דרך הים הרדום, לא דרך ארץ פלשתים
פסוקים
וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֮ אֶת־הָעָם֒ וְלֹא־נָחָ֣ם אֱלֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב הוּ֑א כִּ֣י אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים פֶּֽן־יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה׃ וַיַּסֵּ֣ב אֱלֹהִ֗ים אֶת־הָעָ֛ם דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּ֖ר יַם־סוּף וַחֲמֻשִׁ֥ים עָל֖וּ בְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה אֶת־עַצְמ֣וֹת יוֹסֵ֑ף עִמּ֔וֹ כִּ֣י הַשְׁמִ֗יעַ אֶת־בְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל לֵאמֹ֖ר פָּקֹ֥ד יִפְקֹ֖ד אֱלֹהִ֑ים אֶתְכֶ֕ם וְהַעֲלִיתֶ֥ם אֶת־עַצְמֹתַ֖י מִזֶּֽה׃ וַיִּסְע֖וּ מִסּוּכֹ֑ת וַיַּחֲנוּ֙ בְאֵתָ֔ם בִּקְצֵ֖ה הַמִּדְבָּֽר׃ וַיְהֹוָ֨ה הֹלֵ֜ךְ לִפְנֵיהֶ֗ם יוֹמָ֤ם בְעַמּוּד־עָנָן֙ לַנְחוֹתָ֣ם הַדָּ֔רֶךְ וְלַ֔יְלָה בְעַמּוּד־אֵ֖ש לְהָאִ֣יר לָהֶ֑ם לָלֶ֖כֶת יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃ לֹא־יִסּ֛וּר עַמּ֥וּד הֶעָנָ֖ן יוֹמָ֑ם וְעַמּ֥וּד הָאֵ֖שׁ לָֽיְלָה׃
דמויות
- משה (בן עמרם) — נושא את עצמות יוסף
- יוסף (בן יעקב) — גם בעצמותיו חלק מהגאולה
- אהרן (בן עמרם)
מיקום
אפיונים
- אפיון - מנהיגות במשבר | אלוקים מנחה דרך עמוד עננו אש
- אפיון - מים וגאולה | הדרך לים סוף היא דרך הגאולה הסופית
- אפיון - ברית עם אלוקים | שמירת הברית עם יוסף
מפרשים
רש”י
13:17 — ויהי בשלח פרעה, ולא נחם: נְהָגָם, כְּמוֹ “לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם” (שמות ל”ב), “בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אוֹתָךְ” (משלי ו’): 13:17 — כי קרוב הוא: וְנֹחַ לָשׁוּב בְּאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ לְמִצְרַיִם; וּמִדְרְשֵׁי אַגָּדָה יֵשׁ הַרְבֵּה: 13:17 — בראתם מלחמה: כְּגוֹן מִלְחֶמֶת “וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי וְגוֹ’” (במדבר י”ד), אִם הָלְכוּ דֶּרֶךְ יָשָׁר הָיוּ חוֹזְרִים, וּמָה אִם כְּשֶׁהִקִּיפָם דֶּרֶךְ מְעֻקָּם אָמְרוּ “נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה” (שם), אִם הוֹלִיכָם בִּפְשׁוּטָה עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה: 13:17 — פן ינחם: יַחְשְׁבוּ מַחֲשָׁבָה עַל שֶׁיָּצְאוּ וְיִתְּנוּ לֵב לָשׁוּב: 13:18 — ויסב: הֱסִבָּם מִן הַדֶּרֶךְ הַפְּשׁוּטָה לַדֶּרֶךְ הָעֲקוּמָה: 13:18 — ים סוף: כְּמוֹ לְיַם סוּף, וְסוּף הוּא לְשׁוֹן אֲגַם שֶׁגְּדֵלִים בּוֹ קָנִים, כְּמוֹ “וַתָּשֶׂם בַּסּוּף” (שמות ב’), “קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ” (ישעיהו י”ט): 13:18 — וחמשים: אֵין חֲמוּשִׁים אֶלָּא מְזֻיָּנִים; (לְפִי שֶׁהֱסִבָּן בַּמִּדְבָּר הוּא גָּרַם לָהֶם שֶׁעָלוּ חֲמוּשִׁים, שֶׁאִלּוּ הֱסִבָּן דֶּרֶךְ יִשּׁוּב, לֹא הָיוּ מְחֻמָּשִׁים לָהֶם כָּל מַה שֶּׁצְּרִיכִין, אֶלָּא כְּאָדָם שֶׁעוֹבֵר מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וּבְדַעְתּוֹ לִקְנוֹת שָׁם מַה שֶּׁיִּצְטָרֵךְ, אֲבָל כְּשֶׁהוּא פּוֹרֵשׁ לַמִּדְבָּר צָרִיךְ לְזַמֵּן לוֹ כָּל הַצֹּרֶךְ; וּמִקְרָא זֶה לֹא נִכְתַּב כִּי אִם לְשַׂבֵּר אֶת הָאֹזֶן, שֶׁלֹּא תִתְמַהּ בְּמִלְחֶמֶת עֲמָלֵק וּבְמִלְחֶמֶת סִיחוֹן וְעוֹג וּמִדְיָן מֵהֵיכָן הָיוּ לָהֶם כְּלֵי זַיִן שֶׁהִכּוּ אוֹתָם בַּחֶרֶב) וְכֵן הוּא אוֹמֵר “וְאַתֶּם תַּעַבְרוּ חֲמֻשִׁים” (יהושע א’), וְכֵן תִּרְגְּמוֹ אֻנְקְלוֹס “מְזָרְזִין”, כְּמוֹ “וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו” (בראשית י”ד) – וְזָרֵיז. דָּבָר אַחֵר, חֲמֻשִׁים אֶחָד מֵחֲמִשָּׁה יָצְאוּ וְאַרְבָּעָה חֲלָקִים מֵתוּ בִּשְׁלֹשֶׁת יְמֵי אֲפֵלָה (מכילתא): 13:19 — השבע השביע: הִשְׁבִּיעָם שֶׁיַּשְׁבִּיעוּ לִבְנֵיהֶם. וְלָמָּה לֹא הִשְׁבִּיעַ בָּנָיו שֶׁיִּשָּׂאוּהוּ לְאֶרֶץ כְּנַעַן מִיָּד כְּמוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעַ יַעֲקֹב? אָמַר יוֹסֵף, אֲנִי שַׁלִּיט הָיִיתִי בְמִצְרַיִם וְהָיָה סֵפֶק בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת, אֲבָל בָנַי לֹא יַנִּיחוּם מִצְרַיִם לַעֲשׂוֹת, לְכָךְ הִשְׁבִּיעָם לִכְשֶׁיִּגָּאֲלוּ וְיֵצְאוּ מִשָּׁם שֶׁיִּשָּׂאוּהוּ: 13:19 — והעליתם את עצמתי מזה אתכם: לְאֶחָיו הִשְׁבִּיעַ כֵּן, לִמְּדָנוּ שֶׁאַף עַצְמוֹת כָּל הַשְּׁבָטִים הֶעֱלוּ עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר אִתְּכֶם (מכילתא): 13:20 — ויסעו מסכת: בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, שֶׁהֲרֵי בָרִאשׁוֹן בָּאוּ מֵרַעְמְסֵס לְסֻכּוֹת: 13:21 — לנחתם הדרך: נָקוּד פַּתָּח שֶׁהוּא כְּמוֹ לְהַנְחוֹתָם, “לַרְאוֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ” (דברים א’) שֶׁהוּא כְמוֹ לְהַרְאוֹתְכֶם, אַף כָּאן לְהַנְחֹתָם עַ”יְ שָׁלִיחַ, וּמִי הוּא הַשָּׁלִיחַ? עַמּוּד הֶעָנָן; וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ מוֹלִיכוֹ לִפְנֵיהֶם, וּמִכָּל מָקוֹם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן הֵכִין לְהַנְחוֹתָם עַל יָדוֹ, שֶׁהֲרֵי עַ”יְ עַמּוּד הֶעָנָן הֵם הוֹלְכִים; עַמּוּד הֶעָנָן אֵינוֹ לְאוֹרָה אֶלָּא לְהוֹרוֹתָם הַדֶּרֶךְ: 13:22 — לא ימיש: הַקָּבָּ”ה אֶת עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה; מַגִּיד שֶׁעַמּוּד הֶעָנָן מַשְׁלִים לְעַמּוּד הָאֵשׁ וְעַמּוּד הָאֵשׁ מַשְׁלִים לְעַמּוּד הֶעָנָן, שֶׁעַד שֶׁלֹּא יִשְׁקַע זֶה עוֹלֶה זֶה:
מלבי”ם
13:17 — שאלות: למה אמר ויהי בשלח היל”ל כצאת ישראל ממצרים לא נחם אלהים, למה לא אמר שהסב אותם כדי לקרוע הים ולהטביע את המצרים, מ”ש וחמושים עלו ויקח את עצמות יוסף מקומו בפ’ בא לא כאן. מ”ש ללכת יומם ולילה אין לו טעם: ויהי בשלח פרעה. הנה מה שסבב ה’ שישלחם פרעה מרצונו ולא הוציאם מרשותו ביד חזקה ובכובד מלחמה, שהגם שתחלה התעולל בו והתרה בו שישלחם כדי שימאן וישלח בו מכותיו ואותותיו למען יתקדש שם ה’, עכ”פ בסוף אחרי שכלה בו אותותיו ומופתיו היה לו להוציאם ביד חזקה ע”י שירים יד ישראל במלחמה וכל כסף מצרים יהיה להם לשלל, יש בזה שני טעמים: א] באשר היתה הגאולה קודם הזמן ועדיין לא כלו הארבע מאות שנה היו עדיין מסורים תחת יד פרעה ולא היה יכול להוציאם בלא רשותו, כמ”ש חז”ל שמשה צוה לו שיאמר הרי אתם בני חורין הרי אתם ברשותכם, כעבד שצריך שחרור מרבו, והטעם השני כי העזר האלהי לא יחול רק כפי ההכנה ושיתגברו ישראל במעט עם על עמים גבורים מלומדי מלחמה ע”י עזר אלהי, צריך: א] ההכנה הטבעיית שיהיה להם לב אמיץ ורוח גבורה, שעל ההכנה הזאת תחול השפע האלהית לתת להם עוז ותעצומות נעלה מדרך הטבע, ב] ההכנה ע”י הזכות והכשרון שיהו מלאים אמונה ובטחון בה’ שבזה יעשו חיל, והם היו חסרים שתי אלה, כי לבם היה מלא פחד ומורה כדרך עבדים המורגלים בעבודת פרך שרוחם שפל ונכאה, ולא נשלמו עדיין באמונה ובטחון כראוי, ולכן הוצרך שישלח פרעה את העם ברצונו ולא יצאו ע”י מלחמה, ומשני הטעמים האלה לא נחם ג”כ דרך ארץ פלשתים הגם שהדרך הזה קרוב הוא לא”י, אם לטעם הא’ שכמו שלא נשלם זמן הקץ של ארבע מאות שנה שיצאו מעצמם ממצרים כן לא הגיע הזמן שיכנסו ביד חזקה לא”י, שגבל הזמן ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי, ועדיין לא היה דור רביעי ועוד לא נשלם עון האמורי, וז”ש כמו שהיה מוכרח שפרעה ישלה את העם ברצון כן מטעם זה לא נחם דרך ארץ פלשתים, ולא יכלו לכנוס לא”י ביד חזקה, ואם לטעם השני שכמו שלא היתה להם ההכנה לעשות מלחמה עם מצרים כן לא היתה להם ההכנה לעשות מלחמה עם פלשתים, כי היו רכי לבב ולא חזקים בבטחונם על ה’, עד שראה שבדרך הטבע ינחם העם בראותם מלחמה וישובו למצרים, ולכן, 13:18 — ויסב אלהים. הכין השם ההכנה לזה ע”י שהסב את העם דרך המדבר ים סוף, שזה היה ההכנה אם להפיל אימה ופחד על יושבי כנען ע”י נס של קריעת ים סוף כמ”ש שמעו עמים ירגזון, וז”ש שהסב אותם ים סוף, אם במה שאז האמינו בה’ ובמשה עבדו, ואם מה שקבלו תחלה את התורה שעז”א שהסב אותם דרך המדבר, ואחר שהיו במדבר שנה אחת וקנו אמונה ובטחון ואומץ הלב היו ראויה שיכנסו לארץ, לולא חטא המרגלים, אולם לא הוליכם לים סוף בדרך ישרה רק תחלה הלכו למדבר ומשם חזרו לים סוף וזה היה להטעות את פרעה כמו שיתבאר, וחמושים ובכ”ז עלו ממצרים חמושים ומזוינים ולמדו תכסיסי מלחמה להיות נכונים למלחמה אחרי שימוגו יושבי כנען ויהיו מוכנים לעזר אלהי: 13:19 — ויקחה משה. מספר צדקת משה שהנם שידע שלא יכנסו ישראל בדרך ישרה רק יסבבו דרך רחוקה יתעכבו ימים רבים במדבר, בכ”ז לקח עצמות יוסף עמו, הגם שהיה להם היתר על השבועה שלא נשבעו רק אם יכנהו לא”י בדרך ישרה לא אם ינועו במדבר שזה טורח גדול, והרי יהיה נקל להם יותר שאחרי שיגיעו לא”י ישלחו שלוחים למצרים לקחת את הארון ולהביאו לא”י, לא עשה כן כי יוסף אמר בשבועתו והעליתם את עצמותי מזה אתכם, שלשון אתכם מורה שיקחוהו אתם היכן בצאתה לא ע”י שלוחים אח”כ, ולדברי חז”ל שהים נבקע בזכות יוסף, פי’ שמפני שהסב אותם לים סוף הוכרח לקחת עצמות יוסף עמו, שבזכותו יקרע הים לפניהם: 13:21 — וה’ הולך לפניהם יומם. עתה יספר איך סבב ה’ שפרעה יחזק לבו לרדוף אחריהם הגם שכבר הכיר שבט אלוה עליו וכבר שלחם מדעתו, וזה בשלשה ענינים: א] שהלכתם למדבר איתם ובשובם משם בחזרה הלך ה’ לפניהם בעמוד אש וענן ונחץ אותם ללכת יומם ולילה בלי מרגוע, שמזה חשב פרעה שהם בורחים ופחדו שע”כ ילכו גם בלילה, ועפ”ז אחר שראה ששבו בחזרה חשב כי נבוכים הם ואלהים עזבם:
הערות
זו דרך אלוקית חכמה. לא תיקח דרך מהירה דרך ארץ פלשתים — זה יגרום לישראל ללחום מיד וליסוג. במקום זאת, דרך המדבר אל ים סוף. דרך קשה, אבל דרך אמונה.
עצמות יוסף — זה סמל של הברית. יוסף בעבר אמר לבניו: “פקוד יפקוד אלוקים אתכם.” עכשיו בגלות הנצחית של גופו, הוא עדיין חלק מהקהל. הגאולה שלמה כשגם יוסף עולה ממצרים.
עמוד הענן ביום ועמוד האש בלילה — סימול של הנחיה אלוקית תמידית. לא נרתע יום או לילה.
צריך השוואה:
- קריעת ים סוף שתבוא בפרק 14