שיקום איוב
פסוקים
וַיְהִ֗י אַחַ֨ר דִּבֶּ֧ר יְהֹוָ֛ה אֶת־הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶל־אִיּ֑וֹב וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־אֱלִיפַ֣ז הַתֵּימָנִ֗י חָרָ֨ה אַפִּ֤י בְךָ֙ וּבִשְׁנֵ֣י רֵעֶ֔יךָ כִּ֠י לֹ֣א דִבַּרְתֶּ֥ם אֵלַ֛י נְכוֹנָ֖ה כְּעַבְדִּ֥י אִיּֽוֹב׃ וְעַתָּ֡ה קְחוּ־לָכֶ֣ם שִׁבְעָֽה־פָרִים֩ וְשִׁבְעָ֨ה אֵילִ֜ים וּלְכ֣וּ׀ אֶל־עַבְדִּ֣י אִיּ֗וֹב וְהַעֲלִיתֶ֤ם עוֹלָה֙ בַּעַדְכֶ֔ם וְאִיּ֣וֹב עַבְדִּ֔י יִתְפַּלֵּ֖ל עֲלֵיכֶ֑ם כִּ֧י אִם־פָּנָ֣יו אֶשָּׂ֗א לְבִלְתִּ֞י עֲשׂ֤וֹת עִמָּכֶם֙ נְבָלָ֔ה כִּ֠י לֹ֣א דִבַּרְתֶּ֥ם אֵלַ֛י נְכוֹנָ֖ה כְּעַבְדִּ֥י אִיּֽוֹב׃ וַיֵּלְכוּ֩ אֱלִיפַ֨ז הַתֵּימָנִ֜י וּבִלְדַּ֣ד הַשּׁוּחִ֗י צֹפַר֙ הַנַּ֣עֲמָתִ֔י וַיַּעֲשׂ֔וּ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם יְהֹוָ֑ה וַיִּשָּׂ֥א יְהֹוָ֖ה אֶת־פְּנֵ֥י אִיּֽוֹב׃ וַיהֹוָ֗ה שָׁ֚ב אֶת־[שְׁב֣וּת] (שבית) אִיּ֔וֹב בְּהִֽתְפַּֽלְל֖וֹ בְּעַ֣ד רֵעֵ֑הוּ וַיֹּ֧סֶף יְהֹוָ֛ה אֶת־כׇּל־אֲשֶׁ֥ר לְאִיּ֖וֹב לְמִשְׁנֶֽה׃ וַיָּבֹ֣אוּ אֵ֠לָ֠יו כׇּל־אֶחָ֨יו וְכׇל־אַחְיֹתָ֜יו וְכׇל־יֹדְעָ֣יו לְפָנִ֗ים וַיֹּאכְל֨וּ עִמּ֣וֹ לֶ֘חֶם֮ בְּבֵיתוֹ֒ וַיָּנֻ֤דוּ לוֹ֙ וַיְנַחֲמ֣וּ אֹת֔וֹ עַ֚ל כׇּל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁר־הֵבִ֥יא יְהֹוָ֖ה עָלָ֑יו וַיִּתְּנוּ־ל֗וֹ אִ֚ישׁ קְשִׂיטָ֣ה אֶחָ֔ת וְאִ֕ישׁ נֶ֥זֶם זָהָ֖ב אֶחָֽד׃ וַיהֹוָ֗ה בֵּרַ֛ךְ אֶת־אַחֲרִ֥ית אִיּ֖וֹב מֵרֵֽאשִׁת֑וֹ וַֽיְהִי־ל֡וֹ אַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר אֶ֜לֶף צֹ֗אן וְשֵׁ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ גְּמַלִּ֔ים וְאֶלֶף־צֶ֥מֶד בָּקָ֖ר וְאֶ֥לֶף אֲתוֹנֽוֹת׃ וַֽיְהִי־ל֛וֹ שִׁבְעָ֥נָה בָנִ֖ים וְשָׁל֥וֹשׁ בָּנֽוֹת׃ וַיִּקְרָ֤א שֵׁם־הָאַחַת֙ יְמִימָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית קְצִיעָ֑ה וְשֵׁ֥ם הַשְּׁלִישִׁ֖ית קֶ֥רֶן הַפּֽוּךְ׃ וְלֹ֨א נִמְצָ֜א נָשִׁ֥ים יָפ֛וֹת כִּבְנ֥וֹת אִיּ֖וֹב בְּכׇל־הָאָ֑רֶץ וַיִּתֵּ֨ן לָהֶ֧ם אֲבִיהֶ֛ם נַחֲלָ֖ה בְּת֥וֹךְ אֲחֵיהֶֽם׃ וַיְחִ֤י אִיּוֹב֙ אַחֲרֵי־זֹ֔את מֵאָ֥ה וְאַרְבָּעִ֖ים שָׁנָ֑ה (וירא) [וַיִּרְאֶ֗ה] אֶת־בָּנָיו֙ וְאֶת־בְּנֵ֣י בָנָ֔יו אַרְבָּעָ֖ה דֹּרֽוֹת׃ וַיָּ֣מׇת אִיּ֔וֹב זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֥ע יָמִֽים׃
דמויות
- איוב — מתפלל בעד רעיו, מתברך פי שניים ממה שהיה לו, חי עוד מאה וארבעים שנה
- אליפז (הֵמָנִי) — נוזף בו ה’ על שלא דיבר נכונה; מצווה להביא קורבן ואיוב יתפלל עליו
- בלדד (השוחי) — נוזף בו ה’ כמו באליפז
- צופר (הנעמתי) — נוזף בו ה’ כמו באליפז ובלדד
מיקום
- עוץ — ארץ מגורי איוב שם חוזר לשגשג
אפיונים
- אפיון - בחירה ודחייה | ה’ בוחר באיוב ודוחה את הרעים — “לא דיברתם אלי נכונה כעבדי איוב”
- אפיון - קורבן | הרעים מביאים שבעה פרים ושבעה אילים; איוב מתפלל עליהם — קורבן ותפילה כאמצעי כפרה
- אפיון - שמירה מעונש על ידי צדקה | זכות איוב מגינה על רעיו — “אם לא פניו אשא לבלתי עשות עמכם נבלה”
הערות
הסיום מחזיר את עולם האגדה: איוב מקבל משנה לכל שהיה לו — 14,000 צאן, 6,000 גמלים, 1,000 צמד בקר. אך הבנים והבנות אינם “כפולים” — הוא מקבל שוב שבעה בנים ושלוש בנות. מדרש: שהבנים הקודמים עדיין קיימים בעולם אחר. שמות הבנות — יְמִימָה, קְצִיעָה, קֶרֶן הַפּוּךְ — יוצאי דופן ביופיים. “וַיָּמׇת אִיּוֹב זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים”.
ניווט
- קודם: אי_038_001 - נאום ה׳ מן הסערה
- אחרי: (סוף הספר)