מלחמת גדעון — שלוש מאות
פסוקים
וַיַּשְׁכֵּ֨ם יְרֻבַּ֜עַל ה֣וּא גִדְע֗וֹן וְכׇל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַֽיַּחֲנ֖וּ עַל־עֵ֣ין חֲרֹ֑ד וּמַחֲנֵ֤ה מִדְיָן֙ הָיָה־ל֣וֹ מִצָּפ֔וֹן מִגִּבְעַ֥ת הַמּוֹרֶ֖ה בָּעֵֽמֶק׃ וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־גִּדְע֔וֹן רַ֗ב הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֶת־מִדְיָ֖ן בְּיָדָ֑ם פֶּן־יִתְפָּאֵ֨ר עָלַ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר יָדִ֖י הוֹשִׁ֥יעָה לִּֽי׃ וְעַתָּ֗ה קְרָ֨א נָ֜א בְּאׇזְנֵ֤י הָעָם֙ לֵאמֹ֔ר מִֽי־יָרֵ֣א וְחָרֵ֔ד יָשֹׁ֥ב וְיִצְפֹּ֖ר מֵהַ֣ר הַגִּלְעָ֑ד וַיָּ֣שׇׁב מִן־הָעָ֗ם עֶשְׂרִ֤ים וּשְׁנַ֙יִם֙ אֶ֔לֶף וַעֲשֶׂ֥רֶת אֲלָפִ֖ים נִשְׁאָֽרוּ׃ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־גִּדְע֗וֹן עוֹד֮ הָעָ֣ם רָב֒ הוֹרֵ֤ד אוֹתָם֙ אֶל־הַמַּ֔יִם וְאֶצְרְפֶ֥נּוּ לְךָ֖ שָׁ֑ם וְהָיָ֡ה אֲשֶׁר֩ אֹמַ֨ר אֵלֶ֜יךָ זֶ֣ה׀ יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֗ךְ ה֚וּא יֵלֵ֣ךְ אִתָּ֔ךְ וְכֹ֨ל אֲשֶׁר־אֹמַ֜ר אֵלֶ֗יךָ זֶ֚ה לֹא־יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֔ךְ ה֖וּא לֹ֥א יֵלֵֽךְ׃ וַיּ֥וֹרֶד אֶת־הָעָ֖ם אֶל־הַמָּ֑יִם וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־גִּדְע֗וֹן כֹּ֣ל אֲשֶׁר־יָלֹק֩ בִּלְשׁוֹנ֨וֹ מִן־הַמַּ֜יִם כַּאֲשֶׁ֧ר יָלֹ֣ק הַכֶּ֗לֶב תַּצִּ֤יג אוֹתוֹ֙ לְבָ֔ד וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יִכְרַ֥ע עַל־בִּרְכָּ֖יו לִשְׁתּֽוֹת׃ וַיְהִ֗י מִסְפַּ֞ר הַֽמְלַקְקִ֤ים בְּיָדָם֙ אֶל־פִּיהֶ֔ם שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וְכֹל֙ יֶ֣תֶר הָעָ֔ם כָּרְע֥וּ עַל־בִּרְכֵיהֶ֖ם לִשְׁתּ֥וֹת מָֽיִם׃ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־גִּדְע֗וֹן בִּשְׁלֹשׁ֩ מֵא֨וֹת הָאִ֤ישׁ הַֽמְלַקְקִים֙ אוֹשִׁ֣יעַ אֶתְכֶ֔ם וְנָתַתִּ֥י אֶת־מִדְיָ֖ן בְּיָדֶ֑ךָ וְכׇ֨ל־הָעָ֔ם יֵלְכ֖וּ אִ֥ישׁ לִמְקֹמֽוֹ׃ וַיִּקְח֣וּ אֶת־צֵדָה֩ הָעָ֨ם בְּיָדָ֜ם וְאֵ֣ת שׁוֹפְרֹֽתֵיהֶ֗ם וְאֵ֨ת כׇּל־אִ֤ישׁ יִשְׂרָאֵל֙ שִׁלַּח֙ אִ֣ישׁ לְאֹֽהָלָ֔יו וּבִשְׁלֹשׁ־מֵא֥וֹת הָאִ֖ישׁ הֶחֱזִ֑יק וּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן הָ֥יָה ל֖וֹ מִתַּ֥חַת בָּעֵֽמֶק׃ וַֽיְהִי֙ בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה ק֖וּם רֵ֣ד בַּֽמַּחֲנֶ֑ה כִּ֥י נְתַתִּ֖יו בְּיָדֶֽךָ׃ וְאִם־יָרֵ֥א אַתָּ֖ה לָרֶ֑דֶת רֵ֥ד אַתָּ֛ה וּפֻרָ֥ה נַעַרְךָ֖ אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃ וְשָֽׁמַעְתָּ֙ מַה־יְדַבֵּ֔רוּ וְאַחַר֙ תֶּחֱזַ֣קְנָה יָדֶ֔יךָ וְיָרַדְתָּ֖ בַּֽמַּחֲנֶ֑ה וַיֵּ֤רֶד הוּא֙ וּפֻרָ֣ה נַעֲר֔וֹ אֶל־קְצֵ֥ה הַחֲמֻשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר בַּֽמַּחֲנֶֽה׃ וּמִדְיָ֨ן וַעֲמָלֵ֤ק וְכׇל־בְּנֵי־קֶ֙דֶם֙ נֹפְלִ֣ים בָּעֵ֔מֶק כָּאַרְבֶּ֖ה לָרֹ֑ב וְלִגְמַלֵּיהֶם֙ אֵ֣ין מִסְפָּ֔ר כַּח֛וֹל שֶׁעַל־שְׂפַ֥ת הַיָּ֖ם לָרֹֽב׃ וַיָּבֹ֣א גִדְע֔וֹן וְהִ֨נֵּה־אִ֔ישׁ מְסַפֵּ֥ר לְרֵעֵ֖הוּ חֲל֑וֹם וַיֹּ֜אמֶר הִנֵּ֧ה חֲל֣וֹם חָלַ֗מְתִּי וְהִנֵּ֨ה צְלִ֜יל לֶ֤חֶם שְׂעֹרִים֙ מִתְהַפֵּךְ֙ בְּמַחֲנֵ֣ה מִדְיָ֔ן וַיָּבֹ֣א עַד־הָ֠אֹ֠הֶל וַיַּכֵּ֧הוּ וַיִּפֹּ֛ל וַיַּהַפְכֵ֥הוּ לְמַ֖עְלָה וְנָפַ֥ל הָאֹֽהֶל׃ וַיַּ֨עַן רֵעֵ֤הוּ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ין זֹ֔את בִּלְתִּ֗י אִם־חֶ֛רֶב גִּדְע֥וֹן בֶּן־יוֹאָ֖שׁ אִ֣ישׁ יִשְׂרָאֵ֑ל נָתַ֤ן הָאֱלֹהִים֙ בְּיָד֔וֹ אֶת־מִדְיָ֖ן וְאֶת־כׇּל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃ וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ גִּדְע֜וֹן אֶת־מִסְפַּ֧ר הַחֲל֛וֹם וְאֶת־שִׁבְר֖וֹ וַיִּשְׁתָּ֑חוּ וַיָּ֙שׇׁב֙ אֶל־מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֹּ֣אמֶר ק֔וּמוּ כִּֽי־נָתַ֧ן יְהֹוָ֛ה בְּיֶדְכֶ֖ם אֶת־מַחֲנֵ֥ה מִדְיָֽן׃ וַיַּ֛חַץ אֶת־שְׁלֹשׁ־מֵא֥וֹת הָאִ֖ישׁ שְׁלֹשָׁ֣ה רָאשִׁ֑ים וַיִּתֵּ֨ן שׁוֹפָר֤וֹת בְּיַד־כֻּלָּם֙ וְכַדִּ֣ים רֵיקִ֔ים וְלַפִּדִ֖ים בְּת֥וֹךְ הַכַּדִּֽים׃ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם מִמֶּ֥נִּי תִרְא֖וּ וְכֵ֣ן תַּעֲשׂ֑וּ וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֥י בָא֙ בִּקְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְהָיָ֥ה כַאֲשֶׁר־אֶעֱשֶׂ֖ה כֵּ֥ן תַּעֲשֽׂוּן׃ וְתָֽקַעְתִּי֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר אָנֹכִ֖י וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וּתְקַעְתֶּ֨ם בַּשּׁוֹפָר֜וֹת גַּם־אַתֶּ֗ם סְבִיבוֹת֙ כׇּל־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וַאֲמַרְתֶּ֖ם לַיהֹוָ֥ה וּלְגִדְעֽוֹן׃ וַיָּבֹ֣א גִ֠דְע֠וֹן וּמֵאָה־אִ֨ישׁ אֲשֶׁר־אִתּ֜וֹ בִּקְצֵ֣ה הַֽמַּחֲנֶ֗ה רֹ֚אשׁ הָאַשְׁמֹ֣רֶת הַתִּיכוֹנָ֔ה אַ֛ךְ הָקֵ֥ם הֵקִ֖ימוּ אֶת־הַשֹּׁמְרִ֑ים וַֽיִּתְקְעוּ֙ בַּשּׁ֣וֹפָר֔וֹת וְנָפ֥וֹץ הַכַּדִּ֖ים אֲשֶׁ֥ר בְּיָדָֽם׃ וַֽ֠יִּתְקְע֠וּ שְׁלֹ֨שֶׁת הָרָאשִׁ֥ים בַּשּׁוֹפָרוֹת֮ וַיִּשְׁבְּר֣וּ הַכַּדִּים֒ וַיַּחֲזִ֤יקוּ בְיַד־שְׂמֹאולָם֙ בַּלַּפִּדִ֔ים וּ֨בְיַד־יְמִינָ֔ם הַשּׁוֹפָר֖וֹת לִתְק֑וֹעַ וַֽיִּקְרְא֔וּ חֶ֥רֶב לַיהֹוָ֖ה וּלְגִדְעֽוֹן׃ וַיַּֽעַמְדוּ֙ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֔יו סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיָּ֧רׇץ כׇּל־הַֽמַּחֲנֶ֛ה וַיָּרִ֖יעוּ (ויניסו) [וַיָּנֽוּסוּ]׃ וַֽיִּתְקְעוּ֮ שְׁלֹשׁ־מֵא֣וֹת הַשּׁוֹפָרוֹת֒ וַיָּ֣שֶׂם יְהֹוָ֗ה אֵ֣ת חֶ֥רֶב אִ֛ישׁ בְּרֵעֵ֖הוּ וּבְכׇל־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וַיָּ֨נׇס הַֽמַּחֲנֶ֜ה עַד־בֵּ֤ית הַשִּׁטָּה֙ צְֽרֵרָ֔תָה עַ֛ד שְׂפַת־אָבֵ֥ל מְחוֹלָ֖ה עַל־טַבָּֽת׃ וַיִּצָּעֵ֧ק אִֽישׁ־יִשְׂרָאֵ֛ל מִנַּפְתָּלִ֥י וּמִן־אָשֵׁ֖ר וּמִן־כׇּל־מְנַשֶּׁ֑ה וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אַחֲרֵ֥י מִדְיָֽן׃ וּמַלְאָכִ֡ים שָׁלַ֣ח גִּדְעוֹן֩ בְּכׇל־הַ֨ר אֶפְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר רְד֞וּ לִקְרַ֤את מִדְיָן֙ וְלִכְד֤וּ לָהֶם֙ אֶת־הַמַּ֔יִם עַ֛ד בֵּ֥ית בָּרָ֖ה וְאֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וַיִּצָּעֵ֞ק כׇּל־אִ֤ישׁ אֶפְרַ֙יִם֙ וַיִּלְכְּד֣וּ אֶת־הַמַּ֔יִם עַ֛ד בֵּ֥ית בָּרָ֖ה וְאֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃ וַֽיִּלְכְּד֡וּ שְׁנֵֽי־שָׂרֵ֨י מִדְיָ֜ן אֶת־עֹרֵ֣ב וְאֶת־זְאֵ֗ב וַיַּהַרְג֨וּ אֶת־עוֹרֵ֤ב בְּצוּר־עוֹרֵב֙ וְאֶת־זְאֵב֙ הָרְג֣וּ בְיֶֽקֶב־זְאֵ֔ב וַֽיִּרְדְּפ֖וּ אֶל־מִדְיָ֑ן וְרֹאשׁ־עֹרֵ֣ב וּזְאֵ֔ב הֵבִ֙יאוּ֙ אֶל־גִּדְע֔וֹן מֵעֵ֖בֶר לַיַּרְדֵּֽן׃
פירוש רש”י
7:1: מִגִּבְעַת הַמּוֹרֶה בָּעֵמֶק. (תרגום:) דְּמִסְתַּכְּיָא לְמֵישְׁרָא. הַמּוֹרֶה, לְשׁוֹן הוֹרָאָה וּרְאִיָּה, כְּמוֹ (משלי ו:יג) מוֹרֶה בְּאֶצְבְּעוֹתָיו, שֶׁמִּשָּׁם צוֹפִים וְרוֹמְזִים בָּעֵמֶק: 7:2: יִתְפָּאֵר. וונטי״ר בְּלַעַ״ז: 7:3: וַיִּצְפֹּר. בַּבֹּקֶר, לְשׁוֹן אֲרָמִי: צַפְרָא: 7:5: כֹּל אֲשֶׁר יָלֹק בִּלְשׁוֹנוֹ וְגוֹ׳ וְכֹל אֲשֶׁר יִכְרַע עַל בִּרְכָּיו לִשְׁתּוֹת. תַּצִּיג אוֹתוֹ לְבַד חוּץ מִסִּיעָתְךָ, כִּי הֵם לֹא יֵלְכוּ עִמְּךָ, שֶׁכָּךְ הֵם לְמוּדִים לִכְרוֹעַ לִפְנֵי עֲבוֹדַת גִּלּוּלִים: 7:6: הַמְלַקְקִים בְּיָדָם. אֵין זֶה דֶּרֶךְ כְּרִיעָה כְּלוֹקֵק בִּלְשׁוֹנוֹ: 7:12: נֹפְלִים בָּעֵמֶק. שׁוֹכְנִים בָּעֵמֶק: 7:13: צְלִיל. צָלוּל כְּתִיב, שֶׁהָיָה הַדּוֹר צָלוּל מִן הַצַּדִּיקִים: | צְלִיל לֶחֶם שְׂעֹרִים. (תרגום:) חֲרַר דְּלֶחֶם שְׂעוֹרִים, חֲרָרָה שֶׁאוֹפִין עַל הַגֶּחָלִים: | לֶחֶם שְׂעֹרִים. הוּא זְכוּת הָעוֹמֶר הַקָּרֵב בְּפֶסַח: | וַיַּכֵּהוּ וַיִּפֹּל. הָאֹהֶל: וַיַּהַפְכֵהוּ. הָאֹהֶל מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה, וְנָפַל הָאֹהֶל: 7:15: אֶת מִסְפַּר הַחֲלוֹם. אֶת סִפּוּר הַחֲלוֹם, (תרגום:) יַת שׁוּעִית חֶלְמָא וְיַת פִּשְׁרֵיהּ: | וְאֶת שִׁבְרוֹ. וְאֶת מִמְכָּרוֹ, כְּלוֹמַר: וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ: 7:16: שׁוֹפָרוֹת וְלַפִּידִים. לְהַזְכִּיר זְכוּת מַתַּן תּוֹרָה וּפְשׁוּטוֹ: לַיְלָה הָיָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (פסוק ט) וְהָיָה חֹשֶׁךְ, לְפִיכָךְ נָשְׂאוּ שָׁם לַפִּידִים לְהָאִיר לָהֶם וּנְתָנוּם בַּכַּדִּים כְּדֵי שֶׁלֹּא יָבִינוּ בַּלַּפִּידִים: 7:17: מִמֶּנִּי תִרְאוּ. אֶת אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה, רְאוּ וַעֲשׂוּ כֵן: 7:18: אָנֹכִי וְכָל אֲשֶׁר אִתִּי. אֶחָד מִן הָרָאשִׁים, וּמֵאָה אִישׁ הָיָה עִמּוֹ (פסוק יט): | לַה׳ וּלְגִדְעוֹן. (תרגום:) חַרְבָּא דִּמְקַטְּלָא מִן קֳדָם ה׳ וְנִצְחָנָא עַל יְדֵי גִדְעוֹן: 7:19: הָקֵם הֵקִימוּ. כְּבָר בְּנֵי הַחַיִל אֶת הַשּׁוֹמְרִים שֶׁהָיְתָה מִשְׁמַרְתָּם בָּאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה, שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי גְיָיסוֹת לְהַעֲמִיד שׁוֹמְרִים, אֵלּוּ יִשְׁמְרוּ שְׁלִישׁ הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן וְאֵלּוּ שְׁלִישׁ הַשֵּׁנִי, וְאֵלּוּ שְׁלִישׁ הָאַחֲרוֹן: | וְנָפוֹץ הַכַּדִּים. וְלִשְׁבּוֹר הַכַּדִּים אֲשֶׁר בְּיָדָם: 7:21: וַיָּרִיעוּ. תְּרוּעַת מַסָּע וְנִיסָה: 7:24: וְלִכְדוּ לָהֶם אֶת הַמַּיִם. הַמַּפְסִיקִין בֵּין אֲרָם לְאֶרֶץ כְּנָעַן: | וְאֶת הַיַּרְדֵּן. שֶׁגַּם הוּא הָיָה מַפְסִיק: 7:25: הֵבִיאוּ אֶל גִּדְעוֹן מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן. בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁעָבַר גִּדְעוֹן אֶת הַיַּרְדֵּן לִרְדֹּף אַחַר זֶבַח וְצַלְמֻנָּע:
פירוש רד”ק
7:1: מגבעת המורה. מגבעתא דמיסתכיא ואפשר שהיה שם צופה מורה הדרכים: 7:3: ויצפר. ישכים בבקר מתרגמינן בקר צפרא או פי’ יסבב כלומר יסוב מהר הגלעד וישוב לו וכן נקראת המצנפת צפירה לפי שסובבים אותה על הראש ולצפירת תפארה וכן במשנה הקופה משיעשה בה שתי צפירות לרחב שלה: 7:4: ואצרפנו לך שם. כמו שצורפין הכסף מהסיגים שלא יהיה במלחמה ההיא רק הצדיקים כי הכורעים על ברכיהם לשתות היה סימן לאשר כרעו לבעל ובמדרש אתה מוצא בימי גדעון שהיו עובדין לבבואה שלהם אותם שהיו כורעין על ברכיהן פירוש לצל שהיה נראה מהם על המים: | על ברכיו לשתות. כמו כן תציג אותו לבד: 7:6: על ברכיהם. הכף רפה וכן והוא ברך על ברכוהי והשאר דגושין: 7:8: את צדה העם בידם. צדת העם שהלכו למקומם לקחו העם הנשארים עמו וכן שופרותיהם שהיו עם מקצתם להריע במלחמה לקחו כמו כן הנשארים עמו כדי שיהיה שופר ביד כל אחד ואחד מהשלש מאות הנשארים ויריעו תרועה גדולה להבהיל מחנה מדין, ומלת צדה מוכרת במקום סמוך כי משפטו צדת, וכמוהו וענוה צדק כאיפה שעורים וזולתם שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק וכן תירגם יונתן סמוך ית זוודי עמא: 7:13: צלול. כתיב בוי”ו וקרי ביו”ד ואחד הוא כי אותיות אהו”י מתחלפות והוא מענין תצילנה אזניו כלומר שמע רעש לחם שעורים שהיה מתהפך במחנה מדין ובאמרו לחם שעורים נראה כי שמע וראה אותו או יהיה מן צלי אש שרשו צלה כמו מן שורש הגה הגיגי ופי’ עוגת שעורים וטעם צליל שהיתה צלויה בגחלים והוא הנקרא בדברי רז”ל חררה ולא חררה על גבי גחלים וכן תירגם יונתן חרר דלחים שעורים, והיה זה משל על ישראל שהיו חלושים מתגברים על מדין ומנצחין אותם: 7:15: מספר החלום. מן ויספר להם את חלומו לשון הגדה: | ואת שברו. פתרונו כי החלום כמו הדבר החתום והסתום והפתרון שובר אותו ומגלה אותו: 7:18: ואמרתם לה’ ולגדעון. פי’ חרב כמו שאמר ויקראו חרב לה’ כלומר חרבינו לה’ הוא כי נלחם לנו ואחריו חרבינו הוא לגדעון כי על ידו ננצח המחנה הזה וכן תירגם יונתן חרבא דאתקטלא מן קדם ה’ וניצחנא על ידי גדעון: 7:19: ראש האשמורת התיכונה. שהיו שומרים המחנה בלילה והיו חולקים משמרות הלילה לשלשה חלקים השומרים בתחילת הלילה היו עורי’ עד שליש הלילה והוא סוף האשמורת הראשונה וראש האשמורת התיכונה והיו השומרים הראשונים הולכים לישן והאחרים קמים משנתם לשמור וזהו שאמר אך הקם הקימו את השומרים והנה גדעון בא אל המחנה: 7:20: שלשת הראשים. אינו אומר כי הראשים לבדם תקעו כי כל העם תקעו ופירוש ראשים חלקים כמו והיה לארבעה ראשים: 7:21: וירץ כל המחנה. לנוס כמו שאמר וינוסו, ומה שאמר ויריעו תרועת שבר ופחד: 7:22: צררתה. בשני רישי”ן: 7:24: ולכדו להם את המים. שלא יוכלו לעבור ולא היו מים אלו מי הירדן אלא מים אחרים שהיו בדרכם עד בית ברה שהרי אמר אחר כן ואת הירדן: 7:25: בצור עורב. אחר שהרגו שם עורב נקרא צור עורב וכן יקב זאב אחר שהרגו שם זאב נקרא יקב זאב ותירגם יונתן יקב זאב מישר זאב אולי המישור ההוא היה כמו יקב שפתו’ גבוהות לו סביב:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - מנהיגות במשבר | גדעון מוביל שלוש מאות בחירים — הקטנה מכוונת להוכיח “לא ידי הושיעה לי”
- אפיון - פקודה אלוקית ללכת למקום | ה’ מצווה על הקטנת הצבא שלב אחר שלב — אמונה ראשית לניצחון
הערות
מילה נדירה: וְ/שֶׁלַח (Strong’s H7974) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: וָ/עַיִן (Strong’s H5871) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: במדבר,יהושע,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: וַ/יָּרֶד (Strong’s H7286) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שופטים,מלכים א,ישעיהו,תהילים שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
תבנית השוואה: CT-012 — תפילת מנהיג בשעת משבר “ויחרד גדעון” — ה’ מרגיש זאת ומוסיף חיזוק: “רד אל המחנה ושמעת”.