משיחת דוד בבית-לחם
פסוקים
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל עַד־מָתַי֙ אַתָּה֙ מִתְאַבֵּ֣ל אֶל־שָׁא֔וּל וַאֲנִ֣י מְאַסְתִּ֔יו מִמְּלֹ֖ךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל מַלֵּ֨א קַרְנְךָ֜ שֶׁ֗מֶן וְלֵ֤ךְ אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ אֶל־יִשַׁ֣י בֵּֽית־הַלַּחְמִ֔י כִּֽי־רָאִ֧יתִי בְּבָנָ֛יו לִ֖י מֶֽלֶךְ׃ וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֵ֣יךְ אֵלֵ֔ךְ וְשָׁמַ֥ע שָׁא֖וּל וַהֲרָגָ֑נִי וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה עֶגְלַ֤ת בָּקָר֙ תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֔ךָ וְאָ֣מַרְתָּ֔ לִזְבֹּ֥חַ לַיהֹוָ֖ה בָּֽאתִי׃ וְקָרָ֥אתָ לְיִשַׁ֖י בַּזָּ֑בַח וְאָנֹכִ֗י אוֹדִֽיעֲךָ֙ אֵ֣ת אֲשֶֽׁר־תַּעֲשֶׂ֔ה וּמָשַׁחְתָּ֣ לִ֔י אֵ֥ת אֲשֶׁר־אֹמַ֖ר אֵלֶֽיךָ׃ וַיַּ֣עַשׂ שְׁמוּאֵ֗ל אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה וַיָּבֹ֖א בֵּ֣ית לָ֑חֶם וַיֶּחֶרְד֞וּ זִקְנֵ֤י הָעִיר֙ לִקְרָאת֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר שָׁלֹ֥ם בּוֹאֶֽךָ׃ וַיֹּ֣אמֶר׀ שָׁל֗וֹם לִזְבֹּ֤חַ לַֽיהֹוָה֙ בָּ֔אתִי הִֽתְקַדְּשׁ֔וּ וּבָאתֶ֥ם אִתִּ֖י בַּזָּ֑בַח וַיְקַדֵּ֤שׁ אֶת־יִשַׁי֙ וְאֶת־בָּנָ֔יו וַיִּקְרָ֥א לָהֶ֖ם לַזָּֽבַח׃ וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֔ם וַיַּ֖רְא אֶת־אֱלִיאָ֑ב וַיֹּ֕אמֶר אַ֛ךְ נֶ֥גֶד יְהֹוָ֖ה מְשִׁיחֽוֹ׃ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל אַל־תַּבֵּ֧ט אֶל־מַרְאֵ֛הוּ וְאֶל־גְּבֹ֥הַּ קוֹמָת֖וֹ כִּ֣י מְאַסְתִּ֑יהוּ כִּ֣י׀ לֹ֗א אֲשֶׁ֤ר יִרְאֶה֙ הָאָדָ֔ם כִּ֤י הָאָדָם֙ יִרְאֶ֣ה לַעֵינַ֔יִם וַיהֹוָ֖ה יִרְאֶ֥ה לַלֵּבָֽב׃ וַיִּקְרָ֤א יִשַׁי֙ אֶל־אֲבִ֣ינָדָ֔ב וַיַּעֲבִרֵ֖הוּ לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֕אמֶר גַּם־בָּזֶ֖ה לֹא־בָחַ֥ר יְהֹוָֽה׃ וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֖י שַׁמָּ֑ה וַיֹּ֕אמֶר גַּם־בָּזֶ֖ה לֹא־בָחַ֥ר יְהֹוָֽה׃ וַיַּעֲבֵ֥ר יִשַׁ֛י שִׁבְעַ֥ת בָּנָ֖יו לִפְנֵ֣י שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־יִשַׁ֔י לֹא־בָחַ֥ר יְהֹוָ֖ה בָּאֵֽלֶּה׃ וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל אֶל־יִשַׁי֮ הֲתַ֣מּוּ הַנְּעָרִים֒ וַיֹּ֗אמֶר ע֚וֹד שָׁאַ֣ר הַקָּטָ֔ן וְהִנֵּ֥ה רֹעֶ֖ה בַּצֹּ֑אן וַיֹּ֨אמֶר שְׁמוּאֵ֤ל אֶל־יִשַׁי֙ שִׁלְחָ֣ה וְקָחֶ֔נּוּ כִּ֥י לֹֽא־נָסֹ֖ב עַד־בֹּא֥וֹ פֹֽה׃ וַיִּשְׁלַ֤ח וַיְבִיאֵ֙הוּ֙ וְה֣וּא אַדְמוֹנִ֔י עִם־יְפֵ֥ה עֵינַ֖יִם וְט֣וֹב רֹ֑אִי וַיֹּ֧אמֶר יְהֹוָ֛ה ק֥וּם מְשָׁחֵ֖הוּ כִּי־זֶ֥ה הֽוּא׃ וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־קֶ֣רֶן הַשֶּׁ֗מֶן וַיִּמְשַׁ֣ח אֹתוֹ֮ בְּקֶ֣רֶב אֶחָיו֒ וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ־יְהֹוָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיָּ֣קׇם שְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ הָרָמָֽתָה׃
פירוש רש”י
16:1: בֵּית הַלַּחְמִי. בְּבֵית לֶחֶם, וְכֵן דֶּרֶךְ כָּל דָּבָר שֶׁשְּׁמוֹ בִּשְׁתֵּי תֵיבוֹת, כְּמוֹ: בֵּית לֶחֶם, בֵּית שֶׁמֶשׁ, בֵּית אֵל, קִרְיַת אַרְבַּע, אִם בָּא לְהָטִיל בּוֹ הֵ״א, מֵטִיל בֵּין שְׁתֵּי הַתֵּיבוֹת, כְּגוֹן: קִרְיַת הָאַרְבַּע, בֵּית הָאֵלִי, בֵּית הַלַּחְמִי: 16:4: וַיֶּחֶרְדוּ. מִהֲרוּ לָצֵאת לִקְרָאתוֹ: 16:6: וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד ה׳ מְשִׁיחוֹ. וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, אַךְ אֱמֶת הוּא זֶה: 16:7: אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ. אֶל יוֹפִי תָּאֳרוֹ: | כִּי מְאַסְתִּיהוּ. לְפִי שֶׁכַּעְסָן הוּא, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז:כח): ״וַיִּחַר אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד״: | כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם. אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָאתָ לְעַצְמְךָ רוֹאֶה, שֶׁאָמַרְתָּ לְשָׁאוּל (שמואל א ט:יט): ״אָנֹכִי הָרוֹאֶה״, כָּאן אֲנִי מוֹדִיעֲךָ שֶׁאֵינְךָ רוֹאֶה: 16:9: וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּה. הוּא שַׁמְעָא: 16:11: שָׁאַר הַקָּטָן. נִשְׁאַר הַקָּטָן: | לֹא נָסֹב. לֹא נֵשֵׁב לֶאֱכוֹל, כָּל מוֹשַׁב סְעוּדָה קְרוּיָה הֲסִבָּה: 16:13: וַתִּצְלַח רוּחַ ה׳. רוּחַ גְּבוּרָה:
פירוש רד”ק
16:1: מלא קרנך שמן. אמר קרנך לפי שהיה הקרן הזה מזומן למשוח בו מלכי בית דוד ועל העתיד היה מזומן אותו הקרן על פי הנביאים והיה באהל מועד עם כלי שמן המשחה וכן אמר כשנמשח שלמה ויקח צדוק הכהן את קרן השמן מן האהל נראה כי שם באהל מועד היה מוכן זה הקרן עם כלי שמן המשחה ולפיכך אמר לשמואל מלא קרנך שמן כי על הנביאים היה מוטל למשוח המלכים על פי ה’ ואף על פי שצדוק הכהן משח שלמה הנה היה שם עמו נתן הנביא כמו שכתוב ומשח אותו צדוק הכהן ונתן הנביא ומשיחת המלכים ליצוק מן השמן תחלה על ראש המלך ואחר כך היה מושח ממנו כצורת נזר בין ריסי עיניו ואחר כך הנשאר בקרן היה יוצק על ראשו כי מלא הקרן היה שיעור המשיחה עם היציקה: | לי מלך. ולא אמר לישראל מלך ר”ל לי שיהיה לעבודתי וישמע אלי לכל אשר אצונו לא כשאול שעבר על מצותי: 16:2: עגלת בקר. מצאנו כי אף על פי שהיה מבטיח הקב”ה הנביא או הצדיק אף על פי כן הוא נשמר מלכת במקום סכנה כמו שראינו ביעקב אבינו שהבטיחו הקדוש ברוך הוא בעברו ארם נהרים ואמר לו והשיבותיך אל האדמה הזאת ושם גם כן נראה לו המלאך והבטיחו ואמר לו שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך וכאשר שמע כי עשו בא לקראתו ויירא יעקב מאד ויצר לו וכן דוד שהיה נמשח למלך על פי ה’ היה בורח מפני שאול וגם גד הנביא אמר לו לא תשב במצודה וכן בדברי המלחמות היו עושין תחבולות אחר הבטחת האל ית’ כמו שעשה גדעון בדבר הכדים והלפידים וגם פעמים היו עושין התחבולות במצות האל כמו שכתוב ביהושע בכבוש יריחו הקף את העיר וכן צוה לשמואל הנביא תחבולה אף על פי שהיה הולך במצותו והטעם כי אף על פי שהקדוש ברוך הוא עושה נסים ונפלאות עם יראיו ברוב הם על מנהג העולם וכן על מנהג העולם היה לו ליעקב לירא מפני עשו ולדוד מפני שאול. אם היה מושח מלך בחייו והיה לו לבקש תחבולה איך אלך וזו היתה שאלתו איך אלך ואמר לו הקב”ה עגלת בקר תקח בידך כי בכל מקום היו רשאין להקריב באותו זמן כי זמן היתר הבמות היה כל זמן שהיה אהל מועד בנוב וגבעון ולמדו רבותינו ז”ל מזה הפסוק שמצוה לשנות בדברי שלום שהרי הקב”ה אמר לשמואל עגלת בקר תקח בידך והראה לו שאין ראוי לאדם ללכת במקום סכנה ולסמוך על הנס משום שנאמר לא תנסון את ה’ אלהיכם, ויש מפרשים כי הקב”ה אמר לו כך אני אמרתי לך שתלך בהצנע ואתה אמרת ושמע שאול והרגני עתה אני אומר לך שתלך בפרהסיא ותקח עגלת בקר לעשות זבחים שלמים ביום משחך אותו למלך וזה שאמר וקראת לישי בזבח אמר לו לך בפרהסיא ונראה מי הורג אותך ועל זה הדרך פירשו ג”כ במדרש מה שאמר לו הקב”ה למשה רבינו עבור לפני העם הזה לפי שאמר לו עוד מעט וסקלוני אמר לו הקב”ה עבור לפני העם ונראה מי סוקל אותך: 16:3: את אשר אומר אליך. ולמה לא אמר לו מתחלה שימשח דוד כדי שידעו כלם כי מה’ הוא ויראו כלם כי לא בחר בכל בני ישי אלא בדוד כי בפני כל העומדים שם נאמר לו על פי הנבואה: 16:4: ויחרדו. וינועו ויתקבצו לצאת לקראתו וכן יחרדו כצפור ממצרים ויחרדו בנים מים וכן תירגם יונתן לשון קבוץ ואתכנשו ויש לפרשו לשון חרדה כי תמהו על בואו ופחדו אולי היה בעיר מי שחטא חטא גדול שיצטרך שמואל הנביא לבא העיר וזהו שאמר שלום בואך והוא ענה להם שלום כלומר אין דבר רק שלום אל תפחדו כי לזבוח לה’ באתי: | ויאמר שלום בואך. הגדול שבזקנים אמר ואפשר שישי היה: 16:5: התקדשו. כתרגום איזדמנו וכן ויקדש: 16:6: בבואם. בבית: | ויאמר אך נגד ה’ משיחו. פי’ אמר בלבו או בפיו כי חשב כי זה הוא המלך שצוהו האל למשוח לפי שהיה בכור בבני ישי ועוד כי ראהו יפה צורה וקומה כשאול וחשב כי הקב”ה בוחר באנשים יפה קומה וצורה למלכות כדי שיהא מוראו על העם וכן אמר בשאול הראיתם אשר בחר בו ה’ כי אין כמוהו בכל העם וכן הוא כמו שחשב שמואל כי בעל קומה וצורה יפה בוחר בו האל למלוכה כדי שייראו ממנו העם ובלבד שיהיה לבו טוב וישר ופי’ נגד ה’ משיחו כמו נכח ה’ דרככם כלומר ה’ יהיה עמו וי”ת תקין קדם ה’ משיחיה וכן תרגם נכח ה’ אתקין ה’: 16:7: אל תבט אל מראהו. בוחן לבות וכליות בני אדם ידע לבב אליאב כי איננו ישר לפיכך אמר לשמואל אל תבט אל מראהו כי אף על פי שהוא יפה מראה והגון למלכות לפי מראהו אני יודע לבבו ומאסתיהו למלכות כי איננו הגון לפי לבבו: | גבוה. שם בפלס גדול העצה, ויש מפרשים כי כאשר אמר נגד ה’ משיחו על שאול בקש עוד שלא תסור המלוכה ממנו כשראה אליאב שלא היה יפה כמוהו בקש מה’ שלא יחליף שאול באחר לפיכך ענה לו האל אל תבט אל מראהו כי מאסתיהו ושאול הוא שהיה יפה מראה וגבה קומה: 16:9: גם בזה לא בחר ה’. לפי שלא אמר לו ה’ ידע כי לא בחר בו כי הוא אמר לו אשר אומר אליך: 16:10: לא בחר ה’ באלה. בקמ”ץ הבית והם שנים במקרא בקמץ זה ולא אוכל ללכת באלה: 16:11: עוד שאר הקטן. פועל עומד כמו נשאר וזה לבדו מן הקל: | שלחה וקחנו. הביאהו כלומר קחנו על ידי שליח שיביאהו הנה: | כי לא נסוב. פי’ לאכול כי כבר זבחו זבחי שלמים וקדש ישי ובניו ושאר הזקנים לאכול עמו וקודם שאכלו נמשח דוד: 16:12: עם יפה עינים. כמו ויפה עינים כמו תאנים עם בכורים כמו ובכורים: | וטוב רואי. שם בשקל צורי חולי וכן לא תשורנו עין רואי והספור הזה להודיע כי הגון היה למלכות כי יפה תואר היה: | קום משחהו. קום ענין זירוז וכן קום עבור את הירדן הזה קומו ועברו לכם קום התהלך בארץ, ורבותינו ז”ל דרשו, אמר לו הקב”ה: משיחי עומד ואתה קדוש יושב? קום משחהו: | כי זה הוא. זהו שיהיה מלך לא כאשר חשבת אתה או פירושו זהו אשר אמרתי לך ומשחת לי את אשר אומר אליך ויש בו דרש זה טעון משיחה ואין אחר טעון משיחה וסמכו מזה כי אין מושחין בשמן המשחה אלא מלכי בית דוד בלבד: 16:13: בקרב אחיו. לומר שנבחר מכלם: | ותצלח רוח ה’ אל דוד. כתרגומו ושרת רוח נבואה מן קדם ה’ על דוד וכן רוח ה’ סרה מעם שאול תרגומו רוח גבורה מן קדם ה’ דהות עם שאול עדת מיניה וזאת רוח הגבורה העירה את דוד להרוג את הארי והדוב והפלשתי וכן רוח הקדש נולדה בו מהיום ההוא ומעלה ואמר השירים והמזמורים ברוח הקדש שנולדה בו כי בכלל רוח ה’ רוח הקדש ורוח גבורה:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - בחירה ודחייה | שמואל עובר על שבעת האחים הבכירים — “לא אשר יראה האדם… ה׳ יראה ללבב”
- אפיון - פקודה אלוקית ללכת למקום | ה׳ שולח שמואל לבית-לחם — “עד מתי אתה מתאבל על שאול”
- אפיון - משיחה ומינוי | שמואל ממשח את דוד — “קום משחהו כי זה הוא” — בחירה שקדמה לכל
הערות
מילה נדירה: רֵעֶה (Strong’s H7463) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל ב,מלכים א,משלי שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: מִלּוֹא (Strong’s H4407) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שופטים,מלכים ב שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
תבנית השוואה: CT-011 — הצעיר נבחר על פני הבכור קלאסי: שבעה אחים עוברים, הצעיר שבשדה נבחר. ה׳ הופך את ציפיות האדם.