מות שמשון בבית דגון
פסוקים
וְסַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֗ים נֶֽאֶסְפוּ֙ לִזְבֹּ֧חַ זֶבַח־גָּד֛וֹל לְדָג֥וֹן אֱלֹהֵיהֶ֖ם וּלְשִׂמְחָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ נָתַ֤ן אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ בְּיָדֵ֔נוּ אֵ֖ת שִׁמְשׁ֥וֹן אוֹיְבֵֽנוּ׃ וַיִּרְא֤וּ אֹתוֹ֙ הָעָ֔ם וַֽיְהַלְל֖וּ אֶת־אֱלֹהֵיהֶ֑ם כִּ֣י אָמְר֗וּ נָתַ֨ן אֱלֹהֵ֤ינוּ בְיָדֵ֙נוּ֙ אֶת־א֣וֹיְבֵ֔נוּ וְאֵת֙ מַחֲרִ֣יב אַרְצֵ֔נוּ וַאֲשֶׁ֥ר הִרְבָּ֖ה אֶת־חֲלָלֵֽינוּ׃ וַֽיְהִי֙ (כי טוב) [כְּט֣וֹב] לִבָּ֔ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ קִרְא֥וּ לְשִׁמְשׁ֖וֹן וִישַֽׂחֶק־לָ֑נוּ וַיִּקְרְא֨וּ לְשִׁמְשׁ֜וֹן מִבֵּ֣ית (האסירים) [הָאֲסוּרִ֗ים] וַיְצַחֵק֙ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיַּעֲמִ֥ידוּ אוֹת֖וֹ בֵּ֥ין הָעַמּוּדִֽים׃ וַיֹּ֨אמֶר שִׁמְשׁ֜וֹן אֶל־הַנַּ֨עַר הַמַּחֲזִ֣יק בְּיָדוֹ֮ הַנִּ֣יחָה אוֹתִי֒ (והימשני) [וַהֲמִישֵׁ֙נִי֙] אֶת־הָֽעַמֻּדִ֔ים אֲשֶׁ֥ר הַבַּ֖יִת נָכ֣וֹן עֲלֵיהֶ֑ם וְאֶשָּׁעֵ֖ן עֲלֵיהֶֽם׃ וְהַבַּ֗יִת מָלֵ֤א הָאֲנָשִׁים֙ וְהַנָּשִׁ֔ים וְשָׁ֕מָּה כֹּ֖ל סַרְנֵ֣י פְלִשְׁתִּ֑ים וְעַל־הַגָּ֗ג כִּשְׁלֹ֤שֶׁת אֲלָפִים֙ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֔ה הָרֹאִ֖ים בִּשְׂח֥וֹק שִׁמְשֽׁוֹן׃ וַיִּקְרָ֥א שִׁמְשׁ֛וֹן אֶל־יְהֹוָ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֡ה זׇכְרֵ֣נִי נָא֩ וְחַזְּקֵ֨נִי נָ֜א אַ֣ךְ הַפַּ֤עַם הַזֶּה֙ הָאֱלֹהִ֔ים וְאִנָּקְמָ֧ה נְקַם־אַחַ֛ת מִשְּׁתֵ֥י עֵינַ֖י מִפְּלִשְׁתִּֽים׃ וַיִּלְפֹּ֨ת שִׁמְשׁ֜וֹן אֶת־שְׁנֵ֣י׀ עַמּוּדֵ֣י הַתָּ֗וֶךְ אֲשֶׁ֤ר הַבַּ֙יִת֙ נָכ֣וֹן עֲלֵיהֶ֔ם וַיִּסָּמֵ֖ךְ עֲלֵיהֶ֑ם אֶחָ֥ד בִּימִינ֖וֹ וְאֶחָ֥ד בִּשְׂמֹאלֽוֹ׃ וַיֹּ֣אמֶר שִׁמְשׁ֗וֹן תָּמ֣וֹת נַפְשִׁי֮ עִם־פְּלִשְׁתִּים֒ וַיֵּ֣ט בְּכֹ֔חַ וַיִּפֹּ֤ל הַבַּ֙יִת֙ עַל־הַסְּרָנִ֔ים וְעַל־כׇּל־הָעָ֖ם אֲשֶׁר־בּ֑וֹ וַיִּהְי֤וּ הַמֵּתִים֙ אֲשֶׁ֣ר הֵמִ֣ית בְּמוֹת֔וֹ רַבִּ֕ים מֵאֲשֶׁ֥ר הֵמִ֖ית בְּחַיָּֽיו׃ וַיֵּרְד֨וּ אֶחָ֜יו וְכׇל־בֵּ֣ית אָבִ֘יהוּ֮ וַיִּשְׂא֣וּ אֹתוֹ֒ וַֽיַּעֲל֣וּ׀ וַיִּקְבְּר֣וּ אוֹת֗וֹ בֵּ֤ין צׇרְעָה֙ וּבֵ֣ין אֶשְׁתָּאֹ֔ל בְּקֶ֖בֶר מָנ֣וֹחַ אָבִ֑יו וְה֛וּא שָׁפַ֥ט אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָֽה׃
פירוש רש”י
16:25: בֵּין הָעַמּוּדִים. אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם: 16:26: וַהֲמִישֵׁנִי. פאלפא״ר בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ (בראשית כז:יב): ״אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי״: 16:28: זָכְרֵנִי נָא. זְכֹר עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁשָּׁפַטְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא אָמַרְתִּי לְאֶחָד מֵהֶם הַעֲבֵר לִי מַקֵּל זֶה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם: | נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי. וּשְׂכַר עַיִן הַשֵּׁנִית הַנַּח לִי לָעוֹלָם הַבָּא, וְכָאן פְּרַע לִי שְׂכַר אַחַת מֵהֶן: 16:29: וַיִּלְפֹּת. וַיֹּאחַז, אינברצ״א בְּלַעַ״ז, כְּמוֹ (רות ג:ח): ״וַיֶּחֱרַד הָאִישׁ וַיִּלָּפֵת״, נֶאֱחַז בִּזְרוֹעוֹת הָאִשָּׁה:
פירוש רד”ק
16:23: לדגון אלהיהם ולשמחה. מקור בשקל ליראה את ה’: 16:24: חללנו. לשון רבים ואע”פ שהוא בלא יו”ד: 16:25: כי טוב. כי טוב כתיב וקרי כטוב והענין אחד: | האסירים. כתיב ביו”ד וקרי האסורים בוי”ו והענין אחד זה תואר וזה פעול: 16:26: והימשני. כתיב שרשו ימש והמישני קרי שרשו מוש והענין אחד כמו ייטב וטוב וענינו ענין הסרה אל הדבר כמו לא ימיש עמוד הענן לא ימיש מתוך האהל שהם ענין הסרה אלא שאלו פעלים עומדים וזה פועל יוצא ואלו ענין ריחוק מפני שהם דבקים עם מ”ם וזה ענין קרוב מפני שהוא דבק עם את כמו אל במקומות: | ואת העמודים. כמו ואל וכמוהו ואת בית ה’ אני הולך ואחרים זולתו וי”מ אותו ענין מישוש וכן תירגם יונתן ואמישני ומוש ומשש בענין אחד ולזה הפירוש יהיה כמשמעו: 16:28: נקם אחת. סמוך נקם אחת משתי עיני כלומר מאחת משתי עיני אנקם מהם ובדרש אמר רבונו של עולם תן לי שכר עיני אחת בעוה”ז ושכר עיני אחרת תהא שמורה לי ומתוקנת לעתיד לבא ורפיות תי”ו משתי על הנכונה כי כל אות בג”ד כפ”ת אחר שוא נע רפה לבד ממלת שתי שתים שנקראת דגש ואנשי מזרח קוראים אותם באות גנובה אשתי אשתים להיות השוא נח: 16:29: וילפת. כמו ויטה מן ויחרד האיש וילפת ילפתו ארחות דרכם שהוא ענין ההפוך והנטיה: 16:31: והוא שפט. והרי אמר למעלה וישפט את ישראל אלא למעלה אמר וישפט אחר התשועה שנעשית לו בעין הקורא כאלו אז מת כי לא נעשית לו אחר כן תשועה אבל החלה מפלתו ולא היתה לו אלא במותו ועכשיו כשמת אמר והוא שפט את ישראל כמו שאמר בכל שופט ושופט ויש בו דרש למה נאמר שני פעמים כי שפט את ישראל עשרים שנה אמר ר’ אחא מלמד שהיו פלשתים יריאים ממנו עשרים שנה לאחר מותו כמו שהיו יריאים ממנו עשרים שנה בחייו:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - קורבן | מות שמשון — “תמות נפשי עם פלישתים” — מסירות נפש וסיום שליחות
- אפיון - עונש וגלות | שמשון עיוור ובית כלא — עונש על מעידות חייו, אך שיערו שב לצמוח
הערות
מילה נדירה: וְ/שָׁפָט (Strong’s H8202) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: במדבר,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: מִלּוֹא (Strong’s H4407) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שופטים,מלכים ב שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
ניצחון במוות: שמשון בחייו הרג אחד אחד; במותו הרג יותר מכל חייו. הסיום הטרגי הוא גם השיא. “ויזכרהו ה’”: אחד הרגעים הנדירים שה’ מגיב לתפילת שמשון.