מרד אבשלום — בריחת דוד מירושלים
פסוקים
וַֽיְהִי֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיַּ֤עַשׂ לוֹ֙ אַבְשָׁל֔וֹם מֶרְכָּבָ֖ה וְסֻסִ֑ים וַחֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ רָצִ֥ים לְפָנָֽיו׃ וְהִשְׁכִּים֙ אַבְשָׁל֔וֹם וְעָמַ֕ד עַל־יַ֖ד דֶּ֣רֶךְ הַשָּׁ֑עַר וַיְהִ֡י כׇּל־הָאִ֣ישׁ אֲשֶֽׁר־יִֽהְיֶה־לּוֹ־רִיב֩ לָב֨וֹא אֶל־הַמֶּ֜לֶךְ לַמִּשְׁפָּ֗ט וַיִּקְרָ֨א אַבְשָׁל֤וֹם אֵלָיו֙ וַיֹּ֗אמֶר אֵֽי־מִזֶּ֥ה עִיר֙ אַ֔תָּה וַיֹּ֕אמֶר מֵאַחַ֥ד שִׁבְטֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל עַבְדֶּֽךָ׃ וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אַבְשָׁל֔וֹם רְאֵ֥ה דְבָרֶ֖יךָ טוֹבִ֣ים וּנְכֹחִ֑ים וְשֹׁמֵ֥עַ אֵין־לְךָ֖ מֵאֵ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם מִֽי־יְשִׂמֵ֥נִי שֹׁפֵ֖ט בָּאָ֑רֶץ וְעָלַ֗י יָב֛וֹא כׇּל־אִ֛ישׁ אֲשֶֽׁר־יִֽהְיֶה־לּוֹ־רִ֥יב וּמִשְׁפָּ֖ט וְהִצְדַּקְתִּֽיו׃ וְהָיָה֙ בִּקְרׇב־אִ֔ישׁ לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת ל֑וֹ וְשָׁלַ֧ח אֶת־יָד֛וֹ וְהֶחֱזִ֥יק ל֖וֹ וְנָ֥שַׁק לֽוֹ׃ וַיַּ֨עַשׂ אַבְשָׁל֜וֹם כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ לְכׇל־יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר־יָבֹ֥אוּ לַמִּשְׁפָּ֖ט אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ וַיְגַנֵּב֙ אַבְשָׁל֔וֹם אֶת־לֵ֖ב אַנְשֵׁ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֣לְכָה נָּ֗א וַאֲשַׁלֵּ֛ם אֶת־נִדְרִ֛י אֲשֶׁר־נָדַ֥רְתִּי לַיהֹוָ֖ה בְּחֶבְרֽוֹן׃ כִּי־נֵ֙דֶר֙ נָדַ֣ר עַבְדְּךָ֔ בְּשִׁבְתִּ֥י בִגְשׁ֛וּר בַּאֲרָ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־[יָשׁ֨וֹב] (ישיב) יְשִׁיבֵ֤נִי יְהֹוָה֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וְעָבַדְתִּ֖י אֶת־יְהֹוָֽה׃ וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ הַמֶּ֖לֶךְ לֵ֣ךְ בְּשָׁל֑וֹם וַיָּ֖קׇם וַיֵּ֥לֶךְ חֶבְרֽוֹנָה׃ וַיִּשְׁלַ֤ח אַבְשָׁלוֹם֙ מְרַגְּלִ֔ים בְּכׇל־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר כְּשׇׁמְעֲכֶם֙ אֶת־ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וַאֲמַרְתֶּ֕ם מָלַ֥ךְ אַבְשָׁל֖וֹם בְּחֶבְרֽוֹן׃ וְאֶת־אַבְשָׁל֗וֹם הָלְכ֞וּ מָאתַ֤יִם אִישׁ֙ מִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם קְרֻאִ֖ים וְהֹלְכִ֣ים לְתֻמָּ֑ם וְלֹ֥א יָדְע֖וּ כׇּל־דָּבָֽר׃ וַיִּשְׁלַ֣ח אַ֠בְשָׁל֠וֹם אֶת־אֲחִיתֹ֨פֶל הַגִּילֹנִ֜י יוֹעֵ֣ץ דָּוִ֗ד מֵֽעִירוֹ֙ מִגִּלֹ֔ה בְּזׇבְח֖וֹ אֶת־הַזְּבָחִ֑ים וַיְהִ֤י הַקֶּ֙שֶׁר֙ אַמִּ֔ץ וְהָעָ֛ם הוֹלֵ֥ךְ וָרָ֖ב אֶת־אַבְשָׁלֽוֹם׃ וַיָּבֹא֙ הַמַּגִּ֔יד אֶל־דָּוִ֖ד לֵאמֹ֑ר הָיָ֛ה לֶב־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֽוֹם׃ וַיֹּ֣אמֶר דָּ֠וִ֠ד לְכׇל־עֲבָדָ֨יו אֲשֶׁר־אִתּ֤וֹ בִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ ק֣וּמוּ וְנִבְרָ֔חָה כִּ֛י לֹא־תִֽהְיֶה־לָּ֥נוּ פְלֵיטָ֖ה מִפְּנֵ֣י אַבְשָׁלֹ֑ם מַהֲר֣וּ לָלֶ֗כֶת פֶּן־יְמַהֵ֤ר וְהִשִּׂגָ֙נוּ֙ וְהִדִּ֤יחַ עָלֵ֙ינוּ֙ אֶת־הָ֣רָעָ֔ה וְהִכָּ֥ה הָעִ֖יר לְפִי־חָֽרֶב׃ וַיֹּאמְר֥וּ עַבְדֵֽי־הַמֶּ֖לֶךְ אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר־יִבְחַ֛ר אֲדֹנִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ הִנֵּ֥ה עֲבָדֶֽיךָ׃ וַיֵּצֵ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכׇל־בֵּית֖וֹ בְּרַגְלָ֑יו וַיַּעֲזֹ֣ב הַמֶּ֗לֶךְ אֵ֣ת עֶ֧שֶׂר נָשִׁ֛ים פִּֽלַגְשִׁ֖ים לִשְׁמֹ֥ר הַבָּֽיִת׃ וַיֵּצֵ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכׇל־הָעָ֖ם בְּרַגְלָ֑יו וַיַּעַמְד֖וּ בֵּ֥ית הַמֶּרְחָֽק׃ וְכׇל־עֲבָדָיו֙ עֹבְרִ֣ים עַל־יָד֔וֹ וְכׇל־הַכְּרֵתִ֖י וְכׇל־הַפְּלֵתִ֑י וְכׇֽל־הַגִּתִּ֞ים שֵׁשׁ־מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ אֲשֶׁר־בָּ֤אוּ בְרַגְלוֹ֙ מִגַּ֔ת עֹבְרִ֖ים עַל־פְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־אִתַּ֣י הַגִּתִּ֔י לָ֧מָּה תֵלֵ֛ךְ גַּם־אַתָּ֖ה אִתָּ֑נוּ שׁ֣וּב וְשֵׁ֤ב עִם־הַמֶּ֙לֶךְ֙ כִּי־נׇכְרִ֣י אַ֔תָּה וְגַם־גֹּלֶ֥ה אַתָּ֖ה לִמְקוֹמֶֽךָ׃ תְּמ֣וֹל׀ בּוֹאֶ֗ךָ וְהַיּ֞וֹם (אנועך) [אֲנִֽיעֲךָ֤] עִמָּ֙נוּ֙ לָלֶ֔כֶת וַאֲנִ֣י הוֹלֵ֔ךְ עַ֥ל אֲשֶׁר־אֲנִ֖י הוֹלֵ֑ךְ שׁ֣וּב וְהָשֵׁ֧ב אֶת־אַחֶ֛יךָ עִמָּ֖ךְ חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת׃ וַיַּ֧עַן אִתַּ֛י אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ וַיֹּאמַ֑ר חַי־יְהֹוָ֗ה וְחֵי֙ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כִּ֠י (אם) בִּמְק֞וֹם אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶה־שָּׁ֣ם׀ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֗לֶךְ אִם־לְמָ֙וֶת֙ אִם־לְחַיִּ֔ים כִּי־שָׁ֖ם יִהְיֶ֥ה עַבְדֶּֽךָ׃ וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אֶל־אִתַּ֖י לֵ֣ךְ וַעֲבֹ֑ר וַֽיַּעֲבֹ֞ר אִתַּ֤י הַגִּתִּי֙ וְכׇל־אֲנָשָׁ֔יו וְכׇל־הַטַּ֖ף אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃ וְכׇל־הָאָ֗רֶץ בּוֹכִים֙ ק֣וֹל גָּד֔וֹל וְכׇל־הָעָ֖ם עֹבְרִ֑ים וְהַמֶּ֗לֶךְ עֹבֵר֙ בְּנַ֣חַל קִדְר֔וֹן וְכׇל־הָעָם֙ עֹבְרִ֔ים עַל־פְּנֵי־דֶ֖רֶךְ אֶת־הַמִּדְבָּֽר׃ וְהִנֵּ֨ה גַם־צָד֜וֹק וְכׇֽל־הַלְוִיִּ֣ם אִתּ֗וֹ נֹֽשְׂאִים֙ אֶת־אֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית הָאֱלֹהִ֔ים וַיַּצִּ֙קוּ֙ אֶת־אֲר֣וֹן הָאֱלֹהִ֔ים וַיַּ֖עַל אֶבְיָתָ֑ר עַד־תֹּ֥ם כׇּל־הָעָ֖ם לַעֲב֥וֹר מִן־הָעִֽיר׃ וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְצָד֔וֹק הָשֵׁ֛ב אֶת־אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים הָעִ֑יר אִם־אֶמְצָ֥א חֵן֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔ה וֶהֱשִׁבַ֕נִי וְהִרְאַ֥נִי אֹת֖וֹ וְאֶת־נָוֵֽהוּ׃ וְאִם֙ כֹּ֣ה יֹאמַ֔ר לֹ֥א חָפַ֖צְתִּי בָּ֑ךְ הִנְנִ֕י יַעֲשֶׂה־לִּ֕י כַּאֲשֶׁ֖ר ט֥וֹב בְּעֵינָֽיו׃ וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶל־צָד֣וֹק הַכֹּהֵ֔ן הֲרוֹאֶ֣ה אַתָּ֔ה שֻׁ֥בָה הָעִ֖יר בְּשָׁל֑וֹם וַאֲחִימַ֨עַץ בִּנְךָ֜ וִיהוֹנָתָ֧ן בֶּן־אֶבְיָתָ֛ר שְׁנֵ֥י בְנֵיכֶ֖ם אִתְּכֶֽם׃ רְאוּ֙ אָנֹכִ֣י מִתְמַהְמֵ֔הַּ (בעברות) [בְּעַֽרְב֖וֹת] הַמִּדְבָּ֑ר עַ֣ד בּ֥וֹא דָבָ֛ר מֵעִמָּכֶ֖ם לְהַגִּ֥יד לִֽי׃ וַיָּ֨שֶׁב צָד֧וֹק וְאֶבְיָתָ֛ר אֶת־אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִ֖ים יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וַיֵּשְׁב֖וּ שָֽׁם׃ וְדָוִ֡ד עֹלֶה֩ בְמַעֲלֵ֨ה הַזֵּיתִ֜ים עֹלֶ֣ה׀ וּבוֹכֶ֗ה וְרֹ֥אשׁ לוֹ֙ חָפ֔וּי וְה֖וּא הֹלֵ֣ךְ יָחֵ֑ף וְכׇל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ חָפוּ֙ אִ֣ישׁ רֹאשׁ֔וֹ וְעָל֥וּ עָלֹ֖ה וּבָכֹֽה׃ וְדָוִד֙ הִגִּ֣יד לֵאמֹ֔ר אֲחִיתֹ֥פֶל בַּקֹּשְׁרִ֖ים עִם־אַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד סַכֶּל־נָ֛א אֶת־עֲצַ֥ת אֲחִיתֹ֖פֶל יְהֹוָֽה׃ וַיְהִ֤י דָוִד֙ בָּ֣א עַד־הָרֹ֔אשׁ אֲשֶֽׁר־יִשְׁתַּחֲוֶ֥ה שָׁ֖ם לֵאלֹהִ֑ים וְהִנֵּ֤ה לִקְרָאתוֹ֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י קָר֙וּעַ֙ כֻּתׇּנְתּ֔וֹ וַאֲדָמָ֖ה עַל־רֹאשֽׁוֹ׃ וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ דָּוִ֑ד אִ֚ם עָבַ֣רְתָּ אִתִּ֔י וְהָיִ֥תָ עָלַ֖י לְמַשָּֽׂא׃ וְאִם־הָעִ֣יר תָּשׁ֗וּב וְאָמַרְתָּ֤ לְאַבְשָׁלוֹם֙ עַבְדְּךָ֨ אֲנִ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֶֽהְיֶ֔ה עֶ֣בֶד אָבִ֤יךָ וַֽאֲנִי֙ מֵאָ֔ז וְעַתָּ֖ה וַאֲנִ֣י עַבְדֶּ֑ךָ וְהֵפַרְתָּ֣ה לִ֔י אֵ֖ת עֲצַ֥ת אֲחִיתֹֽפֶל׃ וַהֲל֤וֹא עִמְּךָ֙ שָׁ֔ם צָד֥וֹק וְאֶבְיָתָ֖ר הַכֹּהֲנִ֑ים וְהָיָ֗ה כׇּל־הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֤ר תִּשְׁמַע֙ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ תַּגִּ֕יד לְצָד֥וֹק וּלְאֶבְיָתָ֖ר הַכֹּהֲנִֽים׃ הִנֵּה־שָׁ֤ם עִמָּם֙ שְׁנֵ֣י בְנֵיהֶ֔ם אֲחִימַ֣עַץ לְצָד֔וֹק וִיהוֹנָתָ֖ן לְאֶבְיָתָ֑ר וּשְׁלַחְתֶּ֤ם בְּיָדָם֙ אֵלַ֔י כׇּל־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר תִּשְׁמָֽעוּ׃ וַיָּבֹ֥א חוּשַׁ֛י רֵעֶ֥ה דָוִ֖ד הָעִ֑יר וְאַ֨בְשָׁל֔וֹם יָב֖וֹא יְרֽוּשָׁלָֽ͏ִם׃ וְדָוִ֗ד עָבַ֤ר מְעַט֙ מֵֽהָרֹ֔אשׁ וְהִנֵּ֥ה צִיבָ֛א נַ֥עַר מְפִיבֹ֖שֶׁת לִקְרָאת֑וֹ וְצֶ֨מֶד חֲמֹרִ֜ים חֲבֻשִׁ֗ים וַעֲלֵיהֶם֩ מָאתַ֨יִם לֶ֜חֶם וּמֵאָ֧ה צִמּוּקִ֛ים וּמֵ֥אָה קַ֖יִץ וְנֵ֥בֶל יָֽיִן׃ וַיֹּ֧אמֶר הַמֶּ֛לֶךְ אֶל־צִיבָ֖א מָה־אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר צִ֠יבָ֠א הַחֲמוֹרִ֨ים לְבֵית־הַמֶּ֜לֶךְ לִרְכֹּ֗ב (ולהלחם) [וְהַלֶּ֤חֶם] וְהַקַּ֙יִץ֙ לֶאֱכ֣וֹל הַנְּעָרִ֔ים וְהַיַּ֕יִן לִשְׁתּ֥וֹת הַיָּעֵ֖ף בַּמִּדְבָּֽר׃ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ וְאַיֵּ֖ה בֶּן־אֲדֹנֶ֑יךָ וַיֹּ֨אמֶר צִיבָ֜א אֶל־הַמֶּ֗לֶךְ הִנֵּה֙ יוֹשֵׁ֣ב בִּירוּשָׁלַ֔͏ִם כִּ֣י אָמַ֔ר הַיּ֗וֹם יָשִׁ֤יבוּ לִי֙ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֵ֖ת מַמְלְכ֥וּת אָבִֽי׃ וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְצִבָ֔א הִנֵּ֣ה לְךָ֔ כֹּ֖ל אֲשֶׁ֣ר לִמְפִיבֹ֑שֶׁת וַיֹּ֤אמֶר צִיבָא֙ הִֽשְׁתַּחֲוֵ֔יתִי אֶמְצָא־חֵ֥ן בְּעֵינֶ֖יךָ אֲדֹנִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וּבָ֛א הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד עַד־בַּחוּרִ֑ים וְהִנֵּ֣ה מִשָּׁם֩ אִ֨ישׁ יוֹצֵ֜א מִמִּשְׁפַּ֣חַת בֵּית־שָׁא֗וּל וּשְׁמוֹ֙ שִׁמְעִ֣י בֶן־גֵּרָ֔א יֹצֵ֥א יָצ֖וֹא וּמְקַלֵּֽל׃ וַיְסַקֵּ֤ל בָּֽאֲבָנִים֙ אֶת־דָּוִ֔ד וְאֶת־כׇּל־עַבְדֵ֖י הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וְכׇל־הָעָם֙ וְכׇל־הַגִּבֹּרִ֔ים מִימִינ֖וֹ וּמִשְּׂמֹאלֽוֹ׃ וְכֹה־אָמַ֥ר שִׁמְעִ֖י בְּקַֽלְל֑וֹ צֵ֥א צֵ֛א אִ֥ישׁ הַדָּמִ֖ים וְאִ֥ישׁ הַבְּלִיָּֽעַל׃ הֵשִׁיב֩ עָלֶ֨יךָ יְהֹוָ֜ה כֹּ֣ל׀ דְּמֵ֣י בֵית־שָׁא֗וּל אֲשֶׁ֤ר מָלַ֙כְתָּ֙ תַּחְתָּ֔ו וַיִּתֵּ֤ן יְהֹוָה֙ אֶת־הַמְּלוּכָ֔ה בְּיַ֖ד אַבְשָׁל֣וֹם בְּנֶ֑ךָ וְהִנְּךָ֙ בְּרָ֣עָתֶ֔ךָ כִּ֛י אִ֥ישׁ דָּמִ֖ים אָֽתָּה׃ וַיֹּ֨אמֶר אֲבִישַׁ֤י בֶּן־צְרוּיָה֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ לָ֣מָּה יְקַלֵּ֞ל הַכֶּ֤לֶב הַמֵּת֙ הַזֶּ֔ה אֶת־אֲדֹנִ֖י הַמֶּ֑לֶךְ אֶעְבְּרָה־נָּ֖א וְאָסִ֥ירָה אֶת־רֹאשֽׁוֹ׃ וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לִּ֥י וְלָכֶ֖ם בְּנֵ֣י צְרֻיָ֑ה (כי) [כֹּ֣ה] יְקַלֵּ֗ל (וכי) [כִּ֤י] יְהֹוָה֙ אָ֤מַר לוֹ֙ קַלֵּ֣ל אֶת־דָּוִ֔ד וּמִ֣י יֹאמַ֔ר מַדּ֖וּעַ עָשִׂ֥יתָה כֵּֽן׃ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֤ד אֶל־אֲבִישַׁי֙ וְאֶל־כׇּל־עֲבָדָ֔יו הִנֵּ֥ה בְנִ֛י אֲשֶׁר־יָצָ֥א מִמֵּעַ֖י מְבַקֵּ֣שׁ אֶת־נַפְשִׁ֑י וְאַ֨ף כִּֽי־עַתָּ֜ה בֶּן־הַיְמִינִ֗י הַנִּ֤חוּ לוֹ֙ וִֽיקַלֵּ֔ל כִּ֥י אָמַר־ל֖וֹ יְהֹוָֽה׃ אוּלַ֛י יִרְאֶ֥ה יְהֹוָ֖ה (בעוני) [בְּעֵינִ֑י] וְהֵשִׁ֨יב יְהֹוָ֥ה לִי֙ טוֹבָ֔ה תַּ֥חַת קִלְלָת֖וֹ הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ וַיֵּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד וַאֲנָשָׁ֖יו בַּדָּ֑רֶךְ וְשִׁמְעִ֡י הֹלֵךְ֩ בְּצֵ֨לַע הָהָ֜ר לְעֻמָּת֗וֹ הָלוֹךְ֙ וַיְקַלֵּ֔ל וַיְסַקֵּ֤ל בָּאֲבָנִים֙ לְעֻמָּת֔וֹ וְעִפַּ֖ר בֶּעָפָֽר׃ וַיָּבֹ֥א הַמֶּ֛לֶךְ וְכׇל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ עֲיֵפִ֑ים וַיִּנָּפֵ֖שׁ שָֽׁם׃ וְאַבְשָׁל֗וֹם וְכׇל־הָעָם֙ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֖אוּ יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וַאֲחִיתֹ֖פֶל אִתּֽוֹ׃ וַיְהִ֗י כַּאֲשֶׁר־בָּ֞א חוּשַׁ֧י הָאַרְכִּ֛י רֵעֶ֥ה דָוִ֖ד אֶל־אַבְשָׁל֑וֹם וַיֹּ֤אמֶר חוּשַׁי֙ אֶל־אַבְשָׁל֔וֹם יְחִ֥י הַמֶּ֖לֶךְ יְחִ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־חוּשַׁ֔י זֶ֥ה חַסְדְּךָ֖ אֶת־רֵעֶ֑ךָ לָ֥מָּה לֹא־הָלַ֖כְתָּ אֶת־רֵעֶֽךָ׃ וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁי֮ אֶל־אַבְשָׁלֹם֒ לֹ֕א כִּי֩ אֲשֶׁ֨ר בָּחַ֧ר יְהֹוָ֛ה וְהָעָ֥ם הַזֶּ֖ה וְכׇל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל (לא) [ל֥וֹ] אֶהְיֶ֖ה וְאִתּ֥וֹ אֵשֵֽׁב׃ וְהַשֵּׁנִ֗ית לְמִי֙ אֲנִ֣י אֶעֱבֹ֔ד הֲל֖וֹא לִפְנֵ֣י בְנ֑וֹ כַּאֲשֶׁ֤ר עָבַ֙דְתִּי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כֵּ֖ן אֶהְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃ וַיֹּ֥אמֶר אַבְשָׁל֖וֹם אֶל־אֲחִיתֹ֑פֶל הָב֥וּ לָכֶ֛ם עֵצָ֖ה מַֽה־נַּעֲשֶֽׂה׃ וַיֹּ֤אמֶר אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶל־אַבְשָׁלֹ֔ם בּ֚וֹא אֶל־פִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יךָ אֲשֶׁ֥ר הִנִּ֖יחַ לִשְׁמ֣וֹר הַבָּ֑יִת וְשָׁמַ֤ע כׇּל־יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־נִבְאַ֣שְׁתָּ אֶת־אָבִ֔יךָ וְחָ֣זְק֔וּ יְדֵ֖י כׇּל־אֲשֶׁ֥ר אִתָּֽךְ׃ וַיַּטּ֧וּ לְאַבְשָׁל֛וֹם הָאֹ֖הֶל עַל־הַגָּ֑ג וַיָּבֹ֤א אַבְשָׁלוֹם֙ אֶל־פִּֽלַגְשֵׁ֣י אָבִ֔יו לְעֵינֵ֖י כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל׃ וַעֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֗פֶל אֲשֶׁ֤ר יָעַץ֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם כַּאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאַל־[אִ֖ישׁ] בִּדְבַ֣ר הָאֱלֹהִ֑ים כֵּ֚ן כׇּל־עֲצַ֣ת אֲחִיתֹ֔פֶל גַּם־לְדָוִ֖ד גַּ֥ם לְאַבְשָׁלֹֽם׃ וַיֹּ֥אמֶר אֲחִיתֹ֖פֶל אֶל־אַבְשָׁל֑וֹם אֶבְחֲרָ֣ה נָּ֗א שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֙לֶף֙ אִ֔ישׁ וְאָק֛וּמָה וְאֶרְדְּפָ֥ה אַֽחֲרֵי־דָוִ֖ד הַלָּֽיְלָה׃ וְאָב֣וֹא עָלָ֗יו וְה֤וּא יָגֵ֙עַ֙ וּרְפֵ֣ה יָדַ֔יִם וְהַחֲרַדְתִּ֣י אֹת֔וֹ וְנָ֖ס כׇּל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֑וֹ וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הַמֶּ֖לֶךְ לְבַדּֽוֹ׃ וְאָשִׁ֥יבָה כׇל־הָעָ֖ם אֵלֶ֑יךָ כְּשׁ֣וּב הַכֹּ֔ל הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אַתָּ֣ה מְבַקֵּ֔שׁ כׇּל־הָעָ֖ם יִהְיֶ֥ה שָׁלֽוֹם׃ וַיִּישַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינֵ֣י אַבְשָׁלֹ֑ם וּבְעֵינֵ֖י כׇּל־זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיֹּ֙אמֶר֙ אַבְשָׁל֔וֹם קְרָ֣א נָ֔א גַּ֖ם לְחוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֑י וְנִשְׁמְעָ֥ה מַה־בְּפִ֖יו גַּם־הֽוּא׃ וַיָּבֹ֣א חוּשַׁי֮ אֶל־אַבְשָׁלוֹם֒ וַיֹּ֩אמֶר֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֵלָ֜יו לֵאמֹ֗ר כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ דִּבֶּ֣ר אֲחִיתֹ֔פֶל הֲנַעֲשֶׂ֖ה אֶת־דְּבָר֑וֹ אִם־אַ֖יִן אַתָּ֥ה דַבֵּֽר׃ וַיֹּ֥אמֶר חוּשַׁ֖י אֶל־אַבְשָׁל֑וֹם לֹֽא־טוֹבָ֧ה הָעֵצָ֛ה אֲשֶׁר־יָעַ֥ץ אֲחִיתֹ֖פֶל בַּפַּ֥עַם הַזֹּֽאת׃ וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אַתָּ֣ה יָ֠דַ֠עְתָּ אֶת־אָבִ֨יךָ וְאֶת־אֲנָשָׁ֜יו כִּ֧י גִבֹּרִ֣ים הֵ֗מָּה וּמָרֵ֥י נֶ֙פֶשׁ֙ הֵ֔מָּה כְּדֹ֥ב שַׁכּ֖וּל בַּשָּׂדֶ֑ה וְאָבִ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֔ה וְלֹ֥א יָלִ֖ין אֶת־הָעָֽם׃ הִנֵּ֨ה עַתָּ֤ה הֽוּא־נֶחְבָּא֙ בְּאַחַ֣ת הַפְּחָתִ֔ים א֖וֹ בְּאַחַ֣ד הַמְּקוֹמֹ֑ת וְהָיָ֗ה כִּנְפֹ֤ל בָּהֶם֙ בַּתְּחִלָּ֔ה וְשָׁמַ֤ע הַשֹּׁמֵ֙עַ֙ וְאָמַ֔ר הָֽיְתָה֙ מַגֵּפָ֔ה בָּעָ֕ם אֲשֶׁ֖ר אַחֲרֵ֥י אַבְשָׁלֹֽם׃ וְה֣וּא גַם־בֶּן־חַ֗יִל אֲשֶׁ֥ר לִבּ֛וֹ כְּלֵ֥ב הָאַרְיֵ֖ה הִמֵּ֣ס יִמָּ֑ס כִּֽי־יֹדֵ֤עַ כׇּל־יִשְׂרָאֵל֙ כִּי־גִבּ֣וֹר אָבִ֔יךָ וּבְנֵי־חַ֖יִל אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃ כִּ֣י יָעַ֗צְתִּי הֵ֠אָסֹ֠ף יֵאָסֵ֨ף עָלֶ֤יךָ כׇל־יִשְׂרָאֵל֙ מִדָּן֙ וְעַד־בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע כַּח֥וֹל אֲשֶׁר־עַל־הַיָּ֖ם לָרֹ֑ב וּפָנֶ֥יךָ הֹלְכִ֖ים בַּקְרָֽב׃ וּבָ֣אנוּ אֵלָ֗יו (באחת) [בְּאַחַ֤ד] הַמְּקוֹמֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצָ֣א שָׁ֔ם וְנַ֣חְנוּ עָלָ֔יו כַּאֲשֶׁ֛ר יִפֹּ֥ל הַטַּ֖ל עַל־הָאֲדָמָ֑ה וְלֹא־נ֥וֹתַר בּ֛וֹ וּבְכׇל־הָאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ גַּם־אֶחָֽד׃ וְאִם־אֶל־עִיר֙ יֵאָסֵ֔ף וְהִשִּׂ֧יאוּ כׇֽל־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶל־הָעִ֥יר הַהִ֖יא חֲבָלִ֑ים וְסָחַ֤בְנוּ אֹתוֹ֙ עַד־הַנַּ֔חַל עַ֛ד אֲשֶֽׁר־לֹֽא־נִמְצָ֥א שָׁ֖ם גַּם־צְרֽוֹר׃ וַיֹּ֤אמֶר אַבְשָׁלוֹם֙ וְכׇל־אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֔ל טוֹבָ֗ה עֲצַת֙ חוּשַׁ֣י הָאַרְכִּ֔י מֵעֲצַ֖ת אֲחִיתֹ֑פֶל וַיהֹוָ֣ה צִוָּ֗ה לְהָפֵ֞ר אֶת־עֲצַ֤ת אֲחִיתֹ֙פֶל֙ הַטּוֹבָ֔ה לְבַעֲב֗וּר הָבִ֧יא יְהֹוָ֛ה אֶל־אַבְשָׁל֖וֹם אֶת־הָרָעָֽה׃ וַיֹּ֣אמֶר חוּשַׁ֗י אֶל־צָד֤וֹק וְאֶל־אֶבְיָתָר֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים כָּזֹ֣את וְכָזֹ֗את יָעַ֤ץ אֲחִיתֹ֙פֶל֙ אֶת־אַבְשָׁלֹ֔ם וְאֵ֖ת זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את יָעַ֥צְתִּי אָֽנִי׃ וְעַתָּ֡ה שִׁלְח֣וּ מְהֵרָה֩ וְהַגִּ֨ידוּ לְדָוִ֜ד לֵאמֹ֗ר אַל־תָּ֤לֶן הַלַּ֙יְלָה֙ בְּעַֽרְב֣וֹת הַמִּדְבָּ֔ר וְגַ֖ם עָב֣וֹר תַּעֲב֑וֹר פֶּ֚ן יְבֻלַּ֣ע לַמֶּ֔לֶךְ וּלְכׇל־הָעָ֖ם אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃ וִיהוֹנָתָ֨ן וַאֲחִימַ֜עַץ עֹמְדִ֣ים בְּעֵין־רֹגֵ֗ל וְהָלְכָ֤ה הַשִּׁפְחָה֙ וְהִגִּ֣ידָה לָהֶ֔ם וְהֵם֙ יֵֽלְכ֔וּ וְהִגִּ֖ידוּ לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד כִּ֣י לֹ֥א יוּכְל֛וּ לְהֵרָא֖וֹת לָב֥וֹא הָעִֽירָה׃ וַיַּ֤רְא אֹתָם֙ נַ֔עַר וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְשָׁלֹ֑ם וַיֵּלְכוּ֩ שְׁנֵיהֶ֨ם מְהֵרָ֜ה וַיָּבֹ֣אוּ׀ אֶל־בֵּֽית־אִ֣ישׁ בְּבַחוּרִ֗ים וְל֥וֹ בְאֵ֛ר בַּחֲצֵר֖וֹ וַיֵּ֥רְדוּ שָֽׁם׃ וַתִּקַּ֣ח הָאִשָּׁ֗ה וַתִּפְרֹ֤שׂ אֶת־הַמָּסָךְ֙ עַל־פְּנֵ֣י הַבְּאֵ֔ר וַתִּשְׁטַ֥ח עָלָ֖יו הָרִפ֑וֹת וְלֹ֥א נוֹדַ֖ע דָּבָֽר׃ וַיָּבֹ֣אוּ עַבְדֵי֩ אַבְשָׁל֨וֹם אֶֽל־הָאִשָּׁ֜ה הַבַּ֗יְתָה וַיֹּֽאמְרוּ֙ אַיֵּ֗ה אֲחִימַ֙עַץ֙ וִיה֣וֹנָתָ֔ן וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הָאִשָּׁ֔ה עָבְר֖וּ מִיכַ֣ל הַמָּ֑יִם וַיְבַקְשׁוּ֙ וְלֹ֣א מָצָ֔אוּ וַיָּשֻׁ֖בוּ יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ וַיְהִ֣י׀ אַחֲרֵ֣י לֶכְתָּ֗ם וַֽיַּעֲלוּ֙ מֵֽהַבְּאֵ֔ר וַיֵּ֣לְכ֔וּ וַיַּגִּ֖דוּ לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד וַיֹּאמְר֣וּ אֶל־דָּוִ֗ד ק֣וּמוּ וְעִבְר֤וּ מְהֵרָה֙ אֶת־הַמַּ֔יִם כִּי־כָ֛כָה יָעַ֥ץ עֲלֵיכֶ֖ם אֲחִיתֹֽפֶל׃ וַיָּ֣קׇם דָּוִ֗ד וְכׇל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּעַבְר֖וּ אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן עַד־א֣וֹר הַבֹּ֗קֶר עַד־אַחַד֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־עָבַ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃ וַאֲחִיתֹ֣פֶל רָאָ֗ה כִּ֣י לֹ֣א נֶעֶשְׂתָה֮ עֲצָתוֹ֒ וַיַּחֲבֹ֣שׁ אֶֽת־הַחֲמ֗וֹר וַיָּ֜קׇם וַיֵּ֤לֶךְ אֶל־בֵּיתוֹ֙ אֶל־עִיר֔וֹ וַיְצַ֥ו אֶל־בֵּית֖וֹ וַיֵּחָנַ֑ק וַיָּ֕מׇת וַיִּקָּבֵ֖ר בְּקֶ֥בֶר אָבִֽיו׃ וְדָוִ֖ד בָּ֣א מַחֲנָ֑יְמָה וְאַבְשָׁלֹ֗ם עָבַר֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֔ן ה֕וּא וְכׇל־אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵ֖ל עִמּֽוֹ׃ וְאֶת־עֲמָשָׂ֗א שָׂ֧ם אַבְשָׁלֹ֛ם תַּ֥חַת יוֹאָ֖ב עַל־הַצָּבָ֑א וַעֲמָשָׂ֣א בֶן־אִ֗ישׁ וּשְׁמוֹ֙ יִתְרָ֣א הַיִּשְׂרְאֵלִ֔י אֲשֶׁר־בָּא֙ אֶל־אֲבִיגַ֣ל בַּת־נָחָ֔שׁ אֲח֥וֹת צְרוּיָ֖ה אֵ֥ם יוֹאָֽב׃ וַיִּ֤חַן יִשְׂרָאֵל֙ וְאַבְשָׁלֹ֔ם אֶ֖רֶץ הַגִּלְעָֽד׃ וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא דָוִ֖ד מַחֲנָ֑יְמָה וְשֹׁבִ֨י בֶן־נָחָ֜שׁ מֵרַבַּ֣ת בְּנֵי־עַמּ֗וֹן וּמָכִ֤יר בֶּן־עַמִּיאֵל֙ מִלֹּ֣א דְבָ֔ר וּבַרְזִלַּ֥י הַגִּלְעָדִ֖י מֵרֹגְלִֽים׃ מִשְׁכָּ֤ב וְסַפּוֹת֙ וּכְלִ֣י יוֹצֵ֔ר וְחִטִּ֥ים וּשְׂעֹרִ֖ים וְקֶ֣מַח וְקָלִ֑י וּפ֥וֹל וַעֲדָשִׁ֖ים וְקָלִֽי׃ וּדְבַ֣שׁ וְחֶמְאָ֗ה וְצֹאן֙ וּשְׁפ֣וֹת בָּקָ֔ר הִגִּ֧ישׁוּ לְדָוִ֛ד וְלָעָ֥ם אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ לֶאֱכ֑וֹל כִּ֣י אָמְר֔וּ הָעָ֗ם רָעֵ֛ב וְעָיֵ֥ף וְצָמֵ֖א בַּמִּדְבָּֽר׃
פירוש רש”י
15:1: וַחֲמִשִּׁים אִישׁ וגו׳. כֻּלָּם נְטוּלֵי טְחוֹל, וַחֲקוּקֵי כַּפּוֹת רַגְלַיִם: 15:2: וְהִשְׁכִּים אַבְשָׁלוֹם. בְּכָל בֹּקֶר: | מֵאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל עַבְדֶּךָ. מִשֵּׁבֶט פְּלוֹנִי: 15:4: וְהִצְדַּקְתִּיו. (תרגום:) ״וַאֲדִינְנֵיהּ בְּקוּשְׁטָא״: 15:7: מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה. שֶׁשָּׁאֲלוּ יִשְׂרָאֵל מֶלֶךְ מִשְּׁמוּאֵל, נִתְגַּלְגֵּל דְּבַר מֶרֶד וְהַשְׁפָּלָה בַּמַּלְכוּת: | אֵלְכָה נָּא. לְחֶבְרוֹן: | וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (סוטה לד ב): לְהָבִיא כְּבָשִׂים מֵחֶבְרוֹן, כִּי שָׁם הָיוּ כְּבָשִׂים שְׁמֵנִים: 15:11: קְרֻאִים וְהֹלְכִים לְתֻמָּם. מְפֹרָשׁ בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה יְרוּשַׁלְמִית (א ח) שֶׁבִּקֵּשׁ מֵאָבִיו שֶׁיִּכְתֹּב לוֹ, שֶׁכָּל שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁיְּבַקֵּשׁ שֶׁיֵּלְכוּ עִמּוֹ, יֵלְכוּ וְהָיָה מַרְאֶה אוֹתוֹ לִשְׁנַיִם כָּאן, וְאַחַר כָּךְ לִשְׁנַיִם אֲחֵרִים, וְכֵן הַרְבֵּה: 15:17: בֵּית הַמֶּרְחָק. (תרגום:) ״בַּאֲתַר דְּרָחִיק״: 15:18: עַל יָדוֹ. אֶצְלוֹ, הוּא עוֹמֵד וְהֵם עוֹבְרִים: 15:19: עִם הַמֶּלֶךְ. עִם אַבְשָׁלוֹם: | כִּי נָכְרִי אַתָּה. וַאֲנַחְנוּ בּוֹרְחִים מֵאֵין צֵידָה וּמָזוֹן, וּמִתּוֹךְ שֶׁאַתָּה נָכְרִי לֹא תִּמְצָא מְרַחֲמִים: | וְגַם גּוֹלֶה אַתָּה לִמְקוֹמֶךָ. וְגַם אִם גּוֹלֶה אַתָּה מֵעִם הַמֶּלֶךְ שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה לִהְיוֹת עִמּוֹ, לִמְקוֹמְךָ חֲזוֹר לְךָ, כִּי לֹא טוֹב לֶכְתְּךָ עִמִּי, שֶׁהֲרֵי תְּמוֹל בָּאתָ: 15:20: וְהַיּוֹם אֲנִיעֲךָ עִמָּנוּ. וְאֵין לִי מָקוֹם שֶׁאוּכַל לְהוֹשִׁיבְךָ שָׁם וּלְהִמָּלֵט, כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ אֶל אֲשֶׁר יִקְרֵנִי הַמִּקְרֶה לָלֶכֶת, יוֹם יוֹם כְּשֶׁאֶשְׁמַע שֶׁהָרוֹדְפִים כָּאן, אֲנִי בּוֹרֵחַ כָּאן, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן ״וְגַם גּוֹלֶה אַתָּה לִמְקוֹמֶךָ״ (לעיל פסוק יט): ״וְאַף אִם גְּלֵי אַתְּ אָזֵיל לָךְ לְאַתְרָךְ״: | חֶסֶד וֶאֱמֶת. אֲנִי מַחֲזִיק בְּךָ טוֹבַת חֶסֶד וֶאֱמֶת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּדִי: 15:22: לֵךְ וַעֲבֹר. עִם שְׁאָר הָעָם, אַחַר אֲשֶׁר אֵינְךָ רוֹצֶה לְהִפָּרֵד מִמֶּנִּי: 15:23: וְכָל הָעָם עֹבְרִים. מִן הַמֶּלֶךְ וָהָלְאָה, לְפִי שֶׁהוּא עוֹמֵד, קוֹרֵא אוֹתָם עוֹבְרִים: 15:24: וַיַּצִּקוּ. כְּמוֹ וַיַּצִּיגוּ, (תרגום:) ״וַאֲקִימוּ יָת אֲרוֹנָא״, הֶעֱמִידוּהוּ לְצַד אֶחָד, וְהָעָם עוֹבְרִים, שֶׁהָיָה דָוִד רוֹצֶה לְשָׂאתוֹ עִמּוֹ: | וַיַּעַל אֶבְיָתָר עַד תֹּם וגו׳. הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס, וַיַּצִּיקוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים עַד תֹּם כָּל הָעָם לַעֲבוֹר: | וַיַּעַל אֶבְיָתָר. אוֹתוֹ הַיּוֹם נִסְתַּלֵּק מִן הַכְּהוּנָּה, שֶׁשָּׁאַל בָּאוּרִים וְתוּמִּים וְלֹא נַעֲנָה, וְנִכְנַס צָדוֹק תַּחְתָּיו, וְכֵן שָׁנִינוּ בְּסֵדֶר עוֹלָם וּבְסֵדֶר יוֹמָא (עג ב): 15:27: הֲרוֹאֶה אַתָּה. אִם רוֹאֶה אַתָּה שֶׁעֵצָה נְכוֹנָה הִיא, שׁוּב הָעִיר וגו׳: | שְׁנֵי בְנֵיכֶם אִתְּכֶם. בְּיָדָם תּוּכְלוּ לְהוֹדִיעֵנִי מַה שֶּׁתִּשְׁמְעוּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ, לְפִי מַה שֶּׁתּוֹדִיעוּנִי אִמָּלֵט: 15:30: בְּמַעֲלֵה הַזֵּיתִים. בְּהַר הַזֵּיתִים: | חָפוּי. מְכֹרָךְ, כְּדֶרֶךְ הָאֲבֵלִים: | חָפוּ. (תרגום:) ״כְּרִיכוּ״: 15:31: וְדָוִד הִגִּיד. וּלְדָוִד הִגִּיד הַמַּגִּיד: | סַכֵּל. קַלְקֵל, כְּמוֹ (קהלת י:יד): ״הַסָּכָל יַרְבֶּה דְבָרִים״: 15:32: בָּא עַד הָרֹאשׁ. (תרגום:) ״עַד רֵישׁ טוּרְיָא״: | אֲשֶׁר יִשְׁתַּחֲוֶה שָׁם לֵאלֹהִים. אֲשֶׁר הָיָה רָגִיל לְהִשְׁתַּחֲווֹת שָׁם כְּשֶׁהָיָה בָּא לִירוּשָׁלַיִם, הָיָה רוֹאֶה מִשָּׁם אֶת הָאֹהֶל שֶׁהָאָרוֹן בְּתוֹכוֹ, וְהָיָה מִשְׁתַּחֲוֶה: 15:34: עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי מֵאָז. כְּמוֹ וַאֲנִי עֶבֶד אָבִיךָ מֵאָז, וּמִקְרָא מְסֹרָס הוּא: 15:37: יָבוֹא יְרוּשָׁלִָם. נָתַן לִבּוֹ שֶׁיָּבֹא לִירוּשָׁלַיִם: 16:1: וּמֵאָה קַיִץ. (תרגום:) ״וּמְאָה מְנָן דְּבֵילְתָּא״: 16:10: כֹּה יְקַלֵּל. כֵּן יְקַלֵּל: | ה׳ אָמַר לוֹ. אֶפְשָׁר אָדָם כְּמוֹתוֹ שֶׁהוּא רֹאשׁ לְסַנְהֶדְרִין, יְקַלֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ אִם לֹא שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: 16:12: יִרְאֶה ה׳ בְּעֵינִי. דִּמְעַת עֵינִי: 16:14: וַיִּנָּפֵשׁ שָׁם. בְּבַחוּרִים: 16:21: וְחָזְקוּ יְדֵי כָּל אֲשֶׁר אִתָּךְ. כִּי עַתָּה יָדָם רָפָה לַעֲזֹר לְךָ, שֶׁאוֹמְרִים בְּלִבָּם הַבֵּן יִתְחָרֵט אֵצֶל אָבִיו, וָאָנוּ נִהְיֶה שְׂנוּאִים לַמֶּלֶךְ: 17:3: כְּשׁוּב הַכֹּל. אֵלֶיךָ: | הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ. יַעֲשֶׂה בּוֹ בַּקָּשָׁתְךָ וְיֵהָרֵג, וְאַחַר כָּךְ כָּל הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם, וְזֶה מִקְרָא קָצָר: 17:4: וּבְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. זִקְנֵי אַשְׁמַאי: 17:8: וְאָבִיךָ אִישׁ מִלְחָמָה. וְיוֹדֵעַ עִנְיְנֵי מִלְחָמָה וְטַכְסִיסֶיהָ וְטִיב מַאֲרָב, וּבָטוּחַ הוּא שֶׁתִּרְדֹּף הַלַּיְלָה לָבֹא עָלָיו, לְפִיכָךְ לֹא יָלִין עִם שְׁאָר הָעָם: 17:9: הִנֵּה עַתָּה הוּא נֶחְבָּא. וּכְשֶׁתָּבֹא עַל מַחֲנֵה הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, הוּא לֹא יִהְיֶה שָׁם שֶׁתַּהַרְגֶנּוּ: | וְהָיָה כִּנְפֹל בָּהֶם בַּתְּחִלָּה. אֲנִי אָמַרְתִּי לְךָ כִּי אֲנָשָׁיו גִּבּוֹרִים וּמָרֵי נֶפֶשׁ, וְאִם יַהַרְגוּ בְּעַמְּךָ, תִּהְיֶה בָּם מַפָּלָה בְּמִלְחָמָה זוֹ שֶׁהִיא רִאשׁוֹנָה, וְשָׁמַע הַשּׁוֹמֵעַ מִכָּל יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים לְהִתְחַבֵּר אֵלֶיךָ, וְאָמַר הָיְתָה מַגֵּפָה בָּעָם שֶׁל אַבְשָׁלוֹם: 17:10: וְהוּא גַם בֶּן חַיִל. וְאוֹתוֹ הַשּׁוֹמֵעַ אֲפִלּוּ הוּא בֶּן חַיִל וְלִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה, הִמֵּס יִמַּס בְּפַחַד וּרְעָדָה, וְלֹא יִתְקַשֵּׁר עוֹד אֵלֶיךָ, כִּי יֹאמַר כְּבָר הִתְחִיל לִפּוֹל וְנֶעֱנָשׁ הוּא עַל אָבִיו, וְלֹא יַצְלִיחַ: 17:11: כִּי יָעַצְתִּי. כִּי זֹאת עֲצָתִי: | וּפָנֶיךָ הוֹלְכִים בַּקְרָב. בָּרֹאשׁ, (תרגום:) ״וְאַתְּ תְּהֵי אָזֵיל בְּרֵישׁ כּוּלָּנָא״: 17:12: וְנַחְנוּ עָלָיו. וְנָנוּחַ עָלָיו, לְשׁוֹן חֲנִיָּה, כְּמוֹ ״וַיָּנַח בְּכָל גְּבוּל מִצְרָיִם״ (שמות י:יד), ״נָחָה אֲרָם עַל אֶפְרָיִם״ (ישעיהו ז:ב): 17:13: חֲבָלִים. (תרגום:) ״מַשִׁרְיָן״, כְּמוֹ ״חֶבֶל נְבִיאִים״ (שמואל א י:ה) ״חֶבְלֵי רְשָׁעִים״ (תהלים קיט:סא): | עַד הַנָּחַל. חוֹמַת הָעִיר נִסְחוֹב אֶל הַגַּי: 17:16: וְגַם עָבוֹר תַּעֲבֹר. אֶת הַיַּרְדֵּן: | פֶּן יְבֻלַּע לַמֶּלֶךְ. שֶׁלֹּא יָעַצְתִּיו לְטוֹבָה, וְיַעֲשֶׂה כְּדִבְרֵי אֲחִיתֹפֶל: | יְבֻלַּע. יֵאָמֵר לוֹ בְּסֵתֶר וּבִבְלִיעָה: 17:17: בְּעֵין רֹגֵל. (תרגום:) ״בְּעֵין קַצָּרָא״, כּוֹבְסֵי בִּגְדֵי צֶמֶר, שֶׁחוֹבְטִין אוֹתָם שָׁם, שֶׁבּוֹעֲטִים אוֹתָם בָּרֶגֶל: 17:19: אֶת הַמָּסָךְ. וִילוֹן: | הָרִפוֹת. חִטִּין כְּתוּשׁוֹת, כְּמוֹ ״בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת״ (משלי כז:כב): 17:20: מִיכַל הַמָּיִם. אֵינִי יוֹדֵעַ לוֹ פִּתְרוֹן בְּמַחְבֶּרֶת כַּל, וּפִתְרוֹנוֹ לְפִי עִנְיָנוֹ, כְּמוֹ שִׁבֹּלֶת הַנָּהָר: 17:25: בַּת נָחָשׁ. הוּא יִשַׁי אֲבִי דָוִד, רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (בבא בתרא יז א): שֶׁמֵּת בְּלֹא עָוֹן, בְּעֶטְיוֹ שֶׁל נָחָשׁ: 17:27: וְשֹׁבִי בֶן נָחָשׁ. הוּא חָנוּן בֶּן נָחָשׁ: 17:28: מִשְׁכָּב. מַצָּעוֹת: | וְסַפּוֹת. כְּלֵי תַשְׁמִישׁ הֵם, כְּמוֹ ״סִפּוֹת כֶּסֶף״ (מלכים ב יב:יד): | וְקָלִי. מִינֵי קְלָיוֹת, אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (עבודה זרה לח ב): שְׁנֵי מִינֵי שְׁתִיתָא הִקְרִיב בַּרְזִלַּי לְדָוִד, אֶחָד שֶׁל חִטִּים, וְאֶחָד שֶׁל עֲדָשִׁים, כְּעִנְיָן הָאָמוּר כָּאן; קֶמַח וְקָלִי, הוּא שֶׁל דָּגָן, וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְקָלִי, מִמִּינִים שֶׁל קִטְנִיּוֹת שֶׁמְּיַבְּשִׁין אוֹתָן בַּתַּנּוּר כְּשֶׁהֵן לַחִין, וְהֵם מְתוּקִין לְעוֹלָם, וְטוֹחֲנִין אוֹתָן, וְעוֹשִׂין מֵהֶם מַאֲכָל שֶׁקּוֹרִין שְׁתִיתָא: 17:29: וּשְׁפוֹת בָּקָר. (תרגום:) ״וְגוֹבְנִין דְּחָלָב״:
פירוש רד”ק
15:2: והשכים. כן היה מנהגו בכל בקר ובקר: | על יד דרך השער. על מקום שהיה בדרך השער וי”ת על כיבש אורח תרעא ר”ל מסילת הדרך: 15:4: ועלי יבא. כמו ואלי ורבים על במקום אל: | והצדקתיו. כתרגומו ואדינניה בקושטא: 15:5: בקרב איש. הבי”ת מעמדת בגעיא והרי”ש חטופה: | והחזיק לו. כמו בו וכן לפניכם לחרב כמו בחרב: 15:7: ויהי מקץ ארבעים שנה. אמרו רז”ל ארבעים שנה מזמן ששאלו להם מלך ואמרו אותה שנה ששאלו להם מלך עשירית של שמואל היתה ושאול מלך עם שמואל שנה אחת ושתים שמלך שאול בעצמו הרי שלש ול”ז של דוד הרי ארבעים כי בשלשים ושבע של דוד מרד אבשלום ואמר זמן זה במרד אבשלום כלומר כי לקץ ארבעים שנה ששאלו להם ישראל מלך יצא מרד במלכותם ונהרגו כמה מישראל: | ואשלם את נדרי. אמר שיקריב קרבן נדרו בחברון אשר נדר בגשור כי שעת היתר הבמות היה והיה אדם מקריב בכל מקום שירצה אע”פ שאהל מועד היה בגבעון ומן הנראה מה שהלך לחברון להקריב לפי שהיה דעתו למרות ולמלוך בחר המקום שהוקם בו אביו למלך, ובדברי רבותינו ז”ל לא הלך אלא להביא כבשים מחברון להקריב שם כי שם היו הכבשים הטובים והקשו על האומר זה ואמרו בחברון מחברון מבעי ליה: 15:8: אם ישיב ישיבני. ישיב כתיב וקרי ישוב ישיב לשון תשובה והקרי ישוב לשון ישיבה והוא מקור ר”ל אם ישיבני ירושלם שאשב בה: 15:10: כשמעכם. בכ”ף: 15:11: קרואים והולכים לתומם. קראם שילכו עמו לחברון שילך שם להקריב קרבן והם לא ידעו דבר המרד שהיה בלבו זהו לתומם כמו משך הקשת לתומו שלא היה יודע כי מלך ישראל הוא, ובדרש כי אמר לאביו שיכתוב לו בכתב מצותו לשני האנשים שיבחר שילכו עמו והיה מראה הכתב ההוא לשני אנשים ואחר כך לשני אנשים אחרים ולא היו יודעים אלו באלו כן עשה עד שהיו עמו מאתים איש הה”ד קרואים והולכים לתומם קרואים מדוד והולכים לתומם מאבשלום: 15:12: מעירו מגלה בזבחו את הזבחים. בחברון שלח לאחיתופל שיצא מעירו מגילה או פירושו וישלח אבשלום ויקח את אחיתופל מעירו מגילה ויבא אליו וקשר עמו: 15:14: קומו ונברחה. כי אם לא נהיה בעיר לא יבא אל העיר ואם יבא אל העיר וימצא אותנו בעיר לא תהיה לנו פליטה ממנו ויכה את העיר זהו שאמר פן ימהר קודם שיעשה דבר אחר ובא אל העיר שיחשוב שימצאני הנה לפיכך נמהר אנחנו לברוח, ובדרש שלא ידון אותנו כעיר הנדחת ועוד אמרו נטל בעל הכוס להדיח את הכוס אינו זז עד שימרקנו כלומר כיון שהתחיל הפורענות לבא ירא אני שלא נכלה ממנו: 15:17: ברגליו. עמו וכן וכל העם אשר ברגליך וכן תירגם יונתן עמיה: | בית המרחק. כתרגומו באתר דרחיק כלומר מקום שהיה רחוק מירושלם, ובדרש מלמד שנדוהו הה”ד ישובו לי יראיך מלמד שפרשו ממנו: 15:18: על ידו. כמו לפניו כמו שאמר על פני המלך: | וכל הכרתי וכל הפלתי. ת”י וכל קשתיא וכל קלעיא ואפשר שהיו משפחות ידועות בישראל ורבו’ ז”ל פי’ אלו אורים ותומים ומלת כל קשה לפירושם: | וכל הגתים. אמרו כי גוים היו וכן אתי הגתי גוי היה ולפי דעתי כי ישראלים היו שהיו מתגוררים בגת ובאו עתה לעזרת דוד וזהו שאמר אשר באו ברגלו מגת פי’ בעבורו כמו ויברך ה’ אותך לרגלי בעבורי וכבר פי’ עוד למעלה בענין הגתי’ בדבר עטרת מלכם ות”י ברגלו עמיה ר”ל עם אתי הגתי ואע”פ שלא נזכר ידוע כי אתי הגתי היה ראש לשש מאות איש אלה וכן אמר ויעבור אתי הגתי וכל אנשיו: 15:19: שוב ושב עם המלך. פי’ עם אבשלום המלך שרצו ישראל להמליכו: | כי נכרי אתה. לפי שהתגורר בגת ימים רבים ואולי נולד שם ועתה באת מקרוב כי נכרי אתה עדיין וגולה אתה איך אניעך עוד ופי’ גולה מטלטל כי לשון גלות יש שהוא טלטול השבי והוא הרוב ויש שהוא טלטול בלא שבי אלא ממקום למקום כמו זה וכן ויגלום אל מנחת ומלת למקומך דבק עם שוב ושב שזכר כאילו אמר שוב למקומך ושב עם המלך ומקומו היה ירושלים כי שם בא לשבת כשבא מגת ובענין הזה ת”י אלא שלא הדביקו עם שוב אלא הוסיף בו ואמר ואף אם גלי את אזיל לך לאתרך: 15:20: אניעך. כתוב בוי”ו וקרי ביו”ד והענין אחד אלא שזה מן הקל וזה מן הכבד: | ואני הולך על אשר אני הולך. על כמו אל כמו ותתפלל על ה’ כלומר אני הולך אל המקום אשר אני הולך במקרה כי לא אדע אנה אלך כאדם בורח כתרגומו ואנא אזיל לאתר דלית אנא ידע לאן אנא אזיל: | את אחיך עמך. הם הגתים שש מאות איש שבאו עמו מגת: | חסד ואמת. אני מחזיק לך חסד ואמת על מה שעשית ואני מכיר כי לבך טוב עמי וי”ת ואתיב ית אחך עמך ועביד עמהון טיבו וקשוט: 15:21: כי אם במקום. אם כתיב ולא קרי והענין אחד אם קרי או לא קרי והמלות האלה דכתיבין ולא קורין או דקורין ולא כתיבין וכן קרי וכתיב נראה כי בגלות הראשון אבדו הספרים ונטלטלו והחכמים יודעי המקרא מתו ואנשי כנסת הגדולה שהחזירו התורה ליושנה מצאו מחלוקת בספרים הנמצאים והלכו בהם אחר הרוב לפי דעתם ובמקום שלא השיגה דעתם על הברור כתבו האחד ולא נקדו או כתבו מבחוץ ולא כתבו מבפנים או כתבו אחד מבחוץ ואחד מבפנים: 15:23: וכל הארץ בוכים. פי’ וכל אנשי ארץ וכן וכל הארץ באו מצרימה: | על פני דרך את המדבר. כמו אל המדבר וכן והראה את הכהן כלומר עוברים אל המדבר על פני הדרך שהיה שם כלומר שלא עברו דרך הנחל, או פירושו וכל העם גם כן עוברים בנחל קדרון כמו שהיה המלך עובר וכלם מגמת פניהם אל המדבר כמו שאמר דוד אנכי מתמהמה בערבות המדבר ומדבר יקרא מרעה הבהמות בין קרוב לעיר בין רחוק לעיר לפיכך אמר ורעו כבשים כדברם העדר בתוך הדברו והוא מתרגם וינהג ודבר מקום שהרועה נוהג שם המקנה: 15:24: ויציקו. כמו ויעמידו וכן ויציקום לפני ה’: | ויעל אביתר. לפי פשט הכתוב יראה כי פי’ ויעל אביתר נסתלק לצד אחד עם הארון עד תום כל העם לעבור מן העיר ר”ל מירושלם אבל רבותי’ ז”ל קבלו כי באותו היום נסתלק אביתר מכהונה גדול’ והכניסו צדוק תחתיו שנאמר ויאמר המלך לצדוק השב את ארון האלהים העיר ולמה נסתלק באותו היום כי שאל באורים ותומים ולא נענה וצדוק שאל ונענה כמו שפירש בספר יהושע כי השואל באורים ותומים הכהן הנשאל רוח הקדש שורה עליו ובה היה מכוין ומשיב השאלה עם מה שהיה נראה לו באורים ותומי’ כמו שפי’ בספר שופטים וכיון שראה דוד שנסתלקה רוח הקדש מאביתר ידע שהגיע זמן הקללה שקלל הקב”ה זרע עלי ואביתר היה מזרע עלי שהיה מבני איתמר וצדוק מזרע פנחס ונתקיימה בו ברכה שברכו הקב”ה כמו שכתוב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם אבל לא נמשח צדוק לכהן גדול עדין אלא שנתמנה לכהן גדול עד יום מלוך שלמה שמשחוהו כמו שכתוב וימשחו שלמה לה’ לנגיד ולצדוק לכהן כי הקללה היתה תלויה עד מלוך שלמה כמו שכתוב ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן כי הכתוב אומר והבטתה צר מעון והמעון הוא בית המקדש ובית המקדש לא נבנה עד מלוך שלמה: 15:25: והראני אותו ואת נוהו. הבית שהיה שם הארון ופירו’ אותו שישיבני לאהבתו ויחפוץ בי כי עתה בלקחו עונש עונו היה מרוחק ממנו כאדם שמעלים עיניו משונאו ואינו רואהו וי”ת ויחזינני קדמוהי ואפלח קדמוהי בבית מקדשיה: 15:26: הנני. כלומר אקבל גזירותיו באהבה: 15:27: הרואה אתה. אם רואה אתה בעיניך כלומר בעצתך וי”ת חזויא את תוב לקרתא כלומר נביא אתה שראה ששרתה עליו רוח הקדש ונענה אותו היום באורי’ ותומים ואמר לו טוב הוא שתשוב העיר והודיעני משם כל דבר: 15:28: בעברות המדבר. כן כתיב וקרי בערבות ופי’ הכתוב בעבר נחל קדרון ופי’ הקרי כתרגומו במשרי מדברא ושניהם נכונים בענין אלא שהקרי יותר קרוב: 15:30: במעלה הזיתים. כתרגום במסקנא דטור זיתיא ועלה שם להשתחוות לה’ משם כי מהר הזיתים יראה אדם מקום בית המקדש ואעפ”י שלא היה שם אז בית גם מקום הבית בעצמו לא היה יודע עד שאמר גד הנביא לדוד שיבנה מזבח בגורן ארונה אעפ”כ גבול המקום היה יודע בקבלה כי בהר המוריה יבנה בית ה’ אבל לא היו יודעים באיזה מקום עד שאמר גד לדוד וי”מ כי מהר הזיתים היה רואה האהל שהיה בו הארון: 15:31: ודוד הגיד לאמר. חסר למ”ד השמוש ופי’ ולדוד הגיד המגיד וכמוהו בחסרון למ”ד השמוש היו בן שאול כל אלה בני מכיר וכמוהו בחסרון המגיד ויגד ליעקב ויאמר ליוסף: 15:32: עד הראש. ראש הזיתים וכן תרגומו עד ריש טוריא: | אשר ישתחוה שם. שהיה רצונו שישתחוה שם כמו שאמר עולה במעלה הזיתים ועשה כן לפי שהיה נפרד ממקום המקדש ולא היה יודע אם ישוב עוד כאדם הלוקח רשות מאוהבו בגלותו: | חושי הארכי. על שם מקומו נקרא כן והוא הנזכר בתחלת בני יוסף אל גבול הארכי עטרות: | קרוע כתנתו. כמו לבוש הבדים חגור אפוד בד וכולם יחסרו אות השמוש כי בלא חסרון היה משפט פ”א הפועל בשוא כדרך הסמוכים: 15:33: והית עלי למשא. ביו”ד אחד לבדו והיא עי”ן הפועל ופי’ למשא לטורח כי רבים אשר עתה עמי לצער ולדאגה שאני בהם ומן העיר תועילני בעצתך: 15:34: עבדך אני המלך אהיה. מהיום ואילך אהיה עבדך כמו שהייתי עבד אביך מאז ועתה אני אהיה עבדך וי”ו ואני נוספת כוי”ו וישא אברהם את עיניו וזולתה וכן דרך הלשון בהרבה מקומות וכן דרך לשון הערב בפה: 15:37: רעה דוד. תרגומו שושבינא דדוד כלומ’ אוהבו וריעו שהיה עמו תמיד ובעל עצתו וכן אמר בדברי הימים בספור שרי דוד וחושי הארכי ריע המלך: | יבא ירושלם. כשבא חושי הארכי באותה שעה היה אבשלום נכנס לירושלם: 16:1: מאתים לחם. כן תירגם יונתן הפסוק מאתן גריצן דלחם ומאה אתכלין דענבין יבשין ומאה מנן דבילתא וגרב דחמר ופי’ ומאה מנן דבילתא מאה ליטרין של תאנים יבשים ונקרא דבלת שמכבשין הרבה מן התאנים יחד ועושין מהם כמו ככר לחם ונקרא דבלת תאנים: 16:2: לבית המלך לרכוב. לנשי המלך כי לא הניח אחת מנשיו אלא עשר פלגשים לשמור הבית ולא לקחו בצאתם מרכב’ לנשים כי בחפזון יצאו כמו שאמ’ קומו ונברחה ואמר מהרו ללכת: | ולהלחם והקיץ. כן כתיב בלמ”ד ואינה נקרא’ וכבר כתבנו דעתינו במלות האלה ובדומיהן והלמ”ד הכתובה אין לה טעם בשמוש והיא כלמ”ד הרגו לאבנר והשלישי לאבשלום לאמות חמש והדומים להם, ואמר והקיץ ובכללו הצמוקים כי הפירות היבשים כלם פירות קיץ הם: 16:5: בחורים. עיר מבני בנימין ונקראה בדברי הימים עלמת וכן תירגם יונתן עלמת ועלמת ובחורים אחד הוא: 16:6: ויסקל באבנים. השליך אבנים כמו פועל הקל וסקלתו באבנים ואינו הפך הקל כמו שכתב רבי יונה כי פי’ סקלו מאבן סקלו המסילה באבני’ שתשליכו שם מפני הטיט והטיט הוא מכשול הדרכים וזה שאמר הרימו מכשול מדרך עמי ומ”ם מאבן במקום בי”ת כמו מסיני בא או תהיה המ”ם כמשמעה ויהיה פי’ סקלו המסלה מאבנים גדולות: | מימינו ומשמאלו. כל העם והגבורים שהיו מימין דוד ומשמאלו היה מסקל באבנים: 16:7: איש הדמים. ת”י גבר דחייב קטול וי”ל שחשדו בדמי איש בשת ובדמי אבנר וז”ש לו השיב עליך ה’ כל דמי בית שאול אשר מלכת תחתיו כלומר הרגת ביתו ומלכת תחתיו וי”ת כל דמי בית שאול כל חובי בית שאול: 16:10: כי יקלל. כן כתיב וקרי כה ושניהם קרובים בענין: | וכי ה’. כתיב בוי”ו וקרי בלא וי”ו: | ה’ אמר לו. כאילו אמר לו קלל את דוד כי הוא רצה בטלטולי זה או פירושו הוא העיר את רוחו לבזות אותי לעונש עוני: 16:12: אולי יראה ה’ בעיני. כמו בעניני שאני בו וכן בדברי רז”ל מעין כל ברכה וברכה כמו מענין וי”ת דמעת עיני והכתיב הוא בעוני כלומר בעניי: | תחת קללתי. כתיב ביו”ד וקרי בוי”ו והענין אחד כי הכנוי דבק עם הפעל ועם הפעול וכן בבית תפילתי שמעתי את תפלתך: 16:13: באבנים לעומתו. כי לא היו משיגים אותו האבנים והעפר כי רחוק היה ממנו אלא לעומתו היה מסקל: | ועפר בעפר. הכפל לחזק הענין כי די היה לו אם אמר ועפר לבדו או השליך עפר וכמוהו מקרקר קיר ותשרש שרשיה: 16:14: וינפש שם. בבחורים כמו שאמר למעלה ובא המלך דוד עד בחורים: 16:18: לא אהיה. כתיב באלף וקרי בוי”ו ופי’ הכתוב דרך תמיה והקרי כמשמעו: 16:19: והשנית. והטענ’ השנית למה באתי אליך: | למי אני אעבוד. כלומר משני פנים היה הדין עלי לבא אליך: 16:20: הבו לכם. לשון תפארת או פי’ אתה והחכמים אשר אתך: 16:22: ויטו לאבשלום האהל. הטו לו אהלים על הגג שיבואו שם הפלגשים וישכב אבשלום עמהן תוך האהלים וזהו לפני כל ישראל כי כלם ראו שנכנס עמהן בסתר תוך האהלים ותרגומו ונגדו לאבשלום קינופין על איגרא ובדברי רבותינו ז”ל פי’ קנופין שמעמידין ארבע עמודי עצים ונוטלי’ עליה’ וסביבותיהם יריעות והוא אהל נטוי: 16:23: כאשר ישאל איש בדבר האלהים. איש קרי ולא כתיב והכתיב ר”ל על דוד כן היתה עצתו נכונה ומתאמתת לדוד כמו אם היה דוד שואל בדבר האלהים כי אחיתופל יועץ היה לדוד כמו שאומר בדברי הימים ואחיתופל יועץ למלך וקרי איש כלומר לכל אדם המתיעץ בו ומה שאמר לדוד כי לא היה לו יועץ תמיד ומה שאמר גם לדוד גם לאבשלום האחד לרבות על חבירו כמו גם צאנכם גם בקרכם קחו כי עתה שב להיות יועץ אבשלום כמו שהיה יועץ דוד, ובדרש איש קרי ולא כתיב לא היה איש אלא מלאך: | גם לאבשלום. ואע”פ שזה היתה עצתו תחילה לאבשלום דבר הפלגשים עצה נכונה היתה ואף על פי שהיתה לרעה כי בדבר ההוא חזקו ידי כל אשר אתו וידעו כי לא יעשה עוד אביו שלום עמו וגם העצה הזאת האחרת היתה נכונה ואילו נעשתה היה נהרג דוד כדבריו אלא שהקב”ה צוה להפר העצה: 17:1: שנים עשר אלף. אלף מכל שבט ושבט: 17:3: כשוב הכל. כשוב כל דבר שירצה אדם להשיב אליו כן נקל לי להשיב אליך כל העם וי”ת כד יתובון כלהון: | האיש אשר אתה מבקש. אחר אשר אהרג האיש אשר אתה מבקש רעתו והוא דוד כמו שאמר והכיתי את המלך לבדו וכן תירגם יונתן בתר דיתקטל גברא דאת בעי ואמרו כי השנאה הגדולה הזאת שהיה שונא אחיתופל את דוד שיעץ הריגתו ובזהו בדבריו שאמר אחרי דוד ולא אמר אחרי המלך דוד מפני המעשה שעשה בבת שבע ואמרו כי בת שבע היתה בת בנו של אחיתופל דכתיב הלא זאת בת שבע בת אליעם וכתי’ אליעם בן אחיתופל הגילוני: 17:7: בפעם הזאת. אע”פ שכל עצותיו נכונות בפעם הזה חטא בעצמו: 17:8: כדוב שכול. שהוא מר נפש כשהרגו לו גורותיו והוא נלחם עם אדם אשר ימצא בחזקה ובמרירות לב: | ולא ילין את העם. כי הוא איש יודע מלחמה ויירא הוא שמא תבא עליו פתאום: | ולא ילין את העם. כמו עם העם אלא יחבא באחת הפחתי’ ולא ידע אדם מקומו אם כן מה שאמר אחיתופל והכיתי את המלך לבדו זה לא יהיה אם כן עצתו בטלה: 17:9: באחת הפחתים. זכר פחת בלשון נקבה שאמר באחת ובמקום אחר זכר פחת בלשון זכר אל הפחת הגדול והפחת הוא חפיר’ ותרגומו בחד מן קומציא כמו חופר גומץ: | או באחת המקומות. שיוכל להחבא שם: | ושמע השומע. כי המלחמה הנעשת בלילה לא יבחין אדם בין מערכה זו למערכה אחרת אשר כנגדה והראשונים מאלו שנים עשר אלף שיפלו על ידי חיל דוד וחיל דוד נשמרים ועומדים על עמדם וילחמו כנגד הנופלים עליהם ותהיה הצעקה ביניהם וישמע השומע מאלו שנים עשר אלף מהאחרונים שבהם כשישמעו הצעקה וידעו כי חיל דוד הם גבורים ומרי נפש ונלחמי’ בחזקה ויאמר השומע היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלום והם הם המנוצחים כי לא יבחנו בלילה: 17:10: והוא גם בן חיל. פי’ והוא אחיתופל שהוא בן חיל שאמר אבחרה נא שנים עשר אלף אע”פ שהוא בן חיל ולבו כלב האריה שבחו כדי שלא יראה כי כדי לגנותו הוא מדבר כלומר אפילו אחיתופל שלבו כלב האריה המס ימס לקול השמוע’ שישמע ויחשוב כי אנשיו הם המנוצחים וימס לבבו אלא יעצתי שתהיה המלחמה ביום ובידיעת כל ישראל שיאספו מדן ועד באר שבע ובגלוי תהיה המלחמה: 17:11: ופניך הולכים בקרב. אתה תהיה במלחמה לא כמו שאמר אחיתופל שילך הוא עם י”ב אלף איש ותשב אתה בירושלם והוא ישיב לך כל ישראל לא טובה עצתו כי טוב שתלך אתה במלחמה כי יתחזקו ישראל להלחם כשתהיה אתה במלחמה ופירוש ופניך הולכים בקרב שתלך אתה בעצמך ולא תשלח אחר במקומך וכן אם אין פניך הולכים ואמרו כנוי ההליכה בפנים כי בהם השמירה וההשגחה כאשר ילך האדם וי”ת ואת תהי אזיל בריש כולנא: 17:12: באחת המקומות. כתיב באחת בתי”ו וקרי באחד בד”לת: | כאשר יפול הטל. שמכסה כל פני האדמה כן נחנה עליו: | ולא נותר בו. כמו ולא יותר עבר במקום עתיד ורבים כמוהו: 17:13: והשיאו. דרך גוזמא אמר כל כך יהיו ישראל רבים שאפילו ירימו חבלים אל העיר למשכה ולסחבה עד הנחל יוכלו לעשות עד אשר לא ישאר בעיר אפילו אבן אחת מה שאמר אותו וזכר עיר שהיא לשון נקבה אותו אמר על מגדל שיהיה בתוך העיר כלו’ אפילו יהיה מגדל עוז בתוך העיר שיאסוף אליה הכל יסחבו העיר והמגדל ויונתן תרגם והשיאו ויתכנשון כל ישראל על קרתא ההיא ויקפונה משריין וגו’ כבעמוד תרגם חבלים משריין כמו חבל נביאים או דעתו על חבלי האהלים אשר במחנה: 17:16: שלחו. לפניכם יהונתן ואחימעץ שהיו חוץ לעיר: | והגידו. על ידיהם הגידו לדוד: | תעבור. את הירדן: | פן יבולע למלך. פן ישחת כמו אם יבלענו ממקומו כי ירא אני שמא יעשו עצת אחיתופל אע”פ שאמרו כי טובה עצתי מעצתו אולי תתהפך דעת’ עדיין לעצת אחיתופל לכן לא תלין הלילה בערבו’ המדבר שנודעת שם אלא עבור הלילה הירדן וי”ת פן יבולע דילמא יתהני למלכ’ ולא ידעתי דעתו: 17:17: בעין רוגל. תרגם יונתן בעין קצרא וקצר’ הוא הכובס ובעין הזה היו מכבסין בגדים ונקרא הכובס רוגל לפי שמשפשף הבגדי’ ברגליו: | והלכה השפחה. שפחה של בית צדוק הלכה לעין רוגל למקום שהיה שם יהונתן ואחימעץ והגיד’ להם שהם ילכו ויגידו לדוד הדברים שדבר חושי: 17:19: על פני הבאר. כמו על פי הבאר וכן תרגם יונתן על פומ’ דבירא והוא מן ג’ דסבירין פי וקורין פני והענין אחד כי פי הבאר הוא פניו : | הריפות. החטים הכתושים יקראו הריפות וכן בתוך הריפות בעלי והוא מן עמודי שמים ירופפו ויונתן תרגם הריפות דקילן: 17:20: מיכל המים. אין לו חבר ולפי ענינו פלג מים ויונתן תרגם עברו ירדנא: 17:23: אל ביתו אל עירו. יש ספרי’ ואל עירו ובספר מוג’ אל עירו: | ויצו אל ביתו. כדרך אדם קרוב למיתה שמצוה לבני ביתו מה יהיה אחריו מדבר ביתו ונחלתו: | ויחנק. בחר להמית עצמו הוא ולא ימיתהו דוד כי ידע כי כיון שלא נעשתה עצתו כי אבשלום וכל אשר עמו יפלו ביד דוד: 17:25: ועמשא בן איש. ר”ל בן איש גדול כמו וחזקת והיית לאיש כלומר לאיש טוב וירא אלהים וכן כולם אנשים אנשים גדולים: | יתרא הישראלי. ובדברי הימים יתרא הישמעאלי ישראל היה אלא שגר בארץ ישמעאל לפי’ נקרא ישראלי וישמעאלי ישמעאלי על הגירו’ וישראלי שלא יחשוב אדם כי הוא ישמעאלי ואדוני אבי ז”ל כתב כי כשהיה בארץ ישמעאלים קורין אותו ישראלי שם וכשהיה בא משם לא”י קורין אותו ישמעאלי ובדברי רבותינו ז”ל יש דרש למה קראו ישמעאלי לפי שחגר חרבו כישמעאל כשהיה שאול רוצה לפסול את דוד למלכות לפי שבא מרות המואביה עמד הוא וחגר את חרבו ואמר כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב כך מקובלני מבית דינו של שמואל עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית מאי טעמא על דבר אשר לא קדמו אתכם איש דרכו לקדם ואשה אין דרכה לקדם: | אשר בא אל אביגל בת נחש. הוא ישי אבי דוד ושני שמות היו לו ישי ונחש וכמוהו רבים, וטעם אשר בא ולא אמר איש אביגל אפשר שבא אליה קודם שישאנה וילדה לעמשא לפיכך אמר אשר בא ורז”ל דרשו כי לפיכך נקרא ישי נחש לפי שמת בלא עון בעטיו של נחש ר”ל בעצתו של נחש שיעץ לחוה לאכול מעץ הדעת ואז נקנסה מיתה על אדם וחוה ולא היה לישי עון אחר שמת בעבורו, ואדוני אבי ז”ל פי’ כי קראו נחש לפי שיצאו ממנו צפעוני’ שהרגו באומות העולם וכן כתיב כי משרש נחש יצא צפע כי משרש ישי שנקרא נחש יצא צפע והוא חזקיהו: 17:27: ושובי בן נחש מרבת בני עמון. ישראל היה והיה גר ברבת בני עמון אחר שכבשה דוד והדרש שאומר כי הוא חנון בן נחש מלך בני עמון רחוק הוא שהחיה אותו דוד הלא בכל העם אשר ברבה ובכל ערי בני עמון עשה משפטים אף כי חנון המלך אשר הוביש את עבדיו ואפשר כי נתגייר והחייהו: | הגלעדי מרוגלים. מארץ הגלעד היה מכיר מעיר ששמה רוגלים: 17:28: משכב וספות. כלי ששופכין ממנו לידים, משכב לשון שפיכה וכן ותעל שכבת הטל ונבלי שמים מי ישכיב וי”מ מטה ונקראת משכב לפי ששוכב אדם עליה וי”ת מכבין פי’ סדינין ותרגום והרדידים וכבנתין וכן בדברי רז”ל תנתן כבנתי לבתי ופי’ וספות כמו מזרקים וכן מן הדם אשר בסף וי”ת וקולין וכן ואת הספים דירמיה וי”ת קוליא ותרגום וכדה על שכמה וצולתא, וקלי הסמוך לקמח הוא קלי מן חטים והסמוך לעדשים הוא קלי ממיני קטניות דבר הלמד מענינו: 17:29: ושפות בקר. ת”י וגובנין דחלב תורין נקראו הגבינות שפות לפי שנעשות על ידי עשוי מן ושפו עצמותיו: | רעב. אמרו רעבים היו העם במדבר וצריך לקדמם במזונות כי לא הוציאו עמם ספוקם מן ירושלם כי בחפזון יצאו וברחו: | ועיף. מן הדרך וכן אמר למעלה עיפים וינפש שם ורז”ל דרשו עיף מרציחה וצמא כי במדבר אע”פ שהוא בין היישוב שהוא מקום מרעה הבהמות לא ימצא שם מים ברוב:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - עונש וגלות | דוד גולה מירושלים — “ויעל דוד במעלה הזיתים, עולה ובוכה” — קיום נבואת נתן
- אפיון - מנהיגות במשבר | חושי מסכל עצת אחיתופל — מהלך מחושב שהציל את דוד
הערות
מילה נדירה: וְ/שָׁפָט (Strong’s H8202) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: במדבר,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: וְ/גֵרָא (Strong’s H1617) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: צִמֻּקִים (Strong’s H6778) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל א,שמואל ב,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
“שמעי מקלל”: דוד מסרב לאבישי שירג שמעי: “ה׳ אמר לו קלל”. ענווה עמוקה — אפשר שה׳ ישלח ברכה. אחיתופל “ולא שמע”: כשעצתו לא נתקבלה — “ויחבוש החמור וילך… ויחנק”. מות הגאון המרוקן.