מכתב לגולים — “בנו בתים ושבו”
פסוקים
וְאֵ֙לֶּה֙ דִּבְרֵ֣י הַסֵּ֔פֶר אֲשֶׁ֥ר שָׁלַ֛ח יִרְמְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא מִירוּשָׁלָ֑͏ִם אֶל־יֶ֜תֶר זִקְנֵ֣י הַגּוֹלָ֗ה וְאֶל־הַכֹּהֲנִ֤ים וְאֶל־הַנְּבִיאִים֙ וְאֶל־כׇּל־הָעָ֔ם אֲשֶׁ֨ר הֶגְלָ֧ה נְבוּכַדְנֶאצַּ֛ר מִירוּשָׁלַ֖͏ִם בָּבֶֽלָה׃ אַחֲרֵ֣י צֵ֣את יְכׇנְיָֽה־הַ֠מֶּ֠לֶךְ וְהַגְּבִירָ֨ה וְהַסָּרִיסִ֜ים שָׂרֵ֨י יְהוּדָ֧ה וִירוּשָׁלַ֛͏ִם וְהֶחָרָ֥שׁ וְהַמַּסְגֵּ֖ר מִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ בְּיַד֙ אֶלְעָשָׂ֣ה בֶן־שָׁפָ֔ן וּגְמַרְיָ֖ה בֶּן־חִלְקִיָּ֑ה אֲשֶׁ֨ר שָׁלַ֜ח צִדְקִיָּ֣ה מֶלֶךְ־יְהוּדָ֗ה אֶל־נְבוּכַדְנֶאצַּ֛ר מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל בָּבֶ֥לָה לֵאמֹֽר׃ כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לְכׇ֨ל־הַגּוֹלָ֔ה אֲשֶׁר־הִגְלֵ֥יתִי מִירוּשָׁלַ֖͏ִם בָּבֶֽלָה׃ בְּנ֥וּ בָתִּ֖ים וְשֵׁ֑בוּ וְנִטְע֣וּ גַנּ֔וֹת וְאִכְל֖וּ אֶת־פִּרְיָֽן׃ קְח֣וּ נָשִׁ֗ים וְהוֹלִ֘ידוּ֮ בָּנִ֣ים וּבָנוֹת֒ וּקְח֨וּ לִבְנֵיכֶ֜ם נָשִׁ֗ים וְאֶת־בְּנֽוֹתֵיכֶם֙ תְּנ֣וּ לַאֲנָשִׁ֔ים וְתֵלַ֖דְנָה בָּנִ֣ים וּבָנ֑וֹת וּרְבוּ־שָׁ֖ם וְאַל־תִּמְעָֽטוּ׃ וְדִרְשׁ֞וּ אֶת־שְׁל֣וֹם הָעִ֗יר אֲשֶׁ֨ר הִגְלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ שָׁ֔מָּה וְהִתְפַּֽלְל֥וּ בַעֲדָ֖הּ אֶל־יְהֹוָ֑ה כִּ֣י בִשְׁלוֹמָ֔הּ יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם שָׁלֽוֹם׃ כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אַל־יַשִּׁ֧יאוּ לָכֶ֛ם נְבִיאֵיכֶ֥ם אֲשֶׁר־בְּקִרְבְּכֶ֖ם וְקֹסְמֵיכֶ֑ם וְאַֽל־תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל־חֲלֹמֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם מַחְלְמִֽים׃ כִּ֣י בְשֶׁ֔קֶר הֵ֛ם נִבְּאִ֥ים לָכֶ֖ם בִּשְׁמִ֑י לֹ֥א שְׁלַחְתִּ֖ים נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ כִּֽי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה כִּ֠י לְפִ֞י מְלֹ֧את לְבָבֶ֛ל שִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה אֶפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֑ם וַהֲקִמֹתִ֤י עֲלֵיכֶם֙ אֶת־דְּבָרִ֣י הַטּ֔וֹב לְהָשִׁ֣יב אֶתְכֶ֔ם אֶל־הַמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ כִּי֩ אָנֹכִ֨י יָדַ֜עְתִּי אֶת־הַמַּחֲשָׁבֹ֗ת אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י חֹשֵׁ֥ב עֲלֵיכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָ֑ה מַחְשְׁב֤וֹת שָׁלוֹם֙ וְלֹ֣א לְרָעָ֔ה לָתֵ֥ת לָכֶ֖ם אַחֲרִ֥ית וְתִקְוָֽה׃ וּקְרָאתֶ֤ם אֹתִי֙ וַֽהֲלַכְתֶּ֔ם וְהִתְפַּלַּלְתֶּ֖ם אֵלָ֑י וְשָׁמַעְתִּ֖י אֲלֵיכֶֽם׃ וּבִקַּשְׁתֶּ֥ם אֹתִ֖י וּמְצָאתֶ֑ם כִּ֥י תִדְרְשֻׁ֖נִי בְּכׇל־לְבַבְכֶֽם׃ וְנִמְצֵ֣אתִי לָכֶם֮ נְאֻם־יְהֹוָה֒ וְשַׁבְתִּ֣י אֶת־[שְׁבוּתְכֶ֗ם] (שביתכם) וְקִבַּצְתִּ֣י אֶ֠תְכֶ֠ם מִֽכׇּל־הַגּוֹיִ֞ם וּמִכׇּל־הַמְּקוֹמ֗וֹת אֲשֶׁ֨ר הִדַּ֧חְתִּי אֶתְכֶ֛ם שָׁ֖ם נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וַהֲשִׁבֹתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֶ֨ל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר־הִגְלֵ֥יתִי אֶתְכֶ֖ם מִשָּֽׁם׃ כִּ֖י אֲמַרְתֶּ֑ם הֵקִ֨ים לָ֧נוּ יְהֹוָ֛ה נְבִאִ֖ים בָּבֶֽלָה׃ כִּי־כֹ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַיּוֹשֵׁב֙ אֶל־כִּסֵּ֣א דָוִ֔ד וְאֶ֨ל־כׇּל־הָעָ֔ם הַיּוֹשֵׁ֖ב בָּעִ֣יר הַזֹּ֑את אֲחֵיכֶ֕ם אֲשֶׁ֛ר לֹֽא־יָצְא֥וּ אִתְּכֶ֖ם בַּגּוֹלָֽה׃ כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִי֙ מְשַׁלֵּ֣חַ בָּ֔ם אֶת־הַחֶ֖רֶב אֶת־הָרָעָ֣ב וְאֶת־הַדָּ֑בֶר וְנָתַתִּ֣י אוֹתָ֗ם כַּתְּאֵנִים֙ הַשֹּׁ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵאָכַ֖לְנָה מֵרֹֽעַ׃ וְרָֽדַפְתִּי֙ אַֽחֲרֵיהֶ֔ם בַּחֶ֖רֶב בָּרָעָ֣ב וּבַדָּ֑בֶר וּנְתַתִּ֨ים (לזועה) [לְזַעֲוָ֜ה] לְכֹ֣ל׀ מַמְלְכ֣וֹת הָאָ֗רֶץ לְאָלָ֤ה וּלְשַׁמָּה֙ וְלִשְׁרֵקָ֣ה וּלְחֶרְפָּ֔ה בְּכׇל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁר־הִדַּחְתִּ֥ים שָֽׁם׃ תַּ֛חַת אֲשֶֽׁר־לֹא־שָׁמְע֥וּ אֶל־דְּבָרַ֖י נְאֻם־יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁר֩ שָׁלַ֨חְתִּי אֲלֵיהֶ֜ם אֶת־עֲבָדַ֤י הַנְּבִאִים֙ הַשְׁכֵּ֣ם וְשָׁלֹ֔חַ וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ וְאַתֶּ֖ם שִׁמְע֣וּ דְבַר־יְהֹוָ֑ה כׇּ֨ל־הַגּוֹלָ֔ה אֲשֶׁר־שִׁלַּ֥חְתִּי מִירוּשָׁלַ֖͏ִם בָּבֶֽלָה׃ כֹּֽה־אָמַר֩ יְהֹוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־אַחְאָ֤ב בֶּן־קֽוֹלָיָה֙ וְאֶל־צִדְקִיָּ֣הוּ בֶן־מַֽעֲשֵׂיָ֔ה הַֽנִּבְּאִ֥ים לָכֶ֛ם בִּשְׁמִ֖י שָׁ֑קֶר הִנְנִ֣י׀ נֹתֵ֣ן אֹתָ֗ם בְּיַד֙ נְבֽוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֔ל וְהִכָּ֖ם לְעֵינֵיכֶֽם׃ וְלֻקַּ֤ח מֵהֶם֙ קְלָלָ֔ה לְכֹל֙ גָּל֣וּת יְהוּדָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּבָבֶ֖ל לֵאמֹ֑ר יְשִֽׂמְךָ֤ יְהֹוָה֙ כְּצִדְקִיָּ֣הוּ וּכְאֶחָ֔ב אֲשֶׁר־קָלָ֥ם מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל בָּאֵֽשׁ׃ יַ֡עַן אֲשֶׁר֩ עָשׂ֨וּ נְבָלָ֜ה בְּיִשְׂרָאֵ֗ל וַיְנַֽאֲפוּ֙ אֶת־נְשֵׁ֣י רֵֽעֵיהֶ֔ם וַיְדַבְּר֨וּ דָבָ֤ר בִּשְׁמִי֙ שֶׁ֔קֶר אֲשֶׁ֖ר ל֣וֹא צִוִּיתִ֑ם וְאָנֹכִ֛י (הוידע) [הַיּוֹדֵ֥עַ] וָעֵ֖ד נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ וְאֶל־שְׁמַעְיָ֥הוּ הַנֶּחֱלָמִ֖י תֹּאמַ֥ר לֵאמֹֽר׃ כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֧ה צְבָא֛וֹת אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר יַ֡עַן אֲשֶׁ֣ר אַתָּה֩ שָׁלַ֨חְתָּ בְשִׁמְכָ֜ה סְפָרִ֗ים אֶל־כׇּל־הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר בִּירוּשָׁלַ֔͏ִם וְאֶל־צְפַנְיָ֤ה בֶן־מַֽעֲשֵׂיָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְאֶ֥ל כׇּל־הַכֹּהֲנִ֖ים לֵאמֹֽר׃ יְהֹוָ֞ה נְתָנְךָ֣ כֹהֵ֗ן תַּ֚חַת יְהוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵ֔ן לִֽהְי֤וֹת פְּקִדִים֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה לְכׇל־אִ֥ישׁ מְשֻׁגָּ֖ע וּמִתְנַבֵּ֑א וְנָתַתָּ֥ה אֹת֛וֹ אֶל־הַמַּהְפֶּ֖כֶת וְאֶל־הַצִּינֹֽק׃ וְעַתָּ֗ה לָ֚מָּה לֹ֣א גָעַ֔רְתָּ בְּיִרְמְיָ֖הוּ הָֽעַנְּתֹתִ֑י הַמִּתְנַבֵּ֖א לָכֶֽם׃ כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן שָׁלַ֥ח אֵלֵ֛ינוּ בָּבֶ֥ל לֵאמֹ֖ר אֲרֻכָּ֣ה הִ֑יא בְּנ֤וּ בָתִּים֙ וְשֵׁ֔בוּ וְנִטְע֣וּ גַנּ֔וֹת וְאִכְל֖וּ אֶת־פְּרִיהֶֽן׃ וַיִּקְרָ֛א צְפַנְיָ֥ה הַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה בְּאׇזְנֵ֖י יִרְמְיָ֥הוּ הַנָּבִֽיא׃ וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהֹוָ֔ה אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר׃ שְׁלַ֤ח עַל־כׇּל־הַגּוֹלָה֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־שְׁמַעְיָ֖ה הַנֶּחֱלָמִ֑י יַ֡עַן אֲשֶׁר֩ נִבָּ֨א לָכֶ֜ם שְׁמַעְיָ֗ה וַֽאֲנִי֙ לֹ֣א שְׁלַחְתִּ֔יו וַיַּבְטַ֥ח אֶתְכֶ֖ם עַל־שָֽׁקֶר׃ לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה הִנְנִ֨י פֹקֵ֜ד עַל־שְׁמַעְיָ֣ה הַנֶּחֱלָמִי֮ וְעַל־זַרְעוֹ֒ לֹא־יִהְיֶ֨ה ל֜וֹ אִ֣ישׁ׀ יוֹשֵׁ֣ב׀ בְּתוֹךְ־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה וְלֹֽא־יִרְאֶ֥ה בַטּ֛וֹב אֲשֶׁר־אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה־לְעַמִּ֖י נְאֻם־יְהֹוָ֑ה כִּֽי־סָרָ֥ה דִבֶּ֖ר עַל־יְהֹוָֽה׃
פירוש רש”י
29:2: וְהַגְּבִירָה. אֵם הַמֶּלֶךְ (מלכים א טו:יג): 29:8: יַשִּׁיאוּ. לְשׁוֹן הֲסָתָה, כְּמוֹ ״הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי״ (בראשית ג:יג): 29:12: וּקְרָאתֶם אֹתִי וְהֲלַכְתֶּם. בִּדְרָכַי; וַהֲרֵי זֶה מִקְרָא קָצָר: 29:16: אֶל הַמֶּלֶךְ. צִדְקִיָּהוּ, אֲשֶׁר לֹא גָּלָה: 29:17: כַּתְּאֵנִים הַשֹּׁעָרִים. לְשׁוֹן ״שַׁעֲרוּרִיָּה״ (הושע ו:י): 29:18: וְלִחֶרְפָּה. שֶׁיְּחָרְפוּ אוֹתָם, דִּישְׁטְרוּוִי״ר בְּלַעַ״ז; וְכֵן כָּל חֶרְפָּה שֶׁבַּמִּקְרָא: 29:22: אֲשֶׁר קָלָם. לְשׁוֹן ״קָלוּי בָּאֵשׁ״ (ויקרא ב:יד): 29:23: וַיְנַאֲפוּ אֶת נְשֵׁי רֵעֵיהֶם. כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּסַנְהֶדְרִין (סנהדרין צג.): כֹּה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שִׁכְבִי עִם חֲבֵרִי: | וָעֵד. לְשׁוֹן עֵדוּת: 29:24: הַנֶּחֱלָמִי. שֵׁם מָקוֹם: 29:26: נְתָנְךָ כֹהֵן. אֶל צְפַנְיָה כָּתַב כֵּן (ירמיה כא:א): | פְּקִידִים. מְמֻנִּים: | מַהְפֶּכֶת. כִּיפָּה: | הַצִּינוֹק. סַדָּן, צִיפְ״שׁ בְּלַעַ״ז: 29:28: כִּי עַל כֵּן שָׁלַח. כִּי יֵשׁ לְךָ לִגְעֹר בּוֹ עַל אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלֵינוּ בָּבֶל לֵאמֹר אֲרֻכָּה הִיא גָּלוּתְכֶם שָׁם: | עַל כֵּן. כְּמוֹ עַל אֲשֶׁר:
פירוש רד”ק
29:2: והגבירה. היא אם המלך: | והסריסים. כתרגומו רברביא: 29:3: אלעשה. מלה אחת: 29:7: כי בשלומה יהיה לכם שלום. כל זמן שתמשך הגלות כי בחרבן בבל היה להם יותר שלום שיצאו מהגלות: 29:8: מחלמים. משפטו מחלימים כי הוא מבנין הפעיל וכן הם מעזרים אותם כמו מעזירים ופי’ אשר אתם מחלימים שאתם גורמים שיהיו הם חולמים שאם לא הייתם אתם שומעים אל חלומותיהם לא היו חולמים אם כן אתם מחלימים אותם לפיכך אמר חלומותיכם כי שלכם הם החלומות שהם חולמים: 29:10: כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם. וע’ שנה למלכות בבל כתבנו למעלה חשבונם, אפקוד שהעיר את רוח כרש מלך פרס כמו שכתוב והפקידה היתה לשבעים שנה למלכות בבל אבל בנין הבית לא היה אלא עד מלאת לחרבות ירושלם שבעים שנה שהוא בגלות צדקיהו: 29:11: אחרית ותקוה. אחרית טובה כמו שאתם מקוים: 29:12: והלכתם. פי’ בדרכי: 29:15: כי אמרתם הקים לנו ה’ נביאים. זה שאני אומר לכם כי לשבעים שנה אפקוד אתכם הוא האמת אבל כשאתם אומרים הקים לנו ה’ נביאים בבבל שאומרים לכם מעתה תשובו אינו כלום כי שקר הם נבאים לכם וי”ת נביאים מלפין: 29:16: היושב אל כסא. כמו על כסא: 29:17: כתאנים השוערים. המלוכלכים כמו שערוריה עשתה וכן המשילם למעלה בנבואת שני דודאי תאנים שארית ירושלם כתאנים הרעות, השוערים העי”ן בקמץ בפלס כוכבים כובעים: 29:18: אשר הדחתים שם. עבר במקום עתיד כמו אדיחם כי עדין לא גלו שארית ירושלם: 29:19: ולא שמעתם. לא הם ולא אתם: 29:22: וכאחב. הקטין שמו לגנאי ויש תוספת לגנאי האמינון אחיך: | קלם. שרפם מן קלוי באש: 29:23: ואנכי היודע ועד. יודע שהם מדברים שקר בשמי ועוד שנאפו את נשי רעיהם וי”ת וגלי קדמי ומימרי סהיד, והיודע כתוב בהפך האותיות הוידע: 29:24: הנחלמי. נקרא כן לפי שהיה חולם להם חלומות שישובו מהרה לירושלם וי”ת הנחלמי דמן חלם: 29:25: בשמכה. כתוב בה”א כמו אשר צויתי אתכה וחסידך יברכוכה והדומים להם: 29:26: ה’ נתנך. אף על פי שהיו כופרין בדברי נביא האמת מודים היו כי ה’ הסבה הראשונה וזכר יהוידע לפי שהיה כהן גדול והיה ראש וגדול בדורו וכן צפניה היה כהן גדול כי אמר תחת יהוידע להיות פקידים אתה ושאר הכהנים: | בית ה’. כמו בבית ה’ וכן הנמצא בית ה’ והדומים להם: | לכל איש משגע. בעבור כל איש ולנביא היו קוראים לגנאי משגע וכן מדוע בא המשגע הזה: | אל המהפכת ואל הצינוק. המהפכת הוא בית הסהר וכן ת”י כיפתא ובדברי רז”ל כונסין אותם לכיפה: | הצינק. כלי מסגר לידים: 29:28: ארכה. היא הגלות: | את פריהן. הראשון פרין וזה פריהן:
פירוש מלבי”ם
29:5: ונטעו גנות, אע”ג שנטיעת גנות מורה יותר על העכבה במקום מבנין בית, כמ”ש לא יבנו ואחר ישב (ומוסיף שאף) לא יטעו ואחר יאכל (ישעיה ס”ה כ”ב): 29:6: קחו נשים ואל יחדלו מלפרות ולרבות שם, וקחו לבניכם נשים לבל תחשבו כי בניכם ישובו וישאו נשים בא”י, ואת בנותיכם תנו לאנשים לבל ישלחו אותם לא”י להנשא שם כי בני א”י יהרגו: 29:7: ודרשו את שלום העיר כי תקבלו השפע ע”י בבל והם יקבלו ראשונה, וז”ש כי בשלומה יהיה לכם שלום: 29:8: אשר אתם מחלמים, ר”ל אתם מסבבים החלומות ע”י רעיונות היום כמעשה דקיסר וריב”ח (בפרק הרואה) הרהר ביה כולא יומא ולאורתא חזא: 29:10: כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה, זה נחשב מיום שמלך נבוכדנצר עד כורש שאז בטלה מלכות בבל והיה פקודה, וז”ש אפקד אתכם, אבל בנין הבית לא היה עד שבעים מהחורבן שהוא י”ט שנה אח”ז והקימותי עליכם את דברי הטוב ר”ל כי ה’ גבל הגאולה וקצב הזמן (לא כמו בגלות אדום שלא נתגלה קצם וזכו אחישנה) וע”כ שראה בחכמתו שצריכים להיות זמן הזה בגלות לטובתם: 29:11: כי אנכי ידעתי מחשבות שלום ולא לרעה, כי לפעמים יחשב מחשבות שלום לרעה, כמו שגלות צדקיהו נתאחרה והיה לרעה, כמ”ש במשל השני דודאי תאנים (למעלה כ”ד), אבל עליכם אני חושב מחשבות שלום שאינם לרעה ולזה יאריך שבעים שנה כדי לתת לכם אחרית שתתקיימו בארץ, ועד הזמן הזה יהיה לכם תקוה: 29:12: וקראתם אותי, והגם שלא תהיו בירושלים להקריב קרבנות תקראו אותי לבא אליכם ע”י שתלכו ותתפללו אלי ותפלה תעמוד במקום קרבן: 29:13: ובקשתם כמבקש את הנאבד, ומצאתם שתשוב השגחתי עליכם: 29:14: ונמצאתי ואח”כ אמצא לכם בעצמי בבוא הזמן המיועד, ושבתי הוא השבת המדרגה שתשובו למעלתכם, וקבצתי קיבוץ גליות, והשבותי אתכם הוא השבת הגליות למקומם: 29:15: (כי אמרתם הקים לנו ה’ נביאים הוא מאמר מוסגר) ומלת בבלה שב למעלה, ושעורו והשבותי אתכם אל המקום אשר הגליתי אתכם משם בבלה, (כי אמרתם הקים לנו ה’ נביאים) שבעבור זה הגליתי אתכם, יען שאמרתם שה’ הקים לכם נביאים, היינו יען שהאמנתם לנביאי השקר, וסדר הכתובים, אל ישיאו לכם נביאיכם כי הגאולה תלויה רק בזמן בתפלה, שאז תהיה גאולה שלימה מן הגלות שהגלה אתכם בסבת שהאמנתם לנביאי השקר שהתעו אתכם מני דרך: 29:16: (טז-יז) כי כה אמר ה’ שלא לבד שלא ישובו בני הגולה כי גם אלה שלא הגלו עדיין יגלו וילקטו כתאנים השוערים כמשל הנ”ל סי’ כ”ד: 29:18: ורדפתי אחריהם אח”כ בצאתם למצרים, ונתתים לזעוה כנ”ל כ”ד ט’: 29:19: אשר לא שמעו וכו’ ולא שמעתם, ר”ל לא הם ולא אתם גולי בבל, ולכן ואתם שמעו מכאן ולהבא, אחר שכבר קבלתם ענשכם: 29:23: ואנכי היודע ועד היודע שהם נביאי שקר, ועד על הניאוף: 29:29: ויקרא צפניה הוא כמאמר מוסגר שבעת קרא צפניה את האגרת באזני ירמיה אז נאמרה לו נבואה זו מן פסוק כ”ה יען אשר אתה שלחת בשמך ספרים ואמר לו ה’ יען ששלח ספרים והם עשו פרי עזות עד שקרא את הספרים באזני ירמיה לכן כה אמר ה’ אל שמעיה, יען אשר נבא לכם שמעיה, כי ממה שנקראו הספרים בפרהסיא נראה שהיו מחזיקים דבריו בנבואה בשם ה’ ולכן יקבל ענשו, אם על העזות נגד ירמיה, אם על נבואת שקר:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - עונש וגלות | “בנו בתים ושבו… ודרשו את שלום העיר” — ייעוד חיובי בתוך גלות
- אפיון - ברית עם אלוקים | “כי אנכי ידעתי את המחשבות” — הבטחה: שבעים שנה ואני פוקד אתכם
הערות
מילה נדירה: וְ/שֶׁלַח (Strong’s H7974) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: יְכָנְיָה (Strong’s H3204) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: ירמיהו,אסתר,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מכתב ייחודי: ירמיהו שולח מכתב פיזי לגולים בבבל — תקדים בתנ”ך. המסר: הגלות היא חלק מתוכנית ה׳, אל תאמינו לנביאי שקר שמבטיחים חזרה מהירה.