נאום ה׳ מן הסערה
פסוקים
פרק לח וַיַּעַן־יְהֹוָ֣ה אֶת־אִ֭יּוֹב (מנהסערה) [מִ֥ן׀הַסְּעָרָ֗ה] וַיֹּאמַֽר׃ מִ֤י זֶ֨ה׀ מַחְשִׁ֖יךְ עֵצָ֥ה בְמִלִּ֗ין בְּֽלִי־דָֽעַת׃ אֱזׇר־נָ֣א כְגֶ֣בֶר חֲלָצֶ֑יךָ וְ֝אֶשְׁאָלְךָ֗ וְהוֹדִיעֵֽנִי׃ אֵיפֹ֣ה הָ֭יִיתָ בְּיׇסְדִי־אָ֑רֶץ הַ֝גֵּ֗ד אִם־יָדַ֥עְתָּ בִינָֽה׃ מִי־שָׂ֣ם מְ֭מַדֶּיהָ כִּ֣י תֵדָ֑ע א֤וֹ מִֽי־נָטָ֖ה עָלֶ֣יהָ קָּֽו׃ עַל־מָ֭ה אֲדָנֶ֣יהָ הׇטְבָּ֑עוּ א֥וֹ מִי־יָ֝רָ֗ה אֶ֣בֶן פִּנָּתָֽהּ׃ בְּרׇן־יַ֭חַד כּ֣וֹכְבֵי בֹ֑קֶר וַ֝יָּרִ֗יעוּ כׇּל־בְּנֵ֥י אֱלֹהִֽים׃
… הַֽ֭תְקַשֵּׁר מַעֲדַנּ֣וֹת כִּימָ֑ה אֽוֹ־מֹשְׁכ֖וֹת כְּסִ֣יל תְּפַתֵּֽחַ׃ הֲתֹצִ֣יא מַזָּר֣וֹת בְּעִתּ֑וֹ וְ֝עַ֗יִשׁ עַל־בָּנֶ֥יהָ תַנְחֵֽם׃ הֲ֭יָדַעְתָּ חֻקּ֣וֹת שָׁמָ֑יִם אִם־תָּשִׂ֖ים מִשְׁטָר֣וֹ בָאָֽרֶץ׃
פרק לט הֲיָדַ֗עְתָּ עֵ֭ת לֶ֣דֶת יַעֲלֵי־סָ֑לַע חֹלֵ֖ל אַיָּל֣וֹת תִּשְׁמֹֽר׃ תִּסְפֹּ֣ר יְרָחִ֣ים תְּמַלֶּ֑אנָה וְ֝יָדַעְתָּ֗ עֵ֣ת לִדְתָּֽנָה׃ תִּ֭כְרַעְנָה יַלְדֵיהֶ֣ן תְּפַלַּ֑חְנָה חֶבְלֵיהֶ֥ם תְּשַׁלַּֽחְנָה׃ יַחְלְמ֣וּ בְ֭נֵיהֶם יִרְבּ֣וּ בַבָּ֑ר יָ֝צְא֗וּ וְלֹא־שָׁ֥בוּ לָֽמוֹ׃
פרק מ וַיַּ֖עַן יְהֹוָ֥ה אֶת־אִיּ֗וֹב וַיֹּאמַֽר׃ הֲ֭רֹב עִם־שַׁדַּ֣י יִסּ֑וֹר מוֹכִ֖יחַ אֱל֣וֹהַּ יַעֲנֶֽנָּה׃ וַיַּ֖עַן אִיּ֥וֹב אֶת־יְהֹוָ֗ה וַיֹּאמַֽר׃ הֵ֣ן קַ֭לֹּתִי מָ֣ה אֲשִׁיבֶ֑ךָּ יָ֝דִ֗י שַׂ֣מְתִּי לְמוֹ־פִֽי׃ אַחַ֣ת דִּ֭בַּרְתִּי וְלֹ֣א אֶעֱנֶ֑ה וּ֝שְׁתַּ֗יִם וְלֹ֣א אוֹסִֽיף׃
פרק מא הֵן־תֹּחַלְתּ֥וֹ נִכְזָ֑בָה הֲגַ֖ם אֶל־מַרְאָ֣יו יֻטָֽל׃ לֹֽא־אַ֭כְזָר כִּ֣י יְעוּרֶ֑נּוּ וּמִ֥י ה֝֗וּא לְפָנַ֥י יִתְיַצָּֽב׃ מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּ֑ם תַּ֖חַת כׇּל־הַשָּׁמַ֣יִם לִי־הֽוּא׃
פרק מב וַיַּ֖עַן אִיּ֥וֹב אֶת־יְהֹוָ֗ה וַיֹּאמַֽר׃ (ידעת) [יָ֭דַעְתִּי] כִּי־כֹ֣ל תּוּכָ֑ל וְלֹֽא־יִבָּצֵ֖ר מִמְּךָ֣ מְזִמָּֽה׃ מִ֤י זֶ֨ה׀ מַעְלִ֥ים עֵצָ֗ה בְּֽלִ֫י־דָ֥עַת לָכֵ֣ן הִ֭גַּדְתִּי וְלֹ֣א אָבִ֑ין נִפְלָא֥וֹת מִ֝מֶּ֗נִּי וְלֹ֣א אֵדָֽע׃ שְֽׁמַֽע־נָ֭א וְאָנֹכִ֣י אֲדַבֵּ֑ר אֶ֝שְׁאָלְךָ֗ וְהוֹדִיעֵֽנִי׃ לְשֵֽׁמַע־אֹ֥זֶן שְׁמַעְתִּ֑יךָ וְ֝עַתָּ֗ה עֵינִ֥י רָאָֽתְךָ׃ עַל־כֵּ֭ן אֶמְאַ֣ס וְנִחַ֑מְתִּי עַל־עָפָ֥ר וָאֵֽפֶר׃
דמויות
- איוב — נענה על ידי ה’ מן הסערה; מכיר בגדולת האל ושותק: “הֵן קַלֹּתִי מָה אֲשִׁיבֶךָּ”
מיקום
- עוץ — ארץ מגורי איוב שם ה’ מגלה את עצמו מן הסערה
אפיונים
- אפיון - דיאלוג ישיר עם אלוקים | ה’ מדבר אל איוב ישירות מן הסערה — גילוי שאין כמוהו בתנ”ך לעוצמתו ולרוחבו הקוסמי
- אפיון - אות טבע ונס אלוקי | כל הסדר הקוסמי מוצג כעדות לגדולת ה’: כוכבי בוקר, כימה וכסיל, מזרות, חיות השדה — טבע כגילוי אלוקי
- אפיון - בחירה ודחייה | איוב “נבחר” לשמוע את הנאום האלוקי שלא ניתן לאיש אחר — הכרת הגבול היא עצמה הגאולה
הערות
שיא הספר: ה’ עונה לאיוב — לא בהסבר סיבת הסבל, אלא בשאלות המאתגרות את יכולת ההבנה האנושית. “אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיׇסְדִי אָרֶץ?” — שאלה שאינה השפלה אלא הזמנה לתפיסת עומק. איוב עונה: “לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ” — מעבר מידיעה שמיעתית לראייה ישירה.