נדר יפתח ובתו
פסוקים
וַיָּבֹ֨א יִפְתָּ֣ח הַמִּצְפָּה֮ אֶל־בֵּיתוֹ֒ וְהִנֵּ֤ה בִתּוֹ֙ יֹצֵ֣את לִקְרָאת֔וֹ בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹל֑וֹת וְרַק֙ הִ֣יא יְחִידָ֔ה אֵֽין־ל֥וֹ מִמֶּ֛נּוּ בֵּ֖ן אוֹ־בַֽת׃ וַיְהִי֩ כִרְאוֹת֨וֹ אוֹתָ֜הּ וַיִּקְרַ֣ע אֶת־בְּגָדָ֗יו וַיֹּ֙אמֶר֙ אֲהָ֤הּ בִּתִּי֙ הַכְרֵ֣עַ הִכְרַעְתִּ֔נִי וְאַ֖תְּ הָיִ֣ית בְּעֹֽכְרָ֑י וְאָנֹכִ֗י פָּצִ֤יתִי פִי֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְלֹ֥א אוּכַ֖ל לָשֽׁוּב׃ וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אָבִי֙ פָּצִ֤יתָה אֶת־פִּ֙יךָ֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה עֲשֵׂ֣ה לִ֔י כַּאֲשֶׁ֖ר יָצָ֣א מִפִּ֑יךָ אַחֲרֵ֡י אֲשֶׁ֣ר עָשָׂה֩ לְךָ֨ יְהֹוָ֧ה נְקָמ֛וֹת מֵאֹיְבֶ֖יךָ מִבְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אָבִ֔יהָ יֵעָ֥שֶׂה לִּ֖י הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה הַרְפֵּ֨ה מִמֶּ֜נִּי שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים וְאֵֽלְכָה֙ וְיָרַדְתִּ֣י עַל־הֶהָרִ֔ים וְאֶבְכֶּה֙ עַל־בְּתוּלַ֔י אָנֹכִ֖י (ורעיתי) [וְרֵֽעוֹתָֽי]׃ וַיֹּ֣אמֶר לֵ֔כִי וַיִּשְׁלַ֥ח אוֹתָ֖הּ שְׁנֵ֣י חֳדָשִׁ֑ים וַתֵּ֤לֶךְ הִיא֙ וְרֵ֣עוֹתֶ֔יהָ וַתֵּ֥בְךְּ עַל־בְּתוּלֶ֖יהָ עַל־הֶהָרִֽים׃ וַיְהִ֞י מִקֵּ֣ץ׀ שְׁנַ֣יִם חֳדָשִׁ֗ים וַתָּ֙שׇׁב֙ אֶל־אָבִ֔יהָ וַיַּ֣עַשׂ לָ֔הּ אֶת־נִדְר֖וֹ אֲשֶׁ֣ר נָדָ֑ר וְהִיא֙ לֹא־יָדְעָ֣ה אִ֔ישׁ וַתְּהִי־חֹ֖ק בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ מִיָּמִ֣ים׀ יָמִ֗ימָה תֵּלַ֙כְנָה֙ בְּנ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל לְתַנּ֕וֹת לְבַת־יִפְתָּ֖ח הַגִּלְעָדִ֑י אַרְבַּ֥עַת יָמִ֖ים בַּשָּׁנָֽה׃
פירוש רש”י
11:35: הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי. לְשׁוֹן נְקֵבָה, וְדוֹמֶה לוֹ (שיר השירים ד:ט): לִבַּבְתִּנִי אֲחוֹתִי כַלָּה: | הָיִית בְּעוֹכְרִי. כָּל דָּמִי נֶעְכָּר, קִפַּחְתְּ אֶת רַגְלִי: 11:37: וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים. לְשׁוֹן יְלָלָה הוּא, וְדוּגְמָתוֹ (ישעיהו טו:ג): עַל גַּגּוֹתֶיהָ וּבִרְחוֹבוֹתֶיהָ כֻּלֹּה יְיֵלִיל יָרַד בִּבְכִי, הַמִּתְעַצֵּב בִּבְכִי עַד שֶׁגּוּפוֹ מִשְׁתַּבֵּר. וּבְמִדְרַשׁ אַגָּדָה דּוֹרֵשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (בחוקותי ה): עַל הֶהָרִים. לִפְנֵי סַנְהֶדְרִין, שֶׁמָּא יִמְצְאוּ פֶּתַח לְנִדְרְךָ: 11:38: וַתֵּבְךְּ עַל בְּתוּלֶיהָ. מִדְּלָא כְתִיב עַל בְּתוּלוֹתֶיהָ, מַשְׁמַע בְּתוּלִים מַמָּשׁ: 11:39: וַתְּהִי חֹק. גָּזְרוּ שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה אָדָם עוֹד כֵּן, שֶׁאִלּוּ הָלַךְ אֵצֶל פִּנְחָס, אוֹ הוּא בָּא אֶצְלוֹ, הָיָה מַתִּיר לוֹ נִדְרוֹ, עָמְדוּ בִּגְדֻלָּתָן, וּמִבֵּין שְׁנֵיהֶם אָבְדָה, וְנִפְרַע מֵהֶם, פִּנְחָס נִסְתַּלְּקָה שְׁכִינָה הֵימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר בְּדִבְרֵי הַיָּמִים (א ט:כ): לְפָנִים ה׳ עִמּוֹ, לָמַדְנוּ שֶׁבְּסוֹפוֹ אֵינוֹ עִמּוֹ, וְיִפְתָּח הוּכָּה בִּשְׁחִין וְנִפּוּל אֵבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (לקמן יב:ז): וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד. וְיֵשׁ עוֹד לִפְתֹּר: וַתְּהִי חֹק בְּיִשְׂרָאֵל. מְחֻבָּר לְמִקְרָא שֶׁלְּאַחֲרָיו: 11:40: מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה וְגוֹ׳. הַדָּבָר הַזֶּה קָבְעוּ עֲלֵיהֶם לְחֹק: | לְתַנּוֹת. לְקוֹנֵן:
פירוש רד”ק
11:34: אין לו ממנו. ת”י כמו ממנה לית ליה מינה כלומר כי מבתו זאת לא היה לו בן או בת כי לא היה לה בעל עדיין כמו שאמר והיא לא ידעה איש וכן אמר בעל המסורת ה’ סבירין ממנה וקרינן ממנו ויתכן לפרש ממנו כמשמעו כי אפשר שהי’ לאשת יפתח בנים מאיש אחר קודם שנשאת ליפתח והיה מגדלם יפתח בביתו והיו חשובין כבניו אבל ממנו לא היה לו בן או בת כי אם זאת: 11:37: וירדתי. י”מ מענין אריד בשיחי וירד ויריד בענין אחד ורבים כמוהו והנכון לפרש כמשמעו כי המצפה ששם היה בית יפתח היה גבוהה על ההרים או אמר וירדתי כנגד העמק אשר בין המצפה וההרים וכן ויעלו אותם עמק עכור וירד הסלע כמו שפירשנו וי”ת ואתנגיד על טוריא ובדרש וירדתי על ההרים אלך לפני סנהדרין אולי ימצאו פתח לנדרך: 11:39: ויעש לה את נדרו אשר נדר. שעשה לה בית והכניסה שם והיתה שם פרושה מבני אדם ומדרכי העולם והיה חק בישראל כי משנה לשנה היו הולכות אליה בנות ישראל: 11:40: לתנות לה. כלומר לקונן ולבכות על בתוליה עמה כתרגומו לאלאה ותרגום ויקונן המלך ואלא מלכא או פירוש לתנות להשיחה ולנחמה ארבעה ימים כי כל השנה היתה מתבודדת כמו האנשים הפרושים הסגורים בבתים והחק הזה עשו עמה כל ימי חייה ומה שאמר ותהי חק לשון נקבה ר”ל הליכת בנות ישראל היתה לחק בכל שנה וי”ת והות לגזרה בישראל בדיל דלא לאסקא גבר ית בריה וית ברתיה וגו’ ומצאנו בזה מחלוקת רז”ל אמרו וכי נדר היה רבי יוחנן ור’ שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר דמים היה חייב וריש לקיש אמר אפילו דמים לא היה חייב דתנינן אמר על בהמה טמאה ועל בעלת מום הרי אלו עולה לא אמר כלום הרי אלו לעולה ימכרו ויביא בדמיהן עולה ולא היה שם פנחס שיתיר לו נדרו כלומר שיאמר לו כי בדמים היה פטור אמר פנחס הוא צריך לי יבא אצלי ויפתח אמר ראש קציני ישראל אני ואלך אצלו בין דין לדין אבדה הנערה ושניהם נענשו יפתח בנשילת אברים מת שנאמר ויקבר בערי גלעד פנחס נסתלקה ממנו רוח הקדש שנאמר ופנחס בן אלעזר הכהן נגיד היה עליהם הוא עליהם אין כתיב כאן אלא היה עליהם לפנים ה’ עמו עכשיו לא היה עמו, ראינו מדבריהם כי מה שעשה יפתח בטעות עשה והיה הוא סבור שנדרו היה נדר כמו שאמר ואנכי פציתי פי אל ה’ ולא אוכל לשוב ובתו גם כן רצתה בדברו כי חשבה גם כן שנדרו היה נדר כמו שאמרה פצית את פיך אל ה’ עשה לי כאשר יצא מפיך:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - קורבן | נדר יפתח — “המוצא מדלתות ביתי” — ובתו יצאה לקראתו בתופים
- אפיון - מנהיגות במשבר | יפתח נקרע בין נדרו לאהבת בתו — טרגדיה של מנהיג שניצח וחי לאבד
הערות
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אַל (Strong’s H409) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: עָל (Strong’s H5920) — מופיעה 3 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל ב,הושע,תהילים שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מחלוקת פרשנים: האם יפתח הקריב את בתו ממש (קמחי, אברבנאל) או שנדרה לנזירות עולמית (תרגום יונתן, ר’ דוד צבי הופמן)? תבנית השוואה: CT-020 — קרבן עקידה — ויתור על הבן.