מפת התנ"ך

קישורים חוזרים

צפ_003_009 - שפה ברורה — כל העמים יקראו בשם ה'

10 דקות קריאה

שפה ברורה — כל העמים יקראו בשם ה’

פסוקים

כִּי־אָ֛ז אֶהְפֹּ֥ךְ אֶל־עַמִּ֖ים שָׂפָ֣ה בְרוּרָ֑ה לִקְרֹ֤א כֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יְהֹוָ֔ה לְעׇבְד֖וֹ שְׁכֶ֥ם אֶחָֽד׃ מֵעֵ֖בֶר לְנַהֲרֵי־כ֑וּשׁ עֲתָרַי֙ בַּת־פּוּצַ֔י יוֹבִל֖וּן מִנְחָתִֽי׃ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא לֹ֤א תֵב֙וֹשִׁי֙ מִכֹּ֣ל עֲלִילֹתַ֔יִךְ אֲשֶׁ֥ר פָּשַׁ֖עַתְּ בִּ֑י כִּי־אָ֣ז׀ אָסִ֣יר מִקִּרְבֵּ֗ךְ עַלִּיזֵי֙ גַּאֲוָתֵ֔ךְ וְלֹא־תוֹסִ֧פִי לְגׇבְהָ֛ה ע֖וֹד בְּהַ֥ר קׇדְשִֽׁי׃ וְהִשְׁאַרְתִּ֣י בְקִרְבֵּ֔ךְ עַ֥ם עָנִ֖י וָדָ֑ל וְחָס֖וּ בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָֽה׃ שְׁאֵרִ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל לֹֽא־יַעֲשׂ֤וּ עַוְלָה֙ וְלֹֽא־יְדַבְּר֣וּ כָזָ֔ב וְלֹֽא־יִמָּצֵ֥א בְּפִיהֶ֖ם לְשׁ֣וֹן תַּרְמִ֑ית כִּי־הֵ֛מָּה יִרְע֥וּ וְרָבְצ֖וּ וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד׃ רׇנִּי֙ בַּת־צִיּ֔וֹן הָרִ֖יעוּ יִשְׂרָאֵ֑ל שִׂמְחִ֤י וְעׇלְזִי֙ בְּכׇל־לֵ֔ב בַּ֖ת יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃ הֵסִ֤יר יְהֹוָה֙ מִשְׁפָּטַ֔יִךְ פִּנָּ֖ה אֹֽיְבֵ֑ךְ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל׀יְהֹוָה֙ בְּקִרְבֵּ֔ךְ לֹא־תִֽירְאִ֥י רָ֖ע עֽוֹד׃ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יֵאָמֵ֥ר לִירוּשָׁלַ֖͏ִם אַל־תִּירָ֑אִי צִיּ֖וֹן אַל־יִרְפּ֥וּ יָדָֽיִךְ׃ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהַ֛יִךְ בְּקִרְבֵּ֖ךְ גִּבּ֣וֹר יוֹשִׁ֑יעַ יָשִׂ֨ישׂ עָלַ֜יִךְ בְּשִׂמְחָ֗ה יַֽחֲרִישׁ֙ בְּאַ֣הֲבָת֔וֹ יָגִ֥יל עָלַ֖יִךְ בְּרִנָּֽה׃ נוּגֵ֧י מִמּוֹעֵ֛ד אָסַ֖פְתִּי מִמֵּ֣ךְ הָי֑וּ מַשְׂאֵ֥ת עָלֶ֖יהָ חֶרְפָּֽה׃ הִנְנִ֥י עֹשֶׂ֛ה אֶת־כׇּל־מְעַנַּ֖יִךְ בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֶת־הַצֹּלֵעָ֗ה וְהַנִּדָּחָה֙ אֲקַבֵּ֔ץ וְשַׂמְתִּים֙ לִתְהִלָּ֣ה וּלְשֵׁ֔ם בְּכׇל־הָאָ֖רֶץ בׇּשְׁתָּֽם׃ בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ אָבִ֣יא אֶתְכֶ֔ם וּבָעֵ֖ת קַבְּצִ֣י אֶתְכֶ֑ם כִּֽי־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֜ם לְשֵׁ֣ם וְלִתְהִלָּ֗ה בְּכֹל֙ עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ בְּשׁוּבִ֧י אֶת־שְׁבוּתֵיכֶ֛ם לְעֵינֵיכֶ֖ם אָמַ֥ר יְהֹוָֽה׃

פירוש רש”י

3:10: מֵעֵבֶר לְנַהֲרֵי כוּשׁ. יוֹבִילוּן לִי מִנְחָה. | עֲתָרַי. אֶת הַמִּתְפַּלְּלִין אֵלַי. | בַּת פּוּצַי. כְּנֵסִיּוֹת נְפוּצוֹתַי אֲשֶׁר הֲפִיצוֹתִי. 3:11: לֹא תֵבוֹשִׁי מִכָּל עֲלִילוֹתַיִךְ. כִּי כְּבָר לָקִית וְנִרְצָה עֲוֹנֵךְ. 3:12: עַם עָנִי וָדָל. עַם עַנְוְתָן וּמְקַבֵּל עֻלְבָּן. 3:15: מִשְׁפָּטַיִךְ. יִסּוּרֶיךְ, יושטיצ״א בְּלַעַ״ז. 3:17: גִּבּוֹר יוֹשִׁיעַ. גִּבּוֹר הוּא אֲשֶׁר יוֹשִׁיעַ מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. | יַחֲרִישׁ בְּאַהֲבָתוֹ. יְכַסֶּה עַל פְּשָׁעֶיךָ בְּאַהֲבָתוֹ, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״יִכְבּוֹשׁ עַל חוֹבֵךְ בְּרַחֲמָתֵיהּ״. 3:18: נוּגֵי מִמּוֹעֵד. אָסַפְתִּי אֶת הַמּוּצָאִים מִמּוֹעֲדֵי, שֶׁלֹּא הָיוּ מְשַׁמְּרִים שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. | אָסַפְתִּי. כִּלִּיתִי. | מִמֵּךְ הָיוּ. מֵעַמֵּךְ הָיוּ. | מַשְׂאֵת עָלֶיהָ חֶרְפָּה. עַל אוֹתָהּ אַשְׁמָה הָיָה לָךְ מַשְׂאֵת חֶרְפָּה. | נוּגֵי. לְשׁוֹן ׳הוֹצָאָה׳, כְּמוֹ ״הָגוֹ סִיגִים״ (משלי כה:ד), ״כַּאֲשֶׁר הוּגָה מִן הַמְּסִלָּה״ (שמואל ב כ:יג). וְאֵין שֹׁרֶשׁ בַּתֵּבָה אֶלָּא הַגִּימֶ״ל לְבַדָּהּ. 3:19: הִנְנִי עֹשֶׂה. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״הָא אֲנָא עָבֵיד גְּמִירָא״. וְיֵשׁ לְפוֹתְרוֹ לְשׁוֹן ׳עִ׳שּׂוּי׳, כְּמוֹ ״וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים״ (מלאכי ג:כא). | בְּכָל הָאָרֶץ בָּשְׁתָּם. בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר הָיוּ שָׁם לְבָשְׁתָּם, שָׁם אֶתְּנֵם לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה.

פירוש רד”ק

3:9: כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה. פי’ העמים שישארו אחר מלחמת גוג שפתם הראשונה אהפוך אותה עליהם בשפה ברורה שלא יוציאו בשפתם אלהים אחרים אלא כולם יקראו בשם ה’ זהו שפה ברורה כמו שאמר בנבואת זכריה ביום ההוא יהיה ה’ אחד ושמו אחד, והחכם רבי אברהם אבן עזרא ז”ל פירש יתהפכו לעבוד ה’ לבדו בשפה ברורה היא לשון הקדש שבה לבדה נקרא השם הנכבד: | לעבדו שכם אחד. חלק אחד ר”ל בלב אחד ובדעה אחת: 3:10: מעבר לנהרי כוש. אותם שהם מעבר לנהרי כוש: | יובילון מנחתי. כלומר יובילון את ישראל לירושלם למנחה כמו שאמר בנבואת ישעיה הוי ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי כוש ואמר בעת ההיא יובילו שי לה’ צבאות עם ממושך וממורט: | עתרי בת פוצי. שם אומה או משפחה שהיא מעבר לנהרי כוש ויונתן פירש עתרי שקרא האל יתברך שם לישראל עתרי שיעתר להם ה’ וקרא שמה בת פוצי כלומר עדת הנפוצים בגלות וכן תרגם יונתן מעבר לנהרי הודו ברחמין יתובון גלות עמי דאיתגלאה ויהון מייתין להון הא כקורבנין: 3:11: ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך. לא תצטרכי ליבוש ולהכלם מכל מעשיך שתעשי כי כולם יהיו ביושר ובאמונה ולא כמו בזמן הזה שצריכה את ליבוש ולהכלם ממעשיך הרעים אשר תעשי זהו שאמר אשר פשעת בי פי’ אשר פשעת בי עתה אבל בזמן ההוא לא תבושי: | כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך. כלומר הגאים והעליזים והשמחים לדבר גאוה וגבהות אסיר אז מקרבך כמ”ש בנבואת זכריה וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב: | לגבהה. מקור: 3:12: והשארתי בקרבך עם עני ודל. הפך עליזי גאותך שזכר ופי’ עני כמו עניו ר”ל שפל רוח ודל ר”ל שנפשו דלה ונמוכה וכת”י ענוותן ומקבל עולבן וכן עני ורוכב על החמור כמו ענו: 3:13: שארית ישראל. מבואר הוא: | תרמית. כמו מרמה והוא בשקל תרבית: | כי המה ירעו. לפי שנמשלו ישראל לצאן אמר ירעו ורבצו ור”ל כי בשכר זה שלא יעשו עולה ולא ידברו כזב ירעו וירבצו: 3:14: רני בת ציון הריעו ישראל. עשרת השבטים: | שמחי ועלזי. כפל הענין במ”ש לחזק השמחה: | בת ציון. בת ירושלם כפל הענין במלות שונות: 3:15: הסיר ה’ משפטיך. משפטי הגוים שהיו נותנים עליך בגלות ות”י ארי אגלי ה’ דייני שקרא מגויך: | פנה אויבך. פנה אותם מארצך שלא יהיו שם עוד פנה כמו ואנכי פניתי הבית: | מלך ישראל ה’ בקרבה. אחר שהוא שוכן בקרבך לא תראי רע עוד: 3:16: ביום ההוא יאמר. אמר הנביאים יאמרו לה או יאמרו אחד לחברו וי”מ האויבים יאמרו לה ויודו כי אין כח בידם לפני האל ית’: | אל ירפו ידיך. כמו יתנו יקר גם ימצא יד לשון זכר והנה בו מגילת ספר: 3:17: ה’ אלהיך בקרבך. אחר שהוא בקרבך אל ירפו ידיך כי הוא גבור שיושיע אותך מגבורי הגוים: | יחריש באהבתו. ישתוק על פשעיך שעשית כבר באהבתו אותך: 3:18: נוגי ממועד. מענין יגון מבנין נפעל כמו בתולותיה נוגות אמר כנגד ציון וירושלם בנים שהיו נוגי’ ממועד הגאולה שארך כל כך הנה אספתי אותם אליך כי ממך היו ויצאו בגלות ועתה אספתי אותם אליך והטעם על בניהם ויש לומר גם הם עצמם ורמז בזה לתחיית המתים: | משאת עליה חרפה. כי כבר נשאו חרפה גדולה ימים רבים עליה ר”ל על ירושלם ומה שדבר לנכח ושלא לנכח בפסוק יש רבים כמוהו במקרא משאת שם: 3:19: הנני עושה. כמו בעשות מצרים דדיך ענין הסחיטה והכתישה וי”ת כמשמעו עם חסרון ה”א אנא עביד גמירא עם כל משעבדיך: | בכל הארץ בשתם. פי’ בכל ארץ הגלות שלקחו שם בשתם שם יהיו לשם ולתהלה: 3:20: בעת ההיא, ובעת קבצי אתכם. ובעת ההיא יהיה קבצי אתכם יהיה חסר ומלת ההיא שזכר עומדת במקום שתים וכן תרגם יונתן ובעדנא ההיא: | שבותיכם. לשון רבים וכן ושבות שביתך כתוב הנה לשון רבים ושבותכם בוי”ו שור”ק ושביתך ביו”ד ובחירק:

פירוש מלבי”ם

3:9: כי אז, וע”י מלחמת גוג ומגוג יכירו כולם כח ה’ ונפלאותיו, ויעזבו את עצביהם ויקבלו עליהם עול מלכות שמים (כמ”ש ישעיה ס”ו פסוק י”ח י”ט כ’, יחזקאל ל”ט כ”א, זכריה י”ד), ואז אהפך אל עמים שפה ברורה, שעד עתה קראו שם ה’ בשפה, אבל לא בשפה ברורה, כי היו מערבים אמונות שוא והבלי נכר בעניני האלהות, ואז יקראו בשפה ברורה באחדות הבורא, לקרא כולם בשם ה’, ותחת שעד עתה לא עבדוהו שכם אחד, כי נחלקו לכתות שונות ועבדוהו עבודות מתחלפות, ואז יעבדוהו שכם אחד כפי העבודה שצוה בתורתו: 3:10: מעבר, ולא לבד האומות אשר באמצע הישוב כי גם העמים היושבים מעבר לנהרי כוש, גם האומות הנקראות עתרי ובת פוצי שהם עובדי אלילים ועושים כל התועבות, גם הם יובילון מנחתי, וכבר פירש ישעיה מה תהיה המנחה הביאו את כל אחיכם מנחה לה’ וכו’, והאומות האלה יובילון את הנדחים שם מגלות סנחריב מנחה לה’: 3:11: ביום ההוא לא תבושי מכל עלילותיך, ר”ל שלא ישובו עוד לחטא כמקדם עד שיבושו שנית ממעשיהם הרעים, כי בזמנים הקודמים היה סבת חטאותיהם שלמדו מן העמים שכניהם מסביב אבל אז שכל העמים יקראו בשם ה’ ויעבדוהו א”א שיחטאו ישראל כמ”ש (ישעיהו נ״ד:ה׳-ו׳) כי בושת עלומיך תשכחי כי גואלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא כמ”ש בפי’ שם), וכן בזמנים הקודמים הוצרכו לכרות ברית עם העמים לבקש מהם עזר ורכב וסוס וחיל ועל ידי כן למדו ממעשיהם, אבל אז אסיר מקרבך עליזי גאותך, ולא תוסיפי לגבהה עוד בגבורה וכח וסוס ורכב וכסף וזהב, רק, 3:12: והשארתי בקרבך עם עני ודל, שיהיו נכנעים בנפשם ובמדותיהם, ודלים שלא יהיה להם עושר רב ובני חיל, רק יחסו בשם ה’ שהוא יגן עליהם מכל פגע, ועי”כ. 3:13: שארית ישראל לא יעשו עולה במעשה, וגם לא ידברו כזב אף בדיבור, וגם לא ימצא בפיהם לשון תרמית שהלשון מציין הדבור התבוניי ההגיוני, שבו ידברו היקשים מתעים ודברי מרמה בחקירות ובעניני האמונה, כי יהיו שלמים במעשה ובדבור ובמחשבת העיון. | כי המה ירעו כצאן הרועות ע”י הרועה על מי מנוחות, וגם ורבצו בלילה ואין מחריד ולא יצטרכו לברית העמים וללמוד מדעותיהם וממעשיהם: 3:14: (יד-טו) רני, בת ציון מציין מקום מושב הסנהדרין והשופטים והשרים, וירושלים תציין עיר המלוכה כי משם יצאה ההנהגה, וישראל מציין כלל האומה, ועד עתה בציון היו השופטים הרעים שהם עזרו להחריב את העיר ע”י הטיית המשפט ועשק וחמס, ובירושלים יצא רע מאת המלכים הרעים, והעם בכלל היו נאנחים ונאנקים מפני האומות אויביהם שהיו לוחצים אותם, ושני הפסוקים מקבילים, רני בת ציון כי הסיר ה’ משפטיך, שסרו השופטים ומשפטיהם המעוותים, כמ”ש ואשיבה שופטיך כבראשונה וכו’, ציון במשפט תפדה, שבזה תתוקן ציון, הריעו ישראל כי פנה אויבך, ולא ימצא מיצר ומעיק לישראל, שמחי ועלזי בת ירושלם כי מלך ישראל ה’ בקרבך, שלא יגיע לך רע מצד המלוכה וההנהגה, כי ה’ יהיה מלך ישראל וישב בקרבה להנהיג האומה בהשגחתו הנסיית, וממילא לא תראי רע עוד: 3:16: ביום ההוא יאמר לירושלם אל תיראי ובירושלים היה מושב העם וקבוצם המדיני, ובציון היה מושב הסנהדרין והמקדש ועננים הרוחני הנפשי, ובירושלים היו מתיראים מן האויבים אז יאמר להם אל תיראי, וציון רפו ידיה מעסוק בשלמות הנפשי כי חשבה שה’ עוזב אותה ע”י חטאתיה, ואז יאמר לציון אל ירפו ידיך, ומפרש. 3:17: ה’, והמאמרים מקבילים אז יאמר לירושלים אל תיראי כי ה’ אלהיך בקרבך גבור יושיע ר”ל אל תיראי שאין ה’ המושיע בקרבך, כי הוא בקרבך, ואל תיראי מחסרון היכולת להושיע, כי הוא גבור, ואל תיראי מחסרון הרצון שלא ירצה להושיע, כי יושיע בודאי, ציון אל ירפו ידיך כי ישיש עליך בשמחה, אל תחשוב שה’ יעזבך, כי בהפך ישיש עליך, שגדר המשוש הוא הסימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה, וגדר השמחה היא שמחת הלב, מה שיראה אותות המשוש במה שישיש עליך כמשוש חתן על כלה יהיה בשמחת הלב, שלא יהיה כמחזיר גרושתו ועושה משוש ולבו אינו שמח, רק ישמח בך, ומוסיף שאח”כ יחדש עליך אהבתו תמיד עד שיחריש באהבתו יחשוב מחשבות עמוקות איך להוסיף לך טובות נפשיות בכל עת, עד שיגיל עליך ברנה כי גדר הגיל הוא השמח בלבו על דבר מתחדש כמו מציאה ובשורה טובה, שחוץ מן השמחה התמידית שישמח עליך יחדש לך תמיד אותות ומופתים ואתה תעלה תמיד במעלת השלמות, עד שיגיל בכל עת מחדש על הנסים ושלמיות המחודשים: 3:18: נוגי ממועד, גם אלה שמלאים יגון על שמעדה רגלם מן האמונה, והם אלה שלא עמדו בנסיון בדורות השמד ויצאו מדת ישראל ולבבם מלא תוגה ע”ז, אאסף אותם אל העם (כמ”ש וגם מהם אקח לכהנים ללוים (ישעיהו ס״ו:כ״א) כמש”פ שם), כי הלא ממך היו, הלא היו מבני ישראל, ואנסו אותם על אמונתם, משאת, שעורו אספתי משאת עליה חרפה, שעד עתה נשאו חרפה על שהם מבני ישראל שגם אחר כשטמעו בין העכו”ם חרפו אותם על צור מחצבתם, עתה אספתי חרפתם אשר נשאו: 3:19: הנני עושה (לחרפה) את כל מעניך, אלה שענו אותך ביסורים להעבירך מן הדת, אני עושה בם נקמות והושעתי את הצולעה הם שמעדה רגלם באמונה והיא צולעת על ירכה, והנדחה, ישראל שעמדו באמונתם וגרשו אותם מן הארץ ונפזרו לארבע רוחות אקבץ אותם, ושמתים לתהלה בשתם אמונתם שהיתה תחלה להם לבושת ונשאו עליה חרפה תהיה לתהלה ולשם: 3:20: בעת, נגד הצולעה שהם האנוסים שנשארו במקומם ויצאו מן הדת אביא אותם אל דתם ואחוזתם, ונגד הנדחה שגרשו מן הארץ, אמר בעת קבצי אתכם, ונגד מ”ש ושמתים לתהלה בשתם, שאמונתם תהיה לתהלה מפרש כי אתן אתכם לשם שאז גם אתם תהיו לשם ולתהלה שיהיה לשם ע”י גבורתם במלחמת גוג ומגוג, וע”י השם יהיו לתהלה, וזה יהיה אח”כ בשובי את שבותיכם וכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות:

דמויות

מיקום

אפיונים

הערות

מילה נדירה: אַסִּיר (Strong’s H617) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמות,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?

מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?

מילה נדירה: אַל (Strong’s H409) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?

ניגוד חריף: ספר שפתח ב”כלה אסף כל מעל פני האדמה” — מסיים ב”ישיש עליך בשמחה”. אותו ה׳ שאיים — מנחם. “שארית ישראל”: הרעיון המרכזי — לא כולם, אלא שארית עניה ודלה שתישאר ותהיה עם ה׳.

ניווט