מלכת שבא — עושר שלמה
פסוקים
וּמַֽלְכַּת־שְׁבָ֗א שֹׁמַ֛עַת אֶת־שֵׁ֥מַע שְׁלֹמֹ֖ה לְשֵׁ֣ם יְהֹוָ֑ה וַתָּבֹ֥א לְנַסֹּת֖וֹ בְּחִידֽוֹת׃ וַתָּבֹ֣א יְרוּשָׁלַ֗͏ְמָה בְּחַ֘יִל֮ כָּבֵ֣ד מְאֹד֒ גְּ֠מַלִּ֠ים נֹשְׂאִ֨ים בְּשָׂמִ֧ים וְזָהָ֛ב רַב־מְאֹ֖ד וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֑ה וַתָּבֹא֙ אֶל־שְׁלֹמֹ֔ה וַתְּדַבֵּ֣ר אֵלָ֔יו אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה עִם־לְבָבָֽהּ׃ וַיַּגֶּד־לָ֥הּ שְׁלֹמֹ֖ה אֶת־כׇּל־דְּבָרֶ֑יהָ לֹֽא־הָיָ֤ה דָבָר֙ נֶעְלָ֣ם מִן־הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א הִגִּ֖יד לָֽהּ׃ וַתֵּ֙רֶא֙ מַֽלְכַּת־שְׁבָ֔א אֵ֖ת כׇּל־חׇכְמַ֣ת שְׁלֹמֹ֑ה וְהַבַּ֖יִת אֲשֶׁ֥ר בָּנָֽה׃ וּמַאֲכַ֣ל שֻׁלְחָנ֡וֹ וּמוֹשַׁ֣ב עֲבָדָיו֩ וּמַעֲמַ֨ד מְשָׁרְתָ֜ו וּמַלְבֻּֽשֵׁיהֶם֙ וּמַשְׁקָ֔יו וְעֹ֣לָת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַעֲלֶ֖ה בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וְלֹא־הָ֥יָה בָ֛הּ ע֖וֹד רֽוּחַ׃ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ אֱמֶת֙ הָיָ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֖עְתִּי בְּאַרְצִ֑י עַל־דְּבָרֶ֖יךָ וְעַל־חׇכְמָתֶֽךָ׃ וְלֹא־הֶאֱמַ֣נְתִּי לַדְּבָרִ֗ים עַ֤ד אֲשֶׁר־בָּ֙אתִי֙ וַתִּרְאֶ֣ינָה עֵינַ֔י וְהִנֵּ֥ה לֹֽא־הֻגַּד־לִ֖י הַחֵ֑צִי הוֹסַ֤פְתָּ חׇכְמָה֙ וָט֔וֹב אֶל־הַשְּׁמוּעָ֖ה אֲשֶׁ֥ר שָׁמָֽעְתִּי׃ אַשְׁרֵ֣י אֲנָשֶׁ֔יךָ אַשְׁרֵ֖י עֲבָדֶ֣יךָ אֵ֑לֶּה הָעֹמְדִ֤ים לְפָנֶ֙יךָ֙ תָּמִ֔יד הַשֹּׁמְעִ֖ים אֶת־חׇכְמָתֶֽךָ׃ יְהִ֨י יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּר֔וּךְ אֲשֶׁר֙ חָפֵ֣ץ בְּךָ֔ לְתִתְּךָ֖ עַל־כִּסֵּ֣א יִשְׂרָאֵ֑ל בְּאַהֲבַ֨ת יְהֹוָ֤ה אֶת־יִשְׂרָאֵל֙ לְעֹלָ֔ם וַיְשִֽׂימְךָ֣ לְמֶ֔לֶךְ לַעֲשׂ֥וֹת מִשְׁפָּ֖ט וּצְדָקָֽה׃ וַתִּתֵּ֨ן לַמֶּ֜לֶךְ מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֣ים׀ כִּכַּ֣ר זָהָ֗ב וּבְשָׂמִ֛ים הַרְבֵּ֥ה מְאֹ֖ד וְאֶ֣בֶן יְקָרָ֑ה לֹ֣א בָא֩ כַבֹּ֨שֶׂם הַה֥וּא עוֹד֙ לָרֹ֔ב אֲשֶׁר־נָתְנָ֥ה מַֽלְכַּת־שְׁבָ֖א לַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹֽה׃ וְגַם֙ אֳנִ֣י חִירָ֔ם אֲשֶׁר־נָשָׂ֥א זָהָ֖ב מֵאוֹפִ֑יר הֵבִ֨יא מֵאֹפִ֜יר עֲצֵ֧י אַלְמֻגִּ֛ים הַרְבֵּ֥ה מְאֹ֖ד וְאֶ֥בֶן יְקָרָֽה׃ וַיַּ֣עַשׂ הַ֠מֶּ֠לֶךְ אֶת־עֲצֵ֨י הָאַלְמֻגִּ֜ים מִסְעָ֤ד לְבֵית־יְהֹוָה֙ וּלְבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְכִנֹּר֥וֹת וּנְבָלִ֖ים לַשָּׁרִ֑ים לֹ֣א בָא־כֵ֞ן עֲצֵ֤י אַלְמֻגִּים֙ וְלֹ֣א נִרְאָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ וְהַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֜ה נָתַ֣ן לְמַֽלְכַּת־שְׁבָ֗א אֶת־כׇּל־חֶפְצָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁאָ֔לָה מִלְּבַד֙ אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־לָ֔הּ כְּיַ֖ד הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה וַתֵּ֛פֶן וַתֵּ֥לֶךְ לְאַרְצָ֖הּ הִ֥יא וַעֲבָדֶֽיהָ׃ וַֽיְהִי֙ מִשְׁקַ֣ל הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר־בָּ֥א לִשְׁלֹמֹ֖ה בְּשָׁנָ֣ה אֶחָ֑ת שֵׁ֥שׁ מֵא֛וֹת שִׁשִּׁ֥ים וָשֵׁ֖שׁ כִּכַּ֥ר זָהָֽב׃ לְבַד֙ מֵאַנְשֵׁ֣י הַתָּרִ֔ים וּמִסְחַ֖ר הָרֹֽכְלִ֑ים וְכׇל־מַלְכֵ֥י הָעֶ֖רֶב וּפַח֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מָאתַ֥יִם צִנָּ֖ה זָהָ֣ב שָׁח֑וּט שֵֽׁשׁ־מֵא֣וֹת זָהָ֔ב יַעֲלֶ֖ה עַל־הַצִּנָּ֥ה הָאֶחָֽת׃ וּשְׁלֹשׁ־מֵא֤וֹת מָֽגִנִּים֙ זָהָ֣ב שָׁח֔וּט שְׁלֹ֤שֶׁת מָנִים֙ זָהָ֔ב יַעֲלֶ֖ה עַל־הַמָּגֵ֣ן הָאֶחָ֑ת וַיִּתְּנֵ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ בֵּ֖ית יַ֥עַר הַלְּבָנֽוֹן׃ וַיַּ֧עַשׂ הַמֶּ֛לֶךְ כִּסֵּא־שֵׁ֖ן גָּד֑וֹל וַיְצַפֵּ֖הוּ זָהָ֥ב מוּפָֽז׃ שֵׁ֧שׁ מַעֲל֣וֹת לַכִּסֵּ֗ה וְרֹאשׁ־עָגֹ֤ל לַכִּסֵּה֙ מֵֽאַחֲרָ֔יו וְיָדֹ֛ת מִזֶּ֥ה וּמִזֶּ֖ה אֶל־מְק֣וֹם הַשָּׁ֑בֶת וּשְׁנַ֣יִם אֲרָי֔וֹת עֹמְדִ֖ים אֵ֥צֶל הַיָּדֽוֹת׃ וּשְׁנֵ֧ים עָשָׂ֣ר אֲרָיִ֗ים עֹמְדִ֥ים שָׁ֛ם עַל־שֵׁ֥שׁ הַֽמַּעֲל֖וֹת מִזֶּ֣ה וּמִזֶּ֑ה לֹא־נַעֲשָׂ֥ה כֵ֖ן לְכׇל־מַמְלָכֽוֹת׃ וְ֠כֹ֠ל כְּלֵ֞י מַשְׁקֵ֨ה הַמֶּ֤לֶךְ שְׁלֹמֹה֙ זָהָ֔ב וְכֹ֗ל כְּלֵ֛י בֵּֽית־יַ֥עַר הַלְּבָנ֖וֹן זָהָ֣ב סָג֑וּר אֵ֣ין כֶּ֗סֶף לֹ֥א נֶחְשָׁ֛ב בִּימֵ֥י שְׁלֹמֹ֖ה לִמְאֽוּמָה׃ כִּי֩ אֳנִ֨י תַרְשִׁ֤ישׁ לַמֶּ֙לֶךְ֙ בַּיָּ֔ם עִ֖ם אֳנִ֣י חִירָ֑ם אַחַת֩ לְשָׁלֹ֨שׁ שָׁנִ֜ים תָּב֣וֹא׀ אֳנִ֣י תַרְשִׁ֗ישׁ נֹֽשְׂאֵת֙ זָהָ֣ב וָכֶ֔סֶף שֶׁנְהַבִּ֥ים וְקֹפִ֖ים וְתֻכִּיִּֽים׃ וַיִּגְדַּל֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה מִכֹּ֖ל מַלְכֵ֣י הָאָ֑רֶץ לְעֹ֖שֶׁר וּלְחׇכְמָֽה׃ וְכׇ֨ל־הָאָ֔רֶץ מְבַקְשִׁ֖ים אֶת־פְּנֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה לִשְׁמֹ֙עַ֙ אֶת־חׇכְמָת֔וֹ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אֱלֹהִ֖ים בְּלִבּֽוֹ׃ וְהֵ֣מָּה מְבִאִ֣ים אִ֣ישׁ מִנְחָת֡וֹ כְּלֵ֣י כֶ֩סֶף֩ וּכְלֵ֨י זָהָ֤ב וּשְׂלָמוֹת֙ וְנֵ֣שֶׁק וּבְשָׂמִ֔ים סוּסִ֖ים וּפְרָדִ֑ים דְּבַר־שָׁנָ֖ה בְּשָׁנָֽה׃ וַיֶּאֱסֹ֣ף שְׁלֹמֹה֮ רֶ֣כֶב וּפָרָשִׁים֒ וַֽיְהִי־ל֗וֹ אֶ֤לֶף וְאַרְבַּע־מֵאוֹת֙ רֶ֔כֶב וּשְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף פָּרָשִׁ֑ים וַיַּנְחֵם֙ בְּעָרֵ֣י הָרֶ֔כֶב וְעִם־הַמֶּ֖לֶךְ בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ וַיִּתֵּ֨ן הַמֶּ֧לֶךְ אֶת־הַכֶּ֛סֶף בִּירוּשָׁלַ֖͏ִם כָּאֲבָנִ֑ים וְאֵ֣ת הָאֲרָזִ֗ים נָתַ֛ן כַּשִּׁקְמִ֥ים אֲשֶׁר־בַּשְּׁפֵלָ֖ה לָרֹֽב׃ וּמוֹצָ֧א הַסּוּסִ֛ים אֲשֶׁ֥ר לִשְׁלֹמֹ֖ה מִמִּצְרָ֑יִם וּמִקְוֵ֕ה סֹחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ יִקְח֥וּ מִקְוֵ֖ה בִּמְחִֽיר׃ וַֽ֠תַּעֲלֶ֠ה וַתֵּצֵ֨א מֶרְכָּבָ֤ה מִמִּצְרַ֙יִם֙ בְּשֵׁ֣שׁ מֵא֣וֹת כֶּ֔סֶף וְס֖וּס בַּחֲמִשִּׁ֣ים וּמֵאָ֑ה וְ֠כֵ֠ן לְכׇל־מַלְכֵ֧י הַחִתִּ֛ים וּלְמַלְכֵ֥י אֲרָ֖ם בְּיָדָ֥ם יֹצִֽאוּ׃
פירוש רש”י
10:5: וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית ה’. דֶּרֶךְ מָבוֹא שֶׁהֵכִין מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהָיָה עוֹלֶה בוֹ לְבֵית ה’. 10:11: עֲצֵי אַלְמֻגִּים. קוריי”ל בְּלַעַ”ז (אַלְמוֹגִים). 10:12: מִסְעָד לְבֵית ה’. וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים כְּתִיב: מְסִלּוֹת לְבֵית ה’, לְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר, הַמִּסְעָד הַזֶּה לְשׁוֹן רִצְפָּה. | לַשָּׁרִים. לִבְנֵי לֵוִי. 10:13: נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא. נְתִינָה זוֹ אֵינָהּ אֶלָּא לִמּוּד חָכְמָה. | כָּל חֶפְצָהּ. (בָּא אֵלֶיהָ וְנוֹלַד מִמֶּנָּה נְבוּכַדְנֶצַּר, וְהֶחֱרִיב הַבַּיִת שֶׁעָמַד אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשֶׂר שָׁנִים בְּחֵלֶק כָּל שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, מֵהָאֲרִ”י זַ”ל). מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן לָהּ. מַתָּנוֹת וּמִגְדָּנוֹת הַמְּצוּיִין כָּאן וְאֵינָם מְצוּיִין בִּמְקוֹמָהּ. 10:14: שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ. חִירָם נָתַן לוֹ מֵאָה וְעֶשְׂרִים, וּמַלְכַּת שְׁבָא מֵאָה וְעֶשְׂרִים, וָאֳנִי תַּרְשִׁישׁ הֵבִיאָה מֵאוֹפִיר אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים, הֲרֵי שֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים, וְהַשִּׁשָּׁה לֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן. וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים כְּתִיב: שֶׁהֵבִיאוּ מֵאוֹפִיר אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, וְאֵין מוֹנֶה שָׁם מֵאָה וְעֶשְׂרִים שֶׁל חִירָם, וְיֵשׁ לְתַקֵּן הַמִּקְרָא, שֶׁהַשְּׁלשִׁים הַיְתֵרִים הָיוּ מִן הַמֵּאָה וְעֶשְׂרִים שֶׁל חִירָם, שֶׁהֲרֵי עַבְדֵי חִירָם הָיוּ שָׁם עִם עֲבָדָיו. 10:15: לְבַד מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים. שֶׁהָיוּ מְבִיאִים לוֹ הַסּוֹחֲרִים הַתָּרִים בָּאָרֶץ לִסְחוֹרָה. | הָרֹכְלִים. מוֹכְרֵי בְּשָׂמִים, וּמוֹלִיכִין אוֹתָם מֵעִיר לְעִיר. | וְכָל מַלְכֵי הָעֶרֶב. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: וְכָל מַלְכֵי סוּמְכְוָתָא, לְשׁוֹן עֲרֻבָּה, הַמְּלָכִים שֶׁהָיוּ בַעֲרֻבָּתָן וְסוֹמְכִין עָלָיו, גאראנטיא”ה בְּלַעַ”ז (מִלְשׁוֹן עַרְבוּת). 10:16: צִנָּה. מַקֶּפֶת אֶת הָאָדָם מִשְּׁלשָׁה רוּחוֹתָיו, וְהוּא שֶׁאָמַר בְּסֵפֶר תְּהִלִּים: כַּצִּנָּה רָצוֹן תַעְטְרֶנּוּ. | שֵׁשׁ מֵאוֹת זָהָב. וְהוּא שֵׁשׁ מָנִים, שֶׁהַזָּהָב הוּא הַדִּינָר. 10:17: זָהָב שָׁחוּט. הוּא רַךְ וְנוֹחַ לְהֵרָקַע. 10:18: זָהָב מוּפָז. מַבְהִיק כְּמַרְגָּלִית. 10:19: שֵׁשׁ מַעֲלוֹת. מַדְרֵגוֹת לַעֲלוֹת בּוֹ, וְרֹאשׁ הַכִּסֵּא הָיָה עָגֹל, מְקוֹם מוֹשַׁב הַמֶּלֶךְ. | מֵאַחֲרָיו. תִּקּוּן הַכִּסֵּא הָיָה רָחָב, וְהַמַּעֲלוֹת הָיוּ לְצַד פָּנָיו, וּלְצַד רְחָבָה לְצַד אַחֲרָיו הָיָה הַמּוֹשָׁב גָּבוֹהַּ מִן הַכִּסֵּא מָקוֹם עָגֹל. | וְיָדֹת מִזֶּה וּמִזֶּה. לִסְמֹךְ זְרוֹעוֹתָיו עֲלֵיהֶם, כְּמִין מַקְלוֹת זָהָב מִפֵּאָה לְפֵאָה, פְּשׁוּטִין לְיָמִין וְלִשְׂמֹאל. | וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת. שֶׁל זָהָב, וְכָל צוּרַת הַכִּסֵּא מְפֹרֶשֶׁת בְּאַגָּדַת מְגִלַּת אֶסְתֵּר. 10:21: אֵין כֶּסֶף לֹא נֶחְשָׁב. אֵין כֶּסֶף בְּאֶחָד מֵהֶם, כִּי לֹא נֶחְשָׁב. 10:22: אֳנִי תַרְשִׁישׁ. (תַּרְגּוּם:) סְפִינַת אַפְרִיקָא. | שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים. (תַּרְגּוּם:) שֵׁן דְּפִיל וְקוֹפִין וְטַוָּסִין. 10:25: וְנֵשֶׁק. כְּלֵי זַיִן. 10:26: אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת רֶכֶב. וּבְדִבְרֵי הַיָּמִים כָּתוּב: אֶלֶף (וּשְׁבַע) [וְאַרְבַּע] מֵאוֹת. וְאוֹמֵר אֲנִי, אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת בְּעָרֵי הָרֶכֶב הָיוּ, וְהַשְּׁלשׁ מֵאוֹת עִם הַמֶּלֶךְ בִּירוּשָׁלַיִם, וְכָךְ פֵּרוּשׁוֹ בְּדִבְרֵי הַיָּמִים: וַיַּנִּיחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב, וְעִם הַמֶּלֶךְ הָיָה עוֹד רֶכֶב אֶחָד בִּירוּשָׁלַיִם. וְכָאן כָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: וַיַּנְחֵם בְּעָרֵי הָרֶכֶב, וְעִם הַמֶּלֶךְ הָיוּ מִקְצָתָן בִּירוּשָׁלַיִם. | וַיַּנְחֵם. וַיְנַהֲלֵם. 10:27: כַּאֲבָנִים. וּלְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר ‘לִמְאוּמָה’. רַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ: כָּאן קֹדֶם שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה, כָּאן לְאַחַר שֶׁנָּשָׂא שְׁלֹמֹה אֶת בַּת פַּרְעֹה. 10:28: וּמוֹצָא הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה. הָיָה מִמִּצְרַיִם. | וּמִקְוֵה. אֲסֵפַת סוֹחֲרֵי הַסּוּסִים בְּמִצְרַיִם, סוֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הָיוּ קוֹנִין אוֹתָם בִּמְחִיר מִמִּצְרַיִם מִן הַמֶּלֶךְ, שֶׁלֹּא יוֹצִיא אָדָם סוּס מִשָּׁם, אֶלָּא עַל יָדָם, כָּךְ שָׁמַעְתִּי. וּלְכָךְ נָקוּד עַל ‘וּמִקְוֵה’ טַעַם זָקֵ”ף גָּדוֹל, לִלְמֹד שֶׁהַתֵּבָה עוֹמֶדֶת בְּעַצְמָהּ, וְאֵינָהּ דְּבוּקָה לְאַחֲרֶיהָ. 10:29: וְסוּס בַּחֲמִשִּׁים וּמֵאָה. לָמַדְנוּ שֶׁהַמֶּרְכָּבָה בְּאַרְבַּע סוּסִים, וְכֵן בַּדָּמִים הַלָּלוּ לְכָל מַלְכֵי הַחִתִּים וּלְמַלְכֵי אֲרָם. | בְּיָדָם. שֶׁל סוֹחֲרֵי שְׁלֹמֹה, יוֹצְאִים מִמִּצְרַיִם.
פירוש רד”ק
10:1: שמעת. שומעת תמיד את שמע שלמה: | ותבא לנסותו בחידות. כלומר בדברים סתומים בחכמה ומה שאמר לשם ה’ כי רוב החרטומים והאשפים המתעסקים בחכמות החצונות אין מלאכתם לשם ה’ וחכמת שלמה היתה לשם ה’ לפיכך באה לדבר עמו לחקור על חכמתו כי היא היתה חכמה: 10:5: ומשקיו. ובדברי הימים ומשקיו ומלבושיהם כי כל ענין ביתו היה מסודר מאד ומלבושי כל משרת כפי הראוי לעבודה שהיה עובד: | ועולתו אשר יעלה בית ה’. מעלות שעשה לעלות מביתו לבית המקדש היו בנויים בחכמה ובאומנות וכן בדברי הימים ועלייתו אבל יונתן תרגם ועלתיה דמסיק בית מקדשא דה’ ולא היה בה עוד רוח מרוב שתמהה על חכמתו: 10:11: עצי אלמוגים. ובדברי הימים אומר אלגמים ואחד היא כמו כבש וכשב והוא העץ הנקרא קוראיי”ל: 10:12: מסעד. ובדברי הימים מסלות ופירושו עמודים לסמיכת התקרות: | ולא נראה. ובד”ה ולא נראה להם לפנים בארץ יהודה: 10:13: את כל חפצה אשר שאלה. בדברי חכמה: | מלבד אשר נתן לה. מזמרת הארץ מדברים הנמצאים בארץ ישראל ואינם נמצאים בארצה ונתן לה מהם כיד המלך כלומר לרוב ובדברי הימים מלבד אשר הביאה אל המלך ופי’ מלבד אשר נתן לה כנגד מה שהביאה אל המלך: 10:15: לבד מאנשי התרים. לבד מה שהיו מביאים האנשים הסוחרים והתרים וכן הוא אומר בדברי הימים לבד מאנשי התרים והסוחרים וכל מלכי ערב ופחות הארץ מביאים זהב וכסף ומלכי ערב הם מלכי הערב שאמר הנה ואע”פ שבספר ירמיה נראה שהם שנים שאמר ואת כל מלכי ערב ואת כל מלכי הערב קרובים הם או אפשר שאלו ואלו היו מביאין מנחה לשלמה ופירוש התרים הם הסוחרים הקטנים מעטי הסחורות והעסקים והם מחפשים הרבה על המקח ועל הממכר לפי שעסקם מעט לפיכך נקראו תרים והסוחרים הם הסוחרים הגדולים והרוכלים הם מוכרי הבשמים כמו מכל אבקת רוכל ומלת מאנשי אינה לסמיכות אלא בא ביו”ד הרבים לבד ונגרעה המ”ם וכמוהו אנשי מחקה על הקיר אנשי בני בליעל חלוני שקופים והדומים להם כמו שכתבנו בספר מכלל בחלק הראשון מן הספר ויונתן תרגם בר מאגר אומניא וסחורת תגריא: 10:16: שש מאות זהב. מטבע זהב היה ביניהם ידוע משקלו והיה בצנה אחת זהב במשקל שש מאות זהב וטעם יעלה על שלמה לומר שש מאות זהב היה נותן בצנה האחת: 10:17: זהב שחוט. אין שחוט אלא משוך וכן חץ שחוט לשונם והיה זהב טוב מאד שהיה נמשך כשעוה ויונתן תרגם דהבא טבא: | שלשת מנים. ג’ ליטרין וליטרא זהב מאה ממטבע הזהב שזכרנו וכן אומר בדברי הימים שלש מאות זהב והמנה הוא מאה בדברי רבותינו ז”ל בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה: | על המגן האחת. מגן לשון זכר ונקבה: 10:18: זהב מופז. טוב ומזוקק מן כתם פז ויש אומרים שהוא שם מקום ויונתן תרגם דהבא טבא: 10:19: שש מעלות לכסה וראש עגול לכסה. שניהם כתובים ה”א במקום אלף: | וידות מזה ומזה. במקום ישיבתו היו ידות מזה ומזה לסמיכות זרועותיו והיו צורות אריות עומדות אצל הידות: 10:21: אין כסף לא נחשב. כל הכלים האלה היו זהב סגור אין כסף בהם כי לא נחשב הכסף למאומה בימי שלמה מרוב הזהב לפיכך עשה כל הכלים זהב ולא עשה אחד מהם מכסף: 10:22: תרשיש. תרגם יונתן אפריקא: | נושאת זהב וכסף. בהנעת האל”ף: | שנהבים וקופים ותוכיים. תרגם יונתן שן דפיל וקופין וטווסין שן הפיל ידוע והקוף גם כן שדומים פניו לפני אדם וטווס הוא העוף הנקרא בלע”ז פאוו”ן : 10:26: וינחם בערי הרכב ועם המלך בירושלם. וינחם מבנין הפעיל כמו אשר הנחני בדרך אמת ובדברי הימים ויניחם מן הניח ויונתן תרגם בענין וינחם ואשרינון ויש לפרש כמשמעו אחרי שאספם כלם בירושלם הנחה אותם בערי הרכב שיהיו שם ונשארו מהם עם המלך בירושלם ויונתן תרגם בר מדהוו עם מלכא בירושלם פי’ אלה היו בערי הרכב מלבד אותם שהיו עם המלך בירושלים ועל כן נקראו ערי הרכב שהיו שם הסוסים והמרכבות: 10:27: כאבנים. על דרך גוזמא והפלגה מרוב הכסף שהיה בירושלם, ובדרש כאבנים ולא היו נגנבות אמר רבי יוסי אבני עשר אמות ואבני שמנה אמות היו: 10:28: ומוצא הסוסים. תרגום יונתן הפסוק כן ומתפקין סוסוותא די לשלמה ממצרים ומקוה תגרי מלכא זבנין מקוה בדמין, וי”מ מקוה מענין תקות חוט השני כלומר שני דברים אלה היו באין לשלמה ממצרים הסוסים וחוט הפשתן כי הוא המשובח בארץ מצרים כמו שכתוב שש ברקמה ממצרים חטובות אטון מצרים ואותן הדברים היו לוקחין סוחרי המלך במצרים במחיר דברים אחרים שהיו מביאין מירושל’ למצרים ואדוני אבי ז”ל פירש כי פרעה נתן לשלמה מוצא הסוסים והוא כי לא יוציאו ממצרים סוסים אלא ברשות המלך ונותנין המוציאים למלך דמים בהוצאת הסוסים ואותו המוצא נתן פרעה לשלמה ושלמה היה מוכר אותו לסוחרים לשנה במחיר ידוע היו לוקחין מהמלך מקוה המוצא כלומר קבוץ כל המוצא ביחד והם היו במצרים והיו לוקחין מחיר המוצא על יד כמו שהיו מוציאין מלכי הארץ הסוסים ממצרים וזהו שאמר בידם יוציאו כי מלכי החתים ומלכי ארם שהיו מוציאין ממצרים על ידי סוחרי המלך היו מוציאין: 10:29: בידם. כמו ברשותם כמו ויקח את כל ארצו מידו וכתרגום יונתן בידם ברעותהון ברצונם וברשותם: | וסוס בחמשים ומאה. מכאן למדנו שהמרכבה ארבעה סוסים:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - דיאלוג ישיר עם אלוקים | מלכת שבא מנסה שלמה בחידות — “לא נסתר דבר מהמלך”
- אפיון - מנהיגות במשבר | עושר שלמה בשיאו: מגן הזהב, כסא השן, כלי הזהב — “לא היה עוד בה רוח”
הערות
מילה נדירה: וְ/שֶׁמַע (Strong’s H8087) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: נחמיה,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: שְׁאָן (Strong’s H1052) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל א,מלכים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
“חצי לא הוגד לי”: מלכת שבא מודה שהשמועה הייתה פחות מהמציאות. ייצוג ה”מלכות המרשימה” שמשכה גם גויים. “ותברך את ה׳ אלוהיך”: מלכת שבא מברכת את אלוהי ישראל — הכרה מהאומות בגדולת ה׳.