תפילת יונה במעי הדג
פסוקים
וַיְמַ֤ן יְהֹוָה֙ דָּ֣ג גָּד֔וֹל לִבְלֹ֖עַ אֶת־יוֹנָ֑ה וַיְהִ֤י יוֹנָה֙ בִּמְעֵ֣י הַדָּ֔ג שְׁלֹשָׁ֥ה יָמִ֖ים וּשְׁלֹשָׁ֥ה לֵילֽוֹת׃ וַיִּתְפַּלֵּ֣ל יוֹנָ֔ה אֶל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהָ֑יו מִמְּעֵ֖י הַדָּגָֽה׃ וַיֹּ֗אמֶר קָ֠רָ֠אתִי מִצָּ֥רָה לִ֛י אֶל־יְהֹוָ֖ה וַֽיַּעֲנֵ֑נִי מִבֶּ֧טֶן שְׁא֛וֹל שִׁוַּ֖עְתִּי שָׁמַ֥עְתָּ קוֹלִֽי׃ וַתַּשְׁלִיכֵ֤נִי מְצוּלָה֙ בִּלְבַ֣ב יַמִּ֔ים וְנָהָ֖ר יְסֹבְבֵ֑נִי כׇּל־מִשְׁבָּרֶ֥יךָ וְגַלֶּ֖יךָ עָלַ֥י עָבָֽרוּ׃ וַאֲנִ֣י אָמַ֔רְתִּי נִגְרַ֖שְׁתִּי מִנֶּ֣גֶד עֵינֶ֑יךָ אַ֚ךְ אוֹסִ֣יף לְהַבִּ֔יט אֶל־הֵיכַ֖ל קׇדְשֶֽׁךָ׃ אֲפָפ֤וּנִי מַ֙יִם֙ עַד־נֶ֔פֶשׁ תְּה֖וֹם יְסֹבְבֵ֑נִי ס֖וּף חָב֥וּשׁ לְרֹאשִֽׁי׃ לְקִצְבֵ֤י הָרִים֙ יָרַ֔דְתִּי הָאָ֛רֶץ בְּרִחֶ֥יהָ בַעֲדִ֖י לְעוֹלָ֑ם וַתַּ֧עַל מִשַּׁ֛חַת חַיַּ֖י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָֽי׃ בְּהִתְעַטֵּ֤ף עָלַי֙ נַפְשִׁ֔י אֶת־יְהֹוָ֖ה זָכָ֑רְתִּי וַתָּב֤וֹא אֵלֶ֙יךָ֙ תְּפִלָּתִ֔י אֶל־הֵיכַ֖ל קׇדְשֶֽׁךָ׃ מְשַׁמְּרִ֖ים הַבְלֵי־שָׁ֑וְא חַסְדָּ֖ם יַעֲזֹֽבוּ׃ וַאֲנִ֗י בְּק֤וֹל תּוֹדָה֙ אֶזְבְּחָה־לָּ֔ךְ אֲשֶׁ֥ר נָדַ֖רְתִּי אֲשַׁלֵּ֑מָה יְשׁוּעָ֖תָה לַיהֹוָֽה׃ וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה לַדָּ֑ג וַיָּקֵ֥א אֶת־יוֹנָ֖ה אֶל־הַיַּבָּשָֽׁה׃
פירוש רש”י
2:1: דָּג גָּדוֹל. זָכָר הָיָה וְהָיָה עוֹמֵד בְּרֶוַח וְלֹא נָתַן לֵב לְהִתְפַּלֵּל. רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַדָּג וְהֵקִיאוֹ לְתוֹךְ פִּיהָ שֶׁל נְקֵבָה שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה עוּבָּרִים, וְהָיָה שָׁם בְּדוֹחַק וַיִּתְפַּלֵּל שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר ״מִמְּעֵי הַדָּגָה״. (וַיְמַן ה׳. אוֹתָן ט״ז יָמִים שֶׁחָסְרוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַמָּן, שֶׁלֹּא אָכְלוּ מ׳ שָׁנִים שְׁלֵימוֹת הַמָּן. זֶה לָקַח הַקָּבָּ״ה וּפִרְנֵס אֶת הַדָּג שֶׁלֹּא יְעוּכַּל יוֹנָה בְּמֵעָיו, וְגַם יוֹנָה אָכַל בְּתוֹכוֹ מִזֶּה הַמָּן. לָכֵן נֶאֱמַר וַיְמַן – אוֹתִיּוֹת י״ו מ״ן. וְכֵן וַיְמַ״ן קִיקָיוֹן שֶׁהָיָה אוֹכֵל ד׳ עוֹמְרִים, לָכֵן נֶאֱמַר ד׳ פְּעָמִים וַיְמַן. וּבְלָשׁוֹן יָוָן נִקְרָא מָן קִיקָא, וְעַל זֶה נֶאֱמַר קִי״ק יוֹ״ן. סוד מישרים): 2:2: (ה׳ אלהיו שִׁתֵּף דִּין וְרַחֲמִים, זְכוּת אַבְרָהָם וְיִצְחָק. ממעי הדגה זֶה יַעֲקֹב. סוד מישרים): 2:3: מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי. מִבֶּטֶן הַדָּג שֶׁהוּא כִּשְׁאוֹל לִי: 2:4: כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ. כָּל נַחְשׁוּלוֹהִי דְיַמָּא, עַל שֵׁם שֶׁהַנַּחְשׁוֹל מְשַׁבֵּר וּמְפָרֵק אֶת הַיָּם: 2:5: וַאֲנִי אָמַרְתִּי. כְּשֶׁהִשְׁלִיכוּנִי אֶל הַיָּם: הִנְנִי מֵת וְנִגְרַשְׁתִּי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ: | אַךְ. רָאִיתִי שֶׁקִּיַּמְתַּנִי כָּל אֵלּוּ הַיָּמִים, יָדַעְתִּי כִּי אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ: 2:6: סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי. יַמָּא דְסוּף תָּלֵי לְעֵיל מִן רֵישִׁי, שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַם סוּף וְאֵיךְ עָבְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ, שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי עֵינֵי הַדָּגָה כְּמִין שְׁתֵּי חַלּוֹנוֹת וּמִסְתַּכֵּל וְרוֹאֶה כָּל מַה שֶּׁבַּיָּם: 2:7: לְקִצְבֵי הָרִים יָרַדְתִּי. לְסוֹף מִדַּת הֶהָרִים הַקְּבוּעִים עַל הַתְּהוֹם יָרַדְתִּי: | ״אֲנִי אָמַרְתִּי״ הָאָרֶץ בְּרִיחֶיהָ בַעֲדִי. כְּנֶגְדִּי לְמַעְלָה מִמֶּנִּי סָגוּר וְלֹא אֵצֵא לְעוֹלָם. בַּעֲדִי כְּמוֹ ״וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת בַּעֲדֵךְ״ (מלכים ב ד:ד), וְכֵן כָּל בְּעַד שֶׁבַּמִּקְרָא ״עוֹר בְּעַד עוֹר״ (איוב ב:ד) – אֵבֶר כְּנֶגֶד אֵבֶר: | לְעוֹלָם. מוּסָב עַל מַה שֶּׁאָמַר לְמַעְלָה: וַאֲנִי אָמַרְתִּי נִגְרַשְׁתִּי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי הָאָרֶץ בְּרִיחֶיהָ סְגוּרִים בַּעֲדִי לְעוֹלָם: | וַתַּעַל מִשַּׁחַת חַיַּי. אֲבָל כְּבָר רָאִיתִי כָּאן גֵּיהִנֹּם וּמִשָּׁם הֶעֱלִיתָנִי, וְהִנְנִי עַתָּה כְּנֶגֶד תַּחַת הַהֵיכָל שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַךְ אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ״, ״וַתָּבֹא אֵלֶיךָ תְפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ״: 2:8: בְּהִתְעַטֵּף. בְּאִשְׁתַּלְהָיוּת, וְכֵן ״בְּהִתְעַטֵּף נַפְשָׁם״, וְכֵן ״בַּעֲטֹף עוֹלֵל״ (איכה ב:יא): 2:9: מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא. אוֹתָן שֶׁעוֹבְדִים לְעַכּוּ״ם: | חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ. יִרְאַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁכָּל חַסְדָּם וְטוֹבָתָם מֵאִתּוֹ יַעֲזֹבוּ, אֲבָל אֲנִי אֵינִי כֵן אֶלָּא בְּקוֹל תּוֹדָה אֶזְבְּחָה לָּךְ. כָּךְ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן. וּפִרְקֵי דְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר דָּרְשׁוּ כְּלַפֵּי הַמַּלָּחִים שֶׁעָזְבוּ חַסְדָּם שֶׁהָיוּ מְטִיבִים לְעַכּוּ״ם וְנִתְגַּיְּרוּ: 2:10: יְשׁוּעָתָה לַה׳. נִדְרֵי שְׁלָמִים וְתוֹדָה אֲשַׁלֵּם לְשֵׁם יְשׁוּעוֹת אֲשֶׁר לַה׳. יְשׁוּעָתָה כְּמוֹ לִישׁוּעָתָה, וְכֵן ״קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ״ (תהלים מד:כז) – לְעֶזְרָה שֶׁלָּנוּ:
פירוש רד”ק
2:1: וימן ה’. ענין זמון כמו אשר מנה מאכלכם והאל ית’ הזמינו לפי שעה שבשעה שהוטל יונה בים הזמין הדג שבלעו ולא טבע בים וזה היה אחד מן הנסים ובפרקי ר’ אליעזר ר’ טרפון אמר ממונה היה הדג מששת ימי בראשית לבלוע את יונה: 2:2: ויתפלל יונה. נס גדול היה שהיה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות והוא חי ועוד נס אחר שלא נדהם אלא עמד בדעתו ובשכלו והתפלל: | הדגה. כמו הדג ויבא בלשון זכר ונקבה כמו והדגה אשר ביאור מתה, ויש דרש כי נקבה היתה ומ”ם ממעי אינה במקום בי”ת אלא רוצה לומר כי מתוך הצרה התפלל וכן מבטן שאול שועתי ממעמקים קראתיך ה’ מן המצר קראתי יה: 2:3: ויאמר. ויענני כיון שעמד בחיותו ידע שיצא ממעי הדג בשלום: 2:4: ותשליכני מצולה, ונהר יסובבני. הנהר הנכנס בים והחכם ר’ אברהם אבן עזרא פי’ כי במקום התחברות היה עם הנהר היה זה: | כל משבריך וגליך. בהשבר גלי הים בעת הזעף יקראו משברי: 2:5: ואני אמרתי נגרשתי. שחשבתי כשהטילוני בים שאני מת ונגרשתי מנגד עיניך כלומר מהשגחתך עלי עד שחשבתי שהסתרת פניך ועיניך ממני אך עתה שעשית עמי הנס הגדול הזה ועודני חי במעי הדג ידעתי שאוסיף עוד להביט אל היכל קדשך בבית המקדש ומקום הנבואה ומקום השגחתך עוד תשיבני אליו ואם אני ברחתי ממנו ופי’ להביט להתפלל נגד ההיכל: 2:6: אפפוני מים עד נפש. סבבוני מים עד שכמעט יצאה ממני נפשי עד שבלעני הדג וכן כי באו מים עד נפש: | סוף חבוש לראשי. הסוף הוא הגומא ויש ממנו גדל על שפת היאר או הים לפיכך נקראים סוף שגדל על שפתו סוף רב ויש ממנו שגדל בקרקע הים בעיקרי ההרים והוא שקורין לו אלג”א בלע”ז והוא דק וארוך ונכרך בראשי הדגים וזהו שאמר סוף חבוש לראשי ופי’ לראשי לראש הדג שבלעני כי הוא היה כמו ראשו כל זמן שהיה במעי הדג וי”מ סוף ים סוף ואומרים כי ים סוף הוא נכנס בים יפו ועל הדרך הזה ת”י ימא דסוף תלי עיל מן רישי: 2:7: לקצבי הרים ירדתי. לסוף ההרים אשר בים כלומר לעיקריהם שהוא קרקע הים וקצב וקץ אחד הוא וכת”י לעיקרי טוריא נחתית: | הארץ בריחיה בעדי לעולם. מתחילה חשבתי שהארץ שהיא היבשה היו בריחיה בעדי כלומר שהיתה בורחת בעדי שלא אצא אליה לעולם שיהיה הים קברי ואחרי שאני חי במעי הדג ידעתי שהעלית משחת חיי והשחת הוא הקבר ואצא עוד אל היבשה: | ה’ אלהי. ששפטת אותי בדין וי”ת ארעא נגדת בתוקפהא וגומר: 2:8: בהתעטף עלי נפשי. זה הלשון נאמר על רוב הצרה שתקצר נפש האדם בו וכן נפשם בהם תתעטף אמר כשהיתה בצרה נפשי שבלעני הדג מתחילה חשבתי כאלו אני מת ועם כל זה את ה’ יתברך זכרתי והתפללתי אליו: | ותבא אליך תפלתי. וכיון שנשארתי כך חי במעי הדג ידעתי שבאה אליך תפלתי: | אל היכל קדשך. הוא השמים וכן נאמר בהיכל קדשו ה’ בשמים הכין כסאו ועל דרך הזה נאמר ותבא תפילתם למעון קדשו השמים: 2:9: משמרים הבלי שוא. אנשי הספינה שהיו עובדים אלילים והם משמרי הבלי שוא ידעתי שאחר שנמלטו מן הצרה יעזבו חסדם שייראו את ה’ וזעקו אליו ונדרו נדרים לא יקיימו מה שנדרו וישובו לעבודת אלהיהם אבל אני לא כן כי בקול תודה אזבחה לך: | משמרים. אינו פעל יוצא אלא הוא כמו שומרים וי”מ חסדם יעזבו מן חסד הוא כלומר יעזבו אליליהם שהם חסד ונבלה וכן הוא בפרקי רבי אליעזר כיון שראו המלחים כשהגיעו אל נינוה את כל הנסים שעשה הקב”ה עם יונה עמדו והשליכו איש אלהיו בים שנא’ משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו חזרו ליפו ועלו לירושלם ומלו את בשר ערלתם שנאמר ויראו האנשים יראה גדולה את ה’ ויזבחו זבחים וכי זבח זבחו אלא זה דם ברית מילה שהוא כדם זבח ונדרו להביא איש את אשתו ואת בניו ואת כל אשר לו ליראה את ה’ אלהי יונה ונדרו ושלמו ועליהם הוא אומר על הגרים גרי הצדק וי”ת לא כעממיא פלחי טעותא וגו’: 2:10: ואני בקול תודה. שאודך בקול תודה בתוך קהל ואזבח’ לך זבח תוד’ כאשר נדרתי: | ישעותה לה’. פי’ ואומר כי הישועה לה’ לבדו שהושיעני בפלא גדול שעשה לי: 2:11: ויאמר ה’ לדג. העיר את רצונו שיקיאנו אל היבשה:
פירוש מלבי”ם
2:1: וימן ה’ דג גדול, ה’ הזמין במקום הזה דג גדול שבלעו כולו שלם ולא שבר עצמותיו, וזה ידוע שמן הנמנע שיחיה אדם במעי הדג אפי’ שעה אחת, שהאדם צריך שאיפת רוח קר מבחוץ, אולם באשר כבר נגזר עליו מיתה ונחשב כאילו נולד שנית שם לו ה’ טבע העובר, הנוצר ומתקיים ט’ חדשים במעי אמו מבלי שאיפת רוח כמ”ש הרי”א והיה זה א’ מפלאי הבורא כנס של חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש וכדומה: 2:2: ויתפלל ממעי הדגה, חז”ל אמרו שהיה תחלה במעי דג זכר ואח”כ פלטו ובלעתו דגה נקבה והיה צר לו שם מן הביצים אשר במעיה, ובאמת שם דג כולל זכר ונקבה, ושם דגה הוא שם הקיבוץ, כמו והדגה אשר ביאור מתה, וממה שכתב ממעי הדגה מורה שהיה במעיה קיבוץ דגים רבים, ומזה מבואר שהיה דג נקבה בעת ההשרצה שכבר ימצא בדג א’ כמה רבבות ביצים שהם דגים רבים, ודבריהם אמת: 2:3: השאלות: (ג-יא) בתפלה הזאת באו דברים כפולים ומכופלים. שמה שכתוב בפסוק ד’ ה’ נשנה בפסוק ו’ ז’ והושלש בפסוק ח’, ולמה בא כל התפלה בלשון עבר שכבר התקשה בו הראב”ע?: | ויאמר קראתי, תפלה זו נחלקת לג’ חלקים, (חלק א’) יספר עת השליכוהו לים שאז התיאש מן החיים, אבל כשבלעו הדג חי במעיו ראה כי יתנוסס עמו נס ופלא ושחיה יחיה, (חלק ב’) אחר שפלטו הדג שנשלך שנית בעמקי תהום רבה התיאש שנית, וכשבלעתו הדגה ראה שנית כי חיה יחיה, (חלק ג’) עת הצר לו במעי הדגה שאז קבל ע”ע לשמוע בקול ה’ וללכת לנינוה כדבר ה’, ואמר תחלה דרך כלל קראתי מצרה אל ה’ ויענני על שני הפעמים שהושלך לים וקרא אל ה’ ויענהו ע”י שבלעו הדג והדגה, ועתה מבטן שאול שועתי, היינו בטן הדגה הנמשל כשאול המוכן להשחיתו ואבטח כי שמעת קולי, ותוציאני לרויה: 2:4: ותשליכני (חלק א’) מתחיל לפרש מ”ש קראתי מצרה אל ה’, שתחלה השלכת אותי מצולה בלבב ימים שהוא מה שהשליכו אותו מן האניה אל הים, ונהר יסובבני, שם נהר בא אל המים המושכים, ומובדל מן הים שהמים שבו עומדים ונקוים, אבל אז שהסערה שהתחוללה בים היה מן התהום שמי הים עצמו התרגשו ונשאו דכים למטה, נקרא נהר, כי אז לא עמדו המים רק נמשכו בעיגול סביב עצמם, וסבבוהו סביב סביב, ואז, כל משבריך וגליך עלי עברי, שלא צף על הגלים כמעשה דר”ע רק נפל בעומק הים מקום שהמים שוטפים למטה והגלים עברו עליו מלמעלה: 2:5: ואני אמרתי, ר”ל אז חשבתי כי נגרשתי מנגד עיניך, אך במה שראיתי את הנס שבלע אותי הדג ונשארתי בחיים ראיתי כי עוד עיניך והשגחתך עלי, ובזה ידעתי כי אוסיף להביט אל היכל קדשך: 2:6: אפפוני, (חלק ב’) אח”כ כשפלט הדג אותו שנית אל הים, אז אפפוני מים עד נפש, ולא המים שבשטח הים כבתחילה, רק תהום יסובבני כי הדג היה עמו בעומק תהום ולשם הקאו, וים סוף שהוא המים שלמעלה מן התהום שנקרא בשם סוף (כי הדג הוליכו דרך ים סוף שמשם הוליכו לנינוה) היה חבוש לראשי, כי היה הים למעלה מראשו אחר שהוא היה בתהום רבה: 2:7: לקצבי הרים ירדתי, שהיה בעומק התהום שתחת ההרים, כי ההרים מכסים על התהום מלמעלה עד שהארץ המכסה את התהום שתחת הארץ שמה בריחיה בעדי לעולם, שלא היה אפשר שיצוף על פני המים אחר שעליו היתה הארץ שעל התהום סוגר כבריח ודלתים, ובכ”ז ותעל משחת חיי, שהוא ע”י שבלעתו הדגה שנית ונשאר שנית בחיים, וכ”ז מפרש מ”ש קראתי מצרה לי אל ה’ ויענני: 2:8: בהתעטף (חלק ג’) יפרש מ”ש מבטן שאול שועתי, כי עתה בהתעטף עלי נפשי שהיה קרוב למות במעי הדגה ע”י דוחק הולדות שבמעיה, את ה’ זכרתי עתה זכרתי להתפלל ולשוב בתשובה ולהבטיח כי אמלא דבר ה’ ותבוא אליך תפלתי אל היכל קדשך וחז”ל אמרו שהיה בתהום שתחת הר ציון שעליו עומד הבהמ”ק, שעל זה אמר לקצבי הרים ירדתי, ושמעת תפלתי מהיכל הקדש: 2:9: משמרים, עתה שקבל ע”ע ללכת לנינוה ולהוכיחם כדבר ה’, אמר אל עצמו דברי תנחומים, הלא אלה אנשי נינוה שהם משמרים הבלי שוא ומאמינים בע”ז, הכי אפשר שחסדם יעזבו שיעזבו את הע”ז שלהם (מלשון חסד וחרפה) הלא בודאי לא ישובו מחטא ע”ז שבידם, או ר”ל הגם שישובו לפי שעה הלא אח”כ יעזבו חסדם ויתחייבו כליה שנית: 2:10: ואני, ולכן אזבח לך בקול תודה, כי ארבעה צריכים להודות יורדי הים וכו’ ר”ל אביא זבח תודה ואודה לך חסדך, וגם אשר נדרתי אשלמה ללכת אל נינוה, ומה שיראתי שע”י מלך אשור יגיעו רעות לישראל שלכן מנע א”ע מלכת כנ”ל, ישועתה לה’ אקוה שה’ יושיע את ישראל מכל צרותם: 2:11: ויאמר ה’ לדג, העיר את רוח הדג שילך עמו אל שפת הים ויקיאנו אל היבשה. וחז”ל אמרו בפרקי דרבי אליעזר שהדג הלך עמו תשע מאות וששים וחמשה פרסאות. וזכר לדבריהם לה’ ויאמר ה’ לדג ויקא את יונה בגי’ הכי הוה:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - תפילת מנהיג בשעת משבר | תפילת יונה ממעי הדג — “שועתי מבטן שאול שמעת קולי”
- אפיון - נבואה וחלום | “ויאמר ה’ לדג ויקא את יונה” — פעולה אלוקית ישירה על הטבע
- אפיון - מסע ומנוסה | מנוסת יונה — בריחה מפקודת ה’, ים ודג ותשובה
הערות
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: סוֹף (Strong’s H5490) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: יואל,קהלת,דברי הימים ב שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אַל (Strong’s H409) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
תבנית השוואה: CT-012 — תפילה במשבר ייחוד: יונה מתפלל בלשון עבר (“שמעת”) למרות שעדיין בדג — אמונה שהישועה כבר הגיעה.