חורבן ירושלים — חישוב הגלויות
פסוקים
בֶּן־עֶשְׂרִ֨ים וְאַחַ֤ת שָׁנָה֙ צִדְקִיָּ֣הוּ בְמׇלְכ֔וֹ וְאַחַ֤ת עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה מָלַ֖ךְ בִּירוּשָׁלָ֑͏ִם וְשֵׁ֣ם אִמּ֔וֹ (חמיטל) [חֲמוּטַ֥ל] בַּֽת־יִרְמְיָ֖הוּ מִלִּבְנָֽה׃ וַיַּ֥עַשׂ הָרַ֖ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֑ה כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר־עָשָׂ֖ה יְהוֹיָקִֽם׃ כִּ֣י׀ עַל־אַ֣ף יְהֹוָ֗ה הָֽיְתָה֙ בִּירוּשָׁלַ֣͏ִם וִֽיהוּדָ֔ה עַד־הִשְׁלִיכ֥וֹ אוֹתָ֖ם מֵעַ֣ל פָּנָ֑יו וַיִּמְרֹ֥ד צִדְקִיָּ֖הוּ בְּמֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ וַיְהִי֩ בַשָּׁנָ֨ה הַתְּשִׁעִ֜ית לְמׇלְכ֗וֹ בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂירִי֮ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֒דֶשׁ֒ בָּ֠א נְבוּכַדְרֶאצַּ֨ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֜ל ה֤וּא וְכׇל־חֵילוֹ֙ עַל־יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַֽיַּחֲנ֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּבְנ֥וּ עָלֶ֛יהָ דָּיֵ֖ק סָבִֽיב׃ וַתָּבֹ֥א הָעִ֖יר בַּמָּצ֑וֹר עַ֚ד עַשְׁתֵּ֣י עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ צִדְקִיָּֽהוּ׃ בַּחֹ֤דֶשׁ הָרְבִיעִי֙ בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֔דֶשׁ וַיֶּחֱזַ֥ק הָרָעָ֖ב בָּעִ֑יר וְלֹא־הָיָ֥ה לֶ֖חֶם לְעַ֥ם הָאָֽרֶץ׃ וַתִּבָּקַ֣ע הָעִ֗יר וְכׇל־אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֡ה יִבְרְחוּ֩ וַיֵּצְא֨וּ מֵהָעִ֜יר לַ֗יְלָה דֶּ֜רֶךְ שַׁ֤עַר בֵּין־הַחֹמֹתַ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ עַל־גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ וְכַשְׂדִּ֥ים עַל־הָעִ֖יר סָבִ֑יב וַיֵּלְכ֖וּ דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה׃ וַיִּרְדְּפ֤וּ חֵיל־כַּשְׂדִּים֙ אַחֲרֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּשִּׂ֥יגוּ אֶת־צִדְקִיָּ֖הוּ בְּעַֽרְבֹ֣ת יְרֵח֑וֹ וְכׇ֨ל־חֵיל֔וֹ נָפֹ֖צוּ מֵעָלָֽיו׃ וַֽיִּתְפְּשׂוּ֙ אֶת־הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּעֲל֨וּ אֹת֜וֹ אֶל־מֶ֧לֶךְ בָּבֶ֛ל רִבְלָ֖תָה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ מִשְׁפָּטִֽים׃ וַיִּשְׁחַ֧ט מֶלֶךְ־בָּבֶ֛ל אֶת־בְּנֵ֥י צִדְקִיָּ֖הוּ לְעֵינָ֑יו וְגַ֛ם אֶת־כׇּל־שָׂרֵ֥י יְהוּדָ֖ה שָׁחַ֥ט בְּרִבְלָֽתָה׃ וְאֶת־עֵינֵ֥י צִדְקִיָּ֖הוּ עִוֵּ֑ר וַיַּאַסְרֵ֣הוּ בַֽנְחֻשְׁתַּ֗יִם וַיְבִאֵ֤הוּ מֶֽלֶךְ־בָּבֶל֙ בָּבֶ֔לָה וַיִּתְּנֵ֥הוּ (בבית) [בֵֽית־]הַפְּקֻדֹּ֖ת עַד־י֥וֹם מוֹתֽוֹ׃ וּבַחֹ֤דֶשׁ הַֽחֲמִישִׁי֙ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹ֔דֶשׁ הִ֗יא שְׁנַת֙ תְּשַֽׁע־עֶשְׂרֵ֣ה שָׁנָ֔ה לַמֶּ֖לֶךְ נְבוּכַדְרֶאצַּ֣ר מֶלֶךְ־בָּבֶ֑ל בָּ֗א נְבֽוּזַרְאֲדָן֙ רַב־טַבָּחִ֔ים עָמַ֛ד לִפְנֵ֥י מֶלֶךְ־בָּבֶ֖ל בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ וַיִּשְׂרֹ֥ף אֶת־בֵּית־יְהֹוָ֖ה וְאֶת־בֵּ֣ית הַמֶּ֑לֶךְ וְאֵ֨ת כׇּל־בָּתֵּ֧י יְרוּשָׁלַ֛͏ִם וְאֶת־כׇּל־בֵּ֥ית הַגָּד֖וֹל שָׂרַ֥ף בָּאֵֽשׁ׃ וְאֶת־כׇּל־חֹמ֥וֹת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם סָבִ֑יב נָֽתְצוּ֙ כׇּל־חֵ֣יל כַּשְׂדִּ֔ים אֲשֶׁ֖ר אֶת־רַב־טַבָּחִֽים׃ וּמִדַּלּ֨וֹת הָעָ֜ם וְֽאֶת־יֶ֥תֶר הָעָ֣ם׀ הַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּעִ֗יר וְאֶת־הַנֹּֽפְלִים֙ אֲשֶׁ֤ר נָֽפְלוּ֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ בָּבֶ֔ל וְאֵ֖ת יֶ֣תֶר הָאָמ֑וֹן הֶגְלָ֕ה נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִֽים׃ וּמִדַּלּ֣וֹת הָאָ֔רֶץ הִשְׁאִ֕יר נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִ֑ים לְכֹרְמִ֖ים וּלְיֹגְבִֽים׃ וְאֶת־עַמּוּדֵ֨י הַנְּחֹ֜שֶׁת אֲשֶׁ֣ר לְבֵית־יְהֹוָ֗ה וְֽאֶת־הַמְּכֹנ֞וֹת וְאֶת־יָ֧ם הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁ֥ר בְּבֵית־יְהֹוָ֖ה שִׁבְּר֣וּ כַשְׂדִּ֑ים וַיִּשְׂא֥וּ אֶת־כׇּל־נְחֻשְׁתָּ֖ם בָּבֶֽלָה׃ וְאֶת־הַ֠סִּר֠וֹת וְאֶת־הַיָּעִ֨ים וְאֶת־הַֽמְזַמְּר֜וֹת וְאֶת־הַמִּזְרָקֹ֣ת וְאֶת־הַכַּפּ֗וֹת וְאֵ֨ת כׇּל־כְּלֵ֧י הַנְּחֹ֛שֶׁת אֲשֶׁר־יְשָׁרְת֥וּ בָהֶ֖ם לָקָֽחוּ׃ וְאֶת־הַ֠סִּפִּ֠ים וְאֶת־הַמַּחְתּ֨וֹת וְאֶת־הַמִּזְרָק֜וֹת וְאֶת־הַסִּיר֣וֹת וְאֶת־הַמְּנֹר֗וֹת וְאֶת־הַכַּפּוֹת֙ וְאֶת־הַמְּנַקִּיּ֔וֹת אֲשֶׁ֤ר זָהָב֙ זָהָ֔ב וַאֲשֶׁר־כֶּ֖סֶף כָּ֑סֶף לָקַ֖ח רַב־טַבָּחִֽים׃ הָעַמּוּדִ֣ים׀ שְׁנַ֗יִם הַיָּ֤ם אֶחָד֙ וְהַבָּקָ֞ר שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁר־תַּ֣חַת הַמְּכֹנ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה הַמֶּ֥לֶךְ שְׁלֹמֹ֖ה לְבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה לֹא־הָיָ֣ה מִשְׁקָ֔ל לִנְחֻשְׁתָּ֖ם כׇּל־הַכֵּלִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃ וְהָעַמּוּדִ֗ים שְׁמֹנֶ֨ה עֶשְׂרֵ֤ה אַמָּה֙ (קומה) [קוֹמַת֙] הָעַמֻּ֣ד הָאֶחָ֔ד וְח֛וּט שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֥ה אַמָּ֖ה יְסֻבֶּ֑נּוּ וְעׇבְי֛וֹ אַרְבַּ֥ע אֶצְבָּע֖וֹת נָבֽוּב׃ וְכֹתֶ֨רֶת עָלָ֜יו נְחֹ֗שֶׁת וְקוֹמַ֨ת הַכֹּתֶ֥רֶת הָאַחַת֮ חָמֵ֣שׁ אַמּוֹת֒ וּשְׂבָכָ֨ה וְרִמּוֹנִ֧ים עַֽל־הַכּוֹתֶ֛רֶת סָבִ֖יב הַכֹּ֣ל נְחֹ֑שֶׁת וְכָאֵ֛לֶּה לַעַמּ֥וּד הַשֵּׁנִ֖י וְרִמּוֹנִֽים׃ וַיִּֽהְיוּ֙ הָרִמֹּנִ֔ים תִּשְׁעִ֥ים וְשִׁשָּׁ֖ה ר֑וּחָה כׇּל־הָרִמּוֹנִ֥ים מֵאָ֛ה עַל־הַשְּׂבָכָ֖ה סָבִֽיב׃ וַיִּקַּ֣ח רַב־טַבָּחִ֗ים אֶת־שְׂרָיָה֙ כֹּהֵ֣ן הָרֹ֔אשׁ וְאֶת־צְפַנְיָ֖ה כֹּהֵ֣ן הַמִּשְׁנֶ֑ה וְאֶת־שְׁלֹ֖שֶׁת שֹׁמְרֵ֥י הַסַּֽף׃ וּמִן־הָעִ֡יר לָקַח֩ סָרִ֨יס אֶחָ֜ד אֲֽשֶׁר־הָיָ֥ה פָקִ֣יד׀ עַל־אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וְשִׁבְעָ֨ה אֲנָשִׁ֜ים מֵרֹאֵ֤י פְנֵֽי־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נִמְצְא֣וּ בָעִ֔יר וְאֵ֗ת סֹפֵר֙ שַׂ֣ר הַצָּבָ֔א הַמַּצְבִּ֖א אֶת־עַ֣ם הָאָ֑רֶץ וְשִׁשִּׁ֥ים אִישׁ֙ מֵעַ֣ם הָאָ֔רֶץ הַֽנִּמְצְאִ֖ים בְּת֥וֹךְ הָעִֽיר׃ וַיִּקַּ֣ח אוֹתָ֔ם נְבוּזַרְאֲדָ֖ן רַב־טַבָּחִ֑ים וַיֹּ֧לֶךְ אוֹתָ֛ם אֶל־מֶ֥לֶךְ בָּבֶ֖ל רִבְלָֽתָה׃ וַיַּכֶּ֣ה אוֹתָם֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֧ל וַיְמִתֵ֛ם בְּרִבְלָ֖ה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיִּ֥גֶל יְהוּדָ֖ה מֵעַ֥ל אַדְמָתֽוֹ׃ זֶ֣ה הָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶגְלָ֖ה נְבוּכַדְרֶאצַּ֑ר בִּשְׁנַת־שֶׁ֕בַע יְהוּדִ֕ים שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וְעֶשְׂרִ֥ים וּשְׁלֹשָֽׁה׃ בִּשְׁנַ֛ת שְׁמוֹנֶ֥ה עֶשְׂרֵ֖ה לִנְבוּכַדְרֶאצַּ֑ר מִיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם נֶ֕פֶשׁ שְׁמֹנֶ֥ה מֵא֖וֹת שְׁלֹשִׁ֥ים וּשְׁנָֽיִם׃ בִּשְׁנַ֨ת שָׁלֹ֣שׁ וְעֶשְׂרִים֮ לִנְבוּכַדְרֶאצַּר֒ הֶגְלָ֗ה נְבֽוּזַרְאֲדָן֙ רַב־טַבָּחִ֔ים יְהוּדִ֕ים נֶ֕פֶשׁ שְׁבַ֥ע מֵא֖וֹת אַרְבָּעִ֣ים וַחֲמִשָּׁ֑ה כׇּל־נֶ֕פֶשׁ אַרְבַּ֥עַת אֲלָפִ֖ים וְשֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת׃ וַיְהִי֩ בִשְׁלֹשִׁ֨ים וָשֶׁ֜בַע שָׁנָ֗ה לְגָלוּת֙ יְהוֹיָכִ֣ן מֶלֶךְ־יְהוּדָ֔ה בִּשְׁנֵ֤ים עָשָׂר֙ חֹ֔דֶשׁ בְּעֶשְׂרִ֥ים וַחֲמִשָּׁ֖ה לַחֹ֑דֶשׁ נָשָׂ֡א אֱוִ֣יל מְרֹדַךְ֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל בִּשְׁנַ֣ת מַלְכֻת֗וֹ אֶת־רֹאשׁ֙ יְהוֹיָכִ֣ין מֶלֶךְ־יְהוּדָ֔ה וַיֹּצֵ֥א אֹת֖וֹ מִבֵּ֥ית (הכליא) [הַכְּלֽוּא]׃ וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ טֹב֑וֹת וַיִּתֵּן֙ אֶת־כִּסְא֔וֹ מִמַּ֗עַל לְכִסֵּ֧א (מלכים) [הַמְּלָכִ֛ים] אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בְּבָבֶֽל׃ וְשִׁנָּ֕ה אֵ֖ת בִּגְדֵ֣י כִלְא֑וֹ וְאָכַ֨ל לֶ֧חֶם לְפָנָ֛יו תָּמִ֖יד כׇּל־יְמֵ֥י חַיָּֽו׃ וַאֲרֻחָת֗וֹ אֲרֻחַת֩ תָּמִ֨יד נִתְּנָה־לּ֜וֹ מֵאֵ֧ת מֶלֶךְ־בָּבֶ֛ל דְּבַר־י֥וֹם בְּיוֹמ֖וֹ עַד־י֣וֹם מוֹת֑וֹ כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיָּֽיו׃
פירוש רש”י
52:3: כִּי עַל אַף ה׳ הָיְתָה. הִיא גָּרְמָה לוֹ, מֶרֶד צִדְקִיָּהוּ בְּמֶלֶךְ בָּבֶל, שֶׁהוּא תְּחִלַּת הַחֻרְבָּן: 52:4: דָּיֵק. ״כַּרְכּוֹם״ (תרגום יונתן): 52:7: יִבְרְחוּ. כְּמוֹ בָּרְחוּ: | דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחוֹמָתַיִם. מְעָרָה הָיְתָה לוֹ מִבֵּיתוֹ עַד עַרְבוֹת יְרִיחוֹ (פסיקתא רבתי כו); וּכְבָר פֵּרַשְׁתִּיהָ בַּסֵּפֶר הַזֶּה (לט:ד): 52:9: רִבְלָתָה. הִיא אַנְטוֹכְיָא (סנהדרין צו:): | וַיְדַבֵּר אִתּוֹ מִשְׁפָּטִים. עַל שֶׁעָבַר עַל הַשְּׁבוּעָה: 52:10: אֶת כָּל שָׂרֵי יְהוּדָה. סַנְהֶדְרִין, שֶׁאָמַר לָהֶם: אַתֶּם הִתַּרְתֶּם לוֹ אֶת שְׁבוּעָתוֹ (תנחומא, ואתחנן א). וְחֵטְא הָיָה בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים לְהַתִּיר הַשְּׁבוּעָה: 52:11: בֵּית הַפְּקֻדּוֹת. בְּבֵית הָאֲסִירִין: 52:13: בֵּית הַגָּדוֹל. בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת שֶׁמְּגַדְּלִין בָּהֶם תְּפִלָּה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בָּתֵּי מִדְרָשׁוֹת שֶׁמְּגַדְּלִין בָּהֶם אֶת הַתּוֹרָה. מַחֲלֹקֶת הָאָמוֹרָאִים הִיא (מגילה כז.): 52:15: יֶתֶר הָאָמוֹן. כְּמוֹ ״הֶהָמוֹן״ (שמואל א ד:יד): 52:16: וְלִיֹגְבִים. חוֹפְרִין בָּאָרֶץ. רַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (שבת כו.): צָדֵי חִלָּזוֹן: 52:17: וְאֶת הַמְּכֹנוֹת. שֶׁל כִּיּוֹרוֹת (מלכים א ז:מג): 52:18: הַמְזַמְּרוֹת. הֵם כְּלֵי זֶמֶר: 52:19: וְאֶת הַסִּפִּים. תִּרְגֵּם יוֹנָתָן: ״קוּלְיָא״, וְלֹא יָדַעְתִּי אִם מִמִּינֵי כְּלֵי זֶמֶר הוּא. וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁהֵן אַגָּנוֹת לְקַבֵּל דָּם, כְּמוֹ ״בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף״ (שמות יב:כב). וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים הַסִּפִּים – לְשׁוֹן כַּדִּים, לְפִי תַּרְגּוּם שֶׁל יוֹנָתָן, שֶׁתִּרְגֵּם: ״קוּלְיָא״, כִּי כֵן תִּרְגֵּם אוּנְקְלוֹס ״וְכַדָּהּ עַל שִׁכְמָהּ״ (בראשית כד:טו): ״וְקוּלְתָהּ עַל כַּתְפָהָא״; וְלָשׁוֹן זֶה נִרְאֶה שֶׁהַסִּפִּים אֵינָם מִמִּין כְּלֵי זֶמֶר, אֶלָּא הֵם כַּדִּים: | הַמַּחְתּוֹת. שֶׁחוֹתִין בָּהֶם גֶּחָלִים מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ: | הַמְּנַקִיּוֹת. סְנִיפֵי הַזָּהָב שֶׁבָּהֶם מַעֲמִידִין לֶחֶם הַפָּנִים, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בִּמְנָחוֹת (מנחות צז.): 52:20: אֲשֶׁר תַּחַת הַמְּכֹנוֹת. לֹא יָדַעְתִּי הֵיאַךְ, שֶׁהֲרֵי תַּחַת הַיָּם הָיוּ (מלכים א ז:מד); וְדוֹמֶה לִי שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא כְּמוֹ אֵצֶל הַמְּכֹנוֹת: 52:21: יְסֻבֶּנּוּ. יַקִּיפֶנּוּ עֹגֶל הֶקֵּפוֹ: | וְעָבְיוֹ אַרְבַּע אֶצְבָּעוֹת. סְבִיב חֲלָלוֹ: | נָבוּב. חָלוּל: 52:22: וּשְׂבָכָה וְרִמּוֹנִים עַל הַכּוֹתֶרֶת. עֲשׂוּיָה כִּשְׁתֵּי אֲגָנוֹת, אַחַת כְּדַרְכָּהּ וְאַחַת כְּפוּיָה עַל פִּי הַתַּחְתּוֹנָה, וְהָעֶלְיוֹנָה קְרוּיָה שְׂבָכָה; קוֹיְיפָ״א בְּלַעַ״ז. וְרִמּוֹנִים תְּחוּבִים הָיוּ בְּשַׁרְשְׁרוֹת, וְהַשַּׁרְשְׁרוֹת שְׁנֵי רָאשֶׁיהָ קְשׁוּרִין יַחַד, וּנְתוּנָה עַל הַשְּׂבָכָה, מָקוֹם שֶׁהַשְּׂבָכָה קְצָרָה, וְהִיא יוֹרֶדֶת עַד מְקוֹם דֶּבֶק הַשְּׂבָכָה וְכוֹתֶרֶת, שֶׁהִיא הַבֶּטֶן הָרָחָב שֶׁבַּכּוֹתֶרֶת, וְשָׁם עוֹמֶדֶת; וְהָרִמּוֹנִים מְכַסִּים אֶת מְקוֹם הִדָּבֵק שְׁתֵּי פִּיּוֹת הָאֲגָנוֹת הַמְּדֻבָּקִים יַחַד: 52:23: תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה רוּחָה. וּבְסוֹף הַמִּקְרָא הוּא אוֹמֵר: כָּל הָרִמּוֹנִים מֵאָה עַל הַשְּׂבָכָה, וּבְסֵפֶר מְלָכִים הוּא אוֹמֵר ״וְהָרִמּוֹנִים מָאתַיִם טוּרִים״ (מלכים א ז:כ) – אַרְבַּע מֵאוֹת לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת! אֱמוֹר מֵעַתָּה: אַרְבַּע מֵאוֹת הָיוּ לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת עַל שְׁנֵי הָעַמּוּדִים, שְׁנֵי טוּרִים לְכָל שְׂבָכָה; וְהַטּוּר מֵאָה הוּא, שֶׁאָמַר כָּאן כָּל הָרִמּוֹנִים מֵאָה עַל הַשְּׂבָכָה – לַטּוּר הָאֶחָד, וּמָאתַיִם לִשְׁנֵי הַטּוּרִים, הוּא הָאוֹמֵר שָׁם ״הָרִמּוֹנִים מָאתַיִם טוּרִים סָבִיב״ – מָאתַיִם לִשְׁנֵי טוּרִים סָבִיב לָעַמּוּד הָאֶחָד, וְכֵן לַשֵּׁנִי, הֲרֵי אַרְבַּע מֵאוֹת. וְהָעַמּוּדִים הֶעֱמִידָם שְׁלֹמֹה בָּאוּלָם סָמוּךְ לְכוֹתֶל הַהֵיכָל, וְהַכּוֹתֶל מְכַסֶּה אַרְבַּע רִמּוֹנִים מִכָּל טוּר, שֶׁאֵין נִרְאִים מִבַּחוּץ; הוּא שֶׁאָמוּר כָּאן: וַיִּהְיוּ הָרִמֹּנִים תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה רוּחָה: | רוּחָה. כְּמוֹ לָרוּחַ; כָּל תֵּיבָה שֶׁצְּרִיכָה לָמֶ״ד בִּתְחִלָּתָהּ, הִטִּיל לָהּ הֵ״א בְּסוֹפָהּ (יבמות יג:), וּלְכָךְ הַטַּעַם מִלְמַעְלָה תַּחַת הָרֵי״שׁ; כְּלוֹמַר: תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה מֵהֶם נִרְאִים לְרוּחוֹת הָעַמּוּד. זוֹ לָמַדְתִּי בְּפִרְקֵי שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם מִדּוֹת שֶׁאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי (מידה יט): 52:24: כֹּהֵן הַמִּשְׁנֶה. סְגַן הַכֹּהֲנִים, הַמְמֻנֶּה תַּחַת כֹּהֵן גָּדוֹל לְשַׁמֵּשׁ תַּחְתָּיו, אִם יֶאֱרַע בּוֹ פְּסוּל: | שׁוֹמְרֵי הַסַּף. ״אֲמַרְכְּלִין״ (תרגום יונתן), שֶׁמַּפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה מְסוּרוֹת לָהֶן: 52:25: וְשִׁבְעָה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ. וּבְסֵפֶר מְלָכִים (מלכים ב כה:יט) אָמַר ״וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים״. הַשְּׁנַיִם חֲשׁוּבִים וְלֹא חֲשׁוּבִים כָּל כָּךְ (שיר השירים רבה ג:יג): | הַמַּצְבִּא אֶת עַם הָאָרֶץ. יוֹדֵעַ מִנְיָן שֶׁל כָּל עִיר וָעִיר, כַּמָּה אֲנָשִׁים מוֹצִיאָה לַצָּבָא: 52:28: בִּשְׁנַת שֶׁבַע. הִיא גָּלוּת יְכָנְיָה; וּבְסֵפֶר מְלָכִים אָמַר ״בִּשְׁנַת שְׁמוֹנֶה״ (מלכים ב כד:יב), הָא כֵּיצַד? שְׁנַת שְׁמוֹנֶה שֶׁמָּלַךְ נְבוּכַדְנֶצַּר, שְׁנַת שֶׁבַע – שֶׁכִּבֵּשׁ אֶת יְהוֹיָקִים לְעֶבֶד; דְּאָמַר מַר (מגילה יא:): שָׁנָה רִאשׁוֹנָה כִּבֵּשׁ נִינְוֵה, שְׁנִיָּה עָלָה וְכִבֵּשׁ יְהוֹיָקִים: | יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים. וּמִשְּׁאָר שְׁבָטִים שִׁבְעַת אֲלָפִים, הֲרֵי עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים. הַכָּתוּב הַזֶּה, שֶׁפֵּירֵשׁ יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים, הִכְרִיעַ בֵּין שְׁנֵי מִקְרָאוֹת שֶׁבְּסוֹף סֵפֶר מְלָכִים: פָּסוּק אֶחָד אוֹמֵר ״עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים״ (מלכים ב כד:יד) וְאֶחָד אוֹמֵר ״שִׁבְעַת אֲלָפִים״ (מלכים ב כד:טז), בָּא זֶה וּפֵירֵשׁ: יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמִשְּׁאָר שְׁבָטִים שִׁבְעַת אֲלָפִים, הֲרֵי עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים: 52:29: בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. הִיא גָּלוּת צִדְקִיָּהוּ. וּלְמַעְלָה הוּא אוֹמֵר שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר! – תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שֶׁמָּלַךְ, שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שֶׁכִּבֵּשׁ אֶת יְהוֹיָקִים (סדר עולם רבה כז): 52:30: בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים. נִתְּנָה צוֹר בְּיָדוֹ, וְשָׁטַף יְהוּדִים שֶׁבִּסְבִיבוֹת עַמּוֹן וּמוֹאָב שְׁבַע מֵאוֹת וְאַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה; כָּךְ מְפֹרָשׁ בְּסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה כו): 52:31: בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ. וּבְמָקוֹם אַחֵר הוּא אוֹמֵר ״בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ״ (מלכים ב כה:כז)! בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ מֵת שִׂטְנוֹ נְבוּכַדְנֶאצַּר, וּבְעֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה נִקְבַּר וְהוֹצִיאוֹ אֱוִיל מְרֹדַךְ מִקִּבְרוֹ, וּבְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה מָלַךְ וְנָשָׂא אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין: | נָשָׂא. נְשָׂאוֹ וְגִדְּלוֹ. לִישְׁנָא אַחֲרִינָא: מְנָאוֹ עִם שְׁאָר הַמְּלָכִים, כְּמוֹ ״שָׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״ (במדבר לא:כו; שמות ל:יב): 52:34: וַאֲרֻחָתוֹ. נוֹטֵל פְּרָס מִבֵּית הַמֶּלֶךְ לְכָל צְרָכָיו (תנחומא, מסעי יב):
פירוש רד”ק
52:1: בן עשרים ואחת שנה. פרשה זו עד סוף הספר היא כתובה בסוף ספר מלכים ושם בארנוה גם בבנינה במלכים פירשנו ענין העמודים ממה שכתוב הנה כי חדש דברים הנה שלא פירשה שם וענין הרמונים גם כן מבואר שם וכן המחלוקות שבין שתי הפרשיות פירשנו שם ומה שיש לנו לפרש בפרשה זו נפרש: 52:11: בבית הפקדות. כתיב וקרי בית: 52:12: עמד לפני מלך בבל. שעמד ופי’ נבוזראדן שעמד לפני מלך בבל כמו שאומר במלכים עבד מלך בבל בא בירושלם ובירושלם דבק עם בא לא עם מלך בבל: 52:15: ומדלות העם. ואחר כן אמר ומדלות הארץ השאיר מקצת דלת העם הגלה ומקצתם השאיר: | ואת יתר האמון. כמו ההמון כי אותיות אהו”י מתחלפות וכן כתוב במלכים ההמון במלכים כתוב דלת העם וכאן דלות במסרה סי’ בן המלך דל ירמיה דלות היינו דאמרי אנשי בתר עניא אזלא עניותא: 52:20: העמודים שנים. אע”פ שזכר ואת עמודי הנחשת וזכר ים הנחשת זכר כמה היו כי העמודים היו שנים והים אחד והבקר שנים עשר ומה שאמר אשר תחת המכונות אינו אומר כי הבקר היו תחת המכונות כי הבקר תחת הים היו והמכונות תחת הכיורות אלא אשר תחת אינו דבק עם המכונות אלא ר”ל אשר תחת הים שזכר ופירוש המכונות גם כן היו תחת ולא זכר מה וקצר הענין לפי שהוא נזכר במלכים וחסרון הזה רבים במקרא במה שיוכל האדם להבין ומה שאמר אשר עשה המלך שלמה ר”ל כי לא היו שם אחרים אלא אותם הכלים שעשה בבית המקדש הם היו שם עד החורבן: | לנחשתם כל הכלים האלה. בא הכנוי קודם הידיעה וכן ותראהו את הילד והדומים להם רבים: 52:21: קומה העמוד האחד. כתיב קומה כמו המוכרת ואע”פ שהוא סמוך וכן כאיפה שעורים והדומים להם וקרי קומת כמשפט: 52:23: ויהיו. תשעים וששה רוחה, מלעיל והה”א נוספת ורוח פי’ עבר ופיאה כמו לכל רוח אזרם מדד את רוח הצפון והדומים להם ובספר מלכים בבנינה פירשנו הענין: 52:28: בשנת שבע. פירשנו במלכים סוף שבע ותחלת שמנה כי שם כתוב שמנה בשנת שמנה עשרה סוף י”ח ותחלת י”ט כי שם כתוב י”ט: 52:30: בשנת שלש ועשרים. כתוב בסדר עולם כי אז נתנה צור בידו ושטף את כל היהודים שהיו בעמון ובמואב ובסביבות א”י: | נפש שבע מאות ארבעים וחמש. והכל ארבעת אלפים ושש מאות בין שלשת החשבונות האלה: 52:31: בעשרים וחמשה. ובספר מלכים בעשרים ושבעה ושם פירשנו הענין: 52:32: מלכים. כתוב וקרי המלכים: 52:33: ושנה. כתוב בה”א ובמלכים ושנא באל”ף: | לפניו. פירשנוהו במלכים וכן כל ימי חייו:
פירוש מלבי”ם
52:2: (ב-ד) ויעש הרע, כבר פירשתי מ”ב כ”ד, שהרע היה מה שלא שמע לדברי ירמיה ומה שעבר על השבועה שנשבע לנ”נ וזה היה כי על אף ה’ היתה וכו’ כי הדור היו רשעים ולכן סבב שמרד במלך בבל: 52:7: ותבקע העיר ע”י הרעב בקעו העם לצאת אל מלך בבל כנ”ל ל”ט ועי”ז נכנסו כשדים וישבו בשער התוך, ועי”ז וכל אנשי המלחמה יברחו, או שזה הבקעה אחרת שבקעו אנשי המלחמה לצאת דרך שער, כנ”ל למעלה ל”ט: 52:9: וידבר אתו משפטים, עי’ מ”ב כ”ה ו’: 52:12: בעשור לחדש, ובמלכים שם בשבעה לחדש, ופירשתי שם שבשבעה בא נבוזראדן לירושלים ובעשור עמד לפני מלך בבל וצוה לשרוף הכל: 52:18: לקחו, זה לקחו חיל כשדים לעצמם: 52:19: ואת הספים ומזרקות וסירות וכפות שהיו של כסף או זהב לקח רב טבחים אל אוצר המלך: 52:22: (כב-כג) וכתרת עליו, הסתירה שיש בין כתובים דכאן לכתובים של מלכים פירשתי מ”א ס”ז: 52:25: ושבעה אנשים, ובמלכים וה’ אנשים ושם פירשתי: 52:28: זה העם אשר הגלה, עי’ מלכים ב’ כ”ד פסוק י”ד הארכתי בזה: 52:31: בעשרים וחמשה, ובמלכים אמר בעשרים ושבעה, ופירשתי שבכ”ה בחדש הוציאו מבית הכלא ובעשרים ושבעה נשא ראשו בגדולה וכבוד: 52:33: ושנה את בגדי כלאו, יש הבדל בין ויחלף שמלותיו דגבי יוסף שהוא שלבש בגדים אחרים נקיים ונאים, ובין ושנה, שהמשנה אינו מחליף הדבר בדבר אחר רק משנה דבר זה עצמו, כי גם בבית כלא לא לבש בגדים צואים, רק היה עליהם סימן גנאי ושינה סימן זה עצמו לשבח, ששרי המלך היו נכרים בבגדיהם מאיזה מדרגה הוא בכבודו ומעלתו, ושם לו על בגדים שלבש בכלא אות הכבוד ובבגדים אלה עצמם אכל לחם לפניו, שיזכור תמיד את הטוב אשר עשה לו, שמבית אסורים יצא לשולחן המלך: סכום פסוקי של ספר ירמיה אלף ושלש מאות וששים וחמשה, וסימנו אנכי אשמח בי-ה-ו-ה, וחציו ויאמר חנניה וגו’ (כ”ח י”א), וסדריו שלשים ואחד, וסימנו חסד אל כל היום, מספר הקאפיטול’ חמשים ושנים וסימנו אודה ה’ בכ”ל לבב:
דמויות
מיקום
אפיונים
- אפיון - עונש וגלות | סיכום חישוב שלוש הגלויות: 3023 נפש (גלות א), 832 (גלות ב), 745 (גלות ג) — סה”כ 4600
- אפיון - נבואה וחלום | ירמיהו נב = מלכים ב כד-כה — אחרית הספר: יהויכין מוצא מבית הכלא ב-3390 ע”ה
הערות
מילה נדירה: אֵל (Strong’s H1008) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: בראשית,יהושע,מלכים א,ירמיהו שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אַל (Strong’s H409) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
מילה נדירה: אֲלַף (Strong’s H506) — מופיעה 4 פעמים בתנ”ך, ב: דניאל שאלה: מדוע בחר הכתוב דווקא במילה זו?
סדר עולם פרק 26-27: שנת 3338 = חורבן בית ראשון. פרק נב חותם את הספר בדיוק כרונולוגי שלם.
CT-019 (שיא): נבואות הגלות של ירמיהו מתממשות לפרטיהן — ספר הנביא חותם בגלות אבל גם בפתח תקווה: “וישא את ראשו” של יהויכין.
ניווט
- קודם: יר_046_001 - משאות לגויים — מצרים, פלישתים, מואב
- אחרי: