מפת התנ"ך

קישורים חוזרים

חג_001_001 - בנו את הבית — ה' מעורר את שיבי ציון

14 דקות קריאה

בנו את הבית — ה’ מעורר את שיבי ציון

פסוקים

בִּשְׁנַ֤ת שְׁתַּ֙יִם֙ לְדָרְיָ֣וֶשׁ הַמֶּ֔לֶךְ בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשִּׁשִּׁ֔י בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֨ה דְבַר־יְהֹוָ֜ה בְּיַד־חַגַּ֣י הַנָּבִ֗יא אֶל־זְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל֙ פַּחַ֣ת יְהוּדָ֔ה וְאֶל־יְהוֹשֻׁ֧עַ בֶּן־יְהוֹצָדָ֛ק הַכֹּהֵ֥ן הַגָּד֖וֹל לֵאמֹֽר׃ כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א עֶת־בֹּ֛א עֶת־בֵּ֥ית יְהֹוָ֖ה לְהִבָּנֽוֹת׃ וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה בְּיַד־חַגַּ֥י הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר׃ הַעֵ֤ת לָכֶם֙ אַתֶּ֔ם לָשֶׁ֖בֶת בְּבָתֵּיכֶ֣ם סְפוּנִ֑ים וְהַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה חָרֵֽב׃ וְעַתָּ֕ה כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶ֖ם עַל־דַּרְכֵיכֶֽם׃ זְרַעְתֶּ֨ם הַרְבֵּ֜ה וְהָבֵ֣א מְעָ֗ט אָכ֤וֹל וְאֵין־לְשׇׂבְעָה֙ שָׁת֣וֹ וְאֵין־לְשׇׁכְרָ֔ה לָב֖וֹשׁ וְאֵין־לְחֹ֣ם ל֑וֹ וְהַ֨מִּשְׂתַּכֵּ֔ר מִשְׂתַּכֵּ֖ר אֶל־צְר֥וֹר נָקֽוּב׃ כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶ֖ם עַל־דַּרְכֵיכֶֽם׃ עֲל֥וּ הָהָ֛ר וַהֲבֵאתֶ֥ם עֵ֖ץ וּבְנ֣וּ הַבָּ֑יִת וְאֶרְצֶה־בּ֥וֹ (ואכבד) [וְאֶכָּבְדָ֖ה] אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃ פָּנֹ֤ה אֶל־הַרְבֵּה֙ וְהִנֵּ֣ה לִמְעָ֔ט וַהֲבֵאתֶ֥ם הַבַּ֖יִת וְנָפַ֣חְתִּי ב֑וֹ יַ֣עַן מֶ֗ה נְאֻם֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת יַ֗עַן בֵּיתִי֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא חָרֵ֔ב וְאַתֶּ֥ם רָצִ֖ים אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ׃ עַל־כֵּ֣ן עֲלֵיכֶ֔ם כָּלְא֥וּ שָׁמַ֖יִם מִטָּ֑ל וְהָאָ֖רֶץ כָּלְאָ֥ה יְבוּלָֽהּ׃ וָאֶקְרָ֨א חֹ֜רֶב עַל־הָאָ֣רֶץ וְעַל־הֶהָרִ֗ים וְעַל־הַדָּגָן֙ וְעַל־הַתִּיר֣וֹשׁ וְעַל־הַיִּצְהָ֔ר וְעַ֛ל אֲשֶׁ֥ר תּוֹצִ֖יא הָאֲדָמָ֑ה וְעַל־הָֽאָדָם֙ וְעַל־הַבְּהֵמָ֔ה וְעַ֖ל כׇּל־יְגִ֥יעַ כַּפָּֽיִם׃ וַיִּשְׁמַ֣ע זְרֻבָּבֶ֣ל׀בֶּֽן־שַׁלְתִּיאֵ֡ל וִיהוֹשֻׁ֣עַ בֶּן־יְהוֹצָדָק֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וְכֹ֣ל׀ שְׁאֵרִ֣ית הָעָ֗ם בְּקוֹל֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֔ם וְעַל־דִּבְרֵי֙ חַגַּ֣י הַנָּבִ֔יא כַּאֲשֶׁ֥ר שְׁלָח֖וֹ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם מִפְּנֵ֥י יְהֹוָֽה׃ וַ֠יֹּ֠אמֶר חַגַּ֞י מַלְאַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה בְּמַלְאֲכ֥וּת יְהֹוָ֖ה לָעָ֣ם לֵאמֹ֑ר אֲנִ֥י אִתְּכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ וַיָּ֣עַר יְהֹוָ֡ה אֶת־ר֩וּחַ֩ זְרֻבָּבֶ֨ל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵ֜ל פַּחַ֣ת יְהוּדָ֗ה וְאֶת־ר֙וּחַ֙ יְהוֹשֻׁ֤עַ בֶּן־יְהוֹצָדָק֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל וְֽאֶת־ר֔וּחַ כֹּ֖ל שְׁאֵרִ֣ית הָעָ֑ם וַיָּבֹ֙אוּ֙ וַיַּעֲשׂ֣וּ מְלָאכָ֔ה בְּבֵית־יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵיהֶֽם׃ בְּי֨וֹם עֶשְׂרִ֧ים וְאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֖דֶשׁ בַּשִּׁשִּׁ֑י בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָרְיָ֥וֶשׁ הַמֶּֽלֶךְ׃

פירוש רש”י

1:1: בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְדָרְיָוֶשׁ. הוּא דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס שֶׁהָיָה אַחַר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמָצִינוּ בְּמִדְרַשׁ וַיִּקְרָא רַבָּה שֶׁבְּנָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר הָיָה. וּבִימֵי כֹּרֶשׁ הָרִאשׁוֹן עָלוּ זְרֻבָּבֶל וִיהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן מִבָּבֶל לִירוּשָׁלַיִם בִּרִשְׁיוֹן כֹּרֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא א:ג) ״מִי בְכָל עַמּוֹ וְגוֹ׳״. וְעָמְדוּ צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וְשָׁלְחוּ אִגְרוֹתֵיהֶם לְכֹרֶשׁ לְצַוּוֹת לְבַטֵּל מְלֶאכֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהִתְחִילוּ (וְצִוָּה וּבִטְּלוּם). מִיּוֹם הַהוּא בָּטְלוּ, כִּמְפֹרָשׁ (בְּעֶזְרָא ד:כד) ״בֵּאדַיִן בְּטֵלַת עֲבִידַת בֵּית אֱלָהֲנָא וְגוֹ׳״. וּבָטְלָה שָׁלֹשׁ שָׁנִים שֶׁמָּלַךְ כֹּרֶשׁ, וְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְשָׁנָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל דָּרְיָוֶשׁ בְּנוֹ. וּבִשְׁנַת שְׁתַּיִם נֶאֶמְרָה נְבוּאָה זוֹ לְחַגַּי, לְזָרְזָם לַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בַּמְּלָאכָה, וְלֹא יִירָאוּ כִּי לֹא יְבַטְּלוּם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַצְלִיחֵם. 1:2: הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ. לְפִי שֶׁבִּטְּלוּ אוֹיְבֵיהֶם עַל יְדֵיהֶם בָּרִאשׁוֹנָה, סְבוּרִים הֵם שֶׁלֹּא אֲקַיֵּם אֶת דְּבָרַי שֶׁאָמַרְתִּי ״לְפִי מְלֹאת לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם שִׁבְעִים שָׁנָה״, וְלֹא יָבֹא עוֹד עֵת בֵּיתִי לְהִבָּנוֹת. אֱמֹר לָהֶם שֶׁבָּא עַתָּה הָעֵת, אֲבָל עֵת הָרִאשׁוֹן לֹא הָיָה אֶלָּא לִפְקִידָה, לִמְלֹאת לִתְחִלַּת מַלְכוּת בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה, וְכֵן הָיְתָה לְסוֹף שִׁבְעִים שָׁנָה, נִפְקְדוּ לַעֲלוֹת עַל פִּי כֹּרֶשׁ. אֲבָל בִּנְיַן הַבַּיִת נִתְלָה בְּחֻרְבּוֹת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁבִּימֵי צִדְקִיָּהוּ, שֶׁהָיָה מְאֻחָר שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמַלְכוּת בָּבֶל, כִּדְאָמַר מַר (מגילה יא:א, ערכין יב:ב) גָּלוּ בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה, גָּלוּ בִּתְשַׁע עֶשְׂרֵה. וְעַתָּה מָלְאוּ הַשְּמוֹנֶה עֶשְׂרֵה. 1:4: הַעֵת לָכֶם. לְשׁוֹן ׳תֵּימָהּ׳, לְכָךְ נָקוּד הַהֵ״א בְּפַתָּח. | סְפוּנִים. מְכֻסִּים בְּנִסְרֵי אֲרָזִים, כְּמוֹ (מלכים א ו:ט) ״וַיִּסְפֹּן אֶת הַבַּיִת״, ״וְסָפֻן אֶת הַבַּיִת בָּאָרֶז״. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״הַכְדִין כָּשֵׁר לְכוֹן דְּאַתּוּן יָתְבִין בְּבָתַּיָּא דִּי מְטַלְּלִין בְּנִסְרֵי דְאַרְזַיָּא, וּבֵית מַקְדְּשָׁא הָדֵין חָרוּב״. 1:5: עַל דַּרְכֵיכֶם. עַל עִסְקֵיכֶם, שֶׁאַתֶּם רוֹאִין שֶׁאֵין בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם בְּרָכָה, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר: ״זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט״. כָּל זֶה בִּשְׁבִיל חֻרְבַּן בֵּיתִי הוּא. 1:6: וְהָבֵא מְעָט. בַּעֲוֹן בִּכּוּרִים שֶׁבָּטְלוּ. | אָכוֹל וְאֵין לְשָׂבְעָה. בַּעֲוֹן בִּטּוּל מְנָחוֹת. | שָׁתוֹ וְאֵין לְשָׁכְרָה. שֶׁנִּטַּל טַעַם הַיַּיִן לְפִי שֶׁבָּטְלוּ הַנְּסָכִים. | לָבוֹשׁ וְאֵין לְחֹם לוֹ. בַּעֲוֹן בִּגְדֵי כְּהוּנָה שֶׁבָּטְלוּ. | וְהַמִּשְׂתַּכֵּר מִשְׂתַּכֵּר אֶל צְרוֹר נָקוּב. כָּל רֶוַח שֶׁאַתֶּם עוֹשִׂים הוֹלֵךְ וְכָלֶה, כְּנוֹתֵן מְעוֹתָיו בְּקֶשֶׁר בֶּגֶד נָקוּב. 1:8: וְאֶכָּבְדָה. חָסֵר הֵ״א, כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה דְּבָרִים שֶׁהָיוּ בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְלֹא הָיוּ בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי: אָרוֹן, אוּרִים וְתֻמִּים, וְאֵשׁ, וּשְׁכִינָה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת יוֹמָא. 1:9: פָּנֹה אֶל הַרְבֵּה. עַד הֵנָּה הֱיִיתֶם סְבוּרִים לְהָבִיא מִן הַשָּׂדֶה הַרְבֵּה, וַהֲבֵאתֶם מְעָט. | וְנָפַחְתִּי בוֹ. אָבִיא עָלָיו מַכַּת רִקָּבוֹן וְתוֹלַעַת. | וְנָפַחְתִּי. לְשׁוֹן ״נֹפֵחַ בָּאֵשׁ פֶּחָם״ (ישעיהו נד:טז). 1:10: עֲלֵיכֶם כָּלְאוּ שָׁמַיִם. ״עַל חוֹבֵיכוֹן״. | כָּלְאוּ. מָנְעוּ. 1:13: בְּמַלְאֲכוּת ה׳. בִּשְׁלִיחוּת הַמָּקוֹם. 1:14: וַיָּבֹאוּ וַיַּעֲשׂוּ מְלָאכָה. הִתְחִילוּ מְסַתְּתִין בָּאֲבָנִים וּמְנַסְּרִין עֵצִים, בַּשִּׁשִּׁי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ, וּבַשְּׁבִיעִי בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד הָיָה דְבַר ה׳ אֶל חַגַּי.

פירוש רד”ק

1:1: בשנת שתים לדריוש המלך. הוא דריוש בן אחשורוש, ואמרו כי בן אסתר היה והוא צוה לבנות הבית אחר שבטלו הבנין צרי יהודה מתחלת מלכות אחשורוש כי כשעלו מן הגולה לא שלמו לחרבות ירושלם שבעים שנה אלא למלכות נבוכדנצר וזהו שאמר לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם והם לא עמדו בגולה אלא נ”ב שנה כי בשנת י”ט למלך נבוכדנצר גלו ואותה פקידה שעשה כורש לא היתה שלימה כי כורש לא מלך אלא ג’ שנים מקוטעות ובתחלת מלכות אחשורוש כתבו שטנה ובטל הבנין עד שנת שתים לדריוש מלך פרס ואז שלמו לחרבת ירושלם שבעים שנה כי אותם י”ט שנה שחסרו אז שלמו לכורש וי”ד לאחשורוש וב’ לדריוש הם שבעים שנה וכששלמו לחרבת ירושלם שבעים שנה הגיע זמן בנין הבית ואז באה הנבואה אל חגי שהיה בירושלם לעורר זרובבל לבנות הבית כי היו מתעצלים מפני השונאים שהיו משביתים מלאכתם אלה השנים ולא עוררה אותם רוח הקדש עד עתה לפי שלא נשלם הזמן כי לא מלאו לחרבת ירושלם ע’ שנה עד עתה וכן אמר בעזרא והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדוא נביאיא על יהודאי די ביהודה ובירושלם בשום אלהי ישראל עליהון: | אל זרובבל בן שאלתיאל. בהנעת האל”ף וזרובבל לא היה בן שאלתיאל אלא בן פדיה ופדיה בן שאלתיאל כמ”ש בדברי הימים ובני בנים הרי הם כבנים וזכר שאלתיאל אולי היה נכבד מפדיה וכן אמר זכריה בן עדוא והוא היה בן ברכיה בן עדוא: | פחת יהודה. מלרע והוא סמוך מן פחה ופי’ שליט או מושל כי לא נקראו מושלי בית שני מלכים לפי שהיו ברשות אומות העולם רובם ובית חשמונאי והורדוס שמשלו לא היה משבט יהודה: | ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול. יהוצדק זה גלה עם הגולה כמו שאמר בדברי הימים ויהוצדק הלך בהגלות ה’ את יהודה וירושלם ביד נבוכדנצר והיה אחי עזרא ושניהם היו בני שריה ויהושע בנו עלה עם זרובבל ועזרא לא עלה עד מלאת לחרבת ירושלם שבעים שנה אחר שבנו הבית: | לאמר. זה הדבר שהיו אומרים העם אל זרובבל ואל יהושע: 1:2: כה אמר ה’ לאמר. שיאמרו הם לעם ולפי שבטלו צרי יהודה מהם בנין הבית כל השנים שעברו נואשו העם מבנין הבית והיו אומרים עדיין לא הגיע עת הבנין אעפ”י שהיו יודעים ששלמו שבעים שנה לחרבת ירושלם בשנת שתים לדריוש והיה להם לדעת כי לא לחנם העלה האל מהגולה ואעפ”י שלא אמר להם הנביא עדיין היה להם להחל מעצמם ולהתעורר על הדבר כי היו רואים כי מעשיהם לא היו באים להם על הנכונה כמ”ש זרעתם הרבה וגו’ והיה להם לדעת כי זה ענשם על שהיו נואשים בבנין הבית וכשראה האל יתברך שלא היו מתעוררים מעצמם שלח להם ביד חגי הנביא: 1:3: ויהי דבר ה’. דבר ה’ היה לעם ביד חגי כי הנבואה הראשונה אמר לו לאמרה אל זרובבל ואל יהושע והנבואה הזאת השנית אמר לו לאמרה לעם: 1:4: העת לכם. הה”א פתוחה והיא לשאלה אמר אתם שאומרים שלא הגיע עת להבנות בית ה’ אמר אם הוא עת שתשבו אתם בבתיכם ספונים והבית הזה חרב הטוב הוא זה הלא תבושו מזה: | ספונים. מקורים וכן חלקת מחוקק ספון וספון בארז: 1:5: ועתה. על דרכיכם על עסקיכם ומעשיכם כמו וכבדתו מעשות דרכיך ואחר כך מפרש ואומר זרעתם: 1:6: זרעתם הרבה. הפך דרך העולם כי אדם זורע מעט וקוצר הרבה ומביא אל הבית יותר ויותר ממה שזרע ועניניכם יבאו בהפך איך לא תחשבו כי זה לעונש הבית שתניחוהו חרב ועוד כי אפילו מה שתביאו לבית יש בו מארה שאם תאכלו לא תשבעו ואפילו תאכלו כדי שבעה כמנהג העולם: | ואין לשכרה. כמו לשבעה כי השכרות הוא שבעת היין ויש שיעבור החק וישתכר עד שתשתבש דעתו: | ואין לחום לו. ואין הלבוש כדי להחם לו ואף על פי שהוא כדי להחם כדרך העולם אבל המארה נמצאת בכל: | והמשתכר משתכר. ומי שהוא משתכר במקח וממכר או שמשכיר עצמו או בהמתו יהיה למארה כמו אם ישימנו בצרור בגד שהוא נקוב מתחתיו כי כמו שיכנס כן יצא: 1:7: כה אמר ה’. מבואר הוא: 1:8: עלו ההר, ואכבד. כתיב ואכבדה קרי והענין אחד ורז”ל דרשו חסרון הה”א מן הכתוב כי חמשה דברים חסרו מבית שני ארון ואורים ותומים ואש העליונה ושכינה ורוח הקדש: 1:9: פנה. אם תעלו ההר ותביאו עץ לבנות הבית תסור המארה מכם אבל עתה פנה אל הרבה והנה למעט פי’ והנה פנותיכם הוא למעט הפך מה שחשבתם שתפנו אל הרבה: | ונפחתי בו. כמו הדבר שיכלה בנפיחת הפה וי”ת ואנא אשלח ביה מארתא: 1:10: על כן עליכם. כי בארצות הגוים ירד הגשם והטל ועליכם בארצכם כלאו שמים אפילו מטל שאינו נעצר וכן אמר בקללות ונתתי את שמיכם כברזל והוא כמו עליכם שאמר הנה: 1:11: ואקרא חרב. גזרתי יובש על הארץ שיהיה יבשה שיהיה אוירה יבש ולא יהיה לה לחות מתחת ממי התהום הפך מה שאמר ומתהום רובצת תחת: | ועל ההרים. כי יש הרים צומחים בהם עצים טובים נושאים פרי ועשבים טובים כמ”ש ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם: | ועל הדגן. כי אלה השלשה הם עיקר, חיי האדם ואח”כ כלל ואמר ועל אשר תוציא האדמה ואמר על האדם ועל הבהמה כי יבשות האויר תוליד חלאים רעים באדם ובבהמה: | ועל כל יגיע כפים. כמו שפי’ החכם ר’ אברהם א”ע ז”ל כי לא יצליחו ויגעו לריק המשקים ממימי הבאר כי לא יועילו ר”ל כי האויר היבש שהיה בארצם ייבש כל מה שישקו: 1:12: וישמע זרובבל בן שאלתיאל, בקול ה’ אלהיהם. ואף על פי שלא התנבא חגי להם הדין היה עמהם לבנות הבית כיון שהיו רואים שלא היו מעשיהם באים להם על הנכונה אלא הפך העולם היה להם לפשפש במעשיהם וזהו בקול ה’ אלהיהם כי האל צוה בתורה ולא תלכו עמי בקרי כי בבא עליהם הרעה יבדקו במעשיהם ולא יאמרו כי מקרה הוא ועוד התעוררו בבנין הבית על דברי חגי הנביא ששלחו האל להם זהו שאמר ועל דברי חגי הנביא: 1:13: ויאמר, מלאך ה’ במלאכות ה’. שליח ה’ וכן כל מלאך פי’ ברוב שליח וכן וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים אמר על משה רבינו ע”ה: 1:14: ויער. מפני הצרים החושבים להשבית המלאכה היו צריכים להערת רוח לחזק את לבם: 1:15: ביום עשרים וארבעה. טעמו למעלה ואע”פ שהוא תחלת פרשה כי ביום הזה החלו המלאכה כמ”ש ויעשו מלאכה ולא שהחלו בבנין אלא שהכינו המלאכה כי לא החלו עד יום כ”ד לתשיעי:

פירוש מלבי”ם

1:1: בשנת שתים לדריוש, כבר באר הרי”א, ואנכי חזון הרביתי בזה בכמה מקומות, כי מעת הגלות הראשון לסנחריב התחיל זמן הגאולה העתידה, שמעת ההיא נבאו הנביאים על הגאולה, והיה הדבר תלוי אם יזכו שאז היו נגאלים תיכף בימי חזקיה או בימי יאשיה (כמ”ש בצפניה ג’), ואחר שלא זכו הגלו לבבל במעלם לכלא פשע ולהתם חטאת, וכאשר ראה ה’ שאם היו נשארים בגלות בבל היו נטמעים בין העכו”ם והיו יוצאים מכלל הדת, שכבר התערבו זרע קדש בעמי הארצות ושכחו לשונם ותורתם, לכן פקדם פקידה מעט ע”י כורש ועלו עמהם אנשי כנה”ג ושבו את התורה ואת העטרה ליושנה, והגם שבעת ההיא לא היה עדיין זמן הגאולה העתידה, ודניאל ראה ארבע מלכיות שימשלו בישראל, וכן ראו כמה נביאים והודיעו לו בחזון כי זמן קץ הפלאות רחוק מאד, בכ”ז היה אפשריות שיהיה אז עת הגאולה אם היו שבים בתשובה שלימה לה’ והיו עולים כולם כחומה, כמ”ש חז”ל ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא וכו’ אלא שגרם החטא, וכן כמה מדרשות חז”ל המורים ע”ז, ובעת נבנה הבית היה עדיין האפשריות תלוי ועומד, אם היו שבים בתשובה היה זרובבל המלך המשיח והמקדש היה מכון לשבתו עולמים, וע”כ זרח להם עוד הפעם אור הנבואה ע”י נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי, שעמדו בעת ההיא והיו מעוררים אותם על הבנין ועל התשובה וגלו להם סוד זה שהדבר תלוי בידם, ואחר שלא זכו, היה המקדש השני רק מקדש עראי לפי שעה ועתיד ליחרב ע”י הרומיים, וחסרו בו ה’ דברים כמ”ש חז”ל על מלת ואכבדה, והנה בימי כורש הראשון ניתן פקידה שיעלו לא”י והתחילו אז בבנין הבית ונשבת ע”י צרי יהודה ובנימן עד זמן דריוש, כי לא היה עדיין זמן הבנין, וע”כ התיאשו מן הבנין כי לא הגיע להם רשיון אחר לבנות, ונבא חגי בשם ה’ שיתחילו בבנין ולא ימתינו על רשיון כי הגיע הזמן, והיה הדבור אל זרובבל, כי אם היו זוכים והיה אז הגאולה האמתית היה מצמיח קרן לבית דוד וזרובבל היה המשיח, רק אחר שלא זכו שב זרובבל לבבל ומת שם, ועתיד לצמוח צמח מבניו באחרית הימים, וכבר כתבו המפ’ שלא היה בן שאלתיאל רק בן פדיה ופדיה היה בן שאלתיאל ונקרא ע”ש זקנו: 1:2: העם הזה אמרו לא עת שהיה מקובל ביד האומה מפי הנביאים שלפני הגאולה האמתית צריך שיהיו מופתים בשמים ובארץ ושיהיה מלחמת גוג ומגוג, כמו שנבאו כל הנביאים שנבאו על אחרית הימים, והם ראו שבעת ההיא לא היה שום דבר מן ההכנות שצריכים להיות קודם הגאולה, אמרו לא עת בא עת ר”ל שעדיין לא יש העת שהיא הכנה על ביאת העת שיבנה בית ה’, ואיך נאמר שבא עת הבנין אם עדיין לא יש העת שצריכה להיות קודם הבנין, עת האותות והמופתים, וגם שתנאי הבנין שיהיה להם מנוחה מן האויבים תחלה כמו שהיה בעת בנין בית שלמה, וגם עת המנוחה לא הגיע שהם משועבדים למלכי מדי ופרס, ועת הגאולה צריך להיות קודם עת הבנין: 1:3: ויהי דבר ה’, גם זה מדברי ה’ שאמר לו שיאמר אל העם שלכן היה דבר ה’ ביד חגי, ר”ל שלכן התעורר אור הנבואה לזרוח, שזה סימן שאם שובו בתשובה תשוב אליהם הנבואה כמקדם ויגיע עת התיקון: 1:4: העת לכם, ר”ל וכי על זה שתשבו בבתיכם ספונים יש עת, הלא גם לזה צריך שיבא העת שיעדו הנביאים שתשבו בשלוה ואין אתם שואלים בזה על עת מיועד, והבית הזה יהיה חרב? ע”ז תשאלו אם הגיע העת?: 1:5: ועתה כה אמר ה’, הלא תראו ותבחנו שצריכים אתם לבנות המקדש אם תשימו לבבכם על דרכיכם, ותראו עפ”י הנסיון שאין מעשיכם נרצים כי. 1:6: זרעתם הרבה והבא מעט, הפך מדרך הטבע שקוצרים יותר ממה שזורעים, וגם במעט שתביאו יש בו מארה כי אכל ואין האכילה לשבעה, וגם הלבושים אין מחממים, וגם שכר הכסף יש בו קללה כאילו צרור הכסף נקוב שהכל נאבד: 1:7: כה אמר ה’, ולכן אמר ה’ אחר שמן הבחינה הזאת תראו שה’ רוצה בהבית תבינו שמה שלא הגיע העת של העת, ר”ל ההכנות הקודמות אל בנין הבית מההשגחה והנבואה והמופתים והגאולה, כי ע”ז יש תנאי שתשימו לבבכם על דרכיכם, היינו על דרכי הנפש שתשתדלו לשוב בתשובה ולתקן דרכיכם, ואז. 1:8: עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית, שאחר שתקדימו לתקן דרכיכם ארצה בו בהבית, ואז ואכבדה ויראו הניסים והשכינה וכבוד ה’ נראה אל הבית ויהיה הבית הנרצה אצל ה’: 1:9: פנה, אחר שהודיע להם שמה שחל עליהם קללה עד עתה היה מפני שחסר להם בית ה’, הודיעם שמעתה אחר שכבר שמעו מהנביא שה’ מצוה אותם לבנות הבית אם יתרשלו עתה בבנין הבית אז תהיה מארה השגחיית, שתחלה היתה המארה רק על ידי הסתרת פנים, ועי”כ פנו אל מעט היינו שגדל מעט תבואה מן הזרע שזרעו, ועתה יהיה מארה השגחיית שהגם שיפנו אל הרבה שיקצור הרבה, בכ”ז והנה למעט, יתקלל ויתהוה ממנו מעט, וגם אחר שתביאו התבואה אל הבית ונפחתי בו, ר”ל אשרפנו ברוח פי, יען מה נאם ה’ יען ביתי אשר הוא חרב, ר”ל כי עד עתה שלא עורר אותם אל הבנין ולא היתה הקללה לעונש בעבור שאינם בונים, רק היה ממילא על ידי העדר הברכה שהבית המקדש הוא תנאי אל הברכה, אם היו מביאים הרבה אל הבית היה להם הרבה כפי הטבע, אבל עתה יהיה דרך העונש על שהבית חרב ואתם רצים איש לביתו, ר”ל שאין אתם משתדלים בבנין הבית רק בצרכי ביתכם, לכן אשלח מארה בהתבואה שיהיה בבתיכם: 1:10: על כן עליכם, ר”ל עד עתה לא היתה הקללה בהשגחה מיוחדת מאת ה’ רק עליכם כלאו שמים מטל שהיה ע”י השמים והמערכת שלא נתנו טלם, וע”י טבע הארץ שכלאה את יבולה, אבל מעתה שיהיה עונש השגחיי. 1:11: ואקרא חורב על הארץ, יהיה החורב ע”י קריאתי ופקודתי, לא ע”י השמים, והחורב יהיה על הדגן ועל התירוש, הגם שיהיה דגן ותירוש, ועל כל אשר תוציא האדמה, הגם שהאדמה תוציא ולא תכלא יבולה, וגם יכלול כל יגיע כפים שע”ז לא יכלו השמים לתת בו מארה: 1:12: וישמע זרובבל, ר”ל זרובבל ויהושע וכל שארית העם היינו הגדולים שבהם שמעו בקול ה’ אלהיהם, שאמר שישימו לבבם על דרכיהם, וגם שמעו על דברי חגי הנביא כאשר שלחו ה’ שיבנו הבית כפי פקודת ה’ ע”י נביא, וייראו העם, אמנם העם ההמוני יראו מפני ה’ מפחד העונש, ובכ”ז לא שמעו להתחיל בבנין כי לא היה להם רשות מן המלך: 1:13: ויאמר חגי מלאך ה’, אז אמר להם מצד מלאכות ה’ ושליחותו, אני אתכם, ר”ל בל ייראו ובל ימתינו על רשיון, כי ה’ אתם להושיעם בזה ולא יגיע להם רע מן המלך: 1:14: (יד-טו) ויער ה’ וגם ה’ עורר בם רוח גבורה ויראת ה’, ויבואו ויעשו מלאכה, התחילו להזמין מלאכת הבנין וזה היה ביום כ”ד לחדש:

דמויות

מיקום

אפיונים

הערות

מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?

מילה נדירה: אַל (Strong’s H409) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?

מילה נדירה: בְ/אֵתָם (Strong’s H864) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמות,במדבר שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?

“העת לכם… ובית זה חרב”: הניגוד שחגי מציג — אתם בבתיכם המקורים, ובית ה׳ חרב. שאלה מוסרית פשוטה. תבנית השוואה: CT-013 — בצורת ומטר: “שמים כלאו מטל” — עצירת גשם כתגובה לזניחת המקדש.

ניווט