עלייתו של אבימלך — רצח שבעים הבנים
פסוקים
וַיֵּ֨לֶךְ אֲבִימֶ֤לֶךְ בֶּן־יְרֻבַּ֙עַל֙ שְׁכֶ֔מָה אֶל־אֲחֵ֖י אִמּ֑וֹ וַיְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם וְאֶל־כׇּל־מִשְׁפַּ֛חַת בֵּית־אֲבִ֥י אִמּ֖וֹ לֵאמֹֽר׃ דַּבְּרוּ־נָ֞א בְּאׇזְנֵ֨י כׇל־בַּעֲלֵ֣י שְׁכֶם֮ מַה־טּ֣וֹב לָכֶם֒ הַמְשֹׁ֨ל בָּכֶ֜ם שִׁבְעִ֣ים אִ֗ישׁ כֹּ֚ל בְּנֵ֣י יְרֻבַּ֔עַל אִם־מְשֹׁ֥ל בָּכֶ֖ם אִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וּזְכַרְתֶּ֕ם כִּֽי־עַצְמְכֶ֥ם וּבְשַׂרְכֶ֖ם אָֽנִי׃ וַיְדַבְּר֨וּ אֲחֵי־אִמּ֜וֹ עָלָ֗יו בְּאׇזְנֵי֙ כׇּל־בַּעֲלֵ֣י שְׁכֶ֔ם אֵ֥ת כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֵּ֤ט לִבָּם֙ אַחֲרֵ֣י אֲבִימֶ֔לֶךְ כִּ֥י אָמְר֖וּ אָחִ֥ינוּ הֽוּא׃ וַיִּתְּנוּ־לוֹ֙ שִׁבְעִ֣ים כֶּ֔סֶף מִבֵּ֖ית בַּ֣עַל בְּרִ֑ית וַיִּשְׂכֹּ֨ר בָּהֶ֜ם אֲבִימֶ֗לֶךְ אֲנָשִׁ֤ים רֵיקִים֙ וּפֹ֣חֲזִ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ אַחֲרָֽיו׃ וַיָּבֹ֤א בֵית־אָבִיו֙ עׇפְרָ֔תָה וַֽיַּהֲרֹ֞ג אֶת־אֶחָ֧יו בְּנֵי־יְרֻבַּ֛עַל שִׁבְעִ֥ים אִ֖ישׁ עַל־אֶ֣בֶן אֶחָ֑ת וַיִּוָּתֵ֞ר יוֹתָ֧ם בֶּן־יְרֻבַּ֛עַל הַקָּטֹ֖ן כִּ֥י נֶחְבָּֽא׃ וַיֵּאָ֨סְפ֜וּ כׇּל־בַּעֲלֵ֤י שְׁכֶם֙ וְכׇל־בֵּ֣ית מִלּ֔וֹא וַיֵּ֣לְכ֔וּ וַיַּמְלִ֥יכוּ אֶת־אֲבִימֶ֖לֶךְ לְמֶ֑לֶךְ עִם־אֵל֥וֹן מֻצָּ֖ב אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁכֶֽם׃ וַיַּגִּ֣דוּ לְיוֹתָ֗ם וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַֽיַּעֲמֹד֙ בְּרֹ֣אשׁ הַר־גְּרִזִ֔ים וַיִּשָּׂ֥א קוֹל֖וֹ וַיִּקְרָ֑א וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְע֤וּ אֵלַי֙ בַּעֲלֵ֣י שְׁכֶ֔ם וְיִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם אֱלֹהִֽים׃ הָל֤וֹךְ הָֽלְכוּ֙ הָעֵצִ֔ים לִמְשֹׁ֥חַ עֲלֵיהֶ֖ם מֶ֑לֶךְ וַיֹּאמְר֥וּ לַזַּ֖יִת (מלוכה) [מׇלְכָ֥ה] עָלֵֽינוּ׃ וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הַזַּ֔יִת הֶחֳדַ֙לְתִּי֙ אֶת־דִּשְׁנִ֔י אֲשֶׁר־בִּ֛י יְכַבְּד֥וּ אֱלֹהִ֖ים וַאֲנָשִׁ֑ים וְהָ֣לַכְתִּ֔י לָנ֖וּעַ עַל־הָעֵצִֽים׃ וַיֹּאמְר֥וּ הָעֵצִ֖ים לַתְּאֵנָ֑ה לְכִי־אַ֖תְּ מׇלְכִ֥י עָלֵֽינוּ׃ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הַתְּאֵנָ֔ה הֶחֳדַ֙לְתִּי֙ אֶת־מׇתְקִ֔י וְאֶת־תְּנוּבָתִ֖י הַטּוֹבָ֑ה וְהָ֣לַכְתִּ֔י לָנ֖וּעַ עַל־הָעֵצִֽים׃ וַיֹּאמְר֥וּ הָעֵצִ֖ים לַגָּ֑פֶן לְכִי־אַ֖תְּ (מלוכי) [מׇלְכִ֥י] עָלֵֽינוּ׃ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ הַגֶּ֔פֶן הֶחֳדַ֙לְתִּי֙ אֶת־תִּ֣ירוֹשִׁ֔י הַֽמְשַׂמֵּ֥חַ אֱלֹהִ֖ים וַאֲנָשִׁ֑ים וְהָ֣לַכְתִּ֔י לָנ֖וּעַ עַל־הָעֵצִֽים׃ וַיֹּאמְר֥וּ כׇל־הָעֵצִ֖ים אֶל־הָאָטָ֑ד לֵ֥ךְ אַתָּ֖ה מְלׇךְ־עָלֵֽינוּ׃ וַיֹּ֣אמֶר הָאָטָד֮ אֶל־הָעֵצִים֒ אִ֡ם בֶּאֱמֶ֣ת אַתֶּם֩ מֹשְׁחִ֨ים אֹתִ֤י לְמֶ֙לֶךְ֙ עֲלֵיכֶ֔ם בֹּ֖אוּ חֲס֣וּ בְצִלִּ֑י וְאִם־אַ֕יִן תֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִן־הָ֣אָטָ֔ד וְתֹאכַ֖ל אֶת־אַרְזֵ֥י הַלְּבָנֽוֹן׃ וְעַתָּ֗ה אִם־בֶּאֱמֶ֤ת וּבְתָמִים֙ עֲשִׂיתֶ֔ם וַתַּמְלִ֖יכוּ אֶת־אֲבִימֶ֑לֶךְ וְאִם־טוֹבָ֤ה עֲשִׂיתֶם֙ עִם־יְרֻבַּ֣עַל וְעִם־בֵּית֔וֹ וְאִם־כִּגְמ֥וּל יָדָ֖יו עֲשִׂ֥יתֶם לֽוֹ׃ אֲשֶׁר־נִלְחַ֥ם אָבִ֖י עֲלֵיכֶ֑ם וַיַּשְׁלֵ֤ךְ אֶת־נַפְשׁוֹ֙ מִנֶּ֔גֶד וַיַּצֵּ֥ל אֶתְכֶ֖ם מִיַּ֥ד מִדְיָֽן׃ וְאַתֶּ֞ם קַמְתֶּ֨ם עַל־בֵּ֤ית אָבִי֙ הַיּ֔וֹם וַתַּהַרְג֧וּ אֶת־בָּנָ֛יו שִׁבְעִ֥ים אִ֖ישׁ עַל־אֶ֣בֶן אֶחָ֑ת וַתַּמְלִ֜יכוּ אֶת־אֲבִימֶ֤לֶךְ בֶּן־אֲמָתוֹ֙ עַל־בַּעֲלֵ֣י שְׁכֶ֔ם כִּ֥י אֲחִיכֶ֖ם הֽוּא׃ וְאִם־בֶּאֱמֶ֨ת וּבְתָמִ֧ים עֲשִׂיתֶ֛ם עִם־יְרֻבַּ֥עַל וְעִם־בֵּית֖וֹ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה שִׂמְחוּ֙ בַּאֲבִימֶ֔לֶךְ וְיִשְׂמַ֥ח גַּם־ה֖וּא בָּכֶֽם׃ וְאִם־אַ֕יִן תֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מֵאֲבִימֶ֔לֶךְ וְתֹאכַ֛ל אֶת־בַּעֲלֵ֥י שְׁכֶ֖ם וְאֶת־בֵּ֣ית מִלּ֑וֹא וְתֵצֵ֨א אֵ֜שׁ מִבַּעֲלֵ֤י שְׁכֶם֙ וּמִבֵּ֣ית מִלּ֔וֹא וְתֹאכַ֖ל אֶת־אֲבִימֶֽלֶךְ׃ וַיָּ֣נׇס יוֹתָ֔ם וַיִּבְרַ֖ח וַיֵּ֣לֶךְ בְּאֵ֑רָה וַיֵּ֣שֶׁב שָׁ֔ם מִפְּנֵ֖י אֲבִימֶ֥לֶךְ אָחִֽיו׃
פירוש רש”י
9:4: וּפֹחֲזִים. בְּהוּלִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם לַעֲשׂוֹת בְּלֹא תְבוּנָה: 9:6: עִם אֵלוֹן מֻצָּב. (תרגום:) מֵישַׁר קָמְתָא - מִישׁוֹר שֶׁהָיוּ בּוֹ מַצֵּבוֹת: 9:8: הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים. מָשָׁל הוּא: | לַזַּיִת. עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז (שופטים א:יג), הַבָּא מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה שֶׁנִּקְרָא זַיִת, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו יא:טז): זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר וְגוֹ׳: 9:9: דִּשְׁנִי. לְשׁוֹן שׁוּמָן: 9:10: לַתְּאֵנָה. דְּבוֹרָה: 9:11: אֶת מָתְקִי. דְּבַשׁ דְּבוֹרִים: 9:12: לַגֶּפֶן. גִּדְעוֹן, שֶׁהוּא מִזֶּרַע יוֹסֵף (שופטים ו:יא), שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (בראשית מט:כב) בֵּן פֹּרָת, (ותרגם שם אונקלוס:) כְּגוּפָן דִּנְצִיב וְכוּ׳: 9:13: הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים. שֶׁאֵין אוֹמְרִים הַלְוִיִּם שִׁיר שֶׁל הַקָּרְבָּן אֶלָּא עַל הַנְּסָכִים: 9:14: אֶל הָאָטָד. ספינ״ה בְּלַעַ״ז: 9:15: אִם בֶּאֱמֶת. שֶׁאֲנִי הָגוּן לַמַּלְכוּת:
פירוש רד”ק
9:4: רקים ופוחזים. קלים מתנועעים על טרפם שלא היה להם במה יחיו מן פחז כמים ויונתן תרגם סריקין ובקרין סריקין ר”ל ריקין כמו בוקי סריקין בדברי רז”ל ובקרין כמו פקרים בפ”א כמו הבקר לעניים הבקר בבי”ת כמו בפ”א ופירושו אנשים מופקרין ומשולחין או יהיה בקרין כמשמעו בבי”ת ור”ל רועי בקר כי הם הנבזים שבאנשים כמו שמצאנו בדברי רז”ל אפילו רועי בקר ובנסחא אחרת מצאתי סריקים ובסירים ופי’ נבזים כמו דבר ה’ בזה תרגומו בסר: 9:5: ויותר יותם. נותר מהשבעים וע’ חסר אחד הרג ואף על פי שאמר שבעים איש מנהג הלשון הוא במקומות שלא יפחות חשבון הכולל בעבור אחד כמו כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה שבעים, ארבעים יכנו: 9:6: עם אלון מצב. סמוך לאלון כמו המה עם בית לחם והדומין לו ואלון מוצב כתרגומו מישר קמתא היתה אבן או זולתה מצב שם ויוחס המישור אליו: 9:8: הלוך הלכו העצים. יונתן תרגם לשון תמיהה המיזל אזלו אילניא וכן תרגם החדלתי האשבוק כלומר האניח דשני במקומי: 9:9: החדלתי. מבנין הפעיל והוא מבואר או מבנין הפעל כמו החדלתי בקמץ הה”א ור”ל החדלתי מדשני ויונתן תרגם האשבוק ית משחי: | אלהים ואנשים. בנר שמדליקין בשמן זית לפני אלהים ולפני אנשים או במאכל מקריבין השמן במנחות לאלהים ואנשים ג”כ יאכלו אותו ויונתן תרגם דמיניה מיקרין קדם ה’ וביה מתפנקין בני אנשא: | לנוע על העצים. תירגם יונתן למעבד מלכו: 9:11: את מתקי. המ”ם נקרא בקמץ חטף: 9:13: המשמח אלהים ואנשים. מכאן סמכו רז”ל שא”א שירה אלא על היין שנאמר המשמח אלהים ויונתן תרגם דמיניה מנסכין קדם ה’ וביה חדן רברבן הרחיק יונתן ע”ה השמחה מהבורא יתעלה כמו שהרחיק כל שאר התארים ממנו כי אין לפניו לא שמחה ולא עצבון ומה שנאמר בו מהם על דרך משל כי דברה תורה כלשון בני אדם וכן תרגם אנקלוס ויתעצב אל לבו ואמר במימריה למיתבר תוקפיהון כרעותיה הרחיק לשון העצבון ממנו יתברך ומה שלא עשה כן במלת ויחר אף ה’ והדומים לו הוא לסוד ידוע אצל מביני מדע ומה שתרגם אנשים רברביא ר”ל כי היין משמח האנשים הגדולים והחכמים ותיטיב דעתם בו כמו שאמרו רז”ל חמרא וריחני פקחין אבל האנשים הפחותים ישתכרו בו ותשתבש דעתם בו, ומה שהזכיר ג’ עצים אלה לדבר לקצר הדבר ועוד כי הזכיר שלשה המשובחים ואחר כך הזכיר הפחות שהוא משל לאבימלך וא”א ז”ל כתב כנגד שלשה שאמרו ישראל לגדעון משול בנו גם אתה גם בנך גם בן בנך: 9:18: על בעלי שכם. על אדני העיר וגדוליה כי הם עיקר אנשי העיר ויונתן תרגם יתבי שכם: 9:20: מלוא. שם לא תואר וכן ועבדו אותו בתמים ובאמת:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - עונש וגלות | אבימלך שוחט שבעים אחים על אבן אחת — עונש על גסות גדעון?
- אפיון - מנהיגות במשבר | משל יותם — הפואמה הראשונה בתנ”ך: אחד אחד ביקשו העצים מלך; הקוץ ריצה
הערות
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: מִלּוֹא (Strong’s H4407) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שופטים,מלכים ב שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אַל (Strong’s H409) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
תבנית השוואה: CT-014 — נביא מול מלך — עימות סמכות יותם על ההר מול אנשי שכם — נאום מוסרי נגד טירן. ספירה: “שבעים איש על אבן אחת” — הדגשת האכזריות בריבוי המספר.