נפילת אבימלך
פסוקים
וַיָּ֧שַׂר אֲבִימֶ֛לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֖ל שָׁלֹ֥שׁ שָׁנִֽים׃ וַיִּשְׁלַ֤ח אֱלֹהִים֙ ר֣וּחַ רָעָ֔ה בֵּ֣ין אֲבִימֶ֔לֶךְ וּבֵ֖ין בַּעֲלֵ֣י שְׁכֶ֑ם וַיִּבְגְּד֥וּ בַעֲלֵֽי־שְׁכֶ֖ם בַּאֲבִימֶֽלֶךְ׃ לָב֕וֹא חֲמַ֖ס שִׁבְעִ֣ים בְּנֵֽי־יְרֻבָּ֑עַל וְדָמָ֗ם לָשׂ֞וּם עַל־אֲבִימֶ֤לֶךְ אֲחִיהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר הָרַ֣ג אוֹתָ֔ם וְעַל֙ בַּעֲלֵ֣י שְׁכֶ֔ם אֲשֶׁר־חִזְּק֥וּ אֶת־יָדָ֖יו לַהֲרֹ֥ג אֶת־אֶחָֽיו׃ וַיָּשִׂ֣ימוּ לוֹ֩ בַעֲלֵ֨י שְׁכֶ֜ם מְאָֽרְבִ֗ים עַ֚ל רָאשֵׁ֣י הֶהָרִ֔ים וַֽיִּגְזְל֔וּ אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁר־יַעֲבֹ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם בַּדָּ֑רֶךְ וַיֻּגַּ֖ד לַאֲבִימֶֽלֶךְ׃ וַיָּבֹ֞א גַּ֤עַל בֶּן־עֶ֙בֶד֙ וְאֶחָ֔יו וַיַּעַבְר֖וּ בִּשְׁכֶ֑ם וַיִּבְטְחוּ־ב֖וֹ בַּעֲלֵ֥י שְׁכֶֽם׃ וַיֵּצְא֨וּ הַשָּׂדֶ֜ה וַֽיִּבְצְר֤וּ אֶת־כַּרְמֵיהֶם֙ וַֽיִּדְרְכ֔וּ וַֽיַּעֲשׂ֖וּ הִלּוּלִ֑ים וַיָּבֹ֙אוּ֙ בֵּ֣ית אֱֽלֹהֵיהֶ֔ם וַיֹּֽאכְלוּ֙ וַיִּשְׁתּ֔וּ וַֽיְקַלְל֖וּ אֶת־אֲבִימֶֽלֶךְ׃ וַיֹּ֣אמֶר׀ גַּ֣עַל בֶּן־עֶ֗בֶד מִֽי־אֲבִימֶ֤לֶךְ וּמִֽי־שְׁכֶם֙ כִּ֣י נַעַבְדֶ֔נּוּ הֲלֹ֥א בֶן־יְרֻבַּ֖עַל וּזְבֻ֣ל פְּקִיד֑וֹ עִבְד֗וּ אֶת־אַנְשֵׁ֤י חֲמוֹר֙ אֲבִ֣י שְׁכֶ֔ם וּמַדּ֖וּעַ נַעַבְדֶ֥נּוּ אֲנָֽחְנוּ׃ וּמִ֨י יִתֵּ֜ן אֶת־הָעָ֤ם הַזֶּה֙ בְּיָדִ֔י וְאָסִ֖ירָה אֶת־אֲבִימֶ֑לֶךְ וַיֹּ֙אמֶר֙ לַאֲבִימֶ֔לֶךְ רַבֶּ֥ה צְבָאֲךָ֖ וָצֵֽאָה׃ וַיִּשְׁמַ֗ע זְבֻל֙ שַׂר־הָעִ֔יר אֶת־דִּבְרֵ֖י גַּ֣עַל בֶּן־עָ֑בֶד וַיִּ֖חַר אַפּֽוֹ׃ וַיִּשְׁלַ֧ח מַלְאָכִ֛ים אֶל־אֲבִימֶ֖לֶךְ בְּתׇרְמָ֣ה לֵאמֹ֑ר הִנֵּה֩ גַ֨עַל בֶּן־עֶ֤בֶד וְאֶחָיו֙ בָּאִ֣ים שְׁכֶ֔מָה וְהִנָּ֛ם צָרִ֥ים אֶת־הָעִ֖יר עָלֶֽיךָ׃ וְעַתָּה֙ ק֣וּם לַ֔יְלָה אַתָּ֖ה וְהָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתָּ֑ךְ וֶאֱרֹ֖ב בַּשָּׂדֶֽה׃ וְהָיָ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ כִּזְרֹ֣חַ הַשֶּׁ֔מֶשׁ תַּשְׁכִּ֖ים וּפָשַׁטְתָּ֣ עַל־הָעִ֑יר וְהִנֵּה־ה֞וּא וְהָעָ֤ם אֲשֶׁר־אִתּוֹ֙ יֹצְאִ֣ים אֵלֶ֔יךָ וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ כַּאֲשֶׁ֖ר תִּמְצָ֥א יָדֶֽךָ׃ וַיָּ֧קׇם אֲבִימֶ֛לֶךְ וְכׇל־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־עִמּ֖וֹ לָ֑יְלָה וַיֶּאֶרְב֣וּ עַל־שְׁכֶ֔ם אַרְבָּעָ֖ה רָאשִֽׁים׃ וַיֵּצֵא֙ גַּ֣עַל בֶּן־עֶ֔בֶד וַיַּעֲמֹ֕ד פֶּ֖תַח שַׁ֣עַר הָעִ֑יר וַיָּ֧קׇם אֲבִימֶ֛לֶךְ וְהָעָ֥ם אֲשֶׁר־אִתּ֖וֹ מִן־הַמַּאְרָֽב׃ וַיַּרְא־גַּ֘עַל֮ אֶת־הָעָם֒ וַיֹּ֣אמֶר אֶל־זְבֻ֔ל הִנֵּה־עָ֣ם יוֹרֵ֔ד מֵרָאשֵׁ֖י הֶהָרִ֑ים וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ זְבֻ֔ל אֵ֣ת צֵ֧ל הֶהָרִ֛ים אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה כָּאֲנָשִֽׁים׃ וַיֹּ֨סֶף ע֣וֹד גַּ֘עַל֮ לְדַבֵּר֒ וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־עָם֙ יֽוֹרְדִ֔ים מֵעִ֖ם טַבּ֣וּר הָאָ֑רֶץ וְרֹאשׁ־אֶחָ֣ד בָּ֔א מִדֶּ֖רֶךְ אֵל֥וֹן מְעוֹנְנִֽים׃ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו זְבֻ֗ל אַיֵּ֨ה אֵפ֥וֹא פִ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תֹּאמַ֔ר מִ֥י אֲבִימֶ֖לֶךְ כִּ֣י נַעַבְדֶ֑נּוּ הֲלֹ֨א זֶ֤ה הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר מָאַ֣סְתָּה בּ֔וֹ צֵא־נָ֥א עַתָּ֖ה וְהִלָּ֥חֶם בּֽוֹ׃ וַיֵּ֣צֵא גַ֔עַל לִפְנֵ֖י בַּעֲלֵ֣י שְׁכֶ֑ם וַיִּלָּ֖חֶם בַּאֲבִימֶֽלֶךְ׃ וַיִּרְדְּפֵ֣הוּ אֲבִימֶ֔לֶךְ וַיָּ֖נׇס מִפָּנָ֑יו וַֽיִּפְּל֛וּ חֲלָלִ֥ים רַבִּ֖ים עַד־פֶּ֥תַח הַשָּֽׁעַר׃ וַיֵּ֥שֶׁב אֲבִימֶ֖לֶךְ בָּֽארוּמָ֑ה וַיְגָ֧רֶשׁ זְבֻ֛ל אֶת־גַּ֥עַל וְאֶת־אֶחָ֖יו מִשֶּׁ֥בֶת בִּשְׁכֶֽם׃ וַֽיְהִי֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת וַיֵּצֵ֥א הָעָ֖ם הַשָּׂדֶ֑ה וַיַּגִּ֖דוּ לַאֲבִימֶֽלֶךְ׃ וַיִּקַּ֣ח אֶת־הָעָ֗ם וַיֶּֽחֱצֵם֙ לִשְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֔ים וַיֶּאֱרֹ֖ב בַּשָּׂדֶ֑ה וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה הָעָם֙ יֹצֵ֣א מִן־הָעִ֔יר וַיָּ֥קׇם עֲלֵיהֶ֖ם וַיַּכֵּֽם׃ וַאֲבִימֶ֗לֶךְ וְהָֽרָאשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר עִמּ֔וֹ פָּשְׁט֕וּ וַיַּ֣עַמְד֔וּ פֶּ֖תַח שַׁ֣עַר הָעִ֑יר וּשְׁנֵ֣י הָרָאשִׁ֗ים פָּ֥שְׁט֛וּ עַֽל־כׇּל־אֲשֶׁ֥ר בַּשָּׂדֶ֖ה וַיַּכּֽוּם׃ וַאֲבִימֶ֜לֶךְ נִלְחָ֣ם בָּעִ֗יר כֹּ֚ל הַיּ֣וֹם הַה֔וּא וַיִּלְכֹּד֙ אֶת־הָעִ֔יר וְאֶת־הָעָ֥ם אֲשֶׁר־בָּ֖הּ הָרָ֑ג וַיִּתֹּץ֙ אֶת־הָעִ֔יר וַיִּזְרָעֶ֖הָ מֶֽלַח׃ וַֽיִּשְׁמְע֔וּ כׇּֽל־בַּעֲלֵ֖י מִֽגְדַּל־שְׁכֶ֑ם וַיָּבֹ֣אוּ אֶל־צְרִ֔יחַ בֵּ֖ית אֵ֥ל בְּרִֽית׃ וַיֻּגַּ֖ד לַאֲבִימֶ֑לֶךְ כִּ֣י הִֽתְקַבְּצ֔וּ כׇּֽל־בַּעֲלֵ֖י מִֽגְדַּל־שְׁכֶֽם׃ וַיַּ֨עַל אֲבִימֶ֜לֶךְ הַר־צַלְמ֗וֹן הוּא֮ וְכׇל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּוֹ֒ וַיִּקַּח֩ אֲבִימֶ֨לֶךְ אֶת־הַקַּרְדֻּמּ֜וֹת בְּיָד֗וֹ וַיִּכְרֹת֙ שׂוֹכַ֣ת עֵצִ֔ים וַיִּ֨שָּׂאֶ֔הָ וַיָּ֖שֶׂם עַל־שִׁכְמ֑וֹ וַיֹּ֜אמֶר אֶל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־עִמּ֗וֹ מָ֤ה רְאִיתֶם֙ עָשִׂ֔יתִי מַהֲר֖וּ עֲשׂ֥וּ כָמֽוֹנִי׃ וַיִּכְרְת֨וּ גַם־כׇּל־הָעָ֜ם אִ֣ישׁ שׂוֹכֹ֗ה וַיֵּ֨לְכ֜וּ אַחֲרֵ֤י אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ וַיָּשִׂ֣ימוּ עַֽל־הַצְּרִ֔יחַ וַיַּצִּ֧יתוּ עֲלֵיהֶ֛ם אֶֽת־הַצְּרִ֖יחַ בָּאֵ֑שׁ וַיָּמֻ֜תוּ גַּ֣ם כׇּל־אַנְשֵׁ֧י מִֽגְדַּל־שְׁכֶ֛ם כְּאֶ֖לֶף אִ֥ישׁ וְאִשָּֽׁה׃ וַיֵּ֥לֶךְ אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־תֵּבֵ֑ץ וַיִּ֥חַן בְּתֵבֵ֖ץ וַֽיִּלְכְּדָֽהּ׃ וּמִגְדַּל־עֹז֮ הָיָ֣ה בְתוֹךְ־הָעִיר֒ וַיָּנֻ֨סוּ שָׁ֜מָּה כׇּל־הָאֲנָשִׁ֣ים וְהַנָּשִׁ֗ים וְכֹל֙ בַּעֲלֵ֣י הָעִ֔יר וַֽיִּסְגְּר֖וּ בַּעֲדָ֑ם וַֽיַּעֲל֖וּ עַל־גַּ֥ג הַמִּגְדָּֽל׃ וַיָּבֹ֤א אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ עַד־הַמִּגְדָּ֔ל וַיִּלָּ֖חֶם בּ֑וֹ וַיִּגַּ֛שׁ עַד־פֶּ֥תַח הַמִּגְדָּ֖ל לְשׇׂרְפ֥וֹ בָאֵֽשׁ׃ וַתַּשְׁלֵ֞ךְ אִשָּׁ֥ה אַחַ֛ת פֶּ֥לַח רֶ֖כֶב עַל־רֹ֣אשׁ אֲבִימֶ֑לֶךְ וַתָּ֖רִץ אֶת־גֻּלְגׇּלְתּֽוֹ׃ וַיִּקְרָ֨א מְהֵרָ֜ה אֶל־הַנַּ֣עַר׀ נֹשֵׂ֣א כֵלָ֗יו וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ שְׁלֹ֤ף חַרְבְּךָ֙ וּמ֣וֹתְתֵ֔נִי פֶּן־יֹ֥אמְרוּ לִ֖י אִשָּׁ֣ה הֲרָגָ֑תְהוּ וַיִּדְקְרֵ֥הוּ נַעֲר֖וֹ וַיָּמֹֽת׃ וַיִּרְא֥וּ אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֣י מֵ֣ת אֲבִימֶ֑לֶךְ וַיֵּלְכ֖וּ אִ֥ישׁ לִמְקֹמֽוֹ׃ וַיָּ֣שֶׁב אֱלֹהִ֔ים אֵ֖ת רָעַ֣ת אֲבִימֶ֑לֶךְ אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לְאָבִ֔יו לַהֲרֹ֖ג אֶת־שִׁבְעִ֥ים אֶחָֽיו׃ וְאֵ֗ת כׇּל־רָעַת֙ אַנְשֵׁ֣י שְׁכֶ֔ם הֵשִׁ֥יב אֱלֹהִ֖ים בְּרֹאשָׁ֑ם וַתָּבֹ֣א אֲלֵיהֶ֔ם קִֽלְלַ֖ת יוֹתָ֥ם בֶּן־יְרֻבָּֽעַל׃
פירוש רש”י
9:22: וַיָּשַׂר. עַל כָּרְחָם נָהַג רַבָּנוּת וּבְגַאֲוָה: 9:23: רוּחַ רָעָה. שִׂנְאָה, שלנ״ש מלטלינ״ט בְּלַעַ״ז: 9:26: גַּעַל בֶּן עֶבֶד. מֵאוּמָּה אַחֶרֶת הָיָה: 9:27: וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים. (תרגום:) וַעֲבַדוּ חַנְגִין: 9:28: מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם. מִי אֲבִימֶלֶךְ לִהְיוֹת שַׂר עַל שְׁכֶם וּמִי שְׁכֶם לִהְיוֹת עֲבָדִים לַאֲבִימֶלֶךְ, הֲלֹא בֶּן יְרֻבַּעַל הָיָה אֲבִימֶלֶךְ מִן עָפְרַת אֲבִי הָעֶזְרִי (לעיל ו:יא): | וּזְבֻל פְּקִידוֹ. וְזֶה פְּקִיד הָעִיר שֶׁשְּׁמוֹ ׳זְבוּל׳, פְּקִידוֹ שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ הוּא, וַאֲדוֹנָיו אֵין לוֹ מִשְׁפַּט מְלוּכָה בָּעִיר וְאַף פְּקִידוֹ אֵינוֹ כְּלוּם: | עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר. אִם בָּאתֶם לִקְנוֹת לָכֶם אֲדוֹנִים, בֹּאוּ וְעִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר, שֶׁהָיָה נְשִׂיא הָאָרֶץ מִקֶּדֶם (בראשית לד:ב): | וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ. לַאֲבִימֶלֶךְ: 9:29: וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ. וַיֹּאמֶר גַּעַל בִּפְנֵי זְבוּל, הוֹדִיעַ לַאֲבִימֶלֶךְ: | רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה. מִן הַמָּקוֹם שֶׁאַתָּה שָׁם, וְנִרְאֶה אֶת גְּדֻלָּתְךָ: 9:31: בְּתָרְמָה. כְּמוֹ בְּמִרְמָה, בְּתַרְמִית, כְּלוֹמַר: בַּלָּט וּבַסֵּתֶר: 9:34: אַרְבָּעָה רָאשִׁים. אַרְבָּעָה כִּתּוֹת: 9:37: מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ. (תרגום:) מִן תּוּקְפָא דְאַרְעָא, מֵהַר הַגָּבוֹהַּ שֶׁבְּכֻלָּם: | אֵלוֹן מְעוֹנְנִים (תרגום:) מֵישַׁר מְעוֹנְנִים: 9:42: וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה. אַנְשֵׁי שְׁכֶם: | וַיַּגִּידוּ. הַמַּגִּידִים לַאֲבִימֶלֶךְ, שֶׁיָּצְאוּ בְּנֵי הָעִיר אֶל הַשָּׂדֶה לַעֲשׂוֹת חֶפְצֵיהֶם: 9:44: פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר. שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לִיכָּנֵס: 9:46: צְרִיחַ. יַעַר שֶׁכָּפוּ אִילָנוֹת וּפְסָגִים סָבִיב סָבִיב, וְקוֹרִין אוֹתוֹ פלייש״ר בְּלַעַ״ז: | בֵּית אֵל בְּרִית. אוֹתוֹ צְרִיחַ הָיָה שֶׁל בַּעַל בְּרִית, שֵׁם שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁלָּהֶם, וְצַלְמוֹן (פסוק מח), יַעַר הָיָה שָׁם וְיֵשׁ פּוֹתְרִין: צְרִיחַ, וודו״י בְּלַעַ״ז שֶׁעוֹשִׂין בַּקַּרְקַע: 9:48: שׂוֹכַת עֵצִים. עֲנַף עֵצִים: 9:53: פֶּלַח רֶכֶב. חֲתִיכַת אֶבֶן שֶׁל רֵחַיִם הָעֶלְיוֹנָה הַקְּרוּיָה רֶכֶב: | וַתָּרִץ. וַתְּרוֹצֵץ: 9:54: פֶּן יֹאמְרוּ לִי. פֶּן יֹאמְרוּ עָלַי:
פירוש רד”ק
9:22: וישר אבימלך. מבנין קל מנחי העי”ן בשקל ויסר אליה והוא ענין שררה ולפי שמלך מעצמו ולא מלך על כל ישראל לפיכך אמר וישר ולא אמר וישפוט כי לא הלך בדרך טובה ולא החזיר את ישראל למוטב: 9:24: לבוא חמס. כלומר סבה היתה מאת הש”י שבגדו בעלי שכם באבימלך כמו שאמר וישלח אלהים רוח רעה והיה זה לבא חמס שבעים בני ירובעל לשום דמם על אבימלך ועל בעלי שכם ולא נתנוהו לבא אל העיר ושמו לו מארבים על ראשי ההרים ואותם המארבים היו גוזלים כל אשר עבר עליהם לומר שיצאו מתחת רשותו ואין להם מושל והיו עושים הישר בעיניהם: 9:27: ויבצרו את כרמיהם. כי היו יריאים מאבימלך לצאת ולבצור את כרמיהם ובעזרת געל ואחיו יצאו: | הלולים. שמחות וכן בדברי רז”ל נקרא בית השמחה הלולא ויונתן תרגם חנגין: 9:28: מי אבימלך ומי שכם. כלומר אבימלך ושכם שהיה שר העיר מקדם אחד הם זה כזה ומי הוא שנעבדנו אף על פי שהיה עתה אבימלך מלך עליהם הלא גם שכם היה מלך העיר הזאת אם כן עבדו אנשי חמור אבי שכם: 9:29: ואסירה את אבימלך. והלא הסירו אותו אלא אסירה אותו לעולם שלא יוכלו אנשי שכם להשלים עמו אם ירצו: | ויאמר לאבימלך. כנגד אבימלך ואף על פי שאינו שם כאומר צא אתה אבימלך בכל צבא שתוכל לרבות בעוד שאני הנה ונראה מה יהיה ביני וביניך: | רבה. בסגול שלא כמנהג: 9:31: בתרמה. כמו במרמה וכן תרגם יונתן ברז כלומר בסתר שלא הרגישו בו אנשי שכם או יהיה בתרמה שם מקום והוא ארומה שנאמר וישב אבימלך בארומה כן פירשו א”א ז”ל לפי שלא נמצא זה המשקל בנחי הלמ”ד: | צרים את העיר עליך. כמו שיקרא מצור כשצרים את העיר מבחוץ ולא יוכל אדם לצאת ממנה כן נקרא מצור כששומרים את העיר שלא יכנס אדם בה מבחוץ ועל הדרך הזה צרים את העיר עליך כלומר בעבורך שומרים את העיר שלא תכנס בה: 9:36: צל ההרים אתה רואה כאנשים. צחק בו ואמר לו דרך לעג אינם אנשים אלא צל ההרים ידמה לך כאנשים: 9:37: מעם טבור הארץ. כמו שהטבור באדם הוא מיצוע הגוף כן יקרא מיצוע הארץ והמקום הגבוה שבה טבור ותירגם יונתן מתוקפא דארעא: | אלון מעוננים. מישור מעוננים: 9:38: איה אפוא פיך. כלומר איה דבריך שהיית אומר: 9:41: ויגרש זבול. והיאך גרשוהו ואנשי העיר היו נלחמים עם אבימלך והיאך זבול שהיה פקידו של אבימלך גירש געל שהיה עוזר לאנשי שכם ונלחם בעבורם עם אבימלך ונראה כי היו מקצת אנשי העיר סומכים ידי זבול כי אבימלך היה אחיהם וכאשר ראו כי גברה יד אבימלך חזקו ידי הסומכים זבול ורפו ידי העם אשר כנגדו וגרשו געל משבת בשכם: 9:44: והראשים אשר עמו. לא היה אלא ראש אחד עמו שהרי חצה אותם לשלשה ראשים ושני הראשים פשטו על כל אשר בשדה ואבימלך והראש השלישי אשר עמו פשטו נכח העיר עד שעמדו פתח שער העיר והראש שהיה עם אבימלך היו בהן אנשים גדולים לפיכך אמר והראשים אשר עמו: 9:46: בעלי מגדל שכם. אדוני מגדל שכם לא היו בעיר כשלכד אבימלך העיר וכאשר שמעו הלכו אל צריח בית אל להמלט בצריח ההוא וצריח כמו מגדל כמו ובסלעים ובצריחים ושם המקום שהיה בו זה הצריח בית אל ברית ודעת יונתן כי צריח בית אל שם המקום, ופירוש ברית שבאו אליהם לכרות ברית עמהם וכן תירגם יונתן ואתו לצריח בית אל למיגזר קיים: 9:48: שוכת עצים. שוכה כמו ענף וכן במשנה אבל לא יקוץ את השוכה על מנת ליתן דמים: 9:49: שוכה. כמו שוכתו כמו וצורם לבלות שאול שהוא כמו וצורתם או הוא משקל אחר שוך בשקל בור: 9:53: פלח רכב. חתיכה מרכב שהיא אחת מן הריחים והיא העליונה לפיכך נקראת רכב והתחתונה רחיים או שכב: | ותרץ. בחירק הרי”ש והמנהג בסגול והוא מבנין הפעיל מפעלי הכפל מן קנה רצוץ או הוא מנחי העי”ן וכן וירעצו וירצצו לשון שבירה ואפשר שגם הוא מפעלי הכפל: 9:54: פן יאמרו לי. בעבורי כמו אמרי לי אחי הוא:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - עונש וגלות | נפילת אבימלך — קללת יותם מתגשמת: “אש תצא מאבימלך ותאכל בעלי שכם”
- אפיון - מנהיגות במשבר | אבימלך מת מידי אישה — כמו שסיסרא מת מידי יעל
- אפיון - קינה ואבל | בכייה קהילתית — העם/משפחה יוצאים בבכי גדול על אסון
הערות
מילה נדירה: רֵעֶה (Strong’s H7463) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל ב,מלכים א,משלי שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: מִ/זְּבֻל (Strong’s H2073) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: מלכים א,ישעיהו,חבקוק,תהילים שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
אירוניה: אבימלך שרצח בגסות מת מאבן ריחיים בידי אישה אנונימית — ממש כמו שדבורה ניבאה לברק: “לא תהיה תפארתך”. כאן גם: “כי אישה הרגתהו”.