גלות יהויכין — נבוכדנאצר לוקח ירושלים
פסוקים
בֶּן־שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ יְהוֹיָכִ֣ין בְּמׇלְכ֔וֹ וּשְׁלֹשָׁ֣ה חֳדָשִׁ֔ים מָלַ֖ךְ בִּירֽוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ נְחֻשְׁתָּ֥א בַת־אֶלְנָתָ֖ן מִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אָבִֽיו׃ בָּעֵ֣ת הַהִ֔יא (עלה) [עָל֗וּ] עַבְדֵ֛י נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל יְרוּשָׁלָ֑͏ִם וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצֽוֹר׃ וַיָּבֹ֛א נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל עַל־הָעִ֑יר וַעֲבָדָ֖יו צָרִ֥ים עָלֶֽיהָ׃ וַיֵּצֵ֞א יְהוֹיָכִ֤ין מֶֽלֶךְ־יְהוּדָה֙ עַל־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל ה֣וּא וְאִמּ֔וֹ וַעֲבָדָ֖יו וְשָׂרָ֣יו וְסָרִיסָ֑יו וַיִּקַּ֤ח אֹתוֹ֙ מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל בִּשְׁנַ֥ת שְׁמֹנֶ֖ה לְמׇלְכֽוֹ׃ וַיּוֹצֵ֣א מִשָּׁ֗ם אֶת־כׇּל־אֽוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה וְאוֹצְר֖וֹת בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיְקַצֵּ֞ץ אֶת־כׇּל־כְּלֵ֣י הַזָּהָ֗ב אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה שְׁלֹמֹ֤ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ בְּהֵיכַ֣ל יְהֹוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר יְהֹוָֽה׃ וְהִגְלָ֣ה אֶת־כׇּל־יְ֠רוּשָׁלַ֠͏ִם וְֽאֶת־כׇּל־הַשָּׂרִ֞ים וְאֵ֣ת׀ כׇּל־גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֗יִל (עשרה) [עֲשֶׂ֤רֶת] אֲלָפִים֙ גּוֹלֶ֔ה וְכׇל־הֶחָרָ֖שׁ וְהַמַּסְגֵּ֑ר לֹ֣א נִשְׁאַ֔ר זוּלַ֖ת דַּלַּ֥ת עַם־הָאָֽרֶץ׃ וַיֶּ֥גֶל אֶת־יְהוֹיָכִ֖ין בָּבֶ֑לָה וְאֶת־אֵ֣ם הַ֠מֶּ֠לֶךְ וְאֶת־נְשֵׁ֨י הַמֶּ֜לֶךְ וְאֶת־סָרִיסָ֗יו וְאֵת֙ (אולי) [אֵילֵ֣י] הָאָ֔רֶץ הוֹלִ֛יךְ גּוֹלָ֥ה מִירוּשָׁלַ֖͏ִם בָּבֶֽלָה׃ וְאֵת֩ כׇּל־אַנְשֵׁ֨י הַחַ֜יִל שִׁבְעַ֣ת אֲלָפִ֗ים וְהֶחָרָ֤שׁ וְהַמַּסְגֵּר֙ אֶ֔לֶף הַכֹּ֕ל גִּבּוֹרִ֖ים עֹשֵׂ֣י מִלְחָמָ֑ה וַיְבִיאֵ֧ם מֶלֶךְ־בָּבֶ֛ל גּוֹלָ֖ה בָּבֶֽלָה׃ וַיַּמְלֵ֧ךְ מֶלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־מַתַּנְיָ֥ה דֹד֖וֹ תַּחְתָּ֑יו וַיַּסֵּ֥ב אֶת־שְׁמ֖וֹ צִדְקִיָּֽהוּ׃ בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְאַחַ֤ת שָׁנָה֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בְמׇלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ (חמיטל) [חֲמוּטַ֥ל] בַּֽת־יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה׃ וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יְהוֹיָקִֽים׃ כִּ֣י׀ עַל־אַ֣ף יְהֹוָ֗ה הָיְתָ֤ה בִירוּשָׁלַ֙͏ִם֙ וּבִ֣יהוּדָ֔ה עַד־הִשְׁלִכ֥וֹ אֹתָ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו וַיִּמְרֹ֥ד צִדְקִיָּ֖הוּ בְּמֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃
פירוש רש”י
24:12: וַיֵּצֵא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה עַל מֶלֶךְ בָּבֶל. לַעֲשׂוֹת לוֹ כִּרְצוֹנוֹ, וְלֹא לְמִלְחָמָה. 24:14: הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: אֻמָּנַיָּא וְתַרְעַיָּא. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: חֲכָמִים גְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה, שֶׁכְּשֶׁאֶחָד פּוֹתֵחַ הַכֹּל שׁוֹתְקִין, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: הַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים, מַסְגֵּר, הַכֹּל יוֹשְׁבִין לְפָנָיו וּלְמֵדִין הֵימֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וּפָתַח וְאֵין סוֹגֵר וְסָגַר וְאֵין פּוֹתֵחַ. 24:15: וְאֶת אֵילֵי הָאָרֶץ. אֵלּוּ חֹרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, וְצַדִּיקִים הָיוּ, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר: כַּתְּאֵנִים הַטּוֹבוֹת הָאֵלֶּה כֵּן אַכִּיר אֶת גָּלוּת יְהוּדָה. 24:16: שִׁבְעַת אֲלָפִים. וּלְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים, בָּא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְהִכְרִיעַ בְּסֵפֶר יִרְמְיָהוּ: זֶה הָעָם אֲשֶׁר הִגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר בִּשְׁנַת שֶׁבַע יְהוּדִים שְׁלשֶׁת אֲלָפִים, אֱמֹר מֵעַתָּה שְׁלשֶׁת אֲלָפִים הָיוּ מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, וְשִׁבְעַת אֲלָפִים מִבִּנְיָמִין וּשְׁאָר שְׁבָטִים, וְאַף בְּסֵדֶר עוֹלָם לָמַדְנוּ כֵּן. 24:17: וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ. יָהּ יַצְדִּיק עָלֶיךָ אֶת הַדִּין, אִם תִּמְרֹד בִּי. 24:20: כִּי עַל אַף ה’ הָיְתָה וְגוֹ’. לְפִיכָךְ: וַיִּמְרֹד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל, נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלִבּוֹ לִמְרֹד בּוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּגְלֶה.
פירוש רד”ק
24:8: בן שמנה עשרה שנה יהויכין במלכו. ובדברי הימים בן שמנה שנים יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלים אפשר כי יהויקים אביו המליכו בשנה ראשונה שמלך הוא שימלוך תחתיו אחר מותו אולי היו לו בנים אחרים ועוד כי ראה שמלכותו תלויה ביד אחרים לא ידע אם יסירוהו מהמלוכה כמו שעשו לאחיו והמליך בנו יהויכין שימלוך תחתיו אחריו והיה אז יהויכין בן שמנה שנים ועתה כשמת אביו ומלך הוא היה בן י”ח שנה ומלך ג’ חדשים ולא חשש כאן לכתוב עשרה ימים היתרים ובסדר עולם י”ח של מלך נבוכדנצר שמנה משנחתם גזר דין לגלות: 24:10: בעת ההיא. כמו שאומר בדברי הימים ולתשובת השנה שלח המלך: | עלו עבדי נבוכדנצר. כתיב עלה וקרי עלו כי הוא עלה אחר כן ומצאם צרים על העיר וקרי עלו כי עבדיו עלו בתחילה: 24:12: ויצא יהויכין. יצא אל מלך בבל שיעשה בו רצונו והוא לקחו ולמה העבירו מהמלוכה אמרו חשב מלך בבל שיהיה מורד יהויכין כמו שהיה אביו מורד אמר מכלבא בישא גורא טבא לא נפיק לפיכך העבירו והמליך דודו תחתיו: | ושריו וסריסיו. ת”י רברבוהי וגברוהי: | בשנת שמנה למלכו. בתחילת ח’ שהרי יהויקים מלך י”א שנה ונבוכדנצר מלך בשנה הרביעית ליהויקים ואם היה בסוף ח’ היה י”ב אלא כך פירושו בתחלת שמנה וכן בירמיה אומר וזה העם אשר הגלה נבוכדנצר בשנת ז’ סוף ז’ ותחלת ח’ והרבה פירוש כזה בזה הספר ולדברי בעל סדר עולם שנת ז’ לכיבוש יהויקים היא שנת שמנה לנבוכדנצר: 24:14: גבורי החיל עשרת אלפים גולה. כתיב עשרה ועשרת קרי ואחד הוא ואמר עוד ואת כל אנשי החיל ז’ אלפים ובירמיה אומר בשנת שבע יהודים שלשת אלפים ועשרים ושלשה האיך הוא זה החשבון הראשון שהוא עשרת אלפים הוא כלל לכל ופרט אחר כן ז’ אלפים והם מבני בנימין ושאר שבטים ופרט עוד בירמיה ג’ אלפים והם אנשים מקובצים שהיו מבני יהודה כמו שאמר יהודים והכל י’ אלפים וכ”ג הוא מספר מועט ולא חשש לספרו עם י’ אלפים זה הוא גלות שגלה עם יהויכין ובספר ירמיה אומר מה שגלו בגלות צדקיהו שהוא שנת י”ח לנבוכדנצר והיו בשמנה מאות ול”ב ואחר החורבן שנת כ”ג לנבוכדנצר היו הגולים תשמ”ה אותם שהיו בעמון ומואב ואמר גולה כמו גולים והוא דרך כלל בלשון יחיד ולדעת יונתן הוא שם שתרגם בגלותא: | וכל החרש והמסגר. ת”י אומניא ותרעיא: 24:15: ואת אילי הארץ. אלה חורי יהודה ובנימין עליהם הכתוב אומר כתאנים הטובות האלה וגו’: | הוליך גולה. בגולה והוא שם בשקל שואה וכן כלי גולה: 24:16: והחרש והמסגר אלף. אלה אינם בכלל היו”ד אלפים שזכר במספר של מעלה ובסדר עולם הוא אומר ומתוכן החרש והמסגר אלף היו כלומר שמכלל העשרת אלפים היו ואין דרך המקרא לכלול מספר ואחר כן לפרט אם לא לחדש על ענין הראשון וא”כ לבד אלה הראשונים היו: | הכל גבורים עושי מלחמה. בסדר עולם וכי מה גבורה הם עושים בני אדם ההולכים בגולה ומה מלחמה עושין בני אדם האסורים בזיקים הנתונים בשלשלאות של ברזל אלא גבורים בגבורה של תורה וכן הוא אומר גבורי כח עושי דברו עושי מלחמה עושין מלחמה של תורה וכן הוא אומר על כן יאמר בספר מלחמות ה’, חרש אחד מדבר והכל שותקין מסגר שהכל יושבין לפניו ולמדין ממנו לקיים מה שנאמר ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח: 24:17: ויסב שמו צדקיהו. הטעם פי’ למעלה ומה ששנה כל כך שמו וקראו צדקיהו אומר בדרש אמר לו יה יצדיק עליך את הדין אם תמרוד בי: 24:18: בן עשרים ואחת שנה צדקיהו. היאך הוא זה והלא בן ל”ה שנה היה לפי חשבון של אחיו שהרי הבן השלישי ליאשיהו היה ויהויקים שהיה גדול ממנו נאמר בו בן כ”ה שנה יהויקים במלכו וי”א שנה מלך הרי ל”ה לצדקיהו וכבר כתבנו למעלה לדעת החכם ר’ אברהם בן עזרא כי הוא אומר שמלך ג’ שנים בחיי אביו ואז היה בן כ”א וכל זה היה צריך לדעתו שאמר כי שלום הוא יהואחז הוא היה הקטן שבבני יאשיהו וכתיב בן כ”ג במלכו אבל דברי רז”ל שאמרו כי שלום הוא צדקיהו אין כאן קושיא כלל כי צדקיהו היה הקטן שבבני יאשיהו והיה במות אביו בן עשר שנים ועתה כשמלך בן אחד ועשרים אלא שרחוק והוא שזכר שני בנים בסדר והאחד איננו ולפירושנו כי שלום הוא יהויכין הנה צדקיהו היה הקטן שבבני יאשיהו ואין צריך כאן תיקון: 24:20: כי על אף ה’. והוא טעם למה שאמר אחר כן וימרוד, האל יתברך שם בלבו שימרוד במלך בבל כדי שימצא מלך בבל טענה להחריב הכל: | היתה בירושלם. הפלטה הנשארה היתה בירושלם על אפו ועל חמתו בעבור המעשים רעים שהיו עושים:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - עונש וגלות | גלות ראשונה — יהויכין, שרי-הצבא, האומנים, הנסרים — “כל שארית ירושלים”
- אפיון - בחירה ודחייה | נבוכדנאצר לוקח את אוצרות המקדש — מה שראה חזקיה לשגרירי בבל
הערות
מילה נדירה: וְ/שִׁבְעָה (Strong’s H7655) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל,עזרא שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֲלַף (Strong’s H506) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: וְ/אַף (Strong’s H638) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל,עזרא שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
“גולת יהויכין”: הגלות הראשונה (597 לפנה”ס) נחשבת בפי חז”ל כגלות ה”מיוחסין” — הסנהדרין, הכוהנים, הנביאים. גלות שנייה (586) = גלות ירושלים עצמה.
“ויקח משם… כל-אוצרות”: כדבר ישעיהו בפרק כ “הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך… בבלה”.