הנני שולח מלאכי — יום ה’ הגדול
פסוקים
הִנְנִ֤י שֹׁלֵ֙חַ֙ מַלְאָכִ֔י וּפִנָּה־דֶ֖רֶךְ לְפָנָ֑י וּפִתְאֹם֩ יָב֨וֹא אֶל־הֵיכָל֜וֹ הָאָד֣וֹן׀ אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֗ים וּמַלְאַ֨ךְ הַבְּרִ֜ית אֲשֶׁר־אַתֶּ֤ם חֲפֵצִים֙ הִנֵּה־בָ֔א אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ וּמִ֤י מְכַלְכֵּל֙ אֶת־י֣וֹם בּוֹא֔וֹ וּמִ֥י הָעֹמֵ֖ד בְּהֵרָאוֹת֑וֹ כִּי־הוּא֙ כְּאֵ֣שׁ מְצָרֵ֔ף וּכְבֹרִ֖ית מְכַבְּסִֽים׃ וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽיהֹוָ֔ה מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה׃ וְעָֽרְבָה֙ לַֽיהֹוָ֔ה מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָ֑͏ִם כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹנִיֹּֽת׃ וְקָרַבְתִּ֣י אֲלֵיכֶם֮ לַמִּשְׁפָּט֒ וְהָיִ֣יתִי׀ עֵ֣ד מְמַהֵ֗ר בַּֽמְכַשְּׁפִים֙ וּבַמְנָ֣אֲפִ֔ים וּבַנִּשְׁבָּעִ֖ים לַשָּׁ֑קֶר וּבְעֹשְׁקֵ֣י שְׂכַר־שָׂ֠כִ֠יר אַלְמָנָ֨ה וְיָת֤וֹם וּמַטֵּי־גֵר֙ וְלֹ֣א יְרֵא֔וּנִי אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי וְאַתֶּ֥ם בְּנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב לֹ֥א כְלִיתֶֽם׃ לְמִימֵ֨י אֲבֹתֵיכֶ֜ם סַרְתֶּ֤ם מֵֽחֻקַּי֙ וְלֹ֣א שְׁמַרְתֶּ֔ם שׁ֤וּבוּ אֵלַי֙ וְאָשׁ֣וּבָה אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֥ה נָשֽׁוּב׃ הֲיִקְבַּ֨ע אָדָ֜ם אֱלֹהִ֗ים כִּ֤י אַתֶּם֙ קֹבְעִ֣ים אֹתִ֔י וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה קְבַֽעֲנ֑וּךָ הַֽמַּעֲשֵׂ֖ר וְהַתְּרוּמָֽה׃ בַּמְּאֵרָה֙ אַתֶּ֣ם נֵֽאָרִ֔ים וְאֹתִ֖י אַתֶּ֣ם קֹבְעִ֑ים הַגּ֖וֹי כֻּלּֽוֹ׃ הָבִ֨יאוּ אֶת־כׇּל־הַֽמַּעֲשֵׂ֜ר אֶל־בֵּ֣ית הָאוֹצָ֗ר וִיהִ֥י טֶ֙רֶף֙ בְּבֵיתִ֔י וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ בָּזֹ֔את אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם אֵ֚ת אֲרֻבּ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וַהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי׃ וְגָעַרְתִּ֤י לָכֶם֙ בָּֽאֹכֵ֔ל וְלֹא־יַשְׁחִ֥ת לָכֶ֖ם אֶת־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֑ה וְלֹא־תְשַׁכֵּ֨ל לָכֶ֤ם הַגֶּ֙פֶן֙ בַּשָּׂדֶ֔ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ וְאִשְּׁר֥וּ אֶתְכֶ֖ם כׇּל־הַגּוֹיִ֑ם כִּֽי־תִהְי֤וּ אַתֶּם֙ אֶ֣רֶץ חֵ֔פֶץ אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ חָזְק֥וּ עָלַ֛י דִּבְרֵיכֶ֖ם אָמַ֣ר יְהֹוָ֑ה וַאֲמַרְתֶּ֕ם מַה־נִּדְבַּ֖רְנוּ עָלֶֽיךָ׃ אֲמַרְתֶּ֕ם שָׁ֖וְא עֲבֹ֣ד אֱלֹהִ֑ים וּמַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י שָׁמַ֙רְנוּ֙ מִשְׁמַרְתּ֔וֹ וְכִ֤י הָלַ֙כְנוּ֙ קְדֹ֣רַנִּ֔ית מִפְּנֵ֖י יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃ וְעַתָּ֕ה אֲנַ֖חְנוּ מְאַשְּׁרִ֣ים זֵדִ֑ים גַּם־נִבְנוּ֙ עֹשֵׂ֣י רִשְׁעָ֔ה גַּ֧ם בָּחֲנ֛וּ אֱלֹהִ֖ים וַיִּמָּלֵֽטוּ׃ אָ֧ז נִדְבְּר֛וּ יִרְאֵ֥י יְהֹוָ֖ה אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וַיַּקְשֵׁ֤ב יְהֹוָה֙ וַיִּשְׁמָ֔ע וַ֠יִּכָּתֵ֠ב סֵ֣פֶר זִכָּר֤וֹן לְפָנָיו֙ לְיִרְאֵ֣י יְהֹוָ֔ה וּלְחֹשְׁבֵ֖י שְׁמֽוֹ׃ וְהָ֣יוּ לִ֗י אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת לַיּ֕וֹם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה סְגֻלָּ֑ה וְחָמַלְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ יַחְמֹ֣ל אִ֔ישׁ עַל־בְּנ֖וֹ הָעֹבֵ֥ד אֹתֽוֹ׃ וְשַׁבְתֶּם֙ וּרְאִיתֶ֔ם בֵּ֥ין צַדִּ֖יק לְרָשָׁ֑ע בֵּ֚ין עֹבֵ֣ד אֱלֹהִ֔ים לַאֲשֶׁ֖ר לֹ֥א עֲבָדֽוֹ׃ כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַיּוֹם֙ בָּ֔א בֹּעֵ֖ר כַּתַּנּ֑וּר וְהָי֨וּ כׇל־זֵדִ֜ים וְכׇל־עֹשֵׂ֤ה רִשְׁעָה֙ קַ֔שׁ וְלִהַ֨ט אֹתָ֜ם הַיּ֣וֹם הַבָּ֗א אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא־יַעֲזֹ֥ב לָהֶ֖ם שֹׁ֥רֶשׁ וְעָנָֽף׃ וְזָרְחָ֨ה לָכֶ֜ם יִרְאֵ֤י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ וִיצָאתֶ֥ם וּפִשְׁתֶּ֖ם כְּעֶגְלֵ֥י מַרְבֵּֽק׃ וְעַסּוֹתֶ֣ם רְשָׁעִ֔ים כִּֽי־יִהְי֣וּ אֵ֔פֶר תַּ֖חַת כַּפּ֣וֹת רַגְלֵיכֶ֑ם בַּיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
פירוש רש”י
3:1: הִנְנִי שֹׁלֵחַ מַלְאָכִי. לְבָעֵר אֶת הָרְשָׁעִים. | וּמַלְאַךְ הַבְּרִית. נוֹקֵם נְקַם בְּרִית. | וּפִנָּה דֶרֶךְ. מִן הָרְשָׁעִים. | הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים. אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט. 3:2: וּמִי מְכַלְכֵּל. וּמִי יָכִיל. | וּמִי הָעוֹמֵד. שֶׁיּוּכַל לַעֲמֹד. | וּכְבֹרִית מְכַבְּסִים. כְּבוֹרִית שֶׁל מְכַבְּסִים, שֶׁמַּעֲבִיר אֶת כָּל הַכֶּתֶם, כֵּן יַעֲבִיר כָּל הָרִשְׁעָה. בּוֹרִית – עֵשֶׂב הוּא שֶׁמַּעֲבִיר אֶת הַכֶּתֶם, בְּלַעַ״ז שנייר״א. וּלְשׁוֹן ׳בּוֹרִית׳ – יְדַבֵּר הַמְּצַחְצֵחַ וּמְטַהֵר, כְּמוֹ (תהלים עג:א) ״לְבָרֵי לֵבָב״. 3:3: וְיָשַׁב מְצָרֵף. יִפְנֶה מִכָּל עֲסָקָיו לִהְיוֹת כְּצוֹרֵף הַמְּצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף. 3:6: כִּי אֲנִי ה׳ לֹא שָׁנִיתִי. אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי מַאֲרִיךְ אַפִּי, לֹא שִׁנָּה דַּעְתִּי עָלַי מִבָּרִאשׁוֹנָה, לֶאֱהֹב אֶת הָרַע וְלִשְׂנֹא אֶת הַטּוֹב. | וְאַתֶּם בְּנֵי יַעֲקֹב. אַף עַל פִּי שֶׁמֵּתִים אַתֶּם בְּרָעַתְכֶם וְלֹא גָבִיתִי מִן הָרְשָׁעִים בַּחַיִּים. | לֹא כְלִיתֶם. אֵינְכֶם כָּלִים מִלְּפָנַי, וְהִנַּחְתִּי לִי הַנְּפָשׁוֹת לִגְבּוֹת מֵהֶם דִּינִי בְּגֵיהִנֹּם. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וְאַתּוּן דְּבֵית יַעֲקֹב דְּמַאן דְּמִית בְּעָלְמָא הָדֵין דִּינֵיהּ פָּסוֹק״. כְּלוֹמַר, אַתֶּם סְבוּרִים לוֹמַר: דִּינִי בָּטֵל, שֶׁאֵין עוֹד לִפָּרַע מִמֶּנּוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּהוּ: ״לֹא שָׁנִיתִי״ – לֹא הִכֵּיתִי אֶת מִי וְשָׁנִיתִי לוֹ. אֲבָל אֶתְכֶם, הֶעֱמַדְתִּי אַחַר פֻּרְעָנוּת הַרְבֵּה, וְחִצַּי כָּלִים, וְאַתֶּם אֵינְכֶם כָּלִים. 3:8: הֲיִקְבַּע אָדָם. רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ לְשׁוֹן ׳גְּזֵלָה׳, וּלְשׁוֹן אֲרַמִּי הוּא. | הַמַּעֲשֵׂר וְהַתְּרוּמָה. שֶׁאַתֶּם גּוֹזְלִים מִן הַכֹּהֲנִים וּמִן הַלְוִיִּם, הִיא גְּזֵלָתִי. 3:9: בַּמְּאֵרָה אַתֶּם נֵאָרִים. עַל עָוֹן זֶה, שֶׁאֲנִי שׁוֹלֵחַ קְלָלָה בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם, וְאַף עַל פִּי כֵן אוֹתִי אַתֶּם קוֹבְעִים. 3:10: וִיהִי טֶרֶף. יְהִי מָזוֹן מָצוּי לְשַׁמָּשַׁי. 3:11: וְגָעַרְתִּי לָכֶם בָּאֹכֵל. בֶּחָסִיל וְגָזָם, הָאוֹכֵל לָכֶם אֶת תְּבוּאַת הַשָּׂדֶה וְהַגֶּפֶן. 3:12: אֶרֶץ חֵפֶץ. אֶרֶץ שֶׁחֶפְצִי בָּהּ. 3:14: שָׁוְא עֲבֹד אֱלֹהִים. עַל חִנָּם נַעַבְדֶנּוּ, כִּי לֹא נְקַבֵּל שָׂכָר. | קְדֹרַנִּית. בִּשְׁפַל רוּחַ. 3:15: וְעַתָּה אֲנַחְנוּ מְאַשְּׁרִים וְגוֹ׳. אֲנַחְנוּ עֲבַדְנוּהוּ וְשָׁמַרְנוּ מִשְׁמַרְתּוֹ, וְעַתָּה רוֹאִים אֵלּוּ הָרְשָׁעִים מַצְלִיחִים, עַד כִּי מְאַשְּׁרִים אָנוּ אוֹתָם עַל מַעֲשֵׂה רִשְׁעָם. | גַּם בָּחֲנוּ אֱלֹהִים. לוֹמַר: ״נִרְאֶה מַה יּוּכַל לַעֲשׂוֹת לָנוּ״. וַיִּמָּלֵטוּ מִן הָרָעָה, וְלֹא נִכְשְׁלוּ. 3:16: אָז נִדְבְּרוּ וְגוֹ׳. אֲנִי מֵשִׁיב עַל דִּבְרֵיכֶם: אָז, בַּעֲשׂוֹת הָרְשָׁעִים רִשְׁעָם, וְהַטּוֹבִים הָלְכוּ קְדוֹרַנִּית מִפָּנַי, שֶׁנִּדְבְּרוּ יִרְאֵי ה׳ שֶׁלֹּא לִדָּבֵק בְּמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וַאֲנִי - לֹא נִשְׁכְּחוּ דִבְרֵיכֶם מִלְּפָנַי, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי מְמַהֵר לְהָשִׁיב גְּמוּל, כִּי הִקְשַׁבְתִּי וְשָׁמַעְתִּי, וְצִוִּיתִי לִכְתֹּב לָהֶם סֵפֶר זִכָּרוֹן, וְהָיוּ לִי דִבְרֵיהֶם מְקֻיָּמִים. 3:17: לַיוֹם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה סְגֻלָּה. אֲשֶׁר אָצַרְתִּי וְהִנַּחְתִּי לְשַׁלֵּם בּוֹ גְּמוּלִי, שָׁם אַרְאֶה אֶתְכֶם מַה בֵּין צַדִּיק לְרָשָׁע. | סְגֻלָּה. אוֹצָר, איישטו״י בְּלַעַ״ז. 3:19: כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא. יוֹם זֶה לְשׁוֹן שֶׁמֶשׁ הוּא, שֶׁכָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין גֵּיהִנֹּם לֶעָתִיד לָבֹא, אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹצִיא חַמָּה מִנַּרְתִּיקָהּ, וּרְשָׁעִים נִדּוֹנִים בָּהּ, וְצַדִּיקִים מִתְרַפְּאִין בָּהּ. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי וְגוֹ׳״. | שֹׁרֶשׁ וְעָנָף. ״בְּרָא וּבַר בְּרָא״. 3:20: וּפִשְׁתֶּם. לְשׁוֹן ׳שֹׁמֶן׳, כְּמוֹ (ירמיהו נ:יא) ״כִּי תָפוּשׁוּ כְּעֶגְלָה דָשָׁה״. | מַרְבֵּק. הַנִּכְנֶסֶת לָרִבְקָה לְפַטֵּם, קופי״לא בְּלַעַ״ז. 3:21: וְעַסּוֹתֶם. וּכְבַשְׁתֶּם. לְשׁוֹן מִעוּךְ, וְדוֹמֶה לוֹ: ״וְשָׁם עָשׂוּ דַּדֵּי בְּתוּלֵיהֶן״ (יחזקאל כג:ג).
פירוש רד”ק
3:1: הנני. אם תשאלו משפט הרשעים בעוה”ז עוד יבא זמן שתראו ואז יקרב אליכם המשפט לכלות הרשעים שבכם, וזהו יהיה אותו היום שאשלח מלאכי ופנה דרך לפני והוא מלאך ה’ מן השמים כמו הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך וגו’: | ופנה דרך לפני. זה יהיה קבוץ גליות שלא ימצאו בדרכם שטן ופגע רע: | ופתאום יבא אל היכלו. לפי שלא נגלה הקץ ולא נתבאר בספר דניאל אמר כי פתאום יבא שלא ידע אדם יום בואו טרם בואו שיבא, כמו שאמר כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ: | האדון. הוא מלך המשיח והוא מלאך הברית, או אמר מלאך הברית על אליהו, וכן אמר באגדה שאליהו קנא על ברית מילה שמנעה מהם מלכות אפרים, שנאמר קנא קנאתי לה’ אלהי ישראל כי עזבו בריתך בני ישראל, אמר לו קנאת בשטים וכאן אתה מקנא על המילה חייך שאין ישראל עושים ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן התקינו לעשות כסא הכבוד לאליהו שנקרא מלאך הברית שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה’ צבאות: | הנה בא. יבא בזמנו וכן ראשון לציון הנה הנם: 3:2: ומי מכלכל את יום בואו. מי יהיה סובל את יום בואו כי ביום בואו יצרפו רבים: | כי הוא כאש מצרף. טעם הוא על היום שזכר כלומר אותו היום יהיה כמו האש שמצרף הסיגים מן הכסף כן יבדלו הרשעים מן הטובים ויסופו הרשעים וישארו הצדיקים, וכן אמר בנבואת זכריה והבאתי את השלישית באש: | וכבורית מכבסים. וכמו הבורית של מכבסי הבגדים שמעברים בו הכתם מן הבגד והרשעים הם הכתם כמו שאמר נכתם עונך לפני: 3:3: וישב. כמו השופט שיושב לשפוט את העם ולהבדיל החייב מן הזכאי כן יהיה אותו היום שיהיה מצרף ומטהר כסף ומעביר ממנו הסיגים והם הרשעים: | וטהר את בני לוי. והם הכהנים, ולפי שדבר עליהם בפרשה שלמעלה זכר אותם עתה בפרט: | מגישי מנחה בצדקה. מה שאין כן כהני הדור הזה כמו שאמר למעלה שהיו מקריבים בהמות בעלת מום: 3:4: וערבה. זכר יהודה וירושלם כי שם בית המקדש: 3:5: וקרבתי. באותו היום שזכר: | אליכם. הדור שיהיה ביום ההוא. והדורות שעברו אם לא קבלו דינם בעולם הזה יקבלו בעוה”ב: | עד. כי אני יודע הנסתרות ואעיד בהם במה שעשו: | ממהר. לשלם גמולם: | ומטי גר. ומטי משפט הגר: 3:6: כי אני ה’ לא שניתי. כי מה שאמרתי אפילו לזמן ארוך לא לפי שנה כן יהיה כי אני לא שניתי ודברי לא ישנו וכל העתידות שאמרתי לכם ע”י נביאי כן יהיו: | שניתי. ענין שנוי כלומר לא אשנה מדבר לדבר ומחפץ לחפץ: | ואתם בני יעקב לא כליתם. כמו שכלו שאר האומות שלא נשאר להם זכר בשמם וכלו מהיות גוי אבל אתם לא כליתם ולא תכלו כי לעולם תהיו מיוחדים בין הגוים להיות גוי אחד בארץ אע”פ שגליתם ונדחתם לכל פאה שמכם נשאר בכל מקום ומה שהרעותי לכם בעונותיכם עשיתי וכמו שאני לא אשנה גם אתם לא תכלו, ובאחרית הימי’ תשובו למעלתכם ותהיו עליונים על כל גויי הארץ, וי”ת ארי אנא ה’ לא אשניתי קיימי דמן עלמא וגו’: 3:7: למימי. הלמ”ד עם המ”ם כמו למה למרחוק למעולם אמר זמן רב עבר שלא שמרתם חוקי אתם ואבותיכם לפיכך הרעותי להם ולכם אבל מעתה שובו אלי ואשובה אליכם: | ואמרתם במה נשוב. ואם תאמרו במה נשוב אם יש בנו דבר אחר אלא מה שהוכחתנו עד הנה דבר הקרבנות ודבר הנשים והתשובה: 3:8: היקבע. יש בכם דבר אחר שבעבורו ראוי להדבק בכם המארה אמר היקבע אדם אלהים: | כי אתם קובעים אותי. ואמרתם ואם תאמרו במה קבענוך, התשובה המעשר והתרומה, היקבע קובעים קבענוך, ענין גזלה ולקיחת הדבר בהכרח, וכן וקבע אם קובעיהם נפש, וי”ת הירגז גבר קדם דיינא וגו’: 3:9: במארה אתם נארים. מפני העבירות שזכר למעלה כמו שאמר וגם ארותיה, ועוד אתם מוסיפים עון על עון ואתם קובעים אותי ממה שתאספו שלא תתנו ממנו תרומה ומעשרות ותאמרו הוא גוזל אותנו המטר ושולח מארה בתבואה ואנחנו נתן לו התרומה והמעשרות: | הגוי כלו. יראה כי העבירות הנזכרות למעלה לא היו שוים בהם כלם אבל בדבר המעשר והתרומה היו שוים כולם לפיכך אמר הגוי כלו: 3:10: הביאו, ויהי טרף בביתי. ללוים ולכהנים העובדים לפני ומתוך כך תשובו מן העבירות הנזכרות ואם לא אפרע מכם בפורענות אחרת, אבל אם תביאו התרומה והמעשרות כראוי אמטיר עליכם ואריק לכם ברכה: | עד בלי די. פי’ אדוני אבי ז”ל עד שלא יספיקו לכם כלים ואוצרות: | טרף. כתרגומו פרנוס, ות”י עד בלי די עד דתימרון מסת: 3:11: וגערתי, באוכל. בארבה האוכל את התבואה: | ולא תשכל לכם את הגפן. הגפן לא תשכל פריה: 3:12: ואשרו. ואמרו אשריכם תמורה שאתם חרפה בגוים מפני הרעב על המארה שאתם נארים: | ארץ חפץ. שתבואתה מרובה, וי”ת ארי תהון יתבין בארע בית שכינתי ועבדין בה רעותי: 3:13: חזקו. שב להוכיחם על מה שהיו אומרים כי אין דין ואין דיין: | מה נדברנו. שב הפעל פעול לרוב התמדת הדבור וכן הנדברים בך: 3:14: אמרתם. מבואר הוא: 3:15: ועתה. ג”כ מבואר הוא: 3:16: אז נדברו יראי ה’. כי המאמר ההוא הוא מאמר אנשים שלא יבינו דרכי ה’ ומשפטיו וכשישמעו יראי ה’ הדברים מהאנשים האלה הכופרים בהשגחת האל בתחתונים נדברו הם איש אל רעהו ומרבים בדברים האלה ונושאים ונותנים בהם עד שימצאו בשכלם כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול: | ויקשב ה’. האל ית’ הקשיב דבריהם ויתן להם שכרם בזה: | ויכתב ספר זכרון לפניו. דרך משל כלשון בני אדם שכותבים המלכים ספר הזכרונות כי אין שכחה לפניו ית’ וכן מספרך אשר כתבת כל הנמצא כתוב בספר, והנה יראי ה’ וחושבי שמו שאמר שמור להם עד עולם, ופי’ חושבי שמו, שחושבים תמיד בדרכי ה’ ובידיעת אלהותו כי שמו הוא והוא שמו, וכתב הר”א אבן עזרא ז”ל כי יראי ה’ הם הצדיקים, וחושבי שמו הם חכמי לב יודע סוד ה’ הנכבד והנורא: 3:17: והיו לי. יראי הדור הזה שיהיו בתחיית המתים ויראי הדור ההוא ג”כ: | ליום אשר אני עושה. ליום המשפט שאני עושה דין ברשעים הם יהיו לי סגולה: | וחמלתי עליהם. שלא ישיגם הרעה המכלה הרשעים: | העובד אותו. האב חומל על כל בניו כמו שאמר כרחם אב על בנים אבל יותר חומל על העובד אותו: 3:18: ושבתם. אז יבחן מה בין צדיק לרשע ולא יאמרו עוד כל עושי רע טוב בעיני ה’ שוא עבוד אלהים: 3:19: כי הנה. יום המשפט המשיל אותו לאש בוערת כמו שאמר למעלה כי הוא כאש מצרף: | קש. כמו יבש יהיו שיכלו מהרה: | ולהט. כמו ותלהט מוסדי הרים: | שרש וענף. כתרגומו בר ובר בר כי הבן הראשון כמו שרש והנולד ממנו כמו ענף: 3:20: וזרחה לכם יראי שמי. הנה הרשעים יכלה היום הבא וליראי ה’ יזרח אותו היום שמש צדקה כלומר שינצלו מכל רע וישמחו בלב טוב, וטעם בכנפיה, כי השמש יפרוש אורו על הארץ וכמו כנפים פרושות זריחתו, וכן אמר כשחר פרוש על ההרים: | ויצאתם ופשתם. בכל אשר תצאו תפרו ותרבו כעגלי מרבק שגדלים בשומן ובשר: | ופשתם. ענין רבוי, וכן כי תפושו כעגלה דשה ופשו פרשיו, והוא בשקל וקמתם אלא שזה בחירק והיה ראוי בתשלומו ויפישתם בשקל וירישתם אותם בחירק ובנפול עי”ן הפעל הוטלה תנועתה על פ”א הפעל ומרבק הוא מקום שמכניסין שם העגלים לפטמם ור”ל פירשן הפסוק כמשמעו על השמש שאמרו רז”ל אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב”ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים מתרפאין בה שנא’ וזרחה להם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה ורשעים נדונים בה שנא’ הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש: 3:21: ועסותם. ענין הדריסה והכתישה ומזה נקרא עסיס המשקה היוצא ע”י כתישה וסחיטה אמר בזמן הזה הרשעים מושלים בכם אבל בזמן ההוא תרמסו אותם תחת כפות רגליכם ואע”פ שאמר כי היום הבא ילהט אותם לא יהיה ביום אחד כליונם אלא הולכים וכלים ויהיו כלים לזמן מועט וכל זמן שיהיו קיימים יהיו מרמס רגלי הצדיקים: | ביום אשר אני עושה. ביום המשפט שאני שופטם לכליון ואמר אפר דרך משל לפי שהיום הבא ישרוף אותם:
פירוש מלבי”ם
3:1: הנני שלח משיב להם מה שאתם רוצים שיתגלה אלהי המשפט ויעניש תיכף את הרשעים ויתן שכר לצדיקים, זה אי אפשר שיהיה בזה”ז, כי עתה הוא עדיין עולם הבחירה והנסיון וצריך שיתנהג הכל בדרך הטבע כדי שיהיה הבחירה נתונה לעשות טוב ורע ויהיה מקום לנסיון ולשכר ועונש, שאם יתגלה השי”ת בכבודו אז לא יצוייר עוד שיעשה איש מעשה רע, כי אז אף על חטא קל יענש תיכף ויעבור מן העולם ויתיראו מעשות רע, וע”כ הדרך הזה שילך ה’ בעצמו אל יצוריו לשפטם ולהנהיגם על זה האופן, לא נסלל עדיין ולא הוכן בזה הזמן, רק אחר שיתוקן העולם אז הנני שולח מלאכי ופנה דרך זה לפני, שתחלה ילך נביא בשם ה’ אשר יפנה דרך זה מכל אבני מכשול, ר”ל שיתקן את העולם בתשובה, ואז כשיהיה העולם מתוקן והדרך מוכן, אז פתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, אז יבא ה’ לשכון בהיכלו למטה ולהתהלך בתוככם, ואז מלאך הברית אשר אתם חפצים הנה כבר בא, כי המלאך יקדים לבא קודם בא האדון ה’ צבאות, והוא המלאך שיכניס את העולם בברית התורה והאמונה ובברית בינם לבין אלהים, וחז”ל פי’ שזה אליהו מלאך הברית שיקדים לבא להשיב רבים מעון והוא אשר קנא על הברית בשטים ובימי אחאב: 3:2: ומי מכלכל, אבל אז מי יוכל לסבול אף את יום בואו, גם בטרם יתראה האדון בעצמו רק בבוא היום ההוא לא יוכל איש לסבול מרוב הפחד, ומכ”ש מי העומד בהראותו בעת שיתראה, שאז אין כל בריה יכולה לעמוד, כי הוא כאש מצרף הוא יסיר כל הסיגים כאש המצרף את המתכות ומסיר את סיגיו, וגם ידמה כבורית של מכבסים, כמו שהבורית של כובסי בגדים מסיר אף כתם קטן הנמצא על הבגד ויטהר הבגד לגמרי, כן יטהר את ישראל, ור”ל שהרשעים שהם דומים לסיגים יסיר ע”י האש אשר תאכלם, וגם את הצדיקים יכבס להסיר מהם כל כתם שיהיה כבגד נקי וטהור ומלובן: 3:3: וישב מצרף ומטהר כסף, אחר שיצרף את הסיגים שהם הרשעים שזה יהיה תיכף בהראותו, ואח”כ ישב בקביעות, ואז יתמיד לצרף ולטהר גם את הכסף, שגם את הטובים שנשארו אחרי הבדלת הסיגים והרשעים יצרף שנית, כמי שמטהר שנית את הכסף הנקי שכבר נבדלו הסיגים ממנו והוא כבר בגדר הכסף ומצרפו שנית, כמ”ש כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים, וטהר את בני לוי, שגם את שבט לוי שדומים ככסף יטהר, וזקק אותם כזהב וככסף, והטהרה הזו ידמה כזקוק הזהב והכסף, שהזהב חומרו יותר יקר וצריך זקוק יותר מן הכסף ומקפידים על סיגיו יותר מעל סיגי הכסף, כן את בני אהרן אשר בין שבט לוי יזקק יותר מזיקוק של יתר בני השבט, והיו לה’ מגישי מנחה בצדקה, עד שהכהנים שיהיו לה’ להגיש מנחה לפניו, יהיו רק אלה אשר היו לה’ בצדקה, דהיינו במעשים טובים שבין אדם למקום, שזה גדר הצדקה, וכמו שמבואר ביחזקאל סי’ מ”ג שרק הכהנים בני צדוק יהיו ראוים להקריב בבהמ”ק לע”ל, אבל יתר הכהנים שלא עמדו בצדקתם לא יקרבו אל המזבח להקריב קרבן לה’: 3:4: וערבה לה’, ואז תערב מנחת יהודה כימי עולם, ופי’ חז”ל כימי עולם כימי משה וכשנים קדמוניות כימי שלמה שירד אז אש מן השמים ותאכל את העולה וכן יהיה לע”ל, ד”א כימי עולם כימי נח וכשנים קדמוניות כימי הבל שלא היתה ע”ז בימיהם, ר”ל כי כן לא תהיה ע”ז בימים ההם וה’ יהיה אחד ושמו אחד: 3:5: וקרבתי, ר”ל מה שאתם מבקשים שה’ ימצא בין בני אדם בזה”ז לשפוט את הצדיק ואת הרשע ולשלם גמולם ועונשם תיכף זה א”א להיות עד לעתיד שיגיע עת התקון ואז לא ימצא אף סוג וחטא קל כי באש ה’ נשפט, ובזה”ז הוא עולם הבחירה והתמורה והנסיון וא”א להתנהג בדרך זה, אולם בכ”ז הגם שעם עובדי ע”ז אני נוהג בדרך ההסתר ועולם כמנהגו נוהג ויש רשעים מצליחים עד עת קץ שאז אשב לשפוט כל הגוים, בכ”ז אליכם אקרב למשפט גם קודם זמן העתיד, ועז”א וקרבתי, שמורה על שיקרב קודם הזמן הרחוק, ועל הכוונה שמשפטיו על ישראל לא יהיו רחוקים מהם כמו מן האומות ע”א, והגם שלא יהיה באופן שיהיה לע”ל שיצרף אף סיג קל וחטא קטן, בכ”ז והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים וכו’ שהם עבירות חמורות, ע”ז אהיה עד ממהר קודם הזמן העתיד הרחוק, וזה מטעם שלא אוכל לעזוב אתכם מלענוש אתכם עד שתתמלא הסאה שאז תכלו לגמרי, וז”ש. 3:6: כי אני ה’ לא שניתי מעולם את דברי והבטחתי, ואני הבטחתי להאבות בל אכלה אתכם, ובאשר לא שניתי את הבטחתי לכן אתם בני יעקב לא כליתי, וע”כ אני מוכרח לפרוע מכם תיכף את עונותיכם טרם יתמלא הסאה שאז תתחייבו כליה, אבל לעכו”ם שלא הבטחתי לבל אכלם אני ממתין עד שתתמלא סאתם ואז יכלו לגמרי, וכן פי’ חז”ל פסוק זה בפ”ק דסוטה שהקב”ה נפרע מישראל מעט מעט, ומביא ראיה מפסוק זה אני ה’ לא שניתי מעולם לא הכיתי אומה ושניתי לה, אבל ואתם בני יעקב לא כליתם, הרי בארו שלכן מענישם תיכף כדי שלא יכלו בעת שתתמלא הסאה: 3:7: למימי, מתחיל להוכיחם על שלא הפרישו תרומות ומעשרות, ואמר שכבר סרתם מחקי מימי אבותיכם שלא היו זהירים בתרומות ומעשרות, ואני מזהיר אתכם שובו אלי ואשובה אליכם, כי בעון תו”מ הגשמים נעצרים וחקות שמים תלוים בחקים אלה וכשסרתם מחקי תו”מ הסירותי חקות הגשם והתבואה, ואם תשובו אלי אשוב להוריד הגשמים והברכה: 3:8: היקבע, וכן ראוי שהאדם יקבע את אלהים מבלי לתת לו את המגיע לו, ובאשר תאמרו במה קבענוך, הלא הוא המעשר והתרומה שהם חלק ה’: 3:9: במארה ר”ל בפרט שאין לכם רווח מגזל הזה, שעי”כ אתם נארים במארה, ובכ”ז ואותי אתם קובעים, וזה תעשו הגוי כלו, לא יחידים לבד: 3:10: הביאו, מפרש מ”ש שובו אלי ואשובה אליכם, שהוא שתביאו את המעשר כולו אל בית האוצר, עד שיהיה טרף בביתי ללוים שומרי המקדש ולכהנים העובדים בבית ה’ שהם כבני ביתו של ה’ ומזונותם עליו, ובחנוני נא בזאת, ר”ל שהגם שאסור לנסות את ה’ כמ”ש לא תנסו את ה’, זה מותר, כי אינו נסיון רק בחינה, ויש הבדל בין נסיון לבחינה, המנסה ינסה אם יש בהמנוסה מדרגה גבוה מן הנודע בו עד הנה, למשל המנסה את הזהב אם יש בו כח משיכת המאגנעט, והבחינה הוא אם בוחן אם הדבר הוא כפי מהותו הרגיל, כמו הבוחן הזהב אם אין בו סיגים, ואם היה הברכה על ידי הטבע והמערכה היה בזה נסיון, כי אין בכח הטבע לתת יותר מגבולו הטבעי, אבל אני מבטיח כי אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה למעלה מן הטבע, ותהיה הברכה עד בלי די כי ברכת השמים יש לה גבול בהכרח שבבואה עד הגבול ההוא יאמר די, אבל ברכת ה’ שהיא על פי נס אין לה גבול ולא יאמר לה די, כי תוסיף ותלך לאין קץ, אבל אין זה נסיון רק בחינה, כי הוא מאוצר ה’ ששם אין זה למעלה מכחו, וכן מצד שכבר הבטיח הברכה הוא רק בחינה שימלא דברו, וכן אמרו חז”ל ריש לקיש שמע לההוא ינוקא שאמר עשר בשביל שתתעשר, אמר ליה ומי שרי לנסויי? א”ל כהאי גוונא שרי דכתיב ובחנוני נא בזאת, ר”ל שהינוקא השיב לו שזה אינו בגדר נסיון שאסור לנסות את ה’, כי הוא בחינה ועל הבחינה לא הוזהרו: 3:11: וגערתי, גם אגער בשבילכם בארבה האוכל את התבואה שלא ישחית את פרי האדמה וכן הגפן לא תשכל את פריה: 3:12: ואשרו, ועי”כ יחשבו כל הגוים אתכם למאושרים, בשיראו כי אתם תהיו הארץ שחפץ ה’ בה לברך אותה ולהשגיח עליה 3:13: חזקו, אחר שהזכיר תחלה את השאלה ששואלים על שלות הרשעים שהוכיחו מזה שאין השגחה ומשפט, כמ”ש כל עושי רע טוב בעיני ה’ או איה אלהי המשפט, והגיד להם התשובה על זה, אומר שעדיין חזקו עלי דבריכם, שלא קבלתם תשובה הנ”ל, ואתם מתחזקים בוכוח לסתור את דברי, כי. 3:14: אמרתם, שר”ל שהם משיבים שהגם שהתשובה הנ”ל הוא תירוץ על שלות הרשעים, עדיין יקשה מיסורי הצדיקים שלא חטאו ובכ”ז הם חיים חיי צער, וע”כ אמרתם שוא עבוד אלהים ר”ל שהעבודה הזאת אין בה תועלת לא מצד הנעבד ולא מצד העובד. שאין בה תועלת מצד הנעבד שנאמר שה’ רוצה בעבודה זו והוא צריך אליה, שזה דבר שוא ובטל כי ה’ א”צ לעבודתנו ואם צדקת מה תתן לו, ועז”א שוא עבוד אלהים, וגם אין בה תועלת מצד העובד שנאמר שה’ צוהו בעבודה זאת לא לצרכו רק כדי שיקבל העובד עליה שכר, ועז”א מה בצע כי שמרנו משמרתו, הלא לא הרוחנו בזה מאומה כי הלא הלכנו קדורנית מפני ה’ צבאות לריק יגענו בעבודתנו ואין לנו שכר כל מאומה, אבל בהפך. 3:15: ועתה אנחנו מאשרים זדים, שהם אינם יגעים לעבוד את ה’ ובכ”ז גם נבנו עושי רשעה, ולא הפסידו מאומה, גם בחנו אלהים אם יוכל לענוש אותם וימלטו כי לא נעשה להם מאומה רע: 3:16: אז, ר”ל אבל יראי ה’ האמתיים שאין עובדים ע”מ לקבל פרס הם נדברו ג”כ דברים האלה איש אל רעהו, והוכיחו מזה שהעוה”ז אינו עולם הגמול והעונש רק עולם הנסיון, ועי”ז בעצמו שהצדיקים מעונים בעוה”ז היה עבודתם במדרגה גדולה שלא לעבוד מיראת העונש ותקות גמול רק מיראת ה’ הרוממות כי אין מקוים שכר בעוה”ז על עבודתם וזה נרצה בעיני ה’ היודע תעלומות, וזה עצמו הקשיב ה’ וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו, שהגם שלא שלם להם על מע”ט שלהם בעוה”ז כתב מעשיהם על ספר המיוחד לפניו לזכרון ליראי ה’ ולחושבי שמו, כי מזה בעצמו שעמדו באמונתם הגם שמצאו אותם רעות רבות וצרות נודע שהם יראי ה’, לא יראים יראת עצמם שהוא יראת העונש רק יראת ה’ יראת הרוממות, ושאינם חושבים בעבודתם בעבור גמול ושכר רק לקדש שמו המיוחד, והם עובדים שלא ע”מ לקבל פרס והם נכתבו אז בספר הזה לזכרון: 3:17: והיו לי אמר ה’ ליום אשר אני עושה סגולה, שעורו והיו לי סגולה ליום אשר אני עושה, ה’ אוצר להם סגולה ואוצר מסוגל ליום ההוא שכמו שעבדו מאהבה כן יהיו סגולה לה’ וכן יקבלו סגולה ואוצר נחמד, וחמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו, ר”ל שהעובד או הפועל העובד בעבור שכר ישלמו לו שכרו תיכף, אבל הבן העובד את אביו מאהבה לא ישלם לו תיכף רק יעשה לו סגולה שיהיה קיים לדור דורים ושלא יאבד, כן העובדים מאהבה שלא בעבור תקות שכר לא יתן להם שכר בעוה”ז שהוא עולם עובר ויהיה גם השכר עובר, רק יאצר את השכר לתת להם בעתיד בעולם הנצחי שיהיה השכר גדול ונצחי בלתי בעל תכלית: 3:18: ושבתם, אז תשובו אל העוה”ז ע”י שתקומו בתחיית המתים, וראיתם ההבדל בין צדיק לרשע וגם בין הצדיקים עצמם תראו הבדל בין עובד אלהים לאשר לא עבדו ר”ל בין מי שעבד מאהבה שתכלית עבודתו היה לעבוד את האלהים, ובין העובד מתקות גמול ויראת עונש שלא עבד כדרך העובד האמתי שצריך לעבוד מבלי השקף על קיבול פרס, שזה ענין השכיר לא העבד, ובעבודה ע”מ לקבל פרס עקר העבודה הוא בשביל עצמו לא בשביל לעבוד את אלהים, וכן אמרו חז”ל בחגיגה היינו צדיק היינו עובד? אלא עובד ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמירי הויין אלא אינו דומה השונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד: 3:19: כי הנה היום בא, מצייר את יום הדין שהאש העונש בוער כאש התנור, והרשעים הם מוכנים לפי רשעם להשרף מן האש הזה כקש, והיום ילהט אותם עד אשר לא ישאר להם שורש וענף: 3:20: וזרחה אבל לכם יראי שמי שהם הצדיקים שעבדו מאהבה תהיה הצדקה, שהם המע”ט שעשו דומה כשמש זורח, ועז”א שמש צדקה, והשמש הזאת תרפא בכנפיה מחום הבוער, והציור הוא כי התגלות האור האלהי יתגלה בשתי בחינותיו כי האור יש בו אור ושרפה, ויתגלה באורו לצדיקים ובאשו לרשעים, כמ”ש והיה אור ישראל לאש וכמש”פ שם. | ויצאתם ופשתם היינו שתתפשטו כעגלי מרבק, שהם העגלים שמכניסים אותם לדוש התבואה שאוכלים ודשים ברגליהם, ומפרש מה היא הדישה אשר ידושו?: 3:21: ועסותם רשעים, שידושו את הרשעים ברגליהם עד יעשו כעסה, כי יהיו כאפר תחת כפות רגליכם, שע”י החום הבוער ישרפו ויהיו אפר, ואתם תדושון על האפר עד יהיה כעסה:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - נבואה וחלום | “הנני שולח מלאכי ופנה דרך לפני” — נבואת השליח שיפנה הדרך
- אפיון - ברית עם אלוקים | “וזכר ברית מלח מקדם” — ה׳ יזכור הברית; “ספר זיכרון” לאוהבי ה’
- אפיון - חרטה ותשובה | קריאה לחזרה בתשובה — “שובו” כציווי מרכזי
הערות
מילה נדירה: וְ/שֶׁלַח (Strong’s H7974) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אַל (Strong’s H409) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
“שובו אלי ואשוב אליכם”: הנוסחה הסופית של ספר הנביאים. ה׳ מציע דיאלוג גם לאחרון שבנביאים. “הביאו את כל המעשר”: הפסוק הנודע על בחינת ה׳ — “ובחנוני נא בזאת”. ה׳ מציע “בדיקה” לאמונה.