנבאים בהפך), וע”כ טענו הם אל השרים ואל העם ואמרו משפט מות לאיש הזה היינו שיש להמיתו ע”פ המשפט והדין, כי נבא על העיר הזאת כאשר שמעתם באזניכם והיא נבואת שקר כי לא שלחו ה’, ובפרט זה לא הסכימו העם לפ”ז הנביאים רצו להרגו כפי המשפט מצד שהוא נביא שקר, ורצו שהשרים ידונו אותו בדין, והעם לא הסכימו על פרט זה ובכל זה רצו להרגו אף שהוא נביא אמת כדי לסלק הנזק שיש להם מנבואתו שמנבא פורעניות: 26:12: ויאמר ירמיהו אל כל השרים ואל כל העם, ירמיה השיב לשני הצדדים, בין להשרים שרוצים לדונו משפט מות ע”פ הדין, בין להעם שרוצים להמיתו לסלק הנזק שמגיע להם מנבואתו, על הצד שרצו להרגו במשפט מצד שהוא נביא שקר, השיב ה’ שלחני להנבא על הבית הזה והוא נבואת אמת, ועל הצד שהעם רוצים להרגו לסלק הנזק, אמר, ועתה היטיבו דרכיכם ומעלליכם, אדרבה בזה ששלחני ה’ להודיעכם זאת הוא סימן שרוצה שתיטיבו דרכיכם ושאז ינחם אל הרעה אשר דבר עליכם, וא”כ לא יגיע לכם נזק מנבואתי: 26:14: ואני הנני בידכם אם תרצו להמית אותי, עשו לי כטוב וכישר בעיניכם, ר”ל בין על הצד שתחשבו שמגיע לי משפט מות ע”פ הדין והוא דבר טוב בעיניכם, ובין על הצד שאתם רוצים להמית אותי שלא ע”פ דין רק לסלק נזק שזה אינו דבר טוב רק שכן ישר בעיניכם, בכל אופן הנני בידכם: 26:15: אך ידוע תדעו שבזה לא תסלקו היזק מעליכם, כי דם נקי אתם נותנים עליכם ועל העיר הזאת ותוסיפו חרון אף ה’ עליכם, וכן אינו דבר טוב ע”פ הדין כי באמת שלחני ה’ עליכם לדבר באזניכם וכו’: 26:16: ויאמרו השרים וכל העם אל הכהנים, אז הסכימו השרים עם העם נגד טענת הכהנים והנביאים, ויאמרו אין משפט מות לאיש הזה ר”ל שא”א להמיתו במשפט ובדין, כי בשם ה’ אלהינו דבר ונבואתו אמת אולם בכל זה עדיין היה דעת העם להמית אותו שלא במשפט כדי לסלק ההיזק שמגיע להם לפי דעתם מנבואתו: 26:17: ויקמו, אז קמו אנשים מזקני העם להשתיק את העם ולברר שאין להרגו בשביל יראת נזק שיגיע מנבואותיו, כי הלא (יח-יט) מיכה המורשתי היה נבא בימי חזקיהו ג”כ כדברים האלה ההמת המיתוהו, הלא לא המיתוהו, כי ע”י שחלו את פני ה’ נחם ה’ על הרעה ונתבטלה הגזירה ע”י תשובה ותפלה ולא הגיעו נזק מנבואתו, ובהפך אנחנו עושים רעה גדולה על נפשותינו, ובזה לא נסלק הנזק כי תגדל הרעה ע”י חטא הריגתו: 26:20: (כ-כא) וגם, עתה מודיע כותב הספר שטענת זקני העם לא היתה מועילה להציל את ירמיה ממות, כי בזמן ההוא בעצמו התנבא אוריה ג”כ כדברי ירמיה, וגם הוא נבא בשם ה’, ובכ”ז נהרג ע”י המלך, ולא תאמר שהיה הדבר פתאום בלא ישוב הדעת כי הלא ברח למצרים: 26:22: (כב-כג) וישלח המלך ויבאהו ממצרים, והלא היה לו עת לחשוב על הדבר, ולא תאמר שנהרג ע”פ ב”ד כי החזיקוהו לנביא שקר, כי הלא הכהו בחרב ומיתת נביא שקר הוא בחנק, והלא השליך את נבלתו אל קברי בני העם והנהרג בדין נקבר בבית הקברות המיוחד לחייבי מיתה, וכן היה עולה לירמיהו: 26:24: אך יד אחיקם בן שפן הוא לבדו הצילו מיד העם וההמון, שלולא שעמד למגן בעדו היו העם ממיתים אותו בחמתם:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - נבואה וחלום | ירמיהו חוזר על נבואת שילה — ונשפט על “חילול” המקדש בנבואתו
- אפיון - מנהיגות במשבר | אחיקם בן שפן מגן על ירמיהו — דוגמה למנהיג שבוחר נביא על פני פופולריות
הערות
מילה נדירה: וְ/שֶׁלַח (Strong’s H7974) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: רֵעֶה (Strong’s H7463) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל ב,מלכים א,משלי שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
CT-014: משפט ירמיהו — “מות תמות”. הנביא ניצל בזכות זכרון מיכה (מיכה ג:יב), שגם ניבא על חורבן ולא נהרג. תקדים משפטי מקראי.