ישראל בפחד בין הים לפרעה
פסוקים
וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־עֵינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם נֹסֵ֣עַ אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהֹוָֽה׃ וַיֹּאמְר֣וּ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הֲמִבְּלִ֣י אֵ֤ין קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמוּת֣ בַּמִּדְבָּ֑ר מַה־זֹּ֣את עָשִׂ֔יתָ לָּ֖נוּ לְהוֹצִ֥יא אֹתָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם׃ הֲלֹ֣א זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבַּ֔רְנוּ אֵלֶ֥יךָ בְּמִצְרַ֖יִם לֵאמֹ֑ר חֲדַל֙ מִמֶּ֔נּוּ וְנַעַבְדָ֖ה אֶת־מִצְרָ֑יִם כִּ֚י טוֹב־לָ֣נוּ עֲבֹד֥ אֶת־מִצְרַ֖יִם מִמּוּתֵ֥נוּ בַּמִּדְבָּֽר׃ וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָעָ֑ם אַל־תִּירָ֔אוּ הִתְיַצְּב֖וּ וּרְאוּ֙ אֶת־יְשׁוּעַ֣ת יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֶׂ֖ה לָכֶ֑ם הַיּ֣וֹם כִּי־אֶת־מִצְרַ֗יִם אֲשֶׁ֤ר רְאִיתֶם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תוֹסִ֖פוּ לִרְאֹתָ֖ם עוֹֽד׃ יְהֹוָ֖ה יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּחֲרִישׁ֥וּן׃
וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים הַהֹלֵךְ֙ לִפְנֵ֙י מַחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַֽיַּעֲמֹ֖ד מֵאַחֲרֵיהֶֽם׃ וַיָּבֹ֕א בֵּ֖ין מַחֲנֵ֣ה מִצְרַ֑יִם וּבֵ֨ין מַחֲנֵ֧ה יִשְׂרָאֵ֛ל וַיְהִי־הֶֽעָנָ֤ן וְהַחֹ֙שֶׁךְ֙ וַיָּ֣אֶר אֶת־הַלָּ֔יְלָה וְלֹא־קָרַ֥ב זֶ֖ה אֶל־זֶ֑ה כׇּל־הַלָּֽיְלָה׃
דמויות
- משה (בן עמרם) — מעניק אמונה ללחם
- פרעה (בימי משה) — רוכב על הרכבים קרוב מיד
- אהרן (בן עמרם)
מיקום
- ים סוף — מקום המשבר
אפיונים
- אפיון - מנהיגות במשבר | משה מעניק דברי אמונה לעם זועם
- אפיון - מים וגאולה | הים הוא מקום החלוקה בין הצלה לשמד
- אפיון - דיאלוג ישיר עם אלוקים | אלוקים ניווט את מלאכו
מפרשים
רש”י
14:10 — ופרעה הקריב: הָיָה לוֹ לִכְתֹּב וּפַרְעֹה קָרַב, מַהוּ הִקְרִיב? הִקְרִיב עַצְמוֹ וְנִתְאַמֵּץ לְקַדֵּם לִפְנֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁהִתְנָה עִמָּהֶם: 14:10 — נסע אחריהם: בְּלֵב אֶחָד כְּאִישׁ אֶחָד. דָּבָר אַחֵר – וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם, רָאוּ שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם נוֹסֵעַ מִן הַשָּׁמַיִם לַעֲזֹר לַמִּצְרִים; – תנחומא: 14:10 — ויצעקו: תָּפְשׂוּ אֻמָּנוּת אֲבוֹתָם – בְּאַבְרָהָם הוּא אוֹמֵר “אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם” (בראשית י”ט), בְּיִצְחָק “לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה”, (שם כ”ד), בְּיַעֲקֹב “וַיִּפְגַע בַּמָּקוֹם” (שם כ”ח): 14:11 — המבלי אין קברים: וְכִי מֵחֲמַת חֶסְרוֹן קְבָרִים – שֶׁאֵין קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לִקָּבֵר שָׁם – לְקַחְתָּנוּ מִשָּׁם. ש”י פו”ר פלינ”צא ד”י נו”ן פוש”יש בְלַעַז: 14:12 — אשר דברנו אליך בארץ מצרים: וְהֵיכָן דִּבְּרוּ? “יֵרֶא ה’ עֲלֵיכֶם וְיִשְׁפֹּט” (שמות ה’) (מכילתא): 14:12 — ממתנו: מֵאֲשֶׁר נָמוּת, וְאִם הָיָה נָקוּד מְלָאפוּם הָיָה נִבְאָר מִמִּיתָתֵנוּ, עַכְשָׁיו שֶׁנָּקוּד בְּשׁוּרֻק נִבְאָר מֵאֲשֶׁר נָמוּת וְכֵן “מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ” (שמות ט”ז) – שֶׁנָּמוּת, וְכֵן “מִי יִתֵּן מוּתִי” דְּאַבְשָׁלוֹם (שמואל ב’ י”ט) – שֶׁאָמוּת. כְּמוֹ “לְיוֹם קוּמִי לְעַד” (צפניה ג’), “עַד יוֹם שׁוּבִי בְשָׁלוֹם” (דברי הימים ב’ י”ח) – שֶׁאָקוּם, שֶׁאָשׁוּב: 14:13 — כי אשר ראיתם את מצרים וגו’: מַה שֶּׁרְאִיתֶם אוֹתָם אֵינוֹ אֶלָּא היום, הַיּוֹם הוּא שֶׁרְאִיתֶם אוֹתָם וְלֹא תוֹסִיפוּ עוֹד: 14:14 — ילחם לכם: בִּשְׁבִילְכֶם; וְכֵן “כִּי ה’ נִלְחָם לָהֶם”, וְכֵן “אִם לָאֵל תְּרִיבוּן” (איוב י”ג), וְכֵן “וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי” (בראשית כ”ד), וְכֵן “הַאַתֶּם תְּרִיבוּן לַבַּעַל” (שופטים ו’): 14:15 — מה תצעק אלי: לִמְּדָנוּ שֶׁהָיָה מֹשֶׁה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, אָמַר לוֹ הַקָּבָּ”ה, לֹא עֵת עַתָּה לְהַאֲרִיךְ בִּתְפִלָּה, שֶׁיִּשְׂרָאֵל נְתוּנִין בְּצָרָה (מכילתא). דָּ”אַ – מַה תִּצְעַק אֵלָי, עָלַי הַדָּבָר תָּלוּי וְלֹא עָלֶיךָ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן “עַל בָּנַי וְעַל פֹּעַל יָדַי תְּצַוֻּנִי” (ישעיהו מ”ה): 14:15 — דבר אל בני ישראל ויסעו: אֵין לָהֶם אֶלָּא לִסַּע, שֶׁאֵין הַיָּם עוֹמֵד בִּפְנֵיהֶם, כְּדַאי הוּא זְכוּת אֲבוֹתֵיהֶם וְהָאֱמוּנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בִי וְיָצְאוּ, לִקְרֹעַ לָהֶם הַיָּם (מכילתא):
מלבי”ם
14:10 — ופרעה הקריב, תחלה התקרב פרעה ורכבו אל מחנה ישראל ומפניו לא נתיראו שראו שבא במעט אנשים כאלו לא בא במלחמה, אבל אח”כ נשאו ישראל את עיניהם למרחוק ויראו והנה מצרים נוסע אחריהם שכל מצרים נוסעים אחרי חיל פרעה בעם כבד ויד חזקה נכונים למלחמה, ואז ויראו מאד ויזעקו תחלה בטחו בה’ וצעקו בתפלה שיתן בלב פרעה שיסוג אחור, אבל כשראו שפרעה מתקרב והולך ולא מצאו חזון מה’, אז חשבו רע על משה שה’ לא צוהו שיוציאם ממצרים, רק שיקל מעליהם עול השעבוד, לא שיוליך אותם המדברה: 14:11 — ויאמרו. יש עם אוהבים החפשיות שיבחרו יותר את המות משיהיו עבדים עובדים בפרך, ויש עם שטוב בעיניהם יותר חיי הבוז והעבדות מן המות, ויאמרו אל משה אם חשבת שטוב בעינינו יותר המות מן העבדות, למה הוצרכת להוציא אותנו שילחם עמנו במדבר ונמות שם במלחמה, הלא היינו יכולים למרוד בו ולהלחם אתו במצרים והיה הורג אותנו שם, וכי מפני שבמצרים אין קברים לכן הוצאת אותנו שנמות פה ונמצא מקום קבר, הלא גם במצרים יש קברים, ולשון המבלי אין ר”ל שדבר זה שיאמרו שאין קברים במצרים הוא בלי, ודבר שאי אפשר לומר, וא”כ מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים, וכ”ז על הצד שאנו רוצים יותר במות מן העבדות, אבל זה אינו אמת, כי, 14:12 — הלא זה הדבר. הלא אנחנו אמרנו לך שטוב לנו עבוד את מצרים מן המות ואין אנחנו אוהבי החפשיות עד מות, וא”כ הרעות לנו שבחרת בעדנו המות מן העוני והעבדות: 14:13 — ויאמר משה. א”ל שדבר זה נצרך אם מפני קדוש ה’, שעז”א התיצבו וראו את ישועת ה’ אשר יעשה לכם היום, כי ישועה זו גדולה בערכה ובנפלאותיה מכל הישועות והנסים שהיו עד הנה, ובזה יתחדש שם ה’ לעיני גוים רבים, ואם מפני צרכיכם כי אשר ראיתם את מצרים היום הוא מאת ה’ כדי שלא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, שאם לא היה נס של קריעת ים סוף היו מצרים רודפים אחריהם בכל עת, וגם ישראל היה דעתם כ”פ לשוב למצרים, וע”י מפלתם ואבדם בים לא העיזו עוד לבא עליהם וישראל נפרדו מאתם עד עולם: 14:14 — ה’ ילחם לכם. ומה שתחשבו שתצטתרכו למלחמה, ה’ לחם בשבילכם, כי הם באים להלחם עמו והוא מלחמת ה’ לא מלחמתכמם ואתם תחרישון: 14:15 — מה תצעק. אינך צריך לתפלה כי הנס והתשועה ערוכה ושמורה, רק שצריך לישראל זכות כי מדה”ד מקטרג הללו עע”ז וכו’, דבר אל ב”י ויסעו שיסעו אל תוך הים שבזה יראו אמונתם ובטחונם בה’ ובזכות זה אנוסס נס להתנוסס: 14:16 — שאלות: בפסוק ט”ז וכ”ב אמר בתוך הים ביבשה, ובפסוק כ”ט אמר ביבשה בתוך הים, מי היה המלאך, במלאך אמר וילך ובעמוד הענן ויעמד, אם היה הענן והחשך איך האיר את הלילה, מהו הכפל וישם לחרבה ויבקעו המים, איך נואלו מצרים לרדוף כשראו מעשה נסים שהמים עומדים כחומה. ומה היה ההשקף בעמוד אש וענן, ואיך ירדו בים וידוע שהתהום עמוק מאד ועכ”פ היל”ל וירדו בתוך הים לא ויבואו, ומהו הכפל וישב הים וינער את מצרים וישובו המים ויכסו שכ”ז ענין א’ בכפל דברים, ולמה אמר שנית ובני ישראל הלכו ביבשה: ואתה הרם את מטך. לדעת חז”ל ר”ל שיסלק את המטה שכבר פרשתי למעלה שע”י שלא רצה ללכת בשליחות עד ששלח עמו את אהרן אמר ואת המטה הזה תקח בידך, ועי”ז היו אומרים שצריך לכלי ואמצעי שבכחו יפעל, אבל בקי”ס כתיב מוליך לימין משה זרוע תפארתו שנתלבשה זרוע ה’ בזרועו שלמשה וא”צ מטה, רק נטה את ידך על הים ובקעהו. והנה בענין הנס הזה חשבו חז”ל באבות דר”נ עשרה נסים שנעשו על הים, והם: א] שנבקעו המים כפשט הכתוב ויבקעו המים, ב] מה שעמדו המים כשתי חומות והדרך באמצע כמ”ש והמים להם חומה, ג] שנתקשה קרקע הים כגריד ונעשה יבשה כמ”ש ביבשה, ד] שדרך שהלכו עלו המצרים היה לח כטיט כמ”ש טבעו בים סוף, כמו טבעתי ביון מצולה, ה] שנקפחו המים ונעשו כאבנים שנאמר ירדו במצולות כמו אבן ושברו ראשי המצרים כמ”ש שברת ראשי תנינים על המים, ו] שנקפאו לחתיכות רבות כענין אבנים רבות מסודרות כמ”ש אתה פוררת בעזך ים, ז] שנעשו י”ב גזרים לי”ב שבטים כמ”ש לגוזר ים סוף לגזרים, ח] שהגזרים היו בהירים ומאירים כזכוכית שיהיו רואים אלו את אלו, ט] שהוציא להם מים מתוקים מתוך מלוחים כמ”ש נצבו כמו נד נוזלים, י] שאחר הזלת המתוק חזרו ונתקשו, עוד אומר שם ראב”י אומר קפא להם התהום למעלה ועברו בו ישראל כדי שלא יצטערו, ר”א ור”ש אומרים מים העליונים ומים התחתונים היו מנערים את מצרים מאלו לאלו שנאמר וינער ה’ את מצרים בתוך הים, עפ”ז נסדר את הנסים לפי פשט הכתובים. בעת שנטה משה את ידו היה הנס הראשון שנבקעו המים, ואז התעורר רוח קדים עזה אשר החריב את מי הים כמ”ש הלא את המחרבת מי תהום רבה, שלשון חרב אינו מורה על היובש לבד רק משתתף עם חורב שמורה על החורבן וההשחתה שנשבת סדר הים ומרוצת מימיו ע”י הרוח העז, כמ”ש חורב על מימיה ויבשו (ירמיהו נ׳:ל״ח), ונהר יחרב ויבש, (ישעיהו י״ט:ה׳) בגערתי אחריב ים (שם נ), ר”ל אקלקל סדרו ואמעיט מימיו, ועז”א וישם את הים לחרבה ובבת נטית יד משה נחצו המים לשמם והיה דרך באמצע וזה נס אחד, ובאשר לפי הטבע יחזרו המים שבשר הצדדים אל הדרך שביניהם, היה פעולת הרוח הקר הנושב שנקפאו המים שמכאן ומכאן ונעשה תומה של קרח מכאן וחומה של קרח מכאן ושתי החומות האלה סגרו בעד המים שלא ישובון אל האמצע וזה נס ב’ ובאשר הים עמוק מאד והגם שנחרבו מי הים א”א לרדת מן שפת הים אל התהום כי התהום עמוק עמוק מאד, הוה הנס שאמר ראב”י שהוגבה קרקע התהום למעלה שוה לשפת הים עד שנעשה דרך ישר ושוה, וכבר בארתי זה בפי’ ישעיה (סי’ סג) ועז”א ויבואו בני ישראל בתוו הים שהיל”ל וירדו לתוך הים, מבואר שלא ירדו לעומק תהום רק באו במישור שוה. והנה בעת שהוגבה קרקע התהום למעלה לא הוגבה הדרך שבאמצע לבד רק עמו הוגבהו גם שני החומות שנעשו משני הצדדים מן מי הים הנקפאים, נמצא היה דרך ישר רחב מאד ומשני צדדיו היו חומות ממים נקפאים מזהירים כזכוכית כמ”ש באדר”נ בנס ח’ ט’ י’, ובאשר קרקע התהום שקפא וצף למעלה היה חרבה לא יבשה, ר”ל שהיה לח ומלא טיט היון וגומות מלאים מים, היה הנס שנעשה יבשה כגריד, כי הרוח העז הקפא גם את קרקע התהום שעלה למעלה רק שלא נקפא לחתיכה אחת של קרח רק לחתיכות חתוכות דבוקים זה בזה וזה על גב זה כמ”ש באדר”נ בנס ג’ ה’ ו’, ועז”א שיבאו ביבשה. והנה לא נבקע כל הים בפעם אחת רק המקום שנכנסו בו ישראל נקפא וכל שנכנסו יותר בים כן נקפא חלק גדול במקום מהלכם והמותר היה עדיין ים, ועז”א בתוך הים ביבשה, שהיה ים טרם שנכנסו במקום הזה ותיכף שרצו לכנוס בשפת ההוא נעשה יבשה, וכ”ז נעשה לצורך ישראל, ואח”ז יבוארו יתר הנסים שנעשו לצורך טביעת המצריים: 14:17 — ואני הנני מחזק. סה’ הוסיף עוד נסים לבל ירגישו המצרים כלל שמקום זה הוא מקום ים ומי תהום רבה, כמו שיתבאר אחר זה כי חשבו שהולכים ביבשה, וירדפו אחריהם, ועי”כ ואכבדה בפרעה שיראו איך נפרע ה’ ממנו מדה כנגד מדה בדבר אשר זדו עליהם וזה כבוד השי”ת: 14:18 — וידעו מצרים. כי אחר שיצאו ישראל חזרו ופקרו ויאמרו לא ה’ פעל כל זאת:
הערות
זה הרגע הדרמטי של האמונה מול הפחד. בני ישראל לא רואים דרך. הים לפניהם, הפרעה מאחוריהם, מדבר בצדדים. זה תרגיל אמונה מושלם — כשאין לך ברירה אלא להאמין.
המלאך של אלוקים נע מלפני למאחור — הוא יהיה מגן בין שני הצבאות. עמוד הענן הופך לחשך אל מצרים אבל אור לישראל — הפרדה אלוקית ברורה.
צריך השוואה:
- אפיון - מנהיגות במשבר — דוד בפחד מ אביש, גדעון עם בחורים מעטים, חנה בעקרות
- דברי משה “הקב”ה יילחם לכם” = מה שמודיע הוא שזה לא קרב אנושי
ניווט
- קודם: שמ_014_001 - פרעה רודף
- אחרי: שמ_014_021 - ים נקרע