מכת הכנים
פסוקים
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן נְטֵ֣ה אֶֽת־מַטְּךָ֔ וְהַ֖ךְ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְהָיָ֥ה לְכִנִּ֖ם בְּכׇל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ וַיַּֽעֲשׂוּ־כֵ֗ן וַיֵּט֩ אַהֲרֹ֨ן אֶת־יָד֤וֹ בְמַטֵּ֙הוּ֙ וַיַּךְ֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה כׇּל־עֲפַ֥ר הָאָ֛רֶץ הָיָ֥ה כִנִּ֖ים בְּכׇל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֨ן הַחַרְטֻמִּ֧ים בְּלָטֵיהֶ֛ם לְהוֹצִ֥יא אֶת־הַכִּנִּ֖ים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה׃ וַיֹּאמְר֤וּ הַֽחַרְטֻמִּם֙ אֶל־פַּרְעֹ֔ה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִ֖ים הִ֑וא וַיֶּחֱזַ֤ק לֵב־פַּרְעֹה֙ וְלֹֽא־שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה׃
דמויות
מיקום
- מצרים (מקום הפעולה)
אפיונים
- אפיון - פקודה אלוקית ללכת למקום | אירוע בתהליך גאולת ישראל מעבדות
מפרשים
רש”י
8:12 — אמר אל אהרן: לֹא הָיָה הֶעָפָר כְּדַאי לִלְקוֹת עַ”יְ מֹשֶׁה, לְפִי שֶׁהֵגֵן עָלָיו כְּשֶׁהָרַג אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל, וְלָקָה עַל יְדֵי אַהֲרֹן (שמות רבה): 8:13 — ותהי הכנם: הָרְחִישָׁה, פדוליר”א בְּלַעַז: 8:14 — להוציא את הכנים: לִבְרֹאתָם וּלְהוֹצִיאָם מִמָּקוֹם אַחֵר: 8:14 — ולא יכלו: שֶׁאֵין הַשֵּׁד שׁוֹלֵט עַל בְּרִיָּה פְּחוּתָה מִכַּשְּׂעוֹרָה (סנהדרין ס”ז): 8:15 — אצבע אלהים הוא: מַכָּה זוֹ אֵינָהּ עַל יְדֵי כְשָׁפִים, מֵאֵת הַמָּקוֹם הִיא (שמות רבה): 8:15 — כאשר דבר ה’: וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיכֶם פַּרְעֹה:
מלבי”ם
8:12 — שאלות: אחר שאמר שעפר הארץ יוציא כנים היל”ל ויך את עפר הארץ והיה כנים וכו’ ותהי הכנם באדם ובבהמה דהא מן העפר בא אל האדם והבהמה, ולמה אמר שתי פעמים ותהי הכנם באדם ובבהמה, ומ”ש אצבע אלהים הוא, ופרעה ועבדיו לא קראו את ה’ רק בשם הויה לא בשם אלהים אם לא בכנוי אל ישראל, ומשמע שע”י מאמר החרטומים חזק לב פרעה והיה מהראוי בהפך: 8:13 — ותהי הכנם באדם ובבהמה. ה’ אמר שעפר הארץ יהיה כנים שזה עקר המופת, וספר הכתוב שהכנימה [ר”ל הוית הכנים והרחוש כפרש”י] התחיל באדם ובבהמה ומהם נתפשטו על העפר, והיה זה משני טעמים: א] בל יטעו שהוא ענין טבעי כמ”ש הרי”א שע”י שנתעפש עפר הארץ ע”י הצפרדעים נולדו הכנים כמ”ש בשמו למעלה [ז’ כ”ה] לכן התחילה הכנימה באדם ובבהמה, ב] י”ל בהפך שלידת הכנים מן העפר [ר”ל הכינה הרוחשת, עיין תוס’ שבת י”ב] הוא בריאה יש מאין, ואין להרבות בנס שלא לצורך, לכן התחילה הכנימה באדם ובבהמה שהוא טבעי שיולדו שם כנים מחמת הזיעה, ומשם התפשטו למלאת כל עפר הארץ, ולא היו בריאה יש מאין, והנס היה מה שפתאום התרבו כ”כ עד שנתמלא עפר הארץ כולו מהם: 8:14 — ויעשו וגו’ להוציא את הכנים. לדעת חז”ל פי’ שרצו לעשות ולא יכלו, שאין השד שולט על בריה פחותה מכשעורה, והנכון שהחרטומים רצו להוציא את הכנים היינו להוציאם מן האדם והבהמה שלא ימצאון שם, שכבר ראו שפרעה לא שם לבו ע”מ שהעלו את הצפרדעים, ועשה עקר הבחינה עם משה במה שיסורו הצפרדעים, ורצו הם להסיר את הכנים, ומבואר שעל הכנים הנולדים בבע”ח יש רפואות ותרופות להוציאם ולהמיתם ע”י סמים ומשיחות לנקות הזיעה ומותרי העור, והחרטומים היו מומחים בזה, רק עתה לא יכלו כי היה ענין השגחי, שלא יועיל שום תרופה טבעית לזה, ונשארו הכנים באדם ובבהמה, וגם רמז עמ”ש בפי’ תהלים עמ”ש ויבא ערוב גו’ כנים בכל גבולם שמכת הכנים לא סרה מהם ונשארה בכל אנשי הדור ההוא, שגם אחר שהביא מכת ערוב היה כנים בכל גבולם, ועז”א ותהי הכנם באדם ובבהמה, ר”ל שנשארה בהם לעולם, שכבר כתבתי שמכת כנים לא היה להורות איזה דבר רק להכות אותם במכת בזיון, שלכן בא שלא בהתראה ולא סרה מהם גם אח”כ: 8:15 — ויאמרו החרטמם אל פרעה אצבע אלהים הוא. כשתראה בכל הפרשיות האלה לא תמצא שפרעה והמצריים יקראו את ה’ בשם אלהים רק בשם הויה, כי שם אלהים היה מיוחד אצלם למערכת השמיה אי לאלהיהם, לא לאלהי ישראל שקראוהו הויה, אם לא כשאמרו בכנוי לכו זבחו לאלהיכם בארץ, ר”ל אלהי ישראל, לא סתם אלהים, ומבואר שמ”ש אצבע אלהים הוא, לא כוונו על אל. ישראל שהיה להם לומר אצבע ה’ הוא, או אצבע אלהי ישראל, כי מכה זו באה בלא התראה חשבו שלא בא מאת אלהי ישראל בשביל ישראל, שא”כ היה צריך להודיע זאת למשה ושמשה יתרה בו תחלה, ואמרו שזה מכה שחלה עליהם מאת אלהי מצרים שנקראו אצלם סתם בשם אלהים, וכן פי’ הראב”ע אצבע אלהים הוא לא באה זאת המכה בעבור ישראל רק מכת אלהים היא כפי מערכת הכוכבים, ועי”כ ויחזק לב פרעה, שלא היה ירא עוד כלל כי סר ממנו הפחד:
הערות
מקום הפעולה: מצרים
ניווט
- קודם: שמ_008_001 - מכת הצפרדעים
- אחרי: שמ_008_016 - מכת הערוב