משה מוצא את השליחות
פסוקים
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה רָאֹ֥ה רָאִ֛יתִי אֶת־עֳנִ֥י עַמִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת־צַעֲקָתָ֤ם שָׁמַ֙עְתִּי֙ מִפְּנֵ֣י נֹֽגְשָׂ֔יו כִּ֥י יָדַ֖עְתִּי אֶת־מַכְאֹבָֽיו׃ וָאֵרֵ֞ד לְהַצִּיל֣וֹ׀ מִיַּ֣ד מִצְרַ֗יִם וּֽלְהַעֲלֹתוֹ֮ מִן־הָאָ֣רֶץ הַהִוא֒ אֶל־אֶ֤רֶץ טוֹבָה֙ וּרְחָבָ֔ה אֶל־אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֶל־מְק֤וֹם הַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי׃ וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֛ה צַעֲקַ֥ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣אָה אֵלָ֑י וְגַם־רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הַלַּ֔חַץ אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם לֹחֲצִ֥ים אֹתָֽם׃ וְעַתָּ֣ה לְכָ֔ה וְאֶֽשְׁלָחֲךָ֖ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְהוֹצֵ֛א אֶת־עַמִּ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃ וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים מִ֣י אָנֹ֔כִי כִּ֥י אֵלֵ֖ךְ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וְכִ֥י אוֹצִ֛יא אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם׃ וַיֹּ֙אמֶר֙ כִּֽי־אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְזֶה־לְּךָ֣ הָא֔וֹת כִּ֥י אָנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת־הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה׃
דמויות
מיקום
- מצרים (מקום הפעולה)
אפיונים
- אפיון - פקודה אלוקית ללכת למקום | פקודה לנהוג את בני ישראל ממצרים
מפרשים
רש”י
3:7 — כי ידעתי את מכאביו: כְּמוֹ “וַיֵּדַע אֱלֹהִים” (שמות ב’), כְּלוֹמַר כִּי שַׂמְתִּי לֵב לְהִתְבּוֹנֵן וְלָדַעַת אֶת מַכְאוֹבָיו וְלֹא הֶעֱלַמְתִּי עֵינַי לֶאֱטֹם אָזְנַי מִצַּעֲקָתָם: 3:10 — ועתה לכה ואשלחך אל פרעה: וְאִם תֹּאמַר מַה תּוֹעִיל? והוצא את עמי. יוֹעִילוּ דְּבָרֶיךָ וְתוֹצִיאֵם מִשָּׁם: 3:11 — מי אנכי: מָה אֲנִי חָשׁוּב לְדַבֵּר עִם הַמְּלָכִים? 3:11 — וכי אוציא את בני ישראל: וְאַף אִם חָשׁוּב אֲנִי, מַה זָּכוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּעָשֶׂה לָהֶם נֵס וְאוֹצִיאֵם מִמִּצְרַיִם?: 3:12 — ויאמר כי אהיה עמך: הֱשִׁיבוֹ עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן; שֶׁאָמַרְתָּ מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה – לֹא שֶׁלְּךָ הִיא כִּי אִם מִשֶּׁלִּי, כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ – וזה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתָ בַּסְּנֶה לך האות כי אנכי שלחתיך, וּכְדַאי אֲנִי לְהַצִּיל, כַּאֲשֶׁר רָאִיתָ הַסְּנֶה עוֹשֶׁה שְׁלִיחוּתִי וְאֵינֶנּוּ אֻכָּל, כָּךְ תֵּלֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי וְאֵינְךָ נִזּוֹק; וְשֶׁשָּׁאַלְתָּ מַה זְּכוּת יֵשׁ לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּצְאוּ מִמִּצְרַיִם? דָּבָר גָּדוֹל יֵשׁ לִי עַל הוֹצָאָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי עֲתִידִים לְקַבֵּל הַתּוֹרָה עַל הָהָר הַזֶּה לְסוֹף ג’ חֳדָשִׁים שֶׁיֵּצְאוּ מִמִּצְרָיִם. דָּ”אַ: כי אהיה עמך, וזה שֶׁתַּצְלִיחַ בִּשְׁלִיחוּתְךָ לך האות עַל הַבְטָחָה אַחֶרֶת, שֶׁאֲנִי מַבְטִיחֲךָ שֶׁכְּשֶׁתּוֹצִיאֵם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אוֹתִי עַל הָהָר הַזֶּה, שֶׁתְּקַבְּלוּ הַתּוֹרָה עָלָיו, וְהִיא הַזְּכוּת הָעוֹמֶדֶת לְיִשְׂרָאֵל. וְדֻגְמַת לָשׁוֹן זֶה מָצִינוּ: “וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וְגוֹ’” (ישעיהו ל”ז), מַפָּלַת סַנְחֵרִיב תִּהְיֶה לְךָ אוֹת עַל הַבְטָחָה אַחֶרֶת, שֶׁאַרְצְכֶם חֲרֵבָה מִפֵּרוֹת וַאֲנִי אֲבָרֵךְ הַסְּפִיחִים:
מלבי”ם
3:7 — ויאמר ה’. התחיל להודיע לו פתרון המראה שהסנה הם ישראל שהם ירודים ושפלים, והמצריים הם מכאיבים אותם כמו שהקוצים מכאיבים את הסנה, והוא בוער באש הכליון שהמצריים רוצים לכלותם, והסנה איננו אוכל כי מלאך ה’ חונה סביבם לשמרם ולהגן עליהם, וה’ עמהם בצרה שוכן ג”כ בסנה, וכמ”ש במד’ יונתו תמתי תאומתי, מה התאומים הללו אם אחד חושש בראשו חברו מרגיש כן אמר הקב”ה עמו אנכי בצרה, והסנה י”ל חמשה עלין כן ישראל נגאלים בזכות ג’ אבות ומשה ואהרן כמ”ש במד’, וכשישראל במעלתם נמשלו לשושנה כמ”ש בזוה”ק פ’ בראשית דיש חמש עלין תקיפים דסחרן לשושנה ובעצים נמשלו לסנה וה’ עמהם בחדש ומרגיש בצרתם, ועז”א ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים, ואמר למעלה ויאנחו ב”י מן העבודה ויזעקו וישמע אלהים את נאקתם, ר”ל שעל שועתם מן העבודה לא שם לב כי כבר נגזר עליהם עבדות וענוי, רק שמע את נאקתם שהוא אנקת חללים שלא נגזר עליהם שיפלו חללים, ושם כתיב וירא אלהים את ב”י וידע אלהים, שאחר ששמע נאקתם התחיל להשגיח על עניניהם, ופרשתי שם שמ”ש וירא אלהים הוא שראה הרושמים החיצונים מהעוני והלחץ שזה נראה לעין, ומ”ש וידע אלהים הוא שידע מכאובי הנפש הפנימים כמ”ש (תהלים) אשר ראות את עמי ידעת בצרות נפשי, ואמר שם במדרש וירא אלהים את ב”י כמ”ש ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים וידע אלהים כמ”ש כי ידעתי את מכאוביו, וזה דומה כמשל מלך שראה שבנו הולך בדרך הטיול והבטלה רועה רוח ורודף קדים ורצה שיורגל בעול העבודה למען ישא אח”כ במשא המלוכה, וימסור אותו לאיש אחד שיאכף עליו אכפו לעבוד ולמשא, והבן היה כותב אגרות בכל יום אל אביו וצועק חמס על האיש ע”מ שמעביד אותו, והמלך לא פנה אל צעקתו כי זה כל מגמתו, אולם אח”ז התחיל האיש להכות את בן המלך במכות אכזריות שיש בם סכנה והבן הודיע זאת לאביו, ואז הלך אביו לראות אם אמת נכון הדבר וראה שהוא מפריז מאד יתר על המדה, וז”ש וירא אלהים את בני ישראל ומפרש ראה ראיתי את עני עמי, ואח”ז התיעץ ברופאים והודיעו אותו שמלבד מה שהכאיב אותו במכות חיצוניות הנראים הכאיב אותו גם במכאובים פנימים ע”י בזיונות וחרפות הנוגעים עד נפשו שמרגשת בזה יותר מן המכות, וע”ז בא לשון ידיעה שכתוב וידע אלהים ומפרש כי ידעתי את מכאביו, ועי”כ שמע גם צעקת בן המלך על העבודה, ועז”א ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו, כי היתה העבודה ע”י נגישה וחרופים וגדושים ברצח בעצמותיו, ובזה הראיה והידיעה היה סבה גם אל השמיעה: 3:8 — שאלות: מ”ש ראה ראיתי, שמעתי, כי ידעתי, מה רצה בג’ לשונות אלה, ומ”ש ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי כפול עם הפסוק הזה, מ”ש וארד. ומ”ש שני פעמים אל ארץ ופעם ג’ אל מקום: וארד. לכן ירדתי משמי מרום לשכון בתוכם ולשמרם ולהצילם, שע”ז מורה המראה שמלאך ה’ שוכך בתוך הסנה, אולם אחר שעי”כ ראה כי באה עת לגאלם אמר וארד, ר”ל שלפעמים יושיע ה’ משמי מרום, ר”ל שיושיע ע”י סבות ומסובבי הטבע, שישנה לב מלך ושריו לטובה עליהם או שיהום את העם המעבידים אותם ע”י גלגולי הטבע שזה מציין שה’ בשמים ופועל ע”י המערכת והשמים כמ”ש ה’ בשמים הכין כסאו, אולם עתה ראה ה’ לגאלם בנסים גלוים נפלאים שאין להם קשר כלל עם המערכת והטבע, שזה יצויר שה’ יורד למטה ופועל ישועות בקרב הארץ לא ע”י סבות ומסובבי המערכה רק המערכת תלך לפי דרכה וה’ פועל גבורות הבלתי מתחייבות מחוקי הטבע, ועז”א וארד וזה יהיה לשני דברים, א] להצילו מיד מצרים, ב] להעלותו מן הארץ ההיא, ולא תאמר שהלא היה יותר טוב שיתן להם את ארץ מצרים לאחוזה וישמיד את המצריים והם יירשום וישבו תחתם, משיב שזה מפני ג’ טעמים, א] מפני שא”י היא ארץ טובה ורחבה, אבל מצרים היתה ארץ רעה מצד אוירה ומזגה וצרה מצד מקומה, ב] מצד שא”י היא ארץ זבת חלב מרוב מרעה הצאן והבקר, ודבש מרוב התמרים. והפירות המתוקים, שזה לא היה במצרים שאינה מקום מקנה ולא יגדלו שם הפירות הטובים, ג] מצד שהוא מקום הכנעני והחתי שהם נתחייבו כליה, כמ”ש כי ברשעת הגוים האלה ה’ מורישם מפניך, ומשמרו את השבועה, כי על הארץ הזאת נשבע להאבות, ואמר אל מקום הכנעני, ר”ל שכבר הוא בעיני כאלו נשמדו האומות האלה ואינו עוד ארץ הכנעני רק הוא המקום שהיו שם בעבר: 3:9 — ועתה. אחר שכבר הוסכם אצלי לגאלם הנה צעקת ב”י באה אלי, עיקר הצעקה הוא אלי שאמלא הבטחתי לגאלם ואני שומע כל צעקתם כי עת הזמיר הגיע, ובמדרש עד עתה לא באה צעקתם לפני שלא הגיע הקץ, וגם ראיתי את הלחץ ועי”כ נתחייבו מצרים להענש בעונש כבד. ויש הבדל בין נגישה ובין לחץ, הנוגש נוגש על המס והעבדות. ובכ”ז יתן להם רחבת ידים למקניהם ולמסחרם ולשבת בכ”מ, אבל המצריים לחצו אותם לשבת בדחק בארץ גושן שהיה צר לפניהם לפי מה שרבו ופרו: 3:10 — ועתה. אחר שלא אושיעם ע”י השמים והטבע רק אגאלם באותות ובמופתים ובנפלאות שע”ז צריך שליח ב”ו שעל ידו אתרה בו וע”י אעשה את האותית, אתה הוא המוכן והראוי לדבר, ועז”א במדרש לכה שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, וזה עפ”י המבואר לחכמי הלשון שהפעלים שיבואו בה”א בסוף מורים על הבקשה וגלות הרצון, שאל”כ היל”ל לך בלא ה”א, ובאר לו שיהיה שליחותו לשני דברים, א] ואשלחך אל פרעה להתרות בו ולהכותו באותות ובמופתים, ב] והוצא את עמי, שהוא שליחות אל ישראל להחזירם בתשובה. שיבדלו מטומאת מצרים ושיסכימו ללכת אחרי במדבר בארץ לא זרועה: 3:11 — ויאמר משה. נגד מ”ש ואשלחך אל פרעה, השיב מי אנכי כי אלך אל פרעה, שהאמצעי צריך שיהיה מוכן אל התכלית, וא”כ ראוי שתשלח איש גדול או מלך גדול בחיל עצום וכבד לא איש רש ונקלה מן הגולים, בפרט שאני מוכתב למלכות כמ”ש במד’, וגם רמזו חז”ל עמ”ש ליעקב ואנכי אעלך גם עלה וצריך שתהיה הגאולה על ידך, ועמ”ש והוצא את ב”י ממצרים, השיב וכי אוציא את ב”י ממצרים, ר”ל בין על היציאה הנפשיית להבדילם מטומאת מצרים, הלא דבקים המה בטומאת מצרים הללו עע”ז וכו’, בין היציאה למדבר וכי אוכל לכלכלם בארץ ציה וערבה, כמ”ש במדרש מנין לי לספק במאכל ובמשתה וכו’: 3:12 — שאלות: מ”ש וזה לך האות בהוציאך וכו’ איך תלה האות בדבר שעתיד להיות אחרי ימים רבים, וגם הלא משה לא שאל אות: ויאמר. נגד מ”ש מי אנכי כי אלך אל פרעה א”ל כי אהיה עמך וזה לך האות כי אנכי שלחתיך, אינך כשליח שהמשלח יושב במקומו שאז צריך לשלוח איש גדול ונשוא פנים, רק כשליח שהמלך הגדול משלחו הולך אתו והמשלח עצמו שנמצא עמו הוא לו לאות שהוא שלוחו, וכזה א”צ לשלוח איש גדול ונכבד כי מי גדול מן המשלח, וכן אין לך לירא, כי אהיה עמך להפיל מוראך עליו [וגם בזה אמלא מ”ש ואנכי אעלך גם עלה], ועמ”ש וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, א”ל בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים, ואז יבדלו מטומאת מצרים ע”י שיקבלו התורה מפי וימשכו אחריך כעדר במדבר כי מאז בך יאמינו לעולם, וכן אמר במדרש מי אנכי כי אלך אל פרעה למקום הורגי נפשות, וכי אוציא, מה זכות יש בידם שאוכל להוציאם, א”ל הקב”ה כי אהיה עמך, לפי שהתירא, וזה לך האות ובדבר הזה תהיה ניכר שאתה שלוחי לפי שאהיה עמך וכל אשר תרצה אעשה, ומה שאמרת באיזה זכות אוציאם, בזכות התורה שעתידים לקבל על ידך בהר הזה הם יוצאים משם:
הערות
מקום הפעולה: מצרים