גדעון רודף את מלכי מדין
פסוקים
וַיֹּאמְר֨וּ אֵלָ֜יו אִ֣ישׁ אֶפְרַ֗יִם מָֽה־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְבִלְתִּי֙ קְרֹ֣אות לָ֔נוּ כִּ֥י הָלַ֖כְתָּ לְהִלָּחֵ֣ם בְּמִדְיָ֑ן וַיְרִיב֥וּן אִתּ֖וֹ בְּחׇזְקָֽה׃ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֔ם מֶה־עָשִׂ֥יתִי עַתָּ֖ה כָּכֶ֑ם הֲלֹ֗א ט֛וֹב עֹלְל֥וֹת אֶפְרַ֖יִם מִבְצִ֥יר אֲבִיעֶֽזֶר׃ בְּיֶדְכֶם֩ נָתַ֨ן אֱלֹהִ֜ים אֶת־שָׂרֵ֤י מִדְיָן֙ אֶת־עֹרֵ֣ב וְאֶת־זְאֵ֔ב וּמַה־יָּכֹ֖לְתִּי עֲשׂ֣וֹת כָּכֶ֑ם אָ֗ז רָפְתָ֤ה רוּחָם֙ מֵֽעָלָ֔יו בְּדַבְּר֖וֹ הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃ וַיָּבֹ֥א גִדְע֖וֹן הַיַּרְדֵּ֑נָה עֹבֵ֣ר ה֗וּא וּשְׁלֹשׁ־מֵא֤וֹת הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ עֲיֵפִ֖ים וְרֹדְפִֽים׃ וַיֹּ֙אמֶר֙ לְאַנְשֵׁ֣י סֻכּ֔וֹת תְּנוּ־נָא֙ כִּכְּר֣וֹת לֶ֔חֶם לָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר בְּרַגְלָ֑י כִּֽי־עֲיֵפִ֣ים הֵ֔ם וְאָנֹכִ֗י רֹדֵ֛ף אַחֲרֵ֛י זֶ֥בַח וְצַלְמֻנָּ֖ע מַלְכֵ֥י מִדְיָֽן׃ וַיֹּ֙אמֶר֙ שָׂרֵ֣י סֻכּ֔וֹת הֲ֠כַ֠ף זֶ֧בַח וְצַלְמֻנָּ֛ע עַתָּ֖ה בְּיָדֶ֑ךָ כִּֽי־נִתֵּ֥ן לִֽצְבָאֲךָ֖ לָֽחֶם׃ וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֔וֹן לָכֵ֗ן בְּתֵ֧ת יְהֹוָ֛ה אֶת־זֶ֥בַח וְאֶת־צַלְמֻנָּ֖ע בְּיָדִ֑י וְדַשְׁתִּי֙ אֶת־בְּשַׂרְכֶ֔ם אֶת־קוֹצֵ֥י הַמִּדְבָּ֖ר וְאֶת־הַֽבַּרְקֳנִֽים׃ וַיַּ֤עַל מִשָּׁם֙ פְּנוּאֵ֔ל וַיְדַבֵּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ם כָּזֹ֑את וַיַּעֲנ֤וּ אוֹתוֹ֙ אַנְשֵׁ֣י פְנוּאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֥ר עָנ֖וּ אַנְשֵׁ֥י סֻכּֽוֹת׃ וַיֹּ֛אמֶר גַּם־לְאַנְשֵׁ֥י פְנוּאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר בְּשׁוּבִ֣י בְשָׁל֔וֹם אֶתֹּ֖ץ אֶת־הַמִּגְדָּ֥ל הַזֶּֽה׃ וְזֶ֨בַח וְצַלְמֻנָּ֜ע בַּקַּרְקֹ֗ר וּמַחֲנֵיהֶ֤ם עִמָּם֙ כַּחֲמֵ֤שֶׁת עָשָׂר֙ אֶ֔לֶף כֹּ֚ל הַנּ֣וֹתָרִ֔ים מִכֹּ֖ל מַחֲנֵ֣ה בְנֵי־קֶ֑דֶם וְהַנֹּ֣פְלִ֔ים מֵאָ֨ה וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֛לֶף אִ֖ישׁ שֹׁ֥לֵֽף־חָֽרֶב׃ וַיַּ֣עַל גִּדְע֗וֹן דֶּ֚רֶךְ הַשְּׁכוּנֵ֣י בׇאֳהָלִ֔ים מִקֶּ֥דֶם לְנֹ֖בַח וְיׇגְבְּהָ֑ה וַיַּךְ֙ אֶת־הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְהַֽמַּחֲנֶ֖ה הָ֥יָה בֶֽטַח׃ וַיָּנֻ֗סוּ זֶ֚בַח וְצַלְמֻנָּ֔ע וַיִּרְדֹּ֖ף אַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּלְכֹּ֞ד אֶת־שְׁנֵ֣י׀ מַלְכֵ֣י מִדְיָ֗ן אֶת־זֶ֙בַח֙ וְאֶת־צַלְמֻנָּ֔ע וְכׇל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה הֶחֱרִֽיד׃ וַיָּ֛שׇׁב גִּדְע֥וֹן בֶּן־יוֹאָ֖שׁ מִן־הַמִּלְחָמָ֑ה מִֽלְמַעֲלֵ֖ה הֶחָֽרֶס׃ וַיִּלְכׇּד־נַ֛עַר מֵאַנְשֵׁ֥י סֻכּ֖וֹת וַיִּשְׁאָלֵ֑הוּ וַיִּכְתֹּ֨ב אֵלָ֜יו אֶת־שָׂרֵ֤י סֻכּוֹת֙ וְאֶת־זְקֵנֶ֔יהָ שִׁבְעִ֥ים וְשִׁבְעָ֖ה אִֽישׁ׃ וַיָּבֹא֙ אֶל־אַנְשֵׁ֣י סֻכּ֔וֹת וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּ֖ה זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֑ע אֲשֶׁר֩ חֵרַפְתֶּ֨ם אוֹתִ֜י לֵאמֹ֗ר הֲ֠כַ֠ף זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֤ע עַתָּה֙ בְּיָדֶ֔ךָ כִּ֥י נִתֵּ֛ן לַאֲנָשֶׁ֥יךָ הַיְּעֵפִ֖ים לָֽחֶם׃ וַיִּקַּח֙ אֶת־זִקְנֵ֣י הָעִ֔יר וְאֶת־קוֹצֵ֥י הַמִּדְבָּ֖ר וְאֶת־הַֽבַּרְקֳנִ֑ים וַיֹּ֣דַע בָּהֶ֔ם אֵ֖ת אַנְשֵׁ֥י סֻכּֽוֹת׃ וְאֶת־מִגְדַּ֥ל פְּנוּאֵ֖ל נָתָ֑ץ וַֽיַּהֲרֹ֖ג אֶת־אַנְשֵׁ֥י הָעִֽיר׃ וַיֹּ֗אמֶר אֶל־זֶ֙בַח֙ וְאֶל־צַלְמֻנָּ֔ע אֵיפֹה֙ הָאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הֲרַגְתֶּ֖ם בְּתָב֑וֹר וַיֹּֽאמְרוּ֙ כָּמ֣וֹךָ כְמוֹהֶ֔ם אֶחָ֕ד כְּתֹ֖אַר בְּנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃ וַיֹּאמַ֕ר אַחַ֥י בְּנֵֽי־אִמִּ֖י הֵ֑ם חַי־יְהֹוָ֗ה ל֚וּ הַחֲיִתֶ֣ם אוֹתָ֔ם לֹ֥א הָרַ֖גְתִּי אֶתְכֶֽם׃ וַיֹּ֙אמֶר֙ לְיֶ֣תֶר בְּכוֹר֔וֹ ק֖וּם הֲרֹ֣ג אוֹתָ֑ם וְלֹא־שָׁלַ֨ף הַנַּ֤עַר חַרְבּוֹ֙ כִּ֣י יָרֵ֔א כִּ֥י עוֹדֶ֖נּוּ נָֽעַר׃ וַיֹּ֜אמֶר זֶ֣בַח וְצַלְמֻנָּ֗ע ק֤וּם אַתָּה֙ וּפְגַע־בָּ֔נוּ כִּ֥י כָאִ֖ישׁ גְּבוּרָת֑וֹ וַיָּ֣קׇם גִּדְע֗וֹן וַֽיַּהֲרֹג֙ אֶת־זֶ֣בַח וְאֶת־צַלְמֻנָּ֔ע וַיִּקַּח֙ אֶת־הַשַּׂ֣הֲרֹנִ֔ים אֲשֶׁ֖ר בְּצַוְּארֵ֥י גְמַלֵּיהֶֽם׃
פירוש רש”י
8:2: מַה עָשִׂיתִי עַתָּה כָּכֶם. מַה חָשׁוּב מַה שֶּׁעָשִׂיתִי בִּתְחִלָּתוֹ, כְּמַה שֶּׁעֲשִׂיתֶם אַתֶּם בַּסּוֹף: | הֲלֹא טוֹב עֹלְלוֹת. שֶׁבָּאוּ לְיֶדְכֶם בַּסּוֹף מִתְּחִלַּת הַבָּצִיר שֶׁבָּצַרְנוּ אֲנִי וּמִשְׁפַּחְתִּי, שֶׁהֲרֵי בְּיֶדְכֶם נָתַן ה׳ אֶת הַמְּלָכִים: 8:3: וּמַה יָּכֹלְתִּי. לַעֲשׂוֹת שֶׁיְּהֵא חָשׁוּב כְּמַעֲשֵׂה שֶׁלָּכֶם: 8:4: עֹבֵר הוּא וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָאִישׁ. עוֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי זֶבַח וְצַלְמֻנָּע שֶׁעָבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן תְּחִלָּה, וְהָיוּ מַשְׁחִיתִים מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן אֶת אֶרֶץ רְאוּבֵן וְגָד וּמְנַשֶּׁה, וְעָבַר שָׁם כְּדֵי לִנְקֹם אַף בָּהֶם: 8:5: לְאַנְשֵׁי סֻכּוֹת. יִשְׂרָאֵל הָיוּ: 8:6: הֲכַף זֶבַח וְצַלְמֻנָּע בְּיָדֶךָ. שֶׁאַתָּה מִתְפָּאֵר שֶׁהִצַּלְתָּנוּ מִיַּד מִדְיָן: 8:7: הַבַּרְקָנִים. רונצי״ש בְּלַעַ״ז: 8:10: בְּקַרְקֹר. שֵׁם מָקוֹם: 8:11: דֶּרֶךְ הַשֹּׁכְנִי בָאֳהָלִים. דֶּרֶךְ אֶרֶץ קֵדָר וַעֲרָב הַשּׁוֹכְנִים בַּמִּדְבָּר בְּאָהֳלֵיהֶם, שֶׁרוֹעִים מִקְנֶה תָּמִיד וְאֵין דָּרִים בְּבָתִּים: | מִקֶּדֶם לְנֹבַח וְיָגְבֳּהָה. שֶׁהֵם עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא רָצָה לֵילֵךְ שָׁם אֶלָּא דֶּרֶךְ עֲקַלָּתוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַרְגִּישׁוּ בָהֶם, וִיהוּמַּם פִּתְאוֹם: 8:13: מִלְמַעְלָה הֶחָרֶס. עַד שֶׁלֹּא שָׁקְעָה הַשֶּׁמֶשׁ, בְּעוֹד הַחַמָּה נִרְאֵית גָּבוֹהַּ: 8:16: וַיֹּדַע בָּהֶם. (תרגום:) וּתְבַר בְּהוֹן: 8:18: אֶחָד כְּתֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. יוֹנָתָן תִּרְגֵּם: אֶחָד הָיָה בָהֶם שֶׁתּוֹאֲרוֹ כְּתוֹאַר בְּנֵי הַמֶּלֶךְ. וְיֵשׁ לְפוֹתְרוֹ: כָּמוֹךָ כָּמוֹהֶם, תּוֹאַר אֶחָד לָכֶם, כִּי כְתוֹאַר בְּנֵי מְלָכִים הָיוּ: 8:20: וְלֹא שָׁלַף הַנַּעַר חַרְבּוֹ. לְהָרְגָם, שֶׁהָיָה יָרֵא מֵהֶם: 8:21: הַשַּׂהֲרֹנִים. לוינ״ש בְּלַעַ״ז, שֶׁל זָהָב:
פירוש רד”ק
8:2: הלא טוב עוללות אפרים. דרך משל כלומר הפחותים שבכם טובים מהגדולים שבנו או עוללות ובציר משל על מדין ומה שעשה גדעון במדין היה כמו הבציר כי הוא החל המלחמה והרג המחנה שהיה רב ומה שנשאר אחר הבציר הם העוללות והוא דבר קטן כנגד הבציר כן אפרים לכדו שרי מדין שהם כעוללות כנגד כל המחנה אלא שהיו שרים וגדולים זהו שאמר הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר כי המעשה שלכם טוב מהמעשה שלי כי שרי מדין נפלו בידכם ותירגם יונתן הלא טבין חלשיא דבית אפרים מתקיפיא דבית אביעזר: | מבציר. הבי”ת רפה וראויה להדגש: 8:3: אז רפתה רוחם. רוח הכעס כמו אל תבהל ברוחך לכעוס: 8:6: ויאמר שרי סכות. אחד מהשרים ענה לו בעבור כלם לפיכך אמר ויאמר לשון יחיד: 8:7: את קוצי. עם קוצי המדבר ופירושו ודשתי שאכה בקוצים על בשרכם ויונתן תרגם את קוצי על כובי מדברא ועל ברקניא ונראה מדבריו שפירושו שישליכם על הקוצים ערומים וידוש ברגליו עליהם ונראה כי סכות זה היה מקום קוצים וברקנים לפיכך שם העיר סוכות כמו התמלא בסכות עורו שפירושו קוצים לפיכך אמר שיכה אותם בקוצים: | הברקנים. מין ממיני הקוצים: 8:10: בקרקר. הבי”ת פתוחה לסימן ה”א הידיעה שלא כמנהג להכניסה על שם עיר כי אם במקומות מועטים והוא לרוב ההודעה: 8:11: דרך השכוני באהלים. בא הסמיכות על אות השמוש כמו לנביאי מלכם ופי’ כמו שתירגם יונתן באורח משירית ערבאי דשרן בשכונין במדברא: 8:13: מלמעלה החרס. כמו שתירגם יונתן עד לא מיעל שמשא קודם בא השמש וחרס נקרא השמש כמו האומר לחרס ולא יזרח בטרם יבא החרסה ויהיה מלמעלה מן כעלות גדיש בעתו כלומר טרם הפסק אור השמש או פירושו שהיה השמש עדין למעלה נראה ברקיע שלא נכנס עדין תחת הארץ ויש לפרש כי כל הלילה רדף גדעון אחרי זבח וצלמונע ובבקר כעלות השחר שב מן המלחמה וזהו מלמעלה החרס: 8:14: ויכתוב אליו. כדי שלא ישכחם עד בואו העיר: 8:16: וידע בהם. כתרגומו ותבר עליהון מן וידוע חולי שהוא לשון שבירה ויתכן לפרשו כמשמעו שהודיע להם פשעם עם הקוצים: 8:17: ויהרג את אנשי העיר. מה שלא אמר בתחלה כי אם לנתוץ את המגדל לפי שהיו בוטחים בו וענוהו עזות ועתה הרג את אנשי העיר אולי היו נלחמים עמו כשבא לנתוץ את המגדל: 8:18: איפה האנשים. מה תארם ותכונתם: | כמוך כמוהם אחד. כמוך כמוהם צלם אחד וצורה אחת והיו כתואר בני המלך כמו שאתה כן הם ויונתן פי’ אחד מהם היה כתואר בני המלך כותך כן אנון חד מנהון כחזוא דבני מלכא ונראה פירושו לפי שמלת אחד נפרדת בטעם ואמר בני המלך כי ברוב בני המלך יפים בתואר משאר בני אדם לפי שהם מגודלים בתענוג: 8:21: כי כאיש גבורתו. כלומר לא נמות ע”י נער שנצטער בפגיעתו כי אין לו גבורה וכח עדין שיכה בנו בפעם אחת מהרה אתה שאתה גביר כי כמו שהאיש גדול כן גבורתו תכה בנו אתה ונמות על ידך מהרה: | ויקח. להודיע כי לקחם לעצמו כי בדעתו היה לשאול כל השהרונים והנזמים מבני החיל כמו שאמר אשאלה מכם שאלה: | השהרונים. חלי בדמות ירח תרגום ירח סיהרא:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - מנהיגות במשבר | גדעון רודף ועונש — מנהיג שמסיים את המלאכה ומוסר דין על מסרבים
הערות
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: כִמְהָם (Strong’s H3643) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל ב,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: כְּסִיל (Strong’s H3685) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: ישעיהו,עמוס,איוב שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
עוינות פנימית: סוכות ופנואל שייכות לישראל אך מסרבות לסייע לגדעון — ביטוי לשברים הפנימיים של השבטים. לפי רד”ק: “זרבבי ושלמונע” — שני מלכי מדין שגדעון נקם בהם מוות אחי-ו.