“אוי לרועים המאבדים” — נביאי השקר
פסוקים
ה֣וֹי רֹעִ֗ים מְאַבְּדִ֧ים וּמְפִצִ֛ים אֶת־צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ לָ֠כֵ֠ן כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל עַֽל־הָרֹעִים֮ הָרֹעִ֣ים אֶת־עַמִּי֒ אַתֶּ֞ם הֲפִצֹתֶ֤ם אֶת־צֹאנִי֙ וַתַּדִּח֔וּם וְלֹ֥א פְקַדְתֶּ֖ם אֹתָ֑ם הִנְנִ֨י פֹקֵ֧ד עֲלֵיכֶ֛ם אֶת־רֹ֥עַ מַעַלְלֵיכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ וַאֲנִ֗י אֲקַבֵּץ֙ אֶת־שְׁאֵרִ֣ית צֹאנִ֔י מִכֹּל֙ הָאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁר־הִדַּ֥חְתִּי אֹתָ֖ם שָׁ֑ם וַהֲשִׁבֹתִ֥י אֶתְהֶ֛ן עַל־נְוֵהֶ֖ן וּפָר֥וּ וְרָבֽוּ׃ וַהֲקִמֹתִ֧י עֲלֵיהֶ֛ם רֹעִ֖ים וְרָע֑וּם וְלֹא־יִֽירְא֨וּ ע֧וֹד וְלֹא־יֵחַ֛תּוּ וְלֹ֥א יִפָּקֵ֖דוּ נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ הִנֵּ֨ה יָמִ֤ים בָּאִים֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַהֲקִמֹתִ֥י לְדָוִ֖ד צֶ֣מַח צַדִּ֑יק וּמָ֤לַךְ מֶ֙לֶךְ֙ וְהִשְׂכִּ֔יל וְעָשָׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָֽרֶץ׃ בְּיָמָיו֙ תִּוָּשַׁ֣ע יְהוּדָ֔ה וְיִשְׂרָאֵ֖ל יִשְׁכֹּ֣ן לָבֶ֑טַח וְזֶה־שְּׁמ֥וֹ אֲֽשֶׁר־יִקְרְא֖וֹ יְהֹוָ֥ה׀צִדְקֵֽנוּ׃ לָכֵ֛ן הִנֵּה־יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְלֹא־יֹ֤אמְרוּ עוֹד֙ חַי־יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֧ר הֶעֱלָ֛ה אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ כִּ֣י אִם־חַי־יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֣ר הֶעֱלָה֩ וַאֲשֶׁ֨ר הֵבִ֜יא אֶת־זֶ֨רַע בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ צָפ֔וֹנָה וּמִכֹּל֙ הָאֲרָצ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר הִדַּחְתִּ֖ים שָׁ֑ם וְיָשְׁב֖וּ עַל־אַדְמָתָֽם׃ לַנְּבִאִ֞ים נִשְׁבַּ֧ר לִבִּ֣י בְקִרְבִּ֗י רָֽחֲפוּ֙ כׇּל־עַצְמוֹתַ֔י הָיִ֙יתִי֙ כְּאִ֣ישׁ שִׁכּ֔וֹר וּכְגֶ֖בֶר עֲבָ֣רוֹ יָ֑יִן מִפְּנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וּמִפְּנֵ֖י דִּבְרֵ֥י קׇדְשֽׁוֹ׃ כִּ֤י מְנָֽאֲפִים֙ מָלְאָ֣ה הָאָ֔רֶץ כִּֽי־מִפְּנֵ֤י אָלָה֙ אָבְלָ֣ה הָאָ֔רֶץ יָבְשׁ֖וּ נְא֣וֹת מִדְבָּ֑ר וַתְּהִ֤י מְרֽוּצָתָם֙ רָעָ֔ה וּגְבוּרָתָ֖ם לֹא־כֵֽן׃ כִּֽי־גַם־נָבִ֥יא גַם־כֹּהֵ֖ן חָנֵ֑פוּ גַּם־בְּבֵיתִ֛י מָצָ֥אתִי רָעָתָ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ לָכֵן֩ יִהְיֶ֨ה דַרְכָּ֜ם לָהֶ֗ם כַּחֲלַקְלַקּוֹת֙ בָּאֲפֵלָ֔ה יִדַּ֖חוּ וְנָ֣פְלוּ בָ֑הּ כִּי־אָבִ֨יא עֲלֵיהֶ֥ם רָעָ֛ה שְׁנַ֥ת פְּקֻדָּתָ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ וּבִנְבִיאֵ֥י שֹׁמְר֖וֹן רָאִ֣יתִי תִפְלָ֑ה הִנַּבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל וַיַּתְע֥וּ אֶת־עַמִּ֖י אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ וּבִנְבִאֵ֨י יְרוּשָׁלַ֜͏ִם רָאִ֣יתִי שַׁעֲרוּרָ֗ה נָא֞וֹף וְהָלֹ֤ךְ בַּשֶּׁ֙קֶר֙ וְחִזְּקוּ֙ יְדֵ֣י מְרֵעִ֔ים לְבִ֨לְתִּי־שָׁ֔בוּ אִ֖ישׁ מֵרָעָת֑וֹ הָיוּ־לִ֤י כֻלָּם֙ כִּסְדֹ֔ם וְיֹשְׁבֶ֖יהָ כַּעֲמֹרָֽה׃ לָכֵ֞ן כֹּה־אָמַ֨ר יְהֹוָ֤ה צְבָאוֹת֙ עַל־הַנְּבִאִ֔ים הִנְנִ֨י מַאֲכִ֤יל אוֹתָם֙ לַעֲנָ֔ה וְהִשְׁקִתִ֖ים מֵי־רֹ֑אשׁ כִּ֗י מֵאֵת֙ נְבִיאֵ֣י יְרוּשָׁלַ֔͏ִם יָצְאָ֥ה חֲנֻפָּ֖ה לְכׇל־הָאָֽרֶץ׃ כֹּה־אָמַ֞ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֗וֹת אַֽל־תִּשְׁמְע֞וּ עַל־דִּבְרֵ֤י הַנְּבִאִים֙ הַנִּבְּאִ֣ים לָכֶ֔ם מַהְבִּלִ֥ים הֵ֖מָּה אֶתְכֶ֑ם חֲז֤וֹן לִבָּם֙ יְדַבֵּ֔רוּ לֹ֖א מִפִּ֥י יְהֹוָֽה׃ אֹמְרִ֤ים אָמוֹר֙ לִֽמְנַאֲצַ֔י דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה שָׁל֖וֹם יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם וְ֠כֹ֠ל הֹלֵ֞ךְ בִּשְׁרִר֤וּת לִבּוֹ֙ אָֽמְר֔וּ לֹא־תָב֥וֹא עֲלֵיכֶ֖ם רָעָֽה׃ כִּ֣י מִ֤י עָמַד֙ בְּס֣וֹד יְהֹוָ֔ה וְיֵ֖רֶא וְיִשְׁמַ֣ע אֶת־דְּבָר֑וֹ מִי־הִקְשִׁ֥יב (דברי) [דְּבָר֖וֹ] וַיִּשְׁמָֽע׃ הִנֵּ֣ה׀ סַעֲרַ֣ת יְהֹוָ֗ה חֵמָה֙ יָֽצְאָ֔ה וְסַ֖עַר מִתְחוֹלֵ֑ל עַ֛ל רֹ֥אשׁ רְשָׁעִ֖ים יָחֽוּל׃ לֹ֤א יָשׁוּב֙ אַף־יְהֹוָ֔ה עַד־עֲשֹׂת֥וֹ וְעַד־הֲקִימ֖וֹ מְזִמּ֣וֹת לִבּ֑וֹ בְּאַֽחֲרִית֙ הַיָּמִ֔ים תִּתְבּ֥וֹנְנוּ בָ֖הּ בִּינָֽה׃ לֹא־שָׁלַ֥חְתִּי אֶת־הַנְּבִאִ֖ים וְהֵ֣ם רָ֑צוּ לֹא־דִבַּ֥רְתִּי אֲלֵיהֶ֖ם וְהֵ֥ם נִבָּֽאוּ׃ וְאִם־עָמְד֖וּ בְּסוֹדִ֑י וְיַשְׁמִ֤עוּ דְבָרַי֙ אֶת־עַמִּ֔י וִֽישִׁבוּם֙ מִדַּרְכָּ֣ם הָרָ֔ע וּמֵרֹ֖עַ מַעַלְלֵיהֶֽם׃ הַאֱלֹהֵ֧י מִקָּרֹ֛ב אָ֖נִי נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וְלֹ֥א אֱלֹהֵ֖י מֵרָחֹֽק׃ אִם־יִסָּתֵ֨ר אִ֧ישׁ בַּמִּסְתָּרִ֛ים וַאֲנִ֥י לֹֽא־אֶרְאֶ֖נּוּ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה הֲל֨וֹא אֶת־הַשָּׁמַ֧יִם וְאֶת־הָאָ֛רֶץ אֲנִ֥י מָלֵ֖א נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ שָׁמַ֗עְתִּי אֵ֤ת אֲשֶׁר־אָֽמְרוּ֙ הַנְּבִאִ֔ים הַֽנִּבְּאִ֥ים בִּשְׁמִ֛י שֶׁ֖קֶר לֵאמֹ֑ר חָלַ֖מְתִּי חָלָֽמְתִּי׃ עַד־מָתַ֗י הֲיֵ֛שׁ בְּלֵ֥ב הַנְּבִאִ֖ים נִבְּאֵ֣י הַשָּׁ֑קֶר וּנְבִיאֵ֖י תַּרְמִ֥ת לִבָּֽם׃ הַחֹשְׁבִ֗ים לְהַשְׁכִּ֤יחַ אֶת־עַמִּי֙ שְׁמִ֔י בַּחֲל֣וֹמֹתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יְסַפְּר֖וּ אִ֣ישׁ לְרֵעֵ֑הוּ כַּאֲשֶׁ֨ר שָׁכְח֧וּ אֲבוֹתָ֛ם אֶת־שְׁמִ֖י בַּבָּֽעַל׃ הַנָּבִ֞יא אֲשֶׁר־אִתּ֤וֹ חֲלוֹם֙ יְסַפֵּ֣ר חֲל֔וֹם וַאֲשֶׁ֤ר דְּבָרִי֙ אִתּ֔וֹ יְדַבֵּ֥ר דְּבָרִ֖י אֱמֶ֑ת מַה־לַתֶּ֥בֶן אֶת־הַבָּ֖ר נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ הֲל֨וֹא כֹ֧ה דְבָרִ֛י כָּאֵ֖שׁ נְאֻם־יְהֹוָ֑ה וּכְפַטִּ֖ישׁ יְפֹ֥צֵֽץ סָֽלַע׃ לָכֵ֛ן הִנְנִ֥י עַל־הַנְּבִאִ֖ים נְאֻם־יְהֹוָ֑ה מְגַנְּבֵ֣י דְבָרַ֔י אִ֖ישׁ מֵאֵ֥ת רֵעֵֽהוּ׃ הִנְנִ֥י עַל־הַנְּבִיאִ֖ם נְאֻם־יְהֹוָ֑ה הַלֹּקְחִ֣ים לְשׁוֹנָ֔ם וַֽיִּנְאֲמ֖וּ נְאֻֽם׃ הִ֠נְנִ֠י עַֽל־נִבְּאֵ֞י חֲלֹמ֥וֹת שֶׁ֙קֶר֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וַֽיְסַפְּרוּם֙ וַיַּתְע֣וּ אֶת־עַמִּ֔י בְּשִׁקְרֵיהֶ֖ם וּבְפַחֲזוּתָ֑ם וְאָנֹכִ֨י לֹֽא־שְׁלַחְתִּ֜ים וְלֹ֣א צִוִּיתִ֗ים וְהוֹעֵ֛יל לֹא־יוֹעִ֥ילוּ לָעָם־הַזֶּ֖ה נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ וְכִֽי־יִשְׁאָלְךָ֩ הָעָ֨ם הַזֶּ֜ה אֽוֹ־הַנָּבִ֤יא אֽוֹ־כֹהֵן֙ לֵאמֹ֔ר מַה־מַּשָּׂ֖א יְהֹוָ֑ה וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ אֶת־מַה־מַּשָּׂ֔א וְנָטַשְׁתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם נְאֻם־יְהֹוָֽה׃ וְהַנָּבִ֤יא וְהַכֹּהֵן֙ וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יֹאמַ֖ר מַשָּׂ֣א יְהֹוָ֑ה וּפָקַדְתִּ֛י עַל־הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא וְעַל־בֵּיתֽוֹ׃ כֹּ֥ה תֹאמְר֛וּ אִ֥ישׁ עַל־רֵעֵ֖הוּ וְאִ֣ישׁ אֶל־אָחִ֑יו מֶה־עָנָ֣ה יְהֹוָ֔ה וּמַה־דִּבֶּ֖ר יְהֹוָֽה׃ וּמַשָּׂ֥א יְהֹוָ֖ה לֹ֣א תִזְכְּרוּ־ע֑וֹד כִּ֣י הַמַּשָּׂ֗א יִֽהְיֶה֙ לְאִ֣ישׁ דְּבָר֔וֹ וַהֲפַכְתֶּ֗ם אֶת־דִּבְרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים חַיִּ֔ים יְהֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵֽינוּ׃ כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־הַנָּבִ֑יא מֶה־עָנָ֣ךְ יְהֹוָ֔ה וּמַה־דִּבֶּ֖ר יְהֹוָֽה׃ וְאִם־מַשָּׂ֣א יְהֹוָה֮ תֹּאמֵ֒רוּ֒ לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה יַ֧עַן אֲמׇרְכֶ֛ם אֶת־הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה מַשָּׂ֣א יְהֹוָ֑ה וָאֶשְׁלַ֤ח אֲלֵיכֶם֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאמְר֖וּ מַשָּׂ֥א יְהֹוָֽה׃ לָכֵ֣ן הִנְנִ֔י וְנָשִׁ֥יתִי אֶתְכֶ֖ם נָשֹׁ֑א וְנָטַשְׁתִּ֣י אֶתְכֶ֗ם וְאֶת־הָעִיר֙ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧תִּי לָכֶ֛ם וְלַאֲבוֹתֵיכֶ֖ם מֵעַ֥ל פָּנָֽי׃ וְנָתַתִּ֥י עֲלֵיכֶ֖ם חֶרְפַּ֣ת עוֹלָ֑ם וּכְלִמּ֣וּת עוֹלָ֔ם אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א תִשָּׁכֵֽחַ׃
פירוש רש”י
23:1: הוֹי רוֹעִים. מַלְכֵי יְהוּדָה: 23:2: לֹא פְקַדְתֶּם אוֹתָם. לֹא נִזְהַרְתֶּם לְשָׁמְרָם: 23:4: וְלֹא יִפָּקֵדוּ. וְלֹא יֶחְסְרוּ, לָשׁוֹן ״וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ״ (במדבר לא:מט): 23:5: וְהִשְׂכִּיל. וְיַצְלִיחַ: 23:6: ה׳ צִדְקֵנוּ. ה׳ מַצְדִּיק אוֹתָנוּ בְּיָמָיו שֶׁל זֶה: 23:9: לַנְּבִיאִים נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי. לְדִבְרֵי הַנְּבִיאִים, הָאוֹמְרִים שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם, נִשְׁבַּר לִבִּי. רָחֲפוּ – הוֹלְכִים וְנָעִים, כְּכַנְפֵי צִפּוֹר הַמְרַחֵף עַל קִנּוֹ; טְרַנְבְּלִיר״ט בְּלַעַז: | מִפְּנֵי ה׳. שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵעַ מִמֶּנּוּ גְּזֵרָה רָעָה זֹאת: 23:10: מִפְּנֵי אָלָה. שְׁבוּעַת שֶׁקֶר: | אָבְלָה. חֲרֵבָה: | מְרוּצָתָם. קוֹרְשָׁ״א בְּלַעַ״ז, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם לְשׁוֹן רָצוֹן: | לֹא כֵן. לֹא בַדִּין: 23:11: גַּם נָבִיא גַּם כֹּהֵן. אֲפִילּוּ אֵלּוּ, שֶׁהַכֹּל לְמֵדִין מֵהֶם: | גַּם בְּבֵיתִי מָצָאתִי רָעָתָם. שֶׁהֶעֱמִידוּ דְּמוּת בַּהֵיכָל: 23:12: כַּחֲלַקְלַקּוֹת. אֶרֶץ חֲלָקָה, שֶׁהָרֶגֶל מַחְלֶקֶת בָּהּ וְהָאָדָם נוֹפֵל: | כַּחֲלַקְלַקּוֹת בָּאֲפֵלָה. כִּשָּׁלוֹן עַל כִּשָּׁלוֹן: חֲלַקְלַקּוֹת בָּאוֹר יֵשׁ כִּשָּׁלוֹן, אֲפֵלָה בְּלֹא חֲלַקְלַקּוֹת יֵשׁ כִּשָּׁלוֹן: 23:13: וּבִנְבִיאֵי שֹׁמְרוֹן רָאִיתִי תִפְלָה. קֹדֶם שֶׁגָּלוּ: 23:14: וּבִנְבִיאֵי יְרוּשָׁלִַם. אֲנִי רוֹאֶה עַתָּה שַׁעֲרוּרָה, דָּבָר מְגֻנֶּה: | וְחִזְּקוּ יְדֵי מְרֵעִים. אוֹמְרִים לָרְשָׁעִים: שָׁלוֹם יִהְיֶה לָכֶם: | לְבִלְתִּי שָׁבוּ. שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ הַמְּרֵעִים אִישׁ מֵרָעָתוֹ: 23:17: וְכֹל הוֹלֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ וְגוֹ׳. וּלְכָל הוֹלֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ וְגוֹ׳: 23:18: מִי עָמַד בְּסוֹד ה׳. וְיִשְׁמַע אֶת הַנִּגְזָר מִלְּפָנָיו? אוֹתוֹ שֶׁהִקְשִׁיב דְּבַר תּוֹרָתוֹ וְיִשְׁמַע לְמִצְוֹתָיו, וְלֹא הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה! שְׁמִיעָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבַּמִּקְרָא זֶה – שְׁמִיעָה מַמָּשׁ; שְׁמִיעָה הָאַחֲרוֹנָה – קַבָּלָה: 23:19: מִתְחוֹלֵל. מִשְׁתַּכֵּן, מְחַזֵּר לִשְׁכּוֹן; וְעַל רֹאשׁ רְשָׁעִים יִשְׁכּוֹן: 23:20: מְזִמּוֹת. לְשׁוֹן מַחֲשָׁבָה: 23:22: וְאִם עָמְדוּ בְּסוֹדִי וְיַשְׁמִיעוּ דְבָרַי וגו׳. הָיָה לָהֶם לְהַשְׁמִיעַ דְּבָרַי וְתוֹרָתִי אֶת עַמִּי, וְלֹא לְהַטְעוֹתָם בָּהּ מֵעָלַי: 23:23: הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב. שֶׁאֵינִי רוֹאֶה אֶלָּא בְּסָמוּךְ לִי, וְאֵין בִּי כֹּחַ לִשְׁפּוֹט אֶת הַתַּחְתּוֹנִים שֶׁהֵם רְחוֹקִים מִמֶּנִּי, וְאֵינִי יוֹדֵעַ בְּמַעֲשֵׂיהֶם?! 23:24: אִם יִסָּתֵר אִישׁ. זֶהוּ כֶּפֶל תְּמִיהָה הַאֱלֹהֵי מִקָּרֹב, כְּדֶרֶךְ כָּל תְּמִיהוֹת הַכְּפוּלוֹת: 23:26: עַד מָתַי. יִנָּבְאוּ שֶׁקֶר? וְכִי יֵשׁ בְּלִבָּם שֶׁל הַנְּבִיאִים הַלָּלוּ, הַנִּבְּאִים שָׁקֶר, לְקַיֵּם מַחְשְׁבוֹתָם שֶׁהֵם חוֹשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ אֶת עַמִּי שְׁמִי וְגוֹ׳?! | תַּרְמִית. לְשׁוֹן מִרְמָה: 23:28: יְסַפֵּר חֲלוֹם. יְסַפְּרֶנּוּ לְשׁוֹן הֲבַאי כִּשְׁאָר חֲלוֹמוֹת, וְלֹא יְחַזְּקֶנּוּ בְּדִבְרֵי נְבוּאָה: | מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר. מַה עִנְיַן שֶׁקֶר אֵצֶל אֱמֶת? | אֶת הַבָּר. עִם הַבָּר: 23:29: הֲלֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ. לֹא הָיָה לָהֶם לִטְעוֹת וּלְדַמּוֹת חֲלוֹמוֹת לוֹמַר שֶׁהֵם נְבוּאָה, כִּי דְּבַר נְבוּאָה כְּשֶׁבָּאָה בְּפִי הַנָּבִיא בִּגְבוּרָה הִיא בָאָה בּוֹ כְּאֵשׁ בּוֹעֶרֶת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״וַתְּהִי בְלִבִּי כְּאֵשׁ בֹּעֶרֶת״ (ירמיה כ:ט), וְאוֹמֵר ״וְיַד ה׳ עָלַי חֲזָקָה״ (יחזקאל ג:יד): | וּכְפַטִּישׁ. פִּי״ק בְּלַעַ״ז, וְיֵשׁ אוֹמֵר מַרְטִיי״ל בְּלַעַ״ז: 23:30: מְגַנְּבֵי דְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ. אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ יֵשׁ לָהֶם מְרַגְּלִים אֵצֶל נְבִיאֵי הָאֱמֶת, וְשׁוֹמְעִין סִגְנוֹן שֶׁלָּהֶם שֶׁהֵם מִתְנַבְּאִים בּוֹ, וְאוֹמְרִין נְבוּאַת שֶׁקֶר בְּאוֹתוֹ לָשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר: שָׁמַע אֶת יִרְמְיָה מִתְנַבֵּא בַּשּׁוּק הָעֶלְיוֹן ״הִנְנִי שׁוֹבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם״ (ירמיה מט:לה), וְהוּא נִיבָּא בַּשּׁוּק הַתַּחְתּוֹן ״שָׁבַרְתִּי אֶת עוֹל מֶלֶךְ בָּבֶל״ (ירמיה כח:ב), כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּסַנְהֶדְרִין (פט.): 23:31: הַלּוֹקְחִים לְשׁוֹנָם. הַמְּלַמְּדִים לְשׁוֹנָם לוֹמַר שִׁקְרֵיהֶם בְּלָשׁוֹן נְאֻם ה׳, כִּנְבִיאֵי הָאֱמֶת, לְמַעַן יַאֲמִינוּ בָם: 23:32: וּבְפַחֲזוּתָם. לְשׁוֹן תִּמָּהוֹן, אִישְׁטוֹרְדִיזוֹ״ן בְּלַעַ״ז: 23:33: מַה מַשָּׂא ה׳. לְשׁוֹן שְׂחוֹק, לְפִי שֶׁנְּבוּאָתוֹ לָהֶם לְמַשָּׂא: | וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת מַה מַשָּׂא וְנָטַשְׁתִּי וגו׳. אוֹמְרִים לָכֶם מָה הַמַּשָּׂא, אַתֶּם לְמַשָּׂא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהוּא אָמַר שֶׁיִּטּוֹשׁ וְיַשְׁלִיךְ אֶתְכֶם מֵעַל זְרוֹעוֹתָיו מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ (איכה ב:א), כָּךְ שָׁמַעְתִּי: | וְנָטַשְׁתִּי. וְעָזַבְתִּי: 23:36: כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם מְהַפְּכִין אֶת הַמַּשָּׂא לִגְנַאי, מַשָּׂא דְּבַר ה׳ לְאִישׁ דְּבָרוֹ וּלְאִישׁ עֲצָתוֹ הוּא מְגַלֵּהוּ (ישעיהו מ:יג), וְאַתֶּם מְהַפְּכִין אוֹתוֹ לִלְשׁוֹן מַשָּׂאוֹי. זוֹ לֹא שָׁמַעְתִּי כֵּן, וְהִיא עִקָּר; אֲבָל כָּךְ שָׁמַעְתִּי: כִּי הַמַּשָּׂאוֹי יִהְיֶה מַשָּׂאוֹי שֶׁל פֻּרְעָנוּת לְמִי שֶׁאוֹמְרוֹ, הַשּׁוֹאֵל מַה מַּשָּׂא. עִנְיָן אַחֵר: מַשָּׂא ה׳. לְשׁוֹן נְבוּאָה הוּא; וְהָיָה הַנָּבִיא הַשֶּׁקֶר שׁוֹאֵל לַנָּבִיא הָאֱמֶת לֵאמֹר לוֹ אֶת דְּבַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלָשׁוֹן שֶׁבָּא הַסִּיגְנוֹן אֵלָיו, וְהַסִּיגְנוֹן לֹא הָיָה מְפָרֵשׁ הַדִּבּוּר כָּל כָּךְ, וְהָיָה נְבִיא הַשֶּׁקֶר מְהַפֵּךְ אֶת הַפֵּרוּשׁ לְצַד אַחֵר, וְהָיָה מְדַבֵּר בְּדוּגְמַת נְבִיא הָאֱמֶת כְּדֵי שֶׁיַּאֲמִינוּ בּוֹ; וְכֵן עָשָׂה חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר. לָכֵן הוּא אוֹמֵר: אַל תִּשְׁאֲלוּ מַשָּׂא ה׳ – אֶת לְשׁוֹן הַסִּיגְנוֹן, אֶלָּא מַה דִּבֵּר וּמַה עָנָה – אֶת פֵּרוּשׁ הַדָּבָר; שַׁאֲלוּ לַנָּבִיא הָאֱמֶת לֵאמֹר לָהֶם מַה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר וּלְהֵיכָן נוֹטִין אֶת דְּבָרָיו: | כִּי הַמַּשָּׂא יִהְיֶה לְאִישׁ דְּבָרוֹ. סִיגְנוֹן סְתָם; הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲמָרוֹ סְתָם לְאִישׁ עֲצָתוֹ, שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּד לְהוֹפְכוֹ, וְאַתֶּם שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ כְּדֵי לְהוֹפְכוֹ. וַהֲפַכְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְזֶהוּ שֶׁאָמַר לְמַעְלָה מִגַּנְּבֵי דְבָרַי אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, גַּם זֶה לָשׁוֹן מְיֻתָּר: 23:37: כֹּה תֹאמַר אֶל הַנָּבִיא. כְּשֶׁאַתֶּם בָּאִים לִשְׁאֹל דְּבָרַי מֵאֵת הַנָּבִיא: 23:39: וְנָשִׁיתִי. לְשׁוֹן ״גִּיד הַנָּשֶׁה״ (בראשית לב:לג), וְלָשׁוֹן ״נָשְׁתָה גְבוּרָתָם״ (ירמיה נא:ל); קוֹפֵץ וּמְטַלְטֵל מִמָּקוֹם לְמָקוֹם:
פירוש רד”ק
23:1: הוי רועים. אמר על מלכי יהודה הרעים אמר להם הוי אתם מאבדים ומפיצים את צאן מרעיתי כלומר שאני הייתי רועה אותם כשהיו שומעים לקולי ואחר שהייתם אתם רועים אותם נהגתם אותם בדרך רעה ואבדתם והפיצותם אותם בגלות: 23:2: לכן, ולא פקדתם אותם. ולא השגחתם עליהם אנה הם ומה הם עושים אם טוב ואם רע והיה לכם לדעת כי בעון הוא שהם נדחים וגולים ובעונש שלא פקדתם אותם הנני פוקד עליכם את רוע מעלליכם: 23:3: ואני אקבץ. אם על גלות בבל אמר יהיה פירש ולא ייראו עוד זמן רב או יהיה כמשמעו לעולם והוא אומר על קבוץ זה הגלות כמו הפרשה הבאה אחריו והוא הנכון: 23:4: והקימותי, ורעום. ירעו אותם כמו הרועה הטוב: | ולא יפקדו. לא יחסרו כמו ולא נפקד ממנו איש: 23:5: הנה ימים באים, צמח צדיק. זהו המשיח וקראו צמח שיהיה צאתו בעולם כצאת צמח השדה שהיא רבבה כן בהיות צדיק יהיו עמו צדיקים רוב העולם כמו שאמר יפרח בימיו צדיק ואמר והוכיח עמים רבים: | ומלך מלך. אמר הכפל לחזק הפעולה כי בזכור הפעולה השם נזכר עמה ובזכור אחריה השם הוא לחזק כמו למען בצוע בצע ממטיר עליו מטר כל בוגדי בגד וכן ומלך מלך כי באמרו ומלך ידענו שהוא מלך ובהוסיפו מלך הוא לחזק המלכות שתהיה מלכותו בכל הארץ לא בישראל לבד כמו שאמר עליו ומשלו מים ועד ים ומנהר עד אפסי ארץ: | והשכיל. הצליח וכת”י ויצלח וכן ויהי דוד בכל דרכיו משכיל ואחרים זולתו: 23:6: בימיו. וזה שמו אשר יקראו ה’ צדקנו: | יקראו. ישראל יקרא המשיח בזה השם: | ה’ צדקנו. לפי שבימיו יהיה צדק ה’ לנו קיום תמיד לא יסור וזו הקריאה על דרך הקריאה שקרא משה רבינו עליו השלום למזבח ה’ נסי וקרא יעקב למזבח אל אלהי ישראל כל אחד לפי ענינו הנמצא בו וכן ושם העיר מיום ה’ שמה ויונתן תרגם דיהוויין קרן ליה וגומר כבעמוד: 23:7: לכן. אלה שני הפסוקים נאמרו למעלה אלא שיש ביניהם שנוי מעט בקצת המלות כי כן דרך המקרא לכפול מלין או פסוקים במלות שונות והענין אחד והכפל בכל מקום לחזק הענין וכבר פירשנו אלו הפסוקים למעלה במקומם: 23:9: לנביאים. בעבור נביאי השקר שהם מטעים ישראל כי לולי הם שהם אומרים שהם נביאים ודבר ה’ אתם היו ישראל שבים בתשובה בתוכחות נביאי האמת אבל הם מטעים אותם ואומרים להם עשו איש כתאות לבו כי דבר ה’ לנו שלא תבא עליכם רעה: | רחפו. התנודדו וכן מן הכבד מרחפת על פני המים: | וכגבר עברו יין. עבר עליו היין כלומר שגבר עליו ונשתכר ואינו יודע מה יעשה כן הייתי מפני ה’ שהוא מחולל על ידי הנביאים האלה: | ומפני דברי קדשו. שהם מחוללים על פיהם שהם אומרים כי דברי ה’ הם מה שהם אומרים: 23:10: כי מנאפים. איך יוכלו ליפות מהם מעשיהם והנה מנאפים מלאה הארץ ועוד כי מפני אלה אבלה הארץ ומפני שבועות שקר נשחתה הארץ אלו שתי הרעות הם ברוב אנשי הארץ ואיך יוכלו נביאי השקר להטעותם כי לא תבוא עליהם רעה והנה הם רואים בעיניהם כי רוב ארץ ישראל נשחתה מפני רוב מעשיהם הרעים: | נאות מדבר. מקום מרעה הבהמות: | ותהי מרוצתם רעה. זריזותם ומרוצתם הם לרעה כי לא ירוצו לדבר מצוה ולעבודת האל אלא לרעה: | וגבורתם לא כן. וכן גבורתם אינה לדבר אמת: | כן. פירושו אמת כמו כן בנות צלפחד דוברות שהיה להם להתגבר על נביאי השקר ולמנעם מלספר חלומותם ודברי שקריהם והם מתגברים על נביאי האמת ואומרים להם שלא יתנבאו בשם ה’ כמו שאמרו לירמיהו לא תתנבא בשם ה’ ולא תמות בידינו ויונתן תרגם מרוצתם ענין רצון וכן תרגם ועל דמסגן ברעות נפשהון בישתא תיתי עליהון וגבריהון לא יצלחון: 23:11: כי גם נביא גם כהן חנפו. בצרי בגזרת פעל ופי’ נביא וכהן כתרגומו ארי אף ספר אף כהן ר”ל ספר מזהיר העם כי נבואה ענין דבור ויש מהם דבור רוח הקדש ויש מהם דבור דברי שקר כדברי נביאי השקר וכן מזהיר העם מדבר להם לפי דעתו דברים להזהירם וכהן הוא מכהני הלוים כמו שאמר גם בביתי מצאתי רעתם: | חנפו. ענין רשע ומשוא פנים ות”י גניבו ארחתהון: | גם בביתי. כי גם בבית המקדש היו עובדים ומזבחים לאלהים אחרים: 23:12: לכן יהיה, כחלקלקות באפלה. כמו דרכים חלקלקות שתמעד רגל ההולך בהם כל שכן כשתהיה אפלה שלא יראה אנה יסמוך ואנה ילך: | ידחו ונפלו בה. כאילו ידחה אותם דוחה מאחריהם כי על כל פנים יפלו בה ולרוב מהירות הנפילה זכר בה שלש סבות חלקות הדרך והאפלה והדחיה. ידחו מלעיל שלא כמנהג נחי הלמ”ד: 23:13: ובנביאי שומרון, תפלה. כמו נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא נתן תפלה ענין דבר גרוע שאין לו טעם: | הנבאו בבעל. כי אחאב עבד הבעל וקמו נביאי שקר רבים מתנבאים בבעל שהיו ארבע מאות וחמשים איש בימי אחאב שהרג אליהו ואחרי כן קמו אחרים שהרג יהוא והם היו מתעים את ישראל עד שגלו בעונם אבל בירושלם לא קמו נביאי הבעל ולא עבדו לבעל מלכי יהודה כי אם מנשה ואחרי כן שב בתשובה, הנבאו חסר תי”ו התפעל ומשפטו התנבאו: 23:14: ובנביאי ירושלם. לא התנבאו בבעל אבל היתה בהם דרך רעה: | שערורה. פירש רשע ולכלוך: | נאוף. כמו שנאמר בצדקיהו ובאחאב וינאפו את נשי רעיהם: | והלוך בשקר. שהיו אומרים כי דבר ה’ בהם: | וחזקו ידי מרעים. שהיו אומרים להם שלום יהיה לכם לפיכך לא היו שבים מרעתם: | לבלתי שבו. שלא שבו כלומר הם גרמו להם שלא שבו וכן לבלתי הקריב שלא להקריב לבלתי ראו אומר מה שלא ראו: | כסדום. כאנשי סדום: | ויושביה כעמורה. ויושבי ירושלם כאנשי עמורה כלומר הנביאים כעם והעם כנביאים ברשע ובמעשים רעים: 23:15: לכן, מאכיל אותם לענה. אביא עליהם צרה מרה כלענה וכמי ראש והוא סם המות: | חנופה. רשע ונשוא פנים שהם מיפים להם מעשיהם ונושאים פניהם שלא להוכיחם: | לכל הארץ. לכל יושבי ארץ יהודה: 23:16: כה אמר, על דברי הנביאים. כמו אל דברי וכן וילך אלקנה הרמתה על ביתו כמו אל ביתו ונתן הספר על אשר לא ידע ספר כמו אל: | מהבילים. מפתים אתכם בדברי הבל לאמר שלום יהיה לכם כי החזון שהם אומרים מלבם הוא לא מפי ה’: 23:17: אומרים אמור. המקור הוא ברוב קודם הפעל וכאשר יבא אחרי הפעל הוא לחזק הפעולה כמו ויברך ברוך אותם והדומים לו: | וכל הולך בשרירות לבו. כמו ולכל הולך ולמ”ד למנאצי שזכר עומדת במקום שנים: 23:18: כי מי עמד. כי מי מהם שעמד בסוד השם רוצה לומר בסוד הנבואה ואיך יאמרו כי דבר השם אתם: | וירא. פירוש במראה הנבואה: | וישמע. הראשון בשוא הוי”ו והשני בפתח הוי”ו: 23:19: הנה סערת ה’ חמה יצאה. עבר במקום עתיד כדרך הנבואות במקומות רבים כי דבר ה’ בנבואה קיים כאילו נעשה והנבואה הזאת עתידה לימות המשיח כי אז יכלו הרשעים כלם ואמר זה הענין על דבר נביאי השקר הרשעים כי כבר אמר כי יעשה משפט בהם כמו שאמר הנני מאכיל אותם לענה ואמר אע”פ שאין האל עשה משפט ברשעים כלם הנה ימים באים שתצא סערת ה’: | חמה יצאה. בחמה תצא אותה הסערה מלפני האל ותחול על הרשעים עד כלותם: | וסער מתחולל. כפל הענין לחזק הדבר ויונתן תרגם בהפרש מעט ביניהם שתרגם סערה מזופיתא ותרגם וסער מתחולל ועלעול משתגש וענין מתחולל ויחול ענין נפילה וחניה כמו יחולו על ראש יואב: 23:20: לא ישוב, באחרית הימים. זהו בימות המשיח ואז תתבוננו בזאת הנבואה כי עד אותם הימים הרי אתם כאילו אינכם מתבוננים בה לפי שאינכם רואים כליון הרשעים ובאמרו בינה אחר תתבוננו הוא לתוספת באור ולחזק הפעולה כמו קצף ה’ על אבותיכם קצף ויצם דוד צום, למען טבוח טבח והדומים להם ובאמרו תתבוננו ולא אמר יתבוננו רמז לתחיית המתים בימות המשיח: 23:21: לא שלחתי את הנביאים. אלה נביאי השקר אני לא שלחתי אותם: | והם רצו. מהרו לומר לעם דברים אשר בדו מלבם בשמי: 23:22: ואם עמדו בסודי. ואם הוא כמו שהם אומרים שעמדו בסודי ודבר הנבואה באה להם מאתי ישמיעו את דברי אל עמי לא דבר שקר וישיבום מדרכם הרעה לא שיחזיקו ידי מרעים, וי”ו וישמיעו כוי”ו וטמאה שבועים כנדתה ונתתי גשמיכם והדומים להם שהוא לתנאי כלומר אם יהיה זה יהיה זה: 23:23: האלהי מקרוב. כמו אלהים אחרים שנאמר עליהם חדשים מקרוב באו וכי אינני אלהי מרחוק הלא מבריאת עולם ידעוני בני אדם כי אני אלהי עולם ואינני כמו אלהים חדשים אלה אשר לא יראו ולא ישמעו כי אני רואה מעשי בני אדם ושומע דבריהם ואני שומע דברי הנביאים הנבאים בשמי לשקר וי”ת אנא אלהא ברית עלמא וגו’ כבעמוד: 23:24: אם יסתר, אני מלא. כמו וכבוד ה’ מלא את המשכן כלומר שהיה ממלא את המשכן כי נאמר זה על האור שנברא כי אני מלא רוצה לומר אני ממלא כלומר כי בכל מקום אני וזה דרך משל כי הוא יתברך איננו גוף שיהיה ממלא מקום אלא רוצה לומר כי השגחתו בכל מקום בשמים ובארץ ות”י יקרי מלי: 23:25: שמעתי, חלמתי חלמתי. הפעל לחזק הענין והיו אומרים שהוא חלום של נבואה: 23:26: עד מתי היש בלב. רוצה לומר היש לעולם כמו שנאמר עד מתי: | נבאי השקר. מבנין נפעל: | ונביאי תרמית לבם. כמו מרמה כלומר הם נביאים מהתרמית שחושבים בלבם לא שבאה אליהם הנבואה: 23:27: החושבים להשכיח את עמי שמי. כי הם מונעים אותם לשמוע אל נביאי האמת המדברים בשמי כמו שהיו עושים אבותם כשהיו עובדים הבעל שהיו נביאי הבעל מתנבאים להם בבעל ושכחו שמי כן עתה שוכחים שמי בחלומות נביאי השקר וי”ת כמה דשבקו אבהתהון וגומר כבעמוד: 23:28: הנביא. אמר איך תשוו חלום החולם עם הנבואה הבאה בחלום כי החולם יספר חלומו ואם יזדמן שיהיה בו דבר אמת מעט הוא כי החלומות מדמיון המחשבות בהקיץ והמחשבות בעתידות לא יצדיקו רובם וכן אמר וחלומות השוא ידברו: | ואשר דברי אתו ידבר דברי אמת. ידבר דבר שהוא אמת אם יהיה דברי בחלום לנביא ידבר דברי אמת אין בו שקר כלל אם כן דברי החולמים הם כמו התבן והתבן אין בו הנאה כי אם למאכל הבהמות או למלאכה והבר הוא מאכל לבני אדם אם כן איך ישוו ביניהם מה לתבן את הבר ואמר בחלום יספר ובנבואה ידבר כי מספר החלום אין דבריו אלא ספור דברים שראה בחלומו כמו שיספר דברים ששמע אין לשכל בהם חלק כי אם בכח המדמה אבל דברי חלום הנבואה נאמר עליהם ידבר כי הם בכח הדברי רוצה לומר השכלי עם כח המדמה ויונתן תירגם הא כמה דפריש בין תבנא לעבורא כן פריש בין רשיעיא לצדיקיא ורז”ל אמרו וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום אמר רבי יוחנן כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים: 23:29: הלא כה דברי. דברי החולמים הם בטלים כמו שתראו כי הם אומרים שלום שלום ואין שלום אבל דברי הוא כאש שתצא ותשרף את אשר תמצא וכן הוא כפטיש יפוצץ סלע לא יעמוד דבר לפני דברי לבטלו כי את אשר דברתי אעשה ולא יפול דבר: 23:30: לכן הנני על הנביאים. כלומר הנני עליהם לכלותם וכן ת”י הא אנא שלח רוגזי וכן תירגם כל אלה הנני אשר בפרשה ואמר שלשה פעמים הנני כי שלשה חלקים היו נביאי השקר באותו הזמן היו בהם נביאים שהיו שומעים דברי נביאי האמת בנבואות אומות העולם כמו שהתנבא ירמיהו על האומות והיו הולכים לעם ואומרים להם כה אמר השם לעמון ועניין הנבואה כמו שאמר ירמיהו בביתו לתלמידיו כדי שיאמינו העם להם באמרם להם בשם ה’ שלום יהיה לכם ועל אלה אמר מגנבי דברי איש מאת רעהו ועל זה אמרו רז”ל המתנבא מה שלא נאמר לו הא לחברו נאמר כגון חנניה בן עזור דקאי ירמיה בשוק העליון ואמר כה אמר ה’ צבאות הנני שובר את קשת עילם ראשית גבורתם נשא חנניה קל וחומר בעצמו ומה עילם שלא בא אלא לעזור את כשדים אמר הקדוש ברוך הוא הנני שובר את קשת עילם כשדים עצמן על אחת כמה וכמה אתא איהו לשוק התחתון ואמר כה אמר ה’ אלהי ישראל לאמר שברתי את עול מלך בבל והקשו על זה ואמרו האי לחברו לא נאמר כיון דאתיהיב קל וחומר כמאן דאתמר ליה דמי והחלק השני היו בהם נביאים שהיו בעלי לשון צח ומתק שפתים ועליהם נאמר הלוקחים לשונם וינאמו נאם היו אומרים לעם דברי שלום בשם ה’ והיו מראים פניהם במתק דבריהם כדי שישמעו להם ועל זה אמרו רז”ל המתנבא מה שלא שמע והחלק השלישי נביאי חלומות שקר שהיו אומרים כי חלומותיהם נבואה והיו אומרים אותה לעם בשם ה’: 23:31: הנני, הלוקחים לשונם. המחליקים לשונם, וכן הטתו ברוב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו כמו שאמר במתק שפתים תדיחנו: 23:32: הנני על נבאי. מבנין נפעל: | ובפחזותם. ובקלותם כלומר בקלות דעתם וכן אנשים רקים ופוחזים: 23:33: וכי ישאלך. האל יתברך שהוא חוקר לב ובוחן כליות ידע את לבבם כי כשהיו אומרים משא ה’ היה דעתם וכונתם ענין כבדות ומשא כמו תחת משאו לפיכך אמר לירמיהו הנביא שיזהירם שלא ישאלו דבר ה’ בלשון משא: | או הנביא. נביאי שקר, ויונתן תירגם ספר וכבר פירשנוהו: | או כהן. מכהני הלוים: | את מה משא. תאמר להם את שאלתם ששואלים מה משא ומה תאמר ונטשתי אתכם זו תהיה תשובת שאלתם ותירגם יונתן ותימר להון כדין נבואתא וארטוש יתכון: 23:34: והנביא. מבואר הוא: 23:35: כה, איש על רעהו. כמו אל רעהו וכן וילך אלקנה הרמתה על ביתו כמו אל ביתו: | מה ענה ה’. כמו מה דבר וכן וענית ואמרת ויען איוב הראשון: 23:36: ומשא ה’, כי המשא יהיה לאיש דברו. לכל איש מהם יהיה המשא דברו כלומר בדברו לבד יאמר משא שמשמע נבואה אך בלבו הוא לשון כבדות וזהו שאמר והפכתם את דברי אלהים חיים כלומר בלבבכם תהפכו אותם מנבואה לכבדות: | ה’ צבאות. כי הוא אדון צבאות מעלה וצבאות מטה ובידו להביא עליכם מה שדבר: | אלהינו. כלומר אלהינו הוא ולא אלהיכם שאין אתם מאמינים בו ואדוני אבי ז”ל פירש כי דברו של אדם הוא נשיאות שפתיו כמו שאמר ובל אשא את שמותם על שפתי כלומר וכראוי נקראת הנבואה משא שהיא נשאת בפי הנביא אלא שאתם הופכים דברי אלהים חיים ותחשבו משא ענין כבדות: 23:37: כה. מבואר הוא: 23:38: ואם. מבואר הוא: 23:39: לכן הנני ונשיתי אתכם נשא. מה שאמר בזה הענין בכל דבר ודבר הנני מורה על מהירות הפורענות עליהם כלומר הנני מוכן ומזומן להביא עליכם רעה. ונשיתי ושכחתי וכבר כתבנו כי בבא המקור אחרון הוא לחזק הפעולה ר”ל כמו שאתם שוכחים דברי ואותותי שעשיתי על ידי נביאי ועתה אתם מואסים נבואתי ומבזים אותה אני גם כן אשכח אתכם אף על פי שקניתי אתכם וכרתי ברית אתכם כי אתם בטלתם הברית תחלה: | ונטשתי אתכם. אעזוב אתכם ואת העיר שאסלק שכינתי ממנה ובאמרו מעל פני טעמו למלת אתכם ר”ל כי בעזבי אתכם תגלו מעל פני כמו שאמר שלח מעל פני ויצאו וי”ת וארטיש יתכון מרטש וארחק יתכון וית קרתא דיהבית לכון ולאבהתכון מקביל מימרי ויש לפרש ונטשתי כמו ונתשתי בתי”ו והוא הנכון כי התי”ו והטי”ת ממוצא אחד הן ויבאו בענין אחד וכן טעה בטי”ת ותעה בתי”ו ענין אחד הוא וכן אם ינתשו מים זרים בתי”ו כמו ינטשו בטי”ת: 23:40: ונתתי, וכלימות. שם בשורק הוי”ו ודגש המ”ם:
פירוש מלבי”ם
23:1: הוי רועים, אחר שספר מה שנעשה ליהויקים ויהויכין, יקונן על הרועים האלה שהפיצו את הצאן מאבדים, ע”י מלחמה, ומפיצים אותם בגלות: 23:2: אתם הפיצותם את צאני שעל ידכם נפוצו איש מאחיו, ותדיחום ממקומם ללכת בגולה, ולא פקדתם אותם שלא יחסרו ע”י חיות רעות, ר”ל ע”י נחלקו לכתות ואח”כ יצאו לגולה, ונהרגו במלחמות, הנני פוקד עליכם לכן הענשתי אתכם ע”י רוע מעלליכם: 23:3: ואני אקבץ, הפך מה שהפיצותם אותם, והשיבותי אתהן על נויהן הפך מ”ש ותדיחום, ופרו ורבו הפך מ”ש ולא פקדתם אותם: 23:4: והקימותי עליהם רועים בבית שני, שלא היו מלכים רק רועים, ולא ייראו עוד וגם לא יחתו שחתת קטן מיראה, ולא יפקדו שלא יחסר מנינם: 23:5: הנה ימים באים יען אמר שני יעודים שנתקיימו בבית שני, שהוא חזרת העם וחזרת הרועים (נגד הרועים) אומר כי עוד יבוא עת שיתקיימו יעודים האלה בתכלית האושר וההצלחה, כי ימים באים ואז לא יקרא בשם רועה רק והקימותי לדוד צמח צדיק, שיצמח חוטר משרשו כמ”ש ויצא חוטר מגזע ישי, וז”ש צמח, ויהיה ע”פ צדקתו כמ”ש והיה צדק אזור מתניו, וז”ש צדיק, ומלך מלך לא יהיה רועה רק מלך גדול, והשכיל כמ”ש הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, ועשה משפט וצדקה בכל הארץ, כמ”ש לא ישא גוי אל גוי חרב: 23:6: בימיו, (ונגד העם) אומר, שבימי המשיח תושע יהודה, כי בימי בית שני לא נושעו כי היו תחת מלכי פרס יון ורומי, וישראל שהם עשרת השבטים ישכן לבטח, כי בימי בית שני לא שבו העשרת השבטים, ושמו אשר יקראו לישראל יקרא אז בשם ה’ צדקנו, שצדקנו הוא ה’ כמו אלהי צדקי, שצדקי יהיה מה’, וכמו שהוא קיים כן יהיה ישראל צדיק ונושע בה’, ונבואה זאת נכפלה לקמן (ל”ג ט”ו) ושם יש שנוים, אצמיח לדוד צמח צדקה, ולא נזכר ומלך מלך והשכיל, ושם כתוב בימים ההם תושע יהודה וירושלים תשכן לבטח וזה אשר יקרא לה ה’ צדקנו, כי יש שני אופנים אל הגאולה זכו אחישנה לא זכו בעתה, ואמרו עוד זכו וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה, לא זכו עני ורוכב על החמור, ופה מדבר על הצד שיזכו ועז”א והקימותי לדוד צמח צדיק שיהיה צדיק מצד הזכות, ושם מדבר על הצד שלא יזכו לכן אמר שם בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה, שהצדקה העליונה לא תשקיף על מעשה הצדק והזכות רק תעשה מצד החסד ומצד אתערותא דלעילא כמ”ש בפי’ ישעיה (סי’ נ”ט) ולכן לא אמר והקימותי לדוד רק אצמיח לדוד, כי יהיה צמח חדש, משא”כ בצד הזכות אמר והקמותי, כי כבר יהיה הצמח מעצמו בזכות מעשיו רק ה’ יקימהו ממפלתו, והוסיף שם בימים ההם ובעת ההיא כי אם לא יזכו צריך להמתין על העת המיועד, משא”כ בכאן לא אמר בעת ההיא כי זכו אחישנה, ולכן לא אמר שם ומלך מלך והשכיל, כי אם לא יזכו לא ימלוך תיכף כי יהיה עני ורוכב על החמור, ולכן לא אמר שם וישראל ישכן לבטח, כי אם לא יזכו לא יתקבצו השבטים תיכף רק שבט יהודה לבדו וירושלים יושעו, והקיבוץ יתאחר עד תבנה ירושלים תחלה, ולא אמר שם וזה שמה, כי לא יהיה לה שם זה מכבר כי לא זכו, רק כן יקרא לירושלים מעתה, (שמש”ש אשר יקרא לה ר”ל לירושלים) אבל פה שמדבר מצד הזכות אמר וזה שמו כי כבר יקנה שם זה מכבר ע”פ זכות: 23:7: (ז-ח) לכן הנה ימים באים, שנס של גאולה האחרונה יגדל יותר מנסי יציאת מצרים, וכבר פירשתי פסוקים אלה (למעלה ט”ז י”ד) עיי”ש, אשר העלה שעורו אשר העלה מארץ צפון ואשר הביא מכל הארצות, כי בבל עמוקה מכולם, אשר הביא את זרע בית ישראל, כי ממצרים הוציא את בני ישראל בעצמם ולעתיד יביא את זרעם שהוא זרע בית ישראל: 23:9: לנביאים, ר”ל נבואה זאת נבא על נביאי השקר, שאחר שנבא על הרועים ינבא על הנביאים ששניהם התעו את הצאן, נשבר לבי בקרבי מפני הפורענות שאני רואה, וגם עצמותי נתפרדו מקשורם, מרוב החרדה הייתי כאיש שכור בעת הנבואה כאילו שתה יין החמה, ואחר הנבואה הייתי כגבר עברו יין שעבר בגופו יין כבר, שהוא מבולבל גם אח”ז, ומפרש הייתי כשכור מפני ה’ בעת שראה את ה’ ושמע נבואתו, והייתי כגבר עברו יין מפני דברי קדשו, מפני הדבור ששמעתי כבר: 23:10: כי, ר”ל שבנבואה ראיתי, א. את חטאתיהם, שהארץ מלאה מנאפים, ב. את פורענותם, כי מפני אלה אבלה הארץ, ותהי, כמו שהם רצים לעשות רעה, כן גם גבורתם לא כן, לא יוכלו להתגבר נגד האויב: 23:11: כי, ואין מי שיורם הדרך הטוב, לא הנביא ע”פ הנבואה, ולא הכהן ע”פ התורה, כי גם נביא גם כהן חנפו, ולא שהם עצמם יפחדו מה’ השוכן אתם בבית הנבחר כי גם בביתי מצאתי רעתם: 23:12: לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה, כי ההולך בדרך חלק ביום יוכל להשמר מליפול, אבל אם ילך באפלה אז ידחו ונפלו בה בהחלקלקות, כן אם היה הנביא והכהן מראים להם הדרך היו נשמרים, אבל הם לא האירו אור ונשארו באפלה מנודח, ומפרש שידחו ונפלו בדרכם הרע כי אביא עליהם רעה, כי נתמלאה סאתם: 23:13: ובנביאי שמרון וכו’ ובנביאי ירושלים וכו’, אומר שראה כי נביאי ירושלים גרועים מנביאי שומרון, כי בנביאי שומרון ראיתי תפלה שהם לא חטאו בזדון ובמרמה רק מפני שלא היה בהם טעם ודעת ותעו בבעל שחשבו שהבעל מנבא אותם ושיש בו ממש וע”כ הנבאו בבעל ובזה התעו את ישראל, אבל ובנביאי ירושלים ראיתי שערורה דבר מגונה מאד, כי הם לא תעו בבעל כלל, רק ע”י שנאפו ורצו למלאות תאות לבם לכן הלכו בשקר שהם בעצמם ידעו שהוא שקר, גם לא התעו העם בנבואת הבעל רק חזקו ידי מרעים לבלתי שבו איש מרעתו, עד שהנביאים והעם לא היו מותעים רק בודים שקרים למלאות תאותם, ובזה היו לי כולם כסדום והעם היו כעמורה שהיה להם חקים לא טובים למלא תאותם: 23:15: לכן, הנני מאכיל אותם לענה ויקבלו ענשם, כי מאת נביאי ירושלים יצאה חנופה שהוא זיוף שאומר בפיו הפך מה שבלבו: 23:16: אל תשמעו מזהיר את העם בל ישמעו להם כי מהבילים המה אתכם שאומרים דברי הבל שאין בם ממש, ומה שאומרים בשם ה’ הוא שקר כי חזון לבם ידברו, שלפעמים יאמרו שקר בשם ה’ אבל הדבר אינו הבל ויש בו תועלת, אבל דברים שהם אומרים הם שקר וגם הבל: 23:17: אומרים אמור למנאצי, מראה שקרותם איך הסיתו לכל אחד בפנים אחרות ואיך הם סותרים א”ע, שאם דברו עם אלה שהאמינו בנבואה שה’ ינבא את האדם רק שהם מנאצים ומבזים את ה’ ואין שומעים לתוכחתו, להם היו אומרים, דבר ה’ שלום יהיה לכם, אמרו להם שה’ דבר שיהיה להם שלום, אבל לכל הולך בשרירות לבו אמרו, אם דברו את המכחישים בנבואה ואין מאמינים בה לפי שרירות לבם במינות, היו אומרים להם לא תבא עליכם רעה כי מי עמד בסוד ה’, היו אומרים שמה שנבאו הנביאים בשם ה’ שתבא רעה הוא שקר כי א”א שה’ ידבר עם האדם ושהאדם יעמוד בסוד ה’: 23:18: כי מי עמד בסוד ה’, אמרו, שהנבואה בכללה בלתי אפשרית, א. כי א”א שהאדם יעמוד לדעת סוד ה’, ב. וירא וישמע את דברו איך אפשר שיראה האדם מראה בנבואה ושישמע את דברו, וה’ לא יושג בעין בשר, ואזן לא תשמע דברו שהם ענינים גשמיים א”א ליחס אל הבורא, ג. מי הקשיב דברו וישמע, שאף שיקשיב מרחוק כמו בת קול או קול רוחני שעי”כ ישמע ויבין הוא דבר בלתי אפשר בחק האדם, ואיך ישיג שוכן בית חומר עניני האלהות שהוא בב”ת ובלתי בעל חומר, כ”ז טענו אם דברו עם המכחישים, הגם שאם דברו עם המאמינים בנבואה אמרו להם נבואה בשקר בשם ה’: 23:19: הנה, נגד מה שאמרו לשני הכתות שיהיה שלום ושלא תבא רעה, אמר הנה סערת ה’ חמה יצאה, החמה של ה’ כבר יצאה והיא סערת ה’, אשר נעשה ממנו סער מתחולל וסובב סביב, ויחול על ראש רשעים: 23:20: לא, ואף ה’ לא ישוב עד שיעשה מזימות לבו להנקם בם, ובאחרית הימים יתבוננו שה’ העניש אותם על שפשעו בו: 23:21: לא שלחתי, ונגד מה שאמרו למנאצי ה’ שה’ דבר שלום, ושיש אתם ע”ז נבואה מאת ה’, אומר לא שלחתי את הנביאים, ולא לבד שלא שלחם בשליחות אל העם, כי גם לא דברתי אליהם כלל: 23:22: ואם עמדו בסודי, מביא ראיה שלא דבר עמם כלל, כי אם עמדו בסודי כדבריהם שגליתי להם סודי, הלא היה ראוי שישמיעו דברי את עמי וישיבום מדרכם הרע, ולא להחזיק ידי עושי רשעה ולפתותם שלא ישובו, שה’ לא ישלח את הנביא שידבר להם שיהיה להם שלום ושא”צ לעשות תשובה: 23:23: האלהי, ונגד מה שאמרו אל כל הולך בשרירות לבו שהם המכחישים, שכלל הנבואה היא בלתי אפשריית ע”ז משיב להם, שאם תאמרו שה’ נעלה מאד מהעולם השפל ומשינבא את השוכנים בעולם השפל שהיא רחוקה משכינת עוזו, האלהי מקרוב אני ולא אלהי מרחוק, וכי אני אלהים לעולם העליון שהוא קרוב ולא לעולם התחתון שהוא רחוק, וכי יש אצלי רחוק וקרוב, והלא שכינתי בכל מקום, ואם תאמרו שאין ה’ רואה ומשגיח על מעשה ב”א, ע”ז משיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו שאין מפסיק בפני ריחוק מקום או מחיצה מבדלת, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ואין מקום ריק מכבודי והשגחתי ואין נעלם ונסתר ממני: 23:25: שמעתי אחר שדבר על הבודים שקר לאמר שה’ שלחם לנבאות, ידבר על כת אחרת שחלמו חלומות ויספרו אותם כאילו הם חלום נבואיי, וז”ש שמעתי את אשר אמרו חלמתי חלמתי: 23:26: עד מתי יחליפו חלום בנבואה, וכבר באר המורה שהנביא היה מכיר בין החלום הפשוט שבא ע”י כח המדמה ובין החלום הנבואיי שבא מאת ה’, וז”ש היש בלב הנביאים וכי מדמים כן בלבבם שהוא חלום נבואיי, הלא בחלום הנבואיי לא היה בלב הנביא שום ספק והיה יודע בבירור שהוא אמת וקיים, והם או בודים לעצמם שקר, או שלבם מרמה אותם: 23:28: הנביא, ר”ל הלא הנביא יודע ההבדל האמתי בין החלום ובין הנבואה, ואם יודע שיש אתו חלום יספר שהוא חלום לא שהוא נבואה, ואם יודע שדברי אתו ושהוא נבואה ידבר דברי אמת ולא יערב בו חלומות והבלים, ובאר כי יש שלשה היכרים להכיר בין החלום ובין הנבואה, (בחינה א’) שהחלום הנבואיי לא נמצא מעורב בו שום תבן ופסולת ושום דבר בדוי רק בר נקי ודברים אמתים, וא”כ מה לתבן את הבר: 23:29: הלא (בחינה ב’) דברי דומים כאש, כמו שהאש בוערת ומפיצה אור במחשך, כן דבר הנבואה תשליך רשפי אש שלהבת יה בכח הנפש ותאיר אור הנפש וקרנים מידה לה, (בחינת ג’) שהוא כפטיש יפוצץ סלע לחתיכות כן תפוצץ את הגוף ויתבטלו כחותיו וארכבותיו דא לדא נקשן: 23:30: לכן הנני על הנביאים להענישם, וחושב בהם ג’ כתות, א. נביאי שקר שהיו גונבי נוסח הנבואה מנביאי האמת ומתנבאים בסגנון ההוא, ועז”א מגנבי דברי איש מאת רעהו, ב. שבדו מדעתם סגנון הנבואה שזה קל יותר שהיה רק שקר אחד שהיא נבואת שקר, ולא גניבה מדברי רעהו, ועז”א הנני וכו’ הלוקחים ולומדים לשונם וינאמו נאום מדעת עצמם, ג. על אלה שספרו חלומות שקר שהוא קל יותר, ועז”א הנני על נביאי חלומות שקר ויתעו את עמי בהם, וכל אלה הג’ כתות לא שלחתים בתורת שליחות אל העם, ואף לא צויתים דבור לעצמם, וחוץ ממה שינבאו שקר הועיל לא יועילו לעם הזה, לא ישתדלו עכ”פ לאמר להם דבר של תועלת רק להפך שמתעים אותם מדרך ה’: 23:33: וכי ישאלך, הנבואות הנקראות בשם משא, היה נביא נושא דבריו במשלים ומליצות, ובימי ירמיה היו מתלוצצים על דברי הנבואה ואמרו הלא ממשל משלים הוא, וירמיה לא נבא שום נבואה בשם משא, ולא השתמש בסגנון זה כי כל נבואותיו היו על החרבן ובזה לא נשא משא ומליצה, והדור ההוא כשבאו אל הנביא שאלוהו בדרך ליצנות מה משא ה’, וכן כשספרו את דברי הנביא איש לחברו, הפכו את סגנון לשונו ועשו ממנו משא ומליצה, ועל שניהם הזהיר אותם, א. כי ישאלך מה משא, שזה אצלם לשון ליצנות, וכוונו בליצנותם גם כונה שניה, כי הדבור הוא למשא אל ה’, ותשיב להם את מה משא ונטשתי אתכם אני אטוש אתכם מעל פני ולא תהיו עוד עלי למשא: 23:34: והנביא, וכן אם יספרו איש לרעהו דברי הנביא ויאמרו בלשון משא ה’ כי יעשו ממנו משל ומליצה ופקדתי על האיש ההוא: 23:35: כה תאמרון, בעת שתספרו דברי הנביא איש אל רעהו תאמרו, מה ענה ה’ על שאלת הנביא, ומה דבר ה’ בעת שה’ התחיל הדבור: 23:36: ומשא ה’ לא תזכרו עוד שלא תשנו את דברי הנביא לעשות מדבריו משא ומליצה, כי המשא יהיה לאיש דברו האיש כשידבר דברו דברי חול יוכל לדבר לשון משא ומליצה אבל איך תהפכו את דברי אלהים חיים לשנות אותם ולעשות מהם משל ומליצה: 23:37: כה תאמר אל הנביא וכן כשתדברו אל הנביא לא תזכירו לשון משא: 23:38: ואם משא ה’ תאמרו הגם שבזה אינכם משנים דברי הנביא, בכ”ז תענשו יען אמרכם את הדבר הזה משא ה’ ואשלח אליכם לאמר לא תאמרו משא ה’, שאחר שהזהרתי אתכם ע”ז, לא היה לכם לאמר לשון משא שזה מורה שתרצו להתלוצץ על הנביא, ולכוון ג”כ הכונה הלציית שהדבור הוא למשא אל ה’: 23:39: לכן הנני ונשיתי אתכם נשא, אשכח אתכם ואטוש אתכם בל תהיו עלי למשא: 23:40: ונתתי עליכם חרפת עולם, כמו שהתכוונתם לתת חרפה אל דברי הנבואה:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - נבואה וחלום | “מה לתבן את הבר נאם ה׳” — הבחנה חריפה בין נבואת אמת לשקר
- אפיון - מנהיגות במשבר | “אוי לרועים המאבדים ומפיצים את צאן מרעיתי” — ביקורת מנהיגים ונביאי חצר
הערות
מילה נדירה: רֵעֶה (Strong’s H7463) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל ב,מלכים א,משלי שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: וַ/יֵּאֹתוּ (Strong’s H225) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,מלכים ב שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
“צמח דוד”: בתוך הביקורת — נבואת ישועה: “הנה ימים באים… והקמותי לדוד צמח צדיק”. ירמיהו הנביא של החורבן הוא גם נביא הגאולה.