קריאת שמואל בלילה
פסוקים
וְהַנַּ֧עַר שְׁמוּאֵ֛ל מְשָׁרֵ֥ת אֶת־יְהֹוָ֖ה לִפְנֵ֣י עֵלִ֑י וּדְבַר־יְהֹוָ֗ה הָיָ֤ה יָקָר֙ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין חָז֖וֹן נִפְרָֽץ׃ וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְעֵלִ֖י שֹׁכֵ֣ב בִּמְקוֹמ֑וֹ וְעֵינָו֙ הֵחֵ֣לּוּ כֵה֔וֹת לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֽוֹת׃ וְנֵ֤ר אֱלֹהִים֙ טֶ֣רֶם יִכְבֶּ֔ה וּשְׁמוּאֵ֖ל שֹׁכֵ֑ב בְּהֵיכַ֣ל יְהֹוָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁ֖ם אֲר֥וֹן אֱלֹהִֽים׃ וַיִּקְרָ֧א יְהֹוָ֛ה אֶל־שְׁמוּאֵ֖ל וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי׃ וַיָּ֣רׇץ אֶל־עֵלִ֗י וַיֹּ֤אמֶר הִנְנִי֙ כִּֽי־קָרָ֣אתָ לִּ֔י וַיֹּ֥אמֶר לֹֽא־קָרָ֖אתִי שׁ֣וּב שְׁכָ֑ב וַיֵּ֖לֶךְ וַיִּשְׁכָּֽב׃ וַיֹּ֣סֶף יְהֹוָ֗ה קְרֹ֣א עוֹד֮ שְׁמוּאֵל֒ וַיָּ֤קׇם שְׁמוּאֵל֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י וַיֹּ֛אמֶר לֹא־קָרָ֥אתִֽי בְנִ֖י שׁ֥וּב שְׁכָֽב׃ וּשְׁמוּאֵ֕ל טֶ֖רֶם יָדַ֣ע אֶת־יְהֹוָ֑ה וְטֶ֛רֶם יִגָּלֶ֥ה אֵלָ֖יו דְּבַר־יְהֹוָֽה׃ וַיֹּ֨סֶף יְהֹוָ֥ה קְרֹֽא־שְׁמוּאֵל֮ בַּשְּׁלִישִׁת֒ וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־עֵלִ֔י וַיֹּ֣אמֶר הִנְנִ֔י כִּ֥י קָרָ֖אתָ לִ֑י וַיָּ֣בֶן עֵלִ֔י כִּ֥י יְהֹוָ֖ה קֹרֵ֥א לַנָּֽעַר׃ וַיֹּ֨אמֶר עֵלִ֣י לִשְׁמוּאֵל֮ לֵ֣ךְ׀שְׁכָב֒ וְהָיָה֙ אִם־יִקְרָ֣א אֵלֶ֔יךָ וְאָֽמַרְתָּ֙ דַּבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּ֑ךָ וַיֵּ֣לֶךְ שְׁמוּאֵ֔ל וַיִּשְׁכַּ֖ב בִּמְקוֹמֽוֹ׃ וַיָּבֹ֤א יְהֹוָה֙ וַיִּתְיַצַּ֔ב וַיִּקְרָ֥א כְפַֽעַם־בְּפַ֖עַם שְׁמוּאֵ֣ל׀שְׁמוּאֵ֑ל וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ דַּבֵּ֔ר כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּֽךָ׃ וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־שְׁמוּאֵ֔ל הִנֵּ֧ה אָנֹכִ֛י עֹשֶׂ֥ה דָבָ֖ר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁר֙ כׇּל־שֹׁ֣מְע֔וֹ תְּצִלֶּ֖ינָה שְׁתֵּ֥י אׇזְנָֽיו׃ בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ אָקִ֣ים אֶל־עֵלִ֔י אֵ֛ת כׇּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתִּי אֶל־בֵּית֑וֹ הָחֵ֖ל וְכַלֵּֽה׃ וְהִגַּ֣דְתִּי ל֔וֹ כִּֽי־שֹׁפֵ֥ט אֲנִ֛י אֶת־בֵּית֖וֹ עַד־עוֹלָ֑ם בַּעֲוֺ֣ן אֲשֶׁר־יָדַ֗ע כִּֽי־מְקַלְלִ֤ים לָהֶם֙ בָּנָ֔יו וְלֹ֥א כִהָ֖ה בָּֽם׃ וְלָכֵ֥ן נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְבֵ֣ית עֵלִ֑י אִֽם־יִתְכַּפֵּ֞ר עֲוֺ֧ן בֵּית־עֵלִ֛י בְּזֶ֥בַח וּבְמִנְחָ֖ה עַד־עוֹלָֽם׃ וַיִּשְׁכַּ֤ב שְׁמוּאֵל֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־דַּלְת֣וֹת בֵּית־יְהֹוָ֑ה וּשְׁמוּאֵ֣ל יָרֵ֔א מֵהַגִּ֥יד אֶת־הַמַּרְאָ֖ה אֶל־עֵלִֽי׃ וַיִּקְרָ֤א עֵלִי֙ אֶת־שְׁמוּאֵ֔ל וַיֹּ֖אמֶר שְׁמוּאֵ֣ל בְּנִ֑י וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי׃ וַיֹּ֗אמֶר מָ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֵלֶ֔יךָ אַל־נָ֥א תְכַחֵ֖ד מִמֶּ֑נִּי כֹּ֣ה יַֽעֲשֶׂה־לְּךָ֤ אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף אִם־תְּכַחֵ֤ד מִמֶּ֙נִּי֙ דָּבָ֔ר מִכׇּל־הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶֽיךָ׃ וַיַּגֶּד־ל֤וֹ שְׁמוּאֵל֙ אֶת־כׇּל־הַדְּבָרִ֔ים וְלֹ֥א כִחֵ֖ד מִמֶּ֑נּוּ וַיֹּאמַ֕ר יְהֹוָ֣ה ה֔וּא הַטּ֥וֹב בְּעֵינָ֖ו יַעֲשֶֽׂה׃ וַיִּגְדַּ֖ל שְׁמוּאֵ֑ל וַֽיהֹוָה֙ הָיָ֣ה עִמּ֔וֹ וְלֹא־הִפִּ֥יל מִכׇּל־דְּבָרָ֖יו אָֽרְצָה׃ וַיֵּ֙דַע֙ כׇּל־יִשְׂרָאֵ֔ל מִדָּ֖ן וְעַד־בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע כִּ֚י נֶאֱמָ֣ן שְׁמוּאֵ֔ל לְנָבִ֖יא לַיהֹוָֽה׃ וַיֹּ֥סֶף יְהֹוָ֖ה לְהֵרָאֹ֣ה בְשִׁלֹ֑ה כִּֽי־נִגְלָ֨ה יְהֹוָ֧ה אֶל־שְׁמוּאֵ֛ל בְּשִׁל֖וֹ בִּדְבַ֥ר יְהֹוָֽה׃
פירוש רש”י
3:1: הָיָה יָקָר. הָיָה מָנוּעַ, וְכֵן ״יְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה״ (משלי יז:כז), מָנוּעַ דְּבָרִים, אָדָם מֵבִין: | אֵין חָזוֹן נִפְרָץ. (תרגום:) לֵית נְבוּאָה גַּלְיָא. נִפְרָץ - לָשׁוֹן ״וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה״ (בראשית כח:יד): 3:3: וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב. בִּמְקוֹמוֹ בְּעֶזְרַת הַלְוִיִּם הַשּׁוֹמְרִים בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״וּשְׁמוּאֵל שָׁכִיב בְּעֶזְרַת לֵוָאֵי״: | בְּהֵיכַל ה׳ אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים: 3:4: וַיִּקְרָא ה׳ וְקוֹל יָצָא מֵהֵיכַל ה׳ מִבֵּית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים, שֶׁקָּרָא שְׁמוּאֵל, סוֹף הַמִּקְרָא הָעֶלְיוֹן מְחֻבָּר לְרֹאשׁ הַמִּקְרָא הַתַּחְתּוֹן, זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב ״יַרְעֵם אֵל בְּקוֹלוֹ נִפְלָאוֹת״ (איוב לז:ה), עֵלִי הָיָה כֹּהֵן וְשׁוֹמֵר מִבִּפְנִים, וּשְׁמוּאֵל הָיָה לֵוִי וְשׁוֹכֵב מִבַּחוּץ, וְקָפַץ הַקּוֹל דֶּרֶךְ עֵלִי לִשְׁמוּאֵל, בְּמַסֶּכֶת תָּמִיד: 3:7: טֶרֶם יָדַע אֶת ה׳. עֲדַיִן לֹא הָיָה מַכִּיר עִנְיַן קוֹל נְבוּאָה, כָּל ׳טֶרֶם׳ שֶׁבַּמִּקְרָא, לְשׁוֹן ׳עֲדַיִן לֹא׳, כְּתַרְגּוּמוֹ: ״עַד לָא״, וְאֵינוֹ לְשׁוֹן ׳לִפְנֵי׳, וְזֶה יוֹכִיחַ, וְעוֹד, ״כִּי טֶרֶם תִּירְאוּן״ (שמות ט:ל), מְפֹרָשׁ מִמֶּנּוּ, וְכֵן ״וְכָל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ״ (בראשית ב:ה): 3:10: וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר. וְלֹא הִזְכִּיר שֵׁם מָקוֹם כְּמוֹ שֶׁצִּוָּהוּ עֵלִי, אָמַר שֶׁמָּא קוֹל אַחֵר הוּא: 3:11: עֹשֶׂה דָבָר. הִיא לְקִיחַת הָאָרוֹן בְּיַד פְּלִשְׁתִּים: | תְּצִלֶּינָה. לְשׁוֹן צִלְצָלִים, טנטיני״ר בלע״ז: 3:12: הָחֵל וְכַלֵּה. אוֹתוֹ הַיּוֹם תַּתְחִיל גְּזֵרָתִי עַל בֵּית עֵלִי, שֶׁיָּמוּתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס, וּמִכָּאן וָאֵילָךְ אֲכַלֶּה גְּזֵרָתִי וְאַשְׁלִימָה עֲלֵיהֶם מִדּוֹר אֶל דּוֹר, לַהֲמִיתָם אֲנָשִׁים בְּנֵי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה: | הָחֵל וְכַלֵּה. אקומיינצ״ט אאישפליימנ״ט בלע״ז: 3:13: כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו. מְקַלְלִים ׳לִי׳ הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא שֶׁכִּנָּה הַכָּתוּב: | מְקַלְלִים. מְקִילִים, וְכֵן כָּל קְלָלָה, לְשׁוֹן קַלּוּת וּבִזָּיוֹן הוּא: | וְלֹא כִהָה. לֹא הִכְהָה פְּנֵיהֶם לְהַעֲבִירָם מִגְּדֻלָּתָן: 3:17: כֹּה יַעֲשֶׂה לְּךָ. כְּאוֹתָהּ קְלָלָה עַצְמָהּ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ בָּנִים הֲגוּנִים, וְכֵן עָלְתָה בּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיד לוֹ וְלֹא כִּחֵד, מִכָּאן אָמְרוּ (מכות יא א): ״קִלְלַת חָכָם אֲפִלּוּ עַל תְּנַאי הִיא בָּאָה״: 3:18: ה׳ הוּא. אָדוֹן הוּא, וְהַכֹּל שֶׁלּוֹ: 3:21: כִּי נִגְלָה ה׳ אֶל שְׁמוּאֵל. לְפִי שֶׁאָמַר לְמַעְלָה וּדְבַר ה׳ הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם, אָמַר כָּאן כִּי מֵעַתָּה בִּשְׁבִיל שְׁמוּאֵל, נִגְלָה וְשָׁנָה וְהִרְגִּיל לְהִגָּלוֹת:
פירוש רד”ק
3:1: משרת את ה’. כבר פירשנוהו: | יקר. שלא היו נביאים בישראל וזה אין חזון נפרץ שלא היה החזון נפרץ אלא נגדר וסתום ותרגומו הוה כסי ביומיא האינון לית נבואה גליא: 3:2: ויהי ביום ההוא. הלילה בכלל היום: | במקומו. במקום שהכהנים ישנים לפנים מן הלוים: | החלו כהות. להיות כהות כי הוא תואר: | לא יוכל לראות. תוספת ביאור ופי’ לא יוכל לראות היטב אבל רואה היה שהרי אמר החלו ולא אמר כהו וכן הוא אומר ביעקב אבינו לא יוכל לראות ואח”כ אמר וירא ישראל את בני יוסף וטעם הספור הזה במקום הזה אם ענינו על דרך פשוטו לא מצאתי לו טעם נכון ואם הוא דרך משל ור”ל עיני הלב כלומר רוח הקדש וטעמו שהיתה רוח הקדש הולכת ופוסקת ממנו שלא היתה רגילה אצלו כבתחלה מפני מעשה בניו לפיכך באה הנבואה הזאת אל שמואל ולא באה אליו, ובדרש אומר כהות ממש ואמר כל המעמיד בן רשע עיניו כהות מנא לן מיצחק וכן עלי ולדעת הדרש היה הספור הזה הנה לפי שעתיד לזכור הנבואה שבאה לשמואל על עון בניו: 3:3: ונר אלהים טרם יכבה. אם על נרות המנורה אמר היה זה קודם עלות השחר כי הנרות היו דולקים מערב עד בוקר אף על פי שפעמים היו כבות מקצתן בליל’ ושמן היו נותנים בהן במדה שהיו דולקים מערב עד בקר וברוב פעמים היו דולקים עד הבקר ונר מערבי בכל זמן היו מוצאים אותו דולק ואמר כי באה נבואה זאת לשמואל קודם שכבו הנרות בעוד לילה כמו זמן קריאת הגבר שהרי אומר אחרי כן וישכב שמואל עד הבקר ובדרש אמר כי על נר הנבואה אמר ואמרו וזרח השמש ובא השמש עד שלא ישקיע הקב”ה שמשו של צדיק אחד הוא מזריח שמשו של צדיק אחר עד שלא ישקיע שמשו של משה מזריח שמשו של יהושע עד שלא תשקע שמשו של עלי הזריח שמשו של שמואל וזהו שאמר ונר אלהים טרם יכבה: | ושמואל שוכב בהיכל ה’. בהיכל ה’ דבק עם ונר אלהים טרם יכבה כי הנר היה בהיכל ה’ ושמואל היה שוכב במקומו כי שמואל לא היה שוכב בהיכל ה’ אלא בעזרת הלוים לפיכך האתנחתא בשוכב לפי שאינו דבק עם בהיכל ה’ וכן פירשו רבותינו ז”ל כי לא יתכן להבין הפסוק כמשמעו שהרי אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד וכל שכן שכיבה וכל שכן בהיכל וכן תירגם יונתן ובוצין בית מקדשא דה’ עד לא טפא ושמואל שכיב בעזרת לואי וקלא אישתמע מהיכלא דה’ דתמן ארונא דה’, ובדרש ירעם אל בקולו נפלאות תמן תנינן נעלה הכהן מבפנים ובן לוי ישן לו מבחוץ קפץ הדבר על עלי ודבר על שמואל מבחוץ: | אשר שם ארון אלהים. בלא ה”א הידיעה והמסרה לית כוותיה: 3:7: טרם ידע את ה’. פי’ טרם שידע את ה’ היה זה שקרא אליו ולא הבין כי עדיין לא ידע את ה’ ולא נגלה אליו דבר ה’ בנבואה לפיכך לא היה מבין כי ה’ קורא על בן אדם לפיכך קם שלש פעמים אל עלי בטרם ידע: | וטרם יגלה. הוא כפול דבר או פי’ טרם ידע כי עדיין לא ידע בחכמת האלהית אף על פי שלמד בשאר החכמות כי אילו למד בזאת החכמה היה מבין ומבחין בקול הנבואה ונראה שכן דעת יונתן שתרגם עד דלא אליף למידע דחלתא דה’: 3:8: ויבן עלי. כי בשתי הפעמים חשב עלי כי נדמה לו לשמואל כי אדם קורא אותו ומתוך שנתו היה נדמה לו זה ולא היה קורא לו אדם אבל כאשר ראה כי שלש פעמים זו אחר זו שמע הקול אחרי שניער משנתו ידע כי לא היה טועה שמואל ובאמת היה שומע הקול ולא היה קול אדם כי לא היה שם אדם אחר שהיה קורא אותו לפיכך הבין עלי כי קול מלאך ה’ היה והחכם ראב”ע פי’ כי לפי ששמואל לבדו היה שומע הקול ועלי לא היה שומע אותו ידע עלי והבין כי קול הנבואה היה שהקב”ה משמיע אותו למי שירצה וכן וישמע את הקול מדבר אליו וכן א’ רבותינו ז”ל מדבר אליו קול לו קול אליו משה שומע ואין ישראל שומעין: 3:10: ויבא ה’ ויתיצב. נראה בפעם הזאת נראית תמונה לנגד עיניו במראה הנבואה לפיכך אמר ויתיצב כמו ויתיצב מלאך ה’ בדרך: | דבר כי שומע עבדך. ולא אמר ה’ כמו שאמר לו עלי כי היה ירא עדיין מהזכיר השם במראה הנבואה ויש בו דרש כי חשש עדיין שמא קול שד הוא וזה רחוק: 3:11: עושה דבר. זהו גלות הארון: | תצלינה. מבנין הפעיל שרשו צלל והוא ענין הרגשה כמו לקול צללו שפתי: | ביום ההוא. ביום שיהיה זה הדבר הקשה אשר כל שמעו תצלינה שתי אזניו ביום ההוא אקים אל עלי מה שדברתי אל ביתו על ידי איש האלהים כמו הכתוב למעלה כי ביום ההוא תהיה תחלת הפורעניות הבאה על בית עלי שימותו בניו וכן אכלה הרעה על בית עלי עד עולם: | אל ביתו. כמו על ביתו וכן אל ההרים לא אכל: 3:13: כי שופט אני. לא יכלה משפטי בזרעו עד זמן קצוב אלא עד עולם אשפטם שיתבזו ויתקצרו ימיהם: | בעון אשר ידע. בעון סמוך למלת אשר כאילו אמר בעון הדבר אשר ידע ובעונו ילקה זרעו עד עולם שכתוב ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם ואף על פי שהיו בבנים זכאים האל יתברך שמו קורא הדורות מראש ויודע מה שעתיד להיות ידע כי לא יהיה בבניו עד עולם שיהיה זכאי כל כך שלא יזכר לו עון אבותיו זה: | כי מקללים להם בניו. תקון סופרים כי לא רוצה לומר לאל יתברך אלא שכנה הכתוב וזה אחד משמנה עשר פסוקים שהם תקון סופרים והקללה הזאת הוא ענין בזיון כמו שאמר עליהם ובוזי יקלו וי”ת ארי מרגזין להון בנוהי: | לא כהה בם. לא עצרם ולא מנעם אף על פי שאמר אל בני כי לא טובה השמועה זה היה לעת זקנותו שלא היו יראים ממנו ומתחלת עשותם הרעה היה לו למנעם ולהריב עמהם בחזקה ולא עשה כן: 3:14: בזבח ובמנחה. לפי שהיו הם כהנים ומקריבים זבח ומנחה אמר כן כלו’ לא תועיל להם כהונתם לפני או מפני שמעלו בזבח ובמנחה אף על פי שישתדלו בזבח ובמנחה לכפר מעלם לא יכפר להם לעולם ורבותי’ ז”ל דרשו בזבח ובמנחה הוא דלא יתכפר אבל יתכפר בתלמוד תורה ובגמילות חסדים ומהם אמרו אבל מתכפר בתפלה: 3:15: ויפתח. כלומר קם בבקר ופתח דלתות בית ה’ כמנהגו ולא הלך אל עלי בקומו לספר לו המראה כי ירא מהגידה לו: 3:17: כה יעשה לך אלהים. כן הוא מנהג הלשון לאמר דבר זה בשבועה וכן כה יעשה לי אלהים ובדרש כה יעשה לך אלהים כשם שאין בני יורשים את מקומי כך אין בניך יורשין את מקומך: 3:18: ולא כחד ממנו. ובדרש אף על פי כן באה לו קללתו מכאן אמרו קללת חכם אפילו על תנאי היא באה: | ה’ הוא. בדרש אמר ליה אדון הוא מר הוא הטוב בעיניו יעשה: 3:19: ולא הפיל מכל דבריו ארצה. כל מה שהיה אומר היה בא והקב”ה מקיים על ידו אפי’ הדברים שהיה אומר שלא ברוח נבואה ובזה הדבר ידעו כל ישראל כי נאמן שמואל לנביא ה’ ותרגומו ולא בטיל מכל פתגמוהי לארעא: 3:21: להראה. בחולם וכן להראה אל מנוח כמו שבא בשלמים הנתן תנתן: | כי נגלה. טעם מלת כי לפי שאמר ויוסף אמר כי המראה הראשונה הבאה לשמואל היתה בשילה בבית ה’ וכן עתה הוסיף להרא’ לו בשילה והמראה הזאת היתה לו לצוות בני ישראל לצאת לקראת פלשתים למלחמה וזהו שאמר כדבר ה’ וכן אמר ויהי דבר שמואל לכל ישראל:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - דיאלוג ישיר עם אלוקים | ה׳ קורא לשמואל שלוש פעמים בלילה — נבואה ראשונה ופתיחת עידן
- אפיון - נבואה וחלום | הנבואה הלילית לשמואל — ה׳ מגלה לו את עונש בית עלי
- אפיון - משיחה ומינוי | ה׳ קורא לשמואל בלילה שלש פעמים — רגע הקמת הנביא הגדול
הערות
מילה נדירה: וְ/שֶׁמַע (Strong’s H8087) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: נחמיה,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: וְ/שָׁפָט (Strong’s H8202) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: במדבר,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
תבנית השוואה: CT-003 — קריאת הנביא לשליחות “שמואל לא ידע עדיין את ה׳” — הבדל מכוון מכל נביא אחר: כאן ה׳ מכשיר מנביא-בתהליך לנביא-בשליחות.