גיבורי דוד — שלושים ושלושה
פסוקים
אֵ֛לֶּה שְׁמ֥וֹת הַגִּבֹּרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר לְדָוִ֑ד יֹשֵׁ֨ב בַּשֶּׁ֜בֶת תַּחְכְּמֹנִ֣י׀ רֹ֣אשׁ הַשָּׁלִשִׁ֗י ה֚וּא עֲדִינ֣וֹ (העצנו) [הָֽעֶצְנִ֔י] עַל־שְׁמֹנֶ֥ה מֵא֛וֹת חָלָ֖ל בְּפַ֥עַם (אחד) [אֶחָֽת]׃ וְאַחֲרָ֛ו אֶלְעָזָ֥ר בֶּן־[דֹּד֖וֹ] (דדי) בֶּן־אֲחֹחִ֑י בִּשְׁלֹשָׁ֨ה (גברים) [הַגִּבֹּרִ֜ים] עִם־דָּוִ֗ד בְּחָרְפָ֤ם בַּפְּלִשְׁתִּים֙ נֶאֶסְפוּ־שָׁ֣ם לַמִּלְחָמָ֔ה וַֽיַּעֲל֖וּ אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל׃ ה֣וּא קָם֩ וַיַּ֨ךְ בַּפְּלִשְׁתִּ֜ים עַ֣ד׀ כִּֽי־יָגְעָ֣ה יָד֗וֹ וַתִּדְבַּ֤ק יָדוֹ֙ אֶל־הַחֶ֔רֶב וַיַּ֧עַשׂ יְהֹוָ֛ה תְּשׁוּעָ֥ה גְדוֹלָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וְהָעָ֛ם יָשֻׁ֥בוּ אַחֲרָ֖יו אַךְ־לְפַשֵּֽׁט׃ וְאַחֲרָ֛יו שַׁמָּ֥ה בֶן־אָגֵ֖א הָרָרִ֑י וַיֵּאָסְפ֨וּ פְלִשְׁתִּ֜ים לַחַיָּ֗ה וַתְּהִי־שָׁ֞ם חֶלְקַ֤ת הַשָּׂדֶה֙ מְלֵאָ֣ה עֲדָשִׁ֔ים וְהָעָ֥ם נָ֖ס מִפְּנֵ֥י פְלִשְׁתִּֽים׃ וַיִּתְיַצֵּ֤ב בְּתוֹךְ־הַחֶלְקָה֙ וַיַּצִּילֶ֔הָ וַיַּ֖ךְ אֶת־פְּלִשְׁתִּ֑ים וַיַּ֥עַשׂ יְהֹוָ֖ה תְּשׁוּעָ֥ה גְדוֹלָֽה׃ וַיֵּרְד֨וּ (שלשים) [שְׁלֹשָׁ֜ה] מֵהַשְּׁלֹשִׁ֣ים רֹ֗אשׁ וַיָּבֹ֤אוּ אֶל־קָצִיר֙ אֶל־דָּוִ֔ד אֶל־מְעָרַ֖ת עֲדֻלָּ֑ם וְחַיַּ֣ת פְּלִשְׁתִּ֔ים חֹנָ֖ה בְּעֵ֥מֶק רְפָאִֽים׃ וְדָוִ֖ד אָ֣ז בַּמְּצוּדָ֑ה וּמַצַּ֣ב פְּלִשְׁתִּ֔ים אָ֖ז בֵּ֥ית לָֽחֶם׃ וַיִּתְאַוֶּ֥ה דָוִ֖ד וַיֹּאמַ֑ר מִ֚י יַשְׁקֵ֣נִי מַ֔יִם מִבֹּ֥אר בֵּֽית־לֶ֖חֶם אֲשֶׁ֥ר בַּשָּֽׁעַר׃ וַיִּבְקְעוּ֩ שְׁלֹ֨שֶׁת הַגִּבֹּרִ֜ים בְּמַחֲנֵ֣ה פְלִשְׁתִּ֗ים וַיִּֽשְׁאֲבוּ־מַ֙יִם֙ מִבֹּ֤אר בֵּֽית־לֶ֙חֶם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשַּׁ֔עַר וַיִּשְׂא֖וּ וַיָּבִ֣אוּ אֶל־דָּוִ֑ד וְלֹ֤א אָבָה֙ לִשְׁתּוֹתָ֔ם וַיַּסֵּ֥ךְ אֹתָ֖ם לַיהֹוָֽה׃ וַיֹּ֡אמֶר חָלִ֩ילָה֩ לִּ֨י יְהֹוָ֜ה מֵעֲשֹׂ֣תִי זֹ֗את הֲדַ֤ם הָאֲנָשִׁים֙ הַהֹלְכִ֣ים בְּנַפְשׁוֹתָ֔ם וְלֹ֥א אָבָ֖ה לִשְׁתּוֹתָ֑ם אֵ֣לֶּה עָשׂ֔וּ שְׁלֹ֖שֶׁת הַגִּבֹּרִֽים׃ וַאֲבִישַׁ֞י אֲחִ֣י׀ יוֹאָ֣ב בֶּן־צְרוּיָ֗ה ה֚וּא רֹ֣אשׁ (השלשי) [הַשְּׁלֹשָׁ֔ה] וְהוּא֙ עוֹרֵ֣ר אֶת־חֲנִית֔וֹ עַל־שְׁלֹ֥שׁ מֵא֖וֹת חָלָ֑ל וְלוֹ־שֵׁ֖ם בַּשְּׁלֹשָֽׁה׃ מִן־הַשְּׁלֹשָׁה֙ הֲכִ֣י נִכְבָּ֔ד וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם לְשָׂ֑ר וְעַד־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָֽא׃ וּבְנָיָ֨הוּ בֶן־יְהוֹיָדָ֧ע בֶּן־אִֽישׁ־[חַ֛יִל] (חי) רַב־פְּעָלִ֖ים מִֽקַּבְצְאֵ֑ל ה֣וּא הִכָּ֗ה אֵ֣ת שְׁנֵ֤י אֲרִאֵל֙ מוֹאָ֔ב וְ֠ה֠וּא יָרַ֞ד וְהִכָּ֧ה אֶֽת־[הָאֲרִ֛י] (האריה) בְּת֥וֹךְ הַבֹּ֖אר בְּי֥וֹם הַשָּֽׁלֶג׃ וְהֽוּא־הִכָּה֩ אֶת־אִ֨ישׁ מִצְרִ֜י (אשר) [אִ֣ישׁ] מַרְאֶ֗ה וּבְיַ֤ד הַמִּצְרִי֙ חֲנִ֔ית וַיֵּ֥רֶד אֵלָ֖יו בַּשָּׁ֑בֶט וַיִּגְזֹ֤ל אֶֽת־הַחֲנִית֙ מִיַּ֣ד הַמִּצְרִ֔י וַיַּהַרְגֵ֖הוּ בַּחֲנִיתֽוֹ׃ אֵ֣לֶּה עָשָׂ֔ה בְּנָיָ֖הוּ בֶּן־יְהוֹיָדָ֑ע וְלוֹ־שֵׁ֖ם בִּשְׁלֹשָׁ֥ה הַגִּבֹּרִֽים׃ מִן־הַשְּׁלֹשִׁ֣ים נִכְבָּ֔ד וְאֶל־הַשְּׁלֹשָׁ֖ה לֹא־בָ֑א וַיְשִׂמֵ֥הוּ דָוִ֖ד אֶל־מִשְׁמַעְתּֽוֹ׃ עֲשָׂהאֵ֥ל אֲחִֽי־יוֹאָ֖ב בַּשְּׁלֹשִׁ֑ים אֶלְחָנָ֥ן בֶּן־דֹּד֖וֹ בֵּ֥ית לָֽחֶם׃ שַׁמָּה֙ הַחֲרֹדִ֔י אֱלִיקָ֖א הַחֲרֹדִֽי׃ חֶ֚לֶץ הַפַּלְטִ֔י עִירָ֥א בֶן־עִקֵּ֖שׁ הַתְּקוֹעִֽי׃ אֲבִיעֶ֙זֶר֙ הָעַנְּתֹתִ֔י מְבֻנַּ֖י הַחֻשָׁתִֽי׃ צַלְמוֹן֙ הָאֲחֹחִ֔י מַהְרַ֖י הַנְּטֹפָתִֽי׃ חֵ֥לֶב בֶּֽן־בַּעֲנָ֖ה הַנְּטֹפָתִ֑י אִתַּי֙ בֶּן־רִיבַ֔י מִגִּבְעַ֖ת בְּנֵ֥י בִנְיָמִֽן׃ בְּנָיָ֙הוּ֙ פִּרְעָ֣תֹנִ֔י הִדַּ֖י מִנַּ֥חֲלֵי גָֽעַשׁ׃ אֲבִֽי־עַלְבוֹן֙ הָעַרְבָתִ֔י עַזְמָ֖וֶת הַבַּרְחֻמִֽי׃ אֶלְיַחְבָּא֙ הַשַּׁ֣עַלְבֹנִ֔י בְּנֵ֥י יָשֵׁ֖ן יְהוֹנָתָֽן׃ שַׁמָּה֙ הַהֲרָרִ֔י אֲחִיאָ֥ם בֶּן־שָׁרָ֖ר הָארָרִֽי׃ אֱלִיפֶ֥לֶט בֶּן־אֲחַסְבַּ֖י בֶּן־הַמַּעֲכָתִ֑י אֱלִיעָ֥ם בֶּן־אֲחִיתֹ֖פֶל הַגִּלֹנִֽי׃ (חצרו) [חֶצְרַי֙] הַֽכַּרְמְלִ֔י פַּעֲרַ֖י הָאַרְבִּֽי׃ יִגְאָ֤ל בֶּן־נָתָן֙ מִצֹּבָ֔ה בָּנִ֖י הַגָּדִֽי׃ צֶ֖לֶק הָעַמֹּנִ֑י נַחְרַי֙ הַבְּאֵ֣רֹתִ֔י (נשאי) [נֹשֵׂ֕א] כְּלֵ֖י יוֹאָ֥ב בֶּן־צְרֻיָֽה׃ עִירָא֙ הַיִּתְרִ֔י גָּרֵ֖ב הַיִּתְרִֽי׃ אֽוּרִיָּה֙ הַחִתִּ֔י כֹּ֖ל שְׁלֹשִׁ֥ים וְשִׁבְעָֽה׃
פירוש רש”י
23:8: אֲשֶׁר לְדָוִד יוֹשֵׁב בַּשֶּׁבֶת. יוֹשֵׁב בְּשֶׁבֶת סַנְהֶדְרִין, וְהוּא תַּחְכְּמוֹנִי, וְהוּא רֹאשׁ הַשָּׁלִישִׁי, אָב בָּנוּי בְּחָכְמָה וּבִגְבוּרָה, בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים הַלָּלוּ הוּא רֹאשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א טז:יח): ״וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וְגִבּוֹר חַיִל״: | עֲדִינוֹ הָעֶצְנִי. כְּשֶׁעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, כּוֹרֵךְ וּמְקַשֵּׁר עַצְמוֹ כְּתוֹלַעַת, כְּמוֹ (איוב לח:לא): ״מַעֲדַנּוֹת כִּימָה״, וּכְשֶׁיּוֹצֵא לַמִּלְחָמָה, הָיָה קָשֶׁה כָּעֵץ, וְהוֹרֵג שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת חָלָל בְּמִלְחָמָה אַחַת (מועד קטן טז ב): 23:9: בֶּן דּוֹדוֹ. כָּךְ שְׁמוֹ: | בִּשְׁלֹשָׁה הַגִּבֹּרִים. הַמְעֻלִּים שֶׁבַּגִּבּוֹרִים: | בְּחָרְפָם בַּפְּלִשְׁתִּים. תָּקְעוּ כַּף לְהִלָּחֵם בָּהֶם וּלְנַצְּחָם: 23:10: אַךְ לְפַשֵּׁט. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״לְחַלְּצָא קְטִילַיָּא״, לֹא הָיָה אִישׁ לְעָזְרוֹ לְהָרוֹג, אֶלָּא כֻּלָּם פּוֹשְׁטִים אַחֲרָיו אֶת הַחֲלָלִים: 23:11: הֲרָרִי. מִן הָהָר: | לַחַיָּה. לִגְדוּד כְּחַיּוֹת הַשָּׂדֶה: 23:13: מֵהַשְּׁלֹשִׁים רֹאשׁ. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״מִגִּבָּרֵי רֵישֵׁי מַשְׁרִיתָא״: 23:14: וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים אָז בֵּית לָחֶם. הַחַיִל הָיָה חוֹנֶה בְּעֵמֶק רְפָאִים, וְשָׁלְחוּ מַצָּב שֶׁלָּהֶם לְבֵית לָחֶם: 23:15: מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (בבא קמא ס:): הֻצְרַךְ לִשְׁאוֹל שְׁאֵלָה מִסַּנְהֶדְרִין הַיּוֹשְׁבִים בְּשַׁעַר בֵּית לָחֶם: 23:16: וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַה׳. כָּךְ אָמַר: מְקֻבְּלַנִי מִבֵּית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל הָרָמָתִי, כָּל הַמּוֹסֵר עַצְמוֹ לְמִיתָה עַל דִּבְרֵי תוֹרָה, אֵין אוֹמְרִין שְׁמוּעָה מִפִּיו, וּמַאי וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַה׳, דְּאַמְרִינְהוּ מִשְּׁמֵיהּ דִּגְמָרָא (בבא קמא סא.): 23:17: הֲדַם הָאֲנָשִׁים. לְשׁוֹן תְּמִיהָה: 23:19: וְעַד הַשְּׁלֹשָׁה לֹא בָא. (תרגום:) ״וְלִתְלַת גִּבָּרִין לָא מְטָא״: 23:20: אֶת שְׁנֵי אֲרִאֵל מוֹאָב. (תרגום:) ״יָת תְּרֵין רַבְרְבֵי מוֹאָב״. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ברכות יח ב): שֶׁלֹּא הִנִּיחַ כְּמוֹתוֹ, לֹא בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וְלֹא בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי: | אֲרִיאֵל מוֹאָב. עַל שֵׁם שֶׁבְּנָאוֹ שְׁלֹמֹה, שֶׁבָּא מֵרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה: 23:23: מִן הַשְּׁלֹשִׁים. כָּל שְׁלֹשִׁים שֶׁבְּפָרָשָׁה זוֹ תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״גִּבָּרַיָּא״: 23:39: שְׁלֹשִׁים וְשִׁבְעָה. וְאֵינָן מְנוּיִן כָּאן. וַאֲנִי אוֹמֵר: יוֹאָב לֹא הֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר, שֶׁהוּא שַׂר הַצָּבָא, וּשְׁאָר שֶׁחָסְרוּ, שֶׁמָּא בְּנֵי (ישי) [צ״ל יָשָׁן יְהוֹנָתָן] שְׁלֹשָׁה אוֹ אַרְבָּעָה הָיוּ:
פירוש רד”ק
23:8: יושב בשבת. דעת המתרגם וכן דעת רבותינו ז”ל כי זה הפסוק על דוד ר”ל אלה שמו’ הגבורים אשר לדוד שהיה יושב בשבת וכו’ אלה שמות גבורותיו של דוד וי”ת כך אלין שמהת גיבריא וגו’ והם ז”ל פי’ יושב בשבת שהיה יושב בישיבה של תורה: | ראש השלשי. ראש לג’ האבות: | עדינו העצני. בשעה שהיה עוסק בתורה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שהיה יוצא למלחמה מקשה עצמו כעץ ויש מרבותינו ז”ל שאמרו כי על יואב אמר זה הפסוק שהיה חכם גדול וראש סנהדרין שנאמר תחכמוני ראש השלישי ולפי הפשט נראה כי גבור אחד היה מגבורי דוד וראש גבורי דוד היה ושמו עדינו העצני וספר עליו שהיה חכם מוסף על גבורתו והיה יושב בשבת סנהדרין וחכמי ישראל והיה ראש להם וזהו שאמר ראש השלישי והוא כמו השלישי’ וכן לכרי ולרצים כמו לכרים ושלישים הוא לשון גדולה גדולים ונכבדים כמו השליש אשר למלך ומבחר שלישיו ותחכמוני שם תואר מן חכמה וספר מגבורותיו על שמנה מאות חלל ר”ל שהיה על שמונה מאות חלל כלומר שהרג שמונה מאות אנשים במלחמה אחת זהו בפעם אחת ובדברי הימים קורא אותו ישבעם ר”ל שהיה יושב בראש העם וענין א’ הוא עם מה שכתוב כאן יושב בשבת ומה שאמר הנה על שמנה מאות חלל ושם אומר הוא עורר את חניתו על שלש מאות חלל שני מלחמות היו באחת הרג שמנה מאות ובאחר’ שלש מאות ומה שאמר הנה תחכמוני ושם בן חכמוני בן שנאמר שם כמו איש כמו בן חיל ר”ל בן חכמה או יהיה שם אביו תחכמוני או חכמוני כי אחד הוא וזהו עדינו היה בנו: | העצני. כתיב בוי”ו וקרי ביו”ד: | בפעם אחד. כתוב בדל”ת לשון זכר וקרי אחת בתי”ו לשון נקבה: 23:9: אלעזר בן דודו. כך היה שמו וכתרגם יונתן בר דודו וקרי דודו בוי”ו וכתיב דודי ביו”ד: | בן אחחי. ובדברי הימים האחחי אחתי שם משפחה היה לפיכך אמר בן אחחי ואמר האחחי כמו בן קנז הקניזי: | בשלשה גבורים. וקרי הגבורים והענין אחד והג’ גבורים הם הנזכרי’ הנה עדינו ואלעזר ושמה בן אגא ור”ל בשלשה כי היה השלישי שהיה עמהם במלחמה זאת עם דוד והוא היה ראש המלחמה הזאת: | בחרפם. מבנין פעל הדגוש כי החי”ת מעמדת בגעיא וענינו כמו חרף נפשו למות שענינו גלה וכן בחרפם גלו נפשם לסכנה על דרך וישלך את נפשו מנגד וי”ת כד חסידו פלישתאי דעתו כי בחרפם אומר על פלשתים א”כ תהיה הבי”ת בפלשתים נוספת ולפי הפשט בחרפם אומר על אלה הגבורים שגלו עצמם להלחם בפלשתים שנאספו שם להלחם וישראל עלו מפניהם ואלה שלשת הגבורים ירדו אליהם ואלעזר התגבר במלחמה זאת יותר מהשנים ועליו אמר הוא קם ויך בפלשתים: 23:10: והעם ישבו אחריו. אמר ישובו כי כבר נסו מפני פלשתים כמו שאמר ויעלו איש ישראל וכאשר ראו גבורת אלעזר שהי’ מכה בפלשתים שבו אחריו: | אך לפשט. כלומר לא היו צריכים להכות בפלשתים אלא לפשט את החללים לבד שהיה מכה אלעזר: 23:11: ואחריו שמה בן אגא הררי. תרגם יונתן שמה בר אגא דמן הרר טוראה: | לחיה. עיר פרזות שאין לה חומה והמקום ההוא נקרא אפס דמים כמו שאמר בדברי הימים כי שם היתה מלחמה זאת: | מלאה עדשים. ובדברי הימים אמר מלאה שעורים עמרים היתה מלאה כי החלקה כבר נקצרה אלא שאספו בתוכה עמרים מהשדות האחרים ואותם העמרים היו מהעדשים ומהשעורים והיתה מלאה מהם ואמר הנה עדשים ושם אמר שעורים: 23:12: ויתיצב. ובדברי הימים אמר ויתיצבו ר”ל הוא ואלעזר ואמר הנה ויתיצב כי שמה היה עיקר המלחמה ההיא: 23:13: וירדו שלשה. וכתוב שלשים ר”ל הגדולים והגבורים שבשלישים כמו ושלישים על כלו וקרי שלשה כי השלשה היו אלה הגבורים אשר ירדו אל דוד: | מהשלשים ראש. מהשלישים שהיו ראשי המחנות וכתרגם יונתן מגברי רישי משריתא אבל הוא תרגם שלשים כמו שלישים: | ויבואו אל קציר. בעת קציר כאילו אמר בקציר וכן אמר ואל הארון תתן את העדות אשר אתן אליך כמו ובארון: | אל מערת עדולם. ובדברי הימים אמר על הצור אל דוד אל מערת עדולם כי צור חזק וגבוה היה שם והיא המצודה שאמר ודוד אז במצודה וזה הענין היה כשהיה דוד בורח מפני שאול ונמלט אל מערת עדולם ועל המקום ההוא אמר כל ימי היות דוד במצודה: | וחית פלשתים. מחנה פלשתים כמו שאומר בדברי הימים ומחנה פלשתים חנה בעמק רפאים וחיה הוא לשון קבוץ ועדה כמו חיתך ישבו בה כמו עדתך: 23:14: ומצב פלשתים. ובדברי הימים ונציב פלשתי’ ואחד הוא וכתרגם יונתן ומצב ואסטרטיג כמו שתרגם נציבים בכל מקום וכן תרגם ויצא מצב פלשתים ופי’ ומצב ונציב שרי החיל ואמר כי המחנה הגדול היה בעמק רפאים והשרים היו עם קצת החיל בבית לחם: 23:15: מי ישקני מים. כמשמעו שהתאוה לאותן המים שהיו יקרים וטובים וימי קציר היו כמו שאומר ובאותן הימים אדם מתאוה למים קרים מפני החום אולי במצודה שהיה שם דוד לא היו שם מים טובים ואחר שהביאו אותם נתחרט על ששמו עצמם שלשת הגבורים האלה בסכנה גדולה בעבור תאותו אל המים: 23:16: ולא אבה לשתותם. שהיה חושב בנפשו אילו שתה אותם כאילו שתה דמם כי בנפשותם הביאום: | ויסך אותם לה’. כלומר שפכם לארץ לשם ה’ כי לא היה שם מזבח, ומה שכתבו רבותינו ז”ל בענין זה הם דברים של תימה כי חברו שני העניינים האלה כאחד והיו בשני המקומות כי דבר חלקת השדה היה באפס דמים ודבר המים היה במערת עדולם והם פי’ מי ישקני מים דרך משל כי המים הם התורה כמו הוי כל צמא לכו למים, ופירוש מי ישקני מים הלכה נצרכה לו לשאול מסנהדרין שהיו בבית לחם וזהו שאמר מבאר בית לחם אשר בשער כמו השערה אל הזקנים וההלכה אשר הוצרכה לשאול מהם הוא דבר חלקת השדה מלאה עדשים ושעורים ונחלקו בדבר זה מהם אמרו כי הגדישים משעורים ומעדשים היו מישראל ופלשתים היו טמונים בהם ושאל דוד אם יש לו רשות לשלח אש בגדישים בעבור שישרפו עמם הפלשתים ושלחו לו אסור להציל עצמו בממון חבירו אבל אתה מלך ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו ומהם אמרו כי הגדישים משעורים היו של ישראל והגדישים של עדשים היו של פלשתים ושאל אם יש לו רשות לתת השעורים לפני הבהמות שהיו עמו לאכול וישלם חילופם לבעלי השעורים מגדישי העדשים ושלחו לו חבול ישיב רשע גזלה ישלם אעפ”י שמשלם נקרא רשע אבל אתה מלך ומלך פורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו ופי’ ויתיצב בתוך החלקה ויצילה שלא הניח דוד לשרוף את הגדישים או להאכילם לבהמותיו ופי’ ולא אבה דוד לשתותם שלא אמר הלכה זו בשם שלשה אלא כך אמר מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי כל המוסר עצמו למיתה על דברי תורה אין אומרין דבר שמועה מפיו ומאי ויסך אותם לה’ דאמרינהו משמיה דגמרא, ודברים אלה רחוקים מאד מדרך הפשט כי הפסוקים הם ספור הגבורים אשר לדוד ומספר הגבורות אשר עשה כל אחד מהשלשה הראשונים ומה שעשו שלשת האחרונים בהביאם המים ולא היה שאלת ההלכה בחלקה ההיא אבל מלחמה גדולה היה עד שנס ישראל מפני פלשתים כמו שאמר הכתוב ושמה התגבר והתיצב בתוך זאת החלקה והצילה שלא שרפו אותם פלשתים ואמר שהכה בפלשתים ואמר ויעש ה’ תשועה גדולה ואין להבין בכל זה אלא פשט הכתוב כמו שהוא ומהם אמרו כי מ”ש במקום אחר מלאה עדשים שתי שדות היו אחת של שעורים ואחת של עדשים ומהם אמרו כי בשתי שנים היה דבר הזה בשנה אחת שהיו בחלקה זאת היתה מלאה עדשים ובשנה האחרת היתה מלאה שעורים ויש מרבותינו ז”ל שפי’ דברים אלה כמשמען שנתאוה דוד למים אבל אמרו כי הזמן הזה היה חג הסכות שהיו מנסכין בו המים ובמה עשה דוד שם כי היתר הבמות היה אז ונסך מים אלו בבמה ואמרו למה שלח שלשה אחד היה הורג ואחד היה מפנה ההרוגים ואחד מכניס צלוחית בטהרה ודברי אלה קרובים מן הראשונים וי”ת ויסך אותם לה’ ואמר לנסכא יתהון קדם ה’: 23:17: חלילה לי ה’. כמו מה’ וכן אלחנן בן דודו בית לחם מבית לחם או יהיה ה’ קריאה כנגד הש”י: 23:18: הוא ראש השלשי. כן כתיב וקרי השלשה והכתיב הוא מן שלישים על כלו ופי’ ראש השלשה מביאי המים והיה לו שם בהם כי היה נזכר בגבורה עמהם ומה שאמר מן השלשה הכי נכבד ויהי להם לשר כפל דבר לחזק הענין כי כן דרך הלשון ובדברי הימים מן השלשה בשנים נכבד נראה כי הוא היה אחד מהשלשה והיה נכבד מהשנים ושר עליהם ומה שאמר הנה מהשלשה הכי נכבד ר”ל משלשתם כי הוא היה אחד מהם ומה שאמר ועד השלשה לא בא ר”ל עד שלשה הראשונים והם עדינו ואלעזר ושמה לא הגיע עד גבורתם ותרגם יונתן ולתלת גבורן לא מטא כלומר לא הגיע בגבורתו לשלשה הגבורות שעשו השלשה: 23:20: בן איש חי. כן כתיב וקרי איש חיל כי יהוידע אביו גם כן היה גבור חיל, ומה שכתוב חי דרשו בו שהיה צדיק גמור וצדיקים אפילו במיתתם קרואים חיים וי”ת בן איש חיל בר גבר דחיל חטאין: | רב פעלים. שהיה גדול במעשים טובים: | מקבצאל. שם מקום נזכר בנחלת בני יהודה קבצאל ועדר ויגור ורבותינו ז”ל דרשו שהרבה פעלים וקבץ לתורה: | את שני אריאל מואב. כתרגומו ית תרין רברבי מואב והיא מלה מורכבת מן ארי ומן אל וארי יש לו גבורה ואל הוא לשון חוזק ואעפ”י שהיה בניהו כהן ואסור להטמא למתים להלחם באויבי ה’ הוא מצוה כשצוה הקב”ה להלחם בשבעה גוים ובשאר האומות המצירות לישראל לא חלק בין כהנים לישראל וכן צוה להיות כהן משוח מלחמה ולהכנס עם ישראל למלחמה והנה פנחס טמא עצמו למצוה כשהרג זמרי וכזבי וכן הלך למלחמת מדין עם ישראל: | והכה את האריה. ה”א כתוב ולא קרי והענין אחד ארי או אריה: | ביום השלג. אמרו כי האריה ביום צנה ושלג נוספת גבורתו ובדברי רבותינו ז”ל את שני אריאל שלא הניח כמותו לא במקדש ראשון ולא במקדש שני ואריאל שם בית המקדש כמו הוי אריאל ופי’ מואב שבנה אותו שלמה שבא מרות המואביה ומה שאמר ביום השלג דרשו בו איכא דאמרי דתבר גיזזי דברדא ונחית וטביל ואיכא דאמרי דתנא סיפרא דבי רבי ביומא דסתוא וכל אלה דברים רחוקי’ מדרך הפשט כי הכתוב מספר גבורת כל אחד מהם לא תלמודו וחסידותו וכתרגם יונתן הפסוקים על דרך הפשט: 23:21: אשר מראה. כתיב ר”ל איש מצרי אשר היה לו מראה וגדול וקרי איש מרא’ כמשמעו, ובדברי הימים איש מדה והענין אחד כי איש מדה ר”ל מדה גדולה כמו אנשי מדות ואיש מראה ר”ל בעל פרצוף גדול: 23:22: ולו שם בשלשה הגבורים. המביאי’ את המים: 23:23: מן השלשים נכבד. מן השלשים הגבורים שזכר אחר אלה וי”ת מן גבריא יקיר תרגם השלשים כמו השלישים: | ואל השלשה לא בא. תחכמוני ואלעזר ושמה וי”ת ולתלת גבורן לא מטא כלומר לא הגיע בגבורתו לשלש הגבורו’ שעשו השלשה: | וישימהו דוד אל משמעתו. אל עצתו או פי’ שהפקידו על אנשי משמעתו והם הכרתי והפלתי כמו שאמר למעלה ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי: 23:24: עשהאל אחי יואב בשלשים. במספר השלשים היה והם שלשים גבורים ממנו עד אוריה החתי ויונתן תרגם בגיבריא: | אלחנן בן דודו. כך היה שמו דודו וכתרגם יונתן בר דודו: | בית לחם. מבית לחם וכן השמרו לכם עלות בהר מעלות: 23:25: שמה החרדי. הראשון ריש והשני דל”ת וכן אליקא החרדי הראשון ריש והשני דל”ת ושניהם ליחס מקומם כתרגומו דמן חרוד וכן הוא במסרה ובפסוק: 23:32: בני ישן יהונתן. כמו ובני פלוא אליאב ובני דן חושים: 23:33: שמה ההררי. כתרגומו דמן הרר טוראה: | אחיאם בן שרר האררי. האל”ף נחה ותרגומו דמטור גבוה: 23:35: חצרו. כתוב בוי”ו וקרי ביו”ד: | הארבי. בבית: 23:37: נושאי כלי יואב. כתוב ביו”ד לשון רבים ר”ל על צלק ועל נחרי וקרי נושא על נחרי: 23:39: כל שלשים ושבעה. אלה השלשים המנויים הם מעשהאל עד אוריה ושלשת הראשונים תחכמוני אלעזר ושמה ושלשה מביאי המים הם ששה ואבישי בן צרויה היה אחד מאלה הג’ כמו שפירשנו ובניהו בן יהוידע הרי שבעה ויואב לא הוצרך למנות כי שר צבא היה:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - מנהיגות במשבר | גיבורי דוד — “השלושה”, “השלושים”; סיפורי גבורה אישית בשירות המלך
הערות
מילה נדירה: חֶלֶץ (Strong’s H2503) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל ב,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: הָ/אֲחוֹחִי (Strong’s H266) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל ב,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֶלְחָנָן (Strong’s H445) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל ב,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
“ישבעם… הרג שמונה מאות”: השלשה הגדולים עם מעשי-גבורה שחורגים מהאנושי. “אוריה החתי”: האחרון ברשימה — לרמוז? הכתוב ממקם אותו בין הנאמנים ביותר. דוד הרג את מי ששירת אותו.