ביום ההוא אקים — חזון הגאולה
פסוקים
בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא אָקִ֛ים אֶת־סֻכַּ֥ת דָּוִ֖יד הַנֹּפֶ֑לֶת וְגָדַרְתִּ֣י אֶת־פִּרְצֵיהֶ֗ן וַהֲרִֽסֹתָיו֙ אָקִ֔ים וּבְנִיתִ֖יהָ כִּימֵ֥י עוֹלָֽם׃ לְמַ֨עַן יִֽירְשׁ֜וּ אֶת־שְׁאֵרִ֤ית אֱדוֹם֙ וְכׇל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־נִקְרָ֥א שְׁמִ֖י עֲלֵיהֶ֑ם נְאֻם־יְהֹוָ֖ה עֹ֥שֶׂה זֹּֽאת׃ הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וְנִגַּ֤שׁ חוֹרֵשׁ֙ בַּקֹּצֵ֔ר וְדֹרֵ֥ךְ עֲנָבִ֖ים בְּמֹשֵׁ֣ךְ הַזָּ֑רַע וְהִטִּ֤יפוּ הֶֽהָרִים֙ עָסִ֔יס וְכׇל־הַגְּבָע֖וֹת תִּתְמוֹגַֽגְנָה׃ וְשַׁבְתִּי֮ אֶת־שְׁב֣וּת עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וּבָנ֞וּ עָרִ֤ים נְשַׁמּוֹת֙ וְיָשָׁ֔בוּ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְשָׁת֖וּ אֶת־יֵינָ֑ם וְעָשׂ֣וּ גַנּ֔וֹת וְאָכְל֖וּ אֶת־פְּרִיהֶֽם׃ וּנְטַעְתִּ֖ים עַל־אַדְמָתָ֑ם וְלֹ֨א יִנָּתְשׁ֜וּ ע֗וֹד מֵעַ֤ל אַדְמָתָם֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
פירוש רש”י
9:11: בַּיּוֹם הַהוּא. אַחֲרֵי בֹּא עֲלֵיהֶם כָּל אֵלֶּה יָבֹא יוֹם הַהוּא הַמּוּכָן לִגְאֻלָּה, וּבוֹ אָקִים סֻכַּת דָּוִד הַנֹּפֶלֶת. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם: מַלְכוּתָא דְבֵית דָּוִד: 9:12: לְמַעַן יִירְשׁוּ. יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁאֵרִית וְגוֹ’ וְאֶת כָּל הַגּוֹיִם כִּי נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם. אֲשֶׁר כְּמוֹ כִּי: 9:13: וְנִגַּשׁ חוֹרֵשׁ בַּקּוֹצֵר. “וְהִשִּׂיג דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע” (ויקרא כו:ה), לֹא יַסְפִּיקוּ לַחֲרוֹשׁ עַד שֶׁיָּבֹא הַקָּצִיר, וְלֹא יַסְפִּיקוּ לִבְצוֹר עַד שֶׁיָּבֹא עֵת הַזֶּרַע: | תִּתְמוֹגַגְנָה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: יִתְפַּלְּחָן, קַרְקַע עֲבוּדָה מִתְמוֹגֶגֶת בְּבֹא גְשָׁמִים: | עָסִיס. יַיִן טוֹב וּמָתוֹק:
פירוש רד”ק
9:11: ביום ההוא. ביום הגאולה אקים את סוכת דוד הנופלת לפי שאמר מלכות אפרים תבטל אמר כי מלכות דוד תקום והיא הסוכה על דרך משל כי היא סוככת על העם: | וגדרתי את פרציהן. פרצי ישראל ואמר והריסותיו דרך כלל ואמר ובניתיה על הסוכה: 9:12: למען ירשו. הפסוק כמו הפוך למען ירשו אשר נקרא שמי עליהם את שארית אדום ר”ל אותם שנקרא שמי עליהם את אדום וטעם למען אמר אבנה אותה כימי עולם למען ירשו את אויביהם שכניהם והם אדום ופלשתים ומואב ועמון וזהו שאמר וכל הגוים וזהו שאמר כימי עולם כי דוד מלך ישראל שם באדום נציבים וכן השאר כולם הכניעם לפניו וכן יהיה לעתיד שירשו ישראל את הגוים ההם כמו שאמר בנבואת עובדיה וירשו הנגב את הר עשו וכן אמר בנבואת ישעיה אדום ומואב משלוח ידם ומה שאמר את שארית אדום ועובדיה אמר ולא יהיה שריד לבית עשו כן יהיה כי עם עשו לא יהיה להם שריד כי כולם יכלו לימות המשיח אבל את ארצם יירשו ישראל ולא כולה אלא שארית מה שלא יהיה ממנה חרבן עולם כי קצתה יהיה חרבן עולם לאות לדורות על שהרעו לישראל והם או אחיהם וקצתה ירשו אותה ישראל וישבו בה: | עושה זאת. הגזרה אני שאמרתיה אעשנה כי הכח בידי לעשות: 9:13: הנה ימים באים, חורש בקוצר. כל כך תהיה התבואה רבה עד שיתעסקו בקצירת התבואה עד עת החרישה ויפגשו זה בזה החורש בקוצר על דרך שאמר בתורה והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע אבל זה הוא יותר: | ודורך ענבים במושך הזרע. כמו שאמר בתורה ובציר ישיג את זרע ופי’ מושך הזרע נושא הזרע אל השדה לזורעו ומה שאמר מושך הוא בלשון שאמר נושא משך הזרע והוא ענין יקר כמו משך חכמה והזרע יקר לזורעו וי”ת במפק בר זרעא: | והטיפו ההרים עסיס. על דרך משל מרוב היין והפירות על דרך זבת חלב ודבש ועסיס הוא שם כלל לכל משקה שיוצא מן הענבים ומשאר פירות שיוצא המשקה מהם ונקרא עסיס לפי שיוצא המשקה מהם על ידי סחיטה וכתישה מן ועסותם רשעים: | תתמוגגנה. על דרך משל כאלו הגבעות נמוגו ומתמוססת מרוב החלב שזב עליהן מן הצאן ואף על פי שלא זכר חלב כן ר”ל אלא שסומך על המבין בחסרון המלה וכן דרך המקרא בהרבה מקומות כמו שזכרנו רבים מהם מספר מכלול בחלק הדקדוק ממנו וכן אמר בנבואת יואל יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב ויתכן שהכל דרך משל על שפע רוב הטובה שהיתה להם לישראל מבלי עמל ויגיעה כמו שפירשנו שם ושם אמר יטפו מן הקל והנה אמר והטיפו מן הכבד והענין אחד אלא שהכבד מורה רב הפעולה: 9:14: ושבתי. מבואר הוא ומה שאמר ושתו את יינם ואכלו פריהם ר”ל שלא יהיה יגיעם לריק שיעבדו אדמתם ויאכלו אויביהם השכנים להם כמו שעשו בהיותם על אדמתם קודם חרבנה כאשר לא היו עושים רצון האל יתברך וכן אמר בנבואת ישעיה ובנו בתים וישבו ונטעו כרמים ואכלו את פרים ומה שאמר ואכלו פרים והנה אמר ושתו את יינם כוונת הענינים אחת כי הענבים אם לאכילה ולשתיית היין היוצא מהם והוא הדין לשאר תבואות ושאר אילנות השדה: 9:15: ונטעתים. כעץ הנטוע שלא יזוז ממקומו והענין שלא יגלו עוד מארצם וזה שיהיו תמיד עובדים האל יתברך ועושין את רצונו: | אמר ה’ אלהיך. הוא מאמר האל יתברך כנגד הנביא:
פירוש מלבי”ם
9:11: ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת, תחלה היה בית דוד בנוי ומשוכלל בבית קבוע, משתלשלת בבני דוד מדור דור, ואח”כ לא היה בית קבוע רק סוכת ארעי וזה היה בבית שני שנבטלה מלכות בית דוד, ומלכו החשמונאים והורדוס, ובכ”ז היו עדיין נשיאים מזרע בית דוד שזה דומה כסוכה עראי, ואח”כ נפלה גם סוכת דוד, כי בגלות החל הזה בטלו גם הנשיאים ואין זכר ונשיאות לזרע בית דוד, ואז יקים ה’ סוכת דוד, היינו שיעמוד איש מזרע בית דוד וינהיג את העם כהנהגת הנשיאים, וכבר התבאר (יחזקאל סי’ ל”ד כ”ג כ”ד) שתזרח שמש לבית דוד בג’ מדרגות, כמש”ש הוא ירעה אותם והוא יהיה להם לרועה ואני ה’ אהיה להם לאלהים ועבדי דויד נשיא בתוכם, שתחלה האיש מבית דוד ירעה אותם, ר”ל שינהיג אותם ויכוף אותם לעשות משפט וצדקה, שבזה תקים סוכת דוד שהיא הנשיאות מזרעו, אבל עדיין תהיה הסוכה מהורסת, אבל אח”כ יקבלו ישראל מלכות שמים ויקבלו הנהגתו ברצון, ואז הוא יהיה להם לרועה ברצונם, ועז”א גדרתי את פרציהן ע”י שיוגדרו פרצות הדור עי”ז הריסותיו אקים, ותהיה הסוכה שלמה לא מהורסת, כי יקבלו אותו לרועה ברצון, ואח”כ תתגלה מלכות שמים כמ”ש ואני ה’ אהיה להם לאלהים ואז ועבדי דויד נשיא בתוכם, שהוא יהיה מלך המשיח, ואז לא תהיה סוכת ארעי רק בנין קבוע, ועז”א ובניתיה כימי עולם שתהיה מלכות קבועה כמקודם: 9:12: למען יירשו את שארית אדום, כי רוב בני אדום יפלו אז במלחמת גוג ומגוג, והשארית שישארו מהם וכן כל הגוים שישארו בעת ההיא, אשר נקרא שמי עליהם שהם יכירו שם ה’ ויקבלו אמונות האמת עד שיקרא שם ה’ עליהם, כל אלה יהיה ירושה להמשיח: 9:13: הנה ימים באים, באר עוד שאז יתרבו התבואות והפירות, עד שהקציר יתארך זמן רב עד שיגיע עת החרישה, ודריכת הענבים יתארך עד בא זמן הזרע, מרוב התבואה והענבים כמ”ש והשיג לכם דיש את בציר, וההרים יטיפו עסיס מדבש הפירות, והגבעות ששם ירעו הבקר והצאן תתמוגגנה מרוב החלב, כמ”ש בסוף יואל והגבעות תלכנה חלב: 9:14: ושבתי את שבות עמי הוא השבת מעלתם ומדרגתם, ובנו הערים שהיו נשמות ויטעו כרמים וכו’: 9:15: ונטעתים על אדמתם, מאז יהיו כעץ הנטוע במקומו שא”א לעקרו מאדמתו כן לא ינתשו עוד מעל אדמתם, כי לא ילכו עוד בגלות לעולם:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - ברית עם אלוקים | “אקים את סוכת דוד הנופלת” — הבטחת שיקום מלכות דוד
- אפיון - נבואה וחלום | “ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד” — חזון גאולה סופי ובלתי-הפיך
הערות
מילה נדירה: עָסִיס (Strong’s H6071) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: ישעיהו,יואל,עמוס,שיר השירים שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: שַׁמַּי (Strong’s H8060) — מופיעה 3 פעמים בתנ”ך, ב: דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: עָל (Strong’s H5920) — מופיעה 3 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל ב,הושע,תהילים שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
“ביום ההוא”: מסיום נבואות חורבן לפסגת תקווה — בלתי-צפוי בספר כל כך קשה. חז”ל: “תחיית המתים תלויה בפסוק זה”.
ניווט
- קודם: עמ_007_001 - חזיונות עמוס — ארבה אש ואנך
- אחרי: