תהלים עט-פ — “אלוקים באו גויים בנחלתך”
פסוקים
מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֱֽלֹהִ֡ים בָּ֤אוּ גוֹיִ֨ם׀ בְּֽנַחֲלָתֶ֗ךָ טִ֭מְּאוּ אֶת־הֵיכַ֣ל קׇדְשֶׁ֑ךָ שָׂ֖מוּ אֶת־יְרוּשָׁלַ֣͏ִם לְעִיִּֽים׃ נָתְנ֡וּ אֶת־נִבְלַ֬ת עֲבָדֶ֗יךָ מַ֭אֲכָל לְע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּשַׂ֥ר חֲ֝סִידֶ֗יךָ לְחַיְתוֹ־אָֽרֶץ׃ שָׁפְכ֬וּ דָמָ֨ם׀ כַּמַּ֗יִם סְֽבִ֘יב֤וֹת יְֽרוּשָׁלָ֗͏ִם וְאֵ֣ין קוֹבֵֽר׃ הָיִ֣ינוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִיבוֹתֵֽינוּ׃ עַד־מָ֣ה יְ֭הֹוָה תֶּאֱנַ֣ף לָנֶ֑צַח תִּֽבְעַ֥ר כְּמוֹ־אֵ֝֗שׁ קִנְאָתֶֽךָ׃ שְׁפֹ֤ךְ חֲמָתְךָ֗ אֶֽל־הַגּוֹיִם֮ אֲשֶׁ֢ר לֹא־יְדָ֫ע֥וּךָ וְעַ֥ל מַמְלָכ֑וֹת אֲשֶׁ֥ר בְּ֝שִׁמְךָ֗ לֹ֣א קָרָֽאוּ׃ כִּ֭י אָכַ֣ל אֶֽת־יַעֲקֹ֑ב וְֽאֶת־נָוֵ֥הוּ הֵשַֽׁמּוּ׃ אַֽל־תִּזְכׇּר־לָנוּ֮ עֲוֺנֹ֢ת רִאשֹׁ֫נִ֥ים מַ֭הֵר יְקַדְּמ֣וּנוּ רַחֲמֶ֑יךָ כִּ֖י דַלּ֣וֹנוּ מְאֹֽד׃ עׇזְרֵ֤נוּ׀ אֱלֹ֘הֵ֤י יִשְׁעֵ֗נוּ עַֽל־דְּבַ֥ר כְּבֽוֹד־שְׁמֶ֑ךָ וְהַצִּילֵ֥נוּ וְכַפֵּ֥ר עַל־חַ֝טֹּאתֵ֗ינוּ לְמַ֣עַן שְׁמֶֽךָ׃ לָ֤מָּה׀ יֹאמְר֣וּ הַגּוֹיִם֮ אַיֵּ֢ה אֱֽלֹהֵ֫יהֶ֥ם יִוָּדַ֣ע (בגיים) [בַּגּוֹיִ֣ם] לְעֵינֵ֑ינוּ נִ֝קְמַ֗ת דַּֽם־עֲבָדֶ֥יךָ הַשָּׁפֽוּךְ׃ תָּ֤ב֣וֹא לְפָנֶיךָ֮ אֶנְקַ֢ת אָ֫סִ֥יר כְּגֹ֥דֶל זְרוֹעֲךָ֑ ה֝וֹתֵ֗ר בְּנֵ֣י תְמוּתָֽה׃ וְהָ֘שֵׁ֤ב לִשְׁכֵנֵ֣ינוּ שִׁ֭בְעָתַיִם אֶל־חֵיקָ֑ם חֶרְפָּ֘תָ֤ם אֲשֶׁ֖ר חֵרְפ֣וּךָ אֲדֹנָֽי׃ וַאֲנַ֤חְנוּ עַמְּךָ֨׀ וְצֹ֥אן מַרְעִיתֶךָ֮ נ֤וֹדֶ֥ה לְּךָ֗ לְע֫וֹלָ֥ם לְד֥וֹר וָדֹ֑ר נְ֝סַפֵּ֗ר תְּהִלָּתֶֽךָ׃ לַמְנַצֵּ֥חַ אֶל־שֹׁשַׁנִּ֑ים עֵד֖וּת לְאָסָ֣ף מִזְמֽוֹר׃ רֹ֘עֵ֤ה יִשְׂרָאֵ֨ל׀ הַאֲזִ֗ינָה נֹהֵ֣ג כַּצֹּ֣אן יוֹסֵ֑ף יֹשֵׁ֖ב הַכְּרוּבִ֣ים הוֹפִֽיעָה׃ לִפְנֵ֤י אֶפְרַ֨יִם׀ וּבִנְיָ֘מִ֤ן וּמְנַשֶּׁ֗ה עוֹרְרָ֥ה אֶת־גְּבוּרָתֶ֑ךָ וּלְכָ֖ה לִישֻׁעָ֣תָה לָּֽנוּ׃ אֱלֹהִ֥ים הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֑וֹת עַד־מָתַ֥י עָ֝שַׁ֗נְתָּ בִּתְפִלַּ֥ת עַמֶּֽךָ׃ הֶ֭אֱכַלְתָּם לֶ֣חֶם דִּמְעָ֑ה וַ֝תַּשְׁקֵ֗מוֹ בִּדְמָע֥וֹת שָׁלִֽישׁ׃ תְּשִׂימֵ֣נוּ מָ֭דוֹן לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ וְ֝אֹיְבֵ֗ינוּ יִלְעֲגוּ־לָֽמוֹ׃ אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ וְהָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃ גֶּ֭פֶן מִמִּצְרַ֣יִם תַּסִּ֑יעַ תְּגָרֵ֥שׁ גּ֝וֹיִ֗ם וַתִּטָּעֶֽהָ׃ פִּנִּ֥יתָ לְפָנֶ֑יהָ וַתַּשְׁרֵ֥שׁ שׇׁ֝רָשֶׁ֗יהָ וַתְּמַלֵּא־אָֽרֶץ׃ כׇּסּ֣וּ הָרִ֣ים צִלָּ֑הּ וַ֝עֲנָפֶ֗יהָ אַֽרְזֵי־אֵֽל׃ תְּשַׁלַּ֣ח קְצִירֶ֣הָ עַד־יָ֑ם וְאֶל־נָ֝הָ֗ר יוֹנְקוֹתֶֽיהָ׃ לָ֭מָּה פָּרַ֣צְתָּ גְדֵרֶ֑יהָ וְ֝אָר֗וּהָ כׇּל־עֹ֥בְרֵי דָֽרֶךְ׃ יְכַרְסְמֶ֣נָּֽה חֲזִ֣יר מִיָּ֑עַר וְזִ֖יז שָׂדַ֣י יִרְעֶֽנָּה׃ אֱלֹהִ֣ים צְבָאוֹת֮ שֽׁ֫וּב־נָ֥א הַבֵּ֣ט מִשָּׁמַ֣יִם וּרְאֵ֑ה וּ֝פְקֹ֗ד גֶּ֣פֶן זֹֽאת׃ וְ֭כַנָּה אֲשֶׁר־נָטְעָ֣ה יְמִינֶ֑ךָ וְעַל־בֵּ֝֗ן אִמַּ֥צְתָּה לָּֽךְ׃ שְׂרֻפָ֣ה בָאֵ֣שׁ כְּסוּחָ֑ה מִגַּעֲרַ֖ת פָּנֶ֣יךָ יֹאבֵֽדוּ׃ תְּֽהִי־יָ֭דְךָ עַל־אִ֣ישׁ יְמִינֶ֑ךָ עַל־בֶּן־אָ֝דָ֗ם אִמַּ֥צְתָּ לָּֽךְ׃ וְלֹא־נָס֥וֹג מִמֶּ֑ךָּ תְּ֝חַיֵּ֗נוּ וּבְשִׁמְךָ֥ נִקְרָֽא׃ יְ֘הֹוָ֤ה אֱלֹהִ֣ים צְבָא֣וֹת הֲשִׁיבֵ֑נוּ הָאֵ֥ר פָּ֝נֶ֗יךָ וְנִוָּשֵֽׁעָה׃
פירוש רש”י
79:1: לְעִיִּים. לְגַלִּים. וּמַהוּ מִזְמוֹר, וַהֲלֹא קִינָה הִיא?! אֶלָּא לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּלָּה ה׳ אֶת חֲמָתוֹ״ (איכה ד:יא), וּבַמֶּה כִּלָּה? ״וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן״ (איכה ד:יא) – מִזְמוֹר וְשִׁיר הוּא, שֶׁשָּׁפַךְ חֲמָתוֹ עַל עֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְלֹא עָשָׂה כְּלָיָה בְּבָנָיו: 79:2: בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ. וַהֲלֹא רְשָׁעִים הָיוּ? אֶלָּא מִשֶּׁקִּבְּלוּ פֻּרְעָנוּתָם, הֲרֵי הֵם חֲסִידִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר ״וְנִקְלָה אָחִיךָ״ (דברים כה:ג) – כֵּיוָן שֶׁלָּקָה, אָחִיךָ הוּא. כֵּן מְפֹרָשׁ בָּאַגָּדָה: 79:4: וָקֶלֶס. לְשׁוֹן דִּבָּה, לְדַבֵּר בָּם, כְּמוֹ ״לְמָשָׁל״ (דברים כח:לז): 79:5: עַד מָה. עַד מָתַי? | תֶּאֱנַף. תִּקְצֹף: | קִנְאָתֶךָ. חֲמָתְךָ שֶׁאַתָּה מְקַנֵּא לְהִנָּקֵם, לְשׁוֹן ״אֵל קַנָּא״ (שמות כ:ה). אִינְפְרִינְמַנְ״ט בְּלַעַ״ז: 79:11: הוֹתֵר. פַּתַּח אֲסִירִים מִמַּסְגֵּר שֶׁלָּהֶם, כְּמוֹ ״מַתִּיר אֲסוּרִים״ (תהלים קמו:ז), ״שָׁלַח מֶלֶךְ וַיַּתִּירֵהוּ״ (תהלים קה:כ): | בְּנֵי תְמוּתָה. בְּנֵי הַנֶּהֱרֶגֶת עָלֶיךָ, תְמוּתָה אִינְמוֹרִינִיד״א בְּלַעַ״ז, וְיֵשׁ דּוּגְמָתוֹ בִּלְשׁוֹן חֲכָמִים: מוּטָב שֶׁיֹּאכְלוּ יִשְׂרָאֵל בְּשַׂר תְּמוּתָה שְׁחוּטָה וְאַל יֹאכְלוּ בְּשַׂר תְּמוּתָה נְבֵלָה, וּפֵרוּשׁוֹ בְּשַׂר מְסֻכֶּנֶת שֶׁשְּׁחָטָהּ בְּמַסֶּכֶת קִדּוּשִׁין (קדושין כא:-כב.): 80:1: אֶל שׁוֹשַׁנִּים. אֶל יִשְׂרָאֵל (שיר השירים ב:ב): | עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר. מִזְמוֹר שֶׁל עֵדוּת, שֶׁרָמַז לָהֶם בּוֹ שָׁלֹשׁ גָּלֻיּוֹת וְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בְּמִזְמוֹר זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הֲשִׁיבֵנוּ הָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה; וְרָמַז לָהֶם בּוֹ צָרוֹת הָעֲתִידוֹת לָבֹא לָהֶם בִּימֵי בֵּית יֵהוּא מִמַּלְכֵי אֲרָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יג:ז) בִּימֵי יְהוּא ״כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂימֵם כֶּעָפָר לָדוּשׁ״: 80:2: רֹעֵה יִשְׂרָאֵל. מַנְהִיגָם וּפַרְנָס שֶׁלָּהֶם: | יוֹסֵף. וְכָל יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים עַל שֵׁם יוֹסֵף, לְפִי שֶׁהוּא פִּרְנְסָם וְכִלְכְּלָם בִּימֵי הָרָעָב (בראשית מז:יב): | יוֹשֵׁב הַכְּרוּבִים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ״וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְגוֹ׳״ (שמות כה:כב): | הוֹפִיעָה. הַרְאֵה גְּבוּרָתְךָ: 80:3: לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה. כְּשֶׁיִּהְיוּ צְרִיכִים לִתְשׁוּעָתְךָ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם רְשָׁעִים וְאֵינָם כְּדַי, עוֹרְרָה גְבוּרָתְךָ לָהֶם. וְלָמָּה? כִּי לְכָה לִישׁוּעָתָה לָּנוּ, לְךָ נָאֶה וְעָלֶיךָ לְהוֹשִׁיעַ, בֵּין חַיָּבִים וּבֵין זַכָּאִים. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם: (שמות ג:ז) ״רָאֹה רָאִיתִי אֶת עֳנִי עַמִּי״. שְׁתֵּי רְאִיּוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? רוֹאֶה אֲנִי שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהַכְעִיסֵנִי, וְאַף עַל פִּי כֵן רָאִיתִי אֶת עָנְיָם, מִפְּנֵי הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם (תנחומא, שמות כ): | אֶפְרַיִם. בְּמִלְחֶמֶת אֲרָם, כְּשֶׁצָּר עַל שׁוֹמְרוֹן (מלכים א כ:א) וְשָׁלַח מַלְאָכִים לְאַחְאָב: ״כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם״ (מלכים א כ:ג): | מְנַשֶּׁה. בִּימֵי יְהוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי רָאָה ה׳ בָּעֳנִי יִשְׂרָאֵל״ (מלכים ב יג:כו), ״כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂימֵם כֶּעָפָר לָדוּשׁ״ (מלכים ב יג:ז), וְהִכּוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּמִּלְחָמָה, שֶׁנֶּאֱמַר שָׁם: ״שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִכָּהוּ יוֹאָשׁ וַיָּשֶׁב אֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל״ (מלכים ב יג:כה). בְּפֵרוּשִׁים אֲחֵרִים מָצָאתִי שֶׁנֶּאֱמַר: ״שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תַּכֶּה אֶת אֲרָם״ וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת עָרֵי יִשְׂרָאֵל: | בִּנְיָמִין. בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁהָיוּ מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּסַכָּנָה, וְכָל הַדּוֹר תָּלוּי בָּהֶם (מגילה יב.): | וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ. אֵין זֶה לְשׁוֹן הֲלִיכָה, אֶלָּא כְּמוֹ ״לְךָ״, וְכֵן הוּא בַּמָּסֹרֶת ״וּלְכָה אֵיפוֹא״ דְּיַעֲקֹב (בראשית כז:לז), ״וּלְכָה אֵין בְּשׂוֹרָה מוֹצֵאת״ (שמואל ב יח:כב), ״שִׂמְלָה לְכָה קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ וְגוֹ׳״ (ישעיהו ג:ו): 80:4: הֲשִׁיבֵנוּ. בְּגָלוּת בָּבֶל שֶׁהָיָה מָרְדֳּכַי שָׁם (אסתר ב:ה): 80:5: עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ. בַּצָּרוֹת מַלְכֵי יָוָן שֶׁהֵרֵעוּ מְאֹד לְיִשְׂרָאֵל: 80:6: הֶאֱכַלְתָּם לֶחֶם דִּמְעָה. בְּמִצְרָיִם: | וַתַּשְׁקֵמוֹ בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ. בְּבָבֶל, שֶׁהָיוּ שִׁבְעִים שָׁנָה, שֶׁהוּא שְׁלִישׁ שֶׁל מָאתַיִם וְעֶשֶׂר שֶׁל מִצְרַיִם. זוֹ לָמַדְתִּי מִיסוֹדוֹ שֶׁל רַבִּי מֹשֶׁה הַדַּרְשָׁן. וְיֵשׁ לִפְתּוֹר: עַל שֵׁם שֶׁמַּלְכוּת יָוָן הָיְתָה הַצָּרָה הַשְּׁלִישִׁית. וְאִם תֹּאמַר: רְבִיעִית הִיא, שֶׁהֲרֵי פָּרַס וּמָדַי קָדְמוּ? כָּל שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁל בָּבֶל אֵינָהּ אֶלָּא גָּלוּת אַחַת. וּמְנַחֵם פֵּרֵשׁ: שָׁלִישׁ שֵׁם שֶׁל כְּלִי שֶׁשּׁוֹתִין בּוֹ, וְכֵן פֵּרֵשׁ ״וְכָל בַּשָּׁלִישׁ עֲפַר הָאָרֶץ״ (ישעיהו מ:יב). וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ עַל שָׁלֹשׁ דְּמָעוֹת שֶׁהוֹרִיד עֵשָׂו, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ ״וַיִּצְעַק צְעָקָה״ (בראשית כז:לד) – הֲרֵי אַחַת, ״גְּדֹלָה״ – הֲרֵי שְׁתַּיִם, ״וּמָרָה״ – הֲרֵי שָׁלֹשׁ, וַעֲלֵיהֶם זָכָה לִחְיוֹת עַל חַרְבּוֹ: ״וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וְגוֹ׳״ (בראשית כז:מ): 80:7: תְּשִׂימֵנוּ מָדוֹן. אַתָּה שָׂם אוֹתָנוּ מָדוֹן לְכָל שְׁכֵנֵינוּ, שֶׁנִּתְגָּרוּ בָּנוּ יָוָן: 80:8: הֲשִׁיבֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה. מִבְּנֵי יָוָן: 80:9: גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ וְגוֹ׳. חָזַר וְרָמַז עַל גָּלוּת אֲרַמִּיִּים: גֶּפֶן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִסַּעְתָּ מִמִּצְרַיִם, עָקַרְתָּ מִשָּׁם (חולין צב.), כְּמוֹ ״וַיַּסַּע כָּעֵץ תִּקְוָתִי״ (איוב יט:י), וְאַחַר כָּךְ גֵּרַשְׁתָּ שִׁבְעָה גוֹיִם וּנְטַעְתָּם בְּאַרְצָם: 80:10: פִּנִּיתָ לְפָנֶיהָ. אֶת הַיּוֹשְׁבִים שָׁם: | וַתַּשְׁרֵשׁ שָׁרָשֶׁיהָ. הִשְׁרִישָׁה שָׁרָשֶׁיהָ: 80:11: וַעֲנָפֶיהָ. כְּמוֹ אַרְזֵי אֵל, אֲרָזִים חֲזָקִים. כְּלוֹמַר: מְלָכִים אַדִּירִים: 80:12: תְּשַׁלַּח קְצִירֶהָ. שִׁלְּחָה פְּאוֹרוֹתֶיהָ, כְּמוֹ ״וְעָשָׂה קָצִיר״ (איוב יד:ט): | עַד יָם. עַד הַיָּם הַגָּדוֹל הָיָה גְבוּלָהּ (במדבר לד:ו): | וְאֶל נָהָר יוֹנְקוֹתֶיהָ. רָחְבּוֹ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר נְהַר פְּרָת (יהושע א:ד): 80:13: לָמָּה. עַתָּה: | פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ. שֶׁל אוֹתָהּ הַכֶּרֶם: | וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ. לִקְּטוּהָ כָּל הַבָּא, כְּמוֹ ״אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי״ (שיר השירים ה:א), וְכֵן בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה: כִּמְלֹא אוֹרֶה וְסַלּוֹ (שביעית א:ב): 80:14: יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר. כְּמוֹ שָׂדֶה שֶׁקִּרְסְמוּהָ נְמָלִים (פאה ב:ז) בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה, וְהוּא לְשׁוֹן נְתִיקָה: | מִיָּעַר. הָעַיִ״ן תְּלוּיָה (וכאלו נכתב באל״ף). זָכוּ יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי עֵשָׂו אוֹיְבָם כְּחַיַּת הַיְאוֹר שֶׁאֵין לָהֶם כֹּחַ לַעֲלוֹת בַּיַּבָּשָׁה, וּבִזְמַן שֶׁהַפֻּרְעָנוּת נִגְזַר עֲלֵיהֶם מִתְגַּבֵּר כְּחַיַּת הַיַּעַר שֶׁהִיא מַשְׁחֶתֶת וְהוֹרֶגֶת. וַחֲזִיר מִיָּעַר הוּא עֲמָלֵק, כְּמוֹ דִּכְתִיב (דניאל ז:ז) ״אָכְלָה וּמְדַקָּה וּשְׁאָרָא בְּרַגְלַהּ רָפְסָה״, וְיֵשׁ לוֹ (לֶחָזִיר) מִקְצָת סִימָנֵי טָהֳרָה. אַף עֲמָלֵק יֵשׁ לוֹ זְכוּת אָבוֹת: | וְזִיז שָׂדַי. כָּל רֶמֶשׂ הַשָּׂדֶה, וּלְשׁוֹן זִיז – שֶׁהוּא זָז מִמְּקוֹמוֹ וְהוֹלֵךְ: | יִרְעֶנָּה. רוֹעֶה עָלֶיהָ וַעֲנָפֶיהָ וְאוֹכְלָן: 80:16: וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ. הַמְבֻסֶּסֶת וְהַמְיֻשֶּׁבֶת לְשׁוֹן ״וַהֲשִׁיבְךָ עַל כַּנֶּךָ״ (בראשית מ:יג): | וְעַל בֵּן אִמַּצְתָּ לָּךְ. וְעַל עֵשָׂו, שֶׁהָיָה בֵּן חָבִיב לְאָבִיו, שֶׁהָיָה קוֹרֵא אוֹתוֹ בְּנִי (בראשית כז:א), אִמַּצְתָּ גֶּפֶן יַעֲקֹב לָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד״ (בראשית כז:מ). עַכְשָׁיו: 80:17: שְׂרוּפָה בָאֵשׁ. כְּסוּחָה, לְשׁוֹן ״לֹא תִזְמוֹר״ (ויקרא כה:ד), תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס ״לָא תִכְסַח״: | יֹאבֵדוּ. תָּמִיד הֵם הוֹלְכִין וְאוֹבְדִין מִגַּעֲרַת פָּנֶיךָ וְזַעְפְּךָ: 80:18: תְּהִי יָדְךָ עַל אִישׁ יְמִינֶךָ. תָּשִׁיב מַכּוֹתֶיךָ עַל עֵשָׂו, שֶׁהוּא אִישׁ הָעוֹמֵד לְהִפָּרַע יְמִינְךָ מִמֶּנּוּ: | וְעַל בֶּן אָדָם. אֲשֶׁר אִמַּצְתָּ לְךָ לִהְיוֹת מוֹשָׁבוֹ ״מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ״ (בראשית כז:לט): 80:19: וְלֹא נָסוֹג מִמֶּךָּ. וְאַל תִּגְרֹם לָנוּ לִהְיוֹת נְסוֹגִים מִמֶּךָּ: | תְּחַיֵּנוּ. מִן הַגָּלוּת וְנַזְכִּיר טוֹבָתְךָ וּגְבוּרָתְךָ, וְאָז נִקְרָא בִּשְׁמֶךָ: 80:20: ה׳ אֱלֹהִים צְבָאוֹת. כָּאן נֶאֶמְרוּ שָׁלֹשׁ אַזְכָּרוֹת (שֶׁל שֵׁמוֹת), וּבָאֶמְצָעִי שְׁתֵּי אַזְכָּרוֹת (תהלים פ:ח), וּבָרִאשׁוֹן אַזְכָּרָה אַחַת (תהלים פ:ד). הַכֹּל לְפִי חֹזֶק הַגָּלֻיּוֹת וְהַצָּרָה וְהַגְּאֻלָּה:
פירוש רד”ק
79:1: מזמור. נאמר זה המזמור על חרבן ירושלים כמו שמפרש: ואמר אלהים. לשון קריאה כלומר אתה שאתה אלהים איך התאפקת על זה שבאו גוים אחרים על נחלתך: | לעיים. לגלים כי העיר ההרוסה היא גלי אבנים: 79:2: נתנו. כתב אדוני אבי ז”ל כי היו בהם עובדי האל וחסידים שהרי דניאל חנניה מישאל ועזריה היו מן הגולים מירושלים שהיו חסידים ועובדי האל, כמו כן היו אחרים אלא שהיו נחבאים בבתים ולא היו יכולין להראות בחוצות וברחובות חסידים שהיו בירושלים מהם נוצלו מן המיתה וגלו ומהם לא נוצלו הכל לפי הדין הנתון מאת האל יתברך: | לחיתו ארץ. כמו לחית הארץ הוי”ו נוספת: 79:3: ואין קובר. כי ישראל היו קוברים הרוגיהם: 79:4: היינו חרפה. זהו בגלות: | וקלס לעג וחרפה: 79:5: עד מה. אף על פי שהמזמור נאמר על הגלות ראשון ולא היה אלא שבעים שנה בעיניהם היה ארוך וכן אמר זכריה הנביא עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים וגו’: 79:6: חמתך. קנאתך וחמתך שהיא בוערת כמו אש עלינו שפוך אותה אל הגוים אשר לא ידעוך כי אנחנו אף על פי שחטאנו ידענוך וקראנוך בשמך: | אל הגוים. כמו על הגוים: | ועל ממלכות. לפי שאבדה מלכות ישראל בגלות שבט יהודה בחרבן ירושלים זכר ממלכות כי עד עתה אף על פי שגלו עשרת השבטים לא אבדה מלכות ישראל: 79:7: כי אכל. דרך כלל: | השמו. דרך פרט ולפי שאכלת את יעקב אשר ידע אותך והשמו נוהו שהיו עובדים בו אליך היה לך לשפוך חמתך עליהם כי אף על פי שחטאנו ובמצותיך וברצונך באו עלינו היה להם לרחם ולא לאכול ולכלות: 79:8: אל. על העונות הראשונים שעשו בימי נעורים אמר כאילו אמר עונות: | מהר. צווי או שם: | יקדמונו. ענין הזמנת הדבר והביא אותו לפני אדם: | דלונו מאד. ואין לנו כח לסבול הגלות: 79:9: עזרנו. על דבר כבוד שמך, שהוא מחולל בגוים ואחר שתעזרנו יהיה מכובד: 79:10: למה יאמרו. וזהו החילול: | יודע בגוים. בנקום נקמת דם עבדיך: 79:11: אסיר. בבור: | הותר בני תמותה. השאיר אותו בחיים, ויש מפרשים הותר התר יתרם שהם קשורים בגלות כמו שקראם אסיר קשורים ואסורים: 79:12: והשב לשכנינו. חרפתם אשר אמרו איה אלהיכם: 79:13: ואנחנו עמך. בין בגלות בין בצאתינו מן הגלות נודה לך לעולם: 80:1: למנצח עדות. האמת הוא כמו שכתבנו כי פתיחת המזמורים הם על ענייני הניגון לא נודע היום אצלינו וזה המזמור נאמר על זה הגלות: 80:2: רועה. מעת שנחלקה מלכות ישראל נקרא ישראל יוסף ואפרים כי הוא הבכור במקום ראובן, ואמר יעקב יקרא בהם שמי כלומר יקרא ישראל בשם יוסף כמו שנקרא בשמי ישראל, ואחר שזכר יוסף ואפרים ומנשה שהם בני יוסף כאילו זכר בנימין שהוא בן רחל ובניה עיקר ישראל, ואמר אתה שהיית רועה ישראל ונוהג אותם כצאן האזינה תפילת ישראל עמך בגלות, וכמו שהיית יושב הכרובים לאהבת ישראל להועד שם כבודך אליהם כן תופיע בכבודך כמאז אליהם: 80:3: לפני. ולכה לישועתה לנו, תלך לפנינו להושיענו: 80:4: אלהים השיבנו. כלומר הכון לבבינו אליך: | והאר פניך. כי בעת הקצף הוא מסתיר פנים ובעת רצון הוא מאיר פנים ומשגיח לטובה: 80:5: ה’ אלהים. חסר הנסמך כאילו אמר אלהים אלהי צבאות: | עשנת. כמו יעשן: 80:6: האכלתם. כלומר כמו שהמאכל והמשקה חק האדם תמיד בלילה וביום כך הדמעה חוק תמיד הוא: | בדמעות שליש. יש מפרשים כי על גלות בבל אמר שהיה שבעים שנה שהוא שליש מגלות מצרים שהיה מאתים ועשר שנה ויתכן לפרש כי על גלות שלישי נאמר: 80:7: מדון. שהם מריבים עמנו תמיד: | ילעגו למו. להם לעצמם או בזו לאל יתברך כלומר ילעגו לך ויאמרו שלא תוכל להושיענו: 80:8: אלהים. פירשנוהו ואמר זה הפסוק שלשה פעמים כדרך המתפלל לכפול דבריו לחזק התחינה אבל בכל אחד יש שינוי מעט: 80:9: גפן. המשיל כנסת ישראל לגפן: | תסיע תגרש. עתיד במקום עבר וכמוהו רבים, ואמר לשון נסיעה על הגפן כמו ויסע כעץ תקותו: 80:10: פנית. שלא עמד איש בפניהם: | ותשרש. מבנין פעול הדגוש עקירת השורש כמו ובכל תבואתי תשרש: 80:11: כסו הרים צלה. כמו בצילה: | וענפיה ארזי אל. כמו הארזים הגבוהים מאד לפיכך קראם ארזי אל, כי כל דבר שרוצה להגדילו סומך אותו לאל: 80:12: תשלח. כל כך גדלה עד ששלחה קציריה עד ים: | והקצירים. הם הענפים הקשים: | ויונקותיה. הם הענפים הרכים בני שנתם, ופירושו עד ים פלשתים והוא אורך ארץ ישראל: | ואל נהר. פרת והוא רחבה של א”י: 80:13: למה. סילקת שמירתך מהם: | וארוה. ולקטוה עוברי דרך: 80:14: יכרסמנה. ענין כריתה: | חזיר מיער. עי”ן תלויה ויש בו דרש: | וזיז שדי. כמו שדה: | וזיז שדי. כלל לחיות המדבר וחזיר וזיז משל על עובדי כו”ם וגם אוכלים את ישראל בכל פה. ובדרש וזיז שדי אמר רבי יהודה בר סימון הזיז הזה עוף גדול הוא ובשעה שפורש כנפיו מכסה גלגל חמה הדא הוא דכתיב המבינתך יאבר נץ יפרוש כנפיו לתימן, ולמה נקרא שמו זיז שיש בו מכל מיני טעמים מזה ומזה: 80:15: אלהים. פירשנוהו שהוא חסר הנסמך כי צבאות אינו שם תואר לאל יתברך והעד מקום הסמיכות ה’ אלהי הצבאות ופירושו אלהי עולם צבאות מעלה כלומר כי במצותיו הולכים ומושלים בעולם והוא אלהיהם, לא כדברי האומרים שהם אלהים: | שוב נא. שוב עתה אלינו וראה בלחצינו: | הבט משמים. כלומר אף על פי שאתה גבוה ונישא ואנחנו שפלים הבט אלינו: | ופקוד גפן זאת. שלא ירמסוה עוד זולתך: 80:16: וכנה. לפי מקומו נטיעה ויש אומרים כי הוא כמו וגינה בגימ”ל כי הכ”ף והגימ”ל ממוצא אחד: ויש לפרש כנה. כממו מכון והדגוש תמורת הנח והיא ירושלים או בית המקדש: | על בן. ענף: | אמצתה לך. כי כבר אמצת אותה לך ועתה נטשתה אותה: | בן. לשון נקבה כמו בן פורת יוסף או טעמו לבנה שזכר: 80:17: שרופה כסוחה. כרותה: | מגערת פניך יאבדו. ישראל שהוא הגפן הם אובדים מגערת פניך: | אבדו. כלומר שהסתרת פניך מהם וגערת בם: 80:18: תהי ידך. להגן: | על איש ימינך. ישראל כי בימינך ובזרועך הגדול קניתם מבית עבדים: | על בן אדם. כפל דבר: | אמצת לך. שאמצת אותו לך שהיה עמך ואתה לו לאלהים: 80:19: ולא. לא נשוב אחור ממך, כלומר מעבודתך: | תחיינו. מתמותת הגלות: | ובשמך נקרא. ואתה גואלינו: 80:20: האר פניך. כנגד מגערת פניך שזכר:
פירוש מלבי”ם
79:1: מזמור לאסף, הוסד על החורבן, אלהים באו גוים בנחלתך, כולל כל מקומות המקודשות שהם נחלת ה’, ומפרש את ההיכל טמאו ואת ירושלים שמו לעיים: 79:2: נתנו וכו’ בשר חסידיך, הנבלה הוא גוף של המת כמו שהוא והבשר הוא אם מחתכים אותו לחתיכות, ומוסיף שחתכו בשר החסידים לחתיכות והשליכום לכלבים ולחית הארץ: 79:3: שפכו, ולא היה זה מעט כי שפכו דמם כמים רבים, ולא בשדה במדבר כי זה היה סביבות ירושלים, ובכ”ז אין קובר מרוב השממון, כמ”ש בירמיה סי’ ח’: 79:4: היינו חרפה לשכנינו, האומות השוכנים בינינו היה להם זה לחרפה, והשוכנים סביבותינו היינו להם לעג וקלס: 79:5: עד מה ה’ תנאף לנצח, אנף הוא בשמכלה חרון אפו, ובזה ראוי שיופסק הכעס, ואיך תנאף לנצח, אחר שכבר כלית חרון אפך בנו, א”כ ראוי שתבער כמו אש קנאתך ותשפך חמתך הפנימית על הגוים אשר לא ידעוך, ועל ממלכות אשר הגם שידעוך בשמך לא קראו: 79:7: כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו, כי ה’ החריב המקדש לכלות חמתו על העצים והאבנים, וא”כ אחר שנוהו השמו למה אכל את יעקב ג”כ, וא”כ עשו בנו יותר ממה שגזרת עלינו: 79:8: אל תזכר, ר”ל שהמוכה עבור חטאיו אין מרחמים עליו אחר שהוא אשם בדבר, לכן אבקש שיקדמונו רחמיך טרם תזכור העונות הראשונים, שאם תזכור עונות לא תרחם, ולכן אל תזכר לנו עונות רק טרם שתזכור העונות יקדמונו רחמיך על כי דלונו מאד, וגם עזרנו מצד שהיית תמיד אלהי ישענו, על דבר כבוד שמך כי בזה יתחלל כבוד שמך, אחר שיודעים שתמיד היית מושיע לנו יאמרו מבלתי יכולת, ואז אחר שיקדמונו רחמיך בסבת כבוד שמך ותתעורר עי”כ לעזרנו טרם שתזכור לנו עונות ראשונים, אז הצילנו וכפר על חטאתינו שאז תזכור כי חטאנו לפניך, ותכפר עון, וזה ג”כ למען שמך, שאתה טוב וסלח, שאחר שכבר קדם מדת הרחמים והסכים להושיענו, ראוי שתכפר גם החטאים שהם מעכבים את הישועה: 79:10: למה, מפרש מ”ש על דבר כבוד שמך, כי למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם ויש בזה חילול ה’, אחר שהיית תמיד אלהי ישענו, זאת שנית ראוי שיודע בגוים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך, שזה ג”כ נוגע לכבוד שמך: 79:11: תבוא, וגם ראוי שתעשה זאת מצד התפלה, שתבא לפניך אנקת אסיר שהוא מוכן למות, וראוי שתותיר אותו מן המות כגודל זרועך: 79:12: והשב, וגם ראוי שתשיב לשכנינו על מה שחרפו אותך, שזה ג”כ נוגע לכבוד שמך, וראוי שתשב להם שבעתים, כי כפי ערך המחרף והמתחרף אין די אם תשיב להם כפי חרפתם, כי אין ערך שוה בינך ובינם, וראוי שיקבלו שבעתים, ר”ל פעמים אין מספר: 79:13: ואנחנו, וגם שעי”כ נודה לך לעולם ויתקדש שמך, בין ע”י הודאה על הטוב, בין ע”י ההילול שהוא ספור שבחך: 80:1: למנצח, מזמור זה יסדוה בני אסף בימי עזרא ונחמיה ששבו מן הגולה ורצו לבנות ההיכל ואויביהם רצו להלחם אתם ולהשבית מלאכתם, והיו אז עניים ומרודים, וידמה שיבתם מבבל נגד שיבתם ממצרים, והמזמור נחלק לג’ חלקים, א. מתפלל שיושעו מצריהם החושבים להלחם נגדם, ב. שירחיב גבולם בשלוה ופרנסה, ג. שיקבץ נדחיהם ויעזרם על בנין המקדש, ובכל חלק סיים אלהים השיבנו והאר פניך ונושעה, ונגד ג’ אלה הקדים שלשה תוארים מזמן הקודם: 80:2: א. רועה ישראל האזינה, שבזמן העבר היית רועה אותם וממלא כל צרכיהם, ב. נוהג כצאן יוסף, שנהגתם כצאן בין זאבים ולא פחדו, כמ”ש וינחם לבטח ולא פחדו ואת אויביהם כסה הים, ג. יושב כרובים הופיעה, שאז בנית להם מקדש ושכנת בין בדי הארון על הכרובים וכן הופיעה גם עתה בבנין המקדש: 80:3: לפני, (חלק א’) בקש שיעורר ה’ גבורתו שהראה בימי קדם לפני אפרים ובנימין ומנשה, ויעזרם נגד צריהם הרוצים להרע להם, וידוע כי מאפרים ומנשה נפלו על חזקיה רבים, כנזכר בכתוב, עד שגלות נ”נ כלל יהודה ובנימין ואפרים ומנשה, ותפס ג’ שבטים אלה שהם מבני יוסף, שהם העומדים נגד בני עשו, כמ”ש בית יוסף להבה ובית עשו לקש: 80:4: אלהים השיבנו, שישובו לארצם ולא ינצחום אויביהם: 80:5: (חלק ב’), עד מתי עשנת בתפלת עמך, שהתפללו ע”ז כמ”ש נחמיה ד’ ג’ ונתפלל אל אלהינו: 80:6: האכלתם לחם דמעה, מרוב ענים נדמה כאילו אוכלים לחם של הדמעות, לחם צר ומים לחץ, וכמו שנזכר רוב העוני שלהם בנחמיה סי’ ה’: 80:7: (ז-ח) תשימנו מדון לשכנינו, סנבלט וטוביה כמש”ש סימן ו’: | ואויבינו ילעגו למו, לועגים על שכנינו, שי”ל מדון עם עם שפל וחלוש כמונו, וא”כ אלהים צבאות השיבנו לגדולה ועושר שהיינו בו מקדם: 80:9: גפן, (חלק ג’) בקש שיעזרם על בנין המקדש ויוציאם מעול מלכי פרס, ומזכיר יצ”מ שאז לקחת גפן ממצרים וגרשת ז’ עמים, ונטעת אותם במקומם בקרן בן שמן: 80:10: (י-יא) פנית לפניה, אח”כ פנית גם העמים שסביב א”י למען תוכל הגפן להתפשט, בין בשרשיה מתחת ובין למעלה שתמלא ארץ, עד שהרים כסו צלה והענפים שלה נדמו לארזים היותר חזקים: 80:12: תשלח, כמ”ש וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, למעלה ע”ב: 80:13: (יג-יד) למה פרצת גדריה, כמ”ש פרץ גדרו והיה למרמס (ישעיהו ה׳:ה׳) עד שתחלה ארוה כל עוברי דרך, שארו ולקטו הפירות, ואח”כ יכרסמנה חזיר מיער שבאו מחריבי ארצות נ”נ ושריו וקלקלו את הגפן לגמרי: 80:15: (טו-טז) הבט ופקד גפן זאת וכנה, שהגפן היה דרך לסמכו על עץ עב וזה נקרא כנה, ובעת שיתפשט ענפיו בגובה סומכים ומאמצים אותם אל בנין גבוה והוא עולה וגדל למעלה ראש, והעץ שנסמך עליו קורא כנה מלשון מכון וכנין, והבנין קורא בן, מבקש שיפקד את הגפן ואת הכנה והבנין, הגפן הם ישראל, והכנה הוא מלכות ב”ד, והבנין הוא המקדש: 80:17: שרופה ועתה היא שרופה באש וכסוחה, שכסחו את הכנה, ושרפו את הבנין, ואם כן ראוי כי החזיר והזיז שדי מגערת פניך יאבדו על שמחבלים את הגפן: 80:18: תהי, ונגד כנת ימינו, יש עתה איש ימינו, שהוא האויב שבא ג”כ בכח ימין ה’ שנתן הגבורה בידו להחריב ארצות, ונגד הבנין שאמץ לו לחזק הגפן, יש בן אדם שאמץ לו להחריב ולהשחית, מבקש תהי מכת ידך על איש ימינך, כאילו יד ה’ השמאלית תכה את האיש שחזק בידו הימנית: 80:19: (יט-כ) ולא נסוג ממך, ואנחנו לא נסוג מאמונתך, רק תחיינו בכל משך זמן הצרות האלה למען בשמך נקרא, ונאמר ה’ צבאות השיבנו, ויען התפלל עתה על בנין המקדש הזכיר שם הויה שאין מזכירים אותו רק במקדש:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - עונש וגלות | מזמור עט — “אלוקים באו גויים בנחלתך” — קינה על חורבן ירושלים, “שפך דמם כמים”
- אפיון - ברית עם אלוקים | מזמור פ — “רועה ישראל האזינה… עוררה את גבורתך” — ה’ כרועה שהסתתר
הערות
מילה נדירה: אַסִּיר (Strong’s H617) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמות,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: רֵעֶה (Strong’s H7463) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל ב,מלכים א,משלי שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
אפיון - עונש וגלות: עט ופ — זוג קינות חורבן. עט על ירושלים; פ על ישראל כגפן שנעזב. “שובנו אלוקים והאר פניך ונוושע”: ריפרין פ:ד,ח,כ — שלוש פעמים, מתחזק בשם מ-”אלוקים” ל-”ה’ אלוקים צבאות”. “כרם ממצרים תסיע”: פ:ט — ישראל כגפן שה’ נטע — מטאפורה חקלאית לקשר ה’-עם.