הבל הבלים — פתיחת קהלת
פסוקים
דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן־דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלָיִם׃ הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל׃ מַה־יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכׇל־עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃ דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת׃ וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל־מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם׃ הוֹלֵךְ אֶל־דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל־צָפוֹן סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל־סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ׃ כׇּל־הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל־הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל־מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת׃ כׇּל־הַדְּבָרִים יְגֵעִים לֹא־יוּכַל אִישׁ לְדַבֵּר לֹא־תִשְׂבַּע עַיִן לִרְאוֹת וְלֹא־תִמָּלֵא אֹזֶן מִשְּׁמֹעַ׃ מַה־שֶּׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה וּמַה־שֶּׁנַּעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה וְאֵין כׇּל־חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ׃ יֵשׁ דָּבָר שֶׁיֹּאמַר רְאֵה־זֶה חָדָשׁ הוּא כְּבָר הָיָה לְעֹלָמִים אֲשֶׁר הָיָה מִלְּפָנֵנוּ׃ אֵין זִכְרוֹן לָרִאשֹׁנִים וְגַם לָאַחֲרֹנִים שֶׁיִּהְיוּ לֹא־יִהְיֶה לָהֶם זִכָּרוֹן עִם שֶׁיִּהְיוּ לָאַחֲרֹנָה׃
דמויות
- שלמה (בן דוד) — קֹהֶלֶת, מחבר הספר, מלך ישראל בירושלים
מיקום
- ירושלים — “מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלָיִם”, מקום חיבור הספר בשלהי ימי שלמה
אפיונים
- אפיון - מרד וזעם | “הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל” — לא מרד כלפי ה’ אלא עמידה נוקבת מול חסר-המשמעות של ההוויה האנושית, המניעה את כל מסע הספר
- אפיון - צדק וחוקים | “מַה־יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכׇל־עֲמָלוֹ” — שאלת הצדק הקוסמי: מה ייתרון ומה שכר לעמל האנושי תחת חוקי הטבע הנצחיים
הערות
פתיחת קהלת היא מן החריפות בכל ספרות החכמה המקראית. “הֲבֵל הֲבָלִים” (הבל = אד, ריח, אפסיות) מכריז שכל ממשות אנושית חולפת. הפרק בונה תמונת עולם מחזורי — שמש, רוח, נחלים — שאין בהם חידוש: הטבע נצחי, האדם עובר ואין לו זכרון. שאלה זו מניעה את כל שאר הספר.
ניווט
- קודם: —
- אחרי: קה_003_001 - לכל זמן ועת - שיר הזמן