ברית דוד ויהונתן — מבחן החצים
פסוקים
וַיִּבְרַ֣ח דָּוִ֔ד (מנוות) [מִנָּי֖וֹת] בָּרָמָ֑ה וַיָּבֹ֞א וַיֹּ֣אמֶר׀ לִפְנֵ֣י יְהוֹנָתָ֗ן מֶ֤ה עָשִׂ֙יתִי֙ מֶֽה־עֲוֺנִ֤י וּמֶֽה־חַטָּאתִי֙ לִפְנֵ֣י אָבִ֔יךָ כִּ֥י מְבַקֵּ֖שׁ אֶת־נַפְשִֽׁי׃ וַיֹּ֨אמֶר ל֣וֹ חָלִ֘ילָה֮ לֹ֣א תָמוּת֒ הִנֵּ֡ה (לו עשה) [לֹֽא־יַעֲשֶׂ֨ה] אָבִ֜י דָּבָ֣ר גָּד֗וֹל א֚וֹ דָּבָ֣ר קָטֹ֔ן וְלֹ֥א יִגְלֶ֖ה אֶת־אׇזְנִ֑י וּמַדּ֩וּעַ֩ יַסְתִּ֨יר אָבִ֥י מִמֶּ֛נִּי אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה אֵ֥ין זֹֽאת׃ וַיִּשָּׁבַ֨ע ע֜וֹד דָּוִ֗ד וַיֹּ֙אמֶר֙ יָדֹ֨עַ יָדַ֜ע אָבִ֗יךָ כִּֽי־מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וַיֹּ֛אמֶר אַל־יֵֽדַע־זֹ֥את יְהוֹנָתָ֖ן פֶּן־יֵעָצֵ֑ב וְאוּלָ֗ם חַי־יְהֹוָה֙ וְחֵ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ כִּ֣י כְפֶ֔שַׂע בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הַמָּֽוֶת׃ וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹנָתָ֖ן אֶל־דָּוִ֑ד מַה־תֹּאמַ֥ר נַפְשְׁךָ֖ וְאֶעֱשֶׂה־לָּֽךְ׃ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־יְהוֹנָתָ֗ן הִֽנֵּה־חֹ֙דֶשׁ֙ מָחָ֔ר וְאָנֹכִ֛י יָשֹׁב־אֵשֵׁ֥ב עִם־הַמֶּ֖לֶךְ לֶאֱכ֑וֹל וְשִׁלַּחְתַּ֙נִי֙ וְנִסְתַּרְתִּ֣י בַשָּׂדֶ֔ה עַ֖ד הָעֶ֥רֶב הַשְּׁלִשִֽׁית׃ אִם־פָּקֹ֥ד יִפְקְדֵ֖נִי אָבִ֑יךָ וְאָמַרְתָּ֗ נִשְׁאֹל֩ נִשְׁאַ֨ל מִמֶּ֤נִּי דָוִד֙ לָרוּץ֙ בֵּֽית־לֶ֣חֶם עִיר֔וֹ כִּ֣י זֶ֧בַח הַיָּמִ֛ים שָׁ֖ם לְכׇל־הַמִּשְׁפָּחָֽה׃ אִם־כֹּ֥ה יֹאמַ֛ר ט֖וֹב שָׁל֣וֹם לְעַבְדֶּ֑ךָ וְאִם־חָרֹ֤ה יֶחֱרֶה֙ ל֔וֹ דַּ֕ע כִּֽי־כָלְתָ֥ה הָרָעָ֖ה מֵעִמּֽוֹ׃ וְעָשִׂ֤יתָֽ חֶ֙סֶד֙ עַל־עַבְדֶּ֔ךָ כִּ֚י בִּבְרִ֣ית יְהֹוָ֔ה הֵבֵ֥אתָ אֶֽת־עַבְדְּךָ֖ עִמָּ֑ךְ וְאִם־יֶשׁ־בִּ֤י עָוֺן֙ הֲמִיתֵ֣נִי אַ֔תָּה וְעַד־אָבִ֖יךָ לָמָּה־זֶּ֥ה תְבִיאֵֽנִי׃ וַיֹּ֥אמֶר יְהוֹנָתָ֖ן חָלִ֣ילָה לָּ֑ךְ כִּ֣י׀ אִם־יָדֹ֣עַ אֵדַ֗ע כִּֽי־כָלְתָ֨ה הָרָעָ֜ה מֵעִ֤ם אָבִי֙ לָב֣וֹא עָלֶ֔יךָ וְלֹ֥א אֹתָ֖הּ אַגִּ֥יד לָֽךְ׃ וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ אֶל־יְה֣וֹנָתָ֔ן מִ֖י יַגִּ֣יד לִ֑י א֛וֹ מַה־יַּעַנְךָ֥ אָבִ֖יךָ קָשָֽׁה׃ וַיֹּ֤אמֶר יְהוֹנָתָן֙ אֶל־דָּוִ֔ד לְכָ֖ה וְנֵצֵ֣א הַשָּׂדֶ֑ה וַיֵּצְא֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם הַשָּׂדֶֽה׃ וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹנָתָ֜ן אֶל־דָּוִ֗ד יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כִּֽי־אֶחְקֹ֣ר אֶת־אָבִ֗י כָּעֵ֤ת׀מָחָר֙ הַשְּׁלִשִׁ֔ית וְהִנֵּה־ט֖וֹב אֶל־דָּוִ֑ד וְלֹא־אָז֙ אֶשְׁלַ֣ח אֵלֶ֔יךָ וְגָלִ֖יתִי אֶת־אׇזְנֶֽךָ׃ כֹּה־יַעֲשֶׂה֩ יְהֹוָ֨ה לִיהוֹנָתָ֜ן וְכֹ֣ה יֹסִ֗יף כִּֽי־יֵיטִ֨ב אֶל־אָבִ֤י אֶת־הָרָעָה֙ עָלֶ֔יךָ וְגָלִ֙יתִי֙ אֶת־אׇזְנֶ֔ךָ וְשִׁלַּחְתִּ֖יךָ וְהָלַכְתָּ֣ לְשָׁל֑וֹם וִיהִ֤י יְהֹוָה֙ עִמָּ֔ךְ כַּאֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־אָבִֽי׃ וְלֹ֖א אִם־עוֹדֶ֣נִּי חָ֑י וְלֹא־תַעֲשֶׂ֧ה עִמָּדִ֛י חֶ֥סֶד יְהֹוָ֖ה וְלֹ֥א אָמֽוּת׃ וְלֹֽא־תַכְרִ֧ית אֶֽת־חַסְדְּךָ֛ מֵעִ֥ם בֵּיתִ֖י עַד־עוֹלָ֑ם וְלֹ֗א בְּהַכְרִ֤ת יְהֹוָה֙ אֶת־אֹיְבֵ֣י דָוִ֔ד אִ֕ישׁ מֵעַ֖ל פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה׃ וַיִּכְרֹ֥ת יְהוֹנָתָ֖ן עִם־בֵּ֣ית דָּוִ֑ד וּבִקֵּ֣שׁ יְהֹוָ֔ה מִיַּ֖ד אֹיְבֵ֥י דָוִֽד׃ וַיּ֤וֹסֶף יְהֽוֹנָתָן֙ לְהַשְׁבִּ֣יעַ אֶת־דָּוִ֔ד בְּאַהֲבָת֖וֹ אֹת֑וֹ כִּֽי־אַהֲבַ֥ת נַפְשׁ֖וֹ אֲהֵבֽוֹ׃ וַיֹּאמֶר־ל֥וֹ יְהוֹנָתָ֖ן מָחָ֣ר חֹ֑דֶשׁ וְנִפְקַ֕דְתָּ כִּ֥י יִפָּקֵ֖ד מוֹשָׁבֶֽךָ׃ וְשִׁלַּשְׁתָּ֙ תֵּרֵ֣ד מְאֹ֔ד וּבָאתָ֙ אֶל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר־נִסְתַּ֥רְתָּ שָּׁ֖ם בְּי֣וֹם הַֽמַּעֲשֶׂ֑ה וְיָ֣שַׁבְתָּ֔ אֵ֖צֶל הָאֶ֥בֶן הָאָֽזֶל׃ וַאֲנִ֕י שְׁלֹ֥שֶׁת הַחִצִּ֖ים צִדָּ֣הֿ אוֹרֶ֑ה לְשַֽׁלַּֽח־לִ֖י לְמַטָּרָֽה׃ וְהִנֵּה֙ אֶשְׁלַ֣ח אֶת־הַנַּ֔עַר לֵ֖ךְ מְצָ֣א אֶת־הַחִצִּ֑ים אִם־אָמֹר֩ אֹמַ֨ר לַנַּ֜עַר הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֣ים׀ מִמְּךָ֣ וָהֵ֗נָּה קָחֶ֧נּוּ׀וָבֹ֛אָה כִּי־שָׁל֥וֹם לְךָ֛ וְאֵ֥ין דָּבָ֖ר חַי־יְהֹוָֽה׃ וְאִם־כֹּ֤ה אֹמַר֙ לָעֶ֔לֶם הִנֵּ֥ה הַחִצִּ֖ים מִמְּךָ֣ וָהָ֑לְאָה לֵ֕ךְ כִּ֥י שִֽׁלַּחֲךָ֖ יְהֹוָֽה׃ וְהַ֨דָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְנוּ אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה הִנֵּ֧ה יְהֹוָ֛ה בֵּינִ֥י וּבֵינְךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃ וַיִּסָּתֵ֥ר דָּוִ֖ד בַּשָּׂדֶ֑ה וַיְהִ֣י הַחֹ֔דֶשׁ וַיֵּ֧שֶׁב הַמֶּ֛לֶךְ (על) [אֶל־]הַלֶּ֖חֶם לֶאֱכֽוֹל׃ וַיֵּ֣שֶׁב הַ֠מֶּ֠לֶךְ עַל־מ֨וֹשָׁב֜וֹ כְּפַ֣עַם׀ בְּפַ֗עַם אֶל־מוֹשַׁב֙ הַקִּ֔יר וַיָּ֙קׇם֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן וַיֵּ֥שֶׁב אַבְנֵ֖ר מִצַּ֣ד שָׁא֑וּל וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֥וֹם דָּוִֽד׃ וְלֹא־דִבֶּ֥ר שָׁא֛וּל מְא֖וּמָה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא כִּ֤י אָמַר֙ מִקְרֶ֣ה ה֔וּא בִּלְתִּ֥י טָה֛וֹר ה֖וּא כִּי־לֹ֥א טָהֽוֹר׃ וַיְהִ֗י מִֽמׇּחֳרַ֤ת הַחֹ֙דֶשׁ֙ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּפָּקֵ֖ד מְק֣וֹם דָּוִ֑ד וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־יְהוֹנָתָ֣ן בְּנ֔וֹ מַדּ֜וּעַ לֹא־בָ֧א בֶן־יִשַׁ֛י גַּם־תְּמ֥וֹל גַּם־הַיּ֖וֹם אֶל־הַלָּֽחֶם׃ וַיַּ֥עַן יְהוֹנָתָ֖ן אֶת־שָׁא֑וּל נִשְׁאֹ֨ל נִשְׁאַ֥ל דָּוִ֛ד מֵעִמָּדִ֖י עַד־בֵּ֥ית לָֽחֶם׃ וַיֹּ֡אמֶר שַׁלְּחֵ֣נִי נָ֡א כִּ֣י זֶ֩בַח֩ מִשְׁפָּחָ֨ה לָ֜נוּ בָּעִ֗יר וְה֤וּא צִוָּה־לִי֙ אָחִ֔י וְעַתָּ֗ה אִם־מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ אִמָּ֥לְטָה נָּ֖א וְאֶרְאֶ֣ה אֶת־אֶחָ֑י עַל־כֵּ֣ן לֹא־בָ֔א אֶל־שֻׁלְחַ֖ן הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיִּֽחַר־אַ֤ף שָׁאוּל֙ בִּיה֣וֹנָתָ֔ן וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ בֶּֽן־נַעֲוַ֖ת הַמַּרְדּ֑וּת הֲל֣וֹא יָדַ֗עְתִּי כִּֽי־בֹחֵ֤ר אַתָּה֙ לְבֶן־יִשַׁ֔י לְבׇ֨שְׁתְּךָ֔ וּלְבֹ֖שֶׁת עֶרְוַ֥ת אִמֶּֽךָ׃ כִּ֣י כׇל־הַיָּמִ֗ים אֲשֶׁ֤ר בֶּן־יִשַׁי֙ חַ֣י עַל־הָאֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִכּ֖וֹן אַתָּ֣ה וּמַלְכוּתֶ֑ךָ וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֨ח וְקַ֤ח אֹתוֹ֙ אֵלַ֔י כִּ֥י בֶן־מָ֖וֶת הֽוּא׃ וַיַּ֙עַן֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן אֶת־שָׁא֖וּל אָבִ֑יו וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו לָ֥מָּה יוּמַ֖ת מֶ֥ה עָשָֽׂה׃ וַיָּ֨טֶל שָׁא֧וּל אֶֽת־הַחֲנִ֛ית עָלָ֖יו לְהַכֹּת֑וֹ וַיֵּ֙דַע֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן כִּי־כָ֥לָה הִ֛יא מֵעִ֥ם אָבִ֖יו לְהָמִ֥ית אֶת־דָּוִֽד׃ וַיָּ֧קׇם יְהוֹנָתָ֛ן מֵעִ֥ם הַשֻּׁלְחָ֖ן בׇּחֳרִי־אָ֑ף וְלֹֽא־אָכַ֞ל בְּיוֹם־הַחֹ֤דֶשׁ הַשֵּׁנִי֙ לֶ֔חֶם כִּ֤י נֶעְצַב֙ אֶל־דָּוִ֔ד כִּ֥י הִכְלִמ֖וֹ אָבִֽיו׃ וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיֵּצֵ֧א יְהוֹנָתָ֛ן הַשָּׂדֶ֖ה לְמוֹעֵ֣ד דָּוִ֑ד וְנַ֥עַר קָטֹ֖ן עִמּֽוֹ׃ וַיֹּ֣אמֶר לְנַֽעֲר֔וֹ רֻ֗ץ מְצָ֥א נָא֙ אֶת־הַ֣חִצִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מוֹרֶ֑ה הַנַּ֣עַר רָ֔ץ וְהוּא־יָרָ֥ה הַחֵ֖צִי לְהַעֲבִרֽוֹ׃ וַיָּבֹ֤א הַנַּ֙עַר֙ עַד־מְק֣וֹם הַחֵ֔צִי אֲשֶׁ֥ר יָרָ֖ה יְהוֹנָתָ֑ן וַיִּקְרָ֨א יְהוֹנָתָ֜ן אַחֲרֵ֤י הַנַּ֙עַר֙ וַיֹּ֔אמֶר הֲל֥וֹא הַחֵ֖צִי מִמְּךָ֥ וָהָֽלְאָה׃ וַיִּקְרָ֤א יְהֽוֹנָתָן֙ אַחֲרֵ֣י הַנַּ֔עַר מְהֵרָ֥ה ח֖וּשָׁה אַֽל־תַּעֲמֹ֑ד וַיְלַקֵּ֞ט נַ֤עַר יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת־[הַ֣חִצִּ֔ים] (החצי) וַיָּבֹ֖א אֶל־אֲדֹנָֽיו׃ וְהַנַּ֖עַר לֹא־יָדַ֣ע מְא֑וּמָה אַ֤ךְ יְהֽוֹנָתָן֙ וְדָוִ֔ד יָדְע֖וּ אֶת־הַדָּבָֽר׃ וַיִּתֵּ֤ן יְהֽוֹנָתָן֙ אֶת־כֵּלָ֔יו אֶל־הַנַּ֖עַר אֲשֶׁר־ל֑וֹ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֵ֖ךְ הָבֵ֥יא הָעִֽיר׃ הַנַּ֘עַר֮ בָּא֒ וְדָוִ֗ד קָ֚ם מֵאֵ֣צֶל הַנֶּ֔גֶב וַיִּפֹּ֨ל לְאַפָּ֥יו אַ֛רְצָה וַיִּשְׁתַּ֖חוּ שָׁלֹ֣שׁ פְּעָמִ֑ים וַֽיִּשְּׁק֣וּ׀ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֗הוּ וַיִּבְכּוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־רֵעֵ֔הוּ עַד־דָּוִ֖ד הִגְדִּֽיל׃ וַיֹּ֧אמֶר יְהוֹנָתָ֛ן לְדָוִ֖ד לֵ֣ךְ לְשָׁל֑וֹם אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨עְנוּ שְׁנֵ֜ינוּ אֲנַ֗חְנוּ בְּשֵׁ֤ם יְהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר יְהֹוָ֞ה יִהְיֶ֣ה׀ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֥ין זַרְעִ֛י וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃
פירוש רש”י
20:3: כְּפֶשַׁע. כִּפְסִיעָה אַחַת נִפְטַרְתִּי מִפָּנָיו, וְהִכָּה בַּחֲנִית בַּקִּיר, בְּאוֹתָהּ פְּסִיעָה נִצַּלְתִּי מִן הַמָּוֶת: 20:5: הִנֵּה חֹדֶשׁ מָחָר. חִדּוּשׁ הַלְּבָנָה, וְכָל אוֹכְלֵי שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ אֵין נִמְנָע אִישׁ מִלָּבֹא בְּיוֹם טוֹב אֶל הַלֶּחֶם: | וְאָנֹכִי יָשֹׁב אֵשֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ לֶאֱכֹל. לְשׁוֹן הֹוֶה הוּא, וְאָנֹכִי רָגִיל לֵישֵׁב עִם הַמֶּלֶךְ תָּמִיד לֶאֱכֹל סָמוּךְ לוֹ: | וְשִׁלַּחְתָּנִי. מֵעַתָּה, וְנִסְתַּרְתִּי עַד הָעֶרֶב שֶׁל יוֹם שְׁלִישִׁי, וְלֹא אֶהְיֶה עִם הָאוֹכְלִים, וְיִפָּקֵד מוֹשָׁבִי, וְיִתְמַהּ הַמֶּלֶךְ עָלַי, אוֹ מָחָר אוֹ לְמָחָרָתוֹ: 20:6: נִשְׁאֹל נִשְׁאַל. רְשׁוּת שָׁאַל מִמֶּנִּי: | זֶבַח הַיָּמִים. מִשָּׁנָה לְשָׁנָה בַּזְּמַן הַזֶּה: 20:7: אִם כֹּה יֹאמַר טוֹב. שֶׁלֹּא יֶחֱרֶה לוֹ: | שָׁלוֹם לְעַבְדֶּךָ. אֵין בְּלִבּוֹ לְהָרְגֵנִי: | וְאִם חָרֹה יֶחֱרֶה. זֶהוּ שֶׁאֱהֵא לוֹ מָצוּי לְהָרְגֵנִי: | כָלְתָה הָרָעָה מֵעִמּוֹ. סוֹף דָּבָר מַחֲשָׁבָה רָעָה לוֹ עָלַי: 20:8: וְעָשִׂיתָ חֶסֶד. לְשַׁלְּחֵנִי: 20:9: חָלִילָה לָּךְ. כָּזֹאת לְחָשְׁדֵנִי שֶׁאֵדַע בּוֹ שֶׁכָּלְתָה מֵעִמּוֹ הָרָעָה וְלֹא אַגִּיד לָךְ: 20:10: מִי יַגִּיד לִי. בִּמְקוֹם שֶׁאֶסָּתֵר שָׁם: 20:12: ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. לְשׁוֹן שְׁבוּעָה: | הַשְּׁלִשִׁית. בִּימֵי מָחָר, זֶהוּ יוֹם שְׁלִישִׁי כְּשָׁעָה שֶׁל עַכְשָׁו, כִּי מָחָר חֹדֶשׁ, וְשֶׁמָּא לֹא יִתְמַהּ מָחָר אָבִי, אֲבָל יִתְמַהּ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי: 20:13: כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי אֶחְקֹר אֶת אָבִי וְאֶמְצָא שֶׁהוּא טוֹב אֵלֶיךָ, אִם לֹא אֶשְׁלַח עַל יְדֵי שָׁלִיחַ וְגָלִיתִי אָזְנֶךָ, כִּי הַטּוֹבָה אֲנִי יָכוֹל לְגַלּוֹת, וְאִם יֵיטִב אֶל אָבִי לְהָרַע לָךְ, אוֹתָהּ לֹא אֲגַלֶּה, פֶּן יִוָּדַע לְאָבִי מָקוֹם שֶׁאַתָּה שָׁם, וְגָלִיתִי אֲנִי בְּעַצְמִי אֶת אָזְנֶךָ: 20:14: וְלֹא אִם עוֹדֶנִּי חָי. לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה הוּא, כְּמוֹ (מלכים ב ה:יז): ״וְלֹא יֻתַּן נָא לְעַבְדֶּךָ״. וְאֵינוֹ זָז מִמַּשְׁמָעוֹ, וְלֹא תַּעֲשֶׂה לִי טוֹבָה בְּעוֹדֶנִּי חָי, שֶׁתַּעֲשֶׂה עִמִּי חֶסֶד ה׳ בְּטֶרֶם אָמוּת, וּמַהוּ הַחֶסֶד, שֶׁלֹּא תַכְרִית אֶת חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי, בְּזֹאת תִּכְרֹת לִי בְּרִית בְּחַיָּי: 20:15: וְלֹא בְּהַכְרִית ה׳. וְגַם לֹא תָּסִיר חַסְדְּךָ מֵה׳, כִּי אַף בְּבֹא הַפֻּרְעָנוּת עַל בֵּית אָבִי, שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁיַּכְרִית הַמָּקוֹם אֶת אוֹיְבֶיךָ: 20:16: וּבִקֵּשׁ ה׳. אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת: | מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד. ״כִּנָּה הַכָּתוּב, וּפֵרוּשׁוֹ: בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָעָוֹן מִיַּד דָּוִד, כְּשֶׁעָבַר עַל הַבְּרִית וְאָמַר לִמְפִיבֹשֶׁת (שמואל ב יט:ל): ״אַתָּה וְצִיבָא תַּחְלְקוּ אֶת הַשָּׂדֶה״, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: רְחַבְעָם וְיָרָבְעָם יַחְלְקוּ אֶת הַמַּלְכוּת. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְאִתְפְּרַע לֵיהּ ה׳ מִיַּד שָׂנְאֵי דָוִד: 20:18: מָחָר חֹדֶשׁ. וְדֶרֶךְ כָּל אוֹכְלֵי שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ לָבֹא בְּיוֹם מוֹעֵד אֶל הַשֻּׁלְחָן: | וְנִפְקַדְתָּ. אָבִי יִפְקְדְךָ וְיִשְׁאַל הֵיכָן אַתָּה. כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ. ״שֶׁיִּהְיֶה מוֹשָׁבְךָ חָסֵר, שֶׁאַתָּה יוֹשֵׁב בּוֹ וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְתִתְבְּעֵי אֲרֵי יְהֵי מְרוֹחַ בֵּית אִסְחָרוּתָךְ: | וְנִפְקַדְתָּ. לְשׁוֹן זִכָּרוֹן: | כִּי יִפָּקֵד. לְשׁוֹן חִסָּרוֹן: 20:19: וְשִׁלַּשְׁתָּ. שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וְאָז תֵּרֵד מְאֹד, כְּלוֹמַר לִכְשֶׁתַּגִּיעַ הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, תֵּרֵד בִּמְקוֹם סֵתֶר וְתִתְחַבֵּא הַרְבֵּה, כִּי אָז יְבַקְּשׁוּךָ, וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם הַסֵּתֶר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה נִסְתָּר בּוֹ הַיּוֹם, שֶׁהוּא יוֹם מַעֲשֵׂה מְלָאכָה וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״בְּיוֹמָא דְחוֹלָא״, שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם נִסְתָּר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (פסוק כד): ״וַיִּסָּתֵר דָּוִד בַּשָּׂדֶה״ מִיָּד, ״וַיְהִי הַחֹדֶשׁ״ מָחָר: | הָאֶבֶן הָאָזֶל. אֶבֶן שֶׁהָיְתָה אוֹת לְהוֹלְכֵי דְרָכִים: | הָאָזֶל. הוֹלְכֵי הַדֶּרֶךְ, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״אֶבֶן אָתָא״, אֶבֶן הָאוֹת: 20:20: צִדָּה אוֹרֶה. לֹא מַפִּיק ה״א, וּפִתְרוֹן צִדָּה כְּמוֹ לְצַד, כָּל תֵּיבָה שֶׁצְּרִיכָה לָמֶ״ד בִּתְחִלָּתָהּ, הֵטִיל לָהּ ה״א בְּסוֹפָהּ, בְּצַד אוֹתָהּ אֶבֶן, אוֹרֶה חִצִּים לְמַטָּרָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבִין הַנַּעַר, וְזֶה סִימָן יִהְיֶה לְךָ לְנַחֵשׁ אִם אַתָּה צָרִיךְ לִבְרֹחַ: 20:21: וְהִנֵּה אֶשְׁלַח וְגוֹ׳. וְדֶרֶךְ הַמְבַקֵּשׁ חֵץ הַיָּרוּי, הוֹלֵךְ עַד מָקוֹם שֶׁרוֹאֶה שֶׁהַחֵץ הוֹלֵךְ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן יָפֶה, פְּעָמִים שֶׁהוּא מְחַפְּשָׂהּ וְהַחֵץ לְהַלָּן מִמֶּנּוּ, וּפְעָמִים שֶׁהוּא הוֹלֵךְ לְהַלָּן מִן הַחֵץ וּמְחַפְּשָׂהּ, וְהַנִּחוּשׁ הַזֶּה יִהְיֶה לָךְ: | אִם אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר וְגוֹ׳ קָחֶנּוּ וָבֹאָה. צֵא אַתָּה בְּעַצְמְךָ מִמְּקוֹם מַחֲבוֹאֲךָ, וְקָחֶנּוּ וּבֹא אֵלַי, כִּי אֵין לְךָ לִירָא, כִּי שָׁלוֹם לָךְ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ שֶׁתְּהֵא כָּאן וְלֹא תִירָא, וַאֲפִלּוּ שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא רָעָה: 20:22: וְאִם כֹּה אוֹמַר וְגוֹ׳ לֵךְ כִּי שִׁלַּחֲךָ. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְךָ לִבְרֹחַ וּלְהִמָּלֵט: 20:23: וְהַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ. בְּרִית שֶׁכָּרַתְנוּ יַחַד: | הִנֵּה ה׳ בֵּינִי וּבֵינֶךָ. עֵד עַל אוֹתוֹ דָבָר: 20:25: אֶל מוֹשַׁב הַקִּיר. בְּרֹאשׁ הַמִּטָּה אֵצֶל הַקִּיר: | וַיָּקָם יְהוֹנָתָן. עָמַד מִמְּקוֹמוֹ, לְפִי שֶׁאֵין דֶּרֶךְ הַבֵּן לִהְיוֹת מֵיסֵב אֵצֶל אָבִיו, שֶׁדַּרְכָּן הָיָה לֶאֱכֹל מְסֻבִּין עַל הַמִּטּוֹת, וְהָיָה דָוִד מֵיסֵב בֵּין יְהוֹנָתָן וּבֵין שָׁאוּל, עַכְשָׁו שֶׁלֹּא בָא דָוִד, לֹא הֵסֵב יְהוֹנָתָן, עַד שֶׁיָּשַׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל, וְאַחַר כָּךְ יָשַׁב יְהוֹנָתָן מִצַּד אַבְנֵר וְאִם תֹּאמַר לֹא יָשַׁב כְּלָל, הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (פסוק לד): וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעַל הַשֻּׁלְחָן, מִכְּלָל שֶׁיָּשַׁב: 20:26: מִקְרֶה הוּא. קֶרִי רָאָה: | בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא. וַעֲדַיִן לֹא טָבַל לְקִרְיוֹ, שֶׁאִלּוּ טָבַל לְקִרְיוֹ, אֵין צָרִיךְ הַעֲרֵב שֶׁמֶשׁ לְחֻלִּין: | כִּי לֹא טָהוֹר. זוֹ הִיא נְתִינַת טַעַם לַדָּבָר, לְפִי שֶׁאֵינוֹ טָהוֹר, לְפִיכָךְ לֹא בָא, שֶׁלֹּא יְטַמֵּא אֶת הַסְּעוּדָה: 20:27: מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ. מִמָּחֳרַת חִדּוּשׁ הַלְּבָנָה: | הַשֵּׁנִי. בְּיוֹם שֵׁנִי לַחֹדֶשׁ: 20:29: וְהוּא צִוָּה לִי אָחִי. גְּדוֹל הַבַּיִת צִוָּה לִי שֶׁאֶהְיֶה שָׁם, וְהוּא אָחִי אֱלִיאָב: | אִמָּלְטָה. אשקמוצי״ד בלע״ז, אֵלֵךְ יוֹם אֶחָד וְאָבוֹא: 20:30: נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת. לְשׁוֹן נָע, אִשָּׁה נָעָה וְנָדָה, יוֹצְאָנִית, כַּאֲשֶׁר תֹּאמַר ׳זַעֲוָה׳ מִן ׳זָע׳, כֵּן תֹּאמַר ׳נַעֲוָה׳ מִן ׳נָע׳, וְהַתָּי״ו מִן הַדִּבּוּק, שֶׁהוּא דָבוּק לְמַרְדּוּת: | הַמַּרְדּוּת. שֶׁהִיא רְאוּיָה לִרְדּוֹת וּלְיַסֵּר. דָּבָר אַחֵר: כְּשֶׁחָטְפוּ בְּנֵי בִּנְיָמִן מִבְּנוֹת שִׁילֹה שֶׁיָּצְאוּ לָחוּל בַּכְּרָמִים, הָיָה שָׁאוּל בַּיְשָׁן וְלֹא רָצָה לַחֲטֹף, עַד שֶׁבָּאתָה הִיא עַצְמָהּ וְהֵעִיזָה פָנֶיהָ וְרָדְפָה אַחֲרָיו: | נַעֲוַת. עַל שֵׁם הַכְּרָמִים, וְהִיא גַּת, כְּמוֹ (עבודה זרה עד ב): נַעֲוָה אַרְתְּחוּ. ״יִטּוּפוּן נַעֲווֹהִי בַּחֲמַר״ (תרגום פרשת ויחי פסוק חכלילי עינים (בראשית מט:יב)), וְלֹא מִן הַשֵּׁם: 20:34: נֶעְצַב אֶל דָּוִד. בִּשְׁבִיל דָּוִד: | כִּי הִכְלִימוֹ אָבִיו. בִּשְׁבִיל דָּוִד: 20:35: לְמוֹעֵד דָּוִד. לַמּוֹעֵד אֲשֶׁר קָבַע לוֹ דָּוִד: 20:36: לְהַעֲבִירוֹ. הַחֵצִי עָבַר אֶת הַנַּעַר: 20:41: מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב. (תרגום:) ״מִסְּטַר אֶבֶן אָתָא דִּלְקֳבֵל דָּרוֹמָא״: | עַד דָּוִד הִגְדִּיל. הִרְבָּה לִבְכּוֹת: 20:42: לֵךְ לְשָׁלוֹם. וְהַשְּׁבוּעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ, ה׳ יִהְיֶה עֵד עָלֶיהָ עַד עוֹלָם:
פירוש רד”ק
20:1: ויברח דוד. בעוד שהיה מתנבא שאול ברח לו: 20:2: ויאמר לו חלילה. יש לשאול היאך היה מבטיחו יהונתן על שקר ואיך אמר לו ולא יגלה את אזני והלא לעיני כל היה רדפו ומבקש את נפשו אלא היה חושב יהונ’ שלא היה בלב אביו להמיתו אחר שנשבע לו ואמר חי ה’ אם יומת ומה שהיה מטיל לו החנית אחרי השבוע’ ומה ששלח לביתו לשמרו ולהמיתו ומה שהלך אחריו עד ניות ברמה להמיתו היה חושב יהונתן כי מפני רוח רעה שהיתה מבעתת אותו היה רוצה להמיתו בעוד שהיתה בו הרוח הרעה כי לא היתה לו רוח רעה אלא לעתים כמו שאמר והיה בהיות עליך רוח אלהים רעה אל שאול וכן לא ראינו שהיה רוצה להמיתו אחר השבועה אלא בהיות עליו רוח רעה לפיכך היה מבטיחו יהונתן כי היה יכול להשמר ממנו בהיות עליו רוח הרע’ ואף על פי שהיה לו לנגן לפניו בעת ההוא אף על פי כן היה יכול להשמר ממנו שלא יעמוד למולו ושאול היה בלבו להמיתו גם בלא עת רוח רעה אלא שלא היה מראה זה מפני השבועה שנשבע ליהונתן או כדי שלא יעצב יהונתן כמו שאמר לדוד והגידו לדוד מעבדי שאול האוהבי’ אותו כי בלב שאול להמיתו כי גלה להם והסתיר מיהונתן לפיכך נשבע דוד ואמר חי ה’ וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות, ונראה כי החזירו יהונתן לפני אביו אחר מעשה ניות והיה בשלחן אביו כיום ביום כמו שאומר ואנכי ישב אשב עם המלך לאכול כלומר מנהגי לשבת עמו בשלחנו יום ביום ואף על פי כן היה ירא דוד ואמר ליהונתן כי בזה יבחן הדבר אם יפקדהו כשלא יהיה שם ויאמר טוב שלום לעבדך כלומר כי שקר דברו לי המדברים אז היטב לבבו אלי ופירוש כפשע דבר מועט כמו פסיעה והוא צעד הרגלי’ וכת”י ארי כפסעא חדא בינא ובין מותא, ובדרש בפסיעה אחת שנפטרתי מפניו נצלתי כמו שנאמר ויפטר דוד מפני שאול: 20:5: הנה חדש מחר. יום ראשון מהחדש וכיון שמנהגי לאכול בשלחנו יפקדני כל שכן שהוא יום ראש חדש ובאים כל האוכלים בשלחן אחד כמו ביום טוב: | עד הערב השלישית. פירוש עד עת ערב של יום שלישי ואומר השלישית לשון נקבה על העת וכת”י עד עידן רמשא דיומא תליתאה: 20:7: זבח הימים. היה מנהגם לעשות זבחי שלמים בני המשפחה יום בשנה וכן נאמר באלקנה לזבוח את זבח הימים: 20:8: ועשית חסד על עבדך. כמו עם עבדך וכת”י וכן ויבואו האנשים על הנשים נחה ארם על אפרים: 20:9: חלילה לך. פי’ חלילה לך מלחשדני בזה שאדע הרעה ולא אותה אגיד לך: 20:10: מי יגיד לי. פי’ אם טוב יענך או אם יענך קשה ומסוף הפסוק למדנו חסרון ראשיתו וכמוהו נגיד חסר תבונות וגו’ ופי’ מה כמו אם או פירושו הקשה שיענך מה תהיה אם להמיתני או לגרשני וי”ת או דילמא ופי’ קשה אמירה קשה וכן ועשיר יענה עזות: 20:12: ה’ אלהי ישראל. שבועה: | כעת מחר השלישית. מחר כעת הזאת אחקרנו ושלישית על העת כלומר כעת הזאת של יום השלישי כי מחר יאמר בקרוב וברחוק וי”ת בעידנא הדין מחר או ביומא תליתאה: | ולא אז אשלח אליך. בתמיהה: 20:13: כי ייטב אל אבי. אם ייטב וישר בעיניו להביא את הרע אליך וגליתי את אזנך: | ויהי ה’ עמך כאשר היה עם אבי. בדבר המלוכה יהיה עמך שתצליח על אויביך כמו שהיה עמו: 20:14: ולא אם עודני חי. לא אשאל ממך אם עודני חי כשתמלוך כי אינני ירא שלא תעשה חסד ה’ עמדי: | ולא אמות. כי ידעתי כי חסד תעשה עמדי, ומה שאמר חסד ה’ כי בברית ה’ באו שניהם כשכרתו ברית כמו שאומר ויכרתו יהונתן ודוד ברית ואמר לו דוד כי בברית ה’ הבאת את עבדך וזהו ברית ה’ שאמרו בכרתם ברית ה’ עד ביני וביניך, אבל זה הדבר אני שואל ממך שלא תכרית חסדך מביתי עד עולם: 20:15: ולא בהכרית. כלומר אפילו בהכרית ה’ את אויבי דוד מעל פני האדמה עד שלא ישאר איש מהם לא תכרית ביתי אף על פי שמשפחת אבי מכלל אויבי דוד: 20:16: ויכרות יהונתן עם בית דוד. אחר שבקש יהונתן מאת דוד שיהי’ בריתו עם ביתו כרת גם הוא ברית להיות בריתו עם בית דוד גם כן והם נשיו ובניו ובית אביו גם כן כי כל זמן שתמשך מלכות אביו שיהיה בריתו עם בית דוד לשמרם בכל כחו, ועוד הוסיף יהונתן ואמר ובקש ה’ מיד אויבי דוד אם ישקר בברית: | מיד אויבי דוד. כנוי הוא כי מיד דוד ר”ל שאם יפר הברית ה’ יבקש מידו ועוד הוסיף להשביעו בכח האהבה שהיה אוהב אותו: 20:18: ונפקדת. ונזכרת כי יזכרך אבי כשיחסר ממושבך יושב: | יפקד. ענין חסרון כמו ולא נפקד ממנו איש ות”י ותתבעי ארי יהי מרוח בית אסחרותך: 20:19: ושלשת תרד מאוד. תהיה נסתר ג’ ימים כמו שאמרתי ונסתרת בשדה עד הערב השלישית ותרד מאד בעמק במקום הסתר ההוא באותו מקום שנסתרת ביום המעשה והוא אותו יום שהיה מעשה השבועה שנשבע שאול ליהונתן שלא יומת דוד שהיה שם נסתר דוד בשדה וי”ת ובתלתות יומיא תתבעי לחדא כלומר ביום החדש ומחרתו תפקד שישאל עליך אבי אבל ביום השלישי ידעתי שתבוקש מאד כי יחשוב אבי שברחת אם לא תהיה בשלחנו שלשה ימים סמוכים, ומה שתרגם תרד תתבעי ר”ל תרד מאד ותהיה פחות ונקל בעיניו להמיתך אם בלבו להמיתך כי ימצא לך זאת העילה ויאמר כי בן מות אתה שברחת מלפניו ואז אכיר אם בלבו להמיתך לפי הדברים שידבר אז כי אז תהיה לו טענ’ לדבר עליך ותרגם ביום המעשה ביומא דחולא כלומר ביום חול שעושין בו מלאכה לפי שהיה נסתר עתה ביום ראש חדש כי נראה שהיה מנהגם שלא לעשות מלאכה בראש חדש כמו שהוא מנהג הנשים היום ואפשר כי מפני קרבן ראש חדש היו רבים פנויים ממלאכתם ובאים להשתחות לפני ה’ וכן נראה בנבואת יחזקאל לעתיד: | האבן האזל. ת”י אבן אתא אולי היתה אות וסימן עוברי דרכים: 20:20: שלשת החצים. בא בידיעה אף על פי שלא זכרם בפסוק נראה כי יהונתן אמר לדוד כי שלשת החצים יורה לסימן שלשת הימים שיהיה נסתר בשדה לפיכך אמר והחצים לידיעה: | צדה אורה. הה”א רפה ומשפט’ במפיק וכמוהו רבי’ ופירושו לצד האבן אורה החצים להיות לי האבן למטרה לשלוח שם לי הנער ללקט החצים והדבר שאומר לנער יהי’ לך סימן אם הנה אם הלאה כי שמה לא אוכל לדבר עמך פנים בפנים אם במקום ההוא רואים: 20:21: קחנו. קח הנער ובא עמו ואדוני אבי ז”ל פירש קח זה הסימן ובא: | ואין דבר חי ה’. ואין דבר רע וכן ת”י ולית מידעם כי נשבע לו חי ה’ להבטיחו שלא יצוה לו לבא אם לא ידע באמת כי אין בדעת אביו להמיתו ולעשות עמו רעה: 20:22: כי שלחך ה’. כתרגומו ארי שיזבינך ה’ כלומר תלך לך כי ה’ שלחך ונמלטת מחרב אבי: 20:23: עד עולם. לקיים הברית עד עולם: 20:24: וישב המלך על הלחם. כתיב על וקרי אל ושניהם נכונים בענין: 20:25: וישב המלך על מושבו. תרגומו ואסחר מלכא על שוייה פירוש על מטתו כי מנהג היה בימים ההם לאכול במסבה במטו’ וכן מצאנו בדברי רבותינו ז”ל כי גם בימיהם היה מנהג ומה שאמר ויקם יהונתן פירושו אחר שישב מצד אביו קם והושיב אבנר מצד אביו כי לא רצה להיות סמוך לאביו שאם יקצוף עליו על דבר דוד לא יהיה סמוך לו להכותו, והנה נפקד מקום דוד שלא היה בו יושב: 20:26: כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי לא טהור. פירושו אמר שאול מקרה קרה לו שלא בא כלומר היה לו דבר להתעסק בו זולתי כי טהור הוא או לא טהור מקרה לילה לפיכך לא בא ופירוש בלתי זולתי כמו בלתי כלב בן יפונה והיו נשמרים מלאכול הטמא והטהור יחדו אפי’ בחולין או שמא היו שם זבחי שלמים שעשה המלך השלמים ביום החדש גם יתכן לפרש כי אין מדרך מוסר לבא טמא לשלחן המלך וי”ת ארי אמר דילמא עירוע הוא ליה ולא דכי הוא או דילמא לאורח אזל ואנחנא לא זמנינהי פי’ מקרה הוא לשון קרי מן מקרה לילה ובלתי כמו לא מן בל קרוב אליך ופירוש כי לא טהור שלא הניח בעבור שלא טהור הוא אלא שהלך בדרך קרוב ואנחנו לא זמננו אותו שיהיה מוכן לבא היום אל השלחן כי כל האוכלים על שלחן המלך לא היו תמידים בכל יום: 20:27: ממחרת החדש השני. רצה לומר ממחרת ר”ח שהוא שני לחדש ויונתן תרגם ביומא דבתרוהי דהוא עיבור ירחא תניינא: 20:28: נשאל נשאל. מקור שלם מבנין נפעל: | מעמדי. כלומר ממני לקח רשות בלכתו לבית לחם ולא הלך בלא רשות ולשון נפעל בזה העניין רוצה לומר ששאל דוד עצמו מעמדי כדי ללכת עד בית לחם והנה הוא נשאל בעצמו וכן נשאלתי מן המלך: 20:29: זבח משפחה לנו. כבר פירשתיו: | והוא צוה לי אחי. פי’ אחי צוה לי ללכת שמה והוא אליאב הבכור שחייב לכבדו ולשמוע למצותיו, ונראה כי כן היה דרכם באותם הימים להיות האח הקטן נשמע למצות האח הגדול כמו שנזכר למעלה בענין ויחר אף אליאב: | אמלטה נא. אמלטה מעבודת המלך מעט ואלך לראות את אחי: 20:30: בן נעות המרדות. בן סמוך לנעות כי הוא נקוד סגול ונעות אמר על אמו שרשו עוה תאמר הנפעל ונעות לזכר נעוה לנקבה ובסמוך נעות והוא סמוך אל המרדות כלומר מאמך היה לך זה שהיא מורדת ברצוני וכמו כן אתה מורד במה שאני רוצה ואוהב מה שאני שונא וי”ת בר סרבנותא דמרדות’ קשיא פירש נעות שם: | לבן ישי. הלמד כמו הרגו לאבנר או היא במקום בי”ת כלומר לפניכם לחרב: | לבשתך ולבשת ערות אמך. עתה יאמרו השומעים שאתה אוהב אדם שאני שונא כי אינך בני ויהיה זה בשתך ובוש’ ערות אמך שיאמרו שזנתה: 20:33: כי כלה. כלומר נגמר הדבר בלב אבי להמית את דוד: 20:34: מעם השלחן. כמו מעם ברכיו: | ביום החדש השני. תרגומו ביום עבור ירחא תנינא: | כי נעצב. נפעל עבר כי הוא פתוח: | כי הכלימו אביו. כלומר על שני דברים לא אכל לחם כי נעצב בעבור דוד ובעבור שהכלימו אביו בדבור ובמעשה: 20:35: למועד דוד. כתרגומו לזמנא דאמר ליה דוד והוא יום השלישי להסתרו בשדה ואף על פי שהוא אמר לו בערב והוא הלך אליו בבקר לא היה צריך להמתין עד הערב כי כבר ראה לב אביו: 20:36: להעבירו. ירה החצי בכח להעבירו המטרה והיא האבן האזל ועשה זה כדי שיוכל לומר החצי ממך והלאה כי שמא יבא אדם בין כך ולא יוכל להתחבר עם דוד וישמע דוד הסימן וכאשר ראה כי לא בא אדם שם אמר לנער שימהר ויבא העיר כדי שיוכל להתחבר עם דוד ולדבר עמו פנים בפנים: 20:38: וילקט נער יהונתן את החצי. החצי כתיב וקרי החצים הכתיב הוא לשון יחיד כי נראה שחץ לבד ירה כמו שאמר הלא החצי וקרי החצים להודיע כי חצים שלשה ירה כמו שאמר שלשת החצים צדה אורה: 20:40: את כליו. קשתו וחציו: 20:41: קם מאצל הנגב. כי שמע שאמר לנער שיבא העיר וידע כי אין שם אדם אחר ולפיכך אמר לנער שילך לו כדי שידבר עמו וקם ממקום הסתר ופירושו מאצל הנגב כתרגומו קם מסט’ אבן אתא דלקביל דרומ’ כלומר כי דוד היה נסתר אצל האבן לצד דרומה של אבן כמו שאמר וישבת אצל האבן האזל ויונתן שם למטרה האבן לצד צפונה שלא יראה הנער את דוד בלקטו החצים: | עד דוד הגדיל. לבכות יותר מיהונתן: 20:42: אשר נשבענו. וזכור אשר נשבענו שנינו אנחנו והכפל לחזק הענין וכן ופניתי אני וראיתי אני והדומי’ להם שכתבנו בספר מכלל מבנין פועל הדגש:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - ברית עם אלוקים | ברית החצים — קוד בין דוד ויהונתן, ברית נצחית “לזרע דוד”
- אפיון - בחירה ודחייה | יהונתן בוחר בדוד מול אביו — “יחר אף שאול ביהונתן”
הערות
מילה נדירה: וְ/שֶׁלַח (Strong’s H7974) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֹרֹת (Strong’s H219) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: מלכים ב,ישעיהו,תהילים,אסתר שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
“הלוא ידעתי”: שאול מוכיח את יהונתן — “כי בחרת לבן ישי לבשתך ולבשת ערות אמך”. יהונתן לא מתכחש. תבנית השוואה: CT-017 — ברית וסמלה: החצים הם הסמל המוסכם לקוד הסודי.