גדעון הורס את מזבח הבעל
פסוקים
וַיְהִי֮ בַּלַּ֣יְלָה הַהוּא֒ וַיֹּ֧אמֶר ל֣וֹ יְהֹוָ֗ה קַ֤ח אֶת־פַּר־הַשּׁוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וּפַ֥ר הַשֵּׁנִ֖י שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וְהָרַסְתָּ֗ אֶת־מִזְבַּ֤ח הַבַּ֙עַל֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יךָ וְאֶת־הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָ֖יו תִּכְרֹֽת׃ וּבָנִ֨יתָ מִזְבֵּ֜חַ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ עַ֣ל רֹ֧אשׁ הַמָּע֛וֹז הַזֶּ֖ה בַּמַּעֲרָכָ֑ה וְלָֽקַחְתָּ֙ אֶת־הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י וְהַעֲלִ֣יתָ עוֹלָ֔ה בַּעֲצֵ֥י הָאֲשֵׁרָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תִּכְרֹֽת׃ וַיִּקַּ֨ח גִּדְע֜וֹן עֲשָׂרָ֤ה אֲנָשִׁים֙ מֵעֲבָדָ֔יו וַיַּ֕עַשׂ כַּאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֵלָ֖יו יְהֹוָ֑ה וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יָרֵא֩ אֶת־בֵּ֨ית אָבִ֜יו וְאֶת־אַנְשֵׁ֥י הָעִ֛יר מֵעֲשׂ֥וֹת יוֹמָ֖ם וַיַּ֥עַשׂ לָֽיְלָה׃ וַיַּשְׁכִּ֜ימוּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ בַּבֹּ֔קֶר וְהִנֵּ֤ה נֻתַּץ֙ מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְהָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָ֖יו כֹּרָ֑תָה וְאֵת֙ הַפָּ֣ר הַשֵּׁנִ֔י הֹֽעֲלָ֔ה עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ הַבָּנֽוּי׃ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֔הוּ מִ֥י עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַֽיִּדְרְשׁוּ֙ וַיְבַקְשׁ֔וּ וַיֹּ֣אמְר֔וּ גִּדְעוֹן֙ בֶּן־יוֹאָ֔שׁ עָשָׂ֖ה הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃ וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ אֶל־יוֹאָ֔שׁ הוֹצֵ֥א אֶת־בִּנְךָ֖ וְיָמֹ֑ת כִּ֤י נָתַץ֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח הַבַּ֔עַל וְכִ֥י כָרַ֖ת הָאֲשֵׁרָ֥ה אֲשֶׁר־עָלָֽיו׃ וַיֹּ֣אמֶר יוֹאָ֡שׁ לְכֹל֩ אֲשֶׁר־עָמְד֨וּ עָלָ֜יו הַאַתֶּ֣ם׀ תְּרִיב֣וּן לַבַּ֗עַל אִם־אַתֶּם֙ תּוֹשִׁיע֣וּן אוֹת֔וֹ אֲשֶׁ֨ר יָרִ֥יב ל֛וֹ יוּמַ֖ת עַד־הַבֹּ֑קֶר אִם־אֱלֹהִ֥ים הוּא֙ יָ֣רֶב ל֔וֹ כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת־מִזְבְּחֽוֹ׃ וַיִּקְרָא־ל֥וֹ בַיּוֹם־הַה֖וּא יְרֻבַּ֣עַל לֵאמֹ֑ר יָ֤רֶב בּוֹ֙ הַבַּ֔עַל כִּ֥י נָתַ֖ץ אֶֽת־מִזְבְּחֽוֹ׃ וְכׇל־מִדְיָ֧ן וַעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי־קֶ֖דֶם נֶאֶסְפ֣וּ יַחְדָּ֑ו וַיַּעַבְר֥וּ וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּעֵ֥מֶק יִזְרְעֶֽאל׃ וְר֣וּחַ יְהֹוָ֔ה לָבְשָׁ֖ה אֶת־גִּדְע֑וֹן וַיִּתְקַע֙ בַּשּׁוֹפָ֔ר וַיִּזָּעֵ֥ק אֲבִיעֶ֖זֶר אַחֲרָֽיו׃ וּמַלְאָכִים֙ שָׁלַ֣ח בְּכׇל־מְנַשֶּׁ֔ה וַיִּזָּעֵ֥ק גַּם־ה֖וּא אַחֲרָ֑יו וּמַלְאָכִ֣ים שָׁלַ֗ח בְּאָשֵׁ֤ר וּבִזְבֻלוּן֙ וּבְנַפְתָּלִ֔י וַֽיַּעֲל֖וּ לִקְרָאתָֽם׃ וַיֹּ֥אמֶר גִּדְע֖וֹן אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים אִם־יֶשְׁךָ֞ מוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃ הִנֵּ֣ה אָנֹכִ֗י מַצִּ֛יג אֶת־גִּזַּ֥ת הַצֶּ֖מֶר בַּגֹּ֑רֶן אִ֡ם טַל֩ יִֽהְיֶ֨ה עַֽל־הַגִּזָּ֜ה לְבַדָּ֗הּ וְעַל־כׇּל־הָאָ֙רֶץ֙ חֹ֔רֶב וְיָדַעְתִּ֗י כִּֽי־תוֹשִׁ֧יעַ בְּיָדִ֛י אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּֽרְתָּ׃ וַיְהִי־כֵ֕ן וַיַּשְׁכֵּם֙ מִֽמׇּחֳרָ֔ת וַיָּ֖זַר אֶת־הַגִּזָּ֑ה וַיִּ֤מֶץ טַל֙ מִן־הַגִּזָּ֔ה מְל֥וֹא הַסֵּ֖פֶל מָֽיִם׃ וַיֹּ֤אמֶר גִּדְעוֹן֙ אֶל־הָ֣אֱלֹהִ֔ים אַל־יִ֤חַר אַפְּךָ֙ בִּ֔י וַאֲדַבְּרָ֖ה אַ֣ךְ הַפָּ֑עַם אֲנַסֶּ֤ה נָּא־רַק־הַפַּ֙עַם֙ בַּגִּזָּ֔ה יְהִי־נָ֨א חֹ֤רֶב אֶל־הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל־כׇּל־הָאָ֖רֶץ יִֽהְיֶה־טָּֽל׃ וַיַּ֧עַשׂ אֱלֹהִ֛ים כֵּ֖ן בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַֽיְהִי־חֹ֤רֶב אֶל־הַגִּזָּה֙ לְבַדָּ֔הּ וְעַל־כׇּל־הָאָ֖רֶץ הָ֥יָה טָֽל׃
פירוש רש”י
6:25: פַּר הַשּׁוֹר. פַּר הַבָּחוּר, שֶׁהַשּׁוֹר בֶּן יוֹמוֹ קָרוּי שׁוֹר: | וּפַר הַשֵּׁנִי. (תרגום:) וְתוֹרָא תִּנְיָנָא: | שֶׁבַע שָׁנִים. (תרגום:) דְּאִיתְפַּטַּם שֶׁבַע שְׁנִין לַעֲבוֹדָה זָרָה. שְׁמוֹנָה דְבָרִים הוּתְרוּ אוֹתוֹ הַלַּיְלָה: מוּקְצֶה, אֲשֵׁרָה, וְלַיְלָה, וּבָמָה וְכוּ׳, כִּדְאִיתָא בִּתְמוּרָה (כח ב): 6:26: רֹאשׁ הַמָּעוֹז. רֹאשׁ הַסֶּלַע: 6:31: הַאַתֶּם תְּרִיבוּן לַבַּעַל. בִּשְׁבִיל הַבַּעַל: | תּוֹשִׁיעוּן אוֹתוֹ. תִּנְקְמוּ נִקְמָתוֹ, וְכֵן (שמואל א כה:לג): וְהֹשֵׁעַ יָדִי לִי, דְּדָוִד בְּנָבָל: | אֲשֶׁר יָרִיב לוֹ. בִּשְׁבִילוֹ: | עַד הַבֹּקֶר. עַד הַבֹּקֶר הַמְתִּינוּ: | אִם אֱלֹהִים הוּא. יָרִיב הוּא לְעַצְמוֹ רִיבוֹ וְנִקְמָתוֹ, וּכְדֵי לִדְחוֹתָם עַד שֶׁיִּבְרַח גִּדְעוֹן הָיָה אוֹמֵר כֵּן: 6:32: יָרֶב בּוֹ. בְּגִדְעוֹן אֵצֶל רִיב נוֹפֵל עִם, אוֹ אֶת, אוֹ בּוֹ, כְּמוֹ (בראשית לא:לו): וַיָּרֶב בְּלָבָן, אֲבָל ׳לוֹ׳ אֵינוֹ נוֹפֵל עַל הַלָּשׁוֹן, וְכָל ׳לוֹ׳ הַכְּתוּבִים כָּאן ׳בִּשְׁבִיל׳ הֵם: 6:34: רוּחַ ה׳. רוּחַ גְּבוּרָה: | וַיִּזָּעֵק אֲבִיעֶזֶר. כָּל הַמִּשְׁפָּחָה: 6:38: וַיְהִי כֵן. שֶׁהָיָה טַל עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר מְקוֹמוֹת, כְּמוֹ שֶׁהוּא אוֹמֵר (פסוק לז): מְלֹא הַסֵּפֶל מַיִם, אֲבָל ׳עַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב׳ לֹא נִתְקַיֵּם, שֶׁהַבְּרִית כְּרוּתָה לַטַּל שֶׁאֵינוֹ נֶעְצָר (תענית ג א): | וַיָּזַר. לְשׁוֹן מְכַבֵּשׁ, וְכֵן (ישעיהו א:ו): לֹא זֹרוּ וְלֹא חֻבָּשׁוּ, לֹא נֶחְבְּשׁוּ לְהוֹצִיא הַלֵּחָה:
פירוש רד”ק
6:25: פר השור. כמו פר בן בקר וכן תירגם יונתן תור בר תורי ויש לפרש כי פר איננו סמוך והשור בדמות תואר לו כאילו אמר פר הגדול שהיה דומה לשור: | ופר השני. י”א שני לבטן והנכון שני לפר הראשון שזכר ופירוש ז’ שנים תירגם יונתן דאיתפטים שבע שנים ואפשר שהיה בן שבע שנים ובדברי רז”ל שהוקצה לע”ג שבע שנים שאמרו אמר ריש לקיש אין מוקצה לע”ג אלא מוקצה לשבע שנים שנאמר ופר השני שבע שנים ומהם אמרו כי נעבד היה ואמרו שמנה דברים הותרו באותה הלילה חוץ וזר ולילה כלי שרת וכלי אשרה עצי אשרה ומוקצה ונעבד: 6:26: המעוז הזה. הוא הסלע שהקריב עליו הבשר והמצות: | במערכה. כתרגומו בסדרא ופירושו במקום המישור שבראש המעוז שיוכל לערוך שם אבני המזבח: 6:28: ואת הפר השני. ואת הפר הראשון לא מצאנו שעשה ממנו דבר אם כן למה צוהו לקחתו אמר כדי לגזלו מהם שלא יהיו מקריבין אותו לע”ג: 6:31: האתם תריבון לבעל. בעבור הבעל: | אשר יריב לו. מי שהריב לו ונתץ מזבחו ימיתהו עד הבקר פירוש אם אלהים הוא יריב למריב לו וימיתהו ויונתן תרגם דיתפרע ליה יתקטל וגו’ לשון כח תרגום אלהים לא ידעום דלית בהון צרוך: 6:34: ורוח ה’. כתרגום רוח גבורא מן קדם ה’: 6:38: ויזר את הגזה. מבנין הקל בשקל ויצר עליה או מבנין הפעיל בפלס ויסר נח את מכסה התיבה והוא מענין כי רגל תזורה לא זורו ולא חובשו שהוא ענין העיצור והסחיטה והענין הזה היה בהקיץ הראה לו השם יתברך זה האות לחזק את לבו או היה במראה הנבואה כי המעשה היה בלילה ומה שאמר וישכם ממחרת כך נראה לו הכל במראה הנבואה והראשון קרוב: 6:39: אנסה נא. והנה כתיב לא תנסו את ה’ והנה עשה עמו האל אות ובא לנסותו אם יעשו לו זה האות שהוא חזק מהראשון, כתב רבינו סעדיה ז”ל כי הנסיון ביכולת הבורא אסור כמו שאמר וינסו אל בלבבם ויאמרו הגם לחם יוכל תת אבל גדעון לא היה לו ספק ביכולת הבורא אלא רצה לנסות אם הוא ראוי לנס גדול כזה:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - פקודה אלוקית ללכת למקום | ה’ מצווה גדעון לפרוץ את מזבח הבעל — מבחן ראשון לפני הגאולה הגדולה
- אפיון - בחירה ודחייה | יואש אביו בוחר לעמוד לצד בנו: “ירב הבעל לו” — בגידה בעבודה זרה
הערות
מילה נדירה: וְ/שֶׁלַח (Strong’s H7974) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,דברי הימים א שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: מִלּוֹא (Strong’s H4407) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שופטים,מלכים ב שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
גיזת הצמר (ו:לו-מ): תגובת גדעון המתלבט — “ואם ישועה תושיע” — מבטאת ספק-אמונה. רד”ק: לא כפירה אלא ביקוש אישי לאישור.