קללת קין
פסוקים
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי׃ וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן־הָֽאֲדָמָֽה׃ וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן־הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּצְתָ֣ה אֶת־פִּ֔יהָ לָקַ֛חַת אֶת־דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ׃ כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת־הָ֣אֲדָמָ֔ה לֹֽא־תֹסֵ֥ף תֵּת־כֹּחָ֖הּ לָ֑ךְ נָ֥ע וָנָ֖ד תִּֽהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ׃ וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל־יְהֹוָ֑ה גָּד֥וֹל עֲוֺנִ֖י מִנְּשֹֽׂא*(בספרי ספרד ואשכנז מִנְּשֽׂוֹא)׃ הֵן֩ גֵּרַ֨שְׁתָּ אֹתִ֜י הַיּ֗וֹם מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה וּמִפָּנֶ֖יךָ אֶסָּתֵ֑ר וְהָיִ֜יתִי נָ֤ע וָנָד֙ בָּאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה כׇל־מֹצְאִ֖י יַֽהַרְגֵֽנִי׃ וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהֹוָ֗ה לָכֵן֙ כׇּל־הֹרֵ֣ג קַ֔יִן שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקָּ֑ם וַיָּ֨שֶׂם יְהֹוָ֤ה לְקַ֙יִן֙ א֔וֹת לְבִלְתִּ֥י הַכּוֹת־אֹת֖וֹ כׇּל־מֹצְאֽוֹ׃ וַיֵּ֥צֵא קַ֖יִן מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ־נ֖וֹד קִדְמַת־עֵֽדֶן׃
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - עונש וגלות | קין גולה לארץ נוד
- אפיון - דיאלוג ישיר עם אלוקים | אלוקים מדבר עם קין
- אפיון - יריבות אחים | יריבות קין והבל — הראשון שבמאבקי האחים, ממנו ינבעו כל הדפוסים הבאים
מפרשים
רש”י
4:9 — אי הבל אחיך.: לְכָּנֵס עִמּוֹ בְּדִבְרֵי נַחַת, אוּלַי יָשׁוּב וְיֹאמַר: אֲנִי הֲרַגְתִּיו וְחָטָאתִי לְךָ: 4:9 — לא ידעתי.: נַעֲשָׂה כְּגוֹנֵב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה: 4:9 — השומר אחי.: לְשׁוֹן תֵּמַהּ הוּא, וְכֵן כָּל הֵ”א הַנְּקוּדָה בַּחֲטַף פַּתָּח: 4:10 — דמי אחיך.: דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר, שֶׁעָשָׂה בוֹ פְּצָעִים הַרְבֵּה, שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן נַפְשׁוֹ יוֹצְאָה (סנהדרין ל”ז): 4:11 — ארור אתה מן האדמה.: יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁנִּתְקַלְּלָה הִיא כְּבָר בַּעֲוֹנָהּ, וְגַם בָּזוֹ הוֹסִיפָה לַחֲטֹא, 4:11 — אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך וגו’.: וְהִנְּנִי מוֹסִיף לָהּ קְלָלָה אֶצְלְךָ, לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ: 4:12 — נע ונד.: אֵין לְךָ רְשׁוּת לָדוּר בְּמָקוֹם אֶחָד: 4:13 — עוני מנשוא.: בִּתְמִיהָ, אַתָּה טוֹעֵן עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וַעֲוֹנִי אִי אֶפְשָׁר לִטְעֹן? (בראשית רבה) 4:15 — לכן כל הורג קין.: זֶה אֶחָד מִן הַמִּקְרָאוֹת שֶׁקִּצְּרוּ דִּבְרֵיהֶם וְרָמְזוּ וְלֹא פֵרְשׁוּ, לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן לְשׁוֹן גְּעָרָה, כֹּה יֵעָשֶׂה לוֹ, כָּךְ וְכָךְ עָנְשׁוֹ וְלֹא פֵּרֵשׁ עָנְשׁוֹ: 4:15 — שבעתים יקם.: אֵינִי רוֹצֶה לְהִנָּקֵם מִקַּיִן עַכְשָׁו, לְסוֹף שִׁבְעָה דוֹרוֹת אֲנִי נוֹקֵם נִקְמָתִי מִמֶּנּוּ, שֶׁיַּעֲמֹד לֶמֶךְ מִבְּנֵי בָּנָיו וְיַהַרְגֵהוּ, וְסוֹף הַמִּקְרָא שֶׁאָמַר שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם, וְהִיא נִקְמַת הֶבֶל מִקַּיִן, לִמְּדָנוּ שֶׁתְּחִלַּת מִקְרָא לְשׁוֹן גְּעָרָה הִיא, שֶׁלֹּא תְהֵא בְרִיָּה מַזִּיקַתּוּ, וְכַיּוֹצֵא בוֹ וַיֹּאמֶר דָּוִד כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר (שמואל ב ה’), וְלֹא פֵּרֵשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ, אֲבָל דִּבֵּר הַכָּתוּב בְּרֶמֶז כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וְיִקְרַב אֶל הַשַּׁעַר וְיִכְבְּשֶׁנּוּ וְאֶת הָעִוְרִים וגו’, וְגַם אוֹתָם יַכֶּה עַל אֲשֶׁר אָמְרוּ הָעִוֵּר וְהַפִּסֵּחַ לֹא יָבֹא דָוִד אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת – הַמַּכֶּה אֶת אֵלּוּ אֲנִי אֶעֱשֶׂנּוּ רֹאשׁ וְשַׂר, כָּאן קִצֵּר דְּבָרָיו, וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים פֵּרֵשׁ יִהְיֶה לְרֹאשׁ וּלְשָׂר: 4:15 — וישם ה’ לקין אות.: חָקַק לוֹ אוֹת מִשְּׁמוֹ בְּמִצְחוֹ. ס”א דָּבָר אַחֵר, כָּל מוֹצְאִי יַהַרְגֵנִי, הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת, אֲבָל בְּנֵי אָדָם עֲדַיִן לֹא הָיוּ שֶׁיִּירָא מֵהֶם, רַק אָבִיו וְאִמּוֹ, וּמֵהֶם לֹא הָיָה יָרֵא שֶׁיַּהַרְגוּהוּ, אֶלָּא אָמַר עַד עַכְשָׁו הָיָה פַּחְדָּתִי עַל כָּל הַחַיּוֹת כְּמֹ”שֶׁ וּמוֹרַאֲכֶם וְגוֹ’, וְעַכְשָׁו בִּשְׁבִיל עָוֹן זֶה לֹא יִירְאוּ מִמֶּנִּי הַחַיּוֹת וְיַהַרְגוּנִי, מִיָּד וַיָּשֶׂם ה’ לְקַיִן אוֹת – הֶחֱזִיר אֶת מוֹרָאוֹ עַל הַחַיּוֹת: 4:16 — ויצא קין.: יָצָא בְהַכְנָעָה כְּגוֹנֵב דַּעַת הָעֶלְיוֹנָה: 4:16 — בארץ נוד.: בָּאֶרֶץ שֶׁכָּל הַגּוֹלִים נָדִים שָׁם: 4:16 — קדמת עדן.: שָׁם גָּלָה אָבִיו כְּשֶׁגֹּרַשׁ מִגַּן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת שְׁמִירַת דֶּרֶךְ מְבוֹא הַגָּן, שֶׁיֵּשׁ לִלְמֹד שֶׁהָיָה אָדָם שָׁם, וּמָצִינוּ רוּחַ מִזְרָחִית קוֹלֶטֶת בְּכָל מָקוֹם אֶת הָרוֹצְחִים שֶׁנֶּאֱמַר אָז יַבְדִּיל מֹשֶׁה וְגוֹמֵר, מִזְרְחָה שָׁמֶשׁ (דברים ד’), דָּבָר אַחֵר בְּאֶרֶץ נוֹד, כָּל מָקוֹם שֶׁהוֹלֵךְ הָיְתָה הָאָרֶץ מִזְדַּעְזְעָה תַּחְתָּיו, וְהַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים סוּרוּ מֵעָלָיו, זֶהוּ שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו:
מלבי”ם
4:9 — שאלות: מ”ש לא ידעתי איך כחש לאל ממעל. מ”ש ארור אתה מן האדמה למה קלל את האדמה, וכי היא בעלת בחירה ובעלת שכר ועונש. מ”ש והיה כל מוצאי יהרגני הלא כן ראוי לשופך דם אחיו, ולמה א”ל ה’ לכן כל הורג קין ושם לו אות, הלא לא יכופר לרוצח כי אם בדם שופכו, ולמה ספר כי בנה עיר וקראה בשם בנו: ויאמר ה’ אל קין אי הבל אחיך. ה’ הודיע לו שהבל הוא אחיו ואוהבו ולא עליו כוון בדבריו, וקין השיב עמ”ש לו שהוא אחיו ואוהבו לא ידעתי, ר”ל לא הבנתי שאחי הוא כי טעיתי שעליו נאמרו הדברים, ועל השאלה אי הבל שמבקש דמו מידו השיב השמר אחי אנכי, כי קין חשב שהאדם מוכרח במעשיו ואין לו בחירה, וע”ז אמר וכי אנכי השומר אחי, הלא אתה השומר מן הפגעים הטבעים והרצונים וכן אתה השומר מן רעות בני אדם, ולמה לא שמרת אותו שלא אהרגנו ואחר שאתה גזרת שיהרג הייתי מוכרח על הדבר, וז”ש במדרש לא אני הרגתיו אלא אתה שנתת בי יצה”ר, וה’ השיב אתה עשיתו רע: 4:10 — ויאמר ה’ מה עשית. ה’ הודיעו, א] שהוא חפשי במעשיו והמעשה תתיחס אליך לא אלי. ב] הודיעו כי יש הבדל בעונשים בין החטא שחוטא נגד הדת האלהי או הנמוסי ובין החטא שחוטא נגד הדת הטבעי כמו שהוא ברציחה שהיא נגד הדת הטבעי, כי החוטא נגד הדת האלהי אין ענשו טבעי רק השגחיי, אבל החוטא נגד הדת הטבעי ענשו טבעי, ר”ל שהטבע עצמו תענישו, שלכן אמר על הרציחה ולארץ לא יכופר כי אם בדם שפכו כאלו יקבל ענשו מן הארץ עצמה, כמ”ש כי אבן מקיר תזעק הוי בונה עיר בדמים שהארץ מתקוממה לו להענישהו, וז”ש אחר שדמי אחיך צועקים אלי ומבקשים משפט, ואין צועקים במרום לבקש עונש שמיימי, רק צועקים מן האדמה למטה לבקש עונש הבא מן האדמה והטבע: 4:11 — ועתה ארור אתה מן האדמה. שהאדמה בעצמה תקלל אותך ותענישך, אשר פצתה את פיה יצייר במליצה שהאדמה פצתה פיה ודברה בפיה כי היא המוכנת לקחת את דמי אחיך מידך, כמו ודמו מידך אבקש, היינו שתקח מידך נקמת דמי אחיך אשר שפכת, כן פצתה האדמה את פיה ואמרה שהיא בעצמה תעשה בך שפטים: 4:12 — כי תעבד. והנה האדמה תקח מידך נקמת דמי אחיך בשני דברים. א] במניעת ההטבה, שאם תעבוד את האדמה לא תתן לך את כחה ולא תתן את יבולה. ב] בפועל, שלא תניח אותך שתעמוד עליה רק נע ונד תהיה בארץ* ובמדרש אי הבל אחיך משל לאפרכוס שמצא הרוג וא’ עומד ע”ג וא”ל מי הרגו אני או אתה, משל לא’ שנכנס לגינה ולקט תותים מצאו בעל הגינה וכחש א”ל הלא ידיך מלוכלכות, משל לא’ שגנב גדי ובעל הגדי רדף אחריו וכחש א”ל הרי היא פועה אחריך. במשל הא’ דייק מה עשית ר”ל הלא אתה עשית זאת כי אין איש בלעדיך, במשל הב’ דייק קול דמי אחיך שידיך מלוכלכות בדם, במשל הג’ דייק מ”ש צועקים אלי מן האדמה, ארור אתה מן האדמה, שהאדמה צועקת עליך ופוצה פיה להנקם ממך:: 4:13 — ויאמר קין. אמר הנה מעתה אין לי עוד שום תקוה, כי אם אקוה שתסלח לעוני זה אי אפשר, כי גדול עוני מנשוא, ואם אקוה שהגם שחטאתי יהיה לי שארית בארץ מצד הטבע, הנה זה לא יהיה אלא בא’ מג’ פנים. א] אם יושב בקביעות בארץ מגורו, שאז הוא בטוח במקומו מצד הטבע. אבל 4:14 — הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה. ב] שגם הנודד ממקומו יתקיים ע”י השגחת ה’ עליו, אבל הלא מפניך אסתר כי הסירות השגחתך מעלי. ג] אפשר שיתקיים אם במקום שיבחר עתה לשבתו יתישב שם בקביעות ויבן מצור ומשגב לו, אבל הלא והייתי נע ונד בארץ שלא אוכל לשבת במקום אחד, וא”כ אחר שאין לי שום תקוה שאמצא מנוח הלא טוב מותי מחיי וא”כ מי יתן והיה שכל מוצאי יהרגני, כי טוב לי המות שעל ידו ינוחו יגיעי כח: 4:15 — ויאמר ה’. השיב לו הנה אני רוצה שתענש בעונש היותר מר וקשה ואחר שאתה טוב לך המות מן החיים אני רוצה שתשאר בחיים המרים האלה שהם מרים ממות, ומי שיהרוג אותך יעבור על רצוני שאני רוצה שתחיה שבזה תקבל ענשך, וע”כ לכן בעבור זה שאתה מתאוה המות, לכן כל הורג קין שבעתים יוקם. בעבור הרציחה ובעבור שבטל רצון ה’ שרוצה שיחיה כדי לקבל ענשו, וגם ר”ל כי עתה לא ידעת עונש הרוצח, אבל מי שיהרוג אותך שכבר ראה גודל העונש של הרציחה ויסורים המרים שגזרתי עליך, א”כ יוקם שבעה פעמים ככה, כי היה לו ללמוד ולא למד, וישם ה’ לקין אות זה בעצמו הי’ האות שלא יכה אותו כל מוצאו, ממה שראו שהארץ מתקוממה לו, ובשגם למ”ש חז”ל ששם לו קרן במצחו או הזריח עליו את הצרעת כדי שיופרשו ממנו בני אדם מפני צרעתו, מזה עצמו ישמרו א”ע מן הרציחה ולא יכו אותו: 4:16 — ויצא קין מלפני ה’. יש הבדל בין מפני ובין מלפני, היציאה מלפניו, עמד תחלה לפניו ויצא משעמד לפניו, והיציאה מפניו היינו מסבתו וממוראו, ור”ל שיצא מלהיות לפני ה’ והשגחתו ונעזב אל המקרה. וישב בארץ נוד, פי’ חז”ל שע”י וידויו ותשובתו נבטלה חצי הגזירה ותחת נע ונד הי’ רק נד, שהנוע הוא ממדינה למדינה והנוד הוא במקומו ויושב בארץ אחת:
הערות
ניווט
- קודם: בר_004_001 - קין הורג את הבל
- אחרי: בר_004_017 - תולדות קין