תהלים פא-פג — “הרנינו לאלוקים עוזנו”
פסוקים
לַמְנַצֵּ֬חַ׀עַֽל־הַגִּתִּ֬ית לְאָסָֽף׃ הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ הָ֝רִ֗יעוּ לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ שְֽׂאוּ־זִ֭מְרָה וּתְנוּ־תֹ֑ף כִּנּ֖וֹר נָעִ֣ים עִם־נָֽבֶל׃ תִּקְע֣וּ בַחֹ֣דֶשׁ שׁוֹפָ֑ר בַּ֝כֵּ֗סֶה לְי֣וֹם חַגֵּֽנוּ׃ כִּ֤י חֹ֣ק לְיִשְׂרָאֵ֣ל ה֑וּא מִ֝שְׁפָּ֗ט לֵאלֹהֵ֥י יַעֲקֹֽב׃ עֵד֤וּת׀ בִּיה֘וֹסֵ֤ף שָׂמ֗וֹ בְּ֭צֵאתוֹ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם שְׂפַ֖ת לֹא־יָדַ֣עְתִּי אֶשְׁמָֽע׃ הֲסִיר֣וֹתִי מִסֵּ֣בֶל שִׁכְמ֑וֹ כַּ֝פָּ֗יו מִדּ֥וּד תַּעֲבֹֽרְנָה׃ בַּצָּרָ֥ה קָרָ֗אתָ וָאֲחַ֫לְּצֶ֥ךָּ אֶ֭עֶנְךָ בְּסֵ֣תֶר רַ֑עַם אֶבְחׇנְךָ֨ עַל־מֵ֖י מְרִיבָ֣ה סֶֽלָה׃ שְׁמַ֣ע עַ֭מִּי וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ יִ֝שְׂרָאֵ֗ל אִם־תִּֽשְׁמַֽע־לִֽי׃ לֹא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וְלֹ֥א תִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר׃ אָֽנֹכִ֨י׀ יְ֘הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֗יךָ הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַרְחֶב־פִּ֝֗יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ׃ וְלֹא־שָׁמַ֣ע עַמִּ֣י לְקוֹלִ֑י וְ֝יִשְׂרָאֵ֗ל לֹא־אָ֥בָה לִֽי׃ וָ֭אֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִיר֣וּת לִבָּ֑ם יֵ֝לְכ֗וּ בְּֽמוֹעֲצ֖וֹתֵיהֶֽם׃ ל֗וּ עַ֭מִּי שֹׁמֵ֣עַֽ לִ֑י יִ֝שְׂרָאֵ֗ל בִּדְרָכַ֥י יְהַלֵּֽכוּ׃ כִּ֭מְעַט אוֹיְבֵיהֶ֣ם אַכְנִ֑יעַ וְעַ֥ל צָ֝רֵיהֶ֗ם אָשִׁ֥יב יָדִֽי׃ מְשַׂנְאֵ֣י יְ֭הֹוָה יְכַחֲשׁוּ־ל֑וֹ וִיהִ֖י עִתָּ֣ם לְעוֹלָֽם׃ וַֽ֭יַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵ֣לֶב חִטָּ֑ה וּ֝מִצּ֗וּר דְּבַ֣שׁ אַשְׂבִּיעֶֽךָ׃ מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱֽלֹהִ֗ים נִצָּ֥ב בַּעֲדַת־אֵ֑ל בְּקֶ֖רֶב אֱלֹהִ֣ים יִשְׁפֹּֽט׃ עַד־מָתַ֥י תִּשְׁפְּטוּ־עָ֑וֶל וּפְנֵ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים תִּשְׂאוּ־סֶֽלָה׃ שִׁפְטוּ־דַ֥ל וְיָת֑וֹם עָנִ֖י וָרָ֣שׁ הַצְדִּֽיקוּ׃ פַּלְּטוּ־דַ֥ל וְאֶבְי֑וֹן מִיַּ֖ד רְשָׁעִ֣ים הַצִּֽילוּ׃ לֹ֤א יָדְע֨וּ׀ וְלֹ֥א יָבִ֗ינוּ בַּחֲשֵׁכָ֥ה יִתְהַלָּ֑כוּ יִ֝מּ֗וֹטוּ כׇּל־מ֥וֹסְדֵי אָֽרֶץ׃ אֲֽנִי־אָ֭מַרְתִּי אֱלֹהִ֣ים אַתֶּ֑ם וּבְנֵ֖י עֶלְי֣וֹן כֻּלְּכֶֽם׃ אָ֭כֵן כְּאָדָ֣ם תְּמוּת֑וּן וּכְאַחַ֖ד הַשָּׂרִ֣ים תִּפֹּֽלוּ׃ קוּמָ֣ה אֱ֭לֹהִים שׇׁפְטָ֣ה הָאָ֑רֶץ כִּֽי־אַתָּ֥ה תִ֝נְחַ֗ל בְּכׇל־הַגּוֹיִֽם׃ שִׁ֖יר מִזְמ֣וֹר לְאָסָֽף׃ אֱלֹהִ֥ים אַל־דֳּמִי־לָ֑ךְ אַל־תֶּחֱרַ֖שׁ וְאַל־תִּשְׁקֹ֣ט אֵֽל׃ כִּֽי־הִנֵּ֣ה א֭וֹיְבֶיךָ יֶהֱמָי֑וּן וּ֝מְשַׂנְאֶ֗יךָ נָ֣שְׂאוּ רֹֽאשׁ׃ עַֽל־עַ֭מְּךָ יַעֲרִ֣ימוּ ס֑וֹד וְ֝יִתְיָעֲצ֗וּ עַל־צְפוּנֶֽיךָ׃ אָמְר֗וּ לְ֭כוּ וְנַכְחִידֵ֣ם מִגּ֑וֹי וְלֹֽא־יִזָּכֵ֖ר שֵֽׁם־יִשְׂרָאֵ֣ל עֽוֹד׃ כִּ֤י נוֹעֲצ֣וּ לֵ֣ב יַחְדָּ֑ו עָ֝לֶ֗יךָ בְּרִ֣ית יִכְרֹֽתוּ׃ אׇהֳלֵ֣י אֱ֭דוֹם וְיִשְׁמְעֵאלִ֗ים מוֹאָ֥ב וְהַגְרִֽים׃ גְּבָ֣ל וְ֭עַמּוֹן וַעֲמָלֵ֑ק פְּ֝לֶ֗שֶׁת עִם־יֹ֥שְׁבֵי צֽוֹר׃ גַּם־אַ֭שּׁוּר נִלְוָ֣ה עִמָּ֑ם הָ֤יֽוּ־זְר֖וֹעַ לִבְנֵי־ל֣וֹט סֶֽלָה׃ עֲשֵֽׂה־לָהֶ֥ם כְּמִדְיָ֑ן כְּֽסִיסְרָ֥א כְ֝יָבִ֗ין בְּנַ֣חַל קִישֽׁוֹן׃ נִשְׁמְד֥וּ בְֽעֵין־דֹּ֑אר הָ֥יוּ דֹ֝֗מֶן לָאֲדָמָֽה׃ שִׁיתֵ֣מוֹ נְ֭דִיבֵימוֹ כְּעֹרֵ֣ב וְכִזְאֵ֑ב וּֽכְזֶ֥בַח וּ֝כְצַלְמֻנָּ֗ע כׇּל־נְסִיכֵֽימוֹ׃ אֲשֶׁ֣ר אָ֭מְרוּ נִ֣ירְשָׁה לָּ֑נוּ אֵ֝֗ת נְא֣וֹת אֱלֹהִֽים׃ אֱֽלֹהַ֗י שִׁיתֵ֥מוֹ כַגַּלְגַּ֑ל כְּ֝קַ֗שׁ לִפְנֵי־רֽוּחַ׃ כְּאֵ֥שׁ תִּבְעַר־יָ֑עַר וּ֝כְלֶהָבָ֗ה תְּלַהֵ֥ט הָרִֽים׃ כֵּ֭ן תִּרְדְּפֵ֣ם בְּסַעֲרֶ֑ךָ וּבְסוּפָתְךָ֥ תְבַהֲלֵֽם׃ מַלֵּ֣א פְנֵיהֶ֣ם קָל֑וֹן וִיבַקְשׁ֖וּ שִׁמְךָ֣ יְהֹוָֽה׃ יֵבֹ֖שׁוּ וְיִבָּהֲל֥וּ עֲדֵי־עַ֗ד וְֽיַחְפְּר֥וּ וְיֹאבֵֽדוּ׃ וְֽיֵדְע֗וּ כִּי־אַתָּ֬ה שִׁמְךָ֣ יְהֹוָ֣ה לְבַדֶּ֑ךָ עֶ֝לְי֗וֹן עַל־כׇּל־הָאָֽרֶץ׃
פירוש רש”י
81:1: עַל הַגִּתִּית. כְּלִי שִׁיר הַבָּא מִגַּת: 81:2: הָרִיעוּ. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (ראש השנה ל:): 81:3: כִּנּוֹר נָעִים עִם נָבֶל. רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אוֹמֵר: הוּא נֵבֶל הוּא כִּנּוֹר, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: נִימִין (וִיתֵדוֹת) יְתֵרוֹת שֶׁבֵּין זֶה לָזֶה. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ נֵבֶל? שֶׁהוּא מְנַבֵּל כָּל מִינֵי זֶמֶר: 81:4: בַּחֹדֶשׁ. בְּחִדּוּשׁ הַלְּבָנָה: | בַּכֵּסֶה. יוֹם מוֹעֵד קָבוּעַ לְכָךְ, וְכֵן ״לְיוֹם הַכֵּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ״ (משלי ז:כ) – לַמּוֹעֵד הַקָּבוּעַ (ביצה טז.): 81:5: כִּי חֹק. הוּא לְיִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתְקֹעַ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְהוּא יוֹם הַמִּשְׁפָּט לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: 81:6: עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִים (ראש השנה י:): | שְׂפַת לֹא יָדַעְתִּי אֶשְׁמָע. מְפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (סוטה לו:), שֶׁלִּמְּדוֹ גַבְרִיאֵל שִׁבְעִים לָשׁוֹן: 81:7: מִדּוּד. מֵעֲבוֹדַת עַבְדוּת לְבַשֵּׁל קְדֵרוֹת כְּדֶרֶךְ שְׁאָר הָעֲבָדִים: | מִדּוּד. קְדֵרָה, כְּמוֹ ״וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד״ (שמואל א ב:יד): 81:8: בַּצָּרָה קָרָאתָ. לִי כֻּלְּכֶם קְרָאתֶם מִצָּרַת עֲבוֹדַת סִבְלוֹת מִצְרַיִם, וָאֲחַלֵּץ אֶתְכֶם: | אֶעֶנְךָ בְּסֵתֶר רַעַם. אַתָּה קְרָאתַנִי בְּסֵתֶר, בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וַאֲנִי עָנִיתִיךָ בְּקוֹל רַעַם; הוֹדַעְתִּי גְּבוּרוֹת וְנוֹרָאוֹת בְּפַרְהֶסְיָא: | אֶבְחָנְךָ עַל מֵי מְרִיבָה סֶלָה. וְאַף עַל פִּי שֶׁגָּלוּי וּבָחוּן לְפָנַי, שֶׁאַתֶּם עֲתִידִים לְהַמְרוֹתִי בְּמֵי מְרִיבָה (במדבר כ), כָּךְ שְׁנוּיָה בַּמְּכִילְתָּא (מכילתא יתרו בחדש א): 81:9: שְׁמַע עַמִּי. אַחֲרֵי שֶׁכָּל זֹאת עָשִׂיתִי לְךָ, כְּדַאי אַתָּה לִשְׁמֹעַ לִי: 81:11: הַרְחֶב פִּיךָ. לִשְׁאוֹל מִמֶּנִּי כָּל תַּאֲוַת לִבְּךָ: | וַאֲמַלְאֵהוּ. כְּכָל אֲשֶׁר תִּשְׁאַל אֲמַלֵּא: 81:13: בִּשְׁרִירוּת לִבָּם. בְּמַרְאִית לִבָּם, כְּמוֹ ״לְמַעַן שׁוֹרְרָי״ (תהלים ה:ט): 81:14: לוּ עַמִּי שׁוֹמֵעַ לִי. עֲדַיִן אִם הָיוּ רוֹצִין לָשׁוּב לִי וְלִשְׁמֹעַ אֵלַי: 81:15: כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ. בְּשָׁעָה מוּעֶטֶת הָיִיתִי מַכְנִיעַ אוֹיְבֵיהֶם: | אָשִׁיב יָדִי. אָשִׁיב מַכָּתִי מֵעֲלֵיכֶם לָתֵת אוֹתָהּ עֲלֵיהֶם, וְאָז: 81:16: מְשַׂנְאֵי ה׳ יְכַחֲשׁוּ לוֹ וִיהִי עִתָּם. פּוּרְעָנוּתָם לְעוֹלָם: 81:17: וַיַּאֲכִילֵהוּ. לְיִשְׂרָאֵל: | וּמִצּוּר. הִשְׂבִּיעָם דְּבַשׁ כְּשֶׁהָלְכוּ בִדְרָכָיו, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע״ (דברים לב:יג): 82:1: אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל. לִרְאוֹת אִם אֱמֶת יִשְׁפֹּטוּ. וְאַתֶּם, הַדַּיָּנִים, עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל?! 82:3: הַצְדִּיקוּ. אִם זַכַּאי הוּא בְּדִינוֹ, אַל תַּהַפְּכוּ דִינוֹ לְטוֹבָה בִּשְׁבִיל לָשֵׂאת פְּנֵי רְשָׁעִים: 82:5: לֹא יָדְעוּ. הַדַּיָּנִין הַמְעַוְּתִים אֶת הַדִּין: | וְלֹא יָבִינוּ. אֶת אֲשֶׁר בִּשְׁבִיל הֶעָוֹן הַזֶּה יִתְהַלְּכוּ בַּחֲשֵׁכָה (עַל דֶּרֶךְ ״כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר וְגוֹ׳״ (שמות כג:ח)), וְיִמּוֹטוּ עַל כָּךְ מוֹסְדֵי אָרֶץ: 82:6: אֱלֹהִים אַתֶּם. מַלְאָכִים; כְּשֶׁנָּתַתִּי לָכֶם אֶת הַתּוֹרָה, נְתַתִּיהָ לָכֶם עַל מְנָת שֶׁאֵין מַלְאַךְ הַמָּוֶת שׁוֹלֵט עוֹד בָּכֶם: 82:7: אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן. אָכֵן כְּאָדָם הָרִאשׁוֹן תְּמוּתוּן, אַחֲרֵי שֶׁחִבַּלְתֶּם מַעֲשֵׂיכֶם כְּמוֹהוּ (עבודה זרה ה,א; מכילתא יתרו בחדש ט): | וּכְאַחַד הַשָּׂרִים. הָרִאשׁוֹנִים שֶׁמֵּתוּ, כֵּן תִּפֹּלוּ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה : כְּאַחַד הַשָּׂרִים שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כד:כא): ״יִפְקֹד ה׳ עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם״: 82:8: קוּמָה אֱלֹהִים. אָסָף הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל שֶׁיָּקוּם וְיַכְרִית אוֹתָם הַדַּיָּנִין הַמְקֻלְקָלִין מִיִּשְׂרָאֵל: | כִּי אַתָּה. הוּא הַנּוֹחֵל הַגּוֹיִם, וְהַכֹּל בְּיָדְךָ לִשְׁפּוֹט: 83:2: אַל דֳּמִי לָךְ. אַל תִּתֵּן שְׁתִיקָה לְעַוּוֹתָתֵינוּ שֶׁאוֹיְבֵינוּ מְרֵיעִים לָנוּ: 83:6: עָלֶיךָ בְּרִית יִכְרֹתוּ. בְּרִית זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא עָלֶיךָ, לְהַשְׁכִּיחַ אֶת שִׁמְךָ, שֶׁאֵין אַתָּה קָרוּי אֱלֹהִים אֶלָּא לָנוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וּמֵאַחַר שֶׁלֹּא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְׂרָאֵל אַף שִׁמְךָ הַגָּדוֹל אֵינוֹ נִזְכָּר. כָּךְ מָצָאתִי: 83:9: גַּם אַשּׁוּר. אַף אַשּׁוּר שֶׁהָיָה נִזְהָר עַד הַיּוֹם מִשְּׁאָר עֵצָה סְכָלָה וְלֹא יִתְחַבֵּר עִם מְרֵעִים, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (בראשית י:יא) ״מִן הָאָרֶץ הַהִיא יָצָא אַשּׁוּר״, שֶׁיָּצָא מֵעֲצַת דּוֹר הַפְּלַגָּה, כָּאן נִלְוָה עִמָּם וַעֲזָרָם לְרָעָה (בפרושים אחרים מצאתי כן). גַּם אַשּׁוּר נִלְוָה עִמָּם וְגוֹ׳. גַּם זֶה שֶׁהָיָה מְחַבֵּב מִתְּחִלָּתוֹ מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁפֵּרַשׁ מֵעֲצַת נִמְרוֹד שֶׁנֶּאֱמַר מִן הָאָרֶץ הַהִיא יָצָא אַשּׁוּר, אַף הוּא חָזַר לִהְיוֹת רָשָׁע. לְכָךְ נִשְׁתַּתֵּף לְהַחֲרִיב בֵּיתְךָ (בראשית רבה לז:ד): | הָיוּ זְרוֹעַ. כָּל אֵלֶּה נָתְנוּ כֹּחַ וְעֶזְרָה לְמוֹאָב וְעַמּוֹן שְׁכֵנֵינוּ לָבֹא עָלֵינוּ: 83:10: עֲשֵׂה לָהֶם כְּמִדְיָן. עַל יְדֵי גִּדְעוֹן (שופטים ז-ח): | כְּסִיסְרָא. עַל יְדֵי בָּרָק (שופטים ד:ט): 83:11: נִשְׁמְדוּ בְעֵין דֹּאַר. אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזוֹ מִן הַמִּלְחָמוֹת הָיְתָה בְּעֵין דֹּאַר, שֶׁל גִּדְעוֹן (שופטים ז:א) אוֹ שֶׁל בָּרָק (שופטים ה:יט): | הָיוּ דֹמֶן. ״זֶבֶל מְפֻזָּר״, תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: 83:13: אֲשֶׁר אָמְרוּ. הַגּוֹיִם הָאֵלּוּ הָאֲמוּרִים לְמַעְלָה, אֱדוֹם וְיִשְׁמָעֵאל וְכָל חֲבֵרֵיהֶם: | נִירֲשָׁה לָּנוּ אֵת נְאוֹת אֱלֹהִים. אֶת נְוֵה בֵּית אֱלֹהִים: 83:14: שִׁיתֵמוֹ כַגַּלְגַּל. וּכְקַשׁ הַנִּדָּפִים מִפְּנֵי רוּחַ, וּמַהוּ גַּלְגַּל? הוּא רָאשֵׁי קוֹצֵי הַשָּׂדֶה הַקְּרוּיִים קרדנ״ש בְּלַעַ״ז, וּכְשֶׁמַּגִּיעִין יְמֵי הַחֹרֶף נִתָּקִים וְנִשְׁחָתִים מֵאֲלֵיהֶם וּפוֹרְחִין מְעַט מְעַט, וְדוֹמֶה אוֹתוֹ הַנִּתָּק מֵהֶם כְּמִין גַּלְגַּלֵּי אוֹפַן עֲגָלָה, וְהָרוּחַ מוֹלִיכָתָן: 83:16: וּבְסוּפָתְךָ. טוֹרְבִּילְיוֹ״ן בְּלַעַ״ז:
פירוש רד”ק
81:1: למנצח. זה המזמור נאמר על יציאת מצרים ונזכר בו ביטול העבודה מאבותינו שהיה בראש השנה לפיכך היו אומרים זה המזמור בבית המקדש בראש השנה ונזכר בו גם כן תקיעת השופר ואמר: 81:2: הרנינו. ראוי לכם עם ה’ שתרנינו לאלהים עוזינו ותשבחו לו על הטובה שעשה לכם ביום זה כי אף על פי שיום הגאולה היה בחמשה עשר בניסן, התחלת הגאולה היתה שנחו מהעבודה הקשה אשר עבדו בה בראש השנה בהסירו מסבל שכמו הראה לנו עוזו וגבורתו שהיינו ברשות אדונים קשים וכאשר רצה האל יתעלה שמו לא היה כח ביד המצריים להעבידנו: | לאלהי יעקב. אמר יעקב לפי ששבטי יעקב היו עבדים ויעקב הוא שירד עם בניו למצרים ואז הוחל שני מנין העבודה שהיו במצרים כמנין רד”ו: 81:3: שאו. קול זמרה, ותנו תוף. קול התוף או פירושו ותנו ידכם בתוף: | כנור נעים עם נבל. וכן תנו ידיכם בכנור נעים עם נבל כלומר בכל מיני זמר: 81:4: בחדש שופר. יום ראשון של חדש כמו מחר חדש כי בו תחדש הלבנה וכל החדש נקרא עם שם הלבנה ואמר בזה היום שהוא ראש חודש, תקעו שופר כמו שצוה אתכם משה ונראה כי זה הוא טעם מצות התרועה בראש השנה לפי שבטלו אבותינו מעבודתם ביום זה והתרועה הוא סי’ שילוח עבדים: | בכסה. בזמן ומועד: | ליום חגינו. שהוא חג מן החגים הידועים לנו: 81:5: כי. זה שאני אומר לכם תקעו חוק ומשפט הוא עליכם שצוה אתכם אלהי יעקב ולמה צוה אתכם: | עדות ביהוסף שמו. כלומר זכר ועדות שם זה החוק שהיא תקיעת שופר ביהוסף: | יהוסף. כמו יוסף וכל ישראל נקרא בשם יוסף כדלעיל ומה היא העדות בצאתו על ארץ מצרים, י”מ כשיצאו ישראל מארץ מצרים לפי שכתוב ובני ישראל יוצאים ביד רמה והנכון בעיני כי בצאתו נאמר על האל יתברך כלומר כשיצא על ארץ מצרים לגאלינו: | שפת לא ידעתי אשמע. כלומר אז כשנגאלתי הייתי שומע מדברים לשון אחרת שאינו לשוני, ואמר לא ידעתי שלא היה לי לדעת אותו לולי שנשתעבדתי בהם או אמר לא ידעתי כי רובם לא היו מבינים לשון המצריים כי היו מדברים בלשון הקודש: 81:7: הסירותי. דברי האל יתברך ביום הזה הסירותי מסבל שכמו שלא נשתעבדו עוד ולפיכך שם זה החוק שהוא תקיעות שופר לזכר יום ה: | שכמו. שהיו נושאים לבינים: | כפיו מדוד תעברנה. וכן עברו כפיו מעשות הדודים והם הקדירות כי לא היו עושים הלבינים לבד כי כל מלאכת החמר היו עושים: 81:8: בצרה. כשהיית במצרים בצרה קראת לי: | ואחלצך. וחלצתי אותך מהצרה: | אענך בסתר רעם. אתה קראתני בסתר בצרתך ואני עניתיך בקול רעם בהראותי נפלאותי בגלוי וי”מ שהסתרתי ממך הרעם שהכיתי בו מצרים כי המכות רעם היו: | אבחנך. החי”ת נקראת בקמ”ץ חט”ף בפלס אזכרך מארץ ירדן עשיתי לך כמה טובות שחלצתיך מעבודת מצרים והעברתיך בים ובחנתיך והצמאתיך לראות אם תעמוד עמי בנסיון ולא עמדת כי הריבות עמדי ברפידים על המים ואמרתי לך: 81:9: שמע שאם תשמע אלי ולא יהיה בך אל זר שלא תשים בטחונך אלא בי ולא תשתחוה לאל נכר ותזכור כי ה’ המעלך מארץ מצרים הרחב פיך לשאול וכל משאלך אמלא אם תשמע לי ולא תרעב ולא תצמא: 81:10: לא יהיה בך אל זר. שלא יהא נמצא אצלך: 81:11: אנכי. תזכור הטובה שעשיתי עמך שהוצאתיך מארץ מצרים: 81:12: ולא שמע עמי לקולי. במדבר ובימי השופטים גם בימי מלכים אחר דוד ושלמה עד שגלו וחרב הבית: | לא אבה. לשמוע לי: 81:13: ואשלחהו בשרירות לבם. כשראיתי שלא שמע לי שלחתיהו בחוזק לבם רע שלא רצה לשוב מרעתו: | ואשלחהו. רוצה לומר סלקתי שמירתי מעליהם ושמתים הפקר: | במועצותיהם. כמו שיעשו הרע לעצמם כן ילכו ברע ויאבדו: 81:14: לו. אילו שמע לי: 81:15: כמעט אויביהם אכניע. כי היה שולט באויביו לא הם בו: | כמעט. זמן והכ”ף כ”ף האמיתי כמו כ”ף השבעה לי כיום: | אשיב ידי. פעם אחר פעם עעד שאכלם: 81:16: משנאי ה’. הם הרשעים שבאומות העולם: | יכחשו לו. בישראל מיראתם אותו ויאמרו שלא הרעו לו: | ויהי עתם לעולם, עת וזמן ברכתם שהוחל בטוב יהיה לעולם בלי הפסק אם היה שומע לקול ה’: 81:17: ויאכילהו. והיה מאכיל אותו האל יתברך מחלב חטה: | ומצור דבש אשביעך. ודבש היה משביעך מן הצור והדבש הוא משל למעדני הארץ ופירוש מצור מקום חזק כלומר שלל גדולים ומעדניהם: 82:1: מזמור. זה המזמור נאמר על השופטים שהיו שופטים בעול אולי היה בימי יהושפט כי ראינו שהעמיד שופטי ארץ בכל ערי יהודה והזהירם מאד עליו כי היו שופטים קודם זה בעול: אמר אלהים נצב בעדת אל. כלומר כבודו עמהם להשגיח יותר משאר דיינים לפקוד עליהם כמעשיהם כמו שכתוב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם: | בקרב אלהים. בקרב הדיינים לשפוט ישראל כמו שצוה אותם ואם לא יעשו כן יודע ופוקד עליהם עונותם: 82:2: ופני רשעים. לפי שהם חזקים וגדולים ועשירים תשאו פניהם ולא תקחו מידם משפט העניים: 82:3: שפטו. קחו משפטם מהעושקים מהם ממונם: | הצדיקו. כשהיה הצדק עמהם הצדיקו אותם ולא תיראו מהעושקים ולא תשאו פניהם: 82:4: פלטו. רוצה לומר שלא יעשקום בגופו: 82:5: לא ידעו ולא יבינו. השופטים הם כאילו לא ידעו ולא יבינו דבר המשפט ובחשיכה יתהלכו בו כי השוחד יעור: | ימוטו כל מוסדי ארץ. מפני מעשיהם ימוט כל מוסדות ארץ ויחריב העולם כי המבול בא לעולם מפני החמס: 82:6: אני אמרתי אלהים אתם. כי השופטים נקראו אלהים כשהם שופטי אמת אני אמרתי שתהיו אלהים באמת ותדמו לבני עליון שתקראו גם כן אלהים שהם מלאכים ותשפטו: 82:7: אכן. אני רואה במעשיכם שתשחיתו מעלת נשמתכם וכשתמותון תמותון כאחד האדם ותמות נשמתכם עם הגוף שהוא אדם ולא תעלה עם בני עליון: | וכאחד השרים. שהם שופטים ונוהגים בני אדם כפי גאותם וגדולתם ומבזים השפלים בבני אדם ועושקים אותם כן תפולו אתם כשתמותון: 82:8: קומה. אחר שאין השופטים שופטים אמת צריך שתשפוט אתה הארץ ותקח משפט העניים מעושקיהם: | כי אתה תנחל בכל הגוים. אתה תנחל העניים העשוקים באיזה עם שיהיה כלומר הם עמך ונחלתך כי ברוב העניים והעשוקים הם דכאי רוח ואנשי אמת: 83:1: שיר. זה המזמור נאמר על המלחמה שהיתה בימי יהושפט כשבאו עליו בני שעיר ועמון ומואב כמו שאמר בדברי הימים והיו עמהם גוים אחרים שהיו שכנים וקרובים זה לזה אף על פי שלא נזכרו שם בפרט: 83:2: אלהים אל דמי. אל תדום לעת הצרה הזאת: 83:3: כי הנה אויביך. כי הנה נתקבצו גוים רבים עלינו הומים להשמידנו: | ונשאו ראש. להתגבר עלינו: 83:4: על עמך. יקחו עצה וסוד גוי עם גוי בערמה לבא עלינו: | צפוניך. ישראל שהם צפונים בסתרך: 83:5: אמרו לכו ונכחידם מגוי. מהיות גוי, שיהיו הנשארים מועטים ומפוזרים בנוסם עד שלא יהיו עוד גוי ולא יזכר שמם עוד: 83:6: כי נועצו. אף על פי שהיו נלחמים זה עם זה הגוים האלה עתה נועצו לב יחדיו כדי להלחם בישראל: וטעם עליך. כי יאמרו לא תוכל להושיענו מידם: 83:7: אהלי. שבאו עם אהליהם להאריך המלחמה על ישראל אם לא יוכלו להם במהרה: | אדום. כמו שכתוב בדברי הימים בני שעיר: | וישמעאלים. ושאר הנזכרים הם בכלל העמונים כי לא נזכרו שם בפרט כי אם בני שעיר עמון ומואב: | והגרים. שאר בני הגר שהיו מבעל אחר או מאברהם אם היא קטורה: 83:8: גבל. אנשי גבל: 83:9: גם אשור. אמר גם לפי שהוא רחוק מארץ ישראל יותר משאר הגוים הנזכרים, ואדוני אבי ז”ל פי’ כי אמר גם כלומר עדיין מחזיק ברשעתו ולא זכר מפלתו כשיצא מלאך והכה את מחניהו ולפירושו היתה מלחמה זאת אחר חזקיהו: | לבני לוט. עמון ומואב: 83:10: כמדין. עם גדעון: | בנחל קישון. כי שם היתה מלחמת סיסרא: 83:11: נשמדו בעין דאר. על מדין אמר ואף על פי שלא נזכר זה בספר שופטים ויש מפרשים כי על מלחמת סיסרא הוא ועין דאר היה בחלק מנשה עם תענך ומגידו הנזכרים שם בבשירת דבורה: | היו דמן. היו מדרך רגל כמו דומן האדמה שהוא הזבל שבאשפה: 83:12: נדיבמו. הידיעה אחר הכינוי כמו ותראהו את הילד, אמר ישית נדיביהם והם השרים כעורב וכזאב שהם שרי מדין: | וכזבח והצלמנע. שהיו גם כן שרי מדין: | נסיכמו. הם מלכיהם: 83:13: אשר. כי הם חשבו לירש את נאות אלהים כלומר ארץ ישראל ונפלו ביד גדעון וישראל כן שית אלה המלכים והשרים שבאו גם כן לירש את נאות אלהים כמו שאמר יהושפט: 83:14: כגלגל. הוא הקש המתגלגל מפני הרוח: 83:15: כאש תבער יער. ביער ויש אומרים כי תבער פעל יוצא אם כן אין יער חסר בי”ת השימוש ומה שאמר כאש תבער לפי שביער העצים ביחד הרבה וכיון שהאש בעץ אחד יבער חבירו בחבירו עד כלות כל היער כן האויבים תהיה מהומה בהם איש ברעהו: | תלהט הרים. העצים והעשבים פי’ שהרוח נושבת בהרים ותדחה הלהבה מעץ לעץ עד שישרפו כלם כן תרדפם: 83:17: מלא פניהם קלון. שהם היו סבורים להתכבד בקלונינו ואתה מלא פניהם קלון שיהיו נקלים לפנינו ונבזים תחת אשר היו חושבים להיותם נכבדים עלינו. ואדוני אבי ז”ל פירש קלון מן קלוי באש כאלו אמר מלא פניהם בושת כי המתבייש יהיו פניו כאש: | ויבקשו שמך. ואז יבקשו שמך כי ידעו כי אין זולתך ובידך הכל ואין ביד אדם כח וגבורה לעשות דבר אם לא ירצה האל: 83:18: ויחפרו. כמו יבושו: 83:19: וידעו כי אתה ה’. ושמך לבדך אין עוד זולתך ופירושו אתה ושמך שידעו כי אין אל זולתך אלא אתה הוא האל ולא אלהים אחרים וזהו שאמר עליון על כל האץ כי הכל תחת ידו וברשותו:
פירוש מלבי”ם
81:1: למנצח, הוסד בר”ה, וכפי הנראה היה אז ג”כ עת בצורת, ובר”ה התפללו על הגשמים ונענו: 81:2: הרנינו, חג זה נבדל מכל המועדים במה שמתריעים בו בשופר, והשופר סימן חרדה תמיד, והיה דרך להריע בשופר בתענית גשמים או על כל צרה, כמ”ש במס’ תענית, ובעת ההיא לא היו מנגנים ומזמרים בכלי שיר, אבל בר”ה שהלוים משוררים בבהמ”ק וגם מריעים בשופר, עד שתרועת השופר לא יחרידם כמ”ש (נחמיה ח׳:י׳) אכלו משמנים וכו’ כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה’ היא מעוזכם, אמר הרנינו לאלהים מצד שהוא עזנו, תרננו בשיר, וגם הריעו בשופר מצד שהוא אלהי יעקב, וצוה לתקוע ביום זה, ומפרש (ג-ד) שאו זמרה ותנו תוף, לשיר בשיר, וגם תקעו בחדש שופר שבא השיר ותרועת השופר ביחד, ובאר שנמצא ביום זה ג’ סימנים מובדלים, א. בחדש שהוא חג ביום שהירח מתחדש בו, ב. בכסה, שהוא יום המוכן למשפט, ג. ליום חגנו שהוקבע ליום חג ומועד: 81:5: כי חק, אין לנו לדרוש טעם על מצוה זאת של תקיעת שופר, כי לישראל הוא חק, שהוא דבר שאין לו טעם רק חקה מאת ה’, אבל הוא משפט לאלהי יעקב, ה’ יודע טעמו ואצלו הוא משפט ולא חקה, וגם רמז שהוא יום משפט לאלהי יעקב, שמצד שהוא אלהי יעקב ומשגיח עליהם הכין יום משפט לבחון בו את מעשיהם ולדון אותם איש כדרכיו: 81:6: עדות ביהוסף שמו, יען שענין יוסף שיצא מבית האסורים היה ג”כ בר”ה, כמ”ש חז”ל, ואז היה ג”כ הדין על הרעב והשובע, שע”כ חלם פרעה ביום ההוא את חלומו, אמר שכבר שם ה’ עדות זה ביהוסף שהוא שופט ביום ההוא על הרעב והשובע ועל כל עלילות מצעדי גבר, כי בצאתו על ארץ מצרים, אז אשמע שפת (מי) שלא ידעתי אותו שאמר לאמר הסירותי מסבל שכמו, ר”ל שאז שמע שפרעה אמר כן שיצא לחירות, וזה היה בר”ה, אולם לא פרעה היה המדבר, כי אני אשמע אז שפת לא ידעתי, היינו שהאל הבלתי נודע אמר כן, שהגם שבגלוי דבר פרעה זאת, בהסתר יצא דבור זה מאת ה’, שהוא הוציאו לחירות והוא אמר הסירותי מסבל שכמו, וכמו שהיה בימי קדם ביוסף כן היה גם עתה, כי בצרה קראת ואחלצך אענך בסתר רעם, שגם עתה שהיינו בצרה מפני הרעב, וה’ ענה אותנו בסתר, ואמר “בצרה קראת ואחלצך”: והוציא גם אותנו לחירות מן הצרה ביום זה כמו שהוציא את יוסף, וגזר ג”כ על השובע אחרי הרעב כמו שגזר בימי יוסף, וכמו ששם היה עניית ה’ בסתר, כי בגלוי היה נראה שפרעה הוא העונה, ועניית ה’ היה נסתר תחת רעם שרים ותרועת מלך, תחת רעם דברי פרעה, כן תשועת ה’ עתה נגלה ע”י רעם, שבאו רעמים ומטר שהוא ענין טבעי, ותחת קול הרעם שהוא בגלוי, נסתר עניית ה’ על התפלה, שענה אותנו בסתר בקול הרעם והמטר ואמר לנו “בצרה קראת ואחלצך”, אבחנך על מי מריבה, קרא מי הגשמים שירדו בשם מי מריבה, שהם המים אשר רבו בני ישראל אל ה’, ופה היה המים שרב ה’ והתוכח עם בני ישראל, כמו שיבאר הריב והוכוח הזה, ובמים אלה שעצר את הגשמים בחן אותנו אם נשמע בקולו, כמו שיבאר סלה נשלם הענין: 81:9: (ט-יא) שמע עמי ואעידה בך, אתרה בך שאם תעבוד ע”א לא ירדו הגשמים בעתם, כמ”ש פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים ועצר את השמים ולא יהיה מטר, ומפרש ומהו ההתראה, ישראל אם תשמע לי שלא יהיה בך אל זר אז הרחב פיך ואמלאהו, מבאר מ”ש אבחנך על מי מריבה, שה’ בחן אותם ע”י המים ועצירת גשמים, והתרה בם ואמר, שאם תשמע לי אתה ישראל, ולא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לע”א, (אחר שאנכי ה’ אלהיך המעלך מארץ מצרים שמאז יחדתי אתכם לחלקי ואין לכם לעבוד לכוכב או גלגל), אז תרחב פיך ואני אמלא אותו כל טוב, כן התרה ה’ בם על ידי המים, (שלכן קראם מי מריבה) ובחן אותם אם ישמעו לקולו בזה: 81:12: (יב-יג) ולא, אבל ע”י שישראל לא שמע לקולי ועבדו ע”א, עי”כ אשלחהו בשרירות לבם, שלחתיו מעל פני והסירותי השגחתי מהם, (וע”כ לא ירד המטר ההשגחיי בעתו), ובכ”ז הם ילכו במועצותיהם, ולא שבו אלי: 81:14: לו, ובכל זאת הדבר תלוי בידם והלואי ישמעו לי מעתה, וילכו בדרכי, אז כמעט, שישמעו לי, ר”ל תיכף שיתחילו לשמוע מעט לדברי ה’, אז אויביהם אכניע, שהם אויביהם בלב ועל צריהם המצירים להם בפועל אשיב ידי, לכלותם פעם אחר פעם: 81:16: משנאי, שיעור הכתוב על צריהם אשיב ידי ועל משנאי ה’ אשר יכחשו לו (אשיב ידי) שאז אכלה צוררי ישראל ואת משנאי ה’ אשר יכחשו מציאות ה’ והשגחתו, ויהיה עתם לעולם ר”ל יבא עת פורעניותם שבו יכלו לעולם: 81:17: ויאכילהו, ואת ישראל יאכיל (ה’ הנזכר בכתוב הקודם) מחלב חטה ואשביעך דבש גם מצור, שגם הצור היבש יזוב דבש ונופת מרוב הברכה, כמו וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור: 82:1: מזמור לאסף, הוסד נגד השופטים המטים משפט, וכפי סדר המזמורים נראה שגם שיר זה (כמו השיר שאח”ז) נתקן בימי יהושפט שהעמיד שופטים בכל עיר ועיר והזהיר אותם, דעו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה’ ועמכם בדבר המשפט, ועתה יהי פחד ה’ עליכם (דברי הימים ב י״ט:ו׳-ז׳) אלהים נצב בעדת אל, אלהים עומד בין הבעלי דינים והעדים הבאים למשפט שהם צריכים לעמוד, אלהים עומד עמהם, וגם בקרב אלהים ישפט, גם נמצא בין השופטים ושופט עמהם, ומצייר ששופט בקרב אלהים, היינו בקרב לב השופטים נמצא דבר אלהים המזהיר אותם, ואומר להם עד מתי תשפטו עול, יצייר שה’ צועק זאת בין עדת הבע”ד שמזהיר עמהם את השופטים, וגם ידבר כן בקרב השופטים (והמליצה שנפשם המוסריית תעיד להם בלבבם בשם ה’ כי לא טוב עושים) והנה נטיית המשפט יהיה בשני פנים, א. במשפט של שני בעלי דינים שבאים למשפט, מלוה ולוה, קונה ומוכר, וכדומה עז”א עד מתי תשפטו עול, ב. בהעלם עין מעשות משפט בעושקים וחומסים ובעלי זרוע, ועז”א עד מתי פני רשעים תשאו, סלה סיום הענין: 82:3: שפטו, כ”ז מדברי האל, נגד הטיית משפט בין שני בעלי דינים אומר שפטו דל ויתום, ומוסיף לאמר עני ורש הצדיקו, שישפטו משפט צדק, שהצדק הוא יותר מן המשפט שישקיף לפי הענין והנדונים: 82:4: פלטו, ונגד לעשות משפט לנעשקים ונגזלים מיד בעלי זרוע, אמר פלטו דל ואביון והצילו אותו מיד רשעים הבאים לעשקו: 82:5: לא ידעו, נגד העושק עושים א”ע כאילו אין יודעים מן העושק שנעשה, ונגד הדין הבא לפניהם משני בעלי דינים, לא יבינו לדין דין אמת לאמתו, ועי”כ בחשכה יתהלכו, מציין את המשפט שהוא אור העולם והוא מוסדות תבל, וע”י העדר המשפט יתהלכו בחשכה וימוטו כל מוסדי ארץ, ור”ל שהמשפט מחזיק ישוב הארץ בשני אופנים, א. מצד הגמול האלהי שאם אין דין למטה ימנע אורו והשפעתו מלמעלה ובחשכה יתהלכו, ב. מצד הטבע שאז איש את רעהו חיים בלעו וא”א שיתקיים הישוב המדיני, ועז”א ימוטו כל מוסדי ארץ: 82:6: אני, מצייר שכמו שהיה צריך פועל אלהים ומעשהו לבריאת האדם והעולם, כן צריך משפט ושופטים להעמדת האדם והעולם וקיומם, כי אחר שהאדם מדיני בטבע א”א שלא יקרה ביניהם ריבים ודינים עושק וחמס אשר יבטל הקיבוץ וישוב העולם בכלל אם לא ימצא ביניהם נימוס ומשפט ושופטים, ומצד זה ידמה אותם כאלו הם אלהים יוצרי העולם, כי הם שותפים עמו בזה, שהוא ברא את העולם והם המקיימים אותו, וכמ”ש כל דיין הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב”ה במ”ב, וכן חשבם לבני עליון כי היסוד הראשי של המשפט מוצאו מחק התבונה הכוללת, שהיא אלהית, וכמ”ש החוקרים: 82:7: אכן ראיתי, כי כאדם תמותון, אחר שהפכתם ללענה משפט, רק בזה תדמו לבני עליון, כי כאחד השרים העליונים תפולו, שידמה כאלו נפלתם משמים ארץ מעליון למטה שתגדל הנפילה כפי המעלה שנפל ממנה עד כאן דבר ה’ אל השופטים: 82:8: קומה, עתה יסב המשורר פניו אל ה’ האומר זאת, ואומר אליו למה תדבר אל אלה בני עולה שהם ישפטו את הארץ והם יהיה להם חלק בארץ כאלהים, הם לא ינחלו את הארץ כי הם מוכנים למות, והם לא ישפטו אותה בצדק, קומה אלהים ואתה שפטה הארץ, כי אתה בראת אותה ואתה תנחל בכל הגוים כי היא שלך לעולם, ועליך לקיימה ולהעמידה ע”י משפט, ולכן אתה שפטה הארץ: 83:1: שיר מזמור לאסף, נוסד ג”כ בימי יהושפט שבאו עליו בני מואב ובני עמון למלחמה ועמם המון רב ויהושפט התפלל וקרא צום, ויחזיאל מן בני אסף היתה עליו רוח ה’ בתוך הקהל ויאמר אל תיראו וכו’ כי לא לכם המלחמה כי לאלהים וכו’, לא לכם להלחם בם וכו’, עמדו וראו את ישועת ה’ וכו’ (דברי הימים ב כ׳:י״ז), ושם ספר איך האויבים עצמם הרגו זה בזה ע”י המהומה שהטיל ה’ ביניהם: 83:2: אלהים אל דמי לך, אל תדום ותניח מעשיך שהיית מושיע ישראל עד עתה, אל תחרש, החרישה הוא הפך המענה, ר”ל שאתה צריך לענות כי הדבר נוגע לך כמו שיבאר, ואל תשקט, החרישה היא מניעת הדבור וההשקטה היא מניעת המעשה, אל תחרש מלענות ואל תשקוט מלעשות, ומפרש, אל תחרש: 83:3: כי הנה אויביך יהמיון אלה ההומים הם אויביך, ונגדך הומים, ענה אותם, ואל תשקט כי משנאיך נשאו ראש הנושאים ראש להרע בפועל הם משנאיך, ועליך באו, וצריך אתה לעשות להלחם נגדם: 83:4: על, מה שיערימו סוד על ישראל הוא מצד שהם עמך, ויתיעצו, ועקר העצה שלהם ותכלית מגמתם הוא על צפוניך על עניני האלהות הצפונים, כמו על אמונת האחדות ועל קשר אלהותך והשגחתך על ישראל, ועל התורה והמצות שנתת להם שרוצים לבטל זה מאתם: 83:5: אמרו זה לזה, לכו ונכחידם מגוי כדי שלא יזכר שם ישראל עוד, שרוצים לבטל שם ישראל, ששם זה מורה על שמונהגים למעלה מן הטבע, ושהם מושגחים מה’, ששם זה לא יזכר עוד, וא”כ עקר ביאתם הוא לבטל את האמונה ועליך באו על אלהותך הנודע בעולם ע”י ישראל: 83:6: כי, באר הראיה לזה שעקר ביאתם הוא על האלהות, כי הנה היו שם עמים מפורדים, יש מהם שכנים לא”י ויש רחוקים מא”י, וזה מבואר כי השכנים לארץ שלוחמים ולוקחים לעזרתם עמים רחוקים, כ”א י”ל תכלית מיוחד, השכנים ילחמו מפני שיראים מהם או כדי לקחת גבול ארצם, והרחוקים ילחמו בעבור השלל והבז, אבל הם נועצו לב יחדו שבאו כולם בלב אחד ועצה אחת, ויש להם תכלית אחד, מפני שעליך ברית יכרתו, שתכלית ביאת כולם הוא עליך, שמקנאים על פרסום אלהותך בעולם ע”י ישראל, וזה התכלית המיוחד לכולם, ומפרש שהלא באו אהלי אדום וישמעאלים שאדום שכן לא”י והישמעאלים רחוקים, וכן מואב שכן לא”י והגרים רחוקים מא”י, וכן באו (ח-ט) גבל ועמון ועמלק פלשת ויושבי צור שכולם שכני א”י, גם אשור נלוה עמם הגם שהוא רחוק מא”י, וכולם היו זרוע לבני לוט היינו לעמון ומואב שהם היו עקר הלוחמים אז, סלה סיום הענין: 83:10: עשה להם כמדין שהיה מפלתו ע”י המהומה ששלח ה’ בהם והרגו זה את זה (שופטים ז’ כ”ב), כסיסרא וכיבין (מלך חצור) בנחל קישון שהיה ג”כ מהומת ה’ ביניהם באופן זה, כמ”ש ויהם ה’ את סיסרא לפני ברק (שם ד’ ט”ו): 83:11: נשמדו בעין דאר, יבין מלך כנען אשר מלך בחצור מלך גם על עין דאר (יהושע י”א ב’ י’), כי את עין דאר לא הורישו וישב הכנעני שם (שם י”ז י”ב), ובברחם מפני ברק (שופטים שם ט”ז) נשמדו שם והיו דומן לאדמה: 83:12: שיתמו נדיבמו כעורב וכזאב שעורב וזאב היו שרים, וכזבח וכצלמונע כל נסיכמו, כי הם היו נסיכים ומלכים (שופטים סי’ ז’ וסי’ ח’): 83:13: אשר אמרו, יען שאמרו, נירשה לנו את נאות אלהים, כמ”ש בתפלת יהושפט בד”ה (שם) הם גומלים עלינו לגרשנו מירושתך אשר הורשתנו: 83:14: שיתמו כגלגל, הגלגל מתגלגל מעצמו, והקש נרדף מפני רוח, כן היה חרב איש ברעהו וגם נשמדו מפני יהושפט שרדף אחריהם: 83:15: כאש תבער יער, שעץ אחד שורף את חברו כן יהרוג איש את אחיו כמ”ש ויהיה העם כמאכולת אש איש את אחיו לא יחמלו, וכלהבה תלהט הרים, שזה מפעולת הלהבה כן ילהטו עוד ע”י להבת ה’ ומחנה יהושפט: 83:16: כן תרדפם בסערך, הסער נושב לרוח אחד כן ירדוף אותם לברוח, והסופה הוא הרוח הנושב בעיגול מכל צד (ווירבעלווינד), והוא יחזירם אחור מנגד פניהם, ועי”כ תבהלם: 83:17: (יז-יח) מלא פניהם קלון, יצייר שבעת החלו בני ישראל ברנה ותהלה נתמלאו קלון מכבוד ה’, ויבקשו שמך ה’ אבל יבושו ויבהלו כי לא יקבלם עוד בתשובה: 83:19: וידעו כי אתה שמך ה’ לבדך עליון כי עליון הוא שם מצטרף, ויצוייר עליון נגד השפל ממנו ומכ”מ יש עליון עליו, אבל הם ידעו שלא נמצא עליון עליך, כי אתה ראש הסבות והמסובבים, עליון וגם על כל הארץ, ראש הסבות ואחריתם עד הסבה האחרונה:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - קורבן | מזמור פא — “הרנינו לאלוקים עוזנו” — שיר לחג, ה’ דובר ומזכיר יציאת מצרים
- אפיון - צדק וחוקים | מזמור פב — “אלוקים נצב בעדת אל” — שפיטת שופטים שלא עשו צדק לדל ויתום
הערות
מילה נדירה: וְ/שֶׁמַע (Strong’s H8087) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: נחמיה,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: וַ/יֵּאֹתוּ (Strong’s H225) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,מלכים ב שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
“אנוכי ה’ אלוקיך המעלך מארץ מצרים”: פא:יא — חזרה על דיבר ראשון בפי ה’, הדגשת יסוד הברית. מזמור פב: “אני אמרתי אלוקים אתם” — ה’ אומר לשופטים שהם “אלים” — כוח שדחיית משפט מבטלת אותו. מזמור פג: “ה’ לא תחשה” — רשימת אויבים סביב ישראל, תפילה לפיזורם — אחד ממזמורי הגנה לאומיים.