מכת הצפרדעים
פסוקים
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹ֣ר אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן נְטֵ֤ה אֶת־יָדְךָ֙ בְּמַטֶּ֔ךָ עַ֨ל־הַנְּהָרֹ֔ת עַל־הַיְאֹרִ֖ים וְעַל־הָאֲגַמִּ֑ים וְהַ֥עַל אֶת־הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ וַיֵּ֤ט אַהֲרֹן֙ אֶת־יָד֔וֹ עַ֖ל מֵימֵ֣י מִצְרָ֑יִם וַתַּ֙עַל֙ הַצְּפַרְדֵּ֔עַ וַתְּכַ֖ס אֶת־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֥ן הַֽחַרְטֻמִּ֖ים בְּלָטֵיהֶ֑ם וַיַּעֲל֥וּ אֶת־הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַהֲרֹ֗ן וַיֹּ֙אמֶר֙ הַעְתִּ֣ירוּ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְיָסֵר֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִמֶּ֖נִּי וּמֵֽעַמִּ֑י וַאֲשַׁלְּחָה֙ אֶת־הָעָ֔ם וְיִזְבְּח֖וּ לַיהֹוָֽה׃ וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֮ הִתְפָּאֵ֣ר עָלַי֒ לְמָתַ֣י׀ אַעְתִּ֣יר לְךָ֗ וְלַעֲבָדֶ֙יךָ֙ וּֽלְעַמְּךָ֔ לְהַכְרִית֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִמְּךָ֖ וּמִבָּתֶּ֑יךָ רַ֥ק בַּיְאֹ֖ר תִּשָּׁאַֽרְנָה׃ וַיֹּ֖אמֶר לְמָחָ֑ר וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּדְבָ֣רְךָ֔ לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּי־אֵ֖ין כַּיהֹוָ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ׃ וְסָר֣וּ הַֽצְפַרְדְּעִ֗ים מִמְּךָ֙ וּמִבָּ֣תֶּ֔יךָ וּמֵעֲבָדֶ֖יךָ וּמֵעַמֶּ֑ךָ רַ֥ק בַּיְאֹ֖ר תִּשָּׁאַֽרְנָה׃ וַיֵּצֵ֥א מֹשֶׁ֛ה וְאַהֲרֹ֖ן מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיִּצְעַ֤ק מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה עַל־דְּבַ֥ר הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים אֲשֶׁר־שָׂ֥ם לְפַרְעֹֽה׃ וַיַּ֥עַשׂ יְהֹוָ֖ה כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיָּמֻ֙תוּ֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִן־הַבָּתִּ֥ים מִן־הַחֲצֵרֹ֖ת וּמִן־הַשָּׂדֹֽת׃ וַיִּצְבְּר֥וּ אֹתָ֖ם חֳמָרִ֣ם חֳמָרִ֑ם וַתִּבְאַ֖שׁ הָאָֽרֶץ׃ וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּ֤י הָֽיְתָה֙ הָֽרְוָחָ֔ה וְהַכְבֵּד֙ אֶת־לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה׃
דמויות
מיקום
- מצרים (מקום הפעולה)
אפיונים
- אפיון - פקודה אלוקית ללכת למקום | אירוע בתהליך גאולת ישראל מעבדות
מפרשים
רש”י
8:2 — ותעל הצפרדע: צְפַרֵדַּע אַחַת הָיְתָה וְהָיוּ מַכִּין אוֹתָהּ וְהִיא מַתֶּזֶת נְחִילִים נְחִילִים, זֶהוּ מִדְרָשׁוֹ (סנהדרין ס”ז). וּפְשׁוּטוֹ יֵשׁ לוֹמַר, שֵׁרוּץ הַצְפַרְדְּעִים קוֹרֵא לְשׁוֹן יְחִידוּת; וְכֵן וַתְּהִי הַכִּנָּם – הָרְחִישָׁה, פדולייר”א בְּלַעַז, וְאַף ותעל הצפרדע – גרינולייר”א בְּלַעַז: 8:5 — התפאר עלי: כְּמוֹ “הֲיִתְפָּאֵר הַגַּרְזֶן עַל הַחֹצֵב בּוֹ” (ישעיהו י’) – מִשְׁתַּבֵּחַ לוֹמַר אֲנִי גָּדוֹל מִמְּךָ, ונטי”ר בְּלַעַז. וְכֵן הִתְפָּאֵר עָלַי – הִשְׁתַּבֵּחַ לְהִתְחַכֵּם וְלִשְׁאֹל דָּבָר גָּדוֹל, וְלוֹמַר שֶׁלֹּא אוּכַל לַעֲשׂוֹתוֹ: 8:5 — למתי אעתיר לך: אֶת אֲשֶׁר אַעְתִּיר לְךָ הַיּוֹם עַל הַכְרָתַת הַצְפַרְדְּעִים, לְמָתַי תִּרְצֶה שֶׁיִּכָּרְתוּ? וְתִרְאֶה אִם אַשְׁלִים דְּבָרִי לַמּוֹעֵד שֶׁתִּקְבַּע לִי. אִלּוּ נֶאֱמַר “מָתַי” אַעְתִּיר, הָיָה מַשְׁמָע מָתַי אֶתְפַּלֵּל, עַכְשָׁו שֶׁנֶּאֱמַר “לְמָתַי”, מַשְׁמָע אֲנִי הַיּוֹם אֶתְפַּלֵּל עָלֶיךָ, שֶׁיִּכָּרְתוּ הַצְפַרְדְּעִים לִזְמַן שֶׁתִּקְבַּע עָלַי; אֱמֹר לְאֵיזֶה יוֹם תִּרְצֶה שֶׁיִּכָּרְתוּ: אעתיר, העתירו, והעתרתי. וְלֹא נֶאֱמַר אֶעְתַּר, עִתְרוּ, וְעָתַרְתִּי, מִפְּנֵי שֶׁכָּל לְשׁוֹן עתר הַרְבּוֹת פֶּלֶל הוּא, וְכַאֲשֶׁר יֹאמַר אַרְבֶּה, הַרְבּוּ, וְהִרְבֵּיתִי, לְשׁוֹן מַפְעִיל, כָּךְ יֹאמַר אַעְתִּיר, הַעְתִּירוּ, וְהַעְתַּרְתִּי דְּבָרִים; וְאָב לְכֻלָּם “וְהַעְתַּרְתֶּם עָלַי דִּבְרֵיכֶם” (יחזקאל ל”ה) – הִרְבֵּיתֶם: 8:6 — ויאמר למחר: הִתְפַּלֵּל הַיּוֹם, שֶׁיִּכָּרְתוּ לְמָחָר: 8:8 — ויצא, ויצעק: מִיָּד, שֶׁיִּכָּרְתוּ לְמָחָר: 8:10 — חמרם חמרם: צִבּוּרִים צִבּוּרִים, כְּתַרְגּוּמוֹ, דְּגוֹרִין – גַּלִּין: 8:11 — והכבד את לבו: לְשׁוֹן פָּעוֹל הוּא, כְּמוֹ “הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ” (בראשית י”ב), וְכֵן “וְהַכּוֹת אֶת מוֹאָב” (מלכים ב ג׳:כ״ד), “וְשָׁאוֹל לוֹ בֵאלֹהִים” (שמואל א כ״ב:י״ג), “הַכֵּה וּפָצֹעַ” (מלכים א כ’): 8:11 — כאשר דבר ה’: וְהֵיכָן דִּבֵּר? וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה:
מלבי”ם
8:1 — נטה. לא אמר קח מטך כמו למעלה כי כבר היה המטה אצל אהרן מעת מכת דם, והעל את הצפרדעים כי ההשרצה נעשה ע”י ה’ כנ”ל [ז’ כח]: 8:3 — ויעשו. ומפרש שלא עשו ממש כי היו רק בלטיהם מעשה אחיזת עינים, ויל”פ מ”ש ויעלו הוא פעל עומד, כמו בעלותה את אישה [ש”א ב’ י”ט], כי אעלה את המלך ירושלים [ש”ב י”ט ל”ה], שמלת את כמו עם, שעלו עם הצפרדעים, וע”י אחיזת עימם בלכתם עם הצפרדעים העולים כדרכם נדמה שהם עשו זאת: 8:4 — ויסר הצפרדעים. כבר ראה פרעה שאין ממש בחרטומים אחר שאינם יכולים להסירם, ואמר למשה ולאהרן שאם יסירו הצפרדעים ע”י תפלתם יתודע לו שהוא פועל אלהים כי המופת יבחן מצד הפכו ואז ישלח את העם: 8:5 — שאלות: מ”ש נטה ידך והעל את הצפרדעים היל”ל וישרץ היאר צפרדעים, ולפ”ז משמע שכבר שרצו מעצמם, אחר שאמר למתי אעתיר שפי’ שאעתיר היום שיסורו למחר כפרש”י, היל”ל ויעש ה’ כדבר משה ממחרת כמ”ש במכת דבר, ולמה אמר פרעה למחר ולא היום, ומ”ש ויצעק ע”ד הצפרדעים אשר שם לפרעה לשון מיותר ולא אמר כן במכות ערוב וברד וארבה, וכן מ”ש ויעש ה’ כדבר משה מיותר: ויאמר משה התפאר עלי. פירושו כמו מ”ש [שופטים ז’ ב’] פן יתפאר עלי ישראל לאמר ידי הושיעה לי, אמר לו, אחר שאתה בלתי מאמין בנסי ה’ הלא גם אם אעתיר אל ה’ ויסורו הצפרדעים ג”כ תתפאר עלי שלא אני עשיתי זאת רק שהרו מעצמם במקרה, וע”כ כדי לברר הדבר במופת צריך ג”ד: א] שיקבע זמן ויסורו ברגע שקבע להם ועז”א למתי אעתיר, ב] לך ולעבדיך, באשר עקר ביאת המכה היה בשבילך שפרעה התחיל בעבירה תחלה וצריך שעקר התפלה יהיה שיסורו ממך ועי”ז יושעו גם עבדיך וכן בסורם יסורו תחלה ממך ומבתיך ואח”כ מעמך, ג] רק ביאר תשארנה, שאם יסורו כולם עדיין יתלה הדבר במקרה אבל ע”י שישארו ביאור לזכר עולם ידע שהוא פועל אלהים אשר זכר עשה לנפלאותיו: 8:6 — ויאמר למחר. פרעה חשב כן באמת שמשה עשה זאת ע”י כשוף ושיודע שעתה הגיע עת שיסורו מעצמם ע”כ רצה לנסות אם ישראו עוד היום ולמחר יסורו, ויאמר כדברך באר לו הג’ תנאים הנ”ל, א] כדברך שיסורו למחר למען תדע כי אין כה’ אלהינו, שהוא הפועל דין בהבאת המכה ופועל רחמים בהסרתה שזה מרומז בשר השמות ה’ ואלהים: 8:7 — וסרו. זאת שנית שיסורו תחלה ממך ומבתיך ואח”כ מעבדיך ואח”כ מעמך, ג] שרק ביאור תשארנה: תורה אור: ועוד לאלוה מלים עפמ”ש בברכות [דף ז”] לעולם יהיה אדם זהיר בתפלת המנחה שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו’ ענני ה’ ענני ענני שתרד אש מן השמים וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם, ויפלא מדוע מביא מאמר זה של ענני ה’ ענני שאינו שייך לכאן, שרצה להוכיח שיהיה אדם זהיר בתפלת המנחה, ונראה עפמ”ש בזוה”ק דאין כשפים שולפים רק מחצות היום עד חצות הלילה, אבל מחצות הלילה עד חצות היום אין כשפים שולטים, וממ”ש ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו אין להוכיח שיהיה אדם זהיר בתפלת המנחה, שי”ל שזה היה במקרה שעד זמן המנחה התעסקו נביאי הבעל בקרבנם ולעת המנחה נגש אליהו, ע”ז מביא שאליהו אמר ענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם, וכיון שהתירא שיחשדוהו בכשפים הי”ל להקדים מעשהו קודם זמן המנחה, שאז א”א לעשות כשפים ולא יוכלו לחשדו בכשפים, ומזה מבואר שכוון מעשהו בעלות המנחה, משום שאז הוא עת רצון ולעולם יהיה אדם זהיר בתפלת המנחה. והנה מ”ש שאליהו התפלל שלא יאמרו מעשה כשפים הם, זה הוציאו מהנס השני שנעשה שאלישע יצק על ידו י”ב כדים מים, ומזה נעשה בנס תעלת מים גדולה סביב למזבח, והאש לחכה את המים אשר בתעלה, ונס זה היה שלא לצורך, וע”כ שהתפלל שלא יאמרו מעשה כשפים הם, וע”כ נעשה תעלת מים סביב שכבר אמרו חז”ל שהכשפים נבדקים במים ולא יכלו לאמר מעשה כשפים הם, וע”ז בקש ענני שתי פעמים על האש ועל המים, וכן היה בפרעה שכבר בארנו שמ”ש בא אל פרעה שהוא שיבא לפלטין היה אחר חצות היום, ופרעה שחשדו בכשפים, כשאמר למתי אעתיר אמר למחר, ר”ל מחר בבקר שא”א לעשות כשפים, כי עתה אחר חצות חשד אותו שיעשה כשפים, ועז”א משה, כדברך, שיסורו מחר בבקר, למען תדע כי אין כה’ אלהינו ואינו מעשה כשפים, ואראך עוד שאינו מעשה כשפים כי יסורו הצפרדעים וכו’ רק ביאור תשארנה וביאור א”א לעשות כשפים: 8:8 — ויצא משה מעם פרעה. מזה מבואר כדעת רש”י ז”ל שכתב שאלו נאמר מתי אעתיר היינו מתי אתפלל, אבל כשאמר למתי פי’ שאני אתפלל תיכף שיכרתו באותו זמן שתקבע, ולכן יצא תיכף והתפלל שיסורו למחר, והרמב”ן דייק עליו שע”ז היל”ל ויעש ה’ כדבר משה ממחרת כמ”ש במכת דבר, וע”כ דעתו שלמ”ד למתי נוספת, ופי’ שלא התפלל עד למחר, וע”ז אשיב שאם היתה התפלה שיסורו הצפרדעים גם מן היאור היתה שאלתו צודקת, אבל כיון שהצפרדעים אשר ביאור נשארו, היה תפלת משה רק שמה שהצפרדעים [שכפי הטבע לא יתקיימו ביבשה רק במים] חיים ביבשה שזה היה נס, יופסק הנס הזה, וכפי הטבע יתקיימו יום אחד ביבשה רק א”א להם לחיות ביבשה יותר מיום א’, ותיכף שהתפלל ונפסק הנס לא היו עתידים לחיות רק יום אחד והיו עתידים למות למחר, וע”כ לא יכול לאמר ויעש ה’ את הדבר הזה ממחרת כי ה’ עשה הדבר תיכף שתיכף נפסק הנס מה שהיו חיים ביבשה בנס, ועד למחר שהתקיימו היו כפי הטבע, שלא ימותו תיכף מחסרון מים, ומ”ש ויצעק משה אל ה’ על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה שהוא מיותר שהיל”ל סתם ויצעק משה אל ה’ כמ”ש בערוב ובברד ובארבה, נראה כי אחר שמכה זו היה לה גבול עד כמה תשמש, היה ראוי שבעת תסור המכה ימותו גם הצפרדעים אשר ביאור שהיו ג”כ בריאה חדשה רק לשעתה, והוצרך משה להתפלל שלא יסורו רק הצפרדעים אשר שם לפרעה, ר”ל הצפרדעים אשר היו ביבשה שהם היו מיועדים להכות את פרעה, לא הצפרדעים שביאור שלא הזמין אותם על פרעה להכותו, עליהם בקש שישארו, וע”ז הוצרך לצעוק כי פלגא לא עבדי, ועז”א: 8:9 — ויעש ה’ כדבר משה, שישארו הצפרדעים אשר ביאור להיות זכר לנפלאותיו, וימותו הצפרדעים מן הבתים של פרעה ומן החצרות ששם גרו עבדי פרעה ומן השדות ששם נמצא ההמון כמ”ש וסרו ממך ומעבדיך ומעמך כנ”ל: 8:10 — ויצברו. פרעה חשב שמ”ש וסרו הצפרדעים היינו שילכו להם כמו מ”ש וסר הערוב, אבל כונת משה היתה שימותו כדי שתבאש הארץ וירא פרעה כי רק היתה הרוחה קצת לא ישועה לגמרי, עי”כ הכביד את לבו, שחשב שמשה לא קיים את דברו, ויש הבדל בין הכביד לבו ובין חזק לב, שר”ל שהיה ירא ומלא פחד ובכ”ז הכביד לבו שלא לשלח: 8:11 — שאלות: אחר שאמר שעפר הארץ יוציא כנים היל”ל ויך את עפר הארץ והיה כנים וכו’ ותהי הכנם באדם ובבהמה דהא מן העפר בא אל האדם והבהמה, ולמה אמר שתי פעמים ותהי הכנם באדם ובבהמה, ומ”ש אצבע אלהים הוא, ופרעה ועבדיו לא קראו את ה’ רק בשם הויה לא בשם אלהים אם לא בכנוי אל ישראל, ומשמע שע”י מאמר החרטומים חזק לב פרעה והיה מהראוי בהפך:
הערות
מקום הפעולה: מצרים
ניווט
- קודם: שמ_007_014 - מכת הדם
- אחרי: שמ_008_012 - מכת הכנים