ברית יהונתן וקנאת שאול
פסוקים
וַיְהִ֗י כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֣ר אֶל־שָׁא֔וּל וְנֶ֙פֶשׁ֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן נִקְשְׁרָ֖ה בְּנֶ֣פֶשׁ דָּוִ֑ד (ויאהבו) [וַיֶּֽאֱהָבֵ֥הוּ] יְהוֹנָתָ֖ן כְּנַפְשֽׁוֹ׃ וַיִּקָּחֵ֥הוּ שָׁא֖וּל בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְלֹ֣א נְתָנ֔וֹ לָשׁ֖וּב בֵּ֥ית אָבִֽיו׃ וַיִּכְרֹ֧ת יְהוֹנָתָ֛ן וְדָוִ֖ד בְּרִ֑ית בְּאַהֲבָת֥וֹ אֹת֖וֹ כְּנַפְשֽׁוֹ׃ וַיִּתְפַּשֵּׁ֣ט יְהוֹנָתָ֗ן אֶֽת־הַמְּעִיל֙ אֲשֶׁ֣ר עָלָ֔יו וַֽיִּתְּנֵ֖הוּ לְדָוִ֑ד וּמַדָּ֕יו וְעַד־חַרְבּ֥וֹ וְעַד־קַשְׁתּ֖וֹ וְעַד־חֲגֹרֽוֹ׃ וַיֵּצֵ֨א דָוִ֜ד בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁלָחֶ֤נּוּ שָׁאוּל֙ יַשְׂכִּ֔יל וַיְשִׂמֵ֣הוּ שָׁא֔וּל עַ֖ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֑ה וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י כׇל־הָעָ֔ם וְגַ֕ם בְּעֵינֵ֖י עַבְדֵ֥י שָׁאֽוּל׃ וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗ם בְּשׁ֤וּב דָּוִד֙ מֵהַכּ֣וֹת אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֔י וַתֵּצֶ֨אנָה הַנָּשִׁ֜ים מִכׇּל־עָרֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ (לשור) [לָשִׁ֣יר] וְהַמְּחֹל֔וֹת לִקְרַ֖את שָׁא֣וּל הַמֶּ֑לֶךְ בְּתֻפִּ֥ים בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְשָׁלִשִֽׁים׃ וַֽתַּעֲנֶ֛ינָה הַנָּשִׁ֥ים הַֽמְשַׂחֲק֖וֹת וַתֹּאמַ֑רְןָ הִכָּ֤ה שָׁאוּל֙ בַּאֲלָפָ֔ו וְדָוִ֖ד בְּרִבְבֹתָֽיו׃ וַיִּ֨חַר לְשָׁא֜וּל מְאֹ֗ד וַיֵּ֤רַע בְּעֵינָיו֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיֹּ֗אמֶר נָתְנ֤וּ לְדָוִד֙ רְבָב֔וֹת וְלִ֥י נָתְנ֖וּ הָאֲלָפִ֑ים וְע֥וֹד ל֖וֹ אַ֥ךְ הַמְּלוּכָֽה׃ וַיְהִ֥י שָׁא֖וּל (עון) [עוֹיֵ֣ן] אֶת־דָּוִ֑ד מֵֽהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָהָֽלְאָה׃ וַיְהִ֣י מִֽמׇּחֳרָ֗ת וַתִּצְלַ֣ח ר֩וּחַ֩ אֱלֹהִ֨ים׀רָעָ֤ה׀אֶל־שָׁאוּל֙ וַיִּתְנַבֵּ֣א בְתוֹךְ־הַבַּ֔יִת וְדָוִ֛ד מְנַגֵּ֥ן בְּיָד֖וֹ כְּי֣וֹם׀בְּי֑וֹם וְהַחֲנִ֖ית בְּיַד־שָׁאֽוּל׃ וַיָּ֤טֶל שָׁאוּל֙ אֶֽת־הַחֲנִ֔ית וַיֹּ֕אמֶר אַכֶּ֥ה בְדָוִ֖ד וּבַקִּ֑יר וַיִּסֹּ֥ב דָּוִ֛ד מִפָּנָ֖יו פַּעֲמָֽיִם׃ וַיִּרָ֥א שָׁא֖וּל מִלִּפְנֵ֣י דָוִ֑ד כִּֽי־הָיָ֤ה יְהֹוָה֙ עִמּ֔וֹ וּמֵעִ֥ם שָׁא֖וּל סָֽר׃ וַיְסִרֵ֤הוּ שָׁאוּל֙ מֵֽעִמּ֔וֹ וַיְשִׂמֵ֥הוּ ל֖וֹ שַׂר־אָ֑לֶף וַיֵּצֵ֥א וַיָּבֹ֖א לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃ וַיְהִ֥י דָוִ֛ד לְכׇל־דְּרָכָ֖ו מַשְׂכִּ֑יל וַיהֹוָ֖ה עִמּֽוֹ׃ וַיַּ֣רְא שָׁא֔וּל אֲשֶׁר־ה֖וּא מַשְׂכִּ֣יל מְאֹ֑ד וַיָּ֖גׇר מִפָּנָֽיו׃ וְכׇל־יִשְׂרָאֵל֙ וִֽיהוּדָ֔ה אֹהֵ֖ב אֶת־דָּוִ֑ד כִּי־ה֛וּא יוֹצֵ֥א וָבָ֖א לִפְנֵיהֶֽם׃ וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶל־דָּוִ֗ד הִנֵּה֩ בִתִּ֨י הַגְּדוֹלָ֤ה מֵרַב֙ אֹתָהּ֙ אֶתֶּן־לְךָ֣ לְאִשָּׁ֔ה אַ֚ךְ הֱיֵה־לִ֣י לְבֶן־חַ֔יִל וְהִלָּחֵ֖ם מִלְחֲמ֣וֹת יְהֹוָ֑ה וְשָׁא֣וּל אָמַ֗ר אַל־תְּהִ֤י יָדִי֙ בּ֔וֹ וּתְהִי־ב֖וֹ יַד־פְּלִשְׁתִּֽים׃ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־שָׁא֗וּל מִ֤י אָֽנֹכִי֙ וּמִ֣י חַיַּ֔י מִשְׁפַּ֥חַת אָבִ֖י בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כִּי־אֶהְיֶ֥ה חָתָ֖ן לַמֶּֽלֶךְ׃ וַיְהִ֗י בְּעֵ֛ת תֵּ֛ת אֶת־מֵרַ֥ב בַּת־שָׁא֖וּל לְדָוִ֑ד וְהִ֧יא נִתְּנָ֛ה לְעַדְרִיאֵ֥ל הַמְּחֹלָתִ֖י לְאִשָּֽׁה׃ וַתֶּאֱהַ֛ב מִיכַ֥ל בַּת־שָׁא֖וּל אֶת־דָּוִ֑ד וַיַּגִּ֣דוּ לְשָׁא֔וּל וַיִּשַׁ֥ר הַדָּבָ֖ר בְּעֵינָֽיו׃ וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל אֶתְּנֶ֤נָּה לּוֹ֙ וּתְהִי־ל֣וֹ לְמוֹקֵ֔שׁ וּתְהִי־ב֖וֹ יַד־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיֹּ֤אמֶר שָׁאוּל֙ אֶל־דָּוִ֔ד בִּשְׁתַּ֛יִם תִּתְחַתֵּ֥ן בִּ֖י הַיּֽוֹם׃ וַיְצַ֨ו שָׁא֜וּל אֶת־עֲבָדָ֗ו דַּבְּר֨וּ אֶל־דָּוִ֤ד בַּלָּט֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּ֨ה חָפֵ֤ץ בְּךָ֙ הַמֶּ֔לֶךְ וְכׇל־עֲבָדָ֖יו אֲהֵב֑וּךָ וְעַתָּ֖ה הִתְחַתֵּ֥ן בַּמֶּֽלֶךְ׃ וַֽיְדַבְּר֞וּ עַבְדֵ֤י שָׁאוּל֙ בְּאׇזְנֵ֣י דָוִ֔ד אֶת־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗ד הַֽנְקַלָּ֤ה בְעֵֽינֵיכֶם֙ הִתְחַתֵּ֣ן בַּמֶּ֔לֶךְ וְאָנֹכִ֖י אִֽישׁ־רָ֥שׁ וְנִקְלֶֽה׃ וַיַּגִּ֜דוּ עַבְדֵ֥י שָׁא֛וּל ל֖וֹ לֵאמֹ֑ר כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה דִּבֶּ֥ר דָּוִֽד׃ וַיֹּ֨אמֶר שָׁא֜וּל כֹּה־תֹאמְר֣וּ לְדָוִ֗ד אֵֽין־חֵ֤פֶץ לַמֶּ֙לֶךְ֙ בְּמֹ֔הַר כִּ֗י בְּמֵאָה֙ עׇרְל֣וֹת פְּלִשְׁתִּ֔ים לְהִנָּקֵ֖ם בְּאֹיְבֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וְשָׁא֣וּל חָשַׁ֔ב לְהַפִּ֥יל אֶת־דָּוִ֖ד בְּיַד־פְּלִשְׁתִּֽים׃ וַיַּגִּ֨דוּ עֲבָדָ֤יו לְדָוִד֙ אֶת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַיִּשַׁ֤ר הַדָּבָר֙ בְּעֵינֵ֣י דָוִ֔ד לְהִתְחַתֵּ֖ן בַּמֶּ֑לֶךְ וְלֹ֥א מָלְא֖וּ הַיָּמִֽים׃ וַיָּ֨קׇם דָּוִ֜ד וַיֵּ֣לֶךְ׀ ה֣וּא וַאֲנָשָׁ֗יו וַיַּ֣ךְ בַּפְּלִשְׁתִּים֮ מָאתַ֣יִם אִישׁ֒ וַיָּבֵ֤א דָוִד֙ אֶת־עׇרְלֹ֣תֵיהֶ֔ם וַיְמַלְא֣וּם לַמֶּ֔לֶךְ לְהִתְחַתֵּ֖ן בַּמֶּ֑לֶךְ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ שָׁא֛וּל אֶת־מִיכַ֥ל בִּתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה׃ וַיַּ֤רְא שָׁאוּל֙ וַיֵּ֔דַע כִּ֥י יְהֹוָ֖ה עִם־דָּוִ֑ד וּמִיכַ֥ל בַּת־שָׁא֖וּל אֲהֵבַֽתְהוּ׃ וַיֹּ֣אסֶף שָׁא֗וּל לֵרֹ֛א מִפְּנֵ֥י דָוִ֖ד ע֑וֹד וַיְהִ֥י שָׁא֛וּל אֹיֵ֥ב אֶת־דָּוִ֖ד כׇּל־הַיָּמִֽים׃ וַיֵּצְא֖וּ שָׂרֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וַיְהִ֣י׀ מִדֵּ֣י צֵאתָ֗ם שָׂכַ֤ל דָּוִד֙ מִכֹּל֙ עַבְדֵ֣י שָׁא֔וּל וַיִּיקַ֥ר שְׁמ֖וֹ מְאֹֽד׃
פירוש רש”י
18:6: וּבְשָׁלִשִׁים. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וּבְצִלְצְלִין״. מִין כְּלֵי זֶמֶר: 18:8: וְעוֹד לוֹ. וְעוֹד לוֹ מַה הוּא נֶחְסָר שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹסִיף לוֹ: | אַךְ הַמְּלוּכָה. אֵינוֹ צָרִיךְ עוֹד אֶלָּא לַמַּלְכוּת: 18:9: עוֹיֵן. (תרגום:) ״עַיִן רָעָה״: 18:10: יִתְנַבֵּא. ״וְאִשְׁתַּטֵּי״ נָבִיא וְשׁוֹטֶה מְדַבְּרִים דִּבְרֵי רְמָזִים שֶׁאֵינָם נִכָּרִים: 18:11: אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר. מַכָּה אַחַת אַכֶּה, שֶׁיִּכָּנֵס הַחֲנִית בְּדָוִד וּבַקִּיר: 18:14: מַשְׂכִּיל. מַצְלִיחַ: 18:17: וְשָׁאוּל אָמַר. בְּלִבּוֹ: | אַל תְּהִי יָדִי בוֹ. פֶּן אֶעָנֵשׁ: | וּתְהִי בוֹ יַד פְּלִשְׁתִּים. לְכָךְ אָמַר לוֹ וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה׳: 18:19: בְּעֵת תֵּת. כְּשֶׁהִגִּיעַ זְמַן שֶׁקָּבְעוּ לְתִתָּהּ לוֹ, וּבְעוֹד שֶׁהָיוּ מִתְעַסְּקִים לְתִתָּהּ לוֹ, נִתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר וְנִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל: 18:21: בִּשְׁתַּיִם תִּתְחַתֵּן בִּי. שְׁתֵּי בָּנוֹת יֵשׁ לִי, בְּאַחַת מֵהֶן תִּתְחַתֵּן בִּי וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״בַּחֲדָא מִתְּרֵין״. כַּיּוֹצֵא בוֹ (שמואל ב כד:יב): שָׁלֹשׁ אָנֹכִי נוֹטֵל עָלֶיךָ. אַחַת מִשָּׁלֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ שָׁם: בְּחַר לְךָ אַחַת מֵהֶם: 18:26: וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים. לֹא הִמְתִּין עַד מְלֹאת הַיָּמִים שֶׁקָּבַע לוֹ לְהָבִיא אֶת מֵאָה הָעֲרָלוֹת: 18:27: וַיָּקָם דָּוִד וַיֵּלֶךְ הוּא וַאֲנָשָׁיו וְגוֹ׳ וַיְמַלְאוּם. פרישנטי״ר בלע״ז: 18:29: לְרֹא. לִירְאָה: 18:30: וַיֵּצְאוּ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים. לָבֹא בִּגְדוּדִים לִשְׁלֹל שָׁלָל בְּיִשְׂרָאֵל:
פירוש רד”ק
18:1: ונפש יהונתן. המסרה מן ריש ספרא עד הכא יונתן בר מן ב’ לכה ונעברה אל מצב הערלים ויאמר יהונתן ומן הכא עד סוף ספרא יהונתן: 18:4: ויתפשט יהונתן את המעיל. פי’ מן המעיל כמו הם יצאו את העיר כי אין בנין התפעל יוצא ואמר בלשון התפעל כי ברצון גדול ובאהבה רבה התפשט בגדיו ונתנם לו: 18:5: וגם בעיני עבדי שאול. הרבוי הזה ר”ל שלא קנאו בו עבדי שאול אף על פי שנתן לו מעלה עליהם: 18:6: ויהי בבואם. בבי”ת וכן בשוב ופי’ בבוא ישראל מהמלחמה בשוב דוד מהכות הפלשתי: | לשור. כתיב בוי”ו וקרי ביו”ד והם שני בנינים והענין אחד: | והמחלות. פי’ והמחולות בידם וי”ת לשבח’ בחנגיא: | ובשלשים. כלי נגון שיש לו שלשה יתרים וי”ת ובצלצלן: 18:7: ותענינה. כמו ותען להם מרים: | הכה שאול באלפיו. האלפים והרבבות של פלשתים כלומר שאול הכה באלפים בפלשתים ודוד מכה בהם רבבו’ או פירושו עם אלפיו ועם רבבותיו כלומר כשמכה שאול בפלשתים מכה הוא לבדו כאילו עמו אלפים ודוד לבדו מכה בפלשתים מכה גדולה כאלו עמו רבבות: 18:8: ועוד לו אך המלוכה. ועוד מה נשאר שיתנו לו אלא המלוכה כלומר לא נשאר דבר גדולה שלא נתנו לו בדבריהם אלא שלא קראוהו מלך ועל זה הדרך הוא התרגום ומכען לא אשתארת ליה עוד אלהין מלכותא: 18:9: ויהי שאול עוין את דוד. כתוב בוי”ו וקרי ביו”ד ושניהם אחד ופירושו מביטו בעין רעה ותרגומו כמין: 18:10: ותצלח. ותעבור כמו וצלחו את הירדן ותרגומו ושרת: | ויתנבא. כתרגומו אישתטתי כלומר היה מדבר דברי שטות: 18:11: בדוד ובקיר. שיעברנו החנית וינעץ בקיר ותרגומו ואברזיניה בכותלא מן ברזא בדברי רבותינו ז”ל דאישתקיל ברזא כל דלהדי ברזא שפירושו נקב החנית: 18:12: וירא שאול. ביו”ד אית”ן לבדו ויו”ד השרש נפלה מן המכתב: 18:13: מעמו. שלא יהיה תמיד עמו בבית כמו שהיה אלא שיהי’ יוצא ובא לפני העם: 18:14: לכל דרכיו. כמו בכל דרכיו וכמוהו ישבת לכסא לפניכם לחרב: | משכיל. כתרגומו מצליח: 18:18: ומי חיי. מה חיי חשובים כי האדם הנכבד חייו חשובי’ ויקרי’ אבל הנבזה אין חשובים ובאמרו מי כי בחיים הוא החיות והדבר שיאמר בעבור’ מי כי לא יאמר מי אלא על חי מדבר: | משפחת אבי בישראל. פי’ ומי משפחת אבי בישראל ומי שזכר עומד במקום שני’ וי”ת ברם זרעית אבא בישראל כלומר אין דבר גדולה בי אלא שמשפחת אבי מהידועות אשר בישראל: 18:19: בעת תת. כתרגומו בעידן די מטא למיתן ית מירב לדוד כלומר כשהגיע הזמן שנתן לו שאול שיתננ’ לו נתגלגל הדבר ונתנה לעדריאל ודוד לא היו לו קדושין בה: 18:21: בשתים תתחתן בי. כתרגומו בחדא מן תרתי וכן ויקבר בערי הגלעד ופירו’ אף על פי שדברתי לך בשתי בנותי ולא נזדמן הדבר שתהיה לך הראשונה אחת מהן תהיה לך האחרת באמת היום ובאותה תתחתן בי היום ונרא’ כי דוד משך ידו מהמעשה לפי שהתל בו בראשונה לפיכך הוצרך שאול לצוות את עבדיו שידברו אל דוד: 18:22: בלט. כלומר בסתר כתרגומו ברז כדי שיראה כי דברי שאול אמת ולא דברי התול ושקר ויש מרבותינו ז”ל שאמרו כי שתיהן היו לדוד לנשים ואחר מיתת מירב נשא מיכל ועדריאל בעבירה נשא את מירב ומהם אמרו כי קדושי טעות היו לו לדוד במירב ובהיתר נשאה עדריאל: 18:23: הנקלה. בא לשון נקבה על התחתן שהוא מקור וכן הלא זאת תעשה לך עזבך את ה’ אלהיך: | רש ונקלה. תרגומו מסכן והדיוט, רש שאין לי שאוכל לתת מהר הראוי לבת מלך לפיכך אמר שאול לעבדיו כה תאמרו לדוד אין חפץ למלך במהר כי אם במאה ערלות פלשתים: | ונקלה. שאיני כדאי לקחת בת המלך: 18:26: וישר הדבר. ביו”ד אית”ן לבד ויו”ד השרש נפלה מהמכתב: | ולא מלאו הימים. הזמן שנתן לו שיביא לו מאה הערלו’ לא הגיע הזמן עד שקם והלך והביא לו מאתי’: 18:27: וימלאום למלך. קל הלמ”ד וענין וימלאום עבדיו הביאום לו כי דוד לא הביאם לפני המלך אך שלחם ביד עבדי שאול או ביד אנשי דוד כמשפט המהר שמשלח אותו אדם ביד אחר ופירוש וימלאום השלימום כלומר כל המאתים הביאו לפניו: 18:28: ומיכל בת שאול אהבתהו. לפיכך הוסיף לירא מפניו לשני דברים האחד שראה כי ה’ עמו ועוד שמיכל בתו אהבתו ולא יוכל לגרום לו מיתה על ידה ואפי’ הוא ידבר על מיתתו בביתו מיכל בתו תגלה לו: 18:29: לרא. נעלמה היו”ד פ”א הפועל מהמכתב לפיכך הלמ”ד בצרי: 18:30: מדי צאתם. בכל זמן צאתם וכן מדי עלות’ בית ה’ מדי חדש בחדשו מדי דברי בו והדומים להם: | שכל דוד. הצליח: | וייקר שמו. היה יקר בעיני כל השומעים שמעו, ובדרש וייקר שמו בהלכה כיון ששמעו פלשתים שנשא דוד אשה ויצאו שרי פלשתים אמרו כתיב בתורתם כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא נלך ונלחם עמהם ולא היו יודעים כי דוד חכם היה ודורש במה דברים אמורים במלחמת רשות אבל במלחמת מצוה הכל יוצאין אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - ברית עם אלוקים | ברית יהונתן ודוד — “ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד”
- אפיון - מנהיגות במשבר | שאול מקנא ב”הכה שאול באלפיו” — פחד מחזיק את הגיבור
הערות
מילה נדירה: רֵעֶה (Strong’s H7463) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל ב,מלכים א,משלי שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אַל (Strong’s H409) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
“ויחד שאול בדוד מן היום ההוא”: הפנייה הדרמטית — הניצחון הגדול הוא גם נקודת ההתחלה של הרדיפה.