תהלים פד-פה — “מה ידידות משכנותיך ה’ צבאות”
פסוקים
לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־הַגִּתִּ֑ית לִבְנֵי־קֹ֥רַח מִזְמֽוֹר׃ מַה־יְּדִיד֥וֹת מִשְׁכְּנוֹתֶ֗יךָ יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ נִכְסְפָ֬ה וְגַם־כָּלְתָ֨ה׀ נַפְשִׁי֮ לְחַצְר֢וֹת יְ֫הֹוָ֥ה לִבִּ֥י וּבְשָׂרִ֑י יְ֝רַנְּנ֗וּ אֶ֣ל אֵֽל־חָֽי׃ גַּם־צִפּ֨וֹר מָ֪צְאָה בַ֡יִת וּדְר֤וֹר׀ קֵ֥ן לָהּ֮ אֲשֶׁר־שָׁ֢תָה אֶפְרֹ֫חֶ֥יהָ אֶֽת־מִ֭זְבְּחוֹתֶיךָ יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת מַ֝לְכִּ֗י וֵאלֹהָֽי׃ אַ֭שְׁרֵי יוֹשְׁבֵ֣י בֵיתֶ֑ךָ ע֝֗וֹד יְֽהַלְל֥וּךָ סֶּֽלָה׃ אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם עֽוֹז־ל֥וֹ בָ֑ךְ מְ֝סִלּ֗וֹת בִּלְבָבָֽם׃ עֹבְרֵ֤י׀ בְּעֵ֣מֶק הַ֭בָּכָא מַעְיָ֣ן יְשִׁית֑וּהוּ גַּם־בְּ֝רָכ֗וֹת יַעְטֶ֥ה מוֹרֶֽה׃ יֵ֭לְכוּ מֵחַ֣יִל אֶל־חָ֑יִל יֵרָאֶ֖ה אֶל־אֱלֹהִ֣ים בְּצִיּֽוֹן׃ יְ֘הֹוָ֤ה אֱלֹהִ֣ים צְ֭בָאוֹת שִׁמְעָ֣ה תְפִלָּתִ֑י הַאֲזִ֨ינָה אֱלֹהֵ֖י יַעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃ מָ֭גִנֵּנוּ רְאֵ֣ה אֱלֹהִ֑ים וְ֝הַבֵּ֗ט פְּנֵ֣י מְשִׁיחֶֽךָ׃ כִּ֤י טֽוֹב־י֥וֹם בַּחֲצֵרֶ֗יךָ מֵ֫אָ֥לֶף בָּחַ֗רְתִּי הִ֭סְתּוֹפֵף בְּבֵ֣ית אֱלֹהַ֑י מִ֝דּ֗וּר בְּאׇהֳלֵי־רֶֽשַׁע׃ כִּ֤י שֶׁ֨מֶשׁ׀ וּמָגֵן֮ יְהֹוָ֢ה אֱלֹ֫הִ֥ים חֵ֣ן וְ֭כָבוֹד יִתֵּ֣ן יְהֹוָ֑ה לֹ֥א יִמְנַע־ט֝֗וֹב לַֽהֹלְכִ֥ים בְּתָמִֽים׃ יְהֹוָ֥ה צְבָא֑וֹת אַֽשְׁרֵ֥י אָ֝דָ֗ם בֹּטֵ֥חַ בָּֽךְ׃ לַמְנַצֵּ֬חַ׀לִבְנֵי־קֹ֬רַח מִזְמֽוֹר׃ רָצִ֣יתָ יְהֹוָ֣ה אַרְצֶ֑ךָ שַׁ֝֗בְתָּ (שבות) [שְׁבִ֣ית] יַעֲקֹֽב׃ נָ֭שָׂאתָ עֲוֺ֣ן עַמֶּ֑ךָ כִּסִּ֖יתָ כׇל־חַטָּאתָ֣ם סֶֽלָה׃ אָסַ֥פְתָּ כׇל־עֶבְרָתֶ֑ךָ הֱ֝שִׁיב֗וֹתָ מֵחֲר֥וֹן אַפֶּֽךָ׃ שׁ֭וּבֵנוּ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֑נוּ וְהָפֵ֖ר כַּעַסְךָ֣ עִמָּֽנוּ׃ הַלְעוֹלָ֥ם תֶּאֱנַף־בָּ֑נוּ תִּמְשֹׁ֥ךְ אַ֝פְּךָ֗ לְדֹ֣ר וָדֹֽר׃ הֲֽלֹא־אַ֭תָּה תָּשׁ֣וּב תְּחַיֵּ֑נוּ וְ֝עַמְּךָ֗ יִשְׂמְחוּ־בָֽךְ׃ הַרְאֵ֣נוּ יְהֹוָ֣ה חַסְדֶּ֑ךָ וְ֝יֶשְׁעֲךָ֗ תִּתֶּן־לָֽנוּ׃ אֶשְׁמְעָ֗ה מַה־יְדַבֵּר֮ הָאֵ֢ל׀יְ֫הֹוָ֥ה כִּ֤י׀ יְדַבֵּ֬ר שָׁל֗וֹם אֶל־עַמּ֥וֹ וְאֶל־חֲסִידָ֑יו וְאַל־יָשׁ֥וּבוּ לְכִסְלָֽה׃ אַ֤ךְ קָר֣וֹב לִירֵאָ֣יו יִשְׁע֑וֹ לִשְׁכֹּ֖ן כָּב֣וֹד בְּאַרְצֵֽנוּ׃ חֶסֶד־וֶאֱמֶ֥ת נִפְגָּ֑שׁוּ צֶ֖דֶק וְשָׁל֣וֹם נָשָֽׁקוּ׃ אֱ֭מֶת מֵאֶ֣רֶץ תִּצְמָ֑ח וְ֝צֶ֗דֶק מִשָּׁמַ֥יִם נִשְׁקָֽף׃ גַּם־יְ֭הֹוָה יִתֵּ֣ן הַטּ֑וֹב וְ֝אַרְצֵ֗נוּ תִּתֵּ֥ן יְבוּלָֽהּ׃ צֶ֭דֶק לְפָנָ֣יו יְהַלֵּ֑ךְ וְיָשֵׂ֖ם לְדֶ֣רֶךְ פְּעָמָֽיו׃
פירוש רש”י
84:2: מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ. כַּמָּה אֲהוּבוֹת וַחֲבִיבוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ: 84:3: נִכְסְפָה. נֶחְמְדָה: | כָּלְתָה. נִתְאַוְּתָה, כְּמוֹ ״וַתְּכַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ לָצֵאת אֶל אַבְשָׁלוֹם״ (שמואל ב יג:לט): | לְחַצְרוֹת ה׳. כִּי חָרְבוּ, וְעַל הַגָּלוּת אָמְרָה: | לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ. יִתְפַּלְּלוּ עַל זֹאת: 84:4: גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת. בְּחֻרְבָּנוֹ קִנְּנוּ בוֹ הַצִּפֳּרִים. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: בְּבִנְיָנוֹ מְדַבֵּר, וְהַצִּפּוֹר הִיא כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: | אֲשֶׁר שָׁתָה. שָׂמָה: 84:5: אַשְׁרֵי. מִי שֶׁיַּגִּיעַ עוֹד לֵישֵׁב בְּבֵיתֶךָ, וְעוֹד יְהַלְלוּךָ בְּתוֹכוֹ: 84:6: עֹז לוֹ בָךְ. אֲשֶׁר שָׂם אוֹתְךָ עֹז מִבְטַחוֹ: | מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם. מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ מְסִלּוֹת דְּרָכָיו לְיַשֵּׁר אֶת דַּרְכּוֹ: 84:7: עוֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא. אוֹתָם הָעוֹבְרִים עַל דָּתְךָ, וְהִנָּם בְּעוּמְקָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם בִּבְכִי וִילָלָה: | מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ. בְּדִמְעוֹת עֵינֵיהֶם: | גַּם בְּרָכוֹת יַעֲטֶה מוֹרֶה. מְבָרְכִים וּמוֹדִים לִשְׁמוֹ, וְאוֹמְרִים: יָפֶה דָּן אוֹתָנוּ וֶאֱמֶת דִּינוֹ, וּבְרָכוֹת יַעֲטֶה לָנוּ הַמּוֹרִים אוֹתָנוּ לָלֶכֶת בְּדֶרֶךְ הַטּוֹב, וְלֹא שָׁמַעְנוּ לוֹ: 84:8: יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל. אוֹתָם הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ אֲשֶׁר מְסִלּוֹת בִּלְבָבָם): | מֵחַיִל אֶל חָיִל. מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וְיֵרָאֶה צְבָאָם וְחֵילָם אֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּצִיּוֹן: 84:9: שִׁמְעָה תְפִלָּתִי. לִבְנוֹת בֵּיתֶךָ: 84:10: מָגִנֵּנוּ. הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַמֵּגִין עָלֵינוּ: | וְהַבֵּט פְּנֵי (דָּוִד) מְשִׁיחֶךָ. וְהִסְתַּכֵּל בְּחֲסָדָיו וּבְטָרְחוֹ אֲשֶׁר טָרַח וְיָגַע עַל בִּנְיָנוֹ: 84:11: כִּי טוֹב יוֹם. אֶחָד בַּחֲצֵרֶיךָ וּלְמָחָר יָמוּת, מִלִּחְיוֹת אֶלֶף שָׁנִים בְּמָקוֹם אַחֵר: | בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף. עַל הַסַּף וְעַל הַמְּזוּזוֹת לִשְׁקוֹד: | מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע. מִלִּהְיוֹת דָּר בְּשַׁלְוָה בְּאָהֳלֵי עֵשָׂו הָרָשָׁע לְהִדָּבֵק בָּהֶם: 84:12: כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן. יֵשׁ לִפְתֹּר שֶׁמֶשׁ כְּמַשְׁמָעוֹ, וּמִדְרַשׁ תְּהִלִּים פּוֹתְרוֹ לְשׁוֹן שִׁנֵּי חוֹמָה: 85:2: רָצִיתָ ה׳ אַרְצְךָ וְגוֹ׳. אִם שַׁבְתָּ שְׁבוּת יַעֲקֹב וְנָשָׂאתָ אֶת עֲוֹנָם וְכִסִּיתָ חַטָּאתָם, וְאָסַפְתָּ עֶבְרָתְךָ מֵהֶם וַהֲשִׁיבוֹתָ עַצְמְךָ מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, אָז רָצִיתָ אַרְצֶךָ וְעוֹלָמְךָ מִתְרַצֶּה. וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא תַּעֲשֶׂה זֹאת, אֵין אַרְצְךָ וְעוֹלָמְךָ מִתְרַצֶּה: 85:5: שׁוּבֵנוּ. שׁוּב אַתָּה וַהֲשִׁיבֵנוּ (שוחר טוב פה:ג): 85:7: הֲלֹא אַתָּה. סוֹפְךָ שֶׁתָּשׁוּב תְּחַיֵּנוּ, שֶׁהֲרֵי הִבְטַחְתָּנוּ כֵּן עַל יְדֵי נְבִיאֶךָ (יחזקאל לז): 85:9: אֶשְׁמְעָה מַה יְדַבֵּר. אֶזְכֶּה לִשְׁמֹעַ מַה יְדַבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁיְּדַבֵּר שָׁלוֹם אֶל עַמּוֹ: | לְכִסְלָה. לְשִׁטּוּת, לַחֲטֹא לְפָנָיו: 85:11: חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ. שֶׁיִּהְיוּ יִשְׂרָאֵל דּוֹבְרֵי אֱמֶת, וּמִן הַשָּׁמַיִם יִפְגֹּשׁ בָּהֶם הַחֶסֶד: | צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ. הַצְּדָקָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים, וְהַשָּׁלוֹם מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יִהְיוּ נוֹשְׁקִין זֶה לָזֶה, כְּלוֹמַר: וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם (ישעיה לב:יז): 85:12: אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְגוֹ׳. כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל דּוֹבְרִים אֱמֶת, וְיַשְׁקִיפוּ מִן הַשָּׁמַיִם צְדָקָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים בָּאָרֶץ: 85:13: גַּם ה׳ יִתֵּן הַטּוֹב. ״יִפְתַּח אוֹצָרוֹ אֶת הַשָּׁמַיִם לָתֵת מָטָר״ (דברים כח:יב), כְּדֵי לַעֲשׂוֹת אַרְצוֹ אֶת יְבוּלָהּ: 85:14: וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו. וְיָשֵׂם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַצֶּדֶק בְּדַרְכֵי פְּעָמָיו שֶׁיִּתְנַהֵג בָּהֶם אֶת בָּנָיו:
פירוש רד”ק
84:1: למנצח. זה המזמור נאמר על דוד כשהיה גולה בארץ והיה מתאוה אל מקום הארון והמזבח או נאמר על לשון הגלות והוא הנכון: 84:2: מה. נאהבות משכנותיך ומה מאד אני אוהב ומתאוה להיות בהם: 84:3: נכספה. כלתה יותר מנכספה לפיכך אמר וגם כאילו כלתה מרוב התאוה לפיכך בא התאוה בזה הלשון: | בחצרות. כי שם היה מעמד ישראל בבית המקדש בחצרות לא בהיכל: | לבי ובשרי ירננו. בשרי הוא הפה האומר השיר עם כוונת הלב או פי על דרך משל כמו כל עצמותי תאמרנה: 84:4: גם. אם נאמר המזמור על דוד בהיותו בארץ פלשתים היה הזמן ההוא היתר על הבמות והיו מזבחות בכל מקום והיו מקננים בהם עופות אבל בבית המקדש לא היו מקוננים עופות מפני הטומאה כי אפילו בגג הבית עשו דבר שם שלא ינוח שם עוף והיו קורין אותו כליא עורב ואמר דוד אני אינני כמו העופות כי העופות הם מקננים את מזבחותיך ואני לא אוכל להיות שם: וזכר צפור דרור. שדרכם לקנן בישוב והוא עוף קטן קורין לו בלע”ז פשר”א: זכר דרור. שהוא חפשי בין בני אדם שמקנן בבתיהם: ואם נאמר על הגלות אמר כי עופות ימצאו להם מקום והם במקום מזבחותך החרב ומקננים שם העופות ואנחנו לא נוכל לחוג שם ולהקריב הקרבנות: | אפרוחיה. הם פרחי כהונה שהיו עם המזבחות תמיד כמו האפרוחים בקן: | מלכי ואלהי. כי אף על פי שאני בגלות אתה מלכי ואלהי: 84:5: אשרי. הכהנים שהיו יושבים בביתך פירוש אז כשהמקדש קיים אשריהם או פירושו אשרי בבנין הבית שיזכו ויראו ויהיו יושבי ביתך: | עוד יהללוך סלה לעולם כל ימי חייהם וכן עוד כל ימי הארץ: 84:6: אשרי. פירוש אדוני אבי ז”ל שיש להם עוז וחכמה בדעת יחודך כי הואר שורש עבודתך: | מסלות בלבבם. יש להם בלבבם מידיעתך ועוברים ושבים על אותם המסילות ובכל יום יוסיפו אומץ ונכון הוא הפירוש, ונסמך זה הפסוק לאשרי יושבי ביתך כי יושבי ביתך יש להם עוז בך שהם מתעסקים בחכמה לדעת את השם: 84:7: עוברי. דרך משל אל החכמים ויהיה בכא מן נבכי ים והוא מקום המבוע ואמר שהם שהם עוברים בעמק מבועי החכמה וישיתוהו מעיין לתלמידים שישתו מי החכמה לדעת את ה’: | גם ברכות יעטה מורה. ברכות ילבש המורה אותם בדרך החכמה וכן הפסוק הבא אחריו ילכו מחיל אל חיל אמר כי התלמידים הולכים מבית מדרש זה לבית מדרש זדה עד שיראה הדורש החכמה אל האלהים בציון, כי שם היו החכמים הגדולים בבית אלהים בציון ואם נפרשהו על עולי הרגל יהיה פירוש עמק הבכא שהיו בו נכאים והם אילנות גדולים במקום שאין שם מים ואמר כי כאשר היו עולי רגל עולים שם היו חופרים הנה והנה להוציא המים: | ברכות. כמו בריכות בצי”רי כמו בריכות מים והוא חריץ בנוי באבנים ובסיד ואמר כי היה מים לעולי הרגל מהמעיינות ומהבריכות שהיו בדרכים כי הגשם הלביש אותם מים: | מורה. כמו מורה ומלקוש: 84:8: ילכו מחיל אל חיל. העולים לרגל היו הולכים מצבא אל צבא כי היו מוצאים הרה שיירות עולים: 84:9: ה’. פירשנוהו במזמור אחר: | שמעה תפלתי. לקרב הגאולה כמו שאמר נכספה גם כלתה נפשי: | אלהי יעקב. כי הוא אבי שבטי ישורון אין זר בהם: 84:10: מגננו. שאתה מגן בעדנו ראה: | והבט פני משיחך. כלומר שתביא המשיח במהרה בימינו והבטת הפנים היא בהשגחה על האדם והרצון. ואם המזמור על דוד אמר משיחך על עצמו: 84:11: כי. טעם כי על אשר התפלל לקרב המשיח ובנין הבית אמר טוב לי יום אחד בחצריך ולמחר אמות משאחיה אלף ימים או שנים ואני בארץ נכריה: | הסתופף. ישיבת סף השער אבחר לבד יותר משאדור דירה שלימה בארצות הגוים שהיו אהלי רשע: 84:12: כי. שמש ומאור גדול הוא ליושבי בחשך הגלות להוציאם מאפילה לאורה וכן הוא מגינם להצילם מרעה ולהגן בעדם: | וחן וכבוד יתן ה’. לאותם שיהיו הולכים בתמים וישובו אליו בכל לבם חן וכבוד יתן להם לפני כל האומות והם יכבדום בצאתם מהגלות ולא ימנע טוב הגוים מהם: 84:13: ה’ צבאות. אשרי מי שיבטח בך ולא ייאש לבו לאורך הגלות ויבטח בך כשתוציאנו מהגלות ותבנה בית מקדשך ותביאהו למקום שנספו הנפשות אליו: 85:1: למנצח. זה המזמור נאמר על גלות בבל או אחרים: 85:2: רצית. מתנבא על הגאולה בשלשה פסוקים הראשונים ואחר כך זכר תפילת הגלות ואחר כך אמר כי שמע תפילתי כי האל מבטיח על הגאולה באמת ויש מפרשים כאשר רצית בבית שני ונשאת עון עמך ואספת כל עברתך כן שובינו מגלות מדי, אמר רצית כי כאשר זעמת אותה זה כמה שנים עתה רצית אותם: | שבת. פעל ייצא כאילו אמר השיבות ויש מפרשים אותו ענין מנוחה וזהו דעת רבי יהודה חיוג: | שבות. קרי ביו”ד וכתוב בוי”ו ואחד הוא: 85:3: נשאת. כבר פירשתי טעם נשאת וכסית במזמור אשרי נשוי פשע כסוי חטאה: 85:4: מחרון. הוא מקור בתוספת נו”ן כמו מחרות ואיננו כמו שוב מחרון אפך כי אותו הוא שם סמוך למלת אפך ואילו היה כמהו היה לו לומר שבת מחרון אפך אבל השיבות הוא פעל יוצא והפעול הוא אפך כאילו אמר השיבות אפך שלא יחרה: 85:5: שובנו. פירשתיו: | אלהי ישעינו. כי ישענו תלוי בך ואתה תושיענו ולא אחר: | והפר כעסך. שהיה עמנו זה כמה שנים הפר אותו ובטל אותו: 85:6: הלעולם. אין ארך הגלות כל כך וכי לעולם תאנף בנו: | תמשך אפך. כלומר תאריך אפך לדור ודור: 85:7: הלא. אתה כי אין זולתך שיחיינו מתמותת הגלות ואז עמך ישמחו בך: 85:8: הראנו. כי אם גברו עונינו אתה תעשה חסד עם החטאים ולא תגמלם כפשעם ואותו החסד הראה אותו לנו: | וישעך תתן לנו. בסגול היו”ד: 85:9: אשמעה. אמר הנביא אני שומע מה שדיבר האל השם ומה הוא מדבר כי ידבר שלום אל עמו להוציאם מהגלות: | ואל חסידיו. וחסידי אומות העולם שישובו לדת ישראל בשוב הגלות: | ואל ישובו לכסלה. ואל ישובו עוד לכסלות ולדרך רע: 85:10: אך. אם יהיו כל ישראל יראיו קרוב יהיה להן ישעו כי הגאולה תלויה בתשובה: | לשכון כבוד בארצינו. שבבא הגואל ישכון הכבוד שם כמו שכתוב ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל ואמר כי אני ה’ אלהי ישראל בא בו אמר זה על הכבוד שיהיה בבית המקדש: 85:11: חסד. אז בעת הגאולה שישכון הכבוד בבית המקדש יהיו חסד ואמת בעולם כי יהיו כל ישראל עובדים את השם בדרך אמת ויהיה צדק ושלום בעולם: | נשקו, כלומר אחים ורעים כיון שיהיה אמת וצדק בבני אדם יהיה להם מהאל יתברך חסד ושלום: 85:12: אמת. כשיהיו עושים בארץ המעשים טובים יהיה נשקף עליהם צדק משמים כי הגזירות היורדות מן השמים הם לפי מעשה בני אדם בארץ: 85:13: גם. כמו שיעשו הם הטוב גם השם יתן הטוב להם והוא הגשם כמו שכתוב יפתח ה’ לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו: | וארצנו תתן יבולה. כי לא יחסר להם עוד הטוב: 85:14: צדק. כל איש יהלך לפניו צדק כלומר שיהיה הצדק נוכח פניו תמיד: | וישם לדרך פעמו. וישם לדרך הצדק פעמיו והכפל לחזק:
פירוש מלבי”ם
84:1: למנצח, הוסד בגלות בבל, הלוי אסיר תקוה כלתה נפשו שישוב אל עבודתו לשורר שיר ה’ בהיכלו, ומשבח את המצפים לישועה, ומתפלל על בנין המקדש וצמיחת קרן בית דוד ונחלק לג’ חלקים. (ב-ג) מה, (חלק א’) ידידות משכנותיך עד שנפשי חולת אהבה וכלתה גם נכספה נפשי לבא לחצרות ה’, ולא לבד שנפשי הרוחניית נכספה לזה, כי גם לבי ובשרי (נכספו) מתי ירננו אל אל חי, שמתאוים לשוב לבהמ”ק לשורר ולרנן שיר ה’ על הקרבנות, שבם השתתפו גם הלב והבשר המרנן בפיו ושפתיו הבשריים וברגש לבו החי אל אל חי שהוא מקור חייו עם נפשו הרוחניית המשתוקקת אל ה’ בהדרת קדש: 84:4: גם צפור, המליץ יצייר ברוחו את הצפור והדרור המשורר ומנעים זמירות בקנו, כאלו הוא בן לוי העומד על הדוכן ומנעים זמירות לקונו, ויצייר את האפרוחים שהעלו על המזבח בזמן שהיה המקדש קיים, שהם אפרוחי הצפור הלז המשורר, וכאלו הצפור העלה את אפרוחיו לקרבן לה’ על המזבח והוא הלוי המשורר לה’ שיר הקרבן, ויאמר כי הצפור הלז מה נעים חבלו, כי הצפור כבר מצאה בית, והדרור כבר מצאה קן לה, הצפור אשר כבר שתה אפרוחיה את מזבחותיך והקריבה את גוזליה לקרבן על מזבחך, יש לה בית וקן בו תשיר את שיר ה’ על קרבנותיה, אולם הלוי נדמה כצפור נודדת מן קנה כצפור בודד על גג, אשר אז לא יתן זמירות, כן על ערבי בבל תלוי כנורותיהם, עפ”ז יאמר, אם הצפור והדרור חי בלתי מדבר ימצא אושר כי ישיר את שיר ה’ בבית וקן, וכ”ש כי אשרי יושבי ביתך, שבני אדם הם מצפים לישב ביתך, לא בקן ובית רק בבית ה’, ולא שיהגו כצפצוף הצפור, רק שעוד יהללוך לדבר תהלותיך ונפלאותיך סלה סיום הענין: 84:6: אשרי, (חלק ב’), יאמר הגם שאין אנו יכולים עתה לעלות אל בית ה’ בפעל, בכ”ז אשרי אדם אשר עוז לו בך, אשר הוא בלתי מתיאש רק מצפה בעוז לישועת ה’ מסלות בלבבם, אשר בלבבם ימצאו מסילות כבושות שבם ישובו לציון, ר”ל שהגם שהמסילות האלה אינם עוד בפועל הם אצלם בלב, שלבם מלא תקוה בעוז ה’ וחוזה מסילות כבושות וסלולות: 84:7: עברי, והמסלות האלה הנמצאות בלבבם הם עוברים בעמק הבכא, שבבל היתה עמק ומלאה בכאים ואילנות, כמו שנקראת בשם נחל הערבים, והמליץ תפס תחת הערבים שם בכאים, שיש בהוראתו גם בכי, כי על ערבים בתוכה ישבו גם בכו, והמסילות עוברים דרך הבכאים ובבכי ילכו אל אלהים בציון, שלבבם חוזה שעוברים במסלות דרך בכאים לציון, מעין ישיתוהו, והמסילות האלה הנמצאים בלבבם ישיתו את לבבם כמעין מלא מי שפע וברכה, עד שמחשבות הלב וחזיונותיו אלה יהיו כמעין המתגבר בלבם, וגם מורה ברכות יעטה, הברכות שיעטה הלב ע”י חזיונותיו אלה וע”י גודל בטחונו הוא מורה וממטיר לאחרים, כי מן מעין ברכותיו יעלו נשיאים ויריקו גשם נדבות לתת יורה וברכה לכל ישראל למלא לבבם תקוה ויחול כי ישובו לבצרון: 84:8: ילכו, והמסלות האלה ילכו מחיל אל חיל, שהציור הזה וחזיון הבטחון החזק יוליכם מחיל אל חיל, עד שלבבם יראה אל אלהים בציון, שדרך מסלות האלה שסלל בלבבו וברוחו ילך ממדרגה למדרגה ויביא הישועה להראות לפני ה’ בציון: 84:9: ה’ שמעה תפלתי, יען שהמסילות האלה הם רק מחשביים לא נמצאים בפועל, מציירים רק החשק והתקוה התפלה והתחנה אשר בלב הבוטחים כי ילכו בפועל על המסלות אשר סוללו בלבבם, מבקש שה’ ישמע תפלתו וישיבם על המסלות האלה בפועל, סלה סיום הענין: 84:10: מגננו, (חלק ג’) ראה את הבהמ”ק שהיה מגין עלינו והבט פני משיחך הוא מלכות ב”ד, (שבהמ”ק ומלכות ב”ד תלוים זה בזה כמ”ש לק’ סי’ קל”א): 84:11: כי, מפרש מדוע יתאוה אל המקדש, כי האושר שנשיג בבהמ”ק עולה בין על הצלחה התלויה בזמן, בין על הצלחה התלויה במקום, שבענין הזמן טוב יום אחד בחצריך מאלף ימים, ובענין המקום בחרתי הסתופף לעמוד אצל הסף בבית ה’ שהוא המקום היותר פחות, מדור בקביעות באהלי רשע, הגם שהם ארמנות ומשכנות מבטחים: 84:12: כי שמש, מבאר מ”ש והבט פני משיחך והנה ביאת המשיח תלוי בג’ אופנים, או ע”י חבלי משיח וצרות גדולות שעי”כ ישובו בתשובה ויגאלו, או ע”י עת רצון וחנינה, או ע”י צדקת המעשים, נגד חבלי משיח והצרות, אמר כי שמש ומגן ה’ אלהים, ה’ דומה כשמש וכמגן ביחד, שעושה פעולות הפכיות, שהשמש מאיר ושורף, וכן במשל היסורים שיביאו אור הגאולה אבל הם שורפים ומכלים, אבל ה’ הוא שמש מצד ההארה ומגן להגן בפני השרפה, וזה נסמך על המליצה שאמר (מלאכי ג׳:כ״א) הנה היום בא בוער כתנור ועסותם רשעים כי יהיו אפר וכו’ וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכפניה, שחבלי משיח ידמו כיום הבוער כתנור, אבל לצדיקים יהיה ה’ מגן, ויהיה שמש וגם מגן ולא יכלו אותם החבלים והצרות כי מהם יושעו, ונגד עת רצון וחנינה אמר חן וכבוד יתן ה’, שאצל ב”ו אם נותן חן וחנינה שהוא במתנת חנם לא יתן כבוד, כי הכבוד לא יושג רק על מה שישיג כפי מעשהו, לא במתנת חנם, אבל ה’ הגם שיתן חן ומתנת חנם, יתן גם כבוד, ונגד האופן הג’ שיבא משיח ע”י צדקת המעשים, אומר שלא ימנע טוב להולכים בתמים, ועכ”פ בכל אופן שיהיה ה’ צבאות אשרי אדם בוטח בך שעל כל פנים יש לנו לבטוח שיגאלנו ושיבנה המקדש, וכמ”ש אשרי אדם עוז לו בך: 85:1: למנצח, הוסד בימי עזרא ונחמיה ששבו מגלות בבל והתחילו לבנות הבית, והתפלל שתהיה גאולה זו גאולה נצחיית, והזכיר מענה אלהים ע”ז (ב-ג) רצית ה’, התרצה אל עמו בג’ דברים, א. שהתרצה אל ארצו החרבה, שעז”א רצית ה’ ארצך, ב. אל עמו הגולים ששב שביתם, שבת שבית יעקב, ג. מה שמחל עונותיהם נשאת עון עמך, סלה סיום הענין, והנה המשורר הזכיר בכל א’ מג’ דברים אלה תנאי שנחשב בעיניו למגרעת, אשר לפיהו ראה שגאולה זו לא תהיה נצחיית, ומתפלל על כל א’ שישנהו ה’ לטוב, כי בדבר הא’ שרצה את ארצו הזכיר שם הויה, ר”ל שרואה שמה שהתרצה לארצו לא היה בהסכמת מדת הדין רק מצד הרחמים לבד, שרחם על שוממתה וחורבנה ומבואר שיש הבדל גדול בין התשועה שהיא רק לפי שעה מצד שלא יכול לראות בצרת הנדכא, ואחר סור הרחמים יצוייר שיקצוף שנית, משא”כ אם היתה התשועה במה”ד שהדין מחייב זה, שאז תהיה תשועה עולמית, ב. במה שהשיב שבית עמו ראה ג”כ חסרון, במ”ש שבית יעקב, דהיינו שהם עדיין בשביה, כי היו עדיין תחת רשות מלכי פרס, והגאולה האמתיית ראוי שתהיה גאולה שלימה, (והקרי) [והכתיב] הוא שבות יעקב בו’, וכיון גם בזה חסרון שהיתה הגאולה ע”י השתדלותם וברשיון כורש ששבת השבות שהם הכינו לעצמם ומיוחס אליהם, וזה לאות שאינה הגאולה המובטחת, שהיא תהיה ע”י ה’ (לא ע”י השתדלות אדם) ובאותות ובמופתים, ג. בענין מחילת העונות ראה ג”כ חסרון, שאמר שה’ נשא עונם וכסה חטאתם, שנשיאת עון מורה שהעון ישנו עדיין במציאות רק ה’ סובל אותו, וכן החטא שהוא השוגג י”ל מציאות רק שה’ כסהו לפי שעה, ובגאולה האחרונה יעביר ה’ את העונות לגמרי שלא יהיו עוד במציאות כלל, וזה סימן שאינה הגאולה האמתיית, שעליה הבטחנו, א. שיהיה הקיבוץ כללי וגאולה שלמה ובלי השתדלות אדם, ב. שלא יהיה רק מהתפעלות הרחמים לפי שעה, אבל יהיה לעולם כמ”ש ובחסד עולם רחמתיך, ג. שיבוטל מדת כעסו לגמרי ולא יהיה עון במציאות כלל, כמ”ש כי בושת עלומיך תשכחי כמו שפרשתי שם, וז”ש אחר כי אספת כל עברתך, ויש הבדל בין עברה לחרון אף, שחרון אף הוא על החוטא, ועברה הוא שע”י הכעס על החוטא עובר הגבול לקצוף גם על מי שלא חטא, ולפ”ז עונש ישראל יתייחס אל החרון אף, כי הם חטאו, ועונש הארץ תתיחס אל העברה, כי הארץ לא חטאה, ועתה ע”י שרצית ה’ ארצך אספת כל עברתך, וע”י ששבת שבית יעקב השיבות מחרון אפך, ואם כן אחר שעתה אין עברה ואין חרון אף מדוע לא יתקיימו עתה יעודי הנביאים שתהיה עתה התשועה הנצחיית, וא”כ אבקש שובנו, כולל ג’ בקשות, א. נגד מ”ש שבת שבית יעקב שלא היתה השבה גמורה כי הם עדיין שבוים ותחת רשות כרש, וכן לפי הכתב שבות שלא היה השבה ע”י ה’ לבדו רק ע”י השתדלותם, בקש שובנו אתה בעצמך, ושתהיה השבה גמורה שלא נהיה עוד תחת רשות ב”ו, ב. נגד החסרון שאמר רצית ה’ ארצך שהיה רק מהתפעליות מדה”ר לא בהסכמת מה”ד, בקש שובנו אלהי ישענו שאלהים הוא מה”ד שגם מה”ד יסכים לזה, ג. נגד מ”ש שרק נשאת עון עמך אבל העון ישנו עדיין במציאות, ויצוייר שיתעורר עוד כעס עליו אחר שלא נסלח לגמרי, בקש והפר כעסך עמנו, עד שלא ימצא שום כעס במציאות כלל: 85:6: הלעולם, הלא בהכרח יתבטל כעסך עלינו בעת מן העתים, ויש הבדל בין אף ובין אנף, שאף מורה שהכעס מתגלה ע”י עונש, ואנף מורה שמכלה את האף ע”י העונש, העונש הבא ע”י אף יצוייר שיהיה עונש חלקי, למשל אם התחייב מאה מכות יכהו אחת ויניח המותר לימים הבאים, והעונש הבא ע”י אינוף הוא עונש כללי עד שאין אחריו אף ועונש כלל, ויש הבדל בין לעולם ובין לדור ודור, שלעולם יאמר על הזמן הנצחי הבלתי מתחלק, ולדור ודור יאמר על הזמן המתחלק לפי הדורות, ור”ל אם תאנף ותכלה החרון אף ע”י שתגמור לכלות בנו בפעם א’ כל העונש, וכי לעולם תאנף בנו, וכי יהיה עונש של כליה עד שנהיה כלים לעולם, ואם תמשוך אפך, אם לא תענוש אותנו בפעם אחד, רק תמשוך את האף לימים רבים להעניש מעט מעט, ותחלקנו לשני דורות להעניש דור אחר דור, וכי תמשך אפך לדור ודור, הלא בהכרח יכלה בדור אחד ולא ימשך עד סוף כל הדורות, ומפרש שא”א שלעולם תאנף בנו, כי הלא אתה תשוב תחיינו, וא”כ א”א שתעשזה בנו כליה עולמית, שאף אם נדמה את הגוף הכללי של האומה הישראלית בגלותה כעצמות היבשות פגרים מתים, הלא אתה תשוב תחיה את הגוף הכללי הזה, כמ”ש הנה אני פותח את קברותיכם עמי (יחזקאל ל״ז:י״ב), וכן א”א שתמשוך אפך לדור ודור, כי הלא אז עמך ישמחו בך, כי תשוב לשוש עליהם לטוב, וא”כ אבקש הראנו ה’ חסדך, שתהיה התשועה הנצחיית עתה בימינו בדור הזה, ולנו תתן ישעך, ושלא תהיה גאולת עראי לפי שעה ע”י התפעלות הרחמים רק שתהיה ע”י חסדך, כי מתנאי החסד שלא יתום לעולם, כי הרחמים ושאר כל המדות הם תלוים לפי המרוחם או המחונן, לפי ענינו או לפי מעשיו, לא כן החסד שהוא מצד האל ולא לפי המקבל, שעז”א בחסד עולם רחמתיך, וגם ישעך תתן לנו, שלא תהיה הישע לפי מעשינו או השתדלותנו רק שלך מצד חסדך: 85:9: אשמעה, אחר שהציע התפלה הלז, יספר ששמע מה ידבר האל להשיבו על תפלתו זאת, שמעתי כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, ר”ל שה’ השיב לו שרוצה שגאולת ישראל עתה תהיה ממוצעת בין מדת החסד ובין מדת האמת, שהדרך הוא מה שיעשה ה’ מצד חסדו לבד ולא ישקיף כלל על מעשה הדור צדקתם או רשעתם, והאמת הוא מה שיעשה ה’ כפי מעשה הדור וצדקתם, ובשניהם יש מגרעת, כי אם יעשה ה’ רק מצד החסד, הגם שחסדו אין לו גבול והתשועה הנעשית בסבת החסד היא תשועה עולמית, י”ל חסרון שלא נוכל להתכבד בתשועה זאת אחר שלא השגנוה ע”פ מעשינו, ואין לנו כבוד, ואם יעשה ה’ רק מצד האמת לבד ע”פ צדקת הדור, הגם שאז יש לנו כבוד ע”י תשועה זו, יש חסרון אחר שאז לא תהיה תשועה עולמית, אחר שתלוי במעשים, אם ימעט זכיותינו תופסק התשועה, ולכן בחר דרך ממוצע בין החסד והאמת והרכבת שניהם יחדו, והוא שהתחלת התשועה וסבתה תהיה ע”י מדת האמת, שהוא ע”י זכות הדור וצדקתם, ובזה יהיה לנו כבוד, אולם אחר שתתגלה הישועה במדת האמת יתעורר אח”ז מדת החסד, באופן שהתשועה לא תהיה מוגבלת ע”י האמת לבד כפי צדקת הדור רק תתפשט ותתרחב ע”י חסדי ה’, באופן שחסד ואמת יפגשו זה בזה, דהיינו שהתחלת התשועה וסבתה תהיה בעבור האמת וזכות הדור, והתשועה עצמה וכמותה ואיכותה תהיה כפי חסד ה’, לא כפי הזכות שהוא בעל גבול רק כפי חסד עליון שהוא בלתי ב”ת והוא לא יתום לעולם, ואחר שחסד הזה התעורר בסבת האמת, ר”ל בסבת זכות הדור, בהכרח שכח חסד העליון ישמור גם את הסבה שהתעורר עבורה, והוא שישמור אותנו לבל נשוב עוד לכסלה, ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ, כדי שלא נחטא עוד ולא יתמוטט העמוד אשר החסד נשען עליו, ודבר זה קרא בשם שלום, כי שלום מורה על הקיום, ועז”א שה’ סבר שלום אל עמו ואל חסידיו שיעמדו תמיד שלמים עם אלהיהם, ושלמים באשרם שלא ישובו עוד לכסלה, שלא ישובו לחטוא בשום פעם כדי שלא תסור הסבה שבעבורה משך ה’ את חסדו עליהם: 85:10: אך קרוב, ר”ל שלא תהיה התשועה מצד מדת החסד לבד בלא זכות הדור וצדקתם, שאז הישע רחוק מיראיו, כי הישע לא באה על ידם רק ע”י ה’ מלמעלה, וכן לא תהיה התשועה מצד מדת האמת לבד שהוא כפי מעשה הדור לבד ולא יותר, שאז יראיו הם הפועלים את הישע והוא מיוחס להם לא לה’, ולכן תהיה באופן ממוצע, שאך קרוב ליראיו ישעו, שמצד שתהי ע”י מדת החסד, יותר מכפי המעשה של הדור והכנתם, נקראת ישעו של ה’, ומצד שההתחלה תהיה ע”י מדת האמת ע”י מעשי יראיו וצדקתם תהיה קרוב ליראיו וי”ל קורבה עמהם, כי התחילה ע”י צדקתם, ובזה הגם שהוא ישעו של ה’ בלתי בעל תכלית בכ”ז הוא קרוב ליראיו, ובזה ירויחו שני דברים, א. כבוד בארצנו שאם היה הישע רק מצד החסד לא היה לנו כבוד כי היה חסד חנם, אבל עתה נשיג כבוד, ב. לשכון כבוד, שהכבוד הזה ישכון לעולם ולא יבוטל בשום זמן, שאם היתה התשועה רק בעבור מדת האמת לפי מעשנו היה הכבוד מסתלק בעת יתמו זכיותינו, לא כן עתה ישכון הכבוד לעולם: 85:11: חסד ואמת נפגשו, עתה מבאר איך יהיה זה אומר כי בתשועה זו יפגשו חסד ואמת, שתהיה מורכבת מחסד ואמת גם יחד, עד ששניהם יפגשו יחדיו כשני ריעים הפוגשים זה את זה באמצע הדרך, שהאמת תעלה מן הארץ שהוא זכות הדור, ולנגדה ירד החסד מן השמים שהיא התשועה הגדולה בלתי בעל תכלית יותר מכפי המעשים, והנה תולדות הפגישה הזאת שיפגשו חסד ואמת, הם צדק ושלום, כי גדר הצדק שהוא ממוצע בין המשפט ובין החסד, כי התשלומין שהם מוגבלים כפי המעשה שהוא האמת הם בדרך משפט אבל גדר הצדק והבדלו מן משפט שהוא לא ישקיף על חקות המשפט הכללים רק יעשה לפנים משורת הדין, והוא דבר ממוצע בין האמת שהוא הדין הגמור ובין החסד הגמור, כי הוא חסד מורכב עם משפט, שבהצדק יפגשו יחדו חסד ואמת, הנתונה לפי האמת והדין, והנתונה לפי החסד ולפנים משורת הדין, וכבר בארנו שע”י שהחסד שיעשה ה’ הוא מיוסד על האמת שהוא המעשה, בהכרח ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, היינו שישגיח שהמקבל החסד יהיה לו קיום ולא יתמוטט מן העמוד שהחסד נשען עליו, רצוני שלא יבא לידי חטא כמ”ש ואל ישובו לכסלה, לפ”ז ע”י שחסד ואמת נפגשו, עי”ז צדק ושלום נשקו, כי מפגישת החסד עם האמת יבא הצדק מלמעלה לרגלי החסד הבא משם, והשלום יבא מלמטה לרגלי האמת העולה ממטה למעלה, ושניהם נשקו ויתחברו יחדיו, ומפרש אמת מארץ תצמח, מדמה הדבר לצמיחת התבואה שיתחברו בו השפע האלהית עם ההשתדלות האנושי, כי אם לא יחרשו ויזרעו ויכינו את הארץ להצמיח שדי תבואה לא תועיל השפע העליונה מהטל והמטר, רק אחר שהארץ מוכנת ונזרעת וצומחת אז יריקו השמים עליה טל ורביבים וברכת ה’, כן האמת תצמח מארץ שהוא זכות התחתונים, שבזה יוכנו לקבל חסד ה’, ואז צדק משמים נשקף שהוא החסד אשר יריק על מעשיהם שנקרא צדק כנ”ל: 85:13: גם ה’, תחלה צייר תחלת הצמיחה ותחלת ההשקפה וידמה האמת כזרע המתחיל לצמוח מן האדמה, והצדק לעומתו כמטר שמים המשקיף מלמעלה ומוכן לרדת בעת יצמח האמת מן האדמה, ועתה מצייר גמר גדולם, איך יוצאים ופוגשים זה בזה, כי ה’ יתן הטוב מלמעלה וארצנו תתן יבולה מלמטה: 85:14: צדק, יצייר במליצתו הנשגבה, שהטוב שיתן ה’ אינו רוצה ללכת בדרך לבדו עד שילך מורה דרך לפניו שהוא הצדק, עד שימשל הצדק כמורה דרך ומנהל שהולך לפני הטוב ומראה לו הדרך ומנהלהו, ואז הטוב הולך ונמשך אחריו, וז”ש הצדק לפניו יהלך (היינו לפני הטוב המוזכר בכתוב הקודם) ואז (הטוב) ישים לדרך פעמיו, אז יכין הטוב את פעמיו ללכת בדרכו לרגלי הצדק, והכונה שיבא הטוב לרגלי הצדק:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - דיאלוג ישיר עם אלוקים | מזמור פד — “מה ידידות משכנותיך ה’ צבאות” — כיסופי בית המקדש, “גם ציפור מצאה בית”
- אפיון - ברית עם אלוקים | מזמור פה — “רצית ה’ ארצך” — בקשת שוב שכינה, “חסד ואמת נפגשו”
הערות
מילה נדירה: הַ/שָּׁבֶת (Strong’s H7675) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל ב,מלכים א,עמוס,עובדיה שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אַל (Strong’s H409) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
“טוב יום בחצריך מאלף”: פד:יא — יום אחד בבית ה’ עדיף מאלף ימים אחרים — ביטוי לאהבת מקדש. “חסד ואמת נפגשו”: פה:יא — אחד הפסוקים הגדולים — ד’ מידות (חסד/אמת, צדק/שלום) מתפייסות בגאולה.