עלה אל יהוה — קבלת הברית
פסוקים
וְאֶל־מֹשֶׁ֨ה אָמַ֜ר עֲלֵ֣ה אֶל־יְהֹוָ֗ה אַתָּה֙ וְאַהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם מֵרָחֹֽק׃ וְנִגַּ֨שׁ מֹשֶׁ֤ה לְבַדּוֹ֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְהֵ֖ם לֹ֣א יִגָּ֑שׁוּ וְהָעָ֕ם לֹ֥א יַעֲל֖וּ עִמּֽוֹ׃ וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְסַפֵּ֤ר לָעָם֙ אֵ֚ת כׇּל־דִּבְרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וְאֵ֖ת כׇּל־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וַיַּ֨עַן כׇּל־הָעָ֜ם ק֤וֹל אֶחָד֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כׇּל־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַעֲשֶֽׂה׃ וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁ֗ה אֵ֚ת כׇּל־דִּבְרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַיַּשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ תַּ֣חַת הָהָ֑ר וּשְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ מַצֵּבָ֔ה לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיִּשְׁלַ֗ח אֶֽת־נַעֲרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּעֲל֖וּ עֹלֹ֑ת וַֽיִּזְבְּח֞וּ זְבָחִ֧ים שְׁלָמִ֛ים לַיהֹוָ֖ה פָּרִֽים׃ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ חֲצִ֣י הַדָּ֔ם וַיָּ֖שֶׂם בָּאַגָּנֹ֑ת וַחֲצִ֣י הַדָּ֔ם זָרַ֖ק עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃ וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאׇזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַֽם־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהֹוָה֙ עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כׇּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
דמויות
מיקום
- הר סיני (מקום הפעולה)
אפיונים
- אפיון - ברית עם אלוקים | משה זורק דם הברית על העם — “הנה דם הברית אשר כרת ה’ עמכם”
- אפיון - קורבן | עולות ושלמים בבניית המזבח — הקורבן כאקט חתימת הברית
- אפיון - דיאלוג ישיר עם אלוקים | שבעים הזקנים ראו את אלוקי ישראל ויאכלו וישתו — נס ראייה ישירה
- אפיון - שכינה שוכנת | ה׳ קורא למשה לעלות — זקני ישראל רואים ״כמעשה לבנת הספיר״
מפרשים
רש”י
24:1 — ואל משה אמר: פָּרָשָׁה זוֹ נֶאֶמְרָה קֹדֶם עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, בְּד’ בְּסִיוָן נֶאֱמְרָה לוֹ עֲלֵה (שבת פ”ח): 24:2 — ונגש משה לבדו: אֶל הָעֲרָפֶל: 24:3 — ויבא משה ויספר לעם: בּוֹ בַיּוֹם: 24:3 — את כל דברי ה’: מִצְוַת פְּרִישָׁה וְהַגְבָּלָה: 24:3 — ואת כל המשפטים: שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְנֵי נֹחַ, וְשַׁבָּת וְכִבּוּד אָב וָאֵם וּפָרָה אֲדֻמָּה וְדִינִין שֶׁנִּתְּנוּ לָהֶם בְּמָרָה (סנהדרין נ”ו): 24:4 — ויכתב משה: מִבְּרֵאשִׁית וְעַד מַתַּן תּוֹרָה, וְכָתַב מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְמָרָה: 24:4 — וישכם בבקר: בַּחֲמִשָּׁה בְּסִיוָן: 24:5 — את נערי: הַבְּכוֹרוֹת: 24:6 — ויקח משה את חצי הדם: מִי חִלְּקוֹ? מַלְאָךְ בָּא וְחִלְּקוֹ (ויקרא רבה ו’): 24:6 — באגנת: שְׁתֵּי אַגָּנוֹת, אֶחָד לַחֲצִי דַּם עוֹלָה וְאֶחָד לַחֲצִי דָּם שְׁלָמִים לְהַזּוֹת אוֹתָם עַל הָעָם. וּמִכָּאן לָמְדוּ רַבּוֹתֵינוּ שֶׁנִּכְנְסוּ אֲבוֹתֵינוּ לַבְּרִית בְּמִילָה וּטְבִילָה וְהַזָּאַת דָּמִים, שֶׁאֵין הַזָּאָה בְּלֹא טְבִילָה (כריתות ט’): 24:7 — ספר הברית: מִבְּרֵאשִׁית וְעַד מַתַּן תּוֹרָה וּמִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְמָרָה: 24:8 — ויזרק: עִנְיַן הַזָּאָה, וְתַרְגּוּמוֹ וּזְרַק עַל מַדְבְּחָא לְכַפָּרָא עַל עַמָּא:
מלבי”ם
24:1 — ואל משה אמר, ר”ל המלאך שהזמין ה’ ללכת לפני ב”י אמר אל משה שיעלה אל ה’, ובסנהדרין (דף לח) עלה אל ה’ עלה אלי מבע”ל זה מט”ט ששמו כשם רבו, ר”ל שמ”ש ואל משה אמר מט”ט היה האומר שהוא המלאך שאמר עליו כי שמי בקרבו ששמו כשם רבו, והיה הצווי שיעלה אל ה’, כי נבואת משה היה פנים אל פנים שלא באמצעות מלאך, וצוה שיעלה עם אהרן ונו”א ושבעים סנהדרין, ובאר שעליה זאת הוא להשתחוות מרחוק, וכבר אמר בפ’ יתרו ועלית אתה ואהרן עמך שהודיע שאחר מ”ת יעלו בעוד תהיה השכינה על ההר וצוה שגם אז הכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה’, ולכן צוה, 24:2 — ונגש, שמשה לבדו יגש לפנים משלש מחיצות אל הערפל, אבל הם לא יגשו, כי יהיו ביניהם מדרגות בענין ההגשה, שהגשה מיוחד למשה לבדו, ולהזקנים לא הרשה רק לעלות לא לגשת, ולהעם לא הרשה אף לעלות, וזה מ”ש והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה’, ר”ל שכ”א יעמוד במחיצתו. והנה משה היה אז אצל. ה’ כמ”ש ומשה נגש אל הערפל וכו’ ויאמר ה’ אל משה שא”ל הפרשיות הכתובות עד הנה, ומזה ידע משה בזה לא יהיה עד יום השני שכתוב ויעל משה ואהרן ושבעים מזקני ישראל: 24:3 — ויבא משה, זה היה בששה בסיון תיכף אחר מ”ת שאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה, ואז עלה משה ונגש אל הערפל, ונאמר לו הדבור מן כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם וכל פרשת משפטים עד ואל משה אמר, ואז א”ל המלאך עלה אל ה’, ר”ל שיעלה למחר שנית עם זקני ישראל, ואז ירד משה ויספר לעם את כל דברי ה’ וגו’, ר”ל כל מה שדבר אליו עד הנה שהיו דברים כמו לא תעשון אתי והנה אנכי שולח מלאך, ומשפטים בין אדם לחברו שהוא פרשת ואלה המשפטים והעם קבלו עליהם המצות האלה לעשותם, וכ”ז היה בששה בסיון שהעם המתינו אחר מ”ת כשאמר ה’ למשה לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי עד שירד משה וספר להם כל המדובר והם קבלו עליהם לעשות (וכבר יש בזה דעות בין המפרשים ובין דברי חז”ל שי”א שכ”ז היה קודם מ”ת, ואנכי תפסתי כפי הנראה מפשטות הכתובים): 24:4 — ויכתב משה, גם זה היה ביום הששי. וישכם בבקר של יום השביעי בסיון וישלח את נערי ב”י הבכורות כפי’ חז”ל, ובזה נכנסו אבותינו לברית במילה (שמלו במצרים) ובטבילה (כמ”ש וכבסו שמלותם) ובהרצאת דמים, ונכנסו לברית כדרך כורת ברית ע”י הדם שנחצה והיה חציו לה’ שיכנס אל חיוב הברית מצדו וחציו על העם להכניסם בחיוב הברית מצדם, וישראל ששמעו דברי ספר הברית אמרו כל אשר דבר ה’ נעשה וגם ונשמע מצות אחרות שיצוה עוד להבא. ויל”פ נעשה מ”ע ונשמע מצות ל”ת, וחז”ל פי’ נשמע על ההשכלה תחלה נעשה מבלי חקור אחר הטעם, ועי”כ נשמע להבין טעמי המצות וסודותיהם והוא רק שמה”ש משתמשים בו, המלאך הוא שליח לעשות דבר ה’ וזה קיומו והויתו, ועצמותו הוא שהוא שכל נבדל משכיל בפועל, נמצא ע”י מעשהו נעשה שכל נבדל שהוא עצמותי, והנה התלמוד מביא לידי מעשה והמעשה הוא העקר ופרי התלמוד והתלמוד הוא והשומר לפרי, ועז”א מה תפוח פריו קודם לעליו אף ישראל הקדימו נעשה לנשמע:
הערות
עדיין לא נכתב