מלחמות דוד וממלכתו
פסוקים
וַֽיְהִי֙ אַֽחֲרֵי־כֵ֔ן וַיַּ֥ךְ דָּוִ֛ד אֶת־פְּלִשְׁתִּ֖ים וַיַּכְנִיעֵ֑ם וַיִּקַּ֥ח דָּוִ֛ד אֶת־מֶ֥תֶג הָאַמָּ֖ה מִיַּ֥ד פְּלִשְׁתִּֽים׃ וַיַּ֣ךְ אֶת־מוֹאָ֗ב וַֽיְמַדְּדֵ֤ם בַּחֶ֙בֶל֙ הַשְׁכֵּ֣ב אוֹתָ֣ם אַ֔רְצָה וַיְמַדֵּ֤ד שְׁנֵֽי־חֲבָלִים֙ לְהָמִ֔ית וּמְלֹ֥א הַחֶ֖בֶל לְהַחֲי֑וֹת וַתְּהִ֤י מוֹאָב֙ לְדָוִ֔ד לַעֲבָדִ֖ים נֹשְׂאֵ֥י מִנְחָֽה׃ וַיַּ֣ךְ דָּוִ֔ד אֶת־הֲדַדְעֶ֥זֶר בֶּן־רְחֹ֖ב מֶ֣לֶךְ צוֹבָ֑ה בְּלֶכְתּ֕וֹ לְהָשִׁ֥יב יָד֖וֹ (בנהר) [בִּֽנְהַר־פְּרָֽת]׃ וַיִּלְכֹּ֨ד דָּוִ֜ד מִמֶּ֗נּוּ אֶ֤לֶף וּשְׁבַע־מֵאוֹת֙ פָּרָשִׁ֔ים וְעֶשְׂרִ֥ים אֶ֖לֶף אִ֣ישׁ רַגְלִ֑י וַיְעַקֵּ֤ר דָּוִד֙ אֶת־כׇּל־הָרֶ֔כֶב וַיּוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ מֵ֥אָה רָֽכֶב׃ וַתָּבֹא֙ אֲרַ֣ם דַּמֶּ֔שֶׂק לַעְזֹ֕ר לַהֲדַדְעֶ֖זֶר מֶ֣לֶךְ צוֹבָ֑ה וַיַּ֤ךְ דָּוִד֙ בַּאֲרָ֔ם עֶשְׂרִֽים־וּשְׁנַ֥יִם אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃ וַיָּ֨שֶׂם דָּוִ֤ד נְצִבִים֙ בַּאֲרַ֣ם דַּמֶּ֔שֶׂק וַתְּהִ֤י אֲרָם֙ לְדָוִ֔ד לַעֲבָדִ֖ים נוֹשְׂאֵ֣י מִנְחָ֑ה וַיֹּ֤שַׁע יְהֹוָה֙ אֶת־דָּוִ֔ד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃ וַיִּקַּ֣ח דָּוִ֗ד אֵ֚ת שִׁלְטֵ֣י הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁ֣ר הָי֔וּ אֶ֖ל עַבְדֵ֣י הֲדַדְעָ֑זֶר וַיְבִיאֵ֖ם יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ וּמִבֶּ֥טַח וּמִבֵּרֹתַ֖י עָרֵ֣י הֲדַדְעָ֑זֶר לָקַ֞ח הַמֶּ֧לֶךְ דָּוִ֛ד נְחֹ֖שֶׁת הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃ וַיִּשְׁמַ֕ע תֹּ֖עִי מֶ֣לֶךְ חֲמָ֑ת כִּ֚י הִכָּ֣ה דָוִ֔ד אֵ֖ת כׇּל־חֵ֥יל הֲדַדְעָֽזֶר׃ וַיִּשְׁלַ֣ח תֹּ֣עִי אֶת־יֽוֹרָם־בְּנ֣וֹ אֶל־הַמֶּֽלֶךְ־דָּ֠וִ֠ד לִשְׁאׇל־ל֨וֹ לְשָׁל֜וֹם וּֽלְבָרְכ֗וֹ עַל֩ אֲשֶׁ֨ר נִלְחַ֤ם בַּהֲדַדְעֶ֙זֶר֙ וַיַּכֵּ֔הוּ כִּי־אִ֛ישׁ מִלְחֲמ֥וֹת תֹּ֖עִי הָיָ֣ה הֲדַדְעָ֑זֶר וּבְיָד֗וֹ הָי֛וּ כְּלֵי־כֶ֥סֶף וּכְלֵי־זָהָ֖ב וּכְלֵ֥י נְחֹֽשֶׁת׃ גַּם־אֹתָ֕ם הִקְדִּ֛ישׁ הַמֶּ֥לֶךְ דָּוִ֖ד לַיהֹוָ֑ה עִם־הַכֶּ֤סֶף וְהַזָּהָב֙ אֲשֶׁ֣ר הִקְדִּ֔ישׁ מִכׇּל־הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֥ר כִּבֵּֽשׁ׃ מֵאֲרָ֤ם וּמִמּוֹאָב֙ וּמִבְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וּמִפְּלִשְׁתִּ֖ים וּמֵעֲמָלֵ֑ק וּמִשְּׁלַ֛ל הֲדַדְעֶ֥זֶר בֶּן־רְחֹ֖ב מֶ֥לֶךְ צוֹבָֽה׃ וַיַּ֤עַשׂ דָּוִד֙ שֵׁ֔ם בְּשֻׁב֕וֹ מֵהַכּוֹת֥וֹ אֶת־אֲרָ֖ם בְּגֵיא־מֶ֑לַח שְׁמוֹנָ֥ה עָשָׂ֖ר אָֽלֶף׃ וַיָּ֨שֶׂם בֶּאֱד֜וֹם נְצִבִ֗ים בְּכׇל־אֱדוֹם֙ שָׂ֣ם נְצִבִ֔ים וַיְהִ֥י כׇל־אֱד֖וֹם עֲבָדִ֣ים לְדָוִ֑ד וַיּ֤וֹשַׁע יְהֹוָה֙ אֶת־דָּוִ֔ד בְּכֹ֖ל אֲשֶׁ֥ר הָלָֽךְ׃ וַיִּמְלֹ֥ךְ דָּוִ֖ד עַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י דָוִ֗ד עֹשֶׂ֛ה מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה לְכׇל־עַמּֽוֹ׃ וְיוֹאָ֥ב בֶּן־צְרוּיָ֖ה עַל־הַצָּבָ֑א וִיהוֹשָׁפָ֥ט בֶּן־אֲחִיל֖וּד מַזְכִּֽיר׃ וְצָד֧וֹק בֶּן־אֲחִיט֛וּב וַאֲחִימֶ֥לֶךְ בֶּן־אֶבְיָתָ֖ר כֹּהֲנִ֑ים וּשְׂרָיָ֖ה סוֹפֵֽר׃ וּבְנָיָ֙הוּ֙ בֶּן־יְה֣וֹיָדָ֔ע וְהַכְּרֵתִ֖י וְהַפְּלֵתִ֑י וּבְנֵ֥י דָוִ֖ד כֹּהֲנִ֥ים הָיֽוּ׃
פירוש רש”י
8:1: מֶתֶג הָאַמָּה. וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים (דברי הימים א יח:א) כְּתִיב: ״וַיִּקַּח דָּוִד אֶת גַּת מִיַּד פְּלִשְׁתִּים״, וְהִיא נִקְרֵאת מֶתֶג הָאַמָּה, עַל שֵׁם שֶׁהוּא מַקֵּל רוֹדֶה בְּכָל הַפְּלִשְׁתִּים, מֶטְרוֹפּוֹלִין שֶׁל מְלָכִים, שֶׁלֹּא מָצִינוּ בְּכָל סַרְנֵי פְּלִשְׁתִּים בְּעַזָּה וּבְאַשְׁדּוֹד וּבְעֶקְרוֹן וּבְאַשְׁקְלוֹן שֵׁם מַלְכוּת, אֶלָּא בְגַת מָצִינוּ, (שמואל א כא:יא): ״אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת״: | מֶתֶג. אגויילו״ן בְּלַעַ״ז: | הָאַמָּה. הוּא הַמַּרְדֵּעַ שֶׁל עֵץ: 8:2: וַיְמַדֵּד שְׁנֵי חֲבָלִים לְהָמִית. לְפִי שֶׁהָרְגוּ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְאֶחָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כב:ד): ״וַיַּנְחֵם אֶת פְּנֵי מֶלֶךְ מוֹאָב״, וְלֹא מָצִינוּ שֶׁיָּצְאוּ מִשָּׁם: 8:3: בְּלֶכְתּוֹ. כְּשֶׁהָלַךְ הֲדַדְעֶזֶר: | לְהָשִׁיב יָדוֹ. כְּתַרְגּוּמוֹ: ״לְאַשְׁנָאָה תְחוּמֵיהּ״, שֶׁכָּבַשׁ מִן הָאָרֶץ חוּץ לִגְבוּל אַרְצוֹ, וְהִרְחִיב אֶת גְּבוּלוֹ: 8:4: וַיְעַקֵּר דָּוִד אֶת כָּל הָרֶכֶב. מִשּׁוּם (דברים יז:טז): ״לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים״: | וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רֶכֶב. שֶׁהָיוּ צְרִיכִין לוֹ לִכְדֵי מֶרְכַּבְתּוֹ, וְהָרֶכֶב אַרְבָּעָה סוּסִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב א:יז): ״מֶרְכָּבָה בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה״, כָּאן לָמַדְנוּ שֶׁהָרֶכֶב אַרְבָּעָה סוּסִים: 8:7: שִׁלְטֵי הַזָּהָב. הֵם אַשְׁפָּתוֹת שֶׁנּוֹתְנִים בָּהֶם הַחִצִּים, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (ירמיהו נא:יא): ״הָבֵרוּ הַחִצִּים מִלְאוּ הַשְּׁלָטִים״. כָּל הַפָּרָשִׁיּוֹת הַלָּלוּ סְמָכָן אֵצֶל פָּרָשָׁה שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לְפִי שֶׁמִּכָּל הַמִּלְחָמוֹת הַלָּלוּ, קִבֵּץ הֶקְדֵּשׁוֹת לְצָרְכֵי הַבַּיִת: 8:13: וַיַּעַשׂ דָּוִד שֵׁם. שֶׁקָּבַר אֶת הַהֲרוּגִים שֶׁהָרַג בֶּאֱדוֹם, וְהוּא שֵׁם טוֹב לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁקּוֹבְרִין אֶת אוֹיְבֵיהֶם, וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּמִלְחֶמֶת גּוֹג וּמָגוֹג (יחזקאל לט:יג): ״וְקָבְרוּ כָּל עַם הָאָרֶץ וְהָיָה לָהֶם לְשֵׁם״. וּמִנַּיִן שֶׁקְּבָרָן דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר בְּסֵפֶר מְלָכִים (מלכים א יא:טו): ״וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת אֱדוֹם בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְקַבֵּר אֶת הַחֲלָלִים״: | שְׁמוֹנָה עָשָׂר אָלֶף. וּבְסֵפֶר תְּהִלִּים (תהלים ס:ב) הוּא אוֹמֵר: ״שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף״, אֱמוֹר מֵעַתָּה, שְׁתֵּי מִלְחָמוֹת הָיוּ: 8:14: נְצִיבִים. פְּקִידִים לִגְבּוֹת מַס: 8:15: וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וְגוֹ׳ וְיוֹאָב עַל הַצָּבָא. דָּוִד גָּרַם לְיוֹאָב לִהְיוֹת מַצְלִיחַ עַל הַצָּבָא, לְפִי שֶׁעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, וְיוֹאָב גָּרַם לְדָוִד לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, לְפִי שֶׁהוּא דָּן, וְיוֹאָב שׁוֹטֵר וְרוֹדֶה עַל יָדוֹ, וְעוֹד, מִתּוֹךְ שֶׁיּוֹאָב עָסַק בְּמִלְחָמוֹת, לֹא הָיָה דָוִד טָרוּד בָּהֶן, וְלִבּוֹ פָּתוּחַ לִשְׁפּוֹט צֶדֶק: 8:16: מַזְכִּיר. מַזְכִּיר אֵיזֶה דִּין בָּא לְפָנָיו רִאשׁוֹן, לְפָסְקוֹ רִאשׁוֹן: 8:18: וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וּבְנָיָהוּ בַּר יְהוֹיָדָע מְמַנָּא עַל קַשָּׁתַיָּא וְעַל קַלָּעַיָּא״. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ברכות ד א) כְּרֵתִי וּפְלֵתִי, אוּרִים וְתֻמִּים: | כֹּהֲנִים הָיוּ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״רַבְרְבִין הֲווֹ״:
פירוש רד”ק
8:1: את מתג האמה. י”ת ית תיקון אמתא אולי היתה אמת המים עוברת בעיר תקנו אותו לבא מחוץ לעיר אל העיר לפיכך נקראת העיר מתג האמה ובמקומו בדברי הימים את גת ובנותיה מיד פלשתים גת ובנותיה היו נקראים בכלל מתג האמה ויש בו מדרש בבריתא דרבי אליעזר פר’ שלשים וששה כשבא אבימלך ליצחק ואמר לו ראה ראינו כי היה ה’ עמך וגו’ אמרו יודעים אנו שעתיד הקב”ה ליתן לך ולזרעך את כל הארצות האלה כרות עמנו ברית שבועה שאין זרעך יורש את ארץ פלשתים וכרת עמהם ברית שבועה מה עשה יצחק כרת אמה אחת ממתג החמור שהיה רוכב עליו ונתן להם שיהיה בידם אות ברית שבועה וכשמלך דוד רצה לבא בארץ פלשתים ולא היה יכול מכח אות הברית משבועת יצחק עד שלקח מהם אותו הברית שנאמר ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים ואחר כך לקח ארץ פלשתים: 8:2: וימדדם בחבל השכב אותם ארצה. דרך נקמה ובזיון ת”י חבל עדבא כלו’ גורל וחלק, ואמרו בדרש כי עשה זה בעבור שהמיתו אביו ואמו ואחיו כשנחה אותם בארץ מואב כשהיה בורח מפני שאול כמו שאמר וינחם את פני מלך מואב וגו’ וכשיצא דוד משם והלך לעיר חמת הרג מלך מואב אביו ואמו ואחיו חוץ מאחד שברח והחייהו נחש העמוני הוא החסד שאמר דוד כאשר עשה אביו עמדי חסד: | ותהי מואב. עדת מואב: | נושאי מנחה. ת”י נטלי פרס כלומר שהיו נושאין לו מס ידוע בכל שנה: 8:3: בלכתו להשיב ידו בנהר פרת. כשהלך הדדעזר להשיב גבולו בנהר פרת שהיה משיג גבול ישראל להרחיב גבולו בארצם וכת”י לאשנאה תחומיה ובספר דברי הימים להציב ידו אף על פי שהם שני לשונות הענין אחד והדדעזר עזר בתחלה לישראל ולקח מארצם על כן אמר דוד במזמור אלהים זנחתנו פרצתנו הרעשת ארץ פצמת’ וגו’ ועתה בא להעמיד גבולו עד מקום שכבש מא”י סמוך לנהר פרת והתחזק דוד עליו ברצון האל והכהו: 8:4: וילכד דוד ממנו. ולא אמר ויך נראה כי לא הכה מהם אלא אשר הכה בהלחמו עליהם ובהתגברו עליהם לנצחם לכד מהם הסך הזה שאמר להם ולקח מהם פדיון נפשם וכן ת”י וילכד ואסר כלו’ אסרם בכבלים עד שפדו עצמן: | אלף וז’ מאות פרשי’ ועשרים אלף איש רגלי. ובדברי הימים אלף רכב ושבעת אלפים פרשים הנה מנה השרים הגדולים אשר במחנה הדדעזר ושם מנה כל הרכב והפרשים וכן לא זכר הנה מניין הרכב ושם זכר אותם והרגלים זכרם הנה ולא זכרם שם: | ויעקר דוד. לפי שהוא אסור לו להרבות סוס כמו שכתוב ולא ירבה לו סוסים ולא המיתם כי אסור להשחית דבר נברא דרך השחתה אם לא היה מזיק או דבר שאסור בהנאה או למחות זכר כמו בעמלק שנאמר בו משור עד שה מגמל ועד חמור ועקרה כדי שלא יקחו מהם אנשי החיל והעיקור הותר בסוסי האויבים כדי שלא ילחמו בהם עוד לישראל כמו שצוה האל ליהושע את סוסיהם תעקר והעקור שהוא מנשל פרסותיהם מהארכובה ולמטה שלא תוכל לזוז ממקומה: | ויותר ממנו מאה רכב. הם ארבע מאות סוס הותירם לצרכו כדי מרכבתו כי לא אסרה תורה להרבות סוס אלא סוסים בטלים כדי שלא יהיו ישראל רגילים ללכת למצרים כי משם היו מביאין הסוסים לפיכך לא יהיו לו סוסים בטלים אלא כדי צרכו: 8:5: ארם דמשק. לפי שיש ארם צובה ארם נהרים ארם מעכה ארם בית רחוב: 8:6: נושאי מנחה. כתרגומו נטלי פרס כמו שפי’: 8:7: שלטי הזהב. מגיני הזהב אשר היו על עבדי הדדעזר פי’ אשר לקח’ במלחמ’ ופי’ אל עבדי כמו על עבדי וכן הוא בדברי הימים והוצרך לומר ויביאם ירושלם כלו’ שלא נתנם לפדיון כמו שנתן הפרשים של עבדי הדדעזר לפדיון כמ”ש למעלה וילכד או אמר ויביאם ירושלים לומר שנתנם באוצר בית ה’ להקדש: 8:8: ומבטח ומברותי. ובדברי הימים ומטבחת ומכון שני שמות היו להם ובטח וטבחת אחד אלא שהפוכות האותיות: 8:10: ולברכו. שיצליחהו האל במלחמותיו או פירוש ולתת לפניו מנחה כמ”ש ובידו היו כלי כסף וגו’ כי המנחה נקראת ברכה כמו קח נא את ברכתי אשר הובאת לך: 8:11: הקדיש המלך. לבנין בית המקדש: 8:13: את ארם בגיא מלח י”ח אלף. אבל אותם כ”ב אלף שאמר למעלה היו במקו’ אחר וזה היה בגיא מלח ובד”ה ואבישי בן צרויה הכה את אדום בגיא מלח י”ח אלף ובספר תהילים וישב יואב ויך את אדום בגיא מלח י”ב אלף הנה בספר הזה אומר ארם ובב’ הספרים אומר אדום ובספר תהלים אומר י”ב ובב’ הספרים י”ח נראה כי מלחמת אדום היתה כשהיתה מלחמת ארם כי כן כתוב בתהילים בהצותו את ארם נהרים ואת ארם צובה ומארם ומאדום היו אלה י”ח אלף ואמר בזה הספר ארם ור”ל ואשר עמהם והם אדום ואמר בב’ הספרים אדום ור”ל ואשר עמהם והם ארם ובאורו בדברי הימים כי אבישי עשה מלחמה והכה בהם י”ח אלף ובתהילים אמר יואב ואמר י”ב אלף איש אבישי עשה תחלה המלחמה והכה בהם ו’ אלפים ואח”כ עשה עמהם יואב מלחמה והכה בהם י”ב אלף וז”ש בתהילים וישב יואב כלומר שב אחר כן יואב אחרי אבישי וזכר בדברי הימים כל המלחמה בשם אבישי לפי שהוא היה תחלת המלחמה זכר כל הי”ח אלף על שמו ובזה הספר זכר המלחמה בשם דוד כי הוא העיקר, ובדרש אומר כי כשהלך יואב להלחם עם ארם עמדו עליו בני אדום אמרו לו לא כך אמר הכתוב אל תתגרו בם השיבם יואב ולא כך אמר הכתוב אתם עוברים בגבול אחיכם הניחו אותנו לעבור ולא רצו אמר יואב אם נחריב אדום עכשיו אין אנו מוצאין בחזרתינו לא אכילה ולא שתייה אלא נניח אותם עד שנכה את ארם ונחזור עליהם לכך נאמר וישב יואב ויך את אדום א”ל הב”ה מה אתם מועילין שתכו את אדום קמעא קמעא אבישי בן צרויה הרג י”ח אלף ואתם י”ב אלף כשיגיע זמן אני אכלה אותם ואחריבם ולדברי הדרש הזה היו שתי מלחמות בשני פעמים: 8:14: בכל אדום שם נציבים. לפי שאמר וישם נציבים בארם דמשק אמר בכל אדום שלא תחשוב כי במקום אחד באדום שם נציבים כמו בארם דמשק שלא שם בשאר ארם אלא בכל אדום שם נציבים: 8:15: וימלוך דוד על כל ישראל. כשנצח כל המלחמות ואפס בית שאול לא היה אדם בישראל מפקפק במלכותו: | משפט וצדקה. כתרגומו דין דקשוט וזהו כלומר היה שופט באמת במשפטי הריב אשר בין איש לאיש גם היה עושה עמם צדקה כמו שהיו צריכין אליו: 8:16: מזכיר. כתרגומו ממנא על דוכרניא כלומר ממונה על ספר הזכרונות: 8:17: כהנים. שרי כהונה כי הוא מנה צדוק להיות כהן גדול מבני אלעזר ומשנהו אחימלך בן אביתר מבני איתמר אעפ”י שהיה אביתר עדיין חי כי ראינו כי שלמה גרשו מהיות כהן נראה כי במצות דוד עשה כי כאשר סדר דוד ראשי האבות סדר צדוק ואחימלך כמו שכתוב בדברי הימים והיה נקרא אחימלך ואבימלך כי שני השמות קרובים: | ושריה סופר. ובד”ה שושא ושני שמות היו לו: 8:18: ובניהו בן יהוידע והכרתי והפלתי. ת”י ובניהו בן יהוידע ממנא על קשתיא ועל קלעיא ובניהו היה ממונה על הקשתי’ ועל הקלעים, וי”ו והכרתי כמו על או כמו עם וכן ויוסף היה במצרים און ועצר’ וכן אומר בד”ה על הכרתי ויש מפרשים כרתי ופלתי שתי משפחות היו מישראל שהיו סרים אל משמעת המלך ורואים פניו תמיד ובניהו היה בראשם ורז”ל פירשוהו אלו אורים ותומים: | ובני דוד כהנים היו. כתרגומו ובני דוד רברבין הוו כלומר גדולים היו וממונים על כלם ובדברי הימים אומר הראשונים ליד המלך ובדברי רבותינו ז”ל תלמידי חכמים היו ולמה קראם כהנים מה כהן גדול נוטל חלק בראש אף תלמיד חכם נוטל חלק בראש:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - מנהיגות במשבר | דוד מנצח מואב, ארם, עמון, פלישתים — “ויהי ה׳ עם דוד בכל אשר הלך”
הערות
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: וּ/מִתְגִּ/י (Strong’s H4964) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: מלכים ב,ישעיהו,תהילים,משלי שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: וּ/רְחֹב (Strong’s H7340) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: יהושע,שמואל ב,נחמיה שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
“ויפל מארם”: דוד מכה שמונה-עשר אלף ארמים. הממלכה מתרחבת לשיא. כבוד וזהב מגיעים לירושלים. ציין השלטון: “ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו” — הנהגה פנימית שמאזנת ניצחונות חיצוניים.