חזון שתי הסלים — גולים ונשארים
פסוקים
הִרְאַ֘נִי֮ יְהֹוָה֒ וְהִנֵּ֗ה שְׁנֵי֙ דּוּדָאֵ֣י תְאֵנִ֔ים מוּעָדִ֕ים לִפְנֵ֖י הֵיכַ֣ל יְהֹוָ֑ה אַחֲרֵ֣י הַגְל֣וֹת נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֡ל אֶת־יְכׇנְיָ֣הוּ בֶן־יְהוֹיָקִ֣ים מֶלֶךְ־יְהוּדָה֩ וְאֶת־שָׂרֵ֨י יְהוּדָ֜ה וְאֶת־הֶחָרָ֤שׁ וְאֶת־הַמַּסְגֵּר֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַיְבִאֵ֖ם בָּבֶֽל׃ הַדּ֣וּד אֶחָ֗ד תְּאֵנִים֙ טֹב֣וֹת מְאֹ֔ד כִּתְאֵנֵ֖י הַבַּכֻּר֑וֹת וְהַדּ֣וּד אֶחָ֗ד תְּאֵנִים֙ רָע֣וֹת מְאֹ֔ד אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵאָכַ֖לְנָה מֵרֹֽעַ׃ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֵלַ֗י מָה־אַתָּ֤ה רֹאֶה֙ יִרְמְיָ֔הוּ וָאֹמַ֖ר תְּאֵנִ֑ים הַתְּאֵנִ֤ים הַטֹּבוֹת֙ טֹב֣וֹת מְאֹ֔ד וְהָֽרָעוֹת֙ רָע֣וֹת מְאֹ֔ד אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵאָכַ֖לְנָה מֵרֹֽעַ׃ וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃ כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כַּתְּאֵנִ֥ים הַטֹּב֖וֹת הָאֵ֑לֶּה כֵּֽן־אַכִּ֞יר אֶת־גָּל֣וּת יְהוּדָ֗ה אֲשֶׁ֨ר שִׁלַּ֜חְתִּי מִן־הַמָּק֥וֹם הַזֶּ֛ה אֶ֥רֶץ כַּשְׂדִּ֖ים לְטוֹבָֽה׃ וְשַׂמְתִּ֨י עֵינִ֤י עֲלֵיהֶם֙ לְטוֹבָ֔ה וַהֲשִׁבֹתִ֖ים עַל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וּבְנִיתִים֙ וְלֹ֣א אֶהֱרֹ֔ס וּנְטַעְתִּ֖ים וְלֹ֥א אֶתּֽוֹשׁ׃ וְנָתַתִּי֩ לָהֶ֨ם לֵ֜ב לָדַ֣עַת אֹתִ֗י כִּ֚י אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה וְהָיוּ־לִ֣י לְעָ֔ם וְאָ֣נֹכִ֔י אֶהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵאלֹהִ֑ים כִּֽי־יָשֻׁ֥בוּ אֵלַ֖י בְּכׇל־לִבָּֽם׃ וְכַתְּאֵנִים֙ הָרָע֔וֹת אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵאָכַ֖לְנָה מֵרֹ֑עַ כִּי־כֹ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה כֵּ֣ן אֶ֠תֵּ֠ן אֶת־צִדְקִיָּ֨הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֤ה וְאֶת־שָׂרָיו֙ וְאֵ֣ת׀ שְׁאֵרִ֣ית יְרוּשָׁלַ֗͏ִם הַנִּשְׁאָרִים֙ בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְהַיֹּשְׁבִ֖ים בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ וּנְתַתִּים֙ (לזועה) [לְזַעֲוָ֣ה] לְרָעָ֔ה לְכֹ֖ל מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֑רֶץ לְחֶרְפָּ֤ה וּלְמָשָׁל֙ לִשְׁנִינָ֣ה וְלִקְלָלָ֔ה בְּכׇל־הַמְּקֹמ֖וֹת אֲשֶֽׁר־אַדִּיחֵ֥ם שָֽׁם׃ וְשִׁלַּ֣חְתִּי בָ֔ם אֶת־הַחֶ֖רֶב אֶת־הָרָעָ֣ב וְאֶת־הַדָּ֑בֶר עַד־תֻּמָּם֙ מֵעַ֣ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶ֖ם וְלַאֲבוֹתֵיהֶֽם׃
פירוש רש”י
24:1: דּוּדָאֵי. קְדֵרוֹת: | מוּעָדִים. מוּכָנִים: | הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁגָּלוּ עִם יְכָנְיָה (סדר עולם רבה כה), וּכְבָר פֵּירַשְׁתִּיו בְּסֵפֶר מְלָכִים (מלכים ב כד:טז) הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר לימייטראה ליפורטי״ר בְּלַעַז. לָשׁוֹן אַחֵר: הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר – הֶחָרָשׁ לְשׁוֹן חֶרֶשׁ, הַמַּסְגֵּר לְשׁוֹן סָגוּר, כְּלוֹמַר: חֲכָמִים גְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה, שֶׁכְּשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם מְדַבֵּר, הַכֹּל שׁוֹתְקִים. מַסְגֵּר שֶׁהָיוּ סוֹגְרִים וְאֵין פּוֹתֵחַ (ישעיה כב:כב; סנהדרין לח.): 24:2: כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת. שֶׁבִּשְּׁלוּ כָּל צָרְכָּן בִּתְחִלַּת בִּכּוּרֵי תְאֵנִים, שֶׁהֵם חֲבִיבוֹת עַל מוֹצְאֵיהֶם בְּרֵאשִׁיתָם (ישעיה כח:ד): 24:5: כֵּן אַכִּיר אֶת גָּלוּת וגו׳. הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס: כֵּן אַכִּיר לְטוֹבָה אֶת גָּלוּת יְהוּדָה שֶׁהִגְלֵיתִי כְּבָר, יְכָנְיָה וְגָלוּתוֹ: 24:6: אֶתּוֹשׁ. לְשׁוֹן עֲקִירָה: 24:9: לְזַעֲוָה לְרָעָה לְכָל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ. שֶׁיִּשְׁמְעוּ הָרָעָה הַבָּאָה עֲלֵיהֶם וְיָזוּעוּ: | וְלִשְׁנִינָה. שֶׁיִּשְׁנְנוּ וִידַבְּרוּ הַכֹּל בְּפֻרְעָנוּתָם:
פירוש רד”ק
24:1: הראני ה’. בחיר”ק הה”א: | והנה שני דודאי תאנים. אמר הראני במראה הנבואה שני דודאי תאנים ואל”ף דודאי תאנים נוספת כאל”ף חמשים לולאות וכן אמר הדוד אחד בלא אל”ף וענינו סלים וכת”י סלי: | מועדים. מוכנים ומזומנים לאכול והיה זה אחר הגלות נבוכדנצר מלך בבל את יכניהו: | ואת החרש ואת המסגר. יועצים וחכמים היו וי”ת ית אומניא וית תרעיא: 24:2: הדוד אחד, כתאני הבכורות. הסמוכות לעצים כאילו אמר כתאני עצי התאנה המבכרות, בכורות תאר וזכר אותם תאנים כי הן נחמדות בעיני מוצאיהן לפי שהן בכורות וכן אמר כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי את אבותיכם: 24:8: וכתאנים. כאילו אמר והנשברים יהיו תאנים הרעות ואחר כן פירש ואמר כה אמר ה’: | והיושבים בארץ מצרים. השארית שהיו יושבים אז בארץ מצרים אותם שילכו עם יוחנן בן קרח: 24:9: לזועה. כתיב וקרי לזעוה והענין אחד כמו כבש וכשב: | לחרפה. בלא וי”ו: | לשנינה. בלא וי”ו: 24:10: את הרעב. בלא וי”ו:
פירוש מלבי”ם
24:2: הדוד אחד תאנים טובות מאד, התאנה אם אין לוקטין אותה תיכף כשנתבכרה היא מותלעת מהשמש כמ”ש חז”ל במדרש, וע”ז המשיל את גלות יהויכין שנלקטו תחלה מארץ ישראל לתאני הבכורות שנלקטו ראשונה: 24:3: התאנים הטובות טובות מאד, ר”ל כי יש טוב ורע יחוסיי שהדבר טוב בערך דבר אחר גרוע ממנו, ובכ”ז אינו טוב מאד מצד עצמו, ועז”א שהטובות והרעות שראה הם החלטיים מצד עצמם בלא יחוס אל אחרים גרועים או טובים מהם, ועז”א שהטובות טובות מאד, וכן ר”ל שהטובות נתוספו בטוב ונעשו טובות מאד ע”י שנתלקטו תיכף כמ”ש כתאני הבכורות, והרעות נתוספו ברע ע”י שלא נתלקטו עד שהרעות נעשו רעות מאד עד אשר לא תאכלנה מרוע: 24:5: כתאנים הטובות האלה, ר”ל שנלקטו בזמנם כן אכיר את גלות יהודה שנלקטו בזמנם ונעשו טובות מאד עד שמה ששלחתים מן המקום הזה הוא לטובה, א. שע”י ששלחתים ושמתי עיני עליהם לטובה שתהיה השגחתי עליהם בגלותם, ב. והשיבותים על הארץ הזאת, בימי כורש, ואז ובניתים במלכות ולא אהרוס, ונטעתים בישוב הארץ ולא אגלם, ג. שלא ימצא עוד סבה לחורבן וגלות, כי ונתתי להם לב לדעת אותי ועי”כ והיו לי לעם, כי ע”י הגלות ישובו אלי בכל לבם: 24:8: וכתאנים הרעות שלא נלקטו, אשר לא תאכלנה מרוע כי כה אמר ה’, ר”ל כי מ”ש ירמיה (בפסוק ג’) והרעות רעות מאד אשר לא תאכלנה מרוע, י”ל שזה אמר מדעת עצמו, והודיע לו ה’ שמ”ש אשר לא תאכלנה מרוע לא אמר מדעת עצמו רק כה אמר ה’, וה’ שם בפיו הדברים האלה, ודרך נבואה עתידה כי כן אתן את צדקיהו וכו’, ר”ל כל אלה שלא נלקטו לבבל: 24:9: ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ, שע”י שנגזר שנ”נ ירדוף אחריהם ירע על ידם ויזוע כל הממלכות שהם ביניהם, וגם יהיו לחרפה בכל המקומות אף במקום שלא תגיע יד נבוכדנצר שם: 24:10: ושלחתי בם את החרב על אלה שירצו לשוב לא”י:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - נבואה וחלום | חזון שתי הסלים: תאנים טובות = גולי בבל; רעות = נשארי ירושלים — היפוך ציפיות
- אפיון - בחירה ודחייה | ה׳ בוחר בגולים ודוחה הנשארים — ייעוד עם ירמיהו
הערות
מילה נדירה: דְבָֽר (Strong’s H3810) — מופיעה 3 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל ב שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: עָל (Strong’s H5920) — מופיעה 3 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל ב,הושע,תהילים שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אַחֲרֵי (Strong’s H311) — מופיעה 3 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
היפוך תאולוגי: הגולים — שנראו כנענשים — הם “התאנים הטובות”. הנשארים בירושלים — ה”טובים לכאורה” — הם הרעות. ירמיהו מבטל את ההנחה שגלות = ענש.