שירת דוד — ה׳ סלעי ומצודתי
פסוקים
וַיְדַבֵּ֤ר דָּוִד֙ לַיהֹוָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּיוֹם֩ הִצִּ֨יל יְהֹוָ֥ה אֹת֛וֹ מִכַּ֥ף כׇּל־אֹיְבָ֖יו וּמִכַּ֥ף שָׁאֽוּל׃ וַיֹּאמַ֑ר יְהֹוָ֛ה סַֽלְעִ֥י וּמְצֻדָתִ֖י וּמְפַלְטִי־לִֽי׃ אֱלֹהֵ֥י צוּרִ֖י אֶחֱסֶה־בּ֑וֹ מָגִנִּ֞י וְקֶ֣רֶן יִשְׁעִ֗י מִשְׂגַּבִּי֙ וּמְנוּסִ֔י מֹשִׁעִ֕י מֵחָמָ֖ס תֹּשִׁעֵֽנִי׃ מְהֻלָּ֖ל אֶקְרָ֣א יְהֹוָ֑ה וּמֵאֹיְבַ֖י אִוָּשֵֽׁעַ׃ כִּ֥י אֲפָפֻ֖נִי מִשְׁבְּרֵי־מָ֑וֶת נַחֲלֵ֥י בְלִיַּ֖עַל יְבַעֲתֻֽנִי׃ חֶבְלֵ֥י שְׁא֖וֹל סַבֻּ֑נִי קִדְּמֻ֖נִי מֹ֥קְשֵׁי מָֽוֶת׃ בַּצַּר־לִי֙ אֶקְרָ֣א יְהֹוָ֔ה וְאֶל־אֱלֹהַ֖י אֶקְרָ֑א וַיִּשְׁמַ֤ע מֵהֵֽיכָלוֹ֙ קוֹלִ֔י וְשַׁוְעָתִ֖י בְּאׇזְנָֽיו׃ (ותגעש) [וַיִּתְגָּעַ֤שׁ] וַתִּרְעַשׁ֙ הָאָ֔רֶץ מוֹסְד֥וֹת הַשָּׁמַ֖יִם יִרְגָּ֑זוּ וַיִּֽתְגָּעֲשׁ֖וּ כִּי־חָ֥רָה לֽוֹ׃ עָלָ֤ה עָשָׁן֙ בְּאַפּ֔וֹ וְאֵ֥שׁ מִפִּ֖יו תֹּאכֵ֑ל גֶּחָלִ֖ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃ וַיֵּ֥ט שָׁמַ֖יִם וַיֵּרַ֑ד וַעֲרָפֶ֖ל תַּ֥חַת רַגְלָֽיו׃ וַיִּרְכַּ֥ב עַל־כְּר֖וּב וַיָּעֹ֑ף וַיֵּרָ֖א עַל־כַּנְפֵי־רֽוּחַ׃ וַיָּ֥שֶׁת חֹ֛שֶׁךְ סְבִיבֹתָ֖יו סֻכּ֑וֹת חַֽשְׁרַת־מַ֖יִם עָבֵ֥י שְׁחָקִֽים׃ מִנֹּ֖גַהּ נֶגְדּ֑וֹ בָּעֲר֖וּ גַּחֲלֵי־אֵֽשׁ׃ יַרְעֵ֥ם מִן־שָׁמַ֖יִם יְהֹוָ֑ה וְעֶלְי֖וֹן יִתֵּ֥ן קוֹלֽוֹ׃ וַיִּשְׁלַ֥ח חִצִּ֖ים וַיְפִיצֵ֑ם בָּרָ֖ק (ויהמם) [וַיָּהֹֽם]׃ וַיֵּֽרָאוּ֙ אֲפִ֣קֵי יָ֔ם יִגָּל֖וּ מֹסְד֣וֹת תֵּבֵ֑ל בְּגַעֲרַ֣ת יְהֹוָ֔ה מִנִּשְׁמַ֖ת ר֥וּחַ אַפּֽוֹ׃ יִשְׁלַ֥ח מִמָּר֖וֹם יִקָּחֵ֑נִי יַֽמְשֵׁ֖נִי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים׃ יַצִּילֵ֕נִי מֵאֹיְבִ֖י עָ֑ז מִשֹּׂ֣נְאַ֔י כִּ֥י אָמְצ֖וּ מִמֶּֽנִּי׃ יְקַדְּמֻ֖נִי בְּי֣וֹם אֵידִ֑י וַיְהִ֧י יְהֹוָ֛ה מִשְׁעָ֖ן לִֽי׃ וַיֹּצֵ֥א לַמֶּרְחָ֖ב אֹתִ֑י יְחַלְּצֵ֖נִי כִּי־חָ֥פֵֽץ בִּֽי׃ יִגְמְלֵ֥נִי יְהֹוָ֖ה כְּצִדְקָתִ֑י כְּבֹ֥ר יָדַ֖י יָשִׁ֥יב לִֽי׃ כִּ֥י שָׁמַ֖רְתִּי דַּרְכֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְלֹ֥א רָשַׁ֖עְתִּי מֵאֱלֹהָֽי׃ כִּ֥י כׇל־מִשְׁפָּטָ֖ו לְנֶגְדִּ֑י וְחֻקֹּתָ֖יו לֹא־אָס֥וּר מִמֶּֽנָּה׃ וָאֶהְיֶ֥ה תָמִ֖ים ל֑וֹ וָאֶשְׁתַּמְּרָ֖ה מֵעֲוֺנִֽי׃ וַיָּ֧שֶׁב יְהֹוָ֛ה לִ֖י כְּצִדְקָתִ֑י כְּבֹרִ֖י לְנֶ֥גֶד עֵינָֽיו׃ עִם־חָסִ֖יד תִּתְחַסָּ֑ד עִם־גִּבּ֥וֹר תָּמִ֖ים תִּתַּמָּֽם׃ עִם־נָבָ֖ר תִּתָּבָ֑ר וְעִם־עִקֵּ֖שׁ תִּתַּפָּֽל׃ וְאֶת־עַ֥ם עָנִ֖י תּוֹשִׁ֑יעַ וְעֵינֶ֥יךָ עַל־רָמִ֖ים תַּשְׁפִּֽיל׃ כִּֽי־אַתָּ֥ה נֵירִ֖י יְהֹוָ֑ה וַיהֹוָ֖ה יַגִּ֥יהַּ חׇשְׁכִּֽי׃ כִּ֥י בְכָ֖ה אָר֣וּץ גְּד֑וּד בֵּאלֹהַ֖י אֲדַלֶּג־שֽׁוּר׃ הָאֵ֖ל תָּמִ֣ים דַּרְכּ֑וֹ אִמְרַ֤ת יְהֹוָה֙ צְרוּפָ֔ה מָגֵ֣ן ה֔וּא לְכֹ֖ל הַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃ כִּ֥י מִי־אֵ֖ל מִבַּלְעֲדֵ֣י יְהֹוָ֑ה וּמִ֥י צ֖וּר מִֽבַּלְעֲדֵ֥י אֱלֹהֵֽינוּ׃ הָאֵ֥ל מָעוּזִּ֖י חָ֑יִל וַיַּתֵּ֥ר תָּמִ֖ים (דרכו) [דַּרְכִּֽי]׃ מְשַׁוֶּ֥ה (רגליו) [רַגְלַ֖י] כָּאַיָּל֑וֹת וְעַ֥ל בָּמֹתַ֖י יַעֲמִדֵֽנִי׃ מְלַמֵּ֥ד יָדַ֖י לַמִּלְחָמָ֑ה וְנִחַ֥ת קֶשֶׁת־נְחוּשָׁ֖ה זְרֹעֹתָֽי׃ וַתִּתֶּן־לִ֖י מָגֵ֣ן יִשְׁעֶ֑ךָ וַעֲנֹתְךָ֖ תַּרְבֵּֽנִי׃ תַּרְחִ֥יב צַעֲדִ֖י תַּחְתֵּ֑נִי וְלֹ֥א מָעֲד֖וּ קַרְסֻלָּֽי׃ אֶרְדְּפָ֥ה אֹיְבַ֖י וָאַשְׁמִידֵ֑ם וְלֹ֥א אָשׁ֖וּב עַד־כַּלּוֹתָֽם׃ וָאֲכַלֵּ֥ם וָאֶמְחָצֵ֖ם וְלֹ֣א יְקוּמ֑וּן וַֽיִּפְּל֖וּ תַּ֥חַת רַגְלָֽי׃ וַתַּזְרֵ֥נִי חַ֖יִל לַמִּלְחָמָ֑ה תַּכְרִ֥יעַ קָמַ֖י תַּחְתֵּֽנִי׃ וְאֹ֣יְבַ֔י תַּ֥תָּה לִּ֖י עֹ֑רֶף מְשַׂנְאַ֖י וָאַצְמִיתֵֽם׃ יִשְׁע֖וּ וְאֵ֣ין מֹשִׁ֑יעַ אֶל־יְהֹוָ֖ה וְלֹ֥א עָנָֽם׃ וְאֶשְׁחָקֵ֖ם כַּעֲפַר־אָ֑רֶץ כְּטִיט־חוּצ֥וֹת אֲדִקֵּ֖ם אֶרְקָעֵֽם׃ וַֽתְּפַלְּטֵ֔נִי מֵרִיבֵ֖י עַמִּ֑י תִּשְׁמְרֵ֙נִי֙ לְרֹ֣אשׁ גּוֹיִ֔ם עַ֥ם לֹא־יָדַ֖עְתִּי יַעַבְדֻֽנִי׃ בְּנֵ֥י נֵכָ֖ר יִתְכַּחֲשׁוּ־לִ֑י לִשְׁמ֥וֹעַ אֹ֖זֶן יִשָּׁ֥מְעוּ לִֽי׃ בְּנֵ֥י נֵכָ֖ר יִבֹּ֑לוּ וְיַחְגְּר֖וּ מִמִּסְגְּרוֹתָֽם׃ חַי־יְהֹוָ֖ה וּבָר֣וּךְ צוּרִ֑י וְיָרֻ֕ם אֱלֹהֵ֖י צ֥וּר יִשְׁעִֽי׃ הָאֵ֕ל הַנֹּתֵ֥ן נְקָמֹ֖ת לִ֑י וּמֹרִ֥יד עַמִּ֖ים תַּחְתֵּֽנִי׃ וּמוֹצִיאִ֖י מֵאֹֽיְבָ֑י וּמִקָּמַי֙ תְּר֣וֹמְמֵ֔נִי מֵאִ֥ישׁ חֲמָסִ֖ים תַּצִּילֵֽנִי׃ עַל־כֵּ֛ן אוֹדְךָ֥ יְהֹוָ֖ה בַּגּוֹיִ֑ם וּלְשִׁמְךָ֖ אֲזַמֵּֽר׃ (מגדיל) [מִגְדּ֖וֹל] יְשׁוּע֣וֹת מַלְכּ֑וֹ וְעֹֽשֶׂה־חֶ֧סֶד לִמְשִׁיח֛וֹ לְדָוִ֥ד וּלְזַרְע֖וֹ עַד־עוֹלָֽם׃
פירוש רש”י
22:1: בְּיוֹם הִצִּיל ה׳ אוֹתוֹ. לְעֵת זִקְנָתוֹ, לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ עָלָיו כָּל צָרוֹתָיו וְנִצּוֹל מִכֻּלָּם: | וּמִכַּף שָׁאוּל. וַהֲלֹא שָׁאוּל בַּכְּלָל הָיָה, אֶלָּא שֶׁהָיָה אוֹיְבוֹ וְרוֹדְפוֹ מִכֻּלָּם, כַּיּוֹצֵא בּוֹ (שמואל ב ב:ל): ״תִּשְׁעָה עָשָׂר אִישׁ וַעֲשָׂהאֵל״, כַּיּוֹצֵא בּוֹ (יהושע ב:א): ״לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְאֶת יְרִיחוֹ״ וְכַיּוֹצֵא בּוֹ (מלכים א יא:א): ״וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אָהַב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת וְאֶת בַּת פַּרְעֹה״: 22:2: סַלְעִי וּמְצוּדָתִי. לְשׁוֹן חוֹזֶק הֵם, ׳סֶלַע׳ כְּמַשְׁמָעוֹ, ׳מְצוּדָה׳ הִיא מְצוּדַת יְעָרִים, שֶׁקּוֹרִין פליישאי״ן בלע״ז, וְעַל שֵׁם הַנֵּס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ בְּסֶלַע הַמַּחְלוֹקֶת (שמואל א כג:כח), וְהַמְּצוּדוֹת בַּחוֹרְשָׁה: | וּמְפַלְּטִי לִי. מְפַלְּטִי עִם צְבָא יִשְׂרָאֵל בַּמִּלְחָמָה, וּפְעָמִים שֶׁהוּא מְפַלֵּט לִי כְּשֶׁאֲנִי לְבַדִּי, כְּגוֹן מִן יִשְׁבִּי בְּנוֹב (שמואל ב כא:טז): 22:3: צוּרִי. לְשׁוֹן סֶלַע, שֶׁהַסֶּלַע מַחֲסֶה לְעוֹבְרֵי דֶרֶךְ, מִן הַמָּטָר וְהָרוּחוֹת, אבריאמ״ש בלע״ז: | אֶחֱסֶה. לְשׁוֹן כִּסּוּי, שֶׁהָיִיתִי מִתְכַּסֶּה לְעֶזְרָה: | מִשְׂגַּבִּי. סוֹמְכֵנִי: | וּמְנוּסִי. שֶׁהָיִיתִי נָס אֵלָיו לְעֶזְרָה: 22:4: מְהֻלָּל אֶקְרָא ה׳. כְּתַרְגּוּמוֹ; בְּקָרְאִי לוֹ אֲהוֹדֶנּוּ, לְפִי כִּי מֵאוֹיְבַי אֲנִי בּוֹטֵחַ שֶׁאִוָּשַׁע. וְיִתָּכֵן לִפְתּוֹר אֶקְרָא וְאִוָּשַׁע, לְשׁוֹן ׳הוֹוֶה׳: 22:5: אֲפָפוּנִי. הִקִּיפוּנִי: | מִשְׁבְּרֵי מָוֶת. כְּתַרְגּוּמוֹ: ״כְּאִתָּא דְּיָתְבָא עַל מַתְבְּרָא״, כֵּן שֵׁם מוֹשַׁב הָאֲבָנִים שֶׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת שָׁם: | נַחֲלֵי. גְּיָסוֹת שׁוֹטְפוֹת כְּנַחַל: 22:6: חֶבְלֵי. כְּתַרְגּוּמוֹ: ״מַשְׁרִית״, כְּמוֹ (שמואל א י:ה): ״חֶבֶל נְבִיאִים״: | קִדְּמוּנִי. בָּאוּ לְפָנַי: 22:7: בַּצַּר לִי אֶקְרָא ה׳ וַיִּשְׁמַע וְגוֹ׳. כָּךְ דֶּרֶךְ לְשׁוֹן הוֹוֶה, מְדַבֵּר לְשׁוֹן עָבָר וּלְשׁוֹן עָתִיד בְּפַעַם אַחַת: 22:8: וַיִּתְגָּעַשׁ וַתִּרְעַשׁ. לֹא עַל נִסִּים שֶׁאֵרְעוּהוּ נֶאֱמַר, אֶלָּא עַל נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לְיִשְׂרָאֵל, וְרֹאשׁ הַמִּקְרָא מְחֻבָּר עַל סוֹפוֹ: | כִּי חָרָה לוֹ. ׳כִּי׳ מְשַׁמֵּשׁ כָּאן בִּלְשׁוֹן ׳כַּאֲשֶׁר׳, וְכֵן פִּתְרוֹנוֹ, וּכְשֶׁחָרָה לוֹ מִפְּנֵי מַכְעִיסָיו, נִתְגַּעֲשָׁה וְנִתְרַעֲשָׁה הָאָרֶץ, וּמוֹסְדוֹת הַשָּׁמַיִם רָגְזוּ וְרָעֲשׁוּ: 22:9: עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ. כֵּן דֶּרֶךְ הַכּוֹעֵס, יוֹצֵא עָשָׁן מִנְּחִירָיו, וְכֵן (תהלים יח:ט): ״עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ״. וְזֶהוּ כָּל לְשׁוֹן חֲרוֹן אַף, שֶׁהָאַף נוֹחֵר וּמַעֲלֶה הֶבֶל: | וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל. מִגִּזְרַת דְּבַר פִּיו, תֹּאכַל אֵשׁ בָּרְשָׁעִים: 22:10: וַיֵּט שָׁמַיִם. לְהִנָּקֵם מֵאוֹיְבָיו, מִמִּצְרַיִם וּמִפַּרְעֹה: 22:12: וַיָּשֶׁת חֹשֶׁךְ סְבִיבוֹתָיו. לְסֻכָּה, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יד:כ): ״וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחֹשֶׁךְ״, מַפְסִיק בֵּין מִצְרַיִם לְיִשְׂרָאֵל: | חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים. מֵאַיִן הָיָה הַחֹשֶׁךְ, עָבֵי שְׁחָקִים הָיוּ, שֶׁהֵן חוֹשְׁרִין מַיִם עַל הָאָרֶץ: | חַשְׁרַת. לְשׁוֹן כְּבָרָה הוּא, שֶׁהוּא נוֹפֵל עַל הָאָרֶץ דַּק דַּק (תענית ט ב), וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּאַגָּדוֹת הַרְבֵּה: חוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בִּכְבָרָה. וְיֵשׁ לִפְתּוֹר ׳חַשְׁרַת׳, לְשׁוֹן ׳קֶשֶׁר׳, שֶׁמִּתְקַשְּׁרִין הַשָּׁמַיִם בְּעָבִים עַל יְדֵי הַמַּיִם, כְּמוֹ ׳וְחִשּׁוּרֵיהֶם׳ הָאָמוּר בְּאוֹפַנֵּי הַמְּכוֹנָה (מלכים א ז:לג), שֶׁהֵם זְרוֹעוֹת הָעֵץ הַמְהַדְּקִין וְקוֹשְׁרִין עִגּוּלֶיהָ יַחַד: 22:13: מִנֹּגַהּ נֶגְדּוֹ. שֶׁלֹּא תֹאמַר בַּחֹשֶׁךְ הוּא שָׁרוּי, אֶלָּא הַנֹּגַהּ לִפְנִים מִן הַמְּחִיצָה, וּמֵאוֹתוֹ נֹגַהּ אֲשֶׁר לְפָנָיו, בָּעֲרוּ גַּחֲלֵי אֵשׁ, שֶׁנִּשְׁתַּלְּחוּ חִצִּים עַל מִצְרַיִם: 22:16: יִגָּלוּ מוֹסְדוֹת תֵּבֵל. שֶׁנִּבְקַע הַתְּהוֹם, כְּשֶׁנִּבְקַע יַם סוּף נִבְקְעוּ כָּל מֵימוֹת שֶׁבָּעוֹלָם (ילקוט שמעוני רמז קסא): | מִנִּשְׁמַת. מִכֹּחַ נְשִׁיבַת רוּחַ אַפּוֹ: 22:18: כִּי אָמְצוּ. כַּאֲשֶׁר אָמְצוּ: 22:21: כְּצִדְקָתִי. כְּשֶׁיָּצְאוּ אַחֲרָיו לַמִּדְבָּר וְסָמְכוּ עַל הַבְטָחָתוֹ: 22:26: עִם חָסִיד תָּמִים נְבָר. כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה אָבוֹת, שֶׁשִּׁלֵּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גְּמוּל צִדְקָתָם לִבְנֵיהֶם: 22:27: וְעִם עִקֵּשׁ. פַּרְעֹה: | תִּתְפַּל. לְשׁוֹן נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ, וּבְסֵפֶר תְּהִלִּים (תהלים יח:כז) כָּתוּב: ״תִּתְפַּתָּל״. דָּבָר אַחֵר: יִשְׁלַח מִמָּרוֹם יִקָּחֵנִי. עַל עַצְמוֹ אָמַר, כְּשֶׁהָיָה נֶחְפָּז לָלֶכֶת מִפְּנֵי שָׁאוּל בְּסֶלַע הַמַּחְלְקוֹת וְהָיָה קָרוֹב לְהִתָּפֵשׂ, וּמַלְאָךְ בָּא אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר: מַהֲרָה וְלֵכָה כִּי פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים: וַיָּשֶׁב וְגוֹ׳ כְּצִדְקָתִי. שֶׁלֹּא הֲרַגְתִּיו בְּכָרְתִי כְּנַף מְעִילוֹ: 22:31: אִמְרַת ה׳ צְרוּפָה. בְּרוּרָה, מַבְטִיחַ וְעוֹשֶׂה: 22:33: וַיַּתֵּר תָּמִים דַּרְכִּי. מִכָּל מִכְשׁוֹל, וּמִכָּל חֵטְא, וּמִכָּל מְסֻכָּן, עַד כִּי הָיָה שָׁלֵם וְכָבוּשׁ: 22:35: וְנִחַת קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרֹעֹתָי. וְנִדְרְכָה קֶשֶׁת נְחוּשָׁה עַל זְרוֹעִי, שֶׁיֵּשׁ בִּי כֹּחַ לְדָרְכָהּ. קְשָׁתוֹת הָיוּ תְּלוּיִם לְדָוִד בְּבֵיתוֹ, וְהָיוּ מַלְכֵי הָאֻמּוֹת בָּאִין וְרוֹאִין אוֹתָן, וְאוֹמְרִים זֶה לָזֶה: אַתָּה סָבוּר שֶׁהוּא יָכוֹל לְדָרְכָן, אֵין זֶה אֶלָּא לְיָרְאֵנוּ, וְדָוִד שׁוֹמֵעַ וְנוֹטְלָן וּמְכַתְּתָן לִפְנֵיהֶם. וּדְרִיכַת קֶשֶׁת לְשׁוֹן חַיִּת הִיא, וְכֵן ״תְּהִלִּים חִצֶּיךָ נִחְתּוּ בִי״: 22:36: וְעַנְוָתְךָ תַּרְבֵּנִי. הִגְדַּלְתָּ לִי מִדַּת עַנְוְתָנוּתְךָ: 22:37: תַּרְחִיב צַעֲדִי. כְּשֶׁאָדָם מְדַבֵּק רַגְלָיו זוֹ בָּזוֹ, הוּא נוֹחַ לִפּוֹל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי ד:יב): ״בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ״: | קַרְסֻלָּי. עֲקֵבַי: 22:42: יִשְׁעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ וְגוֹ׳. הֲרֵי זֶה מִקְרָא מְסֹרָס, יִשְׁעוּ אֶל ה׳ וְלֹא עָנָם, וְאֵין מוֹשִׁיעַ, כְּמוֹ (ישעיהו יז:ז): ״יִשְׁעֶה הָאָדָם אֶל עֹשֵׂהוּ״, כְּמוֹ יִפְנֶה. וּמְנַחֵם חִבְּרוֹ עִם (בראשית ד:ד): ״וַיִּשַׁע ה׳ אֶל הֶבֶל״, וּפָתַר בּוֹ לְשׁוֹן עֲתִירָה, וְנוֹפֵל הַלָּשׁוֹן עַל הַמַּעְתִּיר וְעַל הַנֶּעְתָּר, כְּמוֹ (בראשית כה:כא): ״וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה׳״, ״וַיֵּעָתֶר לוֹ ה׳״, אַף כָּאן ״יִשְׁעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ״ נוֹפֵל עַל הַמִּתְפַּלֵּל, וַיִּשַׁע ה׳ נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן, עַל מִי שֶׁמִּתְפַּלְּלִין לְפָנָיו: 22:43: אֶרְקָעֵם. אֶרְמְסֵם, וְהַרְבֵּה יֵשׁ בְּסֵפֶר יְחֶזְקֵאל: (ו:יא): ״וּרְקַע בְּרַגְלְךָ״ (כה:ו): ״וְרַקְעֲךָ בְּרָגֶל״: 22:44: מֵרִיבֵי. מִדּוֹאֵג, מֵאֲחִיתֹפֶל, וְשָׁאוּל, וְהַזִּיפִים: | תִּשְׁמְרֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם. צְפַנְתַּנִי לְכָךְ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה; אָמַר דָּוִד: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַצִּילֵנִי מִדִּינוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁאִם אַטְהוּ אוֹ אֶרְדֶּה אֶת יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדָתוֹ, אֲנִי נֶעֱנָשׁ, אֶלָּא לְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּים תְּשִׂימֵנִי, וְהֵם יַעַבְדוּנִי, וַעֲלֵיהֶם לֹא אֶעֱנָשׁ: 22:45: יִתְכַּחֲשׁוּ לִי. מֵחֲמַת יִרְאָה, יֹאמְרוּ לִי כְּזָבִים: | לִשְׁמוֹעַ אֹזֶן יִשָּׁמְעוּ לִי. אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בְּפָנַי, יָגוּרוּ מִפָּנַי, לְמִשְׁמַע אָזְנֵיהֶם לָסוּר אֶל מִשְׁמַעְתִּי: 22:46: בְּנֵי נֵכָר יִבֹּלוּ. יִלְאוּ, לְשׁוֹן (ירמיהו ח:יג): ״וְהֶעָלֶה נָבֵל״ פלישטירונ״ט בלע״ז: | וְיַחְגְּרוּ. לְשׁוֹן פִּסְחִים: | מִמִּסְגְּרוֹתָם. מִקֹּשִׁי יִסּוּרֵי מַסְגֵּר שֶׁאֲנִי מְיַסְּרָן בָּהֶם: 22:47: חַי ה׳. הָעוֹשֶׂה לִי אֵלֶּה:
פירוש רד”ק
22:1: וידבר דוד לה’. שירה זאת חבר’ דוד בסוף ימיו כשהניח ה’ לו מכל אויביו, ואמר ומכף שאול כי הוא היה שקול כנגד כל אויביו וכתובה שירה זו בספר תהילי’ ומתחלפת במקומות במלים והענין אחד וי”ת השירה הזאת על הצלת ישראל מאויביהם גם דבר פרעה זכר בפסוק עלה עשן באפו: 22:2: סלעי ומצודתי. שהייתי נשגב בו מאויבי: | ומפלטי לי. הוא קל הלמ”ד וכמוהו רבים מבנין הדגוש ומה שאמר לי אחר יו”ד הכינוי הוא תוספת ביאור כי די באחד מהם או תהיה יו”ד של ומפלטי נוספ’ ואיננה לכינוי כיו”ד המגביהי לשבת היושבי בשמים: 22:3: אלהי צורי. אחר שאלהי סמוך יהיה צורי שם לא תואר ובתהלים אלי צורי ושניהם תואר ואפשר כי צורי לעולם שם ר”ל כי הוא החוזק שלי וכל צור עולמים חוזק העולמי’ וקיומם: | וקרן ישעי. דרך המקרא לכנות החוזק בקרן כמו וקרני ראם קרניו לפי שהאיל והשור והראם חזקם וכחם בקרניהם שהם מנגחים בהם: | מחמס. מאנשי חמס וכתרגם יונתן ואף מיד כל חטופין ואנסין שזיב יתי: 22:4: מהולל אקרא ה’. כשאני מתפלל ואקרא ה’ מהולל שאהללנו בתהלותי אז מן אויבי אושע: 22:5: משברי מות. הם הצרות החזקות שהיה בהם קרוב למות כמו שהיה בסלע המחלקות ופי’ משברי כי הצרות שוברות לב האדם באנחותיו ודאגותיו או פי’ משברי על דרך משל כאילו אמר גלי מות כי הגלים החזקים נקראים משברים כמו שאמר כל משבריך וגליך עלי עברו ונקרא הגל כן לפי שהוא נשבר בתנועתו החזקה ויונתן פירש שהיה בצרה כאשה יושבת על משבר והיא מסוכנת למות: | נחלי בליעל יבעתוני. על דרך משל כמו הנחל השוטף כן הצרה הגדולה ובליעל אמר על כל רשע ורשע מאויביו או יהיה בליעל שם הרשע ויונתן תרגם סיעת חייבין ואפשר לפרש נחלי מן נחלה מכתך: 22:6: חבלי שאול. ענין כאב מן חבלי יולדה ויונתן תרגם משרית רשיעין כמו חבל נביאים: 22:7: מהיכלו. מן השמים: | ושועתי באזניו. באה באזניו וכן כתוב בתהלים תבא באזניו: 22:8: ותגעש. כתיב כמו בתהלי’ וקרי ויתגעש והענין אחד וקריאת המלה מלרע וכל הענין הזה עד ישלח ממרום רמז להשחית ולכלות אויבי ישראל כי להם הוא רעש הארץ והשמים וחשך וערפל וגחלים ואש וחצים וברק הכל דרך משל וכן ויט שמים וירד כאילו ירד לכלותם במהרה וזהו וירכב על כרוב ויעף וירא על כנפי רוח רמז למהירות הכליה והאבדון לאויבים: 22:9: עלה עשן. משל על חרון אפו באויבים כמו אז יעשן אף ה’ וקנאתו: | ואש מפיו תאכל. אש שיצאה מפיו תאכלם: 22:11: וירא. ובתהלים וידא בדל”ת מן כאשר ידאה הנשר והענין קרוב: 22:12: חשרת מים. ובתהלים חשכת מים והענין אחד כי חשרת מים הוא קשור העבים זו בזו כמו וחשוקיהם וחשוריהם הכל מוצק וכשהעבים מקשרים זו בזו הוא החשכה: 22:13: מנוגה נגדו. מנוגה שהוא נגדו אל אוהביו בערו גחלי אש לאויביו כלומר אשו מאיר לאוהביו ובוער בשונאיו: 22:14: ירעם. מן רעם: 22:15: ויהמם. כמו בתהלים כתוב וקרי ויהם ואין ביניהם אלא הכנוי: 22:16: אפיקי ים. המים הנגרים בכח נקראים אפיקים וכל המקומות שהמים נגרים בהם נקראים אפיקים על שמם: 22:17: ימשני ממים רבים. דרך משל שהצילהו מצרות רבו’ והוא מגזרת כי מן המים משיתהו וענינם ענין המשכה והוצאה: 22:18: מאויבי עז. לשון יחיד על גלית או על ישבי בנוב ואפשר על שאול: 22:19: יקדמוני ביום אידי. תרגם יונתן יקדמוני ביום טלטולי כלומר ביום שהייתי נע ונד היו אויבי מקדימים אותי ברעותיהם כמו שעשו הזיפים: 22:22: ולא רשעתי מאלהי. לא רשעתי שיצאתי מדרכי אלהי ודרכי שזכר עומד במקום שנים ויונתן תרגם ולא הליכית ברשע קדם אלהי: 22:23: לא אסור ממנה. מכל מצוה וחוקה ובתהלים לא אסור מני והענין אחד: 22:26: תתחסד. מי שהוא חסיד בדרכיו אתה מראה לו גם כן שאתה חסיד בהטיבך עמו: | עם גבור. כמו איש שתרגומו גבר וכן הוא בתהלים גבר וי”ת הפסו’ על האבות חסיד ותמים ונבר ותרגם עקש על פרעה: 22:27: תתבר. משפטו תתברר ובא חסר הכפל ואם היה אומר תתבר ידמה מנחי הלמ”ד לפיכך שמו תנועות תתבר בתתבר ודגש התי”ו להורות שהוא מפעלי הכפל: | תתפל. בא כן לזווג המלות עם תתבר ותתמם ועיקרו תפתל ומשפטו תתפתל ונהפכה עין הפעל בפא הפעל כמו אם ישוב ישיבני וענין תתפל תבוא עליו כדרכו הנפתלה וכן ענין אם ללצים הוא יליץ יביא עליהם שיכשלו בליצנותם: 22:28: ועיניך על רמים תשפיל. עיניך תתן על רמי’ עד שתשפילם וכן הוא בתלים בזה הענין אף על פי שאין המלו’ שוות ועינים רמות תשפיל: 22:29: כי אתה נירי ה’. נכתב בו הנח והוא היו”ד עי”ן הפועל הצרה היא החשכה והתשועה ממנה היא האורה והנוגה וזהו שאמר יגיה חשכי: 22:30: כי בכה. נכתבה בו הה”א הנחה אשר אחרי הכ”ף הקמוצה וכן ובכה ובעמכה הנצבת עמכה והדומים להם וברוב לא תכתב זאת ההא ופירושו בעזרתך אשבר גדוד אויבי וארוץ משרש רצץ ובא בשורק כמו ירון ושמח ישוד צהרים או פי’ ארוץ לקראת גדוד אויבי ולא אירא מהם וכן אדלג שור אדלג חומ’ ערי אויבי לכבשם ואומר אדלג למהירות כבושו אותם כאילו בדלוג נכנס בהם וי”ת בך ארוץ גדוד במימרך אסגי משריין: 22:31: האל תמים דרכו. שמשלם לכל איש כמעשהו והשיב לי כצדקתי ולאויבי כרשעתם ואמרתו צרופה שאין בכל משפטיו סיג אלא הכל ברור ונקי עשויי’ ביוש’ ובאמונה צרופים ומזוקקי’ מכל סיג: 22:32: כי מי אל. לא כאות’ שהיו בוטחים באליליהם ובהתגברי על אויבי בכל עת יש להם לדעת כי שקר נסכם ואין צור אלא אלהינו ולפי תרגום יונתן כי או יודו לו כל העמים ויאמרו מי אל מבלעדיו בכן על ניסא וגו’: 22:33: האל מעוזי חיל. נכתב בוי”ו עם הדגש והדומים לו כתבנו בספר מכלל ופי’ חיל בחיל כלומר בכח או פירושו כשהייתי בחיל ובצבא היה הוא מעוזי, ופי’ ויתר שהתיר ופתח דרכי במלחמה ושמהו תמים ושלם שלא נפקד אחד מאנשי במלחמה וכתיב דרכו כי דרכי היה דרכו כי בשמו הייתי בא להלחם וכן רגליו שכתוב וקרי רגלי אומר על דרך משל עזרתו והוא מכנה רגליו על דרך שמה הנחת ה’ גבוריך: 22:34: משוה רגלי. משים כמו שויתי ה’ לנגדי תמיד ותרגום שם שוי אמר אם הצרכתי לברוח להמלט שם רגלי כאילות ולא השיגוני אויבי: | ועל במותי יעמידני. ואחר כך במקום שהייתי נמלט שם והם במותי יעמידני שם בטוח: 22:35: ונחת. ובספר תהלים ונחתה כי קשת תכונה בלשון זכר ונקבה ורוצה לומר כל כך למד ידי למלחמה עד שאפילו קשת נחושה לא עמדה לפני אלא נשברה בזרועותי ופי’ נחושה חזקה כנחושה והוא ברזל חזק מאד וכן ואת ארצכם כנחושה ונחתה שרשו חתת והוא נפעל מפעלי הכפל: 22:36: וענותך. פי’ ובענותך תרבני כתרגומו ובמימרך אסגיתני ויהי’ לדעתי ענותך מן וענית ואמרת ובספר תהלים וענותך בקריאת הוי”ו מן עקב ענוה יראת ה’ וענוים ירשו ארץ שהוא ענין חסידות ורוח נמוכה ויהיה וענותך הנכתב הנה כמוהו ואף על פי שנחה הוי”ו ותהיה תי”ו תרבני לנקבה על הענוה שזכר כמו וימינך תסעדני שאמר בתהלים ופי’ שמתני ענותך לעם רב כי אף על פי שהייתי בעם מעט ואויבי בעם רב אני הייתי מנצח כי ענותך הית’ עמי כאילו הייתי אני עם רב מהם ויש לפרשו עזרתך ורצונך וכן והכסף יענה את הכל: 22:37: תחתני. כמו תחתי ובא בנו”ן יו”ד שלא כמנהג בשמות: | קרסולי. כרעי ותרגום אשר לו כרעים דליה קרסולין וי”ת רכובותי והם הברכים: 22:40: ותזרני. משפטו ותאזרני כמו ותאזרני שמחה מהבנין הדגוש ולהקל נעלמה האל”ף והוטלה תנועתה על התי”ו ופי’ חיל כח כתרגומו חילא ואדוני אבי ז”ל כתבו מענין הפעיל משרש זרה ופי’ הזרית לי חיל וכח בכל אברי לעשות מלחמה: 22:41: תתה. כמו נתת חסר פ”א הפעל שלא כמנהג בעוברים: 22:42: ישעו. ר”ל יביטו כמו ולא ישעו אל קדוש ישראל ולא ישעה אל המזבחות ופירוש יביטו אל ה’ ולא יושיעם: | אל ה’ ולא ענם. בעבור כי הם רשעים וקוראים אל ה’ ולבם לא נכון עמו: 22:43: אדיקם. כמו וידק לעפר: | ארקעם. מענין וירקעו את פחי הזהב: 22:44: מריבי עמי. כמו עמים וכן הרודד עמי תחתי ויתכן לפרש כמשמעו והוא שאול והסומכים אותו: | תשמרני לראש גוים. ובספר תהלים תשימני לראש גוים ופירוש תשמרני שמרתני ונתת עיניך בי לטובה עד שהייתי לראש גוים: 22:45: יתכחשו לי. מיראת’ אותי יכזבו לי ויאמרו לא חטאנו לך: | לשמוע אוזן. ובספר תהלים לשמע אוזן והוא שם וכן לשמוע שם בפלס שאור יאור תהום וענין הפסוק כמו בכתוב ויעש דוד שם: | ישמעו לי. כענין וסר אל משמעתך ואותם בני נכר שאינם נשמעים לי יבלו מעלה נבל ויחגרו ממסגרותם כלומר שהם נסגרים מפחדם ופי’ ויחגרו כמו ויחרגו הפוך כמו שכתוב בספר תהלים והוא ענין תנוע’ הפחד מתרגום ומחדרים אימה חרגת מותא וכתרגם יונתן ויזועון מבירניתהון: 22:47: חי ה’. הפסוק הזה דרך הודאה ותהלה הוא כלומר ה’ צורי ואלהי ישעי הוא חי וברוך ורם: 22:50: על כן אודך ה’ בגוים. שהצלתני מאנשי חמס ורוממתני מאויבי ונתת לי נקמות מהם אודך בגוים לפני כל עם ועם: 22:51: מגדול. מגדיל כתיב ביו”ד וקרי בוי”ו כמו שהוא בספר תהלים בקריא’ גם כן הקרי מגדול בחולם והוא תואר והענין אחד: | מלכו ומשיחו. על עצמו הוא אומר כמו שהגדיל ישועתי ועשה לי חסדים כן יעשה לי ולזרעי עד עולם:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - נבואה וחלום | שירת דוד — “ה׳ סלעי ומצודתי” — אחד השירים הגדולים בתנ”ך; מקביל לתהלים יח
- אפיון - מנהיגות במשבר | דוד מתאר כל נסיונותיו כהצלה אלוקית — “ויאזן ה׳ קולי”
הערות
מילה נדירה: וְ/עָבְי/וֹ (Strong’s H5672) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: מלכים א,ירמיהו,איוב,דברי הימים ב שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: שׁוּר (Strong’s H7793) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,שמואל א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
“ה׳ סלעי ומצודתי ומפלטי”: פתיחה בשלושה כינויים — מבצר טבעי, מבצר בנוי, מפלט. שלושה שלבי הגנה. “ועם עקש תתפתל”: ה׳ מראה פנים שונות לאנשים שונים — פסוק שפרשנים ניתחוהו רבות. תבנית השוואה: CT-009 — שירת נצחון; מקביל לשירת חנה, שירת מרים, שירת דבורה.