תהלים נ — “אל אלוקים ה’ דיבר” — מזמור אסף
פסוקים
מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֵ֤ל׀ אֱֽלֹהִ֡ים יְֽהֹוָ֗ה דִּבֶּ֥ר וַיִּקְרָא־אָ֑רֶץ מִמִּזְרַח־שֶׁ֝֗מֶשׁ עַד־מְבֹאֽוֹ׃ מִצִּיּ֥וֹן מִכְלַל־יֹ֗פִי אֱלֹהִ֥ים הוֹפִֽיעַ׃ יָ֤בֹ֥א אֱלֹהֵ֗ינוּ וְֽאַל־יֶ֫חֱרַ֥שׁ אֵשׁ־לְפָנָ֥יו תֹּאכֵ֑ל וּ֝סְבִיבָ֗יו נִשְׂעֲרָ֥ה מְאֹֽד׃ יִקְרָ֣א אֶל־הַשָּׁמַ֣יִם מֵעָ֑ל וְאֶל־הָ֝אָ֗רֶץ לָדִ֥ין עַמּֽוֹ׃ אִסְפוּ־לִ֥י חֲסִידָ֑י כֹּרְתֵ֖י בְרִיתִ֣י עֲלֵי־זָֽבַח׃ וַיַּגִּ֣ידוּ שָׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ כִּֽי־אֱלֹהִ֓ים׀ שֹׁפֵ֖ט ה֣וּא סֶֽלָה׃ שִׁמְעָ֤ה עַמִּ֨י׀ וַאֲדַבֵּ֗רָה יִ֭שְׂרָאֵל וְאָעִ֣ידָה בָּ֑ךְ אֱלֹהִ֖ים אֱלֹהֶ֣יךָ אָנֹֽכִי׃ לֹ֣א עַל־זְ֭בָחֶיךָ אוֹכִיחֶ֑ךָ וְעוֹלֹתֶ֖יךָ לְנֶגְדִּ֣י תָמִֽיד׃ לֹא־אֶקַּ֣ח מִבֵּיתְךָ֣ פָ֑ר מִ֝מִּכְלְאֹתֶ֗יךָ עַתּוּדִֽים׃ כִּי־לִ֥י כׇל־חַיְתוֹ־יָ֑עַר בְּ֝הֵמ֗וֹת בְּהַרְרֵי־אָֽלֶף׃ יָ֭דַעְתִּי כׇּל־ע֣וֹף הָרִ֑ים וְזִ֥יז שָׂ֝דַ֗י עִמָּדִֽי׃ אִם־אֶ֭רְעַב לֹא־אֹ֣מַר לָ֑ךְ כִּי־לִ֥י תֵ֝בֵ֗ל וּמְלֹאָֽהּ׃ הַ֭אוֹכַל בְּשַׂ֣ר אַבִּירִ֑ים וְדַ֖ם עַתּוּדִ֣ים אֶשְׁתֶּֽה׃ זְבַ֣ח לֵאלֹהִ֣ים תּוֹדָ֑ה וְשַׁלֵּ֖ם לְעֶלְי֣וֹן נְדָרֶֽיךָ׃ וּ֭קְרָאֵנִי בְּי֣וֹם צָרָ֑ה אֲ֝חַלֶּצְךָ֗ וּֽתְכַבְּדֵֽנִי׃ וְלָ֤רָשָׁ֨ע׀ אָ֘מַ֤ר אֱלֹהִ֗ים מַה־לְּ֭ךָ לְסַפֵּ֣ר חֻקָּ֑י וַתִּשָּׂ֖א בְרִיתִ֣י עֲלֵי־פִֽיךָ׃ וְ֭אַתָּה שָׂנֵ֣אתָ מוּסָ֑ר וַתַּשְׁלֵ֖ךְ דְּבָרַ֣י אַחֲרֶֽיךָ׃ אִם־רָאִ֣יתָ גַ֭נָּב וַתִּ֣רֶץ עִמּ֑וֹ וְעִ֖ם מְנָאֲפִ֣ים חֶלְקֶֽךָ׃ פִּ֭יךָ שָׁלַ֣חְתָּ בְרָעָ֑ה וּ֝לְשׁוֹנְךָ֗ תַּצְמִ֥יד מִרְמָֽה׃ תֵּ֭שֵׁב בְּאָחִ֣יךָ תְדַבֵּ֑ר בְּבֶֽן־אִ֝מְּךָ֗ תִּתֶּן־דֹּֽפִי׃ אֵ֤לֶּה עָשִׂ֨יתָ׀ וְֽהֶחֱרַ֗שְׁתִּי דִּמִּ֗יתָ הֱיֽוֹת־אֶהְיֶ֥ה כָמ֑וֹךָ אוֹכִיחֲךָ֖ וְאֶעֶרְכָ֣ה לְעֵינֶֽיךָ׃ בִּינוּ־נָ֣א זֹ֭את שֹׁכְחֵ֣י אֱל֑וֹהַּ פֶּן־אֶ֝טְרֹ֗ף וְאֵ֣ין מַצִּֽיל׃ זֹבֵ֥חַ תּוֹדָ֗ה יְֽכַ֫בְּדָ֥נְנִי וְשָׂ֥ם דֶּ֑רֶךְ אַ֝רְאֶ֗נּוּ בְּיֵ֣שַׁע אֱלֹהִֽים׃
פירוש רש”י
50:1: אֵל אֱלֹהִים ה׳. אֶקְרָא (אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים ה׳ שְׁמוֹ): | דִּבֶּר וַיִּקְרָא אָרֶץ. וְהוּא הוֹפִיעַ מִצִּיּוֹן שֶׁהוּא מִכְלַל יֹפִי: 50:2: מִכְלַל. שֵׁם דָּבָר, פְּרַמְנְ״ט בְּלַעַ״ז: 50:3: יָבֹא אֱלֹהֵינוּ וְאַל יֶחֱרַשׁ. עוֹד עַל דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ (תהלים עט:י): 50:4: יִקְרָא אֶל הַשָּׁמַיִם. לִפְקֹד עַל שַׂר הָאֻמּוֹת שֶׁבַּמָּרוֹם: | וְאֶל הָאָרֶץ. לִפְקֹד עַל מַלְכֵי מִצְרַיִם (ישעיהו כד:כא): | לָדִין עַמּוֹ. לִנְקֹם נִקְמַת עַמּוֹ, כְּמוֹ ״כִּי יָדִין עַמּוֹ״ וְ״דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם״ (דברים לב:לו, מג): 50:5: אִסְפוּ לִי חֲסִידָי. וְעוֹד יִקְרָא לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ שֶׁיַּאַסְפוּ לוֹ הַגָּלֻיּוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״עוּרִי צָפוֹן וּבֹאִי תֵימָן״ (שיר השירים ד:טז): | כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח. שֶׁקִּבְּלוּ אֶת הַתּוֹרָה בִּבְרִית וְזֶבַח, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה׳ וְגוֹמֵר״ (שמות כד:ח): 50:8: לֹא עַל זְבָחֶיךָ אוֹכִיחֶךָ. אִם אֵינְךָ מֵבִיא לִי זְבָחֶיךָ וְלֹא עוֹלֹתֶיךָ נֶגְדִּי תָמִיד, אֵינִי שָׂם עֵינִי וְלִבִּי עַל כָּךְ: 50:9: לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר. לֹא שֶׁלְּךָ הֵם, אֶלָּא שֶׁלִּי: | מִמִּכְלְאֹתֶיךָ. הוּא דִּיר הַצֹּאן, כְּמוֹ ״גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן״ (חבקוק ג:יז), פַּאר״ק בְּלַעַ״ז: 50:10: בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף. הוּא (שׁוֹר) שֶׁהוּא רוֹעֶה אֶלֶף הָרִים לְיוֹם, וְכָל יוֹם וָיוֹם הֵם צוֹמְחִים. יֵשׁ מְפָרְשִׁים אֶלֶף הָרִים אוֹ אֶלֶף פַּרְסָאוֹת אוֹ שֵׁם אֶלֶף פָּרִים, וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים שֶׁהוּא כְּמוֹ ״שְׁגַר אֲלָפֶיךָ״ (דברים ז:יג), כְּלוֹמַר הָרִים מְלֵאִים בָּקָר בַּעֲבוּר שֶׁהִזְכִּיר לֹא אֶקַּח מִבֵּיתְךָ פָר: 50:11: וְזִיז שָׂדַי עִמָּדִי. רֶמֶשׂ הַשָּׂדֶה. זִיז, עַל שֶׁהֵם זָזִים מִמָּקוֹם לְמָקוֹם. אישמובימנ״ט בְּלַעַ״ז: | עִמָּדִי. אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת כֻּלָּם: 50:13: הַאוֹכַל בְּשַׂר אַבִּירִים. לֹא אָמַרְתִּי לְךָ לְהָבִיא זֶבַח שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לַאֲכִילָה, אֶלָּא נַחַת רוּחַ לְפָנַי, שֶׁאָמַרְתִּי וְנַעֲשָׂה רְצוֹנִי: 50:14: זְבַח לֵאלֹהִים תּוֹדָה. הִתְוַדֵּה עַל מַעֲשֶׂיךָ וְשׁוּב אֵלַי, זֶהוּ זֶבַח שֶׁאֲנִי חָפֵץ בּוֹ; וְאַחַר כָּךְ שַׁלֵּם לְעֶלְיוֹן נְדָרֶיךָ, כִּי אָז יִתְקַבְּלוּ לְרָצוֹן: 50:15: וּתְכַבְּדֵנִי. שֶׁזֶּה הוּא כְּבוֹדִי, שֶׁאוֹשִׁיעַ אֶת הַבּוֹטְחִים בִּי: 50:16: וְתִשָּׂא בְרִיתִי. תּוֹרָתִי: 50:18: וַתִּרֶץ עִמּוֹ. נִתְרַצֵּיתָ לָלֶכֶת עִמּוֹ: 50:19: תַּצְמִיד מִרְמָה. תַּרְגִּיל אֶצְלְךָ רְמִיָּה לְדַבֵּר רָעָה, תַּצְמִיד אגוטא״ש בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ (במדבר יט:טו) ״צָמִיד פָּתִיל״ (ס״א אינו): 50:20: תֵּשֵׁב. בְּמוֹשַׁב לֵצִים: | בְּבֶן אִמְּךָ. שֶׁאֵין לְךָ דִּין וְרִיב עִמּוֹ, שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵשׁ עִמְּךָ: | דּוֹפִי. דָּבָר גְּנַאי לִדְחוֹתוֹ, לְשׁוֹן ״יֶהְדֳּפֶנּוּ״ (במדבר לה:כ): 50:21: דִּמִּיתָ. סָבוּר אַתָּה שֶׁאֶהְיֶה כָמוֹךָ, לְהִתְרַצּוֹת בְּמַעֲשֶׂיךָ הָרָעִים. (וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים דִּמִּיתָ כִּי אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ הַנִּסְתָּרוֹת): 50:23: זוֹבֵחַ תּוֹדָה. הַמֵּבִיא לִי זֶבַח שֶׁל תְּשׁוּבָה וְהוֹדָאָה עַל עֲווֹנוֹתָיו, הוּא יְכַבְּדָנְנִי: | וְשָׂם דֶּרֶךְ. הַשָּׁב אֵלַי אֲנִי מְלַמֵּד וְשָׂם דֶּרֶךְ לַחוֹטְאִים לָשׁוּב אֵלַי, אֲנִי אַרְאֶנּוּ בִּישׁוּעָתִי:
פירוש רד”ק
50:1: מזמור. זה המזמור הוא על יום המשפט שיהיה לעתיד לבא בעמק יהושפט: | אלהים. שפירושו שופט השופטים: | ה’. שהוא קיים לעולם: | דבר ויקרא ארץ. דבר על ידי נביאיו וכן עשה ואמר להם עבר במקום עתיד וכן: 50:2: הופיע. כמו יופיע וקרא יושבי הארץ ממזרח שמש עד מבואו לבא למשפט: | יקרא. שיעורר לבם לירושלים להלחם עליהם עם גוג מגוג: | מציון. כאלו משם יתן קולו שיבאו כולם לירושלים: 50:3: יבא. להנקם מן הצרים נקמתו: | ואל יחרש. עוד לצרי: | אש לפניו תאכל. באותם הצרים: | וסביביו ולפניו. עניין אחד כלומר בירושלים מקום מקדשו ומשכנו: | ונשערה. אמר על הארץ כלומר יכלו יושביה ברוח סערה: 50:4: קרא. אל המלאכים לקחת דין עמו מן הצרים, כמו שאומר ויצא מלאך ה’ ויך במחנה אשור: | ואל הארץ. ר”ל אל אנשי הארץ כי הם עצמם יהרגו איש את אחיו כי תהיה מהומת ה’ בהם: 50:5: אספו. אומר לגוג ומגוג שיביאו ישראל לירושלים והם חסידי וכורתי בריתי עלי זבח כי בהר סיני כרת עמהם משם ברית וזבחו זבחים ולקחו דם הברית ויזרוק על העם, ויש דרש כי על ברית מילה שהחזיקו ישראל בה אמר: 50:6: ויגידו. בעבור כי צבאות הארץ דור הולך ודור בא אבל השמים וצבאותיהם היו בזמן שעברו ובזמן העתיד יהיו כשיהיה יום הדין יגידו צדק האל ית’ שעשה עם ישראל שלא כלה אותם בגלות ולא הפר בריתו אתם והוציאם כאשר הכירו בו, ויגידו צבא השמים גם כן כי אלהים שופט הוא שלקח משפטו מן הגוים. וי”ו ויגידו פתוחה שמורה לשעבר והוא עבר במקום עתיד: 50:7: שמעה. אחר שעשה האל משפט יוכיח ישראל על מעשיהם ויבער מהם הרשעים וישאיר הטובים: | ואעידה בך. הברית אשר כרתי אתך עד ביני ובינך כי השמים והארץ שהיו העדים קיימים הם ויעידו כי קבלת אותי לאלוה כשאמרתי לך תחילה אלהים אלהיך אנכי כ”ש אנכי ה’ אלהיך וקבלת אותי לאלוה על מה שאצוה עליך ולא עשית ועל זה אוכיחך לא על הזבחים כי אין בעשרת הדברים זכר לזבחים ואין דבר הקרבנות דבר גדול בעיני שאם בטלתם אוכיח אותך על זה, אלא אוכיח אתכם על הטוב ועל הרע באמונה ובמעשים: | ועולותיך. פי’ ולא עולותיך לנגדי תמיד: | ולא שזכר עומד במקום שנים: 50:9: לא. אם הייתי צריך עולות לא הייתי לוקח אותם ממך כי לי הכל וברשותי: | פר. כי הוא הגדול שבקרבנות: | עתודים. כי הם גדולי העזים: | ממכלאותיך. כמו גזר ממכלה צאן: 50:10: כי. אותם שאינם תחת רשותך הם תחת רשותי והם חיות היער ובהמות הרים: | וחיתו. הוי”ו נוספת: | בהררי אלף. באלף הרים, כלומר בהרים רבים שאין לך דרך בהם: | בהררי אלף. באלף הרים, כלומר בהרים רבים שאין לך דרך בהם: | בהררי. אינו סמוך אבל הוא כמו בהררים וכמוהו רבים: 50:11: ידעתי. מה שלא ידעת אתה אלא הרגילי’ בישוב, ובדרש זיז שדי, א”ר יהודה ברבי סימון הזיז הזה הוא עוף גדול בשעה שהוא פורש כנפיו מכסה גלגל החמ’ ולמה נקרא שמו זיז שיש בו מכל מיני טעמים מזה ומזה: 50:13: אבירים. פרים אבירים: 50:14: זבח. אם תרצה לזבוח בתודה יהיה הזבח שתודה על מעשיך הרעים ושלא תשוב אליהם עוד: | ושלם לעליון נדריך. אני איני מצוה אותך שתדור אבל אם נדרת קרבן שלמהו לעליון שהוא עליון עליך ושלא תוכל להמלט ממנו אם תכחש בו ולא אומר לך בעבור שאני צריך, אלא בעבור שתשמור מוצא שפתיך אפילו לבן אדם כמוך כל שכן לי: 50:15: וקראני. אם יהיו זבחיך כמשפט הזה אחלצך ביום צרה כשתקראני בעבור שתכבדני שתעשה מצותי אבל מי שיעש’ זבחים ואינו שב מרשעו הוא עושה קרבן למראה עינים וחושב כי האל אינו יודע לבבו: 50:16: ולרשע. אמר עד הנה מוכיח מקריבי הקרבן ואינם שבים מרשעם ועתה מוכיח הלומדים ואינם עושים, כי שתי המדות האלה הם רעות מאד כי רשע שמראה עצמו רשע הנה הוא רשע בעיני האלהים ואדם ומפני זה הוא קרוב לעשות תשובה כי בני אדם יכירו בו ויוכיחוהו אבל מי שמראה עצמו טוב ועובד אלהים ולבו רע ומעשיו רעים בסתר כופר באל ואומר שאינו רואה אותו וחושב להתכסות ממנו והוא רחוק מאד מהתשובה כי התכסה במעשיו מבני אדם, וכן מי שהוא לומד התורה ואינו עושה בני אדם שרואים אותו לומד ועושה הפך ממה שהוא לומד ילמדו ממעשיו ויאמרו הלא זה ת”ח ועושה מעשים כאלו, ואלו היו מעשים אלו רעים בעיני האל לא היה זה עושה אותם שהרי הוא חכם למד התורה הנה הוא חוטא ומחטיא בני אדם שהם עמי הארצות ואינם יודעים התורה, ואע”פ שיודעים שמעשיו רעים והם הפך מה שכתוב שונאים לימוד התורה ואומרים ראיתם פלוני שלמה תורה, כמה מקולקלים מעשיו וגורם רעה וקללה לאביו ולרבותיו ואומרים ארור שזה ילד ארור שזה למד וגדל, ועל זה אמרה התור’ והחכמה וכל משנאי אהבו מות שהם משניאים התורה לאחרים במעשיה’ הרעים שהם עושים והם חושבים להתכסות בלימוד התורה ומפטמים בהם מומיהם מבני אדם לפיכך אמר: | אם ראית גנב וכו’: 50:17: וחקי. הם מצות התור’ שנתנו בברי’: | מוסר. הוא המצות שבין אדם לחבירו: | דברי. הרי שאר מצות: 50:18: ותרץ. כמו ותרצה עניין רצון כלומר רציתה להיות ידך עמו: 50:19: ברעה. לדבר רעות על בני אדם: | שלחת. כאילו התר’ אותו מלדבר רעות, גם זה מהעבירות שבסתר שמדבר בביתו רע מבני אדם או מאדם אחר בסתר: | תצמיד מרמה. דברי מרמה ופי’ תצמיד שתחבר דבריך עם דברי האדם האחר שמדבר רע כמוך: 50:20: תשב. במושב הלצים לדבר באחיך והוא בן אביך וכן בן אמך ואף על פי שאין בינך ובינו דבר כי אין ירושתם אחת: | ודופי. הוא ענין חירוף וגידוף: 50:21: אלה עשית. ולפי שאני החרשתי שלא השיבותי לך גמול מעשיך הרעים: | דמית. חשבת שאהיה כמוך. שלא אדע הנסתרות: | עתה אוכיחך ואערכה לעיניך. כל מה שעשית שתדע כי אני ידעי הכל ואע”פ שהארכתי לך העונש עתה יבא העת לבער הרעים ויהיו ידועים מי הם הטובים ומי הם הרעים, ושמעתי בו פי’ אחר מפי זקן אחד אמר אלה עשית והחרשתי אלה הרעות הארכתי לך עליהם אבל מה שדמיתה וחשבת שהיה גוף כמוך על זה אוכחיך ואערכה לעיניך כי זו גדולה שברעות: 50:22: בינו. התוכחה ושובו ממעשיכם הרעים אתם ששכחתם האל: | פן אטרוף ואין מציל. כי לא אאריך אפי עוד כי בא יום המשפט: 50:23: זובח. מי שיעשה זבח עם תודה כלומר עם התודות מעשיו הרעים וישוב מהם הוא יכבדני שהוא תרד למצותי: | ושם דרך. וכל שכן מי שישים דרכו, כלומר שיתקן דרכו ולבו לטוב ולא יצטרך לזבוח: | אראנו בישע אלהים. לפי שבזמן הישועה יהיה יום המשפט והטובים שיהיו אז יראו ישועת האלהים ויהיו בטוב כל ימי עולם: ובאומרו בישע אלהים אחר שאמר אראנו כאלו אמר בישעי, ובדרש ושם דרך כתוב בשי”ן לשון שומא מי ששם אורחותיו שיהיו ביושר ובמשפט עם בני אדם אראנו בישע אלהים:
פירוש מלבי”ם
50:1: מזמור לאסף, בו תוכחה נגד החנפים והצבועים שהיו עושים תועבות גדולות ומראים את עצמם צדיקים ע”י הבאת קרבנות רבים, והוצאת דבה על רעיהם בדברים שיעשו הם עצמם, ומדבר בשם ה’ כי בא לשפטם על רוע מעשיהם, אל אלהים ה’ דבר ויקרא ארץ, ה’ מזמין עתה את כל הארץ ממזרח שמש עד מבואו: 50:2: מציון,ואלהים יופיע שכינתו מציון, שמשם יבא לשפוט את החנפים ולגלות רעתם: 50:3: יבא, ואלהינו יבא בעצמו ואל יחרש עוד כמו שהחריש להם עד הנה, רק אש לפניו תאכל וסביביו יהיה סער גדול המלהיב את האש: 50:4: ויקרא ויזמין אל השמים ואל הארץ לדין עמו, שכולם יצטרפו לעיין בדבר המשפט הלז, והוא יאמר אליהם: 50:5: אספו לי אתם חסידי! אספו לי את הכורתים בריתי עלי זבח החושבים שע”י הזבחים שמביאים הם כורתים עמי ברית בל אעשה להם רעה ועי”כ אאהב אותם: 50:6: ויגידו, ואז יגידו השמים צדקו שהגם שבארץ תועים וחושבים כי ירצה ה’ באלפי אילים בשמים ששם אין אכילה ושתיה שם יגידו צדקו בדין זה, כי אלהים שופט הוא, הוא ישפוט משפט החטאים האלה, והשמים יבררו כי צדיק הוא במשפטו, סלה, סיום הקריאה עתה יחל להוכיח: 50:7: שמעה עמי ואדברה אברר לך דבר זה מצד השכל, שמעה ישראל ואעידה בך בהתראה וביעידת עונש, כי אלהים אלהיך אנכי, נגד מ”ש ואדברה אלהים אנכי, וא”א שארצה בזבחים שזה נגד האלהות, ונגד מ”ש ואעידה בך כי אלהיך אנכי, דיינך ושופטך להענישך ע”ז: 50:8: לא, התוכחה לא יהיה על זבחיך על מה שאינך מביא זבחים לפני (כמו שאתה חושב שזה חטא גדול) כי הלא עולותיך לנגדי תמיד, שאתה מתמיד בהבאת העולות, אולם למה לי העולות האלה, הלא לא אקח מביתך פר, וכי צריך אני דוקא אל הפר הנמצא בביתך, ואל העתודים הנמצאים במכלאותיך, הלא אם הייתי צריך אל אכילה, הלא יש לי כל חיתו יער, שהם טובים מן הפר ומצויים בהפקר, ואם תחשוב שרוצה אני דוקא בשר בהמה יש לי בהמות בהררי אלף, וגם ידעתי כל עוף הרים, ואף זיז שדי שהוא הבעל חיים היותר קטן בבריאה הוא עמדי והכל תחת השגחתי, וא”כ (יב-יד) אם, שיעור הכתוב אם ארעב לא אומר לך זבח לאלהים תודה, שגם אם יצויר שארעב לא אצטרך לאמר לך שאתה תזבח לאלהים תודה ושתשלם לעליון נדריך כדי שיהיה לי מה לאכול, (ומ”ש כי לי תבל ומלואה הוא מאמר מוסגר, אחר שלי תבל ומלואה ולא אצטרך לשאול דבר מאחרים, וגם האוכל בשר אבירים, הלא באמת אין אכילה לפני, אך גם לפי דעתך שיצוייר שארעב לא אצטרך אליך, (אחר שהכל שלי) לאמר לך זבח לאלהים תודה), ושבעבור זה שתתן לי לאכול תקראני ביום צרה ואחלצך ממנה ואתה תכבדני ותביא לי זבחים אחרים בעבור זה, כמי שהוא רעב ומבקש שיתנו לו לאכול, ובעבור זה מתחייב לעזור להמאכיל אותו, ולהיות מוכן למלאות רצונו תמיד כדי שישביע תמיד רעבונו ?: 50:16: ולרשע עפ”ז יאמר אלהים אל הרשע החושב שישחד את ה’ בקרבנותיו שמרבה להביא, מה לך לספר חקי, הנה ה’ צוה חקים שהם מצות שאין להם טעם כמו מצות הקרבנות, ומצות שכליות שטעמם ידוע כמו על הגניבה והניאוף ולשון הרע והוצאת דבה וכדומה, ואתה המרשיע במצות השכליות תספר חקי במה שאתה מביא קרבנות שהם חקים, ובזה תשא בריתי עלי פיך, כאילו בעבור זה כרתי אתך ברית לאהבה אותך, כמ”ש כורתי בריתי עלי זבח: 50:17: ואתה, והלא אתה שנאת מוסר שהם מצות שהמוסר והשכל מחייבם, ותשלך דברי שדברתי במצות השכליות שהזהרתי עליהם בעשרת הדברות השלכת אחריך, כי אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים יש לך חלק, ומה תועלת מן החקים אם השלכת אחרי גוך המצות העיקריות גניבה וניאוף, ובכל זה הגם שאתה עושה עבירות חמורות תלבש לבוש הצביעות והחונף, שע”י שתתמיד ללכת אל היכל ה’ להביא קרבנות, עי”כ פיך שלחת ברעה לדבר לשון הרע על חברך, ולא דברי אמת רק לשונך תצמיד מרמה, שהעבירות שאתה עושה תוציא דבה על חברך, ומפרש תשב, אחר שרצת עם גנבים ומנאפים כשתשב ותנוח, אז באחיך תדבר תוציא דבה על אחיך שהוא גנב ונאף כאילו אתה ירא ה’ ויחרה אפך על עוברי עבירה, ולא לבד על אחיך מן האב שיש לך קנאה עליו שהוא חולק עמך בנחלה, כי גם בבן אמך תתן דופי הגם שאינו יורש בנכסי אביך: 50:21: אלה עשית, ה’ אומר אליו למה תוציא דבה של גניבה וניאוף על אחיך שלא עשה הדברים האלה, הלא אתה אלה עשית מה שאתה אומר על אחיך, כי אתה גנבת ונאפת, ואנכי החרשתי ולא גליתי רעתך בקהל הגם שהוא אמת, ואיך תוציא אתה דבה בשקר דמית, אם תצייר ותדמה בנפשך, היות אהיה כמוך שיהיה אפשריות שאני אהיה כמוך, אם היה אפשר שיהיה טבעי דומה אל טבעך, משלח מדנים כמוך, הלא לא הייתי צריך להוציא עליך דבת שקר כמו שעשית אתה, רק אוכיחך על מעשיך הרעים שעשית באמת, ואערכה לעיניך והייתי עורך המעשים לעיניך, באופן שלא היית יכול להכחיש אותם, רק אני מסתיר מעשים רעים שעשית ואתה מגלה מעשים רעים שלא עשה אחיך: 50:22: בינו נא זאת, הלא אתם שוכחי אלוה, שאם לא שכחתם אלהים הייתם מתיראים מה’ היודע מעשיכם ולא הייתם מרמים בצביעות וחנופה ע”י הבאת קרבנות ודברי פלסתר על אחיכם, והייתם מתיראים ממני פן אטרף ואין מציל, בינו נא וזכרו אלהים היודע תעלומות: 50:23: זובח תודה, מי שירצה לזבוח תודה, אני אומר אליו טוב יותר שיכבדנני וישים דרך אחר, ולא ילך בדרך עם גנבים ונואפים ואז אראנו בישע אלהים, לא ע”י הקרבנות בצירוף הדרכים הרעים:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - קורבן | “אל אלוקים ה’ דיבר” — ה’ בא למשפט עם עמו; “לא על זבחיך אוכיחך”
- אפיון - דיאלוג ישיר עם אלוקים | “ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי” — אנטי-תזה: ידיעה בלא מעשה
הערות
מילה נדירה: וְ/שָׁפָט (Strong’s H8202) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: במדבר,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אַל (Strong’s H409) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מזמור אסף הראשון: נ פותח רצף מזמורי אסף (נ, עג-פג). שופט אלוקי מגיע ממזרח — “מציון מכלל יופי”. “זבח תודה” עדיף: ה’ לא צריך את הבהמות, אלא את ה”קרא אלי ביום צרה” — קשר ישיר עדיף מטכסי.