בני ישראל מתלוננים על הרעב במדבר
פסוקים
וַיִּסְעוּ֙ מֵֽאֵילִ֔ם וַיָּבֹ֜אוּ כׇּל־עֲדַ֤ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־מִדְבַּר־סִ֔ין אֲשֶׁ֥ר בֵּין־אֵילִ֖ם וּבֵ֣ין סִינָ֑י בַּחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לְצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ (וילינו) [וַיִּלּ֜וֹנוּ] כׇּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל עַל־מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֖ן בַּמִּדְבָּֽר׃ וַיֹּאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל מִֽי־יִתֵּ֨ן מוּתֵ֤נוּ בְיַד־יְהֹוָה֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשִׁבְתֵּ֙נוּ֙ עַל־סִ֣יר הַבָּשָׂ֔ר בְּאׇכְלֵ֥נוּ לֶ֖חֶם לָשֹׂ֑בַע כִּֽי־הוֹצֵאתֶ֤ם אֹתָ֙נוּ֙ אֶל־הַמִּדְבָּ֣ר הַזֶּ֔ה לְהָמִ֛ית אֶת־כׇּל־הַקָּהָ֥ל הַזֶּ֖ה בָּרָעָֽב׃ {ס}
דמויות
מיקום
- מדבר סין (מקום הפעולה)
אפיונים
- אפיון - מרד וזעם | תלונת המחנה כולו על רעב — זעם המוני נגד משה ואהרן בגעגוע למצרים
- אפיון - מנהיגות במשבר | משה ואהרן עומדים בפני עם מורד ורעב — ניסיון מנהיגות בלחץ קיצוני
מפרשים
רש”י
16:1 — בחמשה עשר יום: נִתְפָּרֵשׁ הַיּוֹם שֶׁל חֲנָיָה זוֹ, לְפִי שֶׁבּוֹ בַיּוֹם כָּלְתָה הַחֲרָרָה שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם וְהֻצְרְכוּ לַמָּן, לְלַמְּדֵנוּ, שֶׁאָכְלוּ מִשְּׁיָרֵי הַבָּצֵק שִׁשִּׁים וְאַחַת סְעוּדוֹת וְיָרַד לָהֶם מָן בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּאִיָּר, וְיוֹם א’ בְּשַׁבָּת הָיָה כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת (פ”ז): 16:2 — וילונו: לְפִי שֶׁכָּלָה הַלֶּחֶם: 16:3 — מי יתן מותנו: שֶׁנָּמוּת; וְאֵינוֹ שֵׁם דָּבָר כְּמוֹ מִיתָתֵנוּ, אֶלָּא כְּמוֹ עֲשׂוֹתֵנוּ חֲנוֹתֵנוּ שׁוּבֵנוּ, לַעֲשׂוֹת אֲנַחְנוּ, לַחֲנוֹת אֲנַחְנוּ, לָמוּת אֲנַחְנוּ. תַּרְגּוּמוֹ לְוַי דְּמִיתְנָא, “לוּ מַתְנוּ” (במדבר יד, ב) — הַלְוַאי וְהָיִינוּ מֵתִים:
מלבי”ם
16:1 — שאלות: למה נזכר פה פעם הראשון שם עדת ישראל, ומ”ש וילונו במדבר, מלתי במדבר מיותר. מ”ש למען אנסנו מהו הנסיון, מ”ש ערב וידעתם וכו’ אין לו באור ומ”ש ובקר וראיתם שכל אלה דברים סתומים, ומה שאמר משה שנית בתת ה’ לכם וכו’ אין לו באור, ומ”ש משה אל אהרן אמור אל כל עדת ישראל קרבו לפני ה’ אין לו פי’: 16:2 — וילונו. כי שלמה להם הצדה שהוציאו ממצרים שהיה בו ברכה עד עתה, והיו כמה הבדלים בין תלונה זאת לתלונה הקודמת, ששם כתיב וולונו העם שהם ההמונים, ופה אמר שלנו כל עדת בני ישראל, שכלל גם החשובים עם זקניהם בראשיהם, שם לא היה התלונה רק על משה, שחשבו שמשה יוכל לתת להם מים ע”י תפלה, ופה היה התלונה על משה ועל אהרן, כי התחרטו על יצ”מ, והיתה תלונתם על שני הזקנים על שהוציאו אותם מארץ מצרים, שעז”א וילונו על משה ועל אהרן במרבר, כי לא רצו להיות במדבר: 16:3 — ויאמרו מי יתן מותני, ר”ל גם אם היינו מתים במצרים, ג”כ היה טוב לנו המיתה במצרים מן המיתה במדבר, משני טעמים: א] ביד ה’ ר”ל ששם היינו מתים מיתת דבר שזה מיוחס תמיד ליד ה’, כמ”ש ביד חזקה זו הדבר, וזה טוב יותר כמו שהשיב דוד לגד שא”ל שיבחר דבר או רעב או חרב והשיב נפלה נא ביד ה’ כי רבים רחמיו, שהמיתה שהיא ביד ה’ יש תקוה שירחם וישאיר פליטה, לא כן המיתה ע”י רעב שימותו כלם, ב] שהיינו מתים בשבתנו על סיר הבשר לא מתוך זלעפות רעב, ואתם הוצאתם אותנו, שבזה יש שתי רעות: א] להמות את כל הקהל הזה מבלי שארית ופליטה, ב] שרעב שהוא מיתה משונה, וטובים היו חללי חרב מחללי רעב:
הערות
עדיין לא נכתב