תהלים כ-כא — תפילה לניצחון המלך
פסוקים
לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ יַֽעַנְךָ֣ יְ֭הֹוָה בְּי֣וֹם צָרָ֑ה יְ֝שַׂגֶּבְךָ֗ שֵׁ֤ם׀ אֱלֹהֵ֬י יַעֲקֹֽב׃ יִשְׁלַֽח־עֶזְרְךָ֥ מִקֹּ֑דֶשׁ וּ֝מִצִּיּ֗וֹן יִסְעָדֶֽךָּ׃ יִזְכֹּ֥ר כׇּל־מִנְחֹתֶ֑ךָ וְעוֹלָתְךָ֖ יְדַשְּׁנֶ֣ה סֶֽלָה׃ יִֽתֶּן־לְךָ֥ כִלְבָבֶ֑ךָ וְֽכׇל־עֲצָתְךָ֥ יְמַלֵּֽא׃ נְרַנְּנָ֤ה׀ בִּ֘ישׁ֤וּעָתֶ֗ךָ וּבְשֵֽׁם־אֱלֹהֵ֥ינוּ נִדְגֹּ֑ל יְמַלֵּ֥א יְ֝הֹוָ֗ה כׇּל־מִשְׁאֲלוֹתֶֽיךָ׃ עַתָּ֤ה יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י הוֹשִׁ֥יעַ׀יְהֹוָ֗ה מְשִׁ֫יח֥וֹ יַ֭עֲנֵהוּ מִשְּׁמֵ֣י קׇדְשׁ֑וֹ בִּ֝גְבֻר֗וֹת יֵ֣שַׁע יְמִינֽוֹ׃ אֵ֣לֶּה בָ֭רֶכֶב וְאֵ֣לֶּה בַסּוּסִ֑ים וַאֲנַ֓חְנוּ׀ בְּשֵׁם־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣ינוּ נַזְכִּֽיר׃ הֵ֭מָּה כָּרְע֣וּ וְנָפָ֑לוּ וַאֲנַ֥חְנוּ קַּ֝֗מְנוּ וַנִּתְעוֹדָֽד׃ יְהֹוָ֥ה הוֹשִׁ֑יעָה הַ֝מֶּ֗לֶךְ יַעֲנֵ֥נוּ בְיוֹם־קׇרְאֵֽנוּ׃ לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ יְֽהֹוָ֗ה בְּעׇזְּךָ֥ יִשְׂמַח־מֶ֑לֶךְ וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה־[יָּ֥גֶל] (יגיל) מְאֹֽד׃ תַּאֲוַ֣ת לִ֭בּוֹ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ וַאֲרֶ֥שֶׁת שְׂ֝פָתָ֗יו בַּל־מָנַ֥עְתָּ סֶּֽלָה׃ כִּֽי־תְ֭קַדְּמֶנּוּ בִּרְכ֣וֹת ט֑וֹב תָּשִׁ֥ית לְ֝רֹאשׁ֗וֹ עֲטֶ֣רֶת פָּֽז׃ חַיִּ֤ים׀ שָׁאַ֣ל מִ֭מְּךָ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ אֹ֥רֶךְ יָ֝מִ֗ים עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃ גָּד֣וֹל כְּ֭בוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶ֑ךָ ה֥וֹד וְ֝הָדָ֗ר תְּשַׁוֶּ֥ה עָלָֽיו׃ כִּֽי־תְשִׁיתֵ֣הוּ בְרָכ֣וֹת לָעַ֑ד תְּחַדֵּ֥הוּ בְ֝שִׂמְחָ֗ה אֶת־פָּנֶֽיךָ׃ כִּֽי־הַ֭מֶּלֶךְ בֹּטֵ֣חַ בַּיהֹוָ֑ה וּבְחֶ֥סֶד עֶ֝לְי֗וֹן בַּל־יִמּֽוֹט׃ תִּמְצָ֣א יָ֭דְךָ לְכׇל־אֹיְבֶ֑יךָ יְ֝מִֽינְךָ֗ תִּמְצָ֥א שֹׂנְאֶֽיךָ׃ תְּשִׁיתֵ֤מוֹ׀ כְּתַנּ֥וּר אֵשׁ֮ לְעֵ֢ת פָּ֫נֶ֥יךָ יְ֭הֹוָה בְּאַפּ֣וֹ יְבַלְּעֵ֑ם וְֽתֹאכְלֵ֥ם אֵֽשׁ׃ פִּ֭רְיָמוֹ מֵאֶ֣רֶץ תְּאַבֵּ֑ד וְ֝זַרְעָ֗ם מִבְּנֵ֥י אָדָֽם׃ כִּי־נָט֣וּ עָלֶ֣יךָ רָעָ֑ה חָֽשְׁב֥וּ מְ֝זִמָּ֗ה בַּל־יוּכָֽלוּ׃ כִּ֭י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם בְּ֝מֵֽיתָרֶ֗יךָ תְּכוֹנֵ֥ן עַל־פְּנֵיהֶֽם׃ ר֣וּמָה יְהֹוָ֣ה בְּעֻזֶּ֑ךָ נָשִׁ֥ירָה וּֽ֝נְזַמְּרָ֗ה גְּבוּרָתֶֽךָ׃
פירוש רש”י
20:2: יַעַנְךָ ה׳ בְּיוֹם צָרָה. הַמִּזְמוֹר הַזֶּה עַל שֵׁם שֶׁהָיָה שׁוֹלֵחַ אֶת יוֹאָב וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל לַמִּלְחָמָה, וְהוּא הָיָה עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם וּמִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶן, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״טוֹב כִּי תִהְיֶה לָנוּ מֵעִיר לַעֲזוֹר״ (שמואל ב יח:ג); וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סנהדרין מט.): אִילְמָלֵא דָוִד, לֹא עָשָׂה יוֹאָב מִלְחָמָה: | שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב. שֶׁהִבְטִיחוֹ בְּלֶכְתּוֹ לְחָרָן (בראשית כח:יג-טו), וְשָׁמַר הַבְטָחָתוֹ. לְכָךְ נֶאֱמַר: אֱלֹהֵי יַעֲקֹב: 20:3: מִקֹּדֶשׁ. מֵהֵיכַל קָדְשׁוֹ, שֶׁהוּא שׁוֹכֵן שָׁם: 20:4: מִנְחוֹתֶיךָ וְעוֹלָתְךָ. הֵם הַתְּפִלּוֹת שֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים בַּמִּלְחָמָה: | יְדַשְּׁנֶהָ סֶלָה. לְשׁוֹן שׁוּמָן, כְּמוֹ (דברים לא:כ) ״וְאָכַל וְשָׂבַע וְדָשֵׁן״, כְּלוֹמַר: יְקַבְּלֵם בְּרָצוֹן כְּעוֹלוֹת מְחִים: 20:6: נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ. כְּשֶׁיּוֹשִׁיעַ אוֹתְךָ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נְרַנְּנָה כֻּלָּנוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: | וּבִשְׁמוֹ נִדְגֹּל. נִתְאַסֵּף וְנַעֲשֶׂה חַיִל (תהלים ס:יד): 20:7: עַתָּה יָדַעְתִּי. זוֹ הִיא הָרְנָנָה שֶׁנְּרַנֵּן עַתָּה בַּתְּשׁוּעָה זוֹ שֶׁבָּאָה לְיוֹאָב וּלְיִשְׂרָאֵל, יָדַעְתִּי שֶׁחָפֵץ הַמָּקוֹם בִּי וְעָנָנִי מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ, כִּי תְּשׁוּעָתָם הִיא תְּשׁוּעָתִי: 20:8: אֵלֶּה בָרֶכֶב. יֵשׁ מִן הָאֻמּוֹת שֶׁבּוֹטְחִים בְּרֶכֶב בַּרְזֶל שֶׁלָּהֶם וְיֵשׁ שֶׁבּוֹטְחִים בְּסוּסֵיהֶם, אֲבָל אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה׳ נַזְכִּיר כִּי לוֹ הַיְשׁוּעָה. נַזְכִּיר לְשׁוֹן הַקְטָרָה וּתְפִלָּה, כְּמוֹ (ישעיהו סו:ג) ״מַזְכִּיר לְבוֹנָה״ (ויקרא ב:ב) ״אֶת אַזְכָּרָתָהּ״. וּלְפִיכָךְ הֵמָּה יִכְרְעוּ וְיִפֹּלוּ: 20:9: וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. נִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ ״מְעוֹדֵד עֲנָוִים״ (תהלים קמז:ו), לְשׁוֹן עֹז: 21:2: בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח מֶלֶךְ. רַבּוֹתֵינוּ פָּתְרוּהוּ עַל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וְנָכוֹן הַדָּבָר לְפוֹתְרוֹ עוֹד עַל דָּוִד עַצְמוֹ, לִתְשׁוּבַת אֲחֵרִים שֶׁדָּרְשׁוּ בוֹ שֶׁאַחַר שֶׁלָּקַח אֶת בַּת שֶׁבַע אָמַר מִזְמוֹר זֶה: 21:3: וַאֲרֶשֶׁת. לְשׁוֹן דִּבּוּר, וְאֵין לוֹ דִּמְיוֹן. וּמְנַחֵם הֵבִיא לוֹ חָבֵר: ״כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס״ (עזרא ג:ז), וּשְׁנֵיהֶם לְשׁוֹן מִבְטָא שְׂפָתַיִם: 21:4: כִּי תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב. קֹדֶם שֶׁשָּׁאַלְתִּי מִמְּךָ, הִקְדַּמְתָּ לִי בִּרְכָתְךָ עַל יְדֵי נָתָן הַנָּבִיא ״וְהַקִימוֹתִי אֶת זַרְעֲךָ וְגוֹמֵר״ (שמואל ב ז:יב), ״וַהֲכִינֹתִי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם״ (שמואל ב ז:יג): | תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז. ״וַיִּקַּח עֲטֶרֶת מַלְכָּם וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד״ (שמואל ב יב:ל): 21:5: חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ. כְּשֶׁהָיִיתִי בּוֹרֵחַ לְחוּצָה לָאָרֶץ מִפְּנֵי שָׁאוּל, הָיִיתִי מִתְפַּלֵּל: ״אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה׳ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים״ (תהלים קטז:ט): | נָתַתָּה לוֹ. שֶׁהֲשִׁיבוֹתַנִי לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: | אֹרֶךְ יָמִים. לְמַלְכוּתִי, שֶׁאָמַרְתָּ: ״וַהֲכִינֹתִי אֶת־כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ עַד־עוֹלָם״ (שמואל ב ז:יג): 21:6: תְּשַׁוֶּה. מְנַחֵם פָּתַר תְּשַׁוֶּה, ״תָּשִׂים״ (בראשית ו:טז), ״תָּשִׁית״ (תהלים כא:ד), לָשׁוֹן אֶחָד לָהֶם: 21:7: תְּחַדֵּהוּ. לְשׁוֹן חֶדְוָה: | אֶת פָּנֶיךָ. בְּגַן עֵדֶן. וְרַבּוֹתֵינוּ, שֶׁדְּרָשׁוּהוּ בְּמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵבִיאוּ רְאָיָה לַדָּבָר: ״וְעַד עַתִּיק יוֹמַיָּא מְטָה וּקְדָמוֹהִי הַקְרְבוּהִי״ (דניאל ז:יג); וְאוֹמֵר ״וְהִקְרַבְתִּיו וְנִגַּשׁ אֵלָי״ (ירמיה ל:כא): 21:8: בַּל יִמּוֹט. וּבְחֶסֶד עֶלְיוֹן הוּא בּוֹטֵחַ שֶׁלֹּא יִמּוֹט: 21:9: תִּמְצָא יָדְךָ לְכָל אוֹיְבֶיךָ. כָּל מַכַּת יָדְךָ שֶׁיֵּשׁ לְךָ לְהָבִיא, הָבֵא עַל אוֹיְבֶיךָ: 21:10: לְעֵת פָּנֶיךָ. לְעֵת זַעְמְךָ: | בְּאַפּוֹ יְבַלְּעֵם. תְּפִלָּה הִיא זוֹ: 21:11: פִּרְיָמוֹ מֵאֶרֶץ תְּאַבֵּד. לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא מִתְפַּלֵּל שֶׁיְּאַבֵּד זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק הָרָשָׁע: 21:12: כִּי נָטוּ עָלֶיךָ רָעָה. כְּנֶגֶד טִיטוּס הָרָשָׁע, שֶׁאָמַר: הָרַג אֶת עַצְמוֹ! (גיטין נו:): | בַּל יוּכְלוּ. לַעֲשׂוֹתָהּ: 21:13: כִּי תְשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם. אֲשֶׁר תָּשִׁית אוֹתָם לְחֵלֶק, שֶׁיְּחַלְּקוּ יִשְׂרָאֵל אֶת מָמוֹנָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כג:יח) ״וְהָיָה סַחְרָהּ וְאֶתְנַנָּהּ וְגוֹמֵר״: | בְּמֵיתָרֶיךָ תְּכוֹנֵן עַל פְּנֵיהֶם. בְּמֵיתְרֵי קַשְּׁתוֹתֶיךָ תְּכוֹנֵן חִצֶּיךָ וְתַזְמִינֵם לִירוֹת עַל פְּנֵיהֶם: 21:14: רוּמָה ה׳ בְּעֻזֶּךָ. עַל הַקָּמִים, וְנָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה (ספרים אחרי אינו):
פירוש רד”ק
20:1: למנצח מזמור לדוד: למ”ד לדוד פרשתיה (למעלה בהקדמה) בעבור דוד, כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ יג). המשורר היה אומר אותו בעבור דוד בצאתו למלחמה ואמר: 20:2: יענך יהוה ביום צרה כשתהיה בצרה במלחמה עם האויב, יענך בתפלתך שתתפלל לפניו. | ישגבך כי העזרה היא כמגדל עז שישגב האדם בו שלא תשלוט בו יד האויב. | שם אלהי יעקב: אמר אלהי יעקב לפי שראה יעקב עצמו בצרות יותר מאברהם ויצחק. וכן אמרו בדרש (שוחר טוב; דברים רבה ב): אלהי אברהם, אלהי יצחק אין כתיב כאן אלא אלהי יעקב. ואמר ריש לקיש משל לאשה עוברה שהיתה מקשה ללדת אמרין לה לית אנו ידעין מה נימר ליך אלא מאן דעני לאימך בעידן קשיותה יעני יתיך בקשיותך. כן כתיב ביעקב לאל הענה אתי ביום צרתי (בראשית לה ב) ולכן אמר להם דוד לישראל מי שענה ליעקב אביכם הוא יענה לכם, הוי אומר ישגבך שם אלהי יעקב. ובמקום אחר הוא אומר (בבלי ברכות סד א): מכאן לבעל הקורה שיכנס בעביה של קורה. כן יעקב הוא אבינו לבד; אבל אברהם היה לו בן אחר והוא ישמעאל, ויצחק היה לו עשו. גם יתכן לפרש כי פרוש אלהי יעקב על כל ישראל, כי נקראו יעקב וישראל, כמו אל תירא עבדי יעקב (ירמיהו ל י); וכן במקומות רבים. 20:3: ישלח עזרך מקדש ממקום הקדש, והוא הבית שהיה שם הארון; כי שם הכבוד, ומשם ישלח עזרך במלחמה. | ומציון כי בציון היה הארון; וכן אמר (תהלים יד ז [נג ז]): מי יתן מציון ישועת ישראל. | יסעדך: 20:4: יזכר יריח כמו (ויקרא ו ח) אזכרתה ליי’; כי בצאתו למלחמה היו מקריבין בעבורו, שיצליחהו האל, עלות ומנחות בבמת יחיד; וזו הבמה הגדולה אשר בגבעון. | כל מנחתך * כך הוא בכתב יד שלפנינו. ועלתך ידשנה ידשנה הסגו”ל במקום קמ”ץ; וכן ואקראה לך (שמואל א כח טו). ופרוש ידשנה: ישימה דשן, כלומר: שישלח אש לשרפה ויקבלנה ברצון. | סלה: 20:5: יתן לך כלבבך שיתן איביך תחתיך כמו שהוא בלבבך. | וכל עצתך ימלא: על דרך כי בתחבלות תעשה לך מלחמה (משלי כד ו); עצה וגבורה למלחמה (מלכים ב יח כ; ישעיהו לו ה). ובדרש (שוחר טוב; ושם נדרש על רבן גמליאל; ובשנוים אחרים): דוד, על ידי שהיה שלם לפני בוראו ובלב שלם מתפלל אליו, היו אומרים לו: יתן לך כלבבך; אבל לכל אדם אין אומרים כן, שפעמים שיש בלבו של אדם לגנוב או לעבור עברה, או דבר שאינו ראוי. אלא מה אומרים לו? ימלא יהוה כל משאלותיך. 20:6: נרננה בישועתך כשימלא יי’ כל משאלותיך ותשוב בשלום מן המלחמה, אז נרננה בישועתך. | ובשם אלהינו נדגל כלומר: בשמו נרים נסנו ודגלנו. | ימלא יהוה כל משאלותיך: 20:7: עתה ידעתי יאמר כל אחד ואחד מישראל: עתה ידעתי | כי הושיע יהוה משיחו כלומר: משיחו ומלכו הוא, והוא רוצה בו; ולא כמו שהיו אומרים עליו איביו, כי חוטא היה, ולא היה רוצה האל בו, כמו שהיו אומרים לו אין ישועתה לו באלהים סלה (תהלים ג ג). ועתה כשתושיעהו יודו כלם, כי משיחו הוא והוא מושיעו. | יענהו משמי קדשו בגברות ישע ימינו: כי במעט עם היה מפיל רבבות מאיביו, ולא היה יכול להיות זה, אלא בגבורות ימין האל שישלח להושיעו. 20:8: אלה ברכב ואלה בסוסים האיבים באים עלינו ברכב ובסוסים, והיו בוטחים בהם, כמו שנאמר (ישעיהו לא א): ויבטחו על רכב כי רב; | ואנחנו בשם יהוה אלהינו נזכיר: כשנזכיר שמו ונקראהו אנחנו ננצח; ואנחנו ברגל ננצח הרכב והסוסים. 20:9: המה כרעו ונפלו המה שהיו ברכב ובסוסים כרעו ונפלו: | ואנחנו שהיינו כנופלים לפניהם, כשנזכיר שם אלהינו | קמנו ונתעודד: פרושו נתגאה ונתרומם עליהם. ונתעודד כמו מעודד ענוים יי’ (תהלים קמז ו). 20:10: יהוה הושיעה המלך יעננו ביום קראנו: זהו שהיו אומרים וצועקים במלחמה, כמו שאמר: ואנחנו בשם יי’ אלהינו נזכיר; שהיו אומרים: יי’ הושיעה המלך יעננו ביום קראנו. ופרוש המלך: האל, שהוא מלך העולם, ובידו להושיענו. 21:1: למנצח מזמור לדוד: גם זה המזמור נאמר על דוד; ויש אומרים (בעל התרגום, שוחר טוב וזולתם): שנאמר על המלך המשיח. אם הוא על דוד פרוש לדוד: על דוד, כמו שפרשנו למעלה (כ א): ואחד מן המשוררים אמרו עליו ברוח הקדש; ואם הוא על המלך המשיח, לדוד הוא כמשמעו, כי המזמור הוא לדוד שאמרו ברוח הקדש על המשיח בנו, והאיבים הם גוג ומגוג ומחנהו שיצורו על ירושלם. או יהיה לדוד על המשיח, כי הוא נקרא דוד כמו (יחזקאל לז כה): ודוד עבדי נשיא להם לעולם. והנצרים מפרשים אותו על ישו; ואתה תשיב להם בכל פסוק ופסוק. יי’ בעזך ישמח מלך: הנה כי בלא עז האב לא יהיה עז לבן, ואם הוא חלש אינו אלה. וכן תאות לבו נתתה לו, כי תקדמנו, כל דבריו הם תלוים באחרים. ואמר: חיים שאל ממך; אם על הבשר לא האריך ימים, ואם על האלהות מה נתן לו? הלא כבר היו לו? ואמר: גדול כבודו בישועתך, אבל בלא ישועתך לא יהיה גדול כבודו, אם כן אינו אלה; ואם על הבשר לא היה אלא נקלה ונבזה. כי המלך בטח ביי’ א על האלהות אין צורך לו לבטוח באחר, ואין צורך לו לחסד עליון שלא ימוט, ואם על הבשר הרי נמוט, ותלוהו על המוט! וכן כל דברי המזמור. 21:2: יהוה בעזך ישמח מלך העי”ן בעזך נקראת בקמ”ץ חטוף. בעזך שתתן לו, וכן | ובישועתך | מה יגיל מאד: יגיל כתוב ביו”ד כמו יגיד דבר (קהלת י כ); והגימ”ל בסגו”ל מפני שהוא מלעיל הטעם ביו”ד האיתן. 21:3: תאות לבו נתתה לו נתתה לו כמו תתן לו, עבר במקום עתיד; וכן | וארשת שפתיו בל מנעת סלה: כי כן המנהג בדברי הנבואה בהרבה מקומות, כמו שכתבנו (תהלים ג ה). וארשת שפתיו כמו מבטא שפתי, ואין לו חבר במקרא. 21:4: כי תקדמנו ברכות טוב ברכות כל דבר טוב כמו ברכת שדים ורחם (בראשית מט כה); ברכת תהום (שם). אמר: כל הברכות תקדם לו ותתן לו. | תשית לראשו עטרת פז: שתקים מלכותו בכבוד ובגדלה. 21:5: חיים שאל ממך נתתה לו שתאריך לו ימים לעולם הזה; | ארך ימים עולם ועד: חיי העולם הבא. 21:6: גדול כבודו בישועתך שכשתושיעהו מאיביו יגדל כבודו לעיני העמים. | הוד והדר תשוה עליו: בישועתך, כי כל העולם יכבדוהו ויהדרוהו כשיראו כי הישועה באה לו מאתך. 21:7: כי תשיתהו ברכות לעד ברכות כמו והיה ברכה (שם יב ב). ואמר: לעד כי אפילו אחר מותו יתברכו בו, כמו בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה (שם מח כ). או פרוש: לעד על זרעו, כי כמו שיתברכו בו יתברכו בזרעו, כמו שאר לאברהם והתברכו בזרעך (שם כבי ח). | תחדהו תשמחהו מן ויחד יתרו (שמות יח ט). ומה שאמר | בשמחה אחר תחדהו, לחזק השמחה, כמו וטבח טבח (בראשית מג טז); ומעלה מעל (ויקרא ה כא); יבשו בשת (ישעיהו מב יז); ויצם דוד צום (שמואל ב יב טז); והדומים להם. | את פניך: כשתאים אליו פניך זו היא השמחה הגדולה שתהיה לו. לא ישמח ברב חילו וברב זהבו וכספו, אלא עם פניך שתפנה אליו, כמו ופניתי אליכם (ויקרא כו ט), ותאיר אליו פניך. ופנות פני האל ואור פניו היא ההצלחה שנותן לאדם בכל אשר יעשה. 21:8: כי המלך בטח ביהוה כי אין לו בטחון ושמחה אלא בך; ולא ברב המון. | ובחסד עליון יש לו בטחון כי הוא עליון על הכל ובידו להושיע או להטיב למי שירצה בו, הן ברב הן במעט. | בל ימוט: לפיכך הוא בטח שלא ימוט. ואמר: ובחסד, כי כל מה שהוא מטיב לברואיו הכל הוא חסד מאתו. 21:9: תמצא ידך לכל איביך תספיק לך ידך שלא תצטרך לעוזר אחר, כמו ידיו רב לו (דברים לג ז). אמר: כי ידו וימינו יספיקו לו. ולפי שהקדים: כי המלך בטח ביי’, אמר כנגד המלך: כיון שבטחת ביי’ תמצא ידיך לכל איביך! וכפל הדבר ואמר: | ימינך תמצא שנאיך: והוא כמו לשנאיך. ולמ”ד לכל איביך עומדת במקום שנים; וכמוהו רבים. ותמצא ענינו: תספיק, כמו ומצא להם (במדבר יא כב). או תמצא שנאיך הוא ענין אחר בלא חסרון הלמ”ד. ויהיה פרוש תמצא כמשמעו; ואמר: ימינך תמצא שנאיך כלומר: שלא יהיה להם כח ורשות להמלט מידך. 21:10: תשיתמו כתנור אש כמו תנור שיש בתוכו אש ועצים, והאש תאכל העצים, כן תשית אתה אותם | לעת פניך לעת כעסך עליהם, שיכלו כלם ויהיו כתנור אש שכלה מה שבתוכו. ועל הדרך הזה: שיתמו כגלגל כקש לפני רוח, כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים (תהלים פג יד טו), שאינו אומר שהם יהיו אש לבער אחרים, אלא שיהיו כאש שתצא ביער שיכלו וישרפו כל עצי היער כן יכלו הם; וכן ככיור אש בעצים (זכריה יב ו). ופניך כמו ופניה לא היו לה עוד (שמואל א א יח); פני יי’ חלקם (איכה ד טז); ופרושם: כעס. | יהוה באפו יבלעם תוכל להשית אותם כתנור אש, כי יי’ עמך שיבלעם | ותאכלם אש: 21:11: פרימו מארץ תאבד וזרעם מבני אדם: שלא ישאר להם זכר. 21:12: כי נטו עליך רעה חשבו מזמה בל יוכלו: זה יהיה להם גמולם, לפי שנטו עליך לעשות רעה אלו היה הכח בידם, וחשבו מזמה שלא יוכלו להביאה לידי מעשה, כי היו באים להלחם עליך ולעשות לך רעה. 21:13: כי תשיתמו שכם כי טעם למה שאמר: בל יוכלו. היאך לא יוכלו? כי אתה תשים אותם לחלק אחד כלם שלא יהיה להם כח להתערב עמך, אלא יהיו לעבר אחד כלם ואתה כנגדם. | במיתריך | תכונן חציך במיתריך ותורה אותם | על פניהם: והוא כמו כוננו חצם על יתר (תהלים יא ב); וכן במיתריך תכונן חציך. והוא על דרך קצרה, כי כן מנהג המקרא במקום שהענין מובן. 21:14: רומה יהוה בעזך העי”ן בקבו”ץ שפתים. יאמרו כל ישראל: רומה יי’ על האיבים בעזך, כי העז והגבורה לך היא, לא לנו! | נשירה ונזמרה גבורתך: ובעזך ובגבורתך שתתן לנו נשירה ונזמרה לך ונודה לך כי מאתך הכל.
פירוש מלבי”ם
20:1: דרך א’ - למנצח, מקישור דברי המזמור ועניניו מורה שנוסד על מלחמה שהיה לו לדוד עם איזה עם רחוק מירושלים והיה שם בסכנה וכשבא השמועה לציון התפללו שם עליו וגם שלחו חיל לעזרתו אולם בעת הלכו החיל נודע להם כי דוד נושע עפ”י נס, ובבוא החיל לשם נצחו שלא ע”י מלחמה רק בשם ה’, וכמדומה שהיה זה במלחמת פלשתים (שמואל ב כ״א:י״ז) שיעף דוד, וישבי בנוב אמר להכותו, ויעזר לו אבישי בן צרויה ויך את הפלשתי, אז נשבעו אנשי דוד לאמר לא תצא עוד עמנו למלחמה (שם ט”ו י”ח), ושם מבואר שהיה להם אח”כ עוד מלחמות בנוב אשר נצחו, ויתר ענין מלחמה הזאת בארו חז”ל (סנהדרין דף צ”ה) שהיה דוד אז בסכנה גדולה, ומזמור זה נחלק לג’ חלקים, (חלק א’) התפלה שהתפללו אז על דוד (ב’-ד’), (חלק ב’) מענה עדת המשוררים עת שמעו שנמלט דוד מן הסכנה (ד’ ז’), (חלק ג’) מענה ראש המשוררים על מה שנצחו החיל אח”כ את המלחמה שלא נצחו בחרב ובחנית רק בשם ה’ (ז’ י’): 20:2: יענך ה’, זה דברי התפלה שהתפללו אז בציון, א. שיענהו ה’ ביום צרה, ב) שהגם שהוא עתה רחוק מארץ הקדושה ישגבך שם אלהי יעקב, השם שהבטיח ליעקב בהיותו חוץ לארץ והנה אנכי עמך ושמרתיך וגו’ והשיבותיך אל האדמה הזאת, השם הזה יהיה גם לך למשגב שתשוב לא”י: 20:3: ישלח, ג) הגם שהוא עתה רחוק מציון ישלח עזרו מקדש משמים ומציון יסעדך אל העזר שיעזרך מקדש: 20:4: יזכר, הגם שאינו יכול עתה להקריב קרבנות כנהוג לפני התחלת המלחמה יזכר כל מנחותיך שהקרבת עד עתה ועולתך היינו כל העולות שהקריב, ידשנה יזכור הדשן שלהם, סלה, סיום המאמר: 20:5: יתן, (דברי להקת המשוררים), מצייר שבהיותם בדרך שמעו הבשורה שכבר נושע דוד, וזה היה תאות דוד בלבבו, ועז”א יתן לך כלבבך, וגם זה היה עצתו והסכמתו, ועז”א וכל עצתך ימלא, ומפרש נגד מ”ש יתן לך כלבבך הוא: 20:6: נרננה בישועתך, כן היה תאות לבבך שבעת נצא לקראת החלוץ נרנן על הישועה שנעשה לך טרם נבא, וכל עצתך ימלא שהיה העצה לך כי בשם אלהינו נדגל, עת נשא דגל מלחמה יהיה הדגל בשם ה’, שה’ יהיה שר החיל ההולך בראשם והדגל יקרא על שמו, ואנחנו נמשך אחר דגלו, ובמה שמלא ה’ גם חפץ לבבך, ידענו כי ימלא ה’ משאלותיך גם ביתר הדברים שתשאל, ואם מלא מה שבלבבך כ”ש שימלא את אשר תשאל בפה: 20:7: עתה, (מאמר ראש המשוררים) עתה ידעתי בבירור כי יענהו משמי קדשו הושיע ה’ משיחו, שעל משאלותיו הגיע לו מענה להודיעו שה’ בעצמו הושיע משיחו, ומענה זאת יגיעהו ע”י גבורות ישע של ימינו, ע”י שתהיה הישע בגבורות המתיחסות לימין שהוא למעלה מדרך הטבע, ומאין ידעתי זה? כי (ח-ט) אלה מפה ברכב, ואלה מפה לוחמים בסוסים, ואנחנו לא עשינו שום דבר רק בשם אלהינו נזכיר, ובכ”ז המה כרעו ונפלו, וגם מבאר שהיה הבדל בינינו וביניהם, אם בענין האמצעיים, שהם בחרו אמצעיים פחותים רכב וסוסים ואנחנו בחרנו ענין גדול במעלה כי בשם אלהינו נזכיר, אם בענין התכלית שהמה כרעו ואנחנו קמנו: 20:8: אלה, ומעתה שאני רואה שתשועתי היא למעלה מן הטבע לא אעשה עוד שום הכנות למלחמה, רק הגם שאלה ברכב ואלה בסוסים, מ”מ אנחנו רק בשם אלהינו נזכיר, ומ”מ יעשה לנו שני דברים, א. כי המה כרעו וגם נפלו, ב. ואנחנו קמנו וגם נתעודד ביתר ענינים בעושר והצלחה: 20:10: ה’ הושיעה, פסוק זה מציין נושא כל המאמר, שביום קראנו יעננו המלך ה’ הושיעה בעת קראנו בתפלה בעד המלך דוד, ענני המלך דוד לאמר “ה’ הושיעה” ר”ל איני בוטח לא בחיל ולא בכח רק בישועת ה’, כי כן היה שה’ הושיעו לבדו: | דרך ב’ (פירוש נוסף לפרק כ) (ב) יענך, מבאר שיש כמה הבדלים בין תשועת ה’ לתשועת אדם, א. כי יענך ה’ בעצמו לא ע”י שליח, ב. שלא יאחר מלהושיעו רק יענהו תכף ביום צרה, ג. ישגבך שם אלהי יעקב ששמו לבד הנקרא עליך יעשה אותך לדבר נשגב וחזק מאד: (ג) ישלח עזרך מקדש, ד. שלא יושיעך ע”י עזר ממלכי עמים רק מן הקדושה שלך תבא התשועה, וציון תהיה רק סעד אל התשועה, ר”ל אנשיך שיצאו מציון למלחמה יהיו רק סעד כי עקר העזר תהיה ע”י קדושת מעשיך: (ד) יזכר, ה. הנושע מב”ו ומקריב לו דורון כדי שיושיעהו לא ישלם לו שכר בעד הדורון שהביא לו כי יצא הדורון בעד התשועה, אבל ה’ יזכור כל מנחותיך לשלם לך שכר עליהם, ויזכור דשן עולותיך: (ה) יתן, ו. גם הדרך שבו תושע יהיה לפי העצה שיעצת אתה ולפי תאות לבך לא כב”ו שיושיע לפי עצתו ולפי חפץ לבבו של המושיע: (ו) נרננה, ז. הנושע מב”ו אין זה לו לתפארת ולא ירנן להתפאר בזה שזה מורה חלישות כחו, אבל הנושע בה’ ירנן ויתפאר בישועתך, כי בזה נדגול בשם אלהינו, וראו כל עמי הארץ כי שם ה’ נקרא על דגלנו וייראו ממנו ח. שאגב שיושיעך מצרתך זאת ימלא גם כל משאלותיך גם בדברים אחרים, ע”ד שאמר זה עני קרא וה’ שומע ומכל צרותיו הושיעו: (ז) עתה ידעתי, ר”ל כי יש תשועה טבעיית המיוחסת אל השמאל, אמנם ע”י כל התנאים הנאמרים ידעתי שלא היתה תשועה טבעיית רק כי הושיע ה’ משיחו בדרך נס, כי יענהו משמי קדשו ממקום שהוא למעלה מן המערכת, בגבורות ישע של ימינו, שהיא מיוחסת אל ה’ בעצמו ואל ימין ה’ עושה חיל למעלה מן הטבע: (י) ה’, ע”כ אבקש ה’ הושיעה שתהיה התשועה תמיד ע”י ה’, ומצד שהוא המלך המושל על כל יעננו תיכף ביום קראנו: 21:1: למנצח, במזמור הזה יספר הצלחות דוד מיום שנמשח למלך, ואיך הבטיחו ה’ שיהיה המלכות ירושה לבניו, ואיך נצח אח”כ את אויביו וימדד את מואב שני חבלים להמית, ושני פסוקים הראשונים הם הקדמה להמזמור כמו שיורה ע”ז מלת סלה: 21:2: ה’ בעזך, הנה כל מלך לא ישמח על עז מלך אחר, אבל על עזך ישמח המלך, וכן לא יגל המלך אם נושע ע”י מלך אחר שזה מורה חלישות כחו, אבל בישועתך מה יגל מאד: 21:3: תאות, התשועה ע”י ב”ו לא תהיה כפי תאות לב האדם כי יבוש מלשאול כל אשר עם לבבו, אבל אתה נתת לו כל תאות לבו, ומוסיף שגם ארשת שפתיו בל מנעת, כל מה שפורש בשפתיו נעשה ממילא, כי הטבע נשמעת לו, כאלו א”צ כלל שתתן לו רק שבל תמנע את הטבע השומעת לקולו: 21:4: כי מתחיל לספר הצלחות דוד, הראשון היה מה שמשחו ה’ ע”י שמואל למלך, אומר בעת שתקדמנו ברכות טוב, שהיא הברכה הראשונה שקדמת אותו בשהוא לא עלה על לבבו כלל להתאוות לזה, הברכה הזאת היתה היסוד לכל הצלחותיו, כי אז תשית לראשו עטרת פז שנשארה על ראשו בקביעות: 21:5: חיים, אח”כ רצה שאול להרגו ובקש ממך חיים שלא ימות ביד שאול, ונתתה לו, אח”כ בקש ממך אורך ימים שיתארכו ימיו, וגם זה נתת לו עולם ועד, שיתארכו ימיו תמיד: 21:6: גדול, אחר שמת שאול נתגדל כבודו ע”י ישועתך שמשחוהו כל ישראל והצליח במלחמותיו עד כי הוד והדר תשוה עליו, שההוד שנתת לו היה שוה עליו, ר”ל נערך לו וראוי אליו לפי מעשיו: 21:7: כי תשיתהו, אח”כ רצה לבנות הבית ובאהו הבטחה ע”י נתן הנביא שלא תסור המלכות מביתו עד עולם, כמ”ש והקימותי את זרעך וגו’ וחסדי לא אסיר מעמו וגו’ ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם, ואז בא המלך דוד וישב לפני ה’ וגו’ ויאמר אתה ה’ אלהים ודבריך יהיו אמת וגו’ ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם (שמואל ב ז׳:כ״ט) וז”ש בעת שתשיתהו שיהיה ברכות לעד, אז תחדהו בשמחה בעת שיהיה את פניך היינו בעת שישב לפני ה’, כי אז אמר בשמחתו לאמר כי המלך בוטח בה’, כמ”ש ודבריך יהיו אמת, ושהוא בוטח בחסד עליון אשר החסד הזה בל ימוט, כמו שבארתי (שם ולקמן פ”ט) שכסא דוד ע”י שהוכנה על החסד של ה’, החסד הוא דבר שאינו פוסק לעולם, עיי”ש: 21:9: תמצא, אחר החזיון הזה לחם דוד מלחמות גדולות עם פלשתים ומואב וארם ובני עמון, וימדד את מואב שני חבלים להמית (שם), ע”ז אומר בעת שידך השמאלית תמצא את אויבך, וימינך תמצא את שונאיך, אז בעת ההיא תשיתמו שיהיו בידך כאלו הם בתנור אש המוכן לעת פניך וכעסך, שכמו שהתנור יחמו אותו להיות מוכן על עת האפיה (הושע ז’) כן התנור שבו תשיתם הוא מוכן לעת פניך, שאז יבלעם באפו והאש תאכלם ולא לבד שתכלה אותם כי גם. פרימו שהם מעשיהם וקנינם תאבד מארץ, וזרעם תאבד מבני אדם, וזה יען כי נטו עליך רעה, ר”ל שרצו לעשות נגדך רע בפועל, ועכ”פ חשבו מזמה בל יוכלו, הגם שלא יכלו לעשות רע בפועל, חשבו ע”ז מזמה ועצה עמוקה לעשות רע נגדך והיו מוכנים לזה: 21:13: כי תשיתמו שכם, לכן מדד את מואב שני חבלים להמית, כאלו זה נעשה ע”י ה’ ששם אותם לחלקים שכם אחד להחיות ושנים להמית, ובמיתריך שהם החבלים שמדד אותם, בהם תכונן על פניהם, שהעביר חבלי המדידה על פניהם וכן מדדם: 21:14: רומה, יען פתח ה’ בעזך ישמח מלך בקש שירים ה’ בעזו, לעשות נקמה בגוים ובזה נשירה ונזמרה גבורתך:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - מנהיגות במשבר | מזמור כ — תפילת העם למלך לפני מלחמה; מזמור כא — הודיה אחרי ניצחון
- אפיון - ברית עם אלוקים | “יזכר כל מנחותיך ועולתך ידשנה” — זיכרון הקורבנות כבסיס לישועה
הערות
מילה נדירה: וְ/דוּמָה (Strong’s H1746) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,ישעיהו,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: רֵעֶה (Strong’s H7463) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל ב,מלכים א,משלי שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: כַּ/נִּדְגָּלֽוֹת (Strong’s H1713) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: תהילים,שיר השירים שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
זוג מזמורים: כ הוא תפילה לפני קרב, כא הוא הודיה אחריו — צמד ליטורגי ייחודי. “אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה’ אלוקינו נזכיר”: אחד הפסוקים החיסוניים המפורסמים ביותר.