קריאת גדעון — מלאך ה’
פסוקים
וַיַּעֲשׂ֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיִּתְּנֵ֧ם יְהֹוָ֛ה בְּיַד־מִדְיָ֖ן שֶׁ֥בַע שָׁנִֽים׃ וַתָּ֥עׇז יַד־מִדְיָ֖ן עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל מִפְּנֵ֨י מִדְיָ֜ן עָשׂ֥וּ לָהֶ֣ם׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶת־הַמִּנְהָרוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר בֶּהָרִ֔ים וְאֶת־הַמְּעָר֖וֹת וְאֶת־הַמְּצָדֽוֹת׃ וְהָיָ֖ה אִם־זָרַ֣ע יִשְׂרָאֵ֑ל וְעָלָ֨ה מִדְיָ֧ן וַעֲמָלֵ֛ק וּבְנֵי־קֶ֖דֶם וְעָל֥וּ עָלָֽיו׃ וַיַּֽחֲנ֣וּ עֲלֵיהֶ֗ם וַיַּשְׁחִ֙יתוּ֙ אֶת־יְב֣וּל הָאָ֔רֶץ עַד־בּוֹאֲךָ֖ עַזָּ֑ה וְלֹֽא־יַשְׁאִ֤ירוּ מִֽחְיָה֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וְשֶׂ֥ה וָשׁ֖וֹר וַחֲמֽוֹר׃ כִּ֡י הֵם֩ וּמִקְנֵיהֶ֨ם יַֽעֲל֜וּ וְאׇהֳלֵיהֶ֗ם (יבאו) [וּבָ֤אוּ] כְדֵֽי־אַרְבֶּה֙ לָרֹ֔ב וְלָהֶ֥ם וְלִגְמַלֵּיהֶ֖ם אֵ֣ין מִסְפָּ֑ר וַיָּבֹ֥אוּ בָאָ֖רֶץ לְשַׁחֲתָֽהּ׃ וַיִּדַּ֧ל יִשְׂרָאֵ֛ל מְאֹ֖ד מִפְּנֵ֣י מִדְיָ֑ן וַיִּזְעֲק֥וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהֹוָֽה׃ וַיְהִ֕י כִּֽי־זָעֲק֥וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל־יְהֹוָ֑ה עַ֖ל אֹד֥וֹת מִדְיָֽן׃ וַיִּשְׁלַ֧ח יְהֹוָ֛ה אִ֥ישׁ נָבִ֖יא אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֥ר יְהֹוָ֣ה׀ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָנֹכִ֞י הֶעֱלֵ֤יתִי אֶתְכֶם֙ מִמִּצְרַ֔יִם וָאֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃ וָאַצִּ֤ל אֶתְכֶם֙ מִיַּ֣ד מִצְרַ֔יִם וּמִיַּ֖ד כׇּל־לֹחֲצֵיכֶ֑ם וָאֲגָרֵ֤שׁ אוֹתָם֙ מִפְּנֵיכֶ֔ם וָאֶתְּנָ֥ה לָכֶ֖ם אֶת־אַרְצָֽם׃ וָאֹמְרָ֣ה לָכֶ֗ם אֲנִי֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֔ם לֹ֤א תִֽירְאוּ֙ אֶת־אֱלֹהֵ֣י הָאֱמֹרִ֔י אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֖ם יוֹשְׁבִ֣ים בְּאַרְצָ֑ם וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם בְּקוֹלִֽי׃ וַיָּבֹ֞א מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֗ה וַיֵּ֙שֶׁב֙ תַּ֤חַת הָֽאֵלָה֙ אֲשֶׁ֣ר בְּעׇפְרָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לְיוֹאָ֖שׁ אֲבִ֣י הָעֶזְרִ֑י וְגִדְע֣וֹן בְּנ֗וֹ חֹבֵ֤ט חִטִּים֙ בַּגַּ֔ת לְהָנִ֖יס מִפְּנֵ֥י מִדְיָֽן׃ וַיֵּרָ֥א אֵלָ֖יו מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו יְהֹוָ֥ה עִמְּךָ֖ גִּבּ֥וֹר הֶחָֽיִל׃ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֤יו גִּדְעוֹן֙ בִּ֣י אֲדֹנִ֔י וְיֵ֤שׁ יְהֹוָה֙ עִמָּ֔נוּ וְלָ֥מָּה מְצָאַ֖תְנוּ כׇּל־זֹ֑את וְאַיֵּ֣ה כׇֽל־נִפְלְאֹתָ֡יו אֲשֶׁר֩ סִפְּרוּ־לָ֨נוּ אֲבוֹתֵ֜ינוּ לֵאמֹ֗ר הֲלֹ֤א מִמִּצְרַ֙יִם֙ הֶעֱלָ֣נוּ יְהֹוָ֔ה וְעַתָּה֙ נְטָשָׁ֣נוּ יְהֹוָ֔ה וַֽיִּתְּנֵ֖נוּ בְּכַף־מִדְיָֽן׃ וַיִּ֤פֶן אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה וַיֹּ֗אמֶר לֵ֚ךְ בְּכֹחֲךָ֣ זֶ֔ה וְהוֹשַׁעְתָּ֥ אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִכַּ֣ף מִדְיָ֑ן הֲלֹ֖א שְׁלַחְתִּֽיךָ׃ וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בִּ֣י אֲדֹנָ֔י בַּמָּ֥ה אוֹשִׁ֖יעַ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל הִנֵּ֤ה אַלְפִּי֙ הַדַּ֣ל בִּמְנַשֶּׁ֔ה וְאָנֹכִ֥י הַצָּעִ֖יר בְּבֵ֥ית אָבִֽי׃ וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה כִּ֥י אֶהְיֶ֖ה עִמָּ֑ךְ וְהִכִּיתָ֥ אֶת־מִדְיָ֖ן כְּאִ֥ישׁ אֶחָֽד׃ וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אִם־נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤יתָ לִּי֙ א֔וֹת שָׁאַתָּ֖ה מְדַבֵּ֥ר עִמִּֽי׃ אַל־נָ֨א תָמֻ֤שׁ מִזֶּה֙ עַד־בֹּאִ֣י אֵלֶ֔יךָ וְהֹֽצֵאתִי֙ אֶת־מִנְחָתִ֔י וְהִנַּחְתִּ֖י לְפָנֶ֑יךָ וַיֹּאמַ֕ר אָנֹכִ֥י אֵשֵׁ֖ב עַ֥ד שׁוּבֶֽךָ׃ וְגִדְע֣וֹן בָּ֗א וַיַּ֤עַשׂ גְּדִֽי־עִזִּים֙ וְאֵיפַת־קֶ֣מַח מַצּ֔וֹת הַבָּשָׂר֙ שָׂ֣ם בַּסַּ֔ל וְהַמָּרַ֖ק שָׂ֣ם בַּפָּר֑וּר וַיּוֹצֵ֥א אֵלָ֛יו אֶל־תַּ֥חַת הָאֵלָ֖ה וַיַּגַּֽשׁ׃ וַיֹּ֨אמֶר אֵלָ֜יו מַלְאַ֣ךְ הָאֱלֹהִ֗ים קַ֣ח אֶת־הַבָּשָׂ֤ר וְאֶת־הַמַּצּוֹת֙ וְהַנַּח֙ אֶל־הַסֶּ֣לַע הַלָּ֔ז וְאֶת־הַמָּרַ֖ק שְׁפ֑וֹךְ וַיַּ֖עַשׂ כֵּֽן׃ וַיִּשְׁלַ֞ח מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֗ה אֶת־קְצֵ֤ה הַמִּשְׁעֶ֙נֶת֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָד֔וֹ וַיִּגַּ֥ע בַּבָּשָׂ֖ר וּבַמַּצּ֑וֹת וַתַּ֨עַל הָאֵ֜שׁ מִן־הַצּ֗וּר וַתֹּ֤אכַל אֶת־הַבָּשָׂר֙ וְאֶת־הַמַּצּ֔וֹת וּמַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה הָלַ֖ךְ מֵעֵינָֽיו׃ וַיַּ֣רְא גִּדְע֔וֹן כִּֽי־מַלְאַ֥ךְ יְהֹוָ֖ה ה֑וּא וַיֹּ֣אמֶר גִּדְע֗וֹן אֲהָהּ֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה כִּֽי־עַל־כֵּ֤ן רָאִ֙יתִי֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים׃ וַיֹּ֨אמֶר ל֧וֹ יְהֹוָ֛ה שָׁל֥וֹם לְךָ֖ אַל־תִּירָ֑א לֹ֖א תָּמֽוּת׃ וַיִּ֩בֶן֩ שָׁ֨ם גִּדְע֤וֹן מִזְבֵּ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וַיִּקְרָא־ל֥וֹ יְהֹוָ֖ה שָׁל֑וֹם עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה עוֹדֶ֕נּוּ בְּעׇפְרָ֖ת אֲבִ֥י הָעֶזְרִֽי׃
פירוש רש”י
6:1: וַיַּעֲשׂוּ הָרַע. עַד כָּאן נֶאֱמַר ׳וַיּוֹסִיפוּ׳, שֶׁהָיָה נִצְבָּר חֵטְא עַל חֵטְא, אֲבָל בְּשִׁירָה זוֹ נִמְחַל לָהֶם כָּל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וְעַכְשָׁיו מַתְחִילִין לַחֲטוֹא, כָּךְ נִדְרַשׁ בְּאַגָּדַת תְּהִלִּים (מדרש תהלים יח ו): 6:2: הַמִּנְהָרוֹת. (תרגום:) מַטְמוֹרִיתָא, וּבִלְשׁוֹן לַעַ״ז: וודו״ש, וְעַל שֵׁם שֶׁעוֹשִׂין בָּהֶם מָאוֹר קָטָן בְּמָקוֹם שֶׁאֵין נִיכָּר קוֹרְאָן מִנְהָרוֹת, לויישיט״ש בְּלַעַ״ז: | מְעָרוֹת. גרוטי״ה בְּלַעַ״ז: | מְצָדוֹת. פליישדי״ץ בְּלַעַ״ז, שֶׁעוֹשִׂים בַּיְּעָרִים עַל יְדֵי הַפָּלַת הָאִילָנוֹת סָבִיב סָבִיב: 6:5: הֵם וּמִקְנֵיהֶם. לִרְעוֹת אֶת הַתְּבוּאָה: 6:8: אִישׁ נָבִיא. זֶה הַנָּבִיא הוּא פִּנְחָס, בְּ״סֵדֶר עוֹלָם״ (פרק ב): 6:11: אֲבִי הָעֶזְרִי. מִבְּנֵי אֲבִיעֶזֶר בֶּן גִּלְעָד בֶּן מְנַשֶּׁה: | וְגִדְעוֹן בְּנוֹ. אָבִיו הָיָה חוֹבְטָן וְהוּא כוֹבְרָן, אָמַר לוֹ: אַבָּא, זָקֵן אַתָּה וְאִם יָבֹאוּ הַמִּדְיָנִים לֹא תוּכַל לָנוּס, לֵךְ אַתָּה וַאֲנִי אֶחְבֹּט: | בַּגַּת. בְּקוֹרוֹת בֵּית הַבַּד: 6:12: ה׳ עִמְּךָ גִּבּוֹר הֶחָיִל. שֶׁנָּתַן לְךָ כֹּחַ כָּזֶה: 6:13: וְיֵשׁ ה׳ עִמָּנוּ. וְאִם יֵשׁ ה׳ עִמָּנוּ, לָמָּה מְצָאַתְנוּ וְגוֹ׳: | אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ. פֶּסַח הָיָה, אָמַר לוֹ: אֶמֶשׁ הִקְרַנִי אַבָּא אֶת הַהַלֵּל, וּשְׁמַעְתִּיו שֶׁהָיָה אוֹמֵר (תהלים קיד:א): בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, ׳וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ׳, אִם צַדִּיקִים הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲשֶׂה לָנוּ בִּזְכוּתָם, וְאִם רְשָׁעִים הָיוּ, כְּשֵׁם שֶׁעָשָׂה לָהֶם נִפְלְאוֹתָיו חִנָּם כֵּן יַעֲשֶׂה לָנוּ, וְאַיֵּה כָל נִפְלְאוֹתָיו: 6:14: וַיִּפֶן אֵלָיו. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ: | בְּכֹחֲךָ זֶה. בְּכֹחַ הַזְּכוּת הַזֶּה שֶׁלִּמַּדְתָּ סָנֵגוֹרְיָא עַל בָּנַי, כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא (מדרש תנחומא שופטים ד): 6:15: הִנֵּה אַלְפִּי. הָאֶלֶף שֶׁאֲנִי נִמְנֶה בּוֹ לִהְיוֹת תַּחַת שַׂר הָאֶלֶף, הוּא הָאֶלֶף הַדַּל בְּכָל אַלְפֵי מְנַשֶּׁה: 6:17: שָׁאַתָּה. כְּמוֹ שֶׁאַתָּה: 6:19: קֶמַח מַצּוֹת. לָמַדְנוּ שֶׁפֶּסַח הָיָה, יוֹם תְּנוּפַת הָעוֹמֶר, לְכָךְ נֶאֱמַר (לקמן ז:יג) וְהִנֵּה צְלִיל לֶחֶם שְׂעוֹרִים מִתְהַפֵּךְ וְגוֹ׳: | וְהַמָּרָק. וְהָרוֹטֶב: 6:22: אֲהָהּ. לְשׁוֹן דְּאָגָה, כְּלוֹמַר מַה תְּהֵא עָלַי: | כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי. כִּי עַל אֲשֶׁר רָאִיתִי מַלְאַךְ ה׳, לְכָךְ אֲנִי דּוֹאֵג וְצוֹעֵק ׳אֲהָהּ׳: 6:24: וַיִּקְרָא לוֹ. גִּדְעוֹן לַמִּזְבֵּחַ: | ה׳ שָׁלוֹם. ה׳ הוּא שְׁלוֹמֵנוּ:
פירוש רד”ק
6:2: המנהרות. כמו מערות ויש להם חלון למעלה שתכנס ממנו האורה ומפני זה נקראו מנהרות: | המצדות. מבצרים חזקים: 6:3: והיה אם זרע. כאשר זרע כמו והיה אם בא אל אשת אחיו ואם יהיה היובל לבני ישראל והדומים להם: 6:4: וישחיתו את יבול הארץ. התבואות שהיו בעשב קודם שיגמר בשולם וכן אלנות הכל היו כורתים ומפילים ולא היו משאירים מחיה: | ושה ושור וחמור. היו נוהגים להם: 6:8: איש נביא. מפרש בסדר עולם זה פנחס ולהוכיחם בא ולהודיעם כי מפני חטאתם קרה להם מה שקרה: 6:9: ואגרש אותם. טעמו למלת לוחציכם לא למלת מצרים והלוחצים הם סיחון ועוג שלא הניחום לעבור ויצאו לקראתם למלחמה וכן כנעני מלך ערד וכן מלכי כנען חשבו ללחצם: 6:11: וישב תחת האלה. אינו ר”ל ישיבה כי אין נראים המלאכים בישיבה כי אם בעמידה כמו ומלאך יי עומד והנה איש עומד לנגדו אלא ר”ל נתעכב שם תחת האלה עד שיפנה אליו גדעון וכאשר לא פנה אליו נראה אליו ויאמר לו ה’ עמך וכן אנכי אשב עד שובך לשון עכבה וכן אשרי יושבי ביתך והדומי’ להם ועשה זה המלאך שנתעכב שם ולא נראה אליו בתחילת בואו משל שהקדוש ברוך הוא נמצא להם לישראל בכל עת אם יפנו אליו ויקראוהו באמת ובדרש נתעכב שם עד שמצא לו זכות ואחר כן נראה לו אמרו יואש אביו היה חובט חטים אמר לו גדעון אבי זקן אתה הכנס לביתך ואני אהיה חובט שאם יבאו המדינים אין בך כח לנוס אמר המלאך קיימת מצות כבוד וראוי אתה שיגאלו בני על ידיך מיד וירא אליו מלאך ה’ וגו’ אמר לו גדעון ויש ה’ עמנו וגו’ אמש קראנו את ההלל והיה אבי מקראני בצאת ישראל ממצרים אם צדיקים היו אבותינו עשה לנו בזכותם ואם רשעים היו כשם שעשית להם נס כך עשה לנו נס אמר הקדוש ברוך הוא חייך כך למדת סניגוריא על בני כדאי אתה שאדבר עמך מיד ויפן אליו ה’ ויאמר לך בכחך זה בכח זכות’ שלמדת סניגוריא על בני ונכון הוא זה הדרש שנתן טעם לעכוב המלאך ולמה שאמר ויפן אליו: | אשר בעפרה אשר ליואש. וכן אשר בעפרת אבי העזרי לפי שיש עיר אחרת ששמה עפרה בגבול בנימן כמו שכתוב בספר יהושע והעוים והפרה ועפרה: | חובט חטים. כמו דש אלא שהדישה בבהמות וחביטה במקל וכן כי תחבוט זיתך חובט במקל בזית להפיל הזתים: | בגת. גת היה שם שדורכין שם ענבים באותו גת היה חובט החטים וכן תירגם יונתן במעצרתא: 6:12: גבור החיל. קראהו כן לבשרו ולחזקו שיגבר וינצח מדין וכן אמר לך בכחך זה: 6:14: ויפן אליו ה’. פירוש פנה אליו והלבישהו גבורה ואמר לו לך בכחך זה פירוש בכח שהוסיף לו על דרך ותהי על יפתח רוח ה’ שתרגומו רוח גבורתא מן קדם ה’ ויד ה’ היתה אל אליהו רוח גבורה מן קדם ה’: | הלא שלחתיך. המלה הזאת תבא לחזק המצוה וכן הלא שמעת בתי הלא צויתיך חזק ואמץ: 6:15: בי אדוני במה אושיע. לשון חול הוא כי עדיין לא ידע גדעון כי מלאך ה’ הוא וכן אמר לו מתחילה בי אדוני בחיריק הנון ונקמץ זה מפני הזקף ואמר לו לשון רבים כי כן המנהג בזו המלה כמו אדניך אדניו זולתי מדבר בעדו כדי שלא יתחלף בשם הנכבד אבל זה לבדו בא בלשון רבים ליחיד למדבר בעדו ויונתן תרגם לשון קודש ואמ’ ליה בבעו ה’ ולדעתו אמר גדעון זה כנגד הקדוש ברוך הוא לא כנגד המלאך כי עדיין לא היה יודע שהוא מלאך: | אלפי. האלף שבית אבי נמנה בו הוא הדל באלפי מנשה ויונתן תרגם זרעיתי זעירא בשבט מנשה, וי”מ אלפי כמו אבי כמו אלוף שפירושו שר ואדון: 6:16: כי אהיה עמך. אמר לו בשם ה’ כי אהיה עמך לפיכך אמר לו גדעון אם כן שנביא אלהים אתה ובשליחותו אתה בא תעשה לי אות שאתה מדבר עמי בשם ה’ והאות שעשה לו הוא האש שעלה מן הצור ומה שאמר ויאמר אליו ה’ קרא המלאך בשם ה’ כמו שכתוב במלאך שנראה ליהושע ויאמר ה’ ליהושע: 6:17: שאתה מדבר עמי. כמו שאתה בסגול השין כמו עד שקמתי דבורה שהשין בפתח במקום הסגול ונקמצה שין שאתה להרחיב על האלף ופירושו שאתה מדבר עמי בשם ה’: 6:19: והמרק. המים שנתבשל בהם הבשר נקראו מרק לפי שבהם מירוק הבשר והיוצא ממנו ונמצא המרק חציו קמץ וחציו פתח במקצת ספרים המדויקים והוא שלא כמשפט השמות מזה המשקל, וראיתי במחברת בן אשר שזוכר אותו בכלל הקמוצים: | בפרור. ידוע הוא דוד נחשת שמבשלין בו הבשר: | אל תחת האלה. תירגם יונתן לתחות אלנא: 6:23: שלום לך. המלאך אחר שעלה השמיעו הקול הזה כי ראה שהיה מפחד בדעתו כי היה מלאך:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - פקודה אלוקית ללכת למקום | מלאך ה’ מצווה גדעון “לך בכוחך זה” — שליחות פתאומית לאיש שחובט חיטים בסתר
- אפיון - דיאלוג ישיר עם אלוקים | גדעון מתמקח עם המלאך — “בי אדוני… ולמה מצאתנו כל זאת”
- אפיון - מנהיגות במשבר | גדעון הקטן מבית אביו משבט מנשה מקבל שליחות גאולה
- אפיון - משיחה ומינוי | ה׳ קורא לגדעון — “לך בכחך זה” — קריאה לתפקיד השופט
הערות
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: כִמְהָם (Strong’s H3643) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: שמואל ב,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: כְּסִיל (Strong’s H3685) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: ישעיהו,עמוס,איוב שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
השוואה לפי רד”ק: “שלח האמהות” — כמו קריאת משה מן הסנה; אדם עסוק בפרנסה מקבל שליחות אלוקית. תבנית השוואה: CT-003 — קריאת הנביא לשליחות.