נפילת ירושלים — ירמיהו משתחרר
פסוקים
בַּשָּׁנָ֣ה הַ֠תְּשִׁעִ֠ית לְצִדְקִיָּ֨הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֜ה בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂרִ֗י בָּ֠א נְבוּכַדְרֶאצַּ֨ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֤ל וְכׇל־חֵילוֹ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַיָּצֻ֖רוּ עָלֶֽיהָ׃ בְּעַשְׁתֵּֽי־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ לְצִדְקִיָּ֔הוּ בַּחֹ֥דֶשׁ הָרְבִיעִ֖י בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֑דֶשׁ הׇבְקְעָ֖ה הָעִֽיר׃ וַיָּבֹ֗אוּ כֹּ֚ל שָׂרֵ֣י מֶלֶךְ־בָּבֶ֔ל וַיֵּשְׁב֖וּ בְּשַׁ֣עַר הַתָּ֑וֶךְ נֵרְגַ֣ל שַׂ֠רְאֶ֠צֶר סַֽמְגַּר־נְב֞וּ שַׂר־סְכִ֣ים רַב־סָרִ֗יס נֵרְגַ֤ל שַׂרְאֶ֙צֶר֙ רַב־מָ֔ג וְכׇ֨ל־שְׁאֵרִ֔ית שָׂרֵ֖י מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר רָ֠אָ֠ם צִדְקִיָּ֨הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֜ה וְכֹ֣ל׀ אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַֽ֠יִּבְרְח֠וּ וַיֵּצְא֨וּ לַ֤יְלָה מִן־הָעִיר֙ דֶּ֚רֶךְ גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ בְּשַׁ֖עַר בֵּ֣ין הַחֹמֹתָ֑יִם וַיֵּצֵ֖א דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה׃ וַיִּרְדְּפ֨וּ חֵיל־כַּשְׂדִּ֜ים אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֣גוּ אֶת־צִדְקִיָּ֘הוּ֮ בְּעַֽרְב֣וֹת יְרֵחוֹ֒ וַיִּקְח֣וּ אוֹת֗וֹ וַֽ֠יַּעֲלֻ֠הוּ אֶל־נְבוּכַדְרֶאצַּ֧ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֛ל רִבְלָ֖תָה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ מִשְׁפָּטִֽים׃ וַיִּשְׁחַט֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל אֶת־בְּנֵ֧י צִדְקִיָּ֛הוּ בְּרִבְלָ֖ה לְעֵינָ֑יו וְאֵת֙ כׇּל־חֹרֵ֣י יְהוּדָ֔ה שָׁחַ֖ט מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ וְאֶת־עֵינֵ֥י צִדְקִיָּ֖הוּ עִוֵּ֑ר וַיַּאַסְרֵ֙הוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם לָבִ֥יא אֹת֖וֹ בָּבֶֽלָה׃ וְאֶת־בֵּ֤ית הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֶת־בֵּ֣ית הָעָ֔ם שָׂרְפ֥וּ הַכַּשְׂדִּ֖ים בָּאֵ֑שׁ וְאֶת־חֹמ֥וֹת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם נָתָֽצוּ׃ וְאֵת֩ יֶ֨תֶר הָעָ֜ם הַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּעִ֗יר וְאֶת־הַנֹּֽפְלִים֙ אֲשֶׁ֣ר נָפְל֣וּ עָלָ֔יו וְאֵ֛ת יֶ֥תֶר הָעָ֖ם הַנִּשְׁאָרִ֑ים הֶגְלָ֛ה נְבוּזַרְאֲדָ֥ן רַב־טַבָּחִ֖ים בָּבֶֽל׃ וּמִן־הָעָ֣ם הַדַּלִּ֗ים אֲשֶׁ֤ר אֵין־לָהֶם֙ מְא֔וּמָה הִשְׁאִ֛יר נְבוּזַרְאֲדָ֥ן רַב־טַבָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה וַיִּתֵּ֥ן לָהֶ֛ם כְּרָמִ֥ים וִיגֵבִ֖ים בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ וַיְצַ֛ו נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל עַֽל־יִרְמְיָ֑הוּ בְּיַ֛ד נְבוּזַרְאֲדָ֥ן רַב־טַבָּחִ֖ים לֵאמֹֽר׃ קָחֶ֗נּוּ וְעֵינֶ֙יךָ֙ שִׂ֣ים עָלָ֔יו וְאַל־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֣וּמָה רָּ֑ע כִּ֗י (אם) כַּֽאֲשֶׁר֙ יְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ כֵּ֖ן עֲשֵׂ֥ה עִמּֽוֹ׃ וַיִּשְׁלַ֞ח נְבוּזַרְאֲדָ֣ן רַב־טַבָּחִ֗ים וּנְבֽוּשַׁזְבָּן֙ רַב־סָרִ֔יס וְנֵרְגַ֥ל שַׂרְאֶ֖צֶר רַב־מָ֑ג וְכֹ֖ל רַבֵּ֥י מֶלֶךְ־בָּבֶֽל׃ וַיִּשְׁלְחוּ֩ וַיִּקְח֨וּ אֶֽת־יִרְמְיָ֜הוּ מֵחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֗ה וַיִּתְּנ֤וּ אֹתוֹ֙ אֶל־גְּדַלְיָ֙הוּ֙ בֶּן־אֲחִיקָ֣ם בֶּן־שָׁפָ֔ן לְהוֹצִאֵ֖הוּ אֶל־הַבָּ֑יִת וַיֵּ֖שֶׁב בְּת֥וֹךְ הָעָֽם׃ וְאֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ הָיָ֣ה דְבַר־יְהֹוָ֑ה בִּֽהְיֹת֣וֹ עָצ֔וּר בַּחֲצַ֥ר הַמַּטָּרָ֖ה לֵאמֹֽר׃ הָל֣וֹךְ וְאָמַרְתָּ֡ לְעֶבֶד־מֶ֨לֶךְ הַכּוּשִׁ֜י לֵאמֹ֗ר כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִי֩ מֵבִ֨י אֶת־דְּבָרַ֜י אֶל־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את לְרָעָ֖ה וְלֹ֣א לְטוֹבָ֑ה וְהָי֥וּ לְפָנֶ֖יךָ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ וְהִצַּלְתִּ֥יךָ בַיּוֹם־הַה֖וּא נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְלֹ֤א תִנָּתֵן֙ בְּיַ֣ד הָאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה יָג֖וֹר מִפְּנֵיהֶֽם׃ כִּ֤י מַלֵּט֙ אֲמַלֶּטְךָ֔ וּבַחֶ֖רֶב לֹ֣א תִפֹּ֑ל וְהָיְתָ֨ה לְךָ֤ נַפְשְׁךָ֙ לְשָׁלָ֔ל כִּֽי־בָטַ֥חְתָּ בִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃
פירוש רש”י
39:3: וַיָּבֹאוּ כָּל שָׂרֵי מֶלֶךְ בָּבֶל וַיֵּשְׁבוּ בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ וְגוֹ׳. מַגִּיד שֶׁנִּתְקַיְּמָה כָּאן נְבוּאָה עֶלְיוֹנָה: ״וּבָאוּ וְנָתְנוּ אִישׁ כִּסְאוֹ פֶּתַח שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִַם וְגוֹ׳״ (ירמיה א:טו): | בְּשַׁעַר הַתָּוֶךְ. ״בְּתַרְעָא מְצִיעָתָא״ (תרגום יונתן); שַׁעַר הָעֲזָרָה, שַׁעַר נִיקָנוֹר הַמִּזְרָחִי, וְהוּא בֵּין שַׁעַר עֶזְרַת נָשִׁים וּבֵין שַׁעַר הַהֵיכָל. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ שַׁעַר הַתָּוֶךְ שַׁעַר שֶׁמְּחַתְּכִין בּוֹ הֲלָכוֹת, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר ״מְקוֹם הַמִּשְׁפָּט שָׁמָּה הָרֶשַׁע״ (קהלת ג:טז): 39:4: דֶּרֶךְ גַּן הַמֶּלֶךְ. מְעָרָה הָיְתָה לוֹ מִבֵּיתוֹ עַד עַרְבוֹת יְרֵחוֹ, וַיֵּצְאוּ לֵילֵךְ דֶּרֶךְ הַמְּעָרָה (פסיקתא רבתי כו); מָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְקַיֵּם ״וּפָרַשְׂתִּי אֶת רִשְׁתִּי עָלָיו״ (יחזקאל יב:יג)? זִמֵּן צְבִי לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים מְהַלֵּךְ עַל גַּג הַמְּעָרָה חוּץ לָעִיר, וְרָצוּ אַחֲרָיו לְתָפְשׂוֹ וְהוּא רָץ עַד פֶּתַח הַמְּעָרָה, וְרָאוּ אֶת צִדְקִיָּהוּ יוֹצֵא מִן הַמְּעָרָה: 39:5: וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים. לָמָּה עָבַרְתָּ עַל הַשְּׁבוּעָה?! 39:6: וְאֵת כָּל חוֹרֵי יְהוּדָה. אֵלּוּ הַסַּנְהֶדְרִין, עַל שֶׁהִתִּירוּ לוֹ אֶת שְׁבוּעָתוֹ (תנחומא, ואתחנן א). הַחֵטְא הָיָה בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים שֶׁהִתִּירוּ הַשְּׁבוּעָה: 39:8: וְאֶת בֵּית הָעָם. בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת (שבת לב.): 39:10: כְּרָמִים וִיגֵבִים. שָׂדוֹת לְעָבְדָם. כָּל יְגִיבָה לְשׁוֹן חֲפִירָה, אַפּוֹשִׁי״ץ בְּלַעַ״ז: 39:13: רַבֵּי. כְּמוֹ שָׂרֵי: 39:14: אֶל גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם. שֶׁנָּפַל אֶל הַכַּשְׂדִּים עַל פִּי יִרְמְיָה, וּכְשֶׁנִּלְכְּדָה הָעִיר מִנָּהוּ שַׁלִּיט בַּנִּשְׁאָרִים שָׁם: 39:16: וְהָיוּ לְפָנֶיךָ בַּיּוֹם הַהוּא. וְהָיוּ הַדְּבָרִים לְפָנֶיךָ, שֶׁתִּרְאֶה אוֹתָם מִתְקַיְּמִים: 39:17: בְּיַד הָאֲנָשִׁים. בְּיַד הַכַּשְׂדִּים:
פירוש רד”ק
39:3: וישבו בשער התוך. שער שהיה בין שני שערים או פי’ שער החומה התיכונה ורז”ל פירשו שהוא שער בעזרה והיה מזרחי ושבעה שמות נקראו לו ונקרא שער התוך שהיה בין שני שערים והנכון שהיה משערי ירושלים שנאמר ויבאו וישבו בכניסתם בעיר אחר שהבקעה העיר ישבו בשער התוך וזהו שנבא ירמיהו ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלם: | נרגל. מלה חדא: | שראצר. מלה חדא: | סמגרנבו. מלה חדא ויש ספרים שכתוב סמגר נבו תרתין מלין מקף ביניהם ויש ספרים נבו בשורק: | שרסכים. מלה חדא וכתוב בשי”ן ובמ”ם: | רב סריס. תרין מלין: | רב מג. תרתין מלין ומה שזכר נרגל שראצר פעם אחרת אולי אחרים היו שמם כשמם: 39:4: דרך גן המלך. דרשו בו כי מערה אחת היתה מביתו עד ערבות יריחו ודרך המערה ברח שלא ראו אותו וזימן הקדוש ברוך הוא צבי אחד וראוהו חיל כשדים ורדפו אחריו והצבי הלך אל המערה והם אחריו כשהיו על פתח המערה ראו צדקיהו יוצא מן המערה ולקחו אותו: 39:5: ויעלהו אל נבוכדנצר רבלתה. והלא בא נבוכדנצר ירושלם אלא שארכו ימי המצור והלך לו נבוכדנצר: | וידבר אתו משפטים. על שמרד בו והפר בריתו ועבר על שבועת ה’ אשר השביעו באלהים: 39:6: ואת כל חורי יהודה. קציני יהודה ושריו: 39:7: בנחשתים. שלשלאות של ברזל והם בלשון שנים לפי שהם לשתי הרגלים ובלשון נחשת כי מנחשת היו או מן ברזל חזק הנקרא נחושה: | לביא אתו בבלה. כמו להביא וכן מהחל התרומה לביא בית ה’: 39:8: ואת בית העם. כמו בתי העם דרך כלל, ובדרש ואת בית העם זה בית הכנסת: 39:9: נבוזראדן. מלה חדא וכן כל נבוכדנצר ונבוכדראצר מלה חדא: 39:10: כרמים ויגבים. שדות וכן נקראו עובדי השדות יוגבים לכורמים וליוגבים וכן תירגם יונתן למהוי מפלחין בחקלין ובכרמין: 39:12: מאומה רע. בדגש הרי”ש שום רע בעולם לא תעשה לו שאם יהיה רע בעיניו בואו בבלה לא תביאהו שם ואם רע בעיניו השארו עם דלת העם אל תשאירהו: | כי אם כאשר ידבר. אם כתוב ולא קרי: 39:13: ונבושזבן. בנו”ן זעירא והוא אחד מן שלשה נוני”ן זעירין: | רבי מלך בבל. כמו על כל רב ביתו: 39:14: וישלחו ויקחו את ירמיהו. זה הפסוק הוא ספור מה עשו בסוף הענין כי קודם שנתנו אותו אל גדליהו דבר עמו נבוזראדן שמצאו בתוך הגלות אסור בזיקים כשאר הגולים שאסרום הכשדים שנכנסו בעיר והם לא היו יודעים דבר בירמיהו מה צוה עליו נבוכדנצר כי לנבוזראדן צוה ומה שאמר מחצר המטרה רוצה לומר כי משם לקחו אותו השבים כי שם היה עד יום שנלכדה ירושלם כמו שכתוב למעלה ואמר על ירמיהו שלקחו אותו השבים מחצר המטרה והוליכוהו עם שאר הגולים ונתנו אותו אל גדליהו נבוזראדן ושאר רבי המלך: | להוצאהו אל הבית. אל הבית שהיה שם גדליהו וכן עשה: | וישב בתוך העם. כמו שנאמר בסוף הענין וישב אתו בתוך העם: 39:16: הנני מבי. חסר אל”ף למ”ד הפעל: | והיו לפניך ביום ההוא. דברים שגזרתי על העיר יהיו לפניך שתראה אותם כלומר שלא תפחד שימיתוך השרים טרם כבוש העיר לפי שעשית בירמיהו כנגד רצונם ואתה בעבור שבטחת בי ואתה אחד והשרים רבים ועשית כנגדם תמלט מחרב והם ימותו בחרב אף על פי שאתה מבני ביתו של צדקיהו והם שיברחו עמו ימותו בחרב ואתה תמלט ותראה כבוש העיר ותראה שיתקיימו דברי בעיר זהו שאמר והיו לפניך כלומר תראה ולא תפחד שתמות בחרב והיתה לך נפשך לשלל:
פירוש מלבי”ם
39:1: בחדש העשירי עקר הספור בא לקמן סי’ נ”ב ופה ר”ל שנבואת ירמיה נתקיימה, ורי”א פי’ שהגם שהבקעה העיר בתמוז לא נכנסו עד ז’ אב שכל החדש היו היהודים נלחמים עליה עד שלחצם הרעב, בחדש העשירי (בעשור לחדש מ”ב כ”ה, ולקמן נ”ב ד’ יחזקאל כ”ד א’), ויצרו, ויבנו עליה דיק סביב (שם ושם): 39:2: בתשעה לחדש (ולא היה לחם לע”ה ותבקע העיר, שם) ר”ל שע”י הרעב נבקעו העם לצאת אל מלך בבל, ועי”כ ויבואו כל שרי בבל ונכנסו לפנים מן החומה: 39:4: ויהי כאשר ראם (וזה היא הבקעת העיר שנזכר במלכים ולקמן שהיה בקיעה שנית בלילה דרך שער בין החומתים): 39:8: ואת בית המלך, זה היה בחדש החמישי ע”י נבוזראדן (מלכ ים ולקמן נ”ב): 39:9: ואת יתר העם הנשארים, ר”ל חוץ לעיר, ובמלכים ולקמן שם ואת יתר ההמון: 39:10: אשר אין להם מאומה, כי ידע שאלה לא ימרדו בו כי הוא נתן להם כרמים וכו’: 39:12: ואל תעש לו מאומה רע, ר”ל מה שרע בעיניו הגם שאתה תעשהו לטובתו לא תעשה רק ככל אשר יאמר: 39:13: (יג-יד) וישלח נבוזראדן וכו’ וישלחו, מ”ש וישלח, היינו המלך שלח את נבוזראדן וכל רבי מלך בבל, והם שלחו שלוחיהם ויקחו את ירמיה להוציאהו אל הבית, שנתנו לו בית לשבת, וגם היה חפשי וישב בתוך העם כרצונו: 39:16: לרעה ולא לטובה, כי עד עתה היה הרעה לתכלית הטובה כדי שעי”כ ישובו וייטיב עמהם, אבל עתה נגזר גז”ד והוא רק לרעה, כי אחרי ההתראה האחרונה שהתרה ירמיה בצדקיה ולא שמע לדבריו מאז היה מוכרח שתחרב העיר בכל אופן, וכמש”ש בסוף סימן הקודם, והיו לפניך ביום ההוא, שלא תפלט מן העיר ותראה את הרעה, ובכ”ז והצלתיך ביום ההוא, אם מן האויבים שי”ל בין השרים שלא תנתן בידיהם, ואם מחרב הכשדים: 39:18: כי מלט אמלטך ע”י השגחה יען שבטחת בי:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - עונש וגלות | נפילת ירושלים — תשעה בתמוז ג׳שלח (3338) — גורל צדקיה: “ועיניו עיוור ויאסרהו בנחושתים”
- אפיון - מנהיגות במשבר | ירמיהו משתחרר — נבוכדנאצר מצווה לטפל בו: “אל תעש לו רע”
הערות
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אַל (Strong’s H409) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: עֲשַׂר (Strong’s H6236) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
סדר עולם פרק 26: חורבן בית ראשון — שנת 3338 ע”ה. נפילת ירושלים ב-9 בתמוז, שריפת המקדש ב-9 באב.
CT-019: שיא נבואות הגלות מתממש — ירמיהו ראה את הכל מתרחש בפניו.