מלכי יהודה וישראל — אמציה ועד פקח
פסוקים
בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לְיוֹאָ֥שׁ בֶּן־יוֹאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ אֲמַצְיָ֥הוּ בֶן־יוֹאָ֖שׁ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמׇלְכ֔וֹ וְעֶשְׂרִ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ (יהועדין) [יְהוֹעַדָּ֖ן] מִן־יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ וַיַּ֤עַשׂ הַיָּשָׁר֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔ה רַ֕ק לֹ֖א כְּדָוִ֣ד אָבִ֑יו כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יוֹאָ֥שׁ אָבִ֖יו עָשָֽׂה׃ רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃ וַיְהִ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר חָזְקָ֥ה הַמַּמְלָכָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיַּךְ֙ אֶת־עֲבָדָ֔יו הַמַּכִּ֖ים אֶת־הַמֶּ֥לֶךְ אָבִֽיו׃ וְאֶת־בְּנֵ֥י הַמַּכִּ֖ים לֹ֣א הֵמִ֑ית כַּכָּת֣וּב בְּסֵֽפֶר־תּֽוֹרַת־מֹ֠שֶׁ֠ה אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה יְהֹוָ֜ה לֵאמֹ֗ר לֹא־יוּמְת֨וּ אָב֤וֹת עַל־בָּנִים֙ וּבָנִים֙ לֹא־יוּמְת֣וּ עַל־אָב֔וֹת כִּ֛י אִם־אִ֥ישׁ בְּחֶטְא֖וֹ (ימות) [יוּמָֽת]׃ הוּא־הִכָּ֨ה אֶת־אֱד֤וֹם בְּגֵי־[מֶ֙לַח֙] (המלח) עֲשֶׂ֣רֶת אֲלָפִ֔ים וְתָפַ֥שׂ אֶת־הַסֶּ֖לַע בַּמִּלְחָמָ֑ה וַיִּקְרָ֤א אֶת־שְׁמָהּ֙ יׇקְתְאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ אָ֣ז שָׁלַ֤ח אֲמַצְיָה֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־יְהוֹאָ֨שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֧ז בֶּן־יֵה֛וּא מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר לְכָ֖ה נִתְרָאֶ֥ה פָנִֽים׃ וַיִּשְׁלַ֞ח יְהוֹאָ֣שׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל אֶל־אֲמַצְיָ֣הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָה֮ לֵאמֹר֒ הַח֜וֹחַ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֗וֹן שָׁ֠לַ֠ח אֶל־הָאֶ֜רֶז אֲשֶׁ֤ר בַּלְּבָנוֹן֙ לֵאמֹ֔ר תְּנָה־אֶת־בִּתְּךָ֥ לִבְנִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וַֽתַּעֲבֹ֞ר חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ אֲשֶׁ֣ר בַּלְּבָנ֔וֹן וַתִּרְמֹ֖ס אֶת־הַחֽוֹחַ׃ הַכֵּ֤ה הִכִּ֙יתָ֙ אֶת־אֱד֔וֹם וּֽנְשָׂאֲךָ֖ לִבֶּ֑ךָ הִכָּבֵד֙ וְשֵׁ֣ב בְּבֵיתֶ֔ךָ וְלָ֤מָּה תִתְגָּרֶה֙ בְּרָעָ֔ה וְנָ֣פַלְתָּ֔ה אַתָּ֖ה וִיהוּדָ֥ה עִמָּֽךְ׃ וְלֹא־שָׁמַ֣ע אֲמַצְיָ֔הוּ וַיַּ֨עַל יְהוֹאָ֤שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ וַיִּתְרָא֣וּ פָנִ֔ים ה֖וּא וַאֲמַצְיָ֣הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֑ה בְּבֵ֥ית שֶׁ֖מֶשׁ אֲשֶׁ֥ר לִיהוּדָֽה׃ וַיִּנָּ֥גֶף יְהוּדָ֖ה לִפְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּנֻ֖סוּ אִ֥ישׁ לְאֹהָלָֽו׃ וְאֵת֩ אֲמַצְיָ֨הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֜ה בֶּן־יְהוֹאָ֣שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֗הוּ תָּפַ֛שׂ יְהוֹאָ֥שׁ מֶלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּבֵ֣ית שָׁ֑מֶשׁ (ויבאו) [וַיָּבֹא֙] יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַיִּפְרֹץ֩ בְּחוֹמַ֨ת יְרוּשָׁלַ֜͏ִם בְּשַׁ֤עַר אֶפְרַ֙יִם֙ עַד־שַׁ֣עַר הַפִּנָּ֔ה אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אַמָּֽה׃ וְלָקַ֣ח אֶת־כׇּל־הַזָּֽהָב־וְ֠הַכֶּ֠סֶף וְאֵ֨ת כׇּל־הַכֵּלִ֜ים הַנִּמְצְאִ֣ים בֵּית־יְהֹוָ֗ה וּבְאֹֽצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְאֵ֖ת בְּנֵ֣י הַתַּעֲרֻב֑וֹת וַיָּ֖שׇׁב שֹׁמְרֽוֹנָה׃ וְיֶ֩תֶר֩ דִּבְרֵ֨י יְהוֹאָ֜שׁ אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ וּגְב֣וּרָת֔וֹ וַאֲשֶׁ֣ר נִלְחַ֔ם עִ֖ם אֲמַצְיָ֣הוּ מֶלֶךְ־יְהוּדָ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיִּשְׁכַּ֤ב יְהוֹאָשׁ֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן עִ֖ם מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּמְלֹ֛ךְ יָרׇבְעָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ וַיְחִ֨י אֲמַצְיָ֤הוּ בֶן־יוֹאָשׁ֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת יְהוֹאָ֥שׁ בֶּן־יְהוֹאָחָ֖ז מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל חֲמֵ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָֽה׃ וְיֶ֖תֶר דִּבְרֵ֣י אֲמַצְיָ֑הוּ הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתֻבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ וַיִּקְשְׁר֨וּ עָלָ֥יו קֶ֛שֶׁר בִּירוּשָׁלַ֖͏ִם וַיָּ֣נׇס לָכִ֑ישָׁה וַיִּשְׁלְח֤וּ אַחֲרָיו֙ לָכִ֔ישָׁה וַיְמִתֻ֖הוּ שָֽׁם׃ וַיִּשְׂא֥וּ אֹת֖וֹ עַל־הַסּוּסִ֑ים וַיִּקָּבֵ֧ר בִּירוּשָׁלַ֛͏ִם עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֥יר דָּוִֽד׃ וַיִּקְח֞וּ כׇּל־עַ֤ם יְהוּדָה֙ אֶת־עֲזַרְיָ֔ה וְה֕וּא בֶּן־שֵׁ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיַּמְלִ֣כוּ אֹת֔וֹ תַּ֖חַת אָבִ֥יו אֲמַצְיָֽהוּ׃ ה֚וּא בָּנָ֣ה אֶת־אֵילַ֔ת וַיְשִׁבֶ֖הָ לִֽיהוּדָ֑ה אַחֲרֵ֥י שְׁכַֽב־הַמֶּ֖לֶךְ עִם־אֲבֹתָֽיו׃ בִּשְׁנַת֙ חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַאֲמַצְיָ֥הוּ בֶן־יוֹאָ֖שׁ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ יָרׇבְעָ֨ם בֶּן־יוֹאָ֤שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ בְּשֹׁ֣מְר֔וֹן אַרְבָּעִ֥ים וְאַחַ֖ת שָׁנָֽה׃ וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מִכׇּל־חַטֹּאות֙ יָרׇבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ ה֗וּא הֵשִׁיב֙ אֶת־גְּב֣וּל יִשְׂרָאֵ֔ל מִלְּב֥וֹא חֲמָ֖ת עַד־יָ֣ם הָעֲרָבָ֑ה כִּדְבַ֤ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֗ר בְּיַד־עַבְדּ֞וֹ יוֹנָ֤ה בֶן־אֲמִתַּי֙ הַנָּבִ֔יא אֲשֶׁ֖ר מִגַּ֥ת הַחֵֽפֶר׃ כִּי־רָאָ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶת־עֳנִ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מֹרֶ֣ה מְאֹ֑ד וְאֶ֤פֶס עָצוּר֙ וְאֶ֣פֶס עָז֔וּב וְאֵ֥ין עֹזֵ֖ר לְיִשְׂרָאֵֽל׃ וְלֹא־דִבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה לִמְחוֹת֙ אֶת־שֵׁ֣ם יִשְׂרָאֵ֔ל מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם וַיּ֣וֹשִׁיעֵ֔ם בְּיַ֖ד יָרׇבְעָ֥ם בֶּן־יוֹאָֽשׁ׃ וְיֶ֩תֶר֩ דִּבְרֵ֨י יָרׇבְעָ֜ם וְכׇל־אֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ וּגְבוּרָת֣וֹ אֲשֶׁר־נִלְחָ֔ם וַאֲשֶׁ֨ר הֵשִׁ֜יב אֶת־דַּמֶּ֧שֶׂק וְאֶת־חֲמָ֛ת לִיהוּדָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵ֑ל הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיִּשְׁכַּ֤ב יָֽרׇבְעָם֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו עִ֖ם מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּמְלֹ֛ךְ זְכַרְיָ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ בִּשְׁנַ֨ת עֶשְׂרִ֤ים וָשֶׁ֙בַע֙ שָׁנָ֔ה לְיָרׇבְעָ֖ם מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ עֲזַרְיָ֥ה בֶן־אֲמַצְיָ֖ה מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ בֶּן־שֵׁ֨שׁ עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמׇלְכ֔וֹ וַחֲמִשִּׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְכׇלְיָ֖הוּ מִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה אֲמַצְיָ֥הוּ אָבִֽיו׃ רַ֥ק הַבָּמ֖וֹת לֹא־סָ֑רוּ ע֥וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמֽוֹת׃ וַיְנַגַּ֨ע יְהֹוָ֜ה אֶת־הַמֶּ֗לֶךְ וַיְהִ֤י מְצֹרָע֙ עַד־י֣וֹם מֹת֔וֹ וַיֵּ֖שֶׁב בְּבֵ֣ית הַחׇפְשִׁ֑ית וְיוֹתָ֤ם בֶּן־הַמֶּ֙לֶךְ֙ עַל־הַבַּ֔יִת שֹׁפֵ֖ט אֶת־עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃ וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י עֲזַרְיָ֖הוּ וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ וַיִּשְׁכַּ֤ב עֲזַרְיָה֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקְבְּר֥וּ אֹת֛וֹ עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ יוֹתָ֥ם בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וּשְׁמֹנֶה֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ זְכַרְיָ֨הוּ בֶן־יָרׇבְעָ֧ם עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹׁמְר֖וֹן שִׁשָּׁ֥ה חֳדָשִֽׁים׃ וַיַּ֤עַשׂ הָרַע֙ בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֲבֹתָ֑יו לֹ֣א סָ֗ר מֵֽחַטֹּאות֙ יָרׇבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיִּקְשֹׁ֤ר עָלָיו֙ שַׁלֻּ֣ם בֶּן־יָבֵ֔שׁ וַיַּכֵּ֥הוּ קׇֽבׇל־עָ֖ם וַיְמִיתֵ֑הוּ וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּֽיו׃ וְיֶ֖תֶר דִּבְרֵ֣י זְכַרְיָ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ה֣וּא דְבַר־יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֶל־יֵהוּא֙ לֵאמֹ֔ר בְּנֵ֣י רְבִיעִ֔ים יֵשְׁב֥וּ לְךָ֖ עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיְהִי־כֵֽן׃ שַׁלּ֤וּם בֶּן־יָבֵישׁ֙ מָלַ֔ךְ בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה לְעֻזִּיָּ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַיִּמְלֹ֥ךְ יֶֽרַח־יָמִ֖ים בְּשֹׁמְרֽוֹן׃ וַיַּ֩עַל֩ מְנַחֵ֨ם בֶּן־גָּדִ֜י מִתִּרְצָ֗ה וַיָּבֹא֙ שֹׁמְר֔וֹן וַיַּ֛ךְ אֶת־שַׁלּ֥וּם בֶּן־יָבֵ֖ישׁ בְּשֹׁמְר֑וֹן וַיְמִיתֵ֖הוּ וַיִּמְלֹ֥ךְ תַּחְתָּֽיו׃ וְיֶ֙תֶר֙ דִּבְרֵ֣י שַׁלּ֔וּם וְקִשְׁר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר קָשָׁ֑ר הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ אָ֣ז יַכֶּֽה־מְ֠נַחֵ֠ם אֶת־תִּפְסַ֨ח וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־בָּ֤הּ וְאֶת־גְּבוּלֶ֙יהָ֙ מִתִּרְצָ֔ה כִּ֛י לֹ֥א פָתַ֖ח וַיַּ֑ךְ אֵ֛ת כׇּל־הֶהָ֥רוֹתֶ֖יהָ בִּקֵּֽעַ׃ בִּשְׁנַ֨ת שְׁלֹשִׁ֤ים וָתֵ֙שַׁע֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ מְנַחֵ֨ם בֶּן־גָּדִ֧י עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל עֶ֥שֶׂר שָׁנִ֖ים בְּשֹׁמְרֽוֹן׃ וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה לֹ֣א סָ֠ר מֵעַ֨ל חַטֹּ֜אות יָרׇבְעָ֧ם בֶּן־נְבָ֛ט אֲשֶׁר־הֶחֱטִ֥יא אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כׇּל־יָמָֽיו׃ בָּ֣א פ֤וּל מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַל־הָאָ֔רֶץ וַיִּתֵּ֤ן מְנַחֵם֙ לְפ֔וּל אֶ֖לֶף כִּכַּר־כָּ֑סֶף לִהְי֤וֹת יָדָיו֙ אִתּ֔וֹ לְהַחֲזִ֥יק הַמַּמְלָכָ֖ה בְּיָדֽוֹ׃ וַיֹּצֵא֩ מְנַחֵ֨ם אֶת־הַכֶּ֜סֶף עַל־יִשְׂרָאֵ֗ל עַ֚ל כׇּל־גִּבּוֹרֵ֣י הַחַ֔יִל לָתֵת֙ לְמֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר חֲמִשִּׁ֧ים שְׁקָלִ֛ים כֶּ֖סֶף לְאִ֣ישׁ אֶחָ֑ד וַיָּ֙שׇׁב֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וְלֹא־עָ֥מַד שָׁ֖ם בָּאָֽרֶץ׃ וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י מְנַחֵ֖ם וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלוֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיִּשְׁכַּ֥ב מְנַחֵ֖ם עִם־אֲבֹתָ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ פְּקַחְיָ֥ה בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ בִּשְׁנַת֙ חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ פְּקַֽחְיָ֨ה בֶן־מְנַחֵ֧ם עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹׁמְר֖וֹן שְׁנָתָֽיִם׃ וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מֵֽחַטֹּאות֙ יָרׇבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיִּקְשֹׁ֣ר עָלָיו֩ פֶּ֨קַח בֶּן־רְמַלְיָ֜הוּ שָׁלִישׁ֗וֹ וַיַּכֵּ֨הוּ בְשֹׁמְר֜וֹן בְּאַרְמ֤וֹן בֵּית־[הַמֶּ֙לֶךְ֙] (מלך) אֶת־אַרְגֹּ֣ב וְאֶת־הָאַרְיֵ֔ה וְעִמּ֛וֹ חֲמִשִּׁ֥ים אִ֖ישׁ מִבְּנֵ֣י גִלְעָדִ֑ים וַיְמִתֵ֖הוּ וַיִּמְלֹ֥ךְ תַּחְתָּֽיו׃ וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י פְקַחְיָ֖ה וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ בִּשְׁנַ֨ת חֲמִשִּׁ֤ים וּשְׁתַּ֙יִם֙ שָׁנָ֔ה לַעֲזַרְיָ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה מָ֠לַ֠ךְ פֶּ֣קַח בֶּן־רְמַלְיָ֧הוּ עַל־יִשְׂרָאֵ֛ל בְּשֹׁמְר֖וֹן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃ וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה לֹ֣א סָ֗ר מִן־חַטֹּאות֙ יָרׇבְעָ֣ם בֶּן־נְבָ֔ט אֲשֶׁ֥ר הֶחֱטִ֖יא אֶת־יִשְׂרָאֵֽל׃ בִּימֵ֞י פֶּ֣קַח מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל בָּא֮ תִּגְלַ֣ת פִּלְאֶ֘סֶר֮ מֶ֣לֶךְ אַשּׁוּר֒ וַיִּקַּ֣ח אֶת־עִיּ֡וֹן וְאֶת־אָבֵ֣ל בֵּֽית־מַעֲכָ֡ה וְאֶת־יָ֠נ֠וֹחַ וְאֶת־קֶ֨דֶשׁ וְאֶת־חָצ֤וֹר וְאֶת־הַגִּלְעָד֙ וְאֶת־הַגָּלִ֔ילָה כֹּ֖ל אֶ֣רֶץ נַפְתָּלִ֑י וַיַּגְלֵ֖ם אַשּֽׁוּרָה׃ וַיִּקְשׇׁר־קֶ֜שֶׁר הוֹשֵׁ֣עַ בֶּן־אֵלָ֗ה עַל־פֶּ֙קַח֙ בֶּן־רְמַלְיָ֔הוּ וַיַּכֵּ֙הוּ֙ וַיְמִיתֵ֔הוּ וַיִּמְלֹ֖ךְ תַּחְתָּ֑יו בִּשְׁנַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים לְיוֹתָ֖ם בֶּן־עֻזִּיָּֽה׃ וְיֶ֥תֶר דִּבְרֵי־פֶ֖קַח וְכׇל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הִנָּ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ בִּשְׁנַ֣ת שְׁתַּ֔יִם לְפֶ֥קַח בֶּן־רְמַלְיָ֖הוּ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֑ל מָלַ֛ךְ יוֹתָ֥ם בֶּן־עֻזִּיָּ֖הוּ מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְחָמֵ֤שׁ שָׁנָה֙ הָיָ֣ה בְמׇלְכ֔וֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ יְרוּשָׁ֖א בַּת־צָדֽוֹק׃ וַיַּ֥עַשׂ הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֧ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה עֻזִּיָּ֥הוּ אָבִ֖יו עָשָֽׂה׃ רַ֤ק הַבָּמוֹת֙ לֹ֣א סָ֔רוּ ע֗וֹד הָעָ֛ם מְזַבְּחִ֥ים וּֽמְקַטְּרִ֖ים בַּבָּמ֑וֹת ה֗וּא בָּנָ֛ה אֶת־שַׁ֥עַר בֵּית־יְהֹוָ֖ה הָעֶלְיֽוֹן׃ וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י יוֹתָ֖ם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם הֵחֵ֣ל יְהֹוָ֗ה לְהַשְׁלִ֙יחַ֙ בִּֽיהוּדָ֔ה רְצִ֖ין מֶ֣לֶךְ אֲרָ֑ם וְאֵ֖ת פֶּ֥קַח בֶּן־רְמַלְיָֽהוּ׃ וַיִּשְׁכַּ֤ב יוֹתָם֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ אָחָ֥ז בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃ בִּשְׁנַת֙ שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לְפֶ֖קַח בֶּן־רְמַלְיָ֑הוּ מָלַ֛ךְ אָחָ֥ז בֶּן־יוֹתָ֖ם מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ בֶּן־עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ אָחָ֣ז בְּמׇלְכ֔וֹ וְשֵׁשׁ־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְלֹא־עָשָׂ֣ה הַיָּשָׁ֗ר בְּעֵינֵ֛י יְהֹוָ֥ה אֱלֹהָ֖יו כְּדָוִ֥ד אָבִֽיו׃ וַיֵּ֕לֶךְ בְּדֶ֖רֶךְ מַלְכֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְגַ֤ם אֶת־בְּנוֹ֙ הֶעֱבִ֣יר בָּאֵ֔שׁ כְּתֹֽעֲבוֹת֙ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁ֨ר הוֹרִ֤ישׁ יְהֹוָה֙ אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ וַיְזַבֵּ֧חַ וַיְקַטֵּ֛ר בַּבָּמ֖וֹת וְעַל־הַגְּבָע֑וֹת וְתַ֖חַת כׇּל־עֵ֥ץ רַעֲנָֽן׃ אָ֣ז יַעֲלֶ֣ה רְצִ֣ין מֶֽלֶךְ־אֲ֠רָ֠ם וּפֶ֨קַח בֶּן־רְמַלְיָ֧הוּ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֛ל יְרוּשָׁלַ֖͏ִם לַמִּלְחָמָ֑ה וַיָּצֻ֙רוּ֙ עַל־אָחָ֔ז וְלֹ֥א יָכְל֖וּ לְהִלָּחֵֽם׃ בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא הֵ֠שִׁ֠יב רְצִ֨ין מֶֽלֶךְ־אֲרָ֤ם אֶת־אֵילַת֙ לַֽאֲרָ֔ם וַיְנַשֵּׁ֥ל אֶת־הַיְּהוּדִ֖ים מֵֽאֵיל֑וֹת (וארמים) [וַֽאֲדֹמִים֙] בָּ֣אוּ אֵילַ֔ת וַיֵּ֣שְׁבוּ שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ וַיִּשְׁלַ֨ח אָחָ֜ז מַלְאָכִ֗ים אֶל־תִּ֠גְלַ֠ת פְּלֶ֤סֶר מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ לֵאמֹ֔ר עַבְדְּךָ֥ וּבִנְךָ֖ אָ֑נִי עֲלֵ֨ה וְהוֹשִׁעֵ֜נִי מִכַּ֣ף מֶֽלֶךְ־אֲרָ֗ם וּמִכַּף֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל הַקּוֹמִ֖ים עָלָֽי׃ וַיִּקַּ֨ח אָחָ֜ז אֶת־הַכֶּ֣סֶף וְאֶת־הַזָּהָ֗ב הַנִּמְצָא֙ בֵּ֣ית יְהֹוָ֔ה וּבְאֹֽצְר֖וֹת בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשְׁלַ֥ח לְמֶֽלֶךְ־אַשּׁ֖וּר שֹֽׁחַד׃ וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלָיו֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וַיַּ֩עַל֩ מֶ֨לֶךְ אַשּׁ֤וּר אֶל־דַּמֶּ֙שֶׂק֙ וַֽיִּתְפְּשֶׂ֔הָ וַיַּגְלֶ֖הָ קִ֑ירָה וְאֶת־רְצִ֖ין הֵמִֽית׃ וַיֵּ֣לֶךְ הַמֶּ֣לֶךְ אָחָ֡ז לִ֠קְרַ֠את תִּגְלַ֨ת פִּלְאֶ֤סֶר מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ דּוּמֶּ֔שֶׂק וַיַּ֥רְא אֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ אֲשֶׁ֣ר בְּדַמָּ֑שֶׂק וַיִּשְׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֜ז אֶל־אוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֗ן אֶת־דְּמ֧וּת הַמִּזְבֵּ֛חַ וְאֶת־תַּבְנִית֖וֹ לְכׇֽל־מַעֲשֵֽׂהוּ׃ וַיִּ֛בֶן אוּרִיָּ֥ה הַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ כְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־שָׁלַח֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֜ז מִדַּמֶּ֗שֶׂק כֵּ֤ן עָשָׂה֙ אוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֔ן עַד־בּ֥וֹא הַמֶּֽלֶךְ־אָחָ֖ז מִדַּמָּֽשֶׂק׃ וַיָּבֹ֤א הַמֶּ֙לֶךְ֙ מִדַּמֶּ֔שֶׂק וַיַּ֥רְא הַמֶּ֖לֶךְ אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרַ֥ב הַמֶּ֛לֶךְ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ וַיַּ֥עַל עָלָֽיו׃ וַיַּקְטֵ֤ר אֶת־עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת־מִנְחָת֔וֹ וַיַּסֵּ֖ךְ אֶת־נִסְכּ֑וֹ וַיִּזְרֹ֛ק אֶת־דַּֽם־הַשְּׁלָמִ֥ים אֲשֶׁר־ל֖וֹ עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃ וְאֵ֨ת הַמִּזְבַּ֣ח הַנְּחֹ֘שֶׁת֮ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵ֣י יְהֹוָה֒ וַיַּקְרֵ֗ב מֵאֵת֙ פְּנֵ֣י הַבַּ֔יִת מִבֵּין֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ וּמִבֵּ֖ין בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וַיִּתֵּ֥ן אֹת֛וֹ עַל־יֶ֥רֶךְ הַמִּזְבֵּ֖חַ צָפֽוֹנָה׃ (ויצוהו) [וַיְצַוֶּ֣ה] הַמֶּֽלֶךְ־אָ֠חָ֠ז אֶת־אוּרִיָּ֨ה הַכֹּהֵ֜ן לֵאמֹ֗ר עַ֣ל הַמִּזְבֵּ֣חַ הַגָּד֡וֹל הַקְטֵ֣ר אֶת־עֹֽלַת־הַבֹּ֩קֶר֩ וְאֶת־מִנְחַ֨ת הָעֶ֜רֶב וְֽאֶת־עֹלַ֧ת הַמֶּ֣לֶךְ וְאֶת־מִנְחָת֗וֹ וְ֠אֵ֠ת עֹלַ֞ת כׇּל־עַ֤ם הָאָ֙רֶץ֙ וּמִנְחָתָ֣ם וְנִסְכֵּיהֶ֔ם וְכׇל־דַּ֥ם עֹלָ֛ה וְכׇל־דַּם־זֶ֖בַח עָלָ֣יו תִּזְרֹ֑ק וּמִזְבַּ֧ח הַנְּחֹ֛שֶׁת יִֽהְיֶה־לִּ֖י לְבַקֵּֽר׃ וַיַּ֖עַשׂ אוּרִיָּ֣ה הַכֹּהֵ֑ן כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־צִוָּ֖ה הַמֶּ֥לֶךְ אָחָֽז׃ וַיְקַצֵּץ֩ הַמֶּ֨לֶךְ אָחָ֜ז אֶת־הַמִּסְגְּר֣וֹת הַמְּכוֹנֹ֗ת וַיָּ֤סַר מֵֽעֲלֵיהֶם֙ (ואת) [אֶת־]הַכִּיֹּ֔ר וְאֶת־הַיָּ֣ם הוֹרִ֔ד מֵעַ֛ל הַבָּקָ֥ר הַנְּחֹ֖שֶׁת אֲשֶׁ֣ר תַּחְתֶּ֑יהָ וַיִּתֵּ֣ן אֹת֔וֹ עַ֖ל מַרְצֶ֥פֶת אֲבָנִֽים׃ וְאֶת־[מוּסַ֨ךְ] (מיסך) הַשַּׁבָּ֜ת אֲשֶׁר־בָּנ֣וּ בַבַּ֗יִת וְאֶת־מְב֤וֹא הַמֶּ֙לֶךְ֙ הַֽחִיצ֔וֹנָה הֵסֵ֖ב בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה מִפְּנֵ֖י מֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר׃ וְיֶ֛תֶר דִּבְרֵ֥י אָחָ֖ז אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה הֲלֹא־הֵ֣ם כְּתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֥י יְהוּדָֽה׃ וַיִּשְׁכַּ֤ב אָחָז֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵ֥ר עִם־אֲבֹתָ֖יו בְּעִ֣יר דָּוִ֑ד וַיִּמְלֹ֛ךְ חִזְקִיָּ֥הוּ בְנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃
פירוש רש”י
14:7: וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ יָקְתְאֵל. שֶׁהָיְתָה לּוֹ לְקִהוּי שִׁנַּיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: אַחֲרֵי בּוֹא אֲמַצְיָהוּ מֵהַכּוֹת אֶת אֱדוֹמִים וַיָּבֵא אֶת אֱלֹהֵי בְּנֵי שְׂעִיר וַיַּעֲמִידֵם לוֹ לֵאלֹהִים וְלִפְנֵיהֶם יִשְׁתַּחֲוֶה וְגוֹ’. וְהוֹכִיחוֹ הַנָּבִיא וְאָמַר לוֹ: יָדַעְתִּי כִּי יָעַץ אֱלֹהִים לְהַשְׁחִיתֶךָ, וּמַה הִיא הָעֵצָה, שֶׁהִשִּׁיאוֹ לְהִתְגָּרוֹת בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל. 14:8: אָז שָׁלַח אֲמַצְיָה מַלְאָכִים וְגוֹ’ נִתְרָאֶה פָנִים. בַּמִּלְחָמָה. 14:9: הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן. שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר. | שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז. יַעֲקֹב. | וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה. בְּנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ עַל הַחֲלָלִים, אַף כָּאן אַתָּה בָּא לְהִתְמַשֵּׁל אֵלַי. וּמְשַׁל בִּזָּיוֹן הוּא, שֶׁדִּמָּהוּ לְחוֹחַ, וְאֶת עַצְמוֹ לְאֶרֶז. | וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס וְגוֹ’. לְפִי שֶׁנִּתְגָּאֵיתָ, אַף אַתָּה יִרְמְסוּךָ גְּדוּדֵי חֵילוֹתַי. 14:14: וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת. בְּנֵי הַשָּׂרִים, שֶׁהָיוּ נְתוּנִים בְּבֵית הַמֶּלֶךְ לְעֵרָבוֹן, שֶׁלֹּא יִמְרְדוּ אֲבוֹתָם בּוֹ. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: בְּנֵי רַבְרְבַיָּא. 14:17: וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ וְגוֹ’. כָּל חָמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ עֻזִּיָּהוּ בְּנוֹ בְּחַיָּיו, שֶׁכֵּן כָּתוּב בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: וּמֵעֵת אֲשֶׁר סָר אֲמַצְיָהוּ מֵאַחַר ה’. 14:19: וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וְגוֹ’. מִשֶּׁשָּׁמְעוּ מַה שֶּׁאָמַר הַנָּבִיא, כִּי יָעַץ ה’ לְהַשְׁחִיתֶךָ. | וַיָּנָס לָכִישָׁה. שָׁם הָיָה כָּל חָמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה. 14:22: אַחֲרַי שְׁכַב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו. אַחֲרֵי מוֹת אֲמַצְיָה אָבִיו, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁמָּלַךְ עֻזִּיָּה בִּימֵי אָבִיו, וּמִכָּל מָקוֹם לֹא נִתְּנָה אֵילָת בְּיָדוֹ עַד לְאַחַר מוֹת אָבִיו, שֶׁאִם לֹא מָלַךְ בְּחַיֵּי אָבִיו, לָמָּה לּוֹ לוֹמַר אַחֲרֵי שְׁכַב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו, וּכְשֶׁאַתָּה מוֹנֶה יְמֵי הַבַּיִת עַל פִּי שְׁנוֹת הַמְּלָכִים, אִם אֵינְךָ מְחַסֵּר חָמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנִים הַלָּלוּ שֶׁנִּמְנֵית לַאֲמַצְיָה וּלְעֻזִּיָּהוּ, תִּמְצָא שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ. 14:25: הוּא הֵשִׁיב. מִיַּד מַלְכֵי אֲרָם. | יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי. הוּא שֶׁמָּשַׁח אֶת יֵהוּא, שֶׁאָמַר לוֹ בְּנֵי רִבֵּעִים יֵשְׁבוּ לָךְ. אֲבָל רַבּוֹתֵינוּ דִּקְדְּקוּ, וַיְהִי דְבַר ה’ אֶל יוֹנָה שֵׁנִית, וְלֹא שְׁלִישִׁית, לְפִי שֶׁתָּבַע כְּבוֹד הַבֵּן, וְלֹא תָבַע כְּבוֹד הָאָב, וְהוּקְשָׁה לָהֶם זֶה הַמִּקְרָא, וְתֵרְצוּהוּ, כִּדְבַר ה’ אֲשֶׁר דִּבֵּר בְּיַד יוֹנָה לְנִינְוֵה, וְנֶהְפְּכָה גְּזֵרָה רָעָה לְטוֹבָה, כָּךְ נֶהְפַּךְ לְיִשְׂרָאֵל בִּימֵי יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ, מֵרָעָה שֶׁהָיוּ בָהּ, אֲשֶׁר אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂימֵם כֶּעָפָר לָדוּשׁ, וְעַכְשָׁיו נֶהְפַּךְ לָהֶם לְטוֹבָה. 14:26: מֹרֶה מְאֹד. מֵצֵר מְאֹד, קונטריאי”ש בְּלַעַ”ז, כְּמוֹ: אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּיךָ: מַמְרִים הֱיִיתֶם: וַתִּהְיֶי מֹרַת רוּחַ. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים: מוֹרֶה מְאֹד, יָרוּד מְאֹד, לְשׁוֹן: יָרָה בַיָּם. 15:1: בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע שָׁנִים לְיָרָבְעָם וְגוֹ’. אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן, וַהֲלֹא עֻזִּיָּה וְיָרָבְעָם מָלְכוּ כְּאַחַת, כְּמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ בְּסָמוּךְ, אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע לְיָרָבְעָם מָלַךְ עֲזַרְיָה, שֶׁמָּלַךְ מַלְכוּת מְנֻגַּעַת, לָמַדְנוּ שֶׁנִּתְנַגַּע בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ. 15:5: וַיְנַגַּע ה’ אֶת הַמֶּלֶךְ. מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי הַיָּמִים שֶׁנִּכְנַס לָהֵיכָל לְהַקְטִיר עַל הַמִּזְבֵּחַ הַקְּטֹרֶת. | בְּבֵית הַחָפְשִׁית. עָשָׂה לוֹ בַּיִת בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר בַּמֵּתִים חָפְשִׁי. 15:8: בִּשְׁנַת שְׁלשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה לַעֲזַרְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ זְכַרְיָהוּ. אַף מִכָּאן יֵשׁ לִלְמֹד שֶׁמָּלַךְ עֲזַרְיָה מִשֶּׁמֵּת יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חָמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה בְּחַיֵּי אֲמַצְיָה אָבִיו, שֶׁאִם לֹא עָמַד עַד שֶׁמֵּת אָבִיו, נִמְצָא שֶׁלֹּא עָמַד עַד בִּשְׁנַת חָמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְיָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ, וְיָרָבְעָם מָלַךְ אַרְבָּעִים וְאַחַת, נִמְצָא שֶׁמֵּת יָרָבְעָם בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע לְעֻזִּיָּה, וְהֵיאַךְ הוּא אוֹמֵר בִּשְׁנַת שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנֶה. אֶלָּא עַל כָּרְחֲךָ, עֻזִּיָּה וְיָרָבְעָם מָלְכוּ כְּאַחַת, אֶלָּא שֶׁיָּרָבְעָם מָלַךְ בְּחַיֵּי אָבִיו יְהוֹאָשׁ שָׁלשׁ שָׁנִים, לְכָךְ הוּא אוֹמֵר וְיָרָבְעָם יָשַׁב עַל כִּסְאוֹ, שֶׁיָּשַׁב כְּבָר, וְעֻזִּיָּה עָמַד מִשֶּׁמֵּת יוֹאָשׁ, וּמָלַךְ יָרָבְעָם מַלְכוּת שְׁלֵמָה. וּבְסֵדֶר עוֹלָם רָאִיתִי, שֶׁיָּרָבְעָם מָלַךְ בְּחַיֵּי אָבִיו שָׁנָה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם שִׁבּוּשׁ הַסּוֹפְרִים הוּא, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְיַשֵּׁב בִּשְׁנַת שְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנֶה לַעֲזַרְיָה מָלַךְ זְכַרְיָה, אֶלָּא בְּעִנְיָן זֶה. 15:10: וַיַּכֵּהוּ קֳבָל עָם. (תַּרְגּוּם:) וּמְחָהִי קֳדָם עַמָּא, לְעֵינֵי הָעָם. 15:12: וַיְהִי כֵן. לֹא שֶׁהָיְתָה כְּדַאי מַלְכוּתוֹ לִמָּשֵׁךְ כָּל כָּךְ, אֶלָּא לְקַיֵּם דְּבַר מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי וְגוֹ’. 15:16: כִּי לֹא פָתַח. שַׂר הָעִיר לֹא פָתַח לוֹ אֶת הָעִיר, לְקַבְּלוֹ לִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם. | הֶהָרוֹתֶיהָ. אֶת הַנָּשִׁים הֶהָרוֹת שֶׁבָּהּ, בִּקֵּע. 15:25: שָׁלִישׁוֹ. גִּבּוֹר שֶׁלּוֹ. | אֶת אַרְגֹּב וְאֶת הָאַרְיֵה. כָּל אַרְגּוֹב לְשׁוֹן פַּלָּטִין הַחֲשׁוּבִין, וְכָל ‘טַרְכוֹנִין’ בְּלָשׁוֹן אֲרַמִּי, פַּלָּטִין הַחֲשׁוּבִין לַמַּלְכוּת. בָּאַרְמוֹן הַגָּדוֹל אֲשֶׁר אֵצֶל הָאַרְגּוֹב. | וְאֶת הָאַרְיֵה. יֵשׁ לוֹמַר, שֶׁהָיָה אַרְיֵה שֶל זָהָב עוֹמֵד בְּאוֹתוֹ אַרְמוֹן. 15:30: בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם. הָיָה לוֹ לוֹמַר בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְאָחָז, שֶׁהֲרֵי כָּל יְמֵי מַלְכוּת יוֹתָם שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, אֶלָּא לְפִי שֶׁהָיָה אָחָז רָשָׁע, רָצָה הַכָּתוּב לִמְנוֹתָם לְיוֹתָם בַּקֶּבֶר, וְלֹא לְאָחָז בַּחַיִּים, כָּךְ הוּא בְּסֵדֶר עוֹלָם. 15:37: בַּיָּמִים הָהֵם. בְּסוֹף יָמָיו שֶל יוֹתָם. | לְהַשְׁלִיחַ. לְגָרוֹת. 16:9: וַיַּגְלֶהָ קִירָה. אֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ, הִגְלָה לִמְדִינָה שֶׁשְּׁמָהּ קִיר. 16:11: עַד בּוֹא. לִפְנֵי בּוֹא הַמֶּלֶךְ מִדַּמֶּשֶׂק. 16:14: וְאֵת הַמִּזְבַּח הַנְּחשֶׁת וַיַּקְרֵב וְגוֹ’. אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת שֶׁעָשָׂה משֶׁה, שֶׁהֲרֵי נִגְנַז, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר מִזְבַּח אֲבָנִים שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה וּקְרָאוֹ מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת, שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר לְקָרְבוֹ מִזָּוִית לְזָוִית אֶלָּא אִם הוֹרְסוֹ, וַהֲרֵי שָׁנִינוּ: אֵשׁ שֶׁיָּרְדָה בִּימֵי שְׁלֹמֹה לֹא נִסְתַּלְּקָה מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, עַד שֶׁבָּא מְנַשֶּׁה וְסִלְּקָהּ, שֶׁהוּא הָרַס אֶת הַמִּזְבֵּחַ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּאַגָּדַת חֵלֶק. אֵין לִי לְפָרֵשׁ מִזְבֵּחַ זֶה, אֶלָּא בְּכִיּוֹרוֹת וּמְכוֹנוֹת שֶׁל נְחשֶׁת, שֶׁהָיוּ צָרְכֵי מִזְבֵּחַ, וְהָיוּ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ הַקֹּדֶשׁ, וּכְשֶׁעָשָׂה אָחָז אֶת הַמִּזְבֵּחַ לַעֲבוֹדָה זָרָה, סִלֵּק אֶת הַכִּיּוֹר וְהִקְרִיבוֹ לְצַד אַחֵר מֵאֵת פְּנֵי הַבַּיִת, שֶׁלֹּא לְהַפְסִיק בֵּין הַמִּזְבֵּחַ שֶׁעָשָׂה וּבֵין בֵּית ה’, וַיִּתֵּן אוֹתוֹ אֵצֶל מִזְבַּח הַקֹּדֶשׁ צָפוֹנָה. וּמָצִינוּ שֶׁפֵּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ דֻּגְמָתוֹ: וַיָּבֹאוּ וַיַּעַמְדוּ אֵצֶל מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת, מִזְבַּח הַנְּחשֶׁת מִי הֲוָה, אָמַר לָהֶם הִתְחִילוּ מִמָּקוֹם שֶׁאוֹמְרִין שִׁירָה לְפָנַי. הֲרֵי כָּאן לִכְלֵי שִׁיר שֶׁל נְחשֶׁת, קְרָאוֹ מִזְבֵּחַ. 16:15: לְבַקֵּר. לִפְרָקִים, לִכְשֶׁיַּעֲלֶה בְּלִבִּי לְבַקְּרוֹ. 16:17: אֶת הַמִּסְגְּרוֹת הַמְּכֹנוֹת. אִיצְטַבְּלָאוֹת שֶׁהַמְּכוֹנוֹת עֲשׂוּיוֹת עֲלֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּכוֹנוֹת מִסְגְּרוֹת לָהֶם. 16:18: מוּסַךְ הַשַּׁבָּת. גַּג אֹהֶל עָשׂוּי לְצֵל, לָשֶׁבֶת תַּחְתָּיו בָּעֲזָרָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. | וְאֶת מְבוֹא הַמֶּלֶךְ. שֶׁהָיָה בָּא בּוֹ מִבֵּיתוֹ לְבֵית ה’ דֶּרֶךְ הַחוּץ, הֵסֵב אוֹתוֹ בִּמְקוֹם הֶצְנֵעַ, מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר שֶׁלֹּא יַחֲמֹד אוֹתָן הַכֵּלִים, וְגַם אֶת הַמָּבוֹא הֵסֵב, שֶׁמָּא יִצְטָרֵךְ לְהֵחָבֵא, וְיִבְרַח בְּהֶצְנֵעַ.
פירוש רד”ק
14:1: בשנת שתים ליואש בן יהואחז. כיצד בשנת תשעה ושלשים ליואש מלך יהודה מת אחזיהו ומלך יואש בנו ואף על פי שמלך בחיי אביו כמו שפירשנו אחר מיתת אביו מונה לו עתה המלוכה הנה תשעה ושלשים ושנת הארבעים שמת יואש מלך יהודה ומלך אמציה בנו באותה שנה הנה בשנת שתים ליואש מלך ישראל מלך אמציהו: 14:6: לא יומתו אבות על בנים. כי משמעות הכתוב כן הוא כמו שאמר איש בחטאו יומת אלא שרבותינו ז”ל קבלו כי בכלל לאו זה עדות הקרובים כמו שתרגם אונקלוס על פום בנין ועל פום אבוהון אבל עיקר ההזהרה הוא שלא יומתו האבות בעון הבנים והבנים בעון אבות כמו שהביא ראיה הנה מן הפסוק: | ימות. כתיב וקרי יומת והענין אחד: 14:7: בני המלח. כתיב וקרי גי מלח והענין אחד: | עשרת אלפים. זכר המוכים בגי מלח ולא זכר השאר שאומר בדברי הימים עוד עשרת אלפים שבו חיים ויביאום לראש הסלע וישליכום מראש הסלע וכלם הבקעו: | ותפש את הסלע במלחמה. תרגום יונתן וכבש ית כרכא בקרבא המצודה היתה בסלע: | יקתאל. אחר שלקח המצודה שנה את שמה וקרא את שמה יקתאל על ענין ידוע אצלם: 14:8: לכה נתראה פנים. פי’ למלחמה והענין שרצה להלחם עמו אומר בדברי הימים כי בלכת אמציהו להלחם באדום שכר מישראל מאה אלף גבורים שילכו עמו והניחם במצות הנביא ואמר להם שילכו למקומם וחרה אפם ופשטו בערי יהודה והכו מהם ג’ אלפים ובזו בזה רבה ומפני זה רצה להלחם אמציה עם מלך ישראל: 14:9: החוח אשר בלבנון. משלו משל זה וקרא מלך יהודה החוח וקרא עצמו ארז ומשל תנה את בתך לבני כלומר אפילו רצה להתחבר עמו דרך שלום היה נבזה בעיניו להתחבר עמו כל שכן דרך מלחמה: 14:11: בבית שמש אשר ליהודה. ולמה אמר אשר ליהודה כי ידוע כי בית שמש ליהודה אלא להודיע כי בגבול בני יהודה בא מלך ישראל להלחם עמו: 14:12: וינגף יהודה. בעון שהביא מלך יהודה אלהי בני שעיר ולפניהם ישתחוה כמו שאומר בדברי הימים לפיכך אמר להשחיתו: 14:13: בשער אפרים. שער היה בירושלים שהיה נקרא שער אפרים שהיה פתוח נוכח גבול אפרים ודרך אותו השער היו נכנסים בני אפרים בבואם לירושלים: | עד שער הפנה. הוא שער הפנים נקרא כן לפי שהיה שם פנת החומה: 14:14: הנמצאים בית ה’. כמו בבית ה’ וכמוהו רבים: | ואת בני התערובות. בני השרים שמשימין ערבים למלך שלא ימרדו בו ות”י בני רברביא: | וישב שומרונה. אומר בסדר עולם בו בפרק מת יהואש מלך ישראל ובא לו אמציה לירושלם ואמת הוא כי מלך ישראל מת בשנת ארבעה עשר לאמציה לפי חשבון השנים אבל לא נתברר לנו בכמה שנים לאמציהו היתה מלחמת אדום ומלחמת ישראל: 14:17: חמש עשרה שנה. זה החשבון ישר כי אמציהו מלך בשנת שתים ליואש ויואש מלך חמשה עשר שנה נמצא כי ארבעה עשר שנה מלך יואש בפני אמציהו ואמציה מלך כ”ט הנה כי ט”ו שנה חיה אמציהו אחרי יואש: 14:20: על הסוסים. על רכב משני סוסים: 14:22: הוא בנה את אילת. ובדברי הימים את אילות ואחד הוא והיתה למלך אדום כמו שכתוב בתורה מאת אחינו בני שעיר מאילת ומעציון גבר וכן אמר בדברי הימים אז הלך שלמה לעציון גבר ואל אילות על שפת הים בארץ אדום ואפשר כי דוד לקחה ממלך אדום כי מושל היה בכל ארץ אדום כמו שאומר וישם דוד באדום נציבים ובימי יהורם בן יהושפט פשע אדום מתחת יד יהודה ואילות שלקחה דוד השיבוה אליהם ועתה כשמלך עוזיהו לקח אילת ממלך אדום וישיבה ליהודה ועוזיה בנה אותה אחר שהשיבה ליהודה כי לא בנה אותה והיא ביד אדום אלא לאחר שלקחה מידי אדום ואפשר שנהרסו חומותיה בעת הכבוש עד שהוצרך לבנותה וכמו וי”ו זה הן אתה קצפת ונחטא אחר שחטאנו קצפת ובאמרו אחרי שכב המלך עם אבותיו נראה כי קודם שמת אביו מלך שאם לא כן לא הוצרך לומר אחרי שכב המלך ומתי היה אלא אחרי מות אביו אלא קודם שמלך כיון שנס אביו מירושלם מפני הקושרים עליו ולא ידענו מתי הוא זה שקשרו עליו ונס לכישה והנה נראה מהפסוקים כי תכף שנס שם שלחו אחריו והמיתוהו שם ונשאוהו לירושלם וקברוהו והמליכו את בנו ואפשר כי וישלח אחריו שאמר לא היה תכף שהיה בלכיש אלא לאחר זמן ולדברי בעל סדר עולם נראה כי בשובו ממלחמת אדום ונלחם ישראל קשרו עליו עבדיו ומקרא מסייעו בדברי הימים ומעת אשר סר אמציה מאחרי ה’ ויקשרו עליו קשר וגו’ ובשובו ממלחמת אדום הוא שסר מאחרי ה’ שהביא אלהי שעיר ובעל סדר עולם אמר כי בשנת שלש עשרה לאמציהו עשה מלחמת אדום ואם כן הוא בשובו מן המלחמה אחרי שנלחם עם ישראל קשרו עליו עבדיו והמיתוהו כל זה היה בשנת שלש עשרה לאמציהו או בשנת ארבעה עשר והנה נשארו משני מלכותו י”ו שנה או ט”ו שנה כי הכתוב אומר כי עשרים ותשעה שנה מלך בירושלם והיאך היה זה ובסדר עולם אומר גם כן מה תלמוד לומר אחרי שכב המלך עם אבותיו אלא שמלך בחיי אביו ולא פירש כמה ועוד אמר בו טעם אחר מה יהורם ואחזיהו ויואש מתו מיתת תחלואים ע”י אחרים אף אמציהו מת מיתת תחלואים ע”י אחרים לפיכך אמר אחרי שכב המלך עם אבותיו מת כמות אבותיו ורש”י ז”ל כתב כי אותן חמשה עשר שנה לאמציהו משקשרו עליו קשר ומלך עוזיהו ואמציה ישב בלכיש כל אותן חמשה עשר שנה ועוזיהו בנו מלך נראה כן לפי הפסוקים כי הכתוב אומר כי אחר שנקבר אמציהו לקחו כל עם יהודה את עוזיהו בנו וימליכו אותו תחת אביו והוא בן י”ו שנה היאך מלך חמשה עשר שנה בחיי אביו ואם יאמר כי ויקחו כל עם יהודה את עוזיהו כשקשרו על אמציהו ונס לכישה אז המליכו בנו ואז היה בן י”ו שנה לא נראה כן לא במלכים ולא בדברי הימים כי אחר מיתת אביו אומר שהמליכוהו ועוד היאך אומר הכתוב על אמציהו כי תשעה ועשרים מלך והוא לא מלך אלא י”ד שנה ואם היה מתחבא בלכיש ט”ו שנה מה מלכות היה זה ועוד כי לבנו אינו מונה אלא שתים וחמשים שנה והם אחר מות אביו כי כן כתוב כי בן ששה עשר היה במלכו ונ”ב שנה מלך ואותן ט”ו שנה אם תמנה אותן לבנו הרי מלך ס”ז והראיה שהוא מביא מהימים שעמד הבית אינה ראיה כי ב’ חשבונות תמצא בימי הבית כי אם תמנה מתחלת בנין הבית עד ג’ ליהויקים שבא עליו נבוכדנצר תמצא ארבע מאות ועשר ושלשה חדשים ואם תמנה עד שחרב הבית מכל וכל בי”א שנה לצדקיהו תמצא ארבע מאות ותשע וששה חדשים ועוד לדבריו כי היה הקשר ט”ו שנה והוא עומד בלכיש היאך היה זה והכתוב אומר כי בנוסו ללכיש שלחו אחריו והמיתו שם ואם אחר ט”ו שנה היה לא היה אומר וישלחו אחריו כי אחריו נראה מיד אחר שנס שם שלחו אחריו, אלא הנראה בזה כי מלחמת אמציהו עם אדום ועם ישראל היתה עד י”ד לאמציהו כי מארבעה עשר ואילך לא יכול להיות כי בשנת ארבעה עשר לאמציהו מת מלך ישראל ואם תרצה לומר כי בשנת שלש עשרה לאמציה היתה המלחמה כמו שאומר בסדר עולם אבל הקשר שקשרו עליו לא היה אלא סמוך למיתתו ומה שאמר בדברי הימים ומעת אשר סר אמציהו מאחרי ה’ ויקשרו עליו רוצה לומר מעת אשר סר מאחרי ה’ החלה הרעה לבא עליו שהרי נגף במלחמת ישראל ועוד בכל יום ויום ענינו היה ברע עד סוף ימיו שקשרו עליו עבדיו וזאת קשה מכלם שנס מפניהם לכישה וישלחו אחריו והמיתוהו שם והכתוב קצר וסיפר הרעה האחרונה כי כן דרך הכתוב בהרבה מקומות ומ”ש אחרי שכב המלך עם אבותיו לומר כי תכף שמת אביו החלה ההצלחה לבא כמו שהיה הפכה בחיי אביו כמו שאומר בדברי הימים ובימי דרשו את ה’ הצליחו האלהים ותחילת הצלחתו הוא שהשיב אילת ליהודה: 14:25: הוא השיב את גבול ישראל. והנה יואש אביו השיב ערי ישראל אלא שיואש השיב אותם הערים שלקח מלך ארם וירבעם בנו השיב מלבא חמת עד ים הערבה מיד מלכי הגוים שלקחו אותם ולא ראינו ביד מי היו ויש מחלוקת בדברי רז”ל בזה יש מי שאומר מה שכבש יהושע כבש זה ויש מי שאומר יותר ממה שכבש יהושע כבש זה ואנחנו רואים כי גבול לבא חמת וים הערבה הוא מארץ הנכבשת בין משה ויהושע ועוד הכתוב אומר השיב מלמד שכבר היתה נכבשת: | אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי. לא נכתבה נבואה זו ויש בדבר זה מחלוקת בדברי רז”ל שהם אמרו יונה תבע כבוד הבן ולא כבוד האב ר”ל חשש לכבוד ישראל לפיכך ברח חוצה לארץ שאינה מקום נבואה כדי שלא ישלחהו האל לנינוה שידע שיהיו קרובי התשובה ויהיה בזה עונש לישראל ולא חשש לכבוד האל מה נאמר בו ויהי דבר ה’ אל יונה בן אמתי שנית שנית דבר עמו ולא שלישית והקשו והא כתיב אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא ותירצו על עסקי נינוה לא דבר אלא פעם שנית ולא שלישית ומהם אמרו לא דבר עמו לא בנינוה ולא בדבר אחר אלא פעם שנית ומה שאמר אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי ר”ל כמו שנתהפך להם בנינוה מרעה לטובה כך בימי ירבעם נהפך להם מרעה לטובה: 14:26: כי ראה ה’. לא בשביל תשובה שעשו אלא שריחם עליהם כי ראה עניים: | מרה מאד. משתנה ומתחלף מרעה אל רעה וי”ת שעבודא דישראל תקיף לחדא: 14:28: ואשר השיב. דמשק וחמת לארם היו אם כן איך אמר השיב נאמר כי דוד המלך נלחם בארם והכה בהם מכה גדולה עד שהיו לו עבדים ושם נציבים בדמשק וגם בחמת אף על פי שלא נראה זה בכתוב כי בחמת שם נציבים נראה כי בחמת היתה המלחמה ואם דמשק לקח כל שכן חמת ואומר ותהי ארם עבדים לדוד וזה שאמר ליהודה כי מלך ישראל לקחם והשיבם ליהודה כי להם היה המשפט כיון שדוד לקחם ומה שאמר בישראל לומר אף על פי שהוא היה מלך ישראל והשיבם למלך יהודה לא הקפיד בזה כיון שהשיבם בישראל: 15:1: בשנת עשרים ושבע. והלא בשנת י”ד שנה לירבעם מלך עזריה שהרי מלך ירבעם בשנת ט”ו לאמציהו ומלכות אמציהו כ”ט נמצא כי בשנת י”ד לירבעם מת אמציהו ומלך עזריה אלא פי’ עשרים ושבע לירבעם בסוף מלכותו שהוא י”ד שנה לתחלת מלכותו מלך עזריה כי מ”א מלך ירבעם וי”ד וכ”ז הרי מ”א ובסדר עולם בשנת עשרים ושבע לירבעם מלך ישראל מלך עזריה וגו’ וכי אפשר לומר כן והלא ירבעם ועזריה מלכו כאחת אלא שמלך מלוכה מנוגעת פי’ וכן היו כ”ז או כ”ו לעצמו אם מלכו כאחת כלומר שתחלת מלכותם היתה בזמן אחד ומכאן ואילך מלך מלכות מנוגעת א”כ חצי מלכותו מלכות מנוגעת ואם כן לדבריו למה אמר בשנת עשרים ושבע לירבעם היה לו לומר בשנת כ”ז למלכו מלך מלכות מנוגעת למה תלה הדבר במלכות ירבעם ובדברי רז”ל ג”כ יותם לא היה לעוזיהו אלא בימי חלוטו שהרי בן כ”ה שנה היה במלכו כשמת אביו הנה שנה אחת היה לו לעוזיהו כשנצטרע כשנולד יותם אם כן שימש מטתו בימי חלוטו ולמדו מזה כי מותר למצורע לשמש מטתו בימי חלוטו ומה שאמר הכתוב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים בימי ספרו הוא הנה הסכימה דעתם כדעת בעל סדר עולם כי ירבעם ועזיהו מלכו כאחת ולא ידעתי מאין היה להם זה ולא יתכן זה לפי הפסוקים אם לא מלך עוזיהו בימי אמציהו אביו י”ד שנה וכבר כתבנו למעלה כי לא יראה זה לפי הפסוקים שאפילו שנה אחת מלך בחייו: 15:5: וינגע ה’ את המלך. בדברי הימים אומר למה נגעהו לפי שנכנס להיכל להקטיר קטרת ודרשו כי למשה רמז בזה הדבר וזהו שאמר במחלוקת קרח כאשר דבר ה’ ביד משה לו כשלקתה יד משה בצרעת רמז לו כי כל החולק על הכהונה ילקה בצרעת לפיכך לקה עוזיהו בצרעת: | וישב בבית החפשית. אמרו רז”ל כי המלכות היא עבודה שהרי צריך לשאת כל משא העם עליו ולשמוע אליהם ולשפוט משפטיהם בין ברצונו בין שלא ברצונו אם כן המלכות היא עבדות וכשנצטרע עוזיהו וישב לו בבית אחד לבדו הנה הוא חפשי מן העבודה שהיה בה לפיכך נקראת הבית בית החפשית ועוד אמרו שעשה לו בית בבית הקברות כד”א במתים חפשי וי”ת ויתב מברא לירושלם: | שופט את עם הארץ. לדברינו כל הימים שאביו היה מצורע הוא היה שופט את עם הארץ וכן הוא משמעות הכתוב ולדברי רז”ל כי בשנה שנצטרע נולד ולא שפט את עם הארץ אלא אחר שגדל והיה בן דעת וקודם לכן היו הזקנים והשרים שופטים את עם הארץ: 15:8: בשנת ל’ ושמנה שנה לעזריהו. אם כדברי רז”ל שעזיהו וירבעם מלכו כאחת היה לו לומר בשנת ארבעים ואחת לעזריהו מלך זכריהו בן ירבעם אלא שנאמרה לדעתם כי זכריהו מלך בחיי אביו ג’ שנים וזה לא מצאנו בכתוב וגם בעל סדר עולם לא דבר בזה דבר ואותם ג’ שנים מנה אותם לזכריהו וגם לדברינו יתרים י”א שנה ונאמר כי אותם י”א שנה מלך זכריהו בימי אביו ולא ידענו למה אלא כן נראה לפי החשבון: 15:10: קבל עם. שתי מלות והוא כמו נגד העם תרגום נגד קבל ות”י קדם עמא: 15:12: הוא דבר ה’ אשר דבר. מלת הוא טעמו למעלה וימיתהו וימלך תחתיו כאשר דבר ה’ וכיון שמלך רב או מעט כבר נתקיים דבר ה’ והוסבה המלוכה לאחרים כי הם היו רשעים כלם ואילו היו טובים ארכה מלכותם עוד וכבר היתה מלכותם ראויה להפסק קודם זה מפני עונותם ולא מלך זכריה אותם ששה חדשים אלא לקיים דבר ה’ בעבור שידעו העם כי אמת דבר הנביא ליהוא בשם ה’ כשאמר לו בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל: 15:16: את תפסח ואת כל אשר בה. תפסח לא היתה מארץ ישראל אלא מעבר הנהר מארם וכן כתוב כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה ונראה כי היתה לגבול ארץ ישראל נכח תרצה ותרצה היתה מארץ ישראל מקומו של מנחם ומנחם בא להלחם על תפסח וקרא לשלום אליה להיות לו למס ולא פתח לו עם העיר וזהו שאמר כי לא פתח ויך והכה אותה ואת כל גבוליה מתרצה כלומר מגבול תרצה ואילך כל הנמצא בכל גבוליה הכה ועוד כי כל ההרות שבה בקע דרך נקמה ובזיון: | ההרותיה. בשתי ידיעות כמו בתוך האהלי: 15:20: ולא עמד שם בארץ. לא נתעכב שם אלא שב לו לארצו כיון שקבל הכסף ולא שמרה מאויב אחר וי”ת ולא אנזיק תמן בארעא: 15:25: בארמון בית מלך. כן כתיב וקרי המלך והענין אחד: | את ארגב ואת האריה. עם ארגב ועם האריה ושני גבורים היו שמם כך ועמהם בא ועם חמשים מבני גלעדים וימיתוהו: 15:30: בשנת עשרים ליותם. והיאך היה זה והלא יותם לא מלך אלא י”ו והיאך מונה לו עשרים ועשרים של פקח שלמו בשנת ד’ לאחז אם כן היה לו לומר בשנת ד’ לאחז ואומר בסדר עולם וכי אפשר לומר כן אלא שהיתה גזירה גזורה בימי יותם, דבר אחר שרצה הכתוב למנות ליותם בקבר ולא לאחז בחיים: 15:32: בשנת שתים לפקח. בתחילת שתים ופקח מלך בשנת חמשים ושתים לעזריה ועזריה מת בסוף נ”ב לו ומלך יותם הנה בשנת שתים לפקח מלך יותם: 15:35: הוא בנה את שער בית ה’ העליון. השער הזה היה בין בית ה’ ובין בית המלך כמו שראינו בדבר יואש ויורידו את המלך מבית ה’ ויבואו דרך שער הרצים בית המלך ומה שאמר כי הוא בנה אותו הוסיף בו בנין או נפל ובנהו שהרי שלמה בנה שער בין ביתו ובית ה’ כמו שאמר ועולתו אשר יעלה בית ה’: 15:37: בימים ההם החל ה’. אחר שמת יותם: 16:6: את אילת לארם. שכבר לקחה עזריה מלך יהודה: | וינשל את היהודים מאילות. זהו אילת כי כן היתה נקראת אילת ואילות וכן בדברי הימים אילות ופירוש וינשל כמו ונשל גוים רבים מפניך ענין גירושין ושילוח: | וארומים באו אילות. כתיב ארמים לפי שמלך ארם לקחה ועל ידו ישבו הארמים וקרי אדומים בדל”ת כי לבני אדום היתה כמו שפירשנו למעלה: 16:7: הקומים עלי. תואר בפלס טובים: 16:9: ויגלה קירה. העם אשר בה הגלה אל קיר וקיר היתה מאשור הוא שאומר עמוס הנביא וגלו עם ארם קירה אמר ה’: 16:12: ויקרב המלך על המזבח. פועל יוצא וזה לבדו מן הקל יוצא ר”ל להקריב על המזבח קרבנותיו והעלה עולותיו או יהיה ויקרב פועל עומד כמשפטו ויהיה על המזבח כמו אל המזבח קרב הוא בעצמו אל המזבח והעלה עליו: 16:14: ואת המזבח הנחשת אשר לפני ה’. סמוך עם ה”א הידיעה וכמוהו הממלכות כנען והוא המזבח שעשה שלמה כמו שפירשתי בבנין הבית אמר שזה המזבח נתן אותו עם המזבח אשר לפני ה’ ופירוש ויקרב מאת פני הבית הקריב זה המזבח ממזבח הנחשת שהיה בעזרה את פני הבית הקריב זה יותר לצד הבית ונתן אותו בין המזבח ובין בית ה’ על ירך המזבח לצד צפון: 16:15: ויצוהו המלך אחז. כתוב בוי”ו וקרי בלא וי”ו והכתוב הוא כמו ותראהו את הילד וענין אחד הוא הכתיב והקרי: | על המזבח הגדול. זהו המזבח שעשה ואמר שיהיה הוא עקר ומזבח ה’ כטפל לו וזהו שאמר יהיה לי לבקר כלומר לפעמים כשארצה לבקרו ולהעלות עליו: 16:17: את המסגרות המכונות. סמוך עם הה”א הידיעה כמו המזבח הנחשת ופירוש קצץ המסגרות המכונות שהיו סוגרות הכיורות בתוכן וקצץ אותן מסגרות והסיר הכיורות וכן הים הוריד מעל הבקר הנחשת ונתן אותו על מרצפת אבנים וכן הכיור נתן על מרצפת אבנים ובאמרו את הכיור הוא שם כלל כי עשרה כיורות היו ואחר שאמר המסגרות המכונות ידענו כי על הכיורות אמר כן כי אם אמר על כיור אחד לבדו לא היה אומר המכונות כי אם המכונה וכל זה שעשה לא עשה אלא דרך בזיון והכעסה כמו שעשה מן המזבח ג”כ וכמו שכבה את הנרות וכמו שסגר דלתות בית ה’ כדי שלא יכנס שם אדם להקריב ועשה מזבחות בכל פנה בירושלם כמו שאומר בדברי הימים ומתחלה שם המזבח שעשה לפני מזבח ה’ ועשה אותו עקר ומזבח ה’ טפל לו וכאשר הכעיס עוד השחית כלי בית האלהים וסגר הדלתות שלא יכנס אדם שם: | אשר תחתיה. זכר הים בלשון נקבה ובשאר מקומות לשון זכר: | מרצפת אבנים. כמו רצפת בהט ושש וקרקע ההיכל לא היה מרצפת אבנים כי אם מצופה זהב היה מרוקע על נסרים של ארז אלא מרצפת אבנים ר”ל שהוא עשה להם מרצפות אבנים במקום המכונות: 16:18: ואת מיסך השבת. כתיב ביו”ד וקרי בוי”ו ואחד הוא ושרשו יסך מענין סכך שנים שרשים וענין אחד וי”ת טיקוס שבתא ובמקצת נוסחאות ית טקס מדבחא דשבתא וענינו בנין שעשו לאנשי המשמר לחסות תחתיו ובסמכו אותו לשבת נראה כי למשמר היוצא עשו אותו שהיה יוצא בשבת והיו פנויים מן העבודה מאותו היום והיו יושבים שם עד פנות היום שהיו הולכים להם ולא אמר מה עשה בו אבל נראה שסתר אותו: | ואת מבוא המלך החיצונה. מלעיל והה”א נוספת כה”א השערה החדרה והוא סמוך למה שאמר שהוריד הכיור והים כן הוריד זה המסך ויסתר אותו, והוא כמו החצון והיסב מבוא ביתו שהיה מחוץ הסב אותו בית ה’ ולא היו נכנסין בו אלא דרך בית ה’ להשגב בו מפני מלך אשור:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - בחירה ודחייה | שורת מלכים — כל אחד נמדד: “הישר” או “הרע בעיני ה׳”
- אפיון - עונש וגלות | לחץ ארם מצפון + חוסר אמונה = דעיכה הדרגתית שתי הממלכות
הערות
מילה נדירה: וְ/שֶׁלַח (Strong’s H7974) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: וְ/שֶׁמַע (Strong’s H8087) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: נחמיה,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: וְ/שָׁפָט (Strong’s H8202) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: במדבר,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
“בלתי הבמות לא סרו”: ביטוי חוזר על כל מלך שהיה “ישר בעיני ה׳” — הישר שאינו שלם. ביקורת מובנית על כל תקופת המלוכה.