תהלים פו — “הטה ה’ אזנך” — תפילת דוד
פסוקים
תְּפִלָּ֗ה לְדָ֫וִ֥ד הַטֵּֽה־יְהֹוָ֣ה אׇזְנְךָ֣ עֲנֵ֑נִי כִּֽי־עָנִ֖י וְאֶבְי֣וֹן אָֽנִי׃ שׇׁ֥מְרָ֣ה נַפְשִׁי֮ כִּֽי־חָסִ֢יד אָ֥֫נִי הוֹשַׁ֣ע עַ֭בְדְּךָ אַתָּ֣ה אֱלֹהַ֑י הַבּוֹטֵ֥חַ אֵלֶֽיךָ׃ חׇנֵּ֥נִי אֲדֹנָ֑י כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ אֶ֝קְרָ֗א כׇּל־הַיּֽוֹם׃ שַׂ֭מֵּחַ נֶ֣פֶשׁ עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֥י אֵלֶ֥יךָ אֲ֝דֹנָ֗י נַפְשִׁ֥י אֶשָּֽׂא׃ כִּֽי־אַתָּ֣ה אֲ֭דֹנָי ט֣וֹב וְסַלָּ֑ח וְרַב־חֶ֝֗סֶד לְכׇל־קֹֽרְאֶֽיךָ׃ הַאֲזִ֣ינָה יְ֭הֹוָה תְּפִלָּתִ֑י וְ֝הַקְשִׁ֗יבָה בְּק֣וֹל תַּחֲנוּנוֹתָֽי׃ בְּי֣וֹם צָ֭רָתִֽי אֶקְרָאֶ֗ךָּ כִּ֣י תַעֲנֵֽנִי׃ אֵין־כָּמ֖וֹךָ בָאֱלֹהִ֥ים׀אֲדֹנָ֗י וְאֵ֣ין כְּֽמַעֲשֶֽׂיךָ׃ כׇּל־גּוֹיִ֤ם׀ אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֗יתָ יָב֤וֹאוּ׀ וְיִשְׁתַּחֲו֣וּ לְפָנֶ֣יךָ אֲדֹנָ֑י וִ֖יכַבְּד֣וּ לִשְׁמֶֽךָ׃ כִּֽי־גָד֣וֹל אַ֭תָּה וְעֹשֵׂ֣ה נִפְלָא֑וֹת אַתָּ֖ה אֱלֹהִ֣ים לְבַדֶּֽךָ׃ ה֘וֹרֵ֤נִי יְהֹוָ֨ה׀ דַּרְכֶּ֗ךָ אֲהַלֵּ֥ךְ בַּאֲמִתֶּ֑ךָ יַחֵ֥ד לְ֝בָבִ֗י לְיִרְאָ֥ה שְׁמֶֽךָ׃ אוֹדְךָ֤׀ אֲדֹנָ֣י אֱ֭לֹהַי בְּכׇל־לְבָבִ֑י וַאֲכַבְּדָ֖ה שִׁמְךָ֣ לְעוֹלָֽם׃ כִּֽי־חַ֭סְדְּךָ גָּד֣וֹל עָלָ֑י וְהִצַּ֥לְתָּ נַ֝פְשִׁ֗י מִשְּׁא֥וֹל תַּחְתִּיָּֽה׃ אֱלֹהִ֤ים׀ זֵ֘דִ֤ים קָמוּ־עָלַ֗י וַעֲדַ֣ת עָ֭רִיצִים בִּקְשׁ֣וּ נַפְשִׁ֑י וְלֹ֖א שָׂמ֣וּךָ לְנֶגְדָּֽם׃ וְאַתָּ֣ה אֲ֭דֹנָי אֵל־רַח֣וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ פְּנֵ֥ה אֵלַ֗י וְחׇ֫נֵּ֥נִי תְּנָֽה־עֻזְּךָ֥ לְעַבְדֶּ֑ךָ וְ֝הוֹשִׁ֗יעָה לְבֶן־אֲמָתֶֽךָ׃ עֲשֵֽׂה־עִמִּ֥י א֗וֹת לְט֫וֹבָ֥ה וְיִרְא֣וּ שֹׂנְאַ֣י וְיֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי־אַתָּ֥ה יְ֝הֹוָ֗ה עֲזַרְתַּ֥נִי וְנִחַמְתָּֽנִי׃
פירוש רש”י
86:2: כִּי חָסִיד אָנִי. שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ גִּדּוּפִי וְחֶרְפָּתִי, וִיכֹלֶת בְּיָדִי לְהִנָּקֵם, וַאֲנִי שׁוֹתֵק. כָּךְ הִיא בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים. דָּבָר אַחֵר פֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ בִּבְרָכוֹת (ברכות ד.): וְלֹא חָסִיד אֲנִי, שֶׁכָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב יוֹשְׁבִין בִּכְבוֹדָן, וַאֲנִי יָדַי מְלֻכְלָכוֹת בְּדָם וּבְשָׁפִיר וּבְשִׁלְיָא וְכוּ׳? 86:3: כָּל הַיּוֹם. כָּל הַגָּלוּת, שֶׁהוּא יוֹם לָאֻמּוֹת וְלַיְלָה לְיִשְׂרָאֵל. כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים: 86:4: נַפְשִׁי אֶשָּׂא. לִבִּי אֲכַוֵּן: 86:8: וְאֵין כְּמַעֲשֶׂיךָ. הַמַּקְדִּים עֶלְיוֹנִים לְתַחְתּוֹנִים: 86:10: וְעֹשֶׂה נִפְלָאוֹת אַתָּה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ. עַד שֶׁלֹּא נִבְרְאוּ הַמַּלְאָכִים נִבְרְאוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ (שו״ט פו, ג). לְפִיכָךְ יְכַבְּדוּ כָל הַגּוֹיִם לִשְׁמֶךָ: 86:13: מִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיָּה. דֶּרֶךְ הַמְנַאֲפִים לְהִנָּתֵן בְּעוּמְקָהּ שֶׁל שְׁאוֹל, וּמִשָּׁם הִצַּלְתַּנִי, שֶׁאָמַר לִי נָתָן הַנָּבִיא: ״גַּם ה׳ הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ״ (שמואל ב יב:יג): 86:14: זֵדִים קָמוּ עָלַי. דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל: | וְלֹא שָׂמוּךָ לְנֶגְדָּם. לֹא זָכְרוּ אֲשֶׁר רָאוּ שֶׁמְּשָׁחַנִי שְׁמוּאֵל עַל פִּיךָ (שמואל א טז:יב): 86:16: לְבֶן אֲמָתֶךָ. בֶּן הָאָמָה מַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ לִפְנֵי אֲדוֹנָיו יוֹתֵר מִמִּקְנַת כֶּסֶף, שֶׁבֶּן הָאָמָה יְלִיד בַּיִת הוּא וְגָדַל בְּחֵיק אֲדוֹנָיו: 86:17: עֲשֵׂה עִמִּי אוֹת לְטוֹבָה. שֶׁיְּהֵא נִכָּר לַאֲחֵרִים שֶׁמָּחַלְתָּ לִי: | וְיִרְאוּ שׂוֹנְאַי. הָאוֹת וְיֵבֹשׁוּ, וְלֹא שָׁמַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִיתֵּן הָאוֹת בְּיָמָיו, אֶלָּא בִּימֵי שְׁלֹמֹה בְּנוֹ, כְּשֶׁדָּבְקוּ הַשְּׁעָרִים זֶה בָּזֶה וְלֹא נִפְתְּחוּ עַד שֶׁאָמַר (דברי הימים ב ו:מב): ״אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִד עַבְדֶּךָ״:
פירוש רד”ק
86:1: תפלה. זה המזמור חברו דוד בעודנו בורח מפני שאול ואמר דוד תפלה זו לאל יתברך שישמרהו ויושיעהו מיד מבקשי נפשו: ואמר כי עני ואביון אני. הכפל לחזק, וקרא עצמו עני, כי עני היה באותן המקומות שהיה הולך ולא היה לו סיפוקו אם לא שהיו עוזרים אותו קרוביו ואנשי יהודה בסתר, או הימים אשר היה עם אכיש שהיה מתפרנס משלל האומות: 86:2: שמרה. השי”ן נקרא בקמ”ץ וגעיה עם הקמ”ץ להורות כי כן נקרא ולא בקמץ חטף והוא צווי כמו שמרה זאת לעולם (דהי”א כט, יח) זכרה לי אלהי לטובה (נחמיה יג, לא) שהם חטופים כמשפט, אבל זה נמשך בשי”ן בטעם להאריך נועם הניגון. וכן (מזמור טז, א) שמרני אל כי חסיתי בך: | כי חסיד אני. יש תמיהים איך קרא דוד עצמו חסיד, ואין בזה תימה כי חסיד היה עם האלהים ועם אנשים אף על פי שלפעמים הוא חוטא לבו היה ישר ומתחרט בחטא ולא היה מתפאר אלא כנגד אויביו שהיו מריעים לו והוא אינו מריע להם, אבל מטיב להם והם שמחים לאידו והוא שמח לטובתם וכן שאול שהיה רודפו הצילו פעמים וכן לשאר אויביו היה מתחסד עמהם אם כן אין בזה תימה: | הבוטח אליך. כאלו אמר אתה אלהי הושע עבדך הבוטח אליך. ואליך כמו הבוטח בך: 86:3: כל היום. כלומר תמיד כל היום כלומר קריאתי אינה לעוזר אחר אלא אליך לפיכך חנני: 86:4: שמח נפש. שהוא ביגון ואנחה שמח אותה: | נפשי אשא. דרך תחינה בכל לב, או דרך מנחה או דרך תקוה ותוחלת: 86:5: טוב. לכל הבריות כמו שכתוב טוב ה’ לכל: | וסלח. לחטאים: 86:6: האזינה. תחינות רבות שאני מתחנן לפניך: 86:7: כי תענני. לפניך אקראך ביום צרתי כי ידעתי שתענני כי כל קורא אליך בלב שלם אתה עונה כי אינך כאלהים אחרים שקוראים להם עובדיהם ולא יענו, לפיכך אמר אחריו אין כמוך באלהים והאלהים הם השמש והירח והככבים ועובדיהם סבורים שהם יכולים להציל הצועק והם אף על פי שיש להם ממשלה בתחתונים אינם אלוהות: 86:8: אין כמוך. בהם כי הם שלוחים ואתה שולח ואין בידם לעשות אלא כפי שהם מצווים: | ואין. בהם שיעשה כמעשיך כי הם אינם עושים אלא כפי מצותך: 86:9: כל. בזמן הזה יש איזה אומות טועים בעבודתם באלהים רבים אבל יהיה עוד זמן שכל הגוים אשר עשית יכירו כי אתה עשית ויבואו וישתחוו לפניך כי יכירו כי אתה אדון הכל: | ויכבדו לשמך. לא לשם זולתך וזה יהיה בזמן משיחנו: 86:10: כי. יכירו אז כולם כי אתה גדול על כל אלהים ואתה שעושה נפלאות כשיראו שתעשה נפלאות עם ישראל בהוציאך אותם מביניהם אז יכירו כי אתה אלהים לבדך: 86:11: הורני. אף על פי שאני יודע כי אתה אלהים לבדך מדרך הקבלה ובמעט ידיעתי אני מתחנן לפניך שתורני דרכיך ותוסיף לי ידיעה בחכמת יצירתך וכי כולם עומדים בכחך וכשאדע זאת הידיעה שהיא חכמת הטבע אהלך באמתך שהיא חכמת האלהות: ואמר אהלך. כלומר יהיה לי דרך ללכת בה אע”פ שלא אוכל להשיג לבבי ליראה שמך, שלא יהא לבי פונה אילך ואילך אלא יחד אותי ליראה שמך ולא אירא מבני אדם אלא שמך לבדך אירא: 86:12: אודך. ואז כשתיחד לבבי אליך אודך בכל לבי שלא יהיה מקצת לבבי ומחשבתי לזולתך אלא בכל לבי אודך ואכבדה שמך לעולם: 86:13: כי. והדין עלי שאודך ואכבדה שמך כי חסדך גדול עלי יתכן לפרשו על שעבר שהצילו כמה פעמים מיד אויביו ומיד שאול שבקשו להורגו: | ומשאול תחתיה. פירוש הקבר ובאומרו תחתיה הוא כפל הצרה כי כל שאול הוא תחתיה אלא אמר תחתיה לרבות ויש לפרש הפסוק על העתיד: | והצלת. כמו ותציל ויש מפרשים משאול תחתיה מדין גיהנם: 86:14: אלהים זדים קמו עלי. הרודפים אחרי בזדון ולא מוכרחים ואנוסים כי רבים היו שונאי דוד והיו רודפים אותו ברצונם בזדון: | ולא שמוך לנגדם. כלומר שקמו עלי ובקשו נפשי לא פחדו ממך שתשלם גמולם: 86:15: ואתה ה’ אל רחום וחנון. שתרחם עלי: | וחנון. שתטיב לי: | ארך אפים. אם חטאתי הארך אפך לי ולא תענישני עד שאשוב בתשובה שלימה לפניך ותסלח לי כי מדתך ארך אפים: וכן אתה רב חסד ואמת. תרבה לי חסדך ואמתך. והאמת עם דוד הוא לקיים לו דברי המלוכה: 86:16: פנה. כאדם הפונה מעסקיו ונותן עיניו בדבר אחר: | לבן אמתך. זכר האם לפי שהיא עיקר היצירה כי גידול העובר בימי יציאתו בבטן האם הוא ושם מתגדל ונוצר זמן הקצוב גם אחר יציאתו ניזון בשדי האם לפיכך טבע האם נקשר בבן יותר מטבע האב כי מעשי האדם הן לטוב הן לרע אע”פ שהם בבחירת האדם לפי למודו יהיו מעשיו ויש בהן קצת גם כן בטבע יצירתו. אמר אני עבדך משני פנים אחד שהרגלתי עצמי בעבודתך ועוד כי היה בטבעי ג”כ כי אמי היתה אמתך: 86:17: עשה עמי אות לטובה. זהו המלוכה והוא יהיה אות לטובה לשונאי כי אתה בחרת בי מאז: | ויבושו. כי יראו כי אתה עזרתני ונחמתני:
פירוש מלבי”ם
86:1: תפלה לדוד, שיצילהו ה’ מיד אויביו ומבקשי נפשו, הטה ה’ אזנך ענני, מבקש שיענהו מפני חמשה טעמים, א. מצד הרחמים כי עני ואביון אני, ודרכך לרחם, ב. מצד המשפט והדין, שמרה נפשי כי חסיד אני, ועם חסיד תתחסד, ואמר שמרה נפשי בל תתמוטט נפשו מן החסידות ע”י רדיפת אויביו, ג. מצד הבטחון, הושע עבדך מצד שהוא בוטח אליך, וזה נוגע לכבוד שמך לעזור הבוטחים בך, ד. מצד התפלה, ועז”א חנני ה’ כי אליך אקרא, ובשגם שאני מתמיד בקריאתי כל היום, ובאר שתפלתו היא מצד החנינה, (כמ”ש ואתחנן אל ה’ שמבקש חנינה), ועל זה אמר חנני ה’, ה. מצד שאני מתיאש מכל עניני העולם ואין לי דבר בעולם רק עניני עבודתך, וז”ש שמח נפש עבדך, אחר שאין לי שמחה בעולם משום דבר רק בך, כי רק אליך ה’ נפשי אשא: 86:5: כי אתה ה’, ר”ל שמניעת התשועה לא יצוייר רק באחד מג’ פנים א. מצד הנותן אם אין בטבעו להיטיב, אבל אתה ה’ טוב ב. מצד המקבל אם אינו ראוי אל הטובה ע”י חטאיו, אבל אתה ה’ סלח ומוחל לחטאים, ג. מצד הקשר שבין הנותן והמקבל, אם דרך הנותן שלא לתת רק כפי המעשה שבזה יכול להיות שאין אני ראוי מצד מעשי, אבל אתה ה’ רב חסד לכל קוראיך, אינך נותן לפי הדין רק מצד החסד מבלי השקף על המקבל ומעשיו: 86:6: האזינה ה’ תפלתי, התפלה היא שפיכת הנפש והדבקה במקורה, ובזה מובדלת מן תחנה ויתר לשונות שמורים על בקשת צרכיו, אבל התפלה היא התרוממות הנפש מכל עניני הגשם, רק שבעת שיאזין ה’ את התפלה אז דרכו להקשיב גם קול התחנונים מה שיחנן גם הגוף בעת ההיא לצרכו, ועז”א שע”י שתאזין תפלתי תקשיב גם קול תחנונותי: 86:7: ביום צרתי, בפרט שאקראך ביום צרתי, ואז ודאי תענני כי דרכך להושיע בעת צרה: 86:8: אין כמוך, הנה בין העכו”ם היו כתות שהיו מכחישים הנהגתו, ואמרו שהגם שהוא לבדו ברא את העולם מסר ההנהגה לכחות אחרים גלגלים וכוכבים וכדומה שהם המנהיגים את העולם, ולעומת זה אין כמוך באלהים, בין אלהים השופטים ומנהיגים אין כמוך, כי אתה המנהיג העליון וכולם מקבלים כחם מאתך, ויש כתות שהיו אומרים שהיו פועלים רבים בבריאה ושנברא על ידי עילות ועלולים ולעומת זה אמר ואין כמעשיך, ולכן כל גוים אשר עשית אחר שאתה עשית אותם, יבואו וישתחוו לפניך ה’ ויכבדו לשמך, ר”ל כי המכחישים שאינו מנהיג את העולם יתנו לו כבוד מצד שהוא הסבה הראשונה, אבל לא ישתחוו לפניו, אחר שלדעתם אינו יודע מאומה מהעולם השפל, והכת השניה שאמרו שנמצאו פועלים רבים, לא יכבדו אותו לבדו אחר שיש בוראים רבים, אבל אחר שאין כמוך באלהים בהנהגה לכן כולם ישתחוו לפניך, וע”י שאין כמעשיך לכן יכבדו לשמך: 86:10: כי גדול אתה ועושה נפלאות, שם גדול מורה אצל ה’ שהוא ראש הסבות וסופם עד אחרית המסובבים, ואחר שגדול אתה לבדך א”כ מבואר שאין כמעשיך ואין שותף בבריאת העולם, ואחר שאתה עושה נפלאות לשדד הטבע ולהרסו מבואר שאתה המנהיג כל כחות הטבע, ואין כמוך באלהים ה’, ור”ל שאחר שאתה הבורא והמשגיח ויכול להרוס סדרי הטבע אם כן בכחך להושיעני, לכן ביום צרתי אקראך כי תענני: 86:11: הורני ה’ בקש שיודיעהו ג’ דברים, א. דרכך, שהוא דרכי הנהגתו איך מנהיג העולם בחסד ורחמים, למען ילמד ללכת בדרכים אלה כמ”ש והלכתי בדרכיו מה הוא רחום וכו’, ב. שיודיעהו האמתיות הנעלמים משכל האדם והם האמתיות בענין הליכתו ומנהגיו שהם חקי התורה ומצותיה למען ידע ללכת בם ועז”א אהלך באמתך, ג. האמתיות באמונות ודעות שישיג בשכל העיוני אחדות ה’ השגחתו ויכלתו וכדומה, שבזה תיחד לבבי ליראה שמך, שעי”כ לא יירא רק מה’ לבדו: 86:12: אודך ה’ בכל לבבי, ההודאה היא על הטובות שהשיג, ולא תהיה ההודאה עם כונת מבקש, שיבקש עי”כ שיוסיף להיטיב לו שאז אינו מודה בכל לבבו, רק אודך בכל לבבי וכמ”ש למעלה (סימן ט’), וגם אכבדה שמך לעולם ע”י ספור תהלותיו וגבורותיו: 86:13: כי חסדך, ר”ל שעשה אתי טובות כפולות, בין לגוף בין לנפש, על טובות הגוף אמר כי חסדך גדול עלי, ועל טובות הנפש אמר והצלת נפשי משאול תחתיה, שהציל הגוף מאויביו, והנפש מיצר הרע וכחות המחטיאים אותה: 86:14: אלהים, איני יכול להמלט משונאי ע”י צדקי כי זדים קמו עלי, אינם קמים עפ”י טענה רק מצד שהם זדים עושים רע בזדון, ולא יועיל צדקי לנגדם, וכן לא אוכל להתגבר נגדם בכח כי עדת עריצים בקשו נפשי, שהם חזקים ועריצים, וכן לא אקוה שייראו מה’ כי לא שמו אלהים לנגדם: 86:15: (טו-טז) ואתה ה’ אל רחום וכו’ פנה אלי, מפרש מצד שאתה רחום פנה אלי לראות בעניי, ומצד שאתה חנון חנני, ומצד מדת אמת תנה עזך לעבדך, מצד שאני עבדך ועובד אותך, ומצד מדת חסד הושיעה לבן אמתך, ור”ל שעובד את ה’ מצד בחירתו, שעז”א עבדך, ומצד שנוצר לזה בטבע מאבותיו שעז”א לבן אמתך, וזה חסד שיצרו באופן זה שיהיה מוכן בטבע לעבוד את ה’: 86:17: עשה, ונגד מדת ארץ אפים אומר הגם שחטאתי עשה עמי אות לטובה עד שיראו שונאי שמחלת את עוני ויבושו, (וכמו שפי’ חז”ל שהיה האות בעת שהכניס שלמה את הארון לבית קדש הקדשים), כי אתה ה’ עזרתני נגד אויבי ונחמתני על הצרות שסבלתי:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - דיאלוג ישיר עם אלוקים | “הטה ה’ אזנך ענני כי עני ואביון אני” — תפילה אישית מרוכזת, “יחד לבבי ליראה שמך”
- אפיון - מנהיגות במשבר | “ה’ אלוקים חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ואמת” — ציטוט י”ג מידות כבסיס לבקשה
הערות
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אַל (Strong’s H409) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: וְ/עֻנִּי (Strong’s H6042) — מופיעה 3 פעמים בתנ”ך, ב: נחמיה,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
CT-012 — תפילה במשבר: פו הוא מזמור תפילה אישית ייחודי בספר ג — כולו מרוכז בפנייה לה’. “הראני אות לטובה”: פו:יז — בקשת אות, אבל מתוך אמון קיים — לא ספק, אלא חיזוק. לפי רד”ק: “כי אתה אדוני טוב וסלח” — מידת הסלחנות נזכרת לפני ציטוט הי”ג מידות — הגדרת הטוב האלוקי כמכוון לסליחה.